חנה סנש

חנה סנש נולדה ב־17 ביולי 1921, בבודפשט בירת הונגריה. אביה, בלה סנש, היה סופר ומחזאי מפורסם בהונגריה. אמה, קטי (קטרינה), בת למשפחה יהודית הונגרית אמידה, לא מסורתית, היתה דמות חשובה ומרכזית בחייה של אנה־אניקו, שנולדה שנה אחרי אחיה ג'ורי (גיורא), והיתה מוכרת בחברה הגבוהה כאשת חברה, וכמי שסייעה רבות לבעלה בניהול פעילותו כמחזאי תיאטרון שהצגותיו הועלו בתיאטרון הלאומי ההונגרי ובתיאטראות אחרים. היא נחשבה לדמות בולטת לצדו באותה חברה בימי תור הזהב הקצרים של יהדות בודפשט, לפני הגל האנטישמי אחרי מלחמת העולם הראשונה.

בזכות המוניטין והפרסום של האב, בלה סנש, נחשבה המשפחה לבעלת מעמד חברתי גבוה בחברה ההונגרית והציבור זיהה אותו כסופר הונגרי, ללא קשר למוצאו היהודי שלא הובלט על ידו. משפחת סנש נחשבה בעלת אמצעים ובילדותה של חנה עברה דירה לאזור יוקרתי בעיר הבירה.

חוקרים של יהדות הונגריה נוטים לראות בבלה סנש את אחד מגדולי הסופרים והמחזאים בארצו. הוא כתב טור הומוריסטי פופולרי בעיתון נפוץ, ובניגוד לרבים מחבריו האינטלקטואלים גם בתקופות קשות של גזירות על הקהילה היהודית לא המיר את דתו. בלה סנש היה בן למשפחה מסורתית, אשר בהשקפותיו היה חילוני ולא קרוב לדת, אבל מכתביה של חנה סנש מגלים שהמשפחה שמרה על ערכי היסוד של המסורת היהודית וכיבדה את חגי פסח, ראש השנה וצום יום הכיפורים. חנה לא היתה קרובה בנעוריה למסורת היהודית, אבל אירוע אנטישמי שחוותה בגיל 16 יצר בה זעזוע באשר לדתה, ומאותו רגע לא היו לה ספקות ביהדותה, תהליך שהוביל אותה לתנועה הציונית ולהחלטה שחוללה את המהפך בחייה - לעלות לארץ ישראל בספטמבר 1939.

משפחת סנש נמנתה עם הזרם הנאולוגי־רפורמי, שהפך לתנועה הגדולה ביהדות הונגריה, שמאפיינו היה הרצון להשתלב במרחב הכללי ההונגרי ומתוכו יצאו מתבוללים רבים. תומכי הזרם הנאולוגי היו הרוב הגדול בין יהודי הונגריה, והיוו כ־65 אחוזים מהם. ציבור גדול זה אימץ בנפש חפצה את התמורות החברתיות של התקופה: התפילות היו על פי נוסח עברי שלא הקפיד יתֵרה על המסורת כהלכתה; הרב שניהל את התפילות היה לבוש גלימה לבנה עם עיטורי זהב, דומה מאוד לכמרים הנוצרים. הנאולוגים ראו עצמם כהונגרים בני דת משה. מנגד, הזרם האורתודוקסי שהיה במיעוט, הקפיד על הלכות ומנהגי הדת על פי מסורת "שולחן ערוך". זרם זה מנה כ־30 אחוזים מיהודי בודפשט, ושמר בקנאות על הדת היהודית תוך איסור על קשרים עם הנאולוגים שנראו בעיניהם רפורמים וכופרים. האורתודוקסים היו מחולקים ביניהם בין הזרם המערבי, שהיה בעל מסורת אשכנזית שמקורה באוסטריה ומורביה, ובין הזרם המזרחי שהושפע מהחסידות בגליציה. הזרם השלישי של יהודי הסטטוס קוו, שמנה כ־5 אחוזים מיהדות הונגריה, בחר שלא להזדהות עם אף צד ובהמשך התקרב לנאולוגים. בבודפשט היו בתי כנסת של הזרמים השונים. יהודי מהזרם הנאולוגי לא היה מעז להראות את פניו בבית הכנסת האורתודוקסי ולהפך. בסוף המאה ה־19 הוקם בבודפשט בית הכנסת המפואר ביותר באירופה, ובו מקום לכ־3,000 מתפללים.

ראשית המאה ה־20 נחשבה לתור הזהב של יהדות הונגריה ורוחות ההשכלה שנשבו באירופה חדרו גם להונגריה. יהודים משכילים תפסו עמדות מפתח בממשל, בחברה ובכלכלה. יהודים היו מנהלי בתי חולים ורופאים בכירים, למשרדי עורכי הדין הגדולים היו שמות יהודיים, וכך גם על כס המשפט. הבנקאים הגדולים היו מרביתם ממוצא יהודי, ובתעשייה היו אלה יזמים יהודים שהקימו מפעלי טקסטיל והזניקו את התעשייה המקומית. היתה זו עת פריחה לתרבות ופולקלור יהודיים. בלה סנש, אביה של חנה, נחשב לאחד הגדולים בסופרי הונגריה והתיאטראות הגדולים העלו את מחזותיו. בלה וקטרינה סנש היו אורחים רצויים בנשפים הגדולים שאפיינו את הקיסרות ההבסבורגית. כישרונות יהודיים בלטו גם בתחום אמנות ובידור חדש - הקולנוע. הכוכב היהודי, ברנרד שוורץ, בן להורים הונגרים התפרסם בהוליווד כטוני קרטיס. בימאי הסרט "קזבלנקה", מיכאי קרטש (מייקל קורטיז [Curtiz]), בכיכובם של המפרי בוגרט ואינגריד ברגמן, היה ממוצא הונגרי.

באותה תקופה התפתחה באירופה התנועה הציונית, הרבה בהשראת בנימין זאב הרצל, הונגרי במוצאו שרכש את השכלתו בווינה. בכתביו "מדינת היהודים" ו"אלט נוילנד", ובחוויותיו מביקור בארץ ישראל במושבות הברון רוטשילד, הלהיב צעירים יהודים רבים שחיפשו את דרכם ולא ראו את עתידם בזרם הסוציאליסטי ובקומוניזם שהציף את היבשת. בארץ היתה תנופת התיישבות, על חול הים מצפון ליפו הוקמה העיר תל אביב ולפניה היתה זו אם המושבות פתח תקוה. גרעיני הכשרה שעלו מאירופה הקימו את המושבות הראשונות מייסודו של הברון רוטשילד, את הקיבוצים ואת המושבים הראשונים. דווקא במולדתו של הרצל, הונגריה, התנועה הציונית הבשילה מאוחר יותר בהשפעת אירועים חיצוניים. יהודי הונגריה לא הסתירו את העדפתם להמשיך את החיים הנוחים במדינתם. משפחת סנש היתה דוגמה אופיינית. בלה סנש, שהיה קרוב מאוד לבתו, מעולם לא סיפר לה על "מדינת היהודים" לפי חזונו של הרצל, אותו הכיר אישית. הוא לא שוחח עמה מעולם על הציונות או על ארץ ישראל. זה היה רחוק ממנו, כמו ממרבית חבריו.