לחשוב כמו נזיר

1 זהות אני מה שאני חושב שאני

מוטב לחיות את גורלך בחוסר שלמות

מאשר לחיות בשלמות את החיקוי של חיי אדם אחר.

— 'בהגווד גיטא' 35.3

ב־1902 כתב הסוציולוג צ'רלס הורטון קוּלי: "אני לא מה שאני חושב שאני, ואני לא מה שאתם חושבים שאני. אני מה שאני חושב שאתם חושבים שאני."

תנו לזה לפוצץ לכם את המוח לרגע.

הזהות שלנו כרוכה במה שאחרים חושבים עלינו – או, ליתר דיוק, במה שאנחנו חושבים שאחרים חושבים עלינו.

לא רק שהדימוי העצמי שלנו תלוי באופן שבו אנחנו חושבים שאחרים רואים אותנו, אלא שרוב המאמצים שלנו לשפר את עצמנו הם בסך הכול ניסיונות לממש את האידיאל המדומיין הזה. אם למיטב הבנתנו אדם שאנחנו מעריצים תופס עושר כהצלחה, אנחנו רודפים אחרי עושר כדי להרשים אותו. אם נדמה לנו שחבר כלשהו ביקורתי כלפי המראֶה שלנו, אנחנו משנים את ההופעה החיצונית שלנו בהתאם. במחזמר 'סיפור הפרברים' מריה פוגשת צעיר שדלוק עליה. מה השיר הבא שהיא שרה? "אני מרגישה יפה".

נכון למועד כתיבת הדברים, היחיד שאי־פעם זכה שלוש פעמים באוסקר בתפקיד השחקן הראשי הטוב ביותר הוא דניאל דיי־לואיס, ששיחק בשישה סרטים בלבד מאז 1998. הוא מתכונן לכל תפקיד באינטנסיביות עצומה ונטמע לחלוטין בדמות שהוא מגלם. בשביל התפקיד של ביל הקצב בסרט 'כנופיות ניו יורק' של מרטין סקורסזה הוא למד קצבות, דיבר במבטא אירי כבד באתר הצילומים ומחוצה לו, ושכר פעלולני קרקס שילמדו אותו איך להטיל סכינים. וזאת רק ההתחלה. הוא גם לבש אך ורק בגדים אותנטיים מהמאה התשע־עשרה, הסתובב לו כך ברומא ופתח בוויכוחים עם זרים. ייתכן מאוד שבגלל הביגוד הזה הוא חטף דלקת ריאות.

דיי־לואיס השתמש בטכניקה שנקראת משחק מתודי, התובעת מהשחקן לחיות עד כמה שאפשר כמו הדמות שלו, במטרה להפוך לתפקיד שהוא מגלם. זו מיומנות מרשימה, אבל הרבה פעמים שחקנים שעובדים בטכניקה הזאת נכנסים כל כך עמוק לדמות, עד שהתפקיד משתלט עליהם גם מחוץ למסך או לבמה. "אני מודה שהתחרפנתי, התחרפנתי לגמרי," אמר דיי־לואיס לעיתון 'האינדפנדנט' כמה שנים מאוחר יותר, והודה שהתפקיד "לא היה כל כך טוב לבריאות הגופנית והנפשית שלי״.

באופן לא מודע, כולנו משחקים במידה כזאת או אחרת. אנחנו מגלמים דמויות שונות באינטרנט, בעבודה, עם חברים, בבית. לדמויות השונות האלה יש יתרונות. הן מאפשרות לנו להרוויח כסף כדי להתקיים, הן עוזרות לנו לתפקד במקום עבודה שלא תמיד אנחנו מרגישים בו בנוח, הן מאפשרות לנו לשמור על יחסים עם אנשים שאנחנו לא באמת אוהבים אבל צריכים להיות איתם בקשר. אבל הרבה פעמים לזהוּת שלנו יש כל כך הרבה שכבות, עד שאנחנו לא מצליחים לראות את ה"אני" האמיתי שלנו – בהנחה שבכלל ידענו אי־פעם מי או מה זה היה. אנחנו מביאים הביתה את התפקיד שלנו מהעבודה, או שאנחנו מביאים את התפקיד שלנו בקשר עם החברים למערכת היחסים, וכל זה בלי שום בקרה או כוונה מודעת. גם אם אנחנו משחקים בהצלחה את התפקידים שלנו, אנחנו מרגישים בסופו של יום מדוכאים, לא מסופקים, חסרי ערך ואומללים. ה"אני" וה"עצמי", שמלכתחילה היו קטנים ושבריריים – מתעוותים.

אנחנו מנסים לחיות על פי מה שאנחנו חושבים שאחרים חושבים עלינו, אפילו על חשבון הערכים שלנו.

לעיתים רחוקות, אם בכלל, אנחנו בוראים במודע מערכת ערכים משלנו. אנחנו בוחרים את הבחירות שלנו בחיים תוך שימוש בדמות הזאת בעלת ההשתקפות הכפולה, של מי שייתכן שאנחנו, בלי באמת לחשוב על זה ביסודיות. קוּלי כינה את התופעה הזאת "העצמי שבמראה".

אנחנו חיים עם תפיסה של "האני הנתפס" שלנו, וכתוצאה מאבדים את העצמי האמיתי. איך נזהה מי אנחנו ומה עושה אותנו מאושרים כשאנחנו רודפים אחרי ההשתקפות המעוותת של החלומות של מישהו אחר?

אתם בטח חושבים שהחלק הקשה בלהיעשות נזיר הוא הוויתור על כל הדברים הכיפיים: מסיבות, סקס, צפייה בטלוויזיה, בעלוּת על דברים, שינה במיטה אמיתית (טוב, הקטע הזה באמת היה קשה). אבל עוד לפני שעשיתי את הצעד בכיוון הזה, היה מכשול גדול יותר שהייתי צריך להתגבר עליו: סטייה מ"הקריירה" שההורים שלי ציפו שאטפח.

כשהייתי בשנה האחרונה בקולג' כבר החלטתי מה אני רוצה לעשות. אמרתי להורים שלי שאדחה את כל הצעות העבודה שאקבל. תמיד התבדחתי שלוּ זה היה תלוי בהורים שלי, היו לי שלוש אפשרויות: להיות רופא, עורך דין או כישלון. אין דרך טובה יותר לומר להורים שלך שכל מה שהם עשו בשבילך היה בזבוז זמן מאשר להפוך לנזיר.

להורים שלי, כמו לכל ההורים, היו חלומות בשבילי, אבל לפחות הקלתי עליהם לקבל את הרעיון שייתכן שאהפוך לנזיר, כי עשיתי זאת בהדרגה. בכל שנה מאז גיל שמונה־עשרה ביליתי חלק מחופשת הקיץ בהתמחות בתפקיד פיננסי בלונדון, וחלק מהשנה בהכשרה באשראם במומבאי. עד שהגעתי להחלטה שלי, הדאגה הראשונה של אימי הייתה כמו של כל האימהות: הבריאות והרווחה שלי. האם יהיה לי שם ביטוח בריאות? האם "לחפש הארה" זו רק דרך מיופייפת להגיד "לרבוץ בטן־גב כל היום"?

מה שעוד יותר אִתגר את אימא שלי היה שאנחנו מוקפים בחברים ובמשפחה שחולקים אותה תפיסה של הצלחה: רופא־עורך־דין־כישלון. השמועה שאני עושה את הצעד הרדיקלי הזה החלה להתגלגל, והחברות שלה אמרו לה: "אבל השקעתם כל כך הרבה בחינוך שלו" ו"שטפו לו את המוח" ו"הוא הולך לבזבז את החיים שלו". גם החברים שלי חשבו שנכשלתי בחיים: "אתה לא תקבל אף פעם שום עבודה" ו"אתה מחרב את כל הסיכויים שלך להתפרנס".

אם תנסו לחיות את החיים הכי אותנטיים שלכם, כמה מהקשרים שלכם יהיו בסכנה. לאבד אותם הוא סיכון ששווה לסבול בשבילו; למצוא דרך לשמור אותם בחייכם הוא אתגר ששווה לנסות.

למרבה המזל בשביל תודעת הנזיר המתפתחת שלי, הקולות של ההורים שלי ושל החברים שלהם לא היו העקרונות הכי חשובים שלקחתי בחשבון כשקיבלתי את ההחלטה הזאת. במקום זה סמכתי על הניסיון האישי שלי. כל שנה מאז שהייתי בן שמונה־עשרה טעמתי משני סוגי החיים. כשהייתי חוזר הביתה בקיץ מהעבודות שלי בתחום הפיננסים, כל מה שהרגשתי היה רעָב לארוחת ערב. אבל בכל פעם שעזבתי את האשראם חשבתי לעצמי, זה היה מדהים! זה פשוט היה הדבר הכי כיף בעולם. ההתנסות בחוויות, במערכות האמונות ובערכים הכה שונים ומגוונים הללו עזרה לי להבין אילו מהם אני רוצה לטפח בעצמי.

התגובות לבחירה שלי להפוך לנזיר הן דוגמה לסוג הלחצים שמופעלים על כל אחד מאיתנו במהלך חייו. המשפחות שלנו, החברים שלנו, החברה, התקשורת – אנחנו מוקפים בדמויות ובקולות שאומרים לנו מי אנחנו צריכים להיות ומה אנחנו צריכים לעשות.

אנחנו מוצפים בדעות ובציפיות ובמחויבויות. לך ישר מהתיכון לאוניברסיטה הכי טובה, תמצא עבודה מכניסה, תתחתן, תקנה בית, תוליד ילדים, תקבל קידום. מוסכמות תרבותיות קיימות מסיבה טובה; אין שום רע בחברה שמציעה מודלים לחיים מספקים ומלאים. אבל אם ננסה להגשים את המטרות האלה בלי לתהות על קנקנן, אף פעם לא נבין למה אין לנו בית או למה אנחנו לא מרוצים ממקום המגורים שלנו; למה אנחנו מרגישים שהעבודה שלנו חלולה; האם אנחנו בכלל רוצים בן או בת זוג; או כל אחת מהמטרות האחרות שאנחנו שואפים אליהן.

ההחלטה שלי להצטרף לאשראם הגבירה את הווליום של דאגות הסביבה לגביי, אבל, למזלי, החוויות באשראם גם העניקו לי את הכלים שהייתי זקוק להם כדי לסנן את הרעש הזה. הגורם לבעיה היה זהה לפתרונה. הייתי פגיע פחות לרעשים סביבי שאמרו לי מה נורמלי, בטוח, פרקטי. לא השתקתי את האנשים שאוהבים אותי – היה אכפת לי מהם ולא רציתי שיתחרפנו – אבל גם לא אפשרתי למושגי ההצלחה והאושר שלהם להכתיב את בחירותיי. זו הייתה – בזמנו – ההחלטה הקשה ביותר שקיבלתי אי־פעם, והיא הייתה ההחלטה הנכונה.

הקולות של ההורים, החברים, מערכת החינוך, התקשורת – כולם מכתרים את תודעתו של אדם צעיר וזורעים בו אמונות וערכים. ההגדרה של החברה לחיים מאושרים נכונה לכל אחד ולאף אחד. הדרך היחידה לבנות חיים מלאי משמעות היא לסנן את הרעש הזה ולהסתכל פנימה. זה הצעד הראשון בבניית חשיבת הנזיר שלכם.

נתחיל את המסע הזה כמו שנזירים עושים – נזרוק הצידה את הסחות הדעת. קודם כול נבדוק מהם הכוחות החיצוניים שמעצבים אותנו ומרחיקים אותנו מהערכים שלנו. אחר כך ניקח כמה מהערכים שמעצבים את חיינו ברגע זה, ונחשוב אם הם תואמים למי שאנחנו רוצים להיות ולאופן שבו אנחנו רוצים לחיות.

זה אבק או שזה אני?

גָאורַנגָה דאס הציע לי מטפורה יפה. היא מדגימה כיצד ההשפעות החיצוניות מערפלות את העצמי האמיתי שלנו.

אנחנו במחסן שיש בו שורות ספרים עזובים וארגזים מלאים בחפצים. שלא כמו בשאר חלקי האשראם, המסודר והנקי תמיד ללא רבב, המקום הזה מאובק ומכוסה קורי עכביש. הנזיר הבכיר לוקח אותי למראָה ושואל: "מה אתה רואה?"

דרך השכבה העבה של האבק אני לא יכול לראות אפילו את ההשתקפות שלי. אני אומר את זה לנזיר, והוא מהנהן. אחר כך הוא עובר על המראה עם קצה הגלימה שלו. ענן אבק מכסה לי את הפנים, חודר לי לעיניים וממלא לי את הגרון.

הוא אומר: "הזהות שלך היא מראָה מכוסה אבק. כשאתה מסתכל במראה בפעם הראשונה, האמת על מי שאתה ומהם הערכים שלך מעורפלת. ניקוי המראה עלול להיות לא נעים, אבל רק כשהאבק מתפזר אתה יכול לראות את ההשתקפות האמיתית שלך."

זו הייתה הדגמה מוחשית של המילים של צָ'איטַנְיָה, קדוש בנגלי הינדואיסטי מהמאה השש־עשרה. צ'איטניה קרא למצב הדברים הזה קטו־דרפניה־מריאנם (Ceto-darpana-marjanam): ניקוי המראה המלוכלכת של המוח.

למעשה, הבסיס של כל המסורות הנזיריות הוא הסרת הסחות הדעת שמונעות מאיתנו להתמקד במה שחשוב באמת – מציאת משמעות בחיים באמצעות שליטה בתשוקות הגופניות והמנטליות. חלק מהמסורות מוותרות על דיבור, חלק מוותרות על מין, חלק מוותרות על רכוש גשמי, וחלקן מוותרות על כל השלושה. באשראם סיפקנו את צרכינו הבסיסיים, ולא נזקקנו ליותר מזה. חוויתי ישירוֹת את ההארה שבשחרור. כשאנו קבורים בתוך מה שלא הכרחי, אנחנו מאבדים קשר עם מה שבאמת חשוב. אני לא מבקש מכם לוותר על משהו מהדברים האלה, אבל אני רוצה לעזור לכם לזהות את הרעש של השפעות חיצוניות, ולסנן אותו. כך עולה בידנו לנקות את האבק ולראות אם הערכים האלה באמת משקפים אותנו.

ערכים מנחים הם העקרונות שהכי חשובים לנו, אלה שאנחנו מרגישים שצריכים להוביל אותנו: מי אנחנו רוצים להיות, איך אנחנו מתייחסים לעצמנו ולזולת. ערכים הם בדרך כלל רעיונות בני מילה אחת כמו חופש, שוויון, חמלה, כנות. זה עשוי להישמע מופשט או עמום, אבל ערכים אפשר ליישם. הם מעין ג'י־פי־אס מוסרי שאנחנו יכולים לנווט בעזרתו בחיים. אם אתם יודעים מהם הערכים שלכם, יש לכם הוראות דרך שמנתבות אתכם אל האנשים ואל הפעולות ואל המנהגים שהכי טובים לכם. מנגד, כשאין לנו ערכים, אנחנו משוטטים ללא מטרה, כפי שקורה לנו לעיתים כשאנחנו נוהגים באזור לא מוכר. אנחנו פונים בפניות לא נכונות, הולכים לאיבוד, נלכדים בתוך חוסר החלטיות. הערכים מקלים עלינו להקיף את עצמנו באנשים הנכונים, לקבל בחירות מושכלות בקריירה, לנצל את הזמן בצורה נבונה יותר ולמקד את תשומת הלב במה שחשוב. בלי ערכים אנחנו נסחפים עם הסחות הדעת השונות.

מהיכן נובעים הערכים

הערכים שלנו לא באים אלינו בשנתנו. אנחנו גם לא חושבים עליהם בצורה מודעת. אפילו לנסח אותם במילים אנחנו בקושי טורחים. ולמרות זאת הם קיימים. כל אדם נולד למערך מסוים של נסיבות, והערכים שלנו מוגדרים באמצעות החוויות שלנו. האם נולדנו לתוך קשיי קיום או לתוך שפע? האם נהגו לשבח אותנו? ההורים הם הרבה פעמים האוהדים והמבקרים הכי קולניים שלנו. אף שבשנות הנעורים אנחנו נוטים למרוד, רוב הזמן אנחנו נאלצים לרַצות את דמויות הסמכות האלה ולחקות אותן. תסתכלו לאחור ונסו לחשוב איך ביליתם את הזמן עם ההורים שלכם. שיחקתם, דיברתם, עבדתם יחד על פרויקטים? מה הם אמרו לכם שהוא הכי חשוב, והאם זה תאם את מה שהיה הכי חשוב להם? מי הם רצו שתהיו? מה הם רצו שתשיגו? איך הם ציפו שתתנהגו? האם ספגתם את האידיאלים האלה, והאם הם היו נכונים לדעתכם?

החינוך שאנו מקבלים הוא עוד מקור השפעה עוצמתי. הנושאים שנלמדים, הזווית התרבותית שממנה הם נלמדים, הדרך שבה מצופה מאיתנו ללמוד. תוכנית לימודים שמבוססת על מידע יבש לא מעודדת יצירתיות; גישה תרבותית צרה לא מטפחת סובלנות כלפי אנשים מרקע שונה וממקומות אחרים. אפילו במקרים הנדירים שבהם כבר מגיל צעיר אנחנו יודעים מה אנחנו באמת רוצים, יש לנו מעט הזדמנויות להשקיע בזה. זה לא אומר שבית הספר לא מכין אותנו לחיים – ויש בנמצא שיטות חינוך שונות ומגוונות, שחלקן פחות מגבילות – אבל שווה לקחת צעד לאחור כדי לבדוק אם הערכים שקיבלנו בבית הספר נכונים לנו.

משחק המוחות של התקשורת

כנזיר למדתי כבר בשלב מוקדם שהערכים שלנו מושפעים ממה שהמוח שלנו סופג. אנחנו לא המוח שלנו; המוח שלנו הוא הכלי שבאמצעותו אנו מחליטים מה נוגע לנו ללב. הסרטים שאנחנו רואים, המוזיקה שאנחנו שומעים, הספרים שאנחנו קוראים, סדרות הטלוויזיה שאנחנו צופים בהן בבינג', האנשים שאנחנו עוקבים אחריהם באינטרנט ומחוץ לאינטרנט... מה שנמצא בפיד שלכם מזין את המוח שלכם. ככל שאנחנו שקועים יותר ברכילות על סלבס, דימויי הצלחה, משחקי וידיאו אלימים וידיעות חדשותיות מטרידות, כך הערכים שלנו נגועים יותר בקנאה, שיפוטיות, תחרותיות וחוסר סיפוק.

נסו את זה: מהיכן נובעים הערכים שלכם?

הרבה פעמים קשה לתפוס את האפקט שלהשפעות האקראיות האלה יש עלינו. ערכים הם דבר מופשט, חמקמק, והעולם שאנחנו חיים בו דוחף כל הזמן מסרים בוטים, לעיתים תת־הכרתיים, בנוגע לדברים שאנחנו אמורים לרצות, איך אנחנו צריכים לחיות ואיך אנחנו בונים את הרעיונות שלנו לגבי מי שאנחנו.

כתבו כמה מהערכים שעיצבו את חייכם. ליד כל אחד רשמו מה המקור שלו. סמנו ב־V כל ערך שאתם באמת מאמינים בו.

התבוננות והערכה הן שתיהן כלים מרכזיים לחשיבה של נזיר, והתנאי להן הוא מקום פנוי ושקט. בשביל נזירים, הצעד הראשון בסינון רעשי ההשפעות החיצוניות הוא ויתור על דברים חומריים. ביליתי שלושה פרקי זמן באשראם, סיימתי את הלימודים בקולג', ואז נעשיתי רשמית נזיר. אחרי חודשיים תרגול בבְּהַקְטִיוֶדַנטָה מֶנוֹר, מקדש באזור כפרי מצפון ללונדון, נסעתי להודו, והגעתי לאשראם בתחילת ספטמבר 2010. החלפתי את הבגדים היחסית אופנתיים שלי בשתי גלימות (אחת ללבוש ואחת לכבס), ויתרתי על התספורת המפונפנת לטובת קרחת, וכמעט לא היו לי הזדמנויות להעיף בעצמי מבט – באשראם הייתה מראה אחת בלבד, במחסן, והתוודעתי אליה רק בשלב מאוחר יותר. כך מנעו מאיתנו, הנזירים, להיות אובססיביים לגבי המראה שלנו. אכלנו מזון פשוט שרק לעיתים רחוקות גוּוַן, ישנו על שטיחים דקים שהונחו על הרצפה, והמוזיקה היחידה ששמענו הייתה המזמורים והפעמונים בזמן המדיטציות והטקסים שלנו. לא ראינו סרטים וסדרות, וקיבלנו גישה מוגבלת בלבד לחדשות ולמיילים במחשבים הנייחים שהוצבו באזור המשותף.

התחליפים היחידים להסחות הדעת האלה היו מקום פנוי, דממה ושקט. כשאנו מרחיקים מאיתנו את הדעות, הציפיות והמחויבויות של העולם שסביבנו אנחנו מתחילים לשמוע את עצמנו. בתוך השקט ההוא התחלתי לזהות את ההבדל בין רעש חיצוני לבין הקול שלי. יכולתי סוף־סוף לנקות את האבק ולראות את אמונות היסוד שלי.

הבטחתי שלא אבקש מכם לגלח את הראש וללבוש גלימות, אבל איך אחרת נוכל להעניק לעצמנו את המקום הפנוי, הדממה והשקט הדרושים כדי לבנות מודעוּת בעולם העכשווי? רובנו הרי לא מתיישבים במקום ומתחילים לחשוב על הערכים שלנו. אנחנו גם לא אוהבים להיות לבד עם המחשבות שלנו. הנטייה שלנו היא להימנע משקט, לנסות למלא לעצמנו את הראש, להמשיך לזוז. בסדרה של מחקרים, חוקרים מאוניברסיטאות וירג'יניה והרווארד ביקשו מהמשתתפים לשהות לבדם בחדר בין שש לחמש־עשרה דקות, בלי טלפון, כלֵי כתיבה או חומר קריאה. אחר כך החוקרים אפשרו להם להאזין למוזיקה או להשתמש בטלפון שלהם. לא רק שהמשתתפים העדיפו את הטלפונים שלהם ואת ההאזנה למוזיקה, רבים מהם העדיפו אפילו לתת לעצמם מכת חשמל מאשר להישאר לבד עם המחשבות שלהם. אם בכל יום אתם משתתפים באירוע חברתי אחר וצריכים לספר לאנשים שם מה אתם עושים לפרנסתכם, יהיה לכם קשה מאוד להיפטר מהתפיסה המצמצמת של מי שאתם. אם תצפו מדי ערב בסדרה 'עקרות בית אמיתיות', תתחילו לחשוב שהטחת כוס יין בפרצוף של חבר היא דבר שבשגרה. כשאנחנו לא משאירים מקום לבחינה עצמית, הסחות הדעת האלה הופכות להיות הערכים שלנו מכוחה של ברירת מחדל.

אנחנו לא יכולים לשקוע במחשבות שלנו ולחקור אותן אם אנחנו כל הזמן עסוקים. מצד שני, גם ישיבה בטלה בבית לא תלמד אתכם כלום. יש שלוש דרכים שבהן אני מציע לכם ליצור מרחב לבחינה עצמית. ראשית, אני ממליץ לכם לשבת מדי ערב ולהרהר איך עבר עליכם היום ומה אתם מרגישים. שנית, פעם בחודש אתם יכולים, קצת בדומה למה שאני עשיתי באשראם, ללכת למקום שאף פעם לא הייתם בו כדי לחקור את עצמכם בסביבה שונה. זה יכול להיות כל מקום: מפארק או ספרייה שאף פעם לא הייתם בהם ועד טיול בחיק הטבע. שלישית, תעשו משהו משמעותי בשביל עצמכם – תחביב, התנדבות, תנועה פוליטית.

דרך נוספת ליצור מרחב לבחינה עצמית היא לחשוב איך אתם ממלאים את חייכם, והאם הבחירות האלה משקפות את הערכים האמיתיים שלכם.

בחנו את חייכם

לא משנה אילו ערכים אתם חושבים שיש לכם – המעשים שלכם הם אלה שמספרים את הסיפור האמיתי. הדברים שאנו עושים בזמננו הפנוי מגלים מה אנחנו מחשיבים באמת. לדוגמה, אתם יכולים לכתוב בראש רשימת הערכים שלכם "לבלות עם המשפחה", אבל אם בפועל אתם מקדישים את כל הזמן הפנוי שלכם למשחק גולף, המעשים שלכם לא תואמים את הערכים שלכם, ואתם צריכים לפשפש קצת בתוך עצמכם.

זמן

קודם כול, בואו נבחן מה אתם עושים עם הזמן שלכם כשאתם לא ישנים או עובדים. חוקרים גילו שלאורך ימי חיינו, כל אחד מאיתנו מבלה בממוצע שלושים ושלוש שנים במיטה (שבע מתוך זה בניסיונות להירדם), שנה וארבעה חודשים בפעילות ספורטיבית, ויותר משלוש שנים בחופשות. אם את אישה, את מבלה מאה שלושים ושישה ימים בהתכוננות. אם אתה גבר, המספר הזה צונח לארבעים ושישה ימים. אלה רק הערכות כמובן, אבל המשקל של הבחירות היומיומיות שלנו מצטבר כך או כך.

נסו את זה: בדקו את הזמן שלכם

בלו שבוע בניטור הזמן שאתם מקדישים לדברים הבאים: משפחה, חברים, בריאות והעצמי שלכם (שימו לב שאנחנו לא כוללים שינה, אכילה ועבודה. בנוגע לעבודה – היא יכולה לעיתים להשתלט על החיים. אם זה מה שקורה גם אצלכם, תגדירו לעצמכם מתי אתם "רשמית" בעבודה, ותוסיפו לקטגוריות שהצעתי קודם "עבודה נוספת"). התחומים שאתם מקדישים להם הכי הרבה זמן צריכים להלום את הדברים שהכי מוערכים בעיניכם. נניח שכמות הזמן שהעבודה שלכם דורשת עולה על החשיבות שלה מבחינתכם; זה סימן שאתם צריכים לבחון ברצינות את הבחירה בה, כי אתם מקדישים זמן למשהו שאתם לא מרגישים שחשוב לכם. אתם צריכים לשאול: מהם הערכים שמאחורי ההחלטה הזאת? האם הרווחים מהעבודה משרתים בסופו של דבר את הערכים שלי?

מדיה

אחרי שבוע המעקב הזה אין לי ספק שתגלו שביליתם כמות זמן נכבדה בצריכת מדיה. חוקרים מעריכים שכל אחד מאיתנו מבלה בממוצע אחת־עשרה שנים מחייו בצפייה בטלוויזיה ובגלישה ברשתות החברתיות! אולי אתם מרגישים שהבחירות שלכם בתחום זה הן מקריות לגמרי, אבל זמן משקף ערכים.

יש הרבה אמצעי תקשורת מסוגים שונים, אבל רובנו לא מפריזים בצריכת סרטי איכות, תוכניות תעודה או כתבי עת. המסכים הם הסיפור. הסמארטפון שלכם, למשל, יספר לכם בדיוק איך אתם משתמשים בו. תסתכלו בתפריט ההגדרות ב"דוח זמן המסך" של השבוע האחרון, ותראו כמה זמן בדיוק ביליתם ברשתות החברתיות, במשחקים, במיילים ובשיטוט באינטרנט. אם אתם לא אוהבים את מה שאתם רואים, אתם יכולים אפילו להציב לעצמכם גבולות. אם יש לכם מכשיר אנדרואיד, תיכנסו בתפריט ההגדרות לסוללה, ואז, בתפריט למטה, בחרו "פרטי השימוש בסוללה". אפשרות אחרת היא להוריד אפליקציות כמו Social Fever או MyAddictometer.

כסף

בדומה לזמן, אתם יכולים לגלות לפי אילו ערכים אתם חיים גם על ידי התבוננות בכסף שאתם מוציאים. נפו הוצאות הכרחיות כמו מגורים, רכב, חשבונות, אוכל וחובות. עכשיו בדקו את ההוצאות שתלויות בשיקול דעתכם. מה הייתה ההשקעה הכי גדולה שלכם החודש? אילו תחומים שנתונים לשיקול דעתכם עולים לכם הכי הרבה? האם ההוצאות שלכם תואמות את מה שהכי חשוב לכם? הרבה פעמים יש לנו תפיסה משונה על מה "שווה את הכסף", והיא לא בדיוק מסתדרת כשמסתכלים על כלל ההוצאות. למשל, הדרכתי פעם מישהי שהתלוננה שהמשפחה שלה מבזבזת יותר מדי על חוגים לילדים, אלא שיום אחד היא קלטה שהיא מבזבזת על הנעליים שלה יותר מאשר על לימודי המוזיקה שלהם.

כשראיתי פוסטים ברשתות החברתיות שהשוו בין הוצאות של אנשים לסדר העדיפויות שלהם, חשבתי לעצמי איך הדרכים שבהן אנחנו מבזבזים את הזמן והכסף שלנו חושפות מה אנחנו מעריכים באמת.

תוכנית טלוויזיה באורך שעה ("טסה בשנייה!")

ארוחה בת שעה עם המשפחה ("זה ייגמר אי־פעם?!")

ההרגל לשתות קפה מדי יום (חמישה־עשר שקלים ליום, כמעט 5,500 שקל בשנה) ("חובה!")

תוספי תזונה (עוד שבעה שקלים ביום, כ־2,500 שקל בשנה) ("לא שווה את זה!")

חמש־עשרה דקות גלישה ברשת חברתית ("הזמן שלי לעצמי!")

חמש־עשרה דקות מדיטציה ("אין לי זמן לזה!")

הכול עניין של נקודת מבט. כשאתם בודקים על מה הוצאתם כסף החודש, חשבו אם הקניות שהיו נתונות לשיקול דעתכם היו השקעות לטווח הקצר או הארוך (ארוחה מצוינת או שיעור ריקוד)? האם הן היו לשם הסחת הדעת או להרחבת הדעת? לעצמכם או למישהו אחר? אם יש לכם מנוי לחדר כושר, אבל הלכתם לשם החודש רק פעם אחת, כדאי לחשוב מחדש על כל העניין.

השוואת הוצאות

(ואיך הן משקפות ערכים)

אצרו את הערכים שלכם

דין וחשבון פנימי יגלה אילו ערכים חדרו לחייכם מכוחה של ברירת מחדל. הצעד הבא יהיה להחליט מהם הערכים שלכם והאם הבחירות שלכם מסונכרנות איתם. התבוננות בערכים נזיריים יכולה לעזור לכם לזהות את הערכים שלכם. המורים שלנו באשראם הסבירו לנו שיש ערכים גבוהים וערכים נמוכים. ערכים גבוהים דוחפים ומגביהים אותנו לכיוון של אושר, הגשמה ומשמעות. ערכים נמוכים מורידים אותנו לכיוון של חרדה, דיכאון וסבל. לפי הבהגווד גיטא, אלה התכונות והערכים הגבוהים: חוסר פחד, טוהר מחשבה, הכרת תודה, שירות וצדקה, קבלה, הקרבת קורבנות, לימוד מעמיק, פשטות סגפנית, ישירוּת, אי אלימות, יושר, היעדר כעס, ויתור על נכסים חומריים, פרספקטיבה רחבה, הימנעות מחיפוש פגמים, חמלה כלפי כל בעלי החיים, סיפוק, אדיבות ונדיבות, יושרה, נחישות (שימו לב שאושר והצלחה לא נכללים בערכים האלה. הם לא ערכים, הם גמול, פרס, מטרת המשחק – ונתייחס אליהם בהמשך, בפרק 4).

ששת הערכים הנמוכים הם חמדנות, תאווה, כעס, אגו, אשליה וקנאה. החיסרון של הערכים הנמוכים הוא שהם סוחפים אותנו ממש בקלות כשאנחנו מאפשרים להם, אבל היתרון הוא שהם מעטים מאוד. או, כמו שהמורה שלי גָאורַנגָה דאס הזכיר לנו, תמיד יש יותר דרכים להתרומם מאשר לשקוע.

איננו יכולים לקטוף לנו ככה סתם מהאוויר מערכת של ערכים ולעבור שינויים אדירים בן־לילה. מה שכן, בהחלט נוכל להיפטר מהערכים המסולפים שרווחים בחיים שלנו. האשראם נתן לנו, הנזירים, הזדמנות להתבונן בטבע, והמורים שלנו הפנו את תשומת ליבנו למחזורים של כל הדברים החיים. עלים מנצים, משתנים ונושרים. זוחלים, ציפורים ויונקים משילים עור, נוצות או פרווה. האקט של לשחרר משהו הוא חלק משמעותי מהריתמוס של הטבע, וכמוהו גם הלידה מחדש. אנחנו, בני האדם, נצמדים לדברים – אנשים, רעיונות, רכוש, ספר של מרי קונדו – וחושבים שזה לא טבעי להתנקות מהם. אבל אקט השחרור הוא מסלול ישיר ליצירת מקום פנוי (פשוטו כמשמעו) ולדממה. נפריד את עצמנו – רגשית, אם לא גופנית – מהאנשים ומהרעיונות שממלאים את חיינו, ואז ניקח זמן כדי להתבונן בנטיות הטבעיות שדוחפות אותנו.

כל יום אנו ניצבים מול בחירות, ואנחנו יכולים להתחיל ליצוק לתוכָן ערכים. בכל פעם שאנחנו צריכים לבחור – בין שמדובר במשהו גדול כמו חתונה או במשהו קטן כמו ויכוח עם חבר – אנחנו מוּנעים על ידי הערכים שלנו, הגבוהים או הנמוכים. אם הבחירות האלה עושות לנו שירות טוב, אזי הערכים שלנו מסונכרנים עם המעשים שלנו. אבל כשהעניינים לא עובדים כמו שצריך, כדאי לבדוק מה הניע להחלטות הללו מלכתחילה.

נסו את זה: ערכים מהעבר

חשבו על שלוש הבחירות הכי טובות ושלוש הבחירות הכי גרועות שעשיתם אי־פעם. למה עשיתם אותן? מה הלקח שלמדתם? מה הייתם עושים אחרת?

בדקו היטב את התשובות שעניתם כעת – הערכים שלכם מסתתרים בהן. למה עשיתם בחירה מסוימת? ייתכן שהייתם עם האדם הנכון או הלא־נכון מאותה סיבה בדיוק: רציתם אהבה. או שאולי עברתם לקצה השני של המדינה כי רציתם שינוי. ייתכן שהערך שעמד בבסיס הבחירה הזאת היה דווקא הרפתקנות.

עכשיו תעשו אותו דבר לגבי העתיד. תסתכלו על המטרות הכי גדולות שלכם ובדקו אם המניע מאחוריהן הוא דעות של אנשים אחרים, מסורת או רעיונות שמקורם במדיה, על הדרך שבה צריך לחיות.

נסו את זה: החלטות שמוּנעות מתוך ערכים

בשבוע הקרוב, בכל פעם שאתם מוציאים כסף על משהו לא הכרחי או בכל פעם שאתם מתכננים מה תעשו בזמנכם הפנוי, עצרו וחשבו: מה הערך שמאחורי הבחירה הזאת? זה לוקח רק שנייה, הבזק של מחשבה. באופן אידיאלי, רצוי שהעצירה הרגעית הזו תיעשה אינסטינקטיבית, כך שתבחרו מתוך מוּדעות מה חשוב לכם וכמה אנרגיה אתם מוכנים להשקיע בזה.

סננו דצ"ם, אל תחסמו אותן

ברגע שתסננו את הרעש של דעות, ציפיות ומחויבויות (דצ"ם), יהיה לכם מבט אחר על העולם. הצעד הבא הוא להזמין את העולם בחזרה פנימה. כשאני מבקש מכם להשיל מעליכם את ההשפעות החיצוניות, המטרה שלי היא לא שתתנתקו מהעולם. מוח הנזיר שלכם יכול – וחייב – ללמוד מאנשים אחרים. האתגר הוא לעשות את זה בצורה מודעת בכך שתשאלו את עצמכם שאלות פשוטות: מהן התכונות שאתם מחפשים או מעריכים במשפחה, חברים או קולגות? האם הן אמינוּת, ביטחון, נחישות וכנות? יהיו התכונות האלה אשר יהיו, למעשה הן הערכים שלנו – אותן נקודות ציון שמנחות אותנו במסלול החיים.

ברגעים שאינכם מתבודדים, הקיפו את עצמכם באנשים שמתאימים לערכים שלכם. יועיל לכם אם תמצאו קהילה שמשקפת את מי שאתם רוצים להיות. קהילה שנראית כמו העתיד שאתם רוצים. זוכרים כמה קשה היה לי להתחיל לחיות כמו נזיר במהלך השנה האחרונה בקולג'? אז עכשיו קשה לי לחיות בלונדון. כל זמן שאני מוקף באנשים שגדלתי איתם ובסגנון החיים שלהם – אני מתפתה לקום מאוחר, לרכל, לשפוט את הזולת. תרבות חדשה עזרה לי להגדיר את עצמי מחדש, ותרבות חדשה אחרת עזרה לי להמשיך בנתיב שלי.

בכל פעם שאתם עוברים דירה או מתחילים עבודה או נכנסים למערכת יחסים חדשה, יש לכם הזדמנות פז להמציא מחדש את עצמכם. מחקרים רבים מראים שהדרך שבה אנו מתקשרים עם העולם סביבנו מידבקת. מחקר שנערך לאורך עשרים שנים על אנשים שחיים בעיירה במסצ'וסטס הראה שאושר ודיכאון מתפשטים בתוך מעגלים חברתיים. אם חבר שגר קילומטר וחצי מכם מרוצה מהחיים, הסיכוי שגם אתם תהיו מרוצים גדל בעשרים וחמישה אחוזים. האפקט מזנק עוד יותר כשמדובר בשכנים מהדלת ליד.

הסביבה האנושית שבה אתם מקיפים את עצמכם עוזרת לכם לדבוק בערכים שלכם ולהשיג את המטרות שהצבתם לעצמכם. אתם צומחים ביחד איתה. אם אתם רוצים לסיים מרתון בשעתיים וארבעים וחמש דקות, ברור שלא תתאמנו עם אנשים שמסיימים אותו בארבע שעות וארבעים וחמש דקות. אם אתם רוצים להיות רוחניים יותר, תתרגלו את האימונים שלכם עם אנשים רוחניים אחרים. אם אתם רוצים שהעסק שלכם יצמח, תצטרפו ללשכת מסחר מקומית או לקבוצת פייסבוק של בעלי עסקים שגם הם מוּנעים מהרצון להצליח בכך. אם אתם הורים שעובדים קשה מדי ורוצים להקדיש יותר זמן לילדים, תטפחו קשרים עם הורים אחרים שהילדים הם בראש סדר העדיפויות שלהם, כדי שתוכלו לחלוק עצות ואף לתמוך זה בזה. והכי טוב, אם אפשר, זה להצליב קבוצות: תטפחו יחסים עם אנשי עסקים רוחניים שהמשפחה חשובה להם ושרצים מרתון. טוב, אני צוחק, אבל בעולם של היום, שבו יש לנו יותר דרכים לתקשר מאי־פעם, פלטפורמות כמו לינקדאין וכלים כמו קבוצות פייסבוק מקלים מאוד למצוא את הדומים לכם. אם אתם מחפשים אהבה, חפשו במקומות שמוּנעים מלכתחילה על ידי ערכים, כמו פעילויות התנדבות, אימוני ספורט או סדרת הרצאות בנושא מעניין.

אם אינכם בטוחים אם האנשים בסביבתכם מתאימים לערכים שלכם, שאלו את עצמכם: האם בילוי עם האדם הזה, או עם הקבוצה הזאת, מקרב אותי למי שאני רוצה להיות או מרחיק אותי? לפעמים התשובה ברורה כשמש. פשוט שאלו את עצמכם אם בכל פעם שאתם שם אתם מבלים ארבע שעות במשחק פלייסטיישן או נוהגים לנהל אינטראקציות רבות־משמעות שמשפרות את איכות חייכם. במקרים אחרים התשובה יכולה להיות מעורפלת יותר: מעין תחושה של רוגז או קצר במוח אחרי שביליתם עם האנשים הללו זמן־מה. זו הרגשה טובה להיות בסביבת אנשים שטובים לנו; זו הרגשה מבאסת להיות בסביבת אנשים שלא מפרגנים לנו או מוציאים מאיתנו את כל ההרגלים הרעים שלנו.

נסו את זה: דוח חברתי

הכינו רשימה של האנשים שביליתם איתם הכי הרבה זמן בשבוע החולף. ליד כל אחד רשמו את הערכים שאתם חולקים. האם אתם מקדישים את רוב זמנכם לאנשים שהכי קרובים לערכים שלכם?

עם מי אתם מדברים, במה אתם צופים, מה אתם עושים עם הזמן שלכם – כל ההתנסויות האלה מחשלות ערכים ואמונות. אם אתם סתם מתגלגלים מיום ליום בלי לבדוק את הערכים שלכם, אתם תבלעו את מה שכל מיני אנשים ירצו שתחשבו – מהמשפחה שלכם ועד לגדודים של אנשי מכירות. אני כל הזמן מזכיר לעצמי את הרגע במחסן. כשמחשבה עולה לי לראש, אני שואל את עצמי: האם זה מתאים לערכים שבחרתי או לערכים שאחרים בחרו בשבילי? זה אבק או שזה אני?

כשאתם מאפשרים לעצמכם מקום פנוי ושקט, אתם יכולים לנקות את האבק ולראות את עצמכם לא דרך עיני אחרים, אלא מבפנים. אם תגדירו בבהירות את הערכים שלכם ותיתנו להם להנחות אתכם, זה יעזור לכם לסנן השפעות חיצוניות. בפרק הבא, המיומנויות האלה יעזרו לכם לסנן גישות ורגשות לא רצויים.