אחוות אובסידיאן 4: יום הדין

פרולוג

גריי

בן 19

אור ירח הסתנן דרך חופת הענפים. שורשי עצים נכנסו ויצאו מהאדמה כמו אצבעות ארוכות ועבות האוחזות בקרקע — כמו ידיים התופסות בסדינים. מרבד דהוי של עלים שהיו פעם זהובים כיסה את האדמה. תמיד הוקסמתי מהיער. עתיק, נצחי, שקט. המקום המושלם להסתתר בו. המקום המושלם ללכת לאיבוד. הקליפה המכוסה אזוב של הענקים המתנשאים הללו, אצרה בתוכה חיים שלמים של סודות. גם אני רציתי להיות שומר סודות. יום אחד אהיה. בדיוק כמו אבא שלי.

הרחק, מעבר לחורשת העצים העבותה, ערכו הוריי מסיבה ליום הולדתי התשעה־עשר. הדים של אורות ומוזיקה ריחפו מהאחוזה שלנו, במורד הגבעה ודרך היער. המסיבה הייתה בעיקר עבורם. לא הייתי זקוק לחיוכים מאולצים ולברכות מזויפות.

הייתי צריך את זה.

אותה.

הייתי צריך שיער בלונדיני ארוך, עור לבן כשמנת ושפתיים אדומות בוהקות. גבה נצמד לעץ אורן רחב, אדי נשימתה החמים רוקדים באוויר הקר, ותחושת ירכיה מתחת לקצות אצבעותיי, כשהחלקתי את ידי במעלה רגלה, מרים את שמלתה הוורודה הבהירה. החום של הכוס שלה מבעד לתחתונים לבנים דקיקים, כשהיא מפשקת את רגליה ומאפשרת לי להיכנס בין רגליה. הגניחה הכי מתוקה שפילחה את אוויר הלילה הקריר, כשנצמדתי אליה והתחככתי בה. הזין שלי נמתח על הרוכסן שלי, נמתח עד כאב.

להתחכך בסיידי היה כמעט נעים כמו לזיין את סיידי.

והרבה יותר נעים ממפגש משמים של אנשי חברה מתנשאים — לרבות מלך מושחת מבחינה מוסרית, שהמשיך להסתכל על הבחורה שלי כאילו רצה לטרוף אותה.

זין עליו.

היא הייתה שלי.

לי הייתה זכות להביט בה.

לי הייתה זכות לסגוד לה.

לי הייתה זכות לטרוף אותה.

גבה התקמר, וראשה נשמט לאחור על העץ, חושף את צווארה העדין, הצעה שנעניתי לה בשמחה. חיככתי את האף שלי לאורך גרונה ושאפתי שאיפה עמוקה עד שהריח שלה נכנס לריאות שלי. שיקוי אהבה משכר ופרטי.

״כדאי שנחזור לפני שישימו לב שאנחנו לא שם.״ קולה היה רך, עדין, נשי. ומתנשם.

המילים האלה ייצגו חיים שלמים של נימוס נאות ושל חינוך לצייתנות שבקעו משפתיה. אבל ידעתי שהיא לא מתכוונת אליהן. היא הייתה צריכה את זה בדיוק כמוני.

״אז שישימו לב.״ תפסתי את העורף שלה ביד אחת והעברתי את השיניים לאורך קו הלסת שלה, עד שנעצרתי בזווית פיה.

״זה יום ההולדת שלך, גריי. המסיבה שלך.״ הבל פיה רקד עם הבל פי.

העברתי את ידי השנייה על קדמת גרונה וליטפתי באגודל את שפתה התחתונה. ״ואַת המתנה שלי. עכשיו למה שלא תהיי ילדה טובה ותיפתחי אליי.״

פיה ציית, השפתיים נפשקו והזמינו אותי להיכנס. הלשונות שלנו התגוששו, ואני התענגתי עליה. הסתערתי על פיה בעזרת פי. מרחתי את השפתון שלה על פניה היפות. היא אגרפה את ידיה בחולצה המכופתרת שלי וגנחה בפי. עם כל תנועה של לשוני על לשונה, אש ותשוקה בערו בעצמותיי. כל שנייה שלא הייתי בתוכה הייתה מייסרת.

התנתקתי ולחשתי באוזנה, ״תגידי לי מה את רוצה.״

כשעיניה עדיין עצומות, היא הזיזה את ידה בין גופינו כדי למשוך את הזין העומד שלי דרך המכנסיים המחויטים השחורים.

אחזתי במפרק כף היד שלה וקירבתי את ידה אל פי, ואז הוצאתי את לשוני וליקקתי בה את כף ידה. הרטבתי אותה. הכנתי אותה.

עיניה נפקחו.

״אני רוצה לשמוע אותך אומרת את זה,״ אמרתי כשפתחתי את המכנסיים ביד השנייה.

אביה היה חבר בפרלמנט הסקוטי, מה שאומר שסיידי חונכה על ידי הוריה להיות הגברת המעודנת, האדישה והמהוגנת שכולם ציפו ממנה להיות. לכן, כששמעתי מילים מטונפות יוצאות מהפה המושלם הזה, התגריתי פי כמה וכמה. כאילו מדובר בסוד שנועד רק לי.

שחררתי את הזין שלי, ואז עטפתי אותו בידה הקטנה, שהייתה רטובה עכשיו. ״זה מה שאת רוצה?״

היא הנהנה וחזה עלה וירד עם כל נשימה.

הישרתי אליה מבט לאור הירח. ״תגידי את זה.״

הבטנו זה בזה כשמחשבות מלוכלכות ומתח לוהט רוחשים בינינו.

נדחפתי לתוך ידה.

סיידי בלעה את הרוק ואז נשמה באיטיות. ״אני רוצה לעשות לך נעים.״

הטיתי את ראשי וצמצמתי את עיניי. הרטבתי את שפתי התחתונה בקצה הלשון. ״אני חושב שהבחורה שלי יכולה לעשות יותר מזה.״

״אני רוצה שתגמור בגללי,״ היא לחשה ורעד נשמע בקולה.

זיינתי שוב את ידה והיטלטלתי על אחיזתה. ״ואיפה אני אמור לעשות את זה, סיידי מתוקה?״ עיניה התרחבו כשהזזתי את האגן קדימה וחיככתי את הזין שלי בשיפולי בטנה. ״ממש כאן?״

היא מעכה את איברי, ואז העבירה את האגודל שלה על הקצה.

אלוהים.

הורדתי את אחת הרצועות הדקות של השמלה שלה מהכתף, וגררתי איתו את החלק העליון של השמלה שלה כלפי מטה. ״או פה?״ שאלתי, כשחפנתי את חלקת החזה החדשה שנחשפה, ואז הורדתי את ראשי ועטפתי בפי את הפטמה שלה.

היא ייבבה.

לא בגלל הקור באוויר, או בגלל הקצוות הגסים של קליפת העץ על גבה.

לא. היבבה הזו נועדה לי.

״או שאולי אזיין אותך בלי קונדום. אמלא אותך ואגרום לך להרגיש אותי מטפטף על הירך שלך כל הלילה.״

שפתיה נפשקו, וידה הידקה בי את אחיזתה כששפשפה אותי.

כן. הבחורה המלוכלכת שלי אהבה את זה.

הזדיינו כבר שנתיים, ואף על פי שהיא נטלה גלולות, אף פעם לא חשבתי להיכנס אליה בלי קונדום. אבל משהו בלהיות כאן בחוץ, ביער, תחת אור הירח, עם בעלי החיים, עורר את הדחפים הראשוניים שהתבשלו בתוכי. דחפים שתמיד היו שם, אבל מעולם לא נחקרו. עמוקים ובוערים, אבל לא פזיזים ופראיים. בעיקר מחושבים ומבוקרים. כמו אריה שעוקב אחרי הטרף שלו.

״תזיזי את התחתונים שלך הצידה,״ הוריתי, והיא מייד צייתה, כמו הילדה המשתוקקת והמושלמת שהייתי מוכן למות בשבילה — להרוג בשבילה.

אחזתי בעורפה והכרחתי את עיניה להביט בעיניי. בעזרת היד השנייה שלי עטפתי את האגן שלי ברגלה, ואז תפסתי את הזין שלי והצמדתי את העטרה אל הדגדגן שלה. ואז לפתח שלה — חור קטן והדוק שגרם לי לאבד כל מחשבה רציונלית כשנקברתי עמוק בתוכו.

עיניה הבזיקו באפלולית, והחוט השברירי שהחזיק אותי כל הלילה נקרע לבסוף.

נדחקתי פנימה בדחיפה איטית ועמוקה, מצמיד את גבה אל העץ בידיעה שהיא אוהבת את הצריבה החדה של הכאב השזורה בעונג. ידעתי את זה, כי ידעתי עליה הכול.

גנחתי. פאאאאאק.

היא הייתה פאקינג חמימה וצרה — היא התהדקה סביבי, מעכה אותי, ינקה ממני כל מה שאפשר. הייתי צריך להכריח את עצמי פשוט... להיות... לרגע. רק לשנייה אחת. הייתי צריך להתענג על התחושה... שלה. זו הייתה הישועה והקללה שלי, כי ידעתי באותו רגע ששום דבר בעולם הזה — או מחוצה לו — לא יהיה נעים כל כך. וגם ידעתי שאחסל כל בן זונה שאי־פעם ינסה לקחת אותה ממני, שיעז לגזול ממני את טעם גן עדן.

״זה שלי. את שלי,״ אמרתי לה כשיצאתי עד הקצה, ואז נכנסתי שוב פנימה. הסטתי קווצת שיער רפה מפניה, ואז הצמדתי את המצח שלי אל פניה. ״הילדה המושלמת שלי.״ ואז העברתי את ידי אל ישבנה, אחזתי בה בכוח והגברתי את הקצב. בעוצמה. בנחישות. בלי להרפות.

היא כרכה את רגלה השנייה סביב האגן שלי. ידיה התאגרפו בשערי. זעקותיה המתוקות פרצו מבעד לקולו של העור הנחבט בעור. היא שמטה את ראשה אל הכתף שלי כשהכוס שלה פעם והתהדק סביבי. ״אני קרובה, גריי. אני...״ התנשפות. ״...ממש...״ התנשפות. ״…קרובה.״

ואני הייתי פאקינג קרוב יחד איתה, וגמרתי בנהמה. האורגזמה הציפה אותי, מהחלק העליון של עמוד השדרה עד לקצה הביצים שלי. אלימה ונפיצה, נשפכת לתוכה וחוזרת אליי.

סיידי נאנחה בשקט ובסיפוק עדין, ואז הרימה את מבטה אליי בחיוך מתוק שהתעקל על שפתיה. הלב שלי התכווץ בחזה שלי. אלוהים, אהבתי את הבחורה הזאת. אהבתי אותה יותר מהחיים, יותר מאוויר, יותר מכל אהבה שהתקיימה אי־פעם בין שתי נשמות.

בן רגע התפוגגה ההתעלות מכך שסוף־סוף נכנסתי לתוכה. משהו זדוני עמד באוויר — חושך מוחשי שגרם לשערות העורף שלי לסמור ממודעות. לחישה של איום התגנבה בין הענפים המאיימים. אפילו הירח הסתיר את פניו מאחורי ענן. עורב קרקר בקרבת מקום, ואז נפנף בכנפיו, מושך את מבטי אל הצללים של צמרות העצים המרצדים על רקע שמי הלילה.

לא הייתי אחד שמפחד בקלות.

לא פחדתי בכלל.

אבל השינוי הפתאומי באווירה היה מטריד.

אף על פי שהרג אותי לעשות זאת, הורדתי את סיידי מהאגן שלי וסידרתי את התחתונים שלה. ואז העברתי את ידי על הזין שלי פעם אחרונה כדי לחלוב עוד טיפה, לפני שהסתדרתי והכנסתי את החולצה למכנסיים. בתזמון מושלם, ברגע שסגרתי את הרוכסן שלי, כאב חד וצורב דקר בתחתית הקרסול שלי. ואז נפלתי על הברכיים, פנים אל פנים מול קוברה אדומה כדם שפרשה את העור בצידי צווארה והתיזה ארס אל תוך עיניי. מתוך אינסטינקט ותו לא, תפסתי אותה והשלכתי אותה הרחק ככל האפשר. הכול התעצם באותו רגע. כל דבר. הרגשתי את הארס צורב את עורקיי, טורף את הנימים שלי במהירות הבזק. הראייה שלי היטשטשה, ועיניי צרבו, כשדמעות לא רצוניות זלגו על לחיי. כבשתי את הצורך להקיא.

הקוברה האדומה הייתה נחש מדברי, לא היו לנו כאלה בסקוטלנד. אני בטוח שמעולם לא ראיתי נחש כזה ביער הזה. אבל ידעתי, ידעתי בדיוק מאיפה הוא בא. אבי סיפר לי על החניכה. הטקסים, הנחש המזוין הזה. הוא היה סמל לאחוות האובסידיאן. והוא הגיע לכאן ותקף אותי.

״אוי אלוהים, גריי!״

נעצתי את כפות ידיי בעיניי הצורבות, ואז עקבתי אחרי קולה של סיידי במבטי. מרחוק שמעתי את חבטות הזרדים ואת רמיסת העלים תחת צעדים כבדים וממהרים.

עצמתי את עיניי, קיללתי בדממה את הבן זונה שעשה את זה — ששיתק אותי כך שלא יכולתי להגן עליה — ואז פלטתי שאגה ממעמקי נשמתי האפלים ביותר. ״תברחי!״