הכעס הוא המצפן שלנו

פרק 1 הרגשות כמערכת הניווט האישית שלנו

האם רציתם אי פעם להיות פחות אמוציונליים? האם אתם חושבים על רגש כעל נטל — משהו שעדיף לכם בלעדיו? האם קרה שהתעלמתם מרגשותיכם או דיכאתם אותם? בסופו של דבר, רובנו מעדיפים להיות הגיוניים, או לפחות רגועים.

עם זאת, הרגשות חיוניים לקיומנו. ללא רגשות שיניעו אותנו, ייתכן שלעולם לא ננקוט פעולה. ללא רגשות שידריכו אותנו, אנחנו עלולים לנוע בכיוון הלא נכון. כל פעולה שאנו עושים מבוססת על הרגשות שלנו. לכך נועדו הרגשות: לתת לנו משוב מיידי וחשוב על תחושת הרווחה שלנו בנסיבות מסוימות. הם מסייעים לנו לפשט חוויות ולהעריך אותן, ובכך מעצבים את החלטותינו ומניעים אותנו לפעולה.

בפרק זה נניח את היסודות לשימוש בכלים ובאסטרטגיות המופיעים בספר. ראשית נתבונן בשני חלקים של המוח: המוח הרגשי והמוח הרציונלי. בדיוק כפי שמערכת ניווט מתריעה בפנינו כאשר אנו מבצעים פנייה שגויה בדרך ליעד, כך רגשות לא נוחים מאותתים לנו כשאנחנו סוטים מהמסלול וצריכים לתקן אותו. הם גם הזמנה לפגוש את מצבנו בחמלה ולהפעיל באופן מודע את המוח הרציונלי. ביכולתנו ללמוד להקשיב לרגשות, להבין את המסר הגלום בהם ולהשתמש בחוכמה שהם מציעים כדי לנוע לעבר הגשמה.

המוח הרגשי והמוח הרציונלי

הבה נתחיל בהבחנה בין המוח לתודעה. המוח הוא איבר פיזי. התודעה היא ביטוי של תחושות, רגשות ותהליכים נפשיים שהמוח מחולל. באמצעותה אנו חווים מחשבות, שיפוטים, הערכות, סיפורים ואמונות. רגשות מתעוררים מתוך תגובות ביוכימיות במוח. המוח הוא כמו חומרת מחשב, בעוד שהתודעה היא כמו תוכנה. המחשבות משפיעות על הרגשות ולהפך.

במוח יש מבנים ואזורים רבים, שהתפתחו לתפקודים שונים ואפילו סותרים. הוא מלא מוטיבציות ודחפים מתחרים, שלכל אחד מהם יש פוטנציאל לכוון אותנו לכיוון אחר. הבנת המוח עשויה לעזור לנו לפענח את רגשותינו ולהתמודד איתם במיומנות. בספר זה נתמקד במוח הרגשי ובמוח הרציונלי, שהם רק שניים מבין ההיבטים הרבים של המוח.

המוח הרגשי נועד לטפל במצבים המעוררים בנו פחד או כעס וקוראים לתגובה של "הילחם או ברח או קפא במקום". כאשר המוח הרגשי מתמודד עם מצב מסוים, הוא מחפש לו התאמה רגשית בחוויות העבר המתועדות שלו ולומד מהחוויה המתאימה על האופן שבו יש להגיב בהווה. הוא יוצר ומאחסן זיכרונות ומחבר אירועים עם רגשות. רגשות משמשים מעין דבק נפשי, המקשר בין תחושות, זיכרונות ומחסני ידע שנבנו בעבר. המוח הרגשי מאפשר לנו לחוות חוויות עשירות, לרבות אהבה, תשוקה ונאמנות. הוא מעורב בהתייחסות לזולת ובטיפול בו. הוא גם מגייס בשבילנו מיומנויות הישרדות חדשות לנוכח איומים חיצוניים, כגון אויב או טורפים. הרגשות התפתחו כדי לעזור לנו לשרוד. אנו מתוכנתים ביולוגית להימנע מאיומים על קיומנו ולנצל הזדמנויות לשיפור תחושת הרווחה שלנו.

תהליך זה של סריקת חוויות העבר וחיפוש מידע על אופן התגובה הוא מיידי ובדרך כלל אינו מודע. לכן המוח הרגשי יכול להיחשב גם למוח הלא מודע. המפתח אליו הוא האמיגדלה — המבנה במוח האחראי על אינסטינקטים הישרדותיים, על רגשות ועל זיכרון. קיים קשר ישיר בין האמיגדלה לתלמוס — רשת העצבים הנרחבת ששולחת אותות למבנים אחרים במוח. המוח הרגשי מתוכנן להגיב במהירות ובאופן אוטומטי, לפעמים אפילו לפני שאנחנו מבחינים במתרחש. טבעו התגובתי הוא בעל ערך רב במצבים שבהם חשוב לפעול במהירות.

ההיבט העיקרי השני של המוח הוא המוח הרציונלי (המוח החושב או המודע), הנמצא בניאוקורטקס. הניאוקורטקס אחראי לעיבוד ולניתוח של מידע מורכב ומספק לנו את היכולת להשתמש בהיגיון, בדיבור ובכתיבה. הוא מאפשר לנו לקבל החלטות מכוונות, להתנהג בתכליתיות ולתכנן את העתיד. נוסף על כך הוא מספק לנו את היכולת לוויסות רגשי ולשליטה עצמית. מנגד, הוא עלול לגרום לנו להיתקע בעבר או לדאוג יתר על המידה לגבי העתיד.

האתגר של המוח הרגשי

הרגשות שלנו הם המקור לחוויות המשמעותיות ביותר שלנו, אך הם גם עלולים להימצא בשורש הבעיות העמוקות ביותר שלנו. הדעה המקובלת בקרב פסיכולוגים היא שהמניעים להתנהגות שלנו אינם מודעים.1 גם כאשר אנו חושבים שאנחנו מתנהגים באופן רציונלי ומודע, במידה רבה המניעים שלנו אינם מודעים, אלא הם חוויות, אינטואיציות, תחושות בטן וזיכרונות דומים מן העבר, המאוחסנים במוח הרגשי שלנו.

המוח הרגשי מהיר יותר מהניאוקורטקס ומסוגל לעקוף תהליכים נוירולוגיים מוחיים אחרים.2 בספרו Emotions Revealed מתאר פול אקמן תקופה של התנגדות עיקשת המלווה ברגש עז.3 בתקופה כזאת התודעה אינה יכולה לגשת למוח הרציונלי. שום דבר, חכם ככל שיהיה, אינו יכול לסתור את השקפתנו. בתקופה של עומס רגשי, החשיבה משותקת ושיקול הדעת והפרשנות נפגעים. כאשר רגש עז, כמו כעס, משתלט עלינו, אנו שוכחים זמנית מכל דבר פרט לכאב ולצרכים שלנו. באופן דומה, דניאל סיגל כותב על זמנים של מתח, שבהם קליפת המוח הקדם מצחית — החלק בניאוקורטקס האחראי לתכנון ולקבלת החלטות — נכנסת למצב של תפקוד נמוך יותר, מה שמוביל לפגיעה ביכולתנו לשלוט בהתנהגויות אימפולסיביות.4

המוח סורק כל הזמן את הסביבה כדי להעריך סיכונים ומשנה את מצבנו הפיזיולוגי בתגובה לאותות שהוא קולט. כמעט בכל מצב אנו מגיבים תחילה מהחלק העתיק, העמוק והמגונן של המוח, שהוא המוח הרגשי. לכן רגשות הם אוטומטיים ועוצמתיים. רק אחר כך אנו מגיבים מהחלק החדש וההגיוני יותר של המוח, שהוא המוח הרציונלי. המוח הרציונלי הוא אטי יחסית, משום שעליו לאסוף ולחבר עובדות ותשומות ממשאבים מרובים. עם זאת, הוא יסודי ומדויק יותר בניתוח ובחיזוי לעומת המוח הרגשי.

לכך מתווספת העובדה, שהמערכת הרגשית שלנו מכוונת להתמקד יותר בשלילי מאשר בחיובי. במהלך האבולוציה סיגלו לעצמם אבותינו זהירות מופלגת, המדגישה את השליליות יתר על המידה. אלה מהם שהיו רגישים מאוד לסכנות אפשריות הצליחו להימנע ממוות וכך העבירו את הגנים שלהם לדור הבא. המסע האבולוציוני שלנו היטה אותנו לשליליות. למעשה המוח עסוק יותר במחשבות, בהערכות וברגשות שמקדמים הישרדות מאשר באלה שעוסקים בראיית המציאות בצורה מדויקת. זאת הסיבה שבגללה אנו חשים רגשות לא נעימים לעתים קרובות. על פי הפסיכולוגיה האבולוציונית, פחד, דאגה, מתח וכעס הם חלקים טבעיים והכרחיים של החוויה האנושית. חשוב לזכור זאת.

בעולם של ימינו, הישרדות ורבייה אינן האתגרים היחידים. חשוב לנו להגשים את עצמנו ולהיות מאושרים, להשיג את המטרות שהצבנו לעצמנו ולהתקדם בקריירה ובחיים. לא פעם, ההטיה השלילית ששירתה את בני האדם בצורה טובה כל כך בעבר, אינה מועילה למאמצים המודרניים הללו ואף משבשת אותם. למרבה המזל, בעזרת החלק המתוחכם והחדש יותר במוח אנו יכולים לפתח מודעות עצמית ולווסת את רגשותינו ואת פעולותינו.

הידיעה שהמוח המודע וההגיוני אחראי רק לחלק קטן מההחלטות שאנחנו מקבלים מסבירה מדוע מאתגר כל כך לשנות את ההתנהגות שלנו ולשמר את השינוי. היא גם מסבירה כיצד אנו יכולים לבגוד באדם שאנחנו אוהבים או לפגוע במישהו שאכפת לנו ממנו.

אם נבין את התפקידים ואת המניעים השונים של שני ה"מוחות" — המוח הרגשי והמוח הרציונלי — נוכל להתחיל להבין מדוע לתודעה שלנו, שמורכבת מחלקים שונים ומרמות שונות, קשה למצוא שלווה פנימית, ומדוע לפעמים אנו האויבים הגדולים ביותר של עצמנו. כך גם נלמד לזהות אצלנו התנהגויות של חבלה עצמית ולהתגבר עליהן.

רגשות כמערכת הניווט הפנימית שלנו

הפסיכולוג בן המאה ה–19, ויליאם ג'יימס, תיאר רגשות כ"נטיות סתגלניות, התנהגותיות ופיזיולוגיות, המזומנות ישירות על־ידי מצבים משמעותיים מבחינה אבולוציונית".5 הרגשות התפתחו באמצעות ברירה טבעית כדרך לסייע לבני אדם (וליונקים אחרים) להימנע מדברים שמאיימים על קיומם ולהתקרב לדברים שעשויים לעזור להם. הפחד הוא רגש שמניע אותנו, לנוכח סכנה, לברוח או להגן על עצמנו. האהבה היא רגש שמניע אותנו להתחבר עם הזולת, לשתף איתו פעולה ולדאוג לו. הרגשות הם תמצות השיפוט שלנו את מה שקורה סביבנו, והם מניעים אותנו לקבל את ההחלטה ה"נכונה" להישרדות.

כאשר מבינים את המערכת הרגשית ואת אופן פעולתה — לרבות הטיית השליליות שלה — ניתן להשתמש ברגשות כבמערכת ניווט אישית. מוריס אליאס, אחד ממחברי הספר Emotionally Intelligent Parenting, אומר כי "רגשות הם מערכות האזהרה של בני האדם לגבי מה שבאמת קורה סביבם".6 הרגשות שלנו אומרים לנו אם משהו הוא חשוב ואם עלינו לפעול על פיו. הם מסייעים לנו ללא הרף להסתגל ולהתמודד עם אירועים שמשפיעים על הרווחה הנפשית שלנו.

לא משנה מהם הצרכים או המטרות שלנו, חשוב לדעת אם אנו נעים לקראתם או מתרחקים מהם. למרבה המזל, מערכת הניווט הרגשית שלנו מאפשרת לנו לדעת לאיזה כיוון אנחנו הולכים בכל רגע נתון. בואו נבחן מקרוב איך זה עובד.

בכל רגע בחיים, המוח מאותגר על־ידי כמות עצומה של מידע — יותר ממה שניתן לעבד באופן מודע. בהינתן הזמן והמשאבים המוגבלים שלנו, הוא מעבד את הנתונים האלה במהירות וללא מודעות מלאה. כאשר המוח הרגשי מבחין במשהו שעשוי להיות חשוב ושופט אותו כמשמעותי על סמך ניסיון העבר, הוא שולח לנו התראה בצורת רגש.

אנחנו חווים את הרגשות תחילה כתחושות פיזיות או כרחשי לב. הם מעבירים אלינו את המסרים שלהם דרך הגוף. לכל רגש יש מערכת תחושות משלו, ואלה יכולות להשתנות מאדם לאדם. אצל אנשים רבים, הסימן הראשון לפחד הוא פעימות לב מואצות, נשימה שטחית והזעה פתאומית. הסימנים הראשונים לכעס עשויים להיות פעימות לב מוגברות, לחץ בלסת או בחזה וראייה מצומצמת. רגש של בושה יכול לבוא לביטוי בהסמקה ובתחושה של התכווצות בבטן. שינויים פיזיולוגיים אלה מתריעים בפנינו על רגש שראוי לשים לב אליו. הם נותנים לנו מידע חשוב לרווחתנו, המציין כי אנו חווים תגובה עמוקה למישהו או למשהו וכי אנחנו צריכים להתמודד עם האדם או הדבר האלה.

הניאוקורטקס הוא שמזהה את הצורך לעצור ולהעריך את המצב. הוא מאפשר לנו לשקול את המצב באופן רציונלי ולהחליט במודע מה לעשות. המוח החושב מעריך את המצב ומפרש את האותות הרגשיים ששולח המוח הרגשי, שהוא רגיש ומהיר ולכן מועד לאזעקות שווא. הוא פועל על פי העיקרון שעדיף להיזהר מאשר להצטער. מכיוון שהוא מוטה להגנה, הוא עלול לפרש מצב כמסוכן, גם אם הוא אינו כזה. לכן חשוב לחשוב באופן ביקורתי על המידע שמעבירים לנו הרגשות. לא נרצה להתעלם מהסימנים האלה, אבל גם לא לקבל אותם כפשוטם. כפי שאומרים, רחשי לב אינם עובדות. מערכת הניווט הרגשית אינה מנגנון מדויק. היא מוטה להתייחס לרגש כאל התרעה, שנועדה למשוך את תשומת־הלב שלנו. ייתכן שרחשי הלב הראשוניים אינם פרופורציונליים למצב הנוכחי ואפילו אינם רלוונטיים לו. נחוצה חקירה נוספת שלהם לפני שפועלים.

נניח שיש לכם מחלוקת עם בן או בת הזוג. אתם מרגישים עצבניים יותר ויותר וחושבים שהם אינם מתחשבים בכם. אבל האם תחושת הכעס שלכם מוכיחה שהם אינם מתחשבים? לא בהכרח. המוח הרגשי אומר לכם שמשהו חשוב קורה ושעליכם לשים לב. לאחר מכן מוטלת על המוח הרציונלי המשימה לחפור עמוק יותר, להבין מה באמת קורה ולהחליט מהי הדרך הטובה ביותר להתקדם.

בפעם הבאה שתרגישו כעס...

זכרו שלמוח הרגשי חשוב יותר להיות בטוח מאשר להיות צודק. הקשיבו להתראה שלו, אבל הטילו ספק במסר.

יצירת הרמוניה בין שני המוחות

המוח הרגשי דוחף אותנו להגיב במהירות, לפתור את המצב ולשחרר את הרגשות שאינם נעימים. אבל במצבים רבים, מוטב להאט מאשר להגיב מיד. בדרך כלל, נקיטת פעולה שקולה מועילה יותר בטווח הארוך. המוח הרגשי פועל באמצעות תמצות החוויה לגודל שאפשר להתמודד אתו, בהתבסס על מידע שנאסף בעבר. היכולת לפעול בחוכמה תלויה ביכולת לפרק את המסר הזה — להבין ולפרש את החוויות הרגשיות.

בעזרת תרגול נוכל לגייס את עזרתו של הניאוקורטקס — המוח הרציונלי. המעבר מהמוח הרגשי ה"עתיק" והפרימיטיבי למוח הרציונלי ה"חדש" והמפותח, הוא מעבר ממערכת שפועלת במהירות, באופן אינטואיטיבי ורגשי, ללא מודעות או בתת המודעות, למערכת אטית, מבוקרת, רציונלית ומודעת יותר. זהו מעבר ממערכת רגשית אימפולסיבית ותגובתית למערכת "חושבת", גמישה, ניטרלית מבחינה רגשית ואסטרטגית.

מודעות קשובה וחמלה הן המפתחות להרמוניה של הנפש. ללא אימון, התודעה נוטה להיות מפוזרת, מבולבלת ומועדת לרגשות שליליים, כגון פחד, חרדה וכעס. התודעה, כשאינה מווסתת, עלולה ליצור אשליות ולאפשר לתשוקות, לדחפים ולרגשות סוערים להשתלט עלינו. מודעות קשובה מכשירה אותנו לשים לב לרגשות ולהפעיל את המוח הרציונלי כדי לפרש את המסר שלהם. החמלה עוזרת לנו להרגיע את התודעה הרגשית ולבחור פעולות שיועילו לעצמנו ולאחרים. נדון במודעות קשובה ובחמלה לאורך הספר, החל מפרק 3.

כמובן, אפשר להדחיק את הרגשות או להתעלם מהם. אבל אם עושים זאת, מחמיצים את המסרים שהם נושאים עמם. חוכמה היא תוצאה של הכרה ברגשות, של מתן האפשרות לעצמנו לחוש אותם ושל החקירה מה עורר אותם. מה אנחנו צריכים? ממה אנו פוחדים? איך הרגשות הללו מבקשים להגן עלינו? זכרו, רגשות משרתים מטרה: הם נועדו לשמור על ביטחוננו ולהנחות את החלטותינו. לכן כדאי להתייחס אליהם כאל שער למודעות גדולה יותר.

סיכום

רגשות הם סימני אזהרה. הם מספקים מידע חשוב על הצרכים ועל הרצונות שלנו. עכשיו, כשאתם מבינים את היסודות שעליהם בנויים הרגשות, אתם נמצאים בעמדה טובה יותר ללקיחת אחריות על חייכם ולקבלת היותכם אנושיים. אתם יכולים להנדס לאחור את המערכת הרגשית שלכם ולנקוט יוזמה, במקום להגיב באופן לא מודע למה שהחיים מזמנים לכם. אתם יכולים להתרחק מתגובות אוטומטיות ולהיעשות למתבוננים מודעים — להיות אנליטיים וחומלים בו זמנית.

רגשות הם מערכת ניווט, המספרת לנו אם אנו נעים לעבר היעד שלנו או מתרחקים ממנו. אפשר לשלוט ברגשות, לרבות כעס, ולהשתמש בהם כדי לספק את צרכינו, לחולל שינוי חיובי ולצמוח. בעזרת מודעות קשובה וחמלה ניתן ליצור הרמוניה בין חלקי המוח השונים, וכך לקבל החלטות נבונות ובונות.

1. Damasio A. R. (1996). The somatic marker hypothesis and the possible functions of the prefrontal cortex. Philosophical Transactions of the Royal Society of London, Series B: Biological Sciences, 351(1346), 1413–1420. https://doi.org/10.1098/rstb.1996.0125

2. LeDoux, J. E. (1996). The Emotional Brain: The Mysterious Underpinning of Emotional Life. Simon & Schuster.

3. Ekman, P. (2007). Emotions Revealed, Second Edition: Recognizing Faces and Feelings to Improve Communication and Emotional Life. Holt Paperbacks.

4. Siegel, D. J. (2001). Toward an interpersonal neurobiology of the development mind: Attachment relationships, “mindsight”, and neural integration. Infant Mental Health Journal, 22, 67–94.

5. James, W. (1894). The physical basis of emotion. Psychological Review, 1, 516–529.

6. Elias, M. J., Tobias S. E. et al. (2000). Emotionally Intelligent Parenting: How to Raise a Self-Disciplined, Responsible, Socially Skilled Child. Harmony Books.