על המלחמה (חיים אסא, יוסף אגסי)

פרק 1 האבולוציה של תולדות המלחמה

מהי מלחמה? בשאלה זו פותח קלאוזביץ את ספרו "על המלחמה". תשובתו ניתנה ב־1832, כלומר 17 שנים לאחר קרב ווטרלו, שבו הקואליציה הבריטית־פרוסית (הקואליציה השביעית) הביסה את נפוליאון בונפרטה. תשובתו היא, "מלחמה היא פעולה אלימה שמכוונת לכפות על היריב שלנו לממש את רצוננו".11 זו תשובה בלתי מסַפקת בעליל. כך, למשל, שמונה חודשים אחר שבריטניה וצרפת הכריזו על מלחמה נגד גרמניה הנאצית נרשם רק מיעוט של פעולות איבה, שנודעו בשם המלחמה המזויפת (The phony war).

בימים שבהם ניסח קלאוזביץ את ספרו "על המלחמה", היתה אוכלוסיית העולם בתאוצת צמיחה, וכבר הגיעה, בתוך מאה שנים, מ־600 מיליון למיליארד וחצי בני אדם (אלה היו ניצניה של תאוצת הגדילה של אוכלוסיית העולם, שכיום מונה יותר משבעה מיליארד בני אדם). כמו כן, החלו להופיע באותה עת ניצניה הראשונים של המהפכה התעשייתית. תותחים ופגזים וכן רובים שימשו את הלוחמים כבר במלחמות של נפוליאון בונפרטה. בקרב בורודינו, שתיאר טולסטוי בספרו "מלחמה ושלום", פגעה סוללת תותחים בצבאו של נפוליאון בונפרטה באורח קשה לפני שהצבא הרוסי נסוג למוסקבה והעלה את העיר באש, ובכך כפה על צבא האויב נסיגה.

מעניינת ההשוואה בין הטכנולוגיות ששימשו את הצבאות שהשתתפו בקרב ווטרלו - הקרב האחרון של נפוליאון בונפרטה ב־1815 - ובין אלו ששימשו את הצבאות הלוחמים במלחמת העולם השנייה, שפרצה 124 שנים לאחר מכן. ההבדל ברמת הטכנולוגיות ששימשו את אמצעי הלחימה של הצבאות היריבים הוא מרשים ביותר, ומידת ההשפעה של עובדה זו על שדה הקרב היתה עצומה. מטוס קרב מול כרכרה מובלת על ידי סוסים, רכבות לעומת שיירות של עגלות סוסים, טנקים לעומת הפלנקס המפורסם. מלחמת העולם השנייה, שבה נעשה שימוש במטוסי הפצצה, במטוסי יירוט, בטנקים ובנושאי גיסות משוריינים, שלא לדבר על פצצת הגרעין, בהופעת בכורה מול יפן, שהכריעה מלחמה עקובה מדם, היתה מלחמה שהתבססה על תנועה של כוחות גדולים, וכן על פגיעה ישירה באזרחים ובתעשיות אזרחיות. היא השתרעה על פני כל אירופה ואזורים נרחבים באפריקה ובאסיה ונמשכה כשש שנים, לעומת קרב ווטרלו, שארך יום אחד בלבד. מלחמת העולם השנייה גם היוותה מלחמה טוטלית, בעוד שקרב ווטרלו ייצג את המלחמה האחרונה האופיינית לתקופה העתיקה, למרות גיוס החובה שהנהיג נפוליאון לראשונה.

מושג המלחמה של קלאוזביץ נשען על תקופה קדומה שלא נסמכה על הקפיצה האבולוציונית שהתחוללה בהיסטוריה האנושית, ובכלל זה מהפכה תעשייתית, מהפכה אזרחית ומהפכת מידע, שלוש מהפכות שהעצימו זו את זו והעבירו את האנושות לעידן חדש ולמושג מלחמה חדש, השונה מהותית ממושגיו של קלאוזביץ.

למושג המלחמה לפחות שלושה מרכיבים שונים מאוד זה מזה: הראשון הוא מצב ניגוד העניינים, הקונפליקט. השני הוא פעולות האיבה, שלרוב מקורן בקונפליקט או בחשד כי הוא קיים. השלישי הוא מצב המלחמה עצמו, שהוא מעין מוסד חברתי־מדיני (לדוגמה, עיראק נמצאת במצב מלחמה עם ישראל, אך ללא קונפליקט איתה וללא כל פעולות איבה ביניהן). במאה ה־21 מלחמה היא תוצר ישיר של התפתחות שהעצימה את המעבר למלחמה מהסוג החדש, המלחמה הטוטלית, שבה הופיע מרכיב שלא היה קיים קודם, בתקופה שהסתיימה בקרב ווטרלו: אזרחי המדינות הנלחמות זו בזו. מרכיב זה "נולד" במלחמת העולם הראשונה (1914), ומסמן את ראשיתה של תקופה. מלחמה טוטלית היא מלחמה שבה האזרחים מהווים מרכיב מהותי של המלחמה, שהלך והתעצם במרוצת הזמן. נקודת השיא שלו היא בימינו אנו, במאה ה־21.

במלחמות הגדולות עד לקרב ווטרלו, בתחילת המאה ה־19, הפגיעה הישירה באזרחים לא היוותה מרכיב בהכרעה האסטרטגית. המלחמה התנהלה בין צבאות, שבחלקם אוישו על ידי צבא שכיר, לוחמים בני עמים זרים, תמורת שכר וטובין מסוגים שונים. נוסף על כך, לא היו אז מטוסי קרב או מטוסי הפצצה או טילים ורקטות שיכלו לפגוע ישירות באזרחים. הפגיעה הבלתי ישירה במלחמות של אז היתה הנזק, הכלכלי בעיקרו, שנגרם לעם המפסיד.

אמנם גם הציבור האזרחי המסורתי סבל. ראשית, הוא נאנק תחת עול מסים כבד שמהם צבא השכירים קיבל את שכרו. הוא גם סבל מעצם תנועת הצבאות בתחומים מיושבים, שכן הצבא היה זקוק למזון ושדד את האוכלוסייה שנקרתה בדרכו. כמו כן, הציבור האזרחי סבל ממצור, אשר צבאות אויב צרו מדי פעם בפעם על ערי בירה כאמצעי להכרעת המלחמה. האוכלוסייה האזרחית הנצורה סבלה ממצוקת רעב גדולה מנשוא. ואולם כל זה אינו דומה כלל לסבל הנורא של האוכלוסייה האזרחית במסגרת המלחמה הטוטלית.

האזרחים החלו להוות מרכיב בעל חשיבות במלחמה כבר במלחמות של נפוליאון בונפרטה, עם גיוס החובה שהטיל. אכן, גיוס החובה מהווה בהחלט שינוי, אבל אמצעֵי הלחימה בעת הזו עדיין לא אפשרו פגיעה ישירה ומשתקת באזרחים ובתשתיות האזרחיות של היריב. פגיעה מסיבית ומכריעה באופן אסטרטגי בציבור האזרחי התממשה רק במלחמת העולם הראשונה, ויותר מכך במלחמת העולם השנייה. יפן נכנעה בעקבות איום הגרעין של ארצות הברית על האוכלוסייה האזרחית שלה. החוק הבינלאומי, האוסר מתקפה על אוכלוסייה אזרחית, לא מנע את השימוש בפצצות הגרעין, משום שהערים שהופגזו, הירושימה ונגסקי, אכלסו מפעלים תעשייתיים ששירתו את המאמץ המלחמתי. הוא הדין באשר לתקיפות הגרמנים על לונדון בטילים שגרמו לאבידות רבות בקרב האזרחים במלחמת העולם השנייה, וההפצצות האינטנסיביות של מטוסי ארצות הברית על ערי גרמניה ומתקני התעשייה שלה, ובכלל זה הרס טוטלי של העיר דרזדן על רוב תושביה.12

המלחמה הטוטלית הציפה את מרכיב התודעה האזרחית, שהפך דומיננטי במידה גוברת והולכת והגיע לשיאו בימינו, במאה ה־21. מרכיב התודעה האזרחית הפך לדומיננטי על חשבון מרכיב התודעה הצבאית. המקור המניע והמעצב של התודעה האזרחית כמרכיב דומיננטי של המלחמה הוא מערך החינוך במובנו הרחב, גם בהקשר האזרחי־תרבותי והתרבותי־מדיני.

לא נעלמו מעינינו המרכיבים הקלאסיים של המלחמה, כמו מערכות הנשק, המודיעין והשליטה והיכולות הטכנולוגיות. ואולם כיום חשוב לא פחות הדיון במרכיבי התודעה האזרחית ומערכות החינוך, הפועלים כשחקנים ראשיים במלחמה. בארצות הדמוקרטיות גורמים אלו דורשים דיון יסודי והתמקדות מיוחדת.

משבר הטילים הבליסטיים בקובה,13 שהסתיים ללא עימות אלים, שינה את מושג המלחמה. מרחב ההימנעות מאז גדול יותר בכמה ממדים, בעיקר במעבר מעימות אלים להסדרים ולהסכמים בינלאומיים למניעת עימות אלים וקטלני. כל זה נעשה, כאמור, במסגרת המלחמה במובנה החדש.

סביר להניח כי בתקופה הקדומה תרחיש כמו משבר הטילים בקובה היה מסתיים בעימות אלים, בין השאר בגין היעדרה של הרתעה דו־צדדית, שהחלה עם פרוץ המלחמה הקרה בין ארצות הברית וברית המועצות לאחר תום מלחמת העולם השנייה.

ראיית המלחמה הקרה כמלחמה בין ארצות הברית לברית המועצות או בין ברית ורשה (ובראשה רוסיה) מול ברית נאט"ו (ובראשה ארצות הברית), מאפשרת לנו לומר כי את העימות האלים החליפו הסדרים בצִלה של הרתעה גרעינית דו־צדדית, ובזכות ההסדרים ונוהל החירום שפיתחו שני הצדדים - נוהל "הטלפון האדום" למשל - נמנעו התפרצויות אלימות שאף אחד מן הצדדים לא רצה בהן. הצדדים פיתחו מנגנון ראשון מסוגו בהיסטוריה האנושית, שמטרתו מניעת עימות אלים שמבטיח השמדה דו־צדדית (Mutual assured destruction, MAD). בכך נפתח עידן חדש ביחסים בין המדינות - להבדיל, למשל, ממעשה הטרור, שהיה העילה לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. לו היה גורם או מנגנון שיכול להכיל את הרצח שביצע צעיר אנרכיסט סרבי, שהוביל למלחמה, ייתכן כי היתה נמנעת מלחמת עולם עקובה מדם, שבה נהרגו ונפצעו מיליונים רבים של אזרחים ולוחמים (במלחמה זו עדיין נספו יותר לוחמים מאזרחים; היחס הזה התהפך באופן מהותי במלחמת העולם השנייה, שבה, כאמור, נהרגו ונפצעו הרבה יותר אזרחים מאשר לוחמים).

כדי לייצג את המלחמה בתקופה הראשונה בחרנו בקרב גאוגמלה (Gaugamela), שכן הגם שתוצאותיו השפיעו על אירופה של המאה ה־19 ועיצבו אותה באופן משמעותי, הוא ארך יום אחד בלבד, בדיוק כמו כל הקרבות הקודמים שעיצבו את המערכות הבינלאומיות של זמנם. את המלחמה הבאה, מלחמת קרים או מצור סבסטופול של 1854, היסטוריונים מציינים בתור המלחמה הכמעט־מודרנית הראשונה, משום שהיא הושפעה מאוד מפיתוחים טכנולוגיים מודרניים כגון הרכבת, הטלגרף ומנוע הקיטור. לדעתנו, מלחמת קרים היתה כמעט מודרנית במובן זה שהיא נמשכה שנה ויותר, אבל לא מודרנית באמת, שכן מצור הוא אמצעי מלחמתי עתיק. הוא הדין באשר למלחמת פרוסיה-צרפת של 1870-1871.

הממד החדש של מושג המלחמה הוא, כאמור, ממד התודעה האזרחית שהולך ותופס מקום מהותי ודומיננטי במאתיים השנים האחרונות, בעיקר על חשבון הממד של התודעה הצבאית, האופייני לתקופה הראשונה. אלה הם שני ממדים מהותיים שהיחס ביניהם השתנה דרמטית ממלחמה למלחמה לאורך כל 2,500 השנים האחרונות.

נתבונן בתהליך השינוי בתקופה הראשונה ובשלוש התקופות שלאחריה. התקופה השנייה כוללת את מלחמות העולם הראשונה (1914 עד 1918) והשנייה (1939 עד 1945). תקופה זו מייצגת שינוי מהותי בשני ממדי התודעה הציבורית, הצבאית והאזרחית, וכן שינוי חד ביחס שביניהם. הדבר מתבטא ביחס שבין מספר האבידות של לוחמים ובין מספר האבידות של אזרחים. מלחמת העולם השנייה היא הראשונה שבה התהפך יחס זה. התקופה השלישית היא הקצרה ביותר. זו תקופת המלחמה הקרה בין ברית המועצות לארצות הברית, שהוכרעה סופית כעבור 45 שנים עם התמוטטות האימפריה הסובייטית. התקופה הבאה אחריה, הרביעית, היא התקופה הנוכחית, שבה כל המלחמות הן מקומיות וכרוכות במחלוקות על זהות: דתית, אתנית או לאומית.

נתבונן גם בהיסטוריה של המלחמות מבעד למשקפיים הקלאסיים של מושג המלחמה שקלאוזביץ ניסה לתאר בספריו: האסטרטגיה, אמצעי הלחימה והטכנולוגיה, מערכת המודיעין ומערכות השליטה וכן מערכות השיבוש וההונאה (המבוססות כיום בעיקר על טכנולוגיות הסייבר), וכן בהקשר הטכנולוגי־אופרטיבי (מבצעי). בעיקר נבחן את מושג המלחמה עצמו, על ממדיו החדשים. מושג זה עבר, כאמור, שינוי מרחיק לכת.

אפשר להנגיד את ההתפתחות התודעתית הצבאית לזו האזרחית. ההתפתחות הטכנולוגית כללה את פיתוח אבק השריפה והתותחים ואת התפתחות היכולת להתחמש באנרגיה גרעינית כמרכיבים קריטיים באופייה האופרטיבי והאסטרטגי של המלחמה בהקשר הצבאי. אבל ההקשר המהותי ביותר הוא ההקשר התודעתי, בעיקר האזרחי, שקיבל תאוצה גדולה ביותר עם הנאורות והמהפכה הצרפתית. התותחים הפחיתו את יכולת ההגנה של חומות, ובכך הביאו להיעלמותן ההדרגתית מעל המפה האירופית. אך יותר מכך התפתחה התודעה האזרחית עם המעבר למלחמה טוטלית, ששיאה במלחמת העולם השנייה, בתהליך שעדיין לא הסתיים מבחינת מידת העליונות או יתרון החשיבות של התודעה האזרחית על זו הצבאית.

בעקבות המעבר השתלבה ההתפתחות הטכנולוגית, שבשיאה השימוש בפצצת הגרעין, בהתפתחות התודעתית האזרחית, שמקורה בעובדות שהתפתחו יחדיו: האוכלוסייה בעולם שגדלה פי עשרה בתוך 300 השנים האחרונות, העלייה המשמעותית במידת ההשתחררות של דעת הקהל העולמית מערכים ישנים כמו הדת (שהחלה כבר בעליית הדתות הפרוטסטנטיות), וכן הגידול ההולך ומעמיק בפערים החברתיים אגב עליית מעמדות קיצוניים ברמה העולמית במאתיים השנים האחרונות (פּיקטי, Thomas Piketty).14

אלה המשתנים העיקריים שלאורכם ולאורם נציג את התפתחות אופי המלחמה לדורותיה על פי הבנתנו: תודעה אזרחית, המתבטאת במערכת החינוך, במהפכות חברתיות־מדיניות ובמהפכת המידע כמקור לכל המהפכות התרבותיות־מדיניות, ובכלל זה תנועת הנאורות והמהפכה התעשייתית; תודעה צבאית; וכן אסטרטגיה, אמצעי לחימה (טכנולוגיה), המודיעין ואמצעי השליטה. המרכיב שחיבר את התהליכים היה המעבר למלחמה טוטלית, שהחל בגיוס החובה שהנהיג נפוליאון בונפרטה בסוף המאה ה־18. מרכיב זה הגיע לשיאו במאה ה־20, במלחמת העולם הראשונה, ויותר מכך במלחמת העולם השנייה. לראשונה גם מדינה נכנעה במלחמת עולם בגלל איום קיומי ישיר על אזרחיה, אף על פי שהעימות הצבאי היה רחוק מלהסתיים (בעקבות פצצות הגרעין שהוטלו על הירושימה ונגסקי באוגוסט 1945, שהביאו לסיום מלחמת העולם השנייה).

11. C. V. Clausewitz, Vom Kriege, 1832; On War, translated by Michael Howard and Peter Paret, 1976, p. 75.

12. כל זה לא מנע מקורט וונגוט להאשים את בעלות הברית על כך ברומן הפופולרי שלו "בית מטבחיים חמש", 1969.

13. 12-28 באוקטובר 1962, משבר הטילים בקובה. משבר זה איים במלחמה גרעינית. ברית המועצות עמדה להציב טילים בליסטיים גרעיניים על אדמת קובה כאיום על ארצות הברית ולצורך הרתעתה מלפלוש לקובה (בעקבות הפעולה הכושלת במפרץ החזירים כשנה לפני כן, אירוע שבו ארצות הברית ניסתה לפלוש לקובה). האירוע הסתיים בהסכם בין ארצות הברית לברית המועצות (ג'ון קנדי וניקיטה חרושצ'וב), שבו התחייבה ברית המועצות שלא יוצבו טילים בליסטיים על אדמת קובה, תמורת התחייבות ארצות הברית שלא לפלוש לקובה. כמו כן, להערכת מומחים, ארצות הברית פרקה את מערך הטילים הבליסטיים שלה באיטליה ובטורקיה בעקבות הסכם זה.

14. Thomas Piketty, Capital in the Twenty-First Century, 2017.