סנונית ליס כתבה אוסף סיפורי פיסות חיים, שכל אחד מהם קיבל שידרוג טכנולוגי מעיק, מעורר חרדה ולא רצוי ברמות משתנות. כמו הורדת עדכונים לטלפון שלא רצינו אבל אנחנו חייבים, ככה הטכנולוגיה בספרה החדש של סנונית ליס כובשת את חיי היומיום פינה אחר פינה ומשנה אספקטים שונים בחיים שלנו.
המד”ב של ליס, שניכר בו שנכתב בעידן הרשתות החברתיות, ההזמנות אונליין והמגפה שניתקה אותנו אלו מאלו אבל חיברה אותנו לכל בית עסק בסביבה, בוחן איך הקשר הבינאישי שלנו עם הסובבים אותנו – בני זוג, קרובי משפחה, חברים וקולגות, מושפע מהטכנולוגיה.
הסיפורים מצחיקים ומלאי הומור אבסורד שלעתים גרם לי לצחוק בקול והרגיש בעת ובעונה אחת מאוד בריטי ומאוד ישראלי; הטכנולוגיה המתקדמת בשילוב עם המאוויים האנושיים הקטנים והמגוחכים שלנו היא כר פורה נהדר ליצירת הקצנה בסגנון אתגר קרת, חנוך לוין, גרהם גרין וג’רום ק. ג’רום – מצאתי אפילו קצת או הנרי בין השורות.
לכאורה הספר היה יכול להתרחש בכל מקום בעולם שהושפע מקורונה – אחרי הכל מדובר במד”ב אורבני ורוב הערים הגדולות נראות אותו הדבר פחות או יותר, לפחות מרחוק (מבקשת סליחה מרוחות הערים על דברי הכפירה) – אבל יש משהו בהוויה של הספר שהיא ישראלית מאוד; אולי אלו הנושאים שעולים מהכתיבה שמעסיקים את הקהל הישראלי במיוחד, השמות הישראליים או פשוט משהו במהות, במנטליות, בשפה שהופכת את הספר לכזה שלא יכול היה להיכתב בשום מקום אחר, חרף הגלובליות שלו. במידה מסויימת ייתכן שהמקומיות של הספר עומדת בניגוד לחיבור לכל העולם שמאפשרות הרשתות החברתיות.
ההקצנה האבסורדית יוצרת רגעי פארודיה נפלאים וסאטירה נוקבת על אספקטים רבים של החברה שלנו ושל חיי היומיום – זכור לטוב במיוחד הקונספט של “אימון להתנוונות אישית” שזה בדיוק כמו העצמה רק בדיוק ההיפך, וזה נפלא ומבדר ואני רוצה להירשם לקורס הזה!
חלק מהסיפורים מעוררי אימה ממש, לא אימה מהסוג של משהו אורב מאחורי הוילון ובדרך להבהיל אותנו כשיחשף – אימה מסוג פער הדורות, שבו הקשר שלנו עם הדור הבא מתעוות בגלל טכנולוגיה שהייתה אמורה, לכאורה, לעזור, או אימה מהסוג האסימובי הקלאסי של מה הולך לקרות לנו כשניתן למכונות שליטה מלאה על חיינו.
חלק מהסיפורים נוגעים לחיים עם ולצד מחלה כרונית, ומכילים תיאור מדוייק מאוד של חיי יומיום עם מחלה שלא תמיד משאירה די אנרגיה על מנת לתפקד – אלה תיאורים חזקים ומצוינים שמביאים בלי לייפות את המציאות, בלי להתנצל ובלי ליפול ל”פרונו-השראה” את חוויית החיים עם מחלה כרונית – ייצוג שעל החשיבות שלו כתבו רבים וטובות ממני.
היומיומיות של הסיפורים, השפה הפשוטה והרקע היומיומי שעליו מוצגות לנו מערכות היחסים והאופן שבו הטכנולוגיה משבשת להן את כל התדרים (ראית מה עשיתי שם?) הופכת את הקובץ הזה לתמהיל מסקרן מאוד של מדע בדיוני עם ספר על החיים. העולם בסיפורים לא שונה מאוד מהעולם שלנו, מלבד אלמנט טכנולוגי אחד שמשנה, או עתיד לשנות בעולם הזה את הכל.
אני חושבת שהספר הזה הוא במידה רבה הפריקוול של הדיסטופיה. הוא מראה לנו את החיים שהשתנו ברמת המיקרו, את ההתחלה של השינויים שעוד יבואו ורומז יותר משהוא אומר או מראה לאן עוד אפשר להידרדר מכאן. הוא עושה זום-אין לתוך הבתים שלנו וגורם לנו לשאול את עצמנו מה המקום של הטכנולוגיה בחיים שלנו, על איזה אספקט אנושי בחיינו היינו מוכנים לוותר כדי שיהיה לנו יותר נוח ומה מעצמנו אנחנו חייבים להשאיר לעצמנו בכל מחיר.
אם, לא כמוני, אתם קוראי מד”ב מגיל קטן וסיימתם את כל ספרי אסימוב בגיל שבע, את היינליין בגיל שלוש עשרה, גדלתם על בבילון 5 ותזהו ציטוטי סטאר טרק לפי הפרק והדמות גם אם יעירו אתכם מתוך שינה, ייתכן שתמצאו את הספר והרעיונות שבו בסיסיים מעט, הגם שנעים ומרענן לקרוא עליהם בשפת המקור ובמקום שניתן בקלות לדמיין אותו דומה מאוד למקום שאנחנו גרים בו.
אם אתם כמוני, לא מאוד מנוסים בז’אנר המד”ב אבל מעוניינים לעשות את צעדיכם הראשונים בעולם המד”ב ומחפשים ספר שלא מתחיל 2000 שנה לתוך עתיד שבו יישבנו את מרחבי החלל, או פשוט נהנים לקרוא סיפורים העוסקים במגוון רחב של מערכות יחסים שמושפעות מהסביבה עמוסת המכשור של ימינו, אני ממליצה בחום על “תשע דרכים להיפרד” של סנונית ליס; הוא מבדר, מעורר מחשבה, מפתיע (עבורי לפחות, תשאלו את הסופרת שקיבלה ממני הודעות פעורות פה לפייסצ’אט בזמן הקריאה), ובהחלט בלתי נשכח.
קריאה מהנה!
