אוגדת עזה נכבשה – מהדורה שניה

השחר המפציע בבוקר שבת, 7 באוקטובר 2023, שמחת תורה, חשף את יופיו של חבל הארץ המיוחד הזה, עוטף עזה. עשרות יישובים פורחים, קיבוצים ומושבים. רצץ שעוטף בחגורה ירוקה את כל מה שנמצא ממערב לו. בתים לבנים, גגות רעפים אדומים, שבילים צרים שמתפתלים בין ערוגות הפרחים. במטעים מבשילות בננות ומאות דונמים של אבוקדו מוכנים לקטיף. השדות, שעד לא מזמן ידעו שריפות והצתות מבלוני האש שעטו עליהם ממערב, עמוסים עתה עגבניות אדומות ופלפלים במגוון צבעים. עוד מעט גם יצהיבו שדות החיטה שנזרעו עם תחילת הסתיו. הפרות ברפתות גועות. עוד מעט, בתום חליבת הבוקר, תגיע המכלית כדי להוביל עשרות אלפי ליטרים של חלב למחלבות תנובה. משכימי הקום יֵצאו לריצת בוקר או לרכיבת אופניים בשבילי הכורכר שמסביב. הרוב מתפנקים עדיין בחדרים. שבת בבוקר, חג. לא צריך למהר לשום מקום. עוד בוקר פסטורלי בחבל יישוב ירוק, שבו באביב פורחים מרבדי כלניות ובסתיו פרחי חצב צהבהבים שמושכים אליהם מדי שבת אלפי מבקרים. ארץ ישראל היפה עם מתיישבים שמכונים מלח הארץ. ארץ ישראל היפה, שלמרות סבבי הלחימה אחת לכמה שנים, ולמרות טפטוף פצמ"רים שלא פוסקים, החיים בה נמשכים. החיים היפים. התושבים למדו לחיות בצל התרעת צבע אדום שהקדימה את ירי פגזי המרגמה ורקטות הקסאם שחלפו מעליהם בדרכם לעיר שדרות הסמוכה, ומנהלי הקהילות בכל אחד מקיבוצי העוטף התקשו לספק את הביקוש הגואה לבתים: בתים לבנים חוזרים, להרחבות, למשפחות מהמרכז שהגיעו לביקור קצר ונשבו מהיופי שסביבם. מאיכות החיים הנפלאה שהם רוצים להעניק לילדיהם.

עד לשעה 06:30 של 7 באוקטובר 2023, השבת הארורה. השבת השחורה.

כריזת צבע אדום היתה הפעם ארוכה מתמיד, ומטחי הפצמ"רים והרקטות היו בעוצמה חסרת תקדים. זה לא טפטוף. זה גם לא מטח גדול שפתח אחריו עוד סבב לחימה בדרום. זה היה שיטפון רקטי של ממש. ארסנל ענק של אש ופלדה התרומם בבת אחת מכל המרחב שממערב. אלפי פצמ"רים ורקטות ארוכות טווח. אזעקות הופעלו בכל מקום. מהדרום ועד למרכז. סוללות כיפת ברזל התקשו להתמודד עם המסות של הרקטות. מאות אלפים מיהרו למרחבים המוגנים. ביישובי העוטף, בבסיסים ובמחנות צה"ל בדרום ועד גוש דן, כ־80 קילומטרים צפונה משם.

איש לא תיאר לעצמו שבאותן דקות ממש, לנחשול שנוחת מהשמים יצטרף נחשול אנושי. אלפי אנשי חמאס חמושים שמתקרבים במהירות למכשול שמפריד בין העוטף לשכונות המזרחיות של עזה. רכובים על טנדרים, על אופנועים, מעודדים עצמם בקריאות "אללה אכבר" ונחושים להגיע ליעדים שהוקצו להם בתדריך האחרון, ממש לפני שיצאו לקרב.