מנהיגות בטישרט

אמצע שנת 2020. חזרתי אחרי יום ארוך ומלא סיפוק בקליניקה שלי לעוד שיחת סלון שבה נזרקות סיסמאות בסגנון ״חייבים לעשות פה שינוי״. אני אומנם לא פוליטיקאית, לא קרוב לזה, אני מנהלת פרויקטים שעשתה הסבת מקצוע לתחום הטיפול, אבל ידעתי שיש לי אחריות על החיים שלי, ולכן אם אני רוצה לעשות שינוי עליי לנקוט פעולות.

הרעיון למחאה על גשרים וצמתים היה ספונטני אבל יצר בי התרגשות. עם זאת, כשניגשתי לאנשים שמבינים בתחום התגובה הייתה שהרעיון הוא טיפשי ומשעמם. מיכל של לפני הלימודים עם גל הייתה יורדת מזה, מפחדת מהכישלון, מסיקה שיש לה רעיונות טיפשיים ושהיא בעצמם טיפשה ומשעממת – סביר להניח שהייתי עוזבת את הכיוון הזה לחלוטין.

מעבר לקולות החיצוניים היו גם קולות פנימיים שהתנגדו לרעיון, קולות שאמרו שאני שוב מזגזגת ומשנה כיוון במקום להמשיך בדרך שבניתי לי כמטפלת, שיש אנשים מוכשרים ממני, שזו תקופה לא מתאימה עם הזוגיות וההורות שהן ערכים כל כך משמעותיים עבורי.

עם כל זאת, ועם הפחד האמיתי והנוכח מכישלון, הכלים שלמדתי אצל גל ושאתם תלמדו בספר הזה, נתנו לי ביטחון, ידעתי שיש באפשרותי להשפיע על ציבור רחב, ולכן לקחתי על עצמי את הפרויקט. במסגרת התהליך תרגלתי ויישמתי את הכלים האלה ממש, וככל שהתהליך התקדם היה ברור לי יותר ויותר שהחזון של הפרויקט הוא נכון, דבר שעזר לי להתגבר על הקשיים בדרך ולא לוותר לעצמי.

היום אני גאה בתהליך ובדרך שעשיתי. זה דרש מחויבות ומסירות, להוביל אופרציה ענקית ולספוג המון ביקורת. עם זאת, בהשפעת החזון אנשים רבים יצאו מאזור הנוחות והפכו לפעילים חברתיים לראשונה בחייהם, ואני הפכתי לאישה שהיא מנהיגה של מחאה חברתית כלל ארצית שהגשימה את מטרתה. זה דרש ממני לעשות שינויים ולהתמודד עם קשיים, אבל אני יודעת שעשיתי את הדבר הנכון וזה ממלא אותי.

ללא קשר לעמדתכם לגבי המחאה או לצד הפוליטי שמייצג אתכם, באפשרותכם להשתמש בכלים האלה כדי ליצור מנהיגות בחייכם האישיים, במשפחה או ממש ברמה הגבוהה והרחבה ביותר.