אולי אני טועה

1

מוּדעוּת

אני בן שמונה. כרגיל, אני מתעורר ראשון. אני משוטט בביתם של סבא וסבתא על האי שבפאתי העיר קַרלסקרונה, ומחכה שאחי נילס, הצעיר ממני, יתעורר. אני נעצר ליד חלון המטבח. פתאום הרעש שבתוכי נאלם.

הכול שקט. טוסטר הכרום שעל אדן החלון יפה כל כך שנשימתי נעצרת. הזמן עומד מלכת. הכול נראה זוהר. שני עננים צמריריים מחייכים אליי משמי הבוקר החיוורים. עץ השַּׁדָּר מנופף בעליו הנוצצים. בכל מקום שאני מביט, אני רואה יופי.

אולי באותו זמן לא ביטאתי את ההתנסות ההיא במילים, אבל אני רוצה לנסות לעשות זאת עכשיו. הרגשתי כאילו העולם לחש לי: "ברוך בואך הביתה." בפעם הראשונה בחיי הרגשתי לגמרי בבית ביקום הזה. הייתי נוכח כאן ועכשיו, ללא כל מחשבות. ואז עיניי התמלאו דמעות והרגשתי חמימות בחזה, תחושה שהיום הייתי מכנה אותה הכרת תודה. ומייד בעקבותיה הגיעה התקווה שהתחושה הזאת תימשך לנצח, או לפחות זמן רב. היא לא נמשכה, כמובן. אבל מעולם לא שכחתי את הבוקר ההוא.

אף פעם לא חשתי לגמרי בנוח עם המונח מַיינדפוּלנֶס ("קַשיבוּת" בעברית). כשאני מתרגל מיינדפולנס אני אף פעם לא מרגיש שהמוח שלי מלא. ההרגשה דומה יותר לשהייה בחלל גדול, ריק ומזמין, עם שפע של מקום לכל אחד ולכל דבר. נוכחות מודעת. נשמע שזו עבודה קשה, ההפך מהתרגעות. ומסיבה זו אני רוצה להשתמש במילה אחרת: מוּּדעוּת.

אנחנו נעשים מודעים, אנחנו נשארים מודעים, אנחנו מודעים. מודעות היא הדבר שלבלב בשעת בוקר מוקדמת זו ליד הטוסטר בקרלסקרונה. ההרגשה היא כמו התרפקות על משהו רך. המחשבות, הרגשות, התחושות הגופניות – לכל אלה ניתנת הרשות להיות בדיוק כמות שהם. כך אנחנו נעשים מרומָמים מעט יותר כבני אדם. אנחנו מבחינים בכל מיני דברים בתוכנו ומסביבנו שלא הבחנו בהם קודם. זאת הרגשה אינטימית. כמו חבר פנימי שתמיד נמצא לצידך.

מיותר לומר שמידת הנוכחות שלכם משפיעה על האופן שבו אתם מתייחסים לזולתכם. כולנו יודעים מה זה אומר לבלות בחברתו של אדם שלא ממש נוכח. תמיד יש הרגשה מעיקה שמשהו חסר. אצלי ההרגשה הזאת מתחזקת בכל פעם שאני נפגש עם ילדים צעירים. הם לא מתרשמים כלל מהיכולות האנליטיות שלנו, אבל רגישים להפתיע לקשב שלנו. הם יודעים מתי אנחנו מזייפים או מתי דעתנו נתונה לדברים אחרים. הדבר נכון גם לגבי בעלי חיים. אבל כשאנחנו נוכחים, כשאנחנו לא מרותקים כל כך לכל מחשבה קטנה שמבזיקה בראשנו, אנשים מוצאים שהרבה יותר נעים לבלות בחברתנו. הם בוטחים בנו. הם מפנים אלינו את תשומת ליבם. אנחנו מתחברים לעולם הסובב אותנו בצורה שונה לחלוטין. אתם כבר יודעים את כל זה, כמובן, ואולי זה נשמע לכם נדוש. ולמרות זאת, רבים מאיתנו שוכחים. כל כך קל להתמכר ליכולת שלנו להיראות חכמים ומרשימים, שאנחנו שוכחים כמה רחוק יכולה לקחת אותנו נוכחות כנה.