EB10 – אליניב ברדה – נסיך לב אדום

יוצא למסע בעקבות אליניב אופיר בן שיטרית כאוהד הפועל באר שבע מאז ילדותי, צברתי במשך השנים המון זיכרונות וחוויות מהיציע. בכל שבת בימי וסרמיל הרחוקים היה דודי משה מאמץ אותי אליו ויחד הלכנו למשחקים, כשאני בונה את אהבתי לקבוצה דווקא מכישלונות ומאכזבות. כשהייתי בן 17 התחלתי לעבוד ברדיו דרום כטכנאי וכשדר, וכך נפגשתי לא פעם – פנים מול פנים – עם גיבורי ילדותי. במפגשים האלה זכיתי לפעמים לשיחות קטנות ומרגשות עם שחקני הקבוצה, ולא היה אז מאושר ממני. ב־2015, עם פתיחתו החגיגית של אצטדיון "טוטו טרנר" החדש, נכנסתי לתפקיד הכרוז הרשמי של הפועל באר שבע במשחקי הבית. מאז, כמובן, גדל מספר המפגשים שלי עם שחקני הקבוצה, וזכיתי להרבה חוויות ורגעים היסטוריים במחיצתם, שגם עליהם אפשר לספר פעם, אבל לא בספר הזה... אליניב ברדה תמיד היה שם. לפעמים בפרונט, לפעמים מאחורי הקלעים. אני זוכר אותו עוד מהימים שהיה ילד במחלקת הנוער, כשהגיע להקליט תשדיר רדיו שקרא לילדי הדרום להגשים את חלומותיהם בעולם הכדורגל. אני זוכר אותו באימוני הקבוצה שהיו מדי פעם אימונים פתוחים – לא מפסיק לרוץ, תמיד נלחם על כדורים אבודים, שקט וקשוב לצוותי האימון. אני זוכר אותו מגיע לימי הולדת של ילדים, לאירועי בר מצווה, לאירועי תרומה לקהילה. גם כשעזב את באר שבע למכבי חיפה, להפועל תל אביב, ואחר כך לגנק שבבלגיה – הרגיש לי, ומן הסתם גם לאוהדים הרבים, שהוא שלנו, שהסיפור שלו לא נגמר בינואר 2003, אלא רק התחיל. סיפור החזרה שלו לבאר שבע היה מרגש מאוד באותם ימים ומילא את כולנו תקוות גדולות, אבל אף אחד לא תיאר לעצמו אז עד כמה זה הולך להיות עוצמתי וטעון. גם לא אליניב... וזה אכן היה מרגש. *** באמצע עונת האליפות ההיסטורית של 2015 צץ אצלי הרעיון לכתוב ספר על מהלך הקריירה של אליניב. זה התבשל כבר אז אבל נגנז בינתיים מכל מיני סיבות, וביניהן מעבר שלי לתפקיד חדש כמדריך ב"אשל הנשיא", הפנימייה שבה גדלתי, ועונת כדורגל עמוסה ברגשות ובחששות כולל הצפה פנימית של אמונות טפלות שהפכו לחלק מחיי היום־יום שלי ושל כל אוהד באר שבעי ("עמה יעמיק"). שש שנים אחר כך קיבלתי את ההחלטה לקחת על עצמי את הפרויקט – בכל הכוח. מזל, כי הסיפור לא נגמר באליפות המרגשת אחרי 40 שנה, והעלילה קיבלה טוויסטים לא צפויים ומרגשים. כשבדקתי מתי יצאתי "רשמית" למסע הזה, מצאתי את ההודעה הראשונה ששלחתי לאליניב. התאריך היה עם קארמה מושלמת: 10.10.21. המסע היה ארוך וקשה. נעזרתי במיטב עיתונאי הספורט בישראל, ראיינתי עשרות אנשי מקצוע שהיו חלק מתחנות חייו של אליניב ושחקנים ששיחקו איתו, וכמובן – בני משפחה וחברים. הקדשתי שעות לתחקירים ולאיסוף מידע ממקורות שונים כמו עיתונים וחומרי ארכיון, והשתדלתי לדייק בפרטים ככל שניתן, בעיקר כשעסקתי בפיסות מידע מתקופות שבהן האינטרנט עדיין היה בחיתוליו. תוך כדי הכתיבה ויום אחרי הזכייה של אליניב בגביע המדינה כמאמן ראשי, יצאתי למסע גיוס המונים – הדסטארט – שבו הצלחתי לגייס מראש את כל העלויות של תהליך ההפקה (סכום של עשרות אלפי שקלים עוד לפני שפורסמה מילה מתוך הספר!) תוך הבעת אמון מרגש ומדהים של אוהדי הפועל באר שבע, חברים, משפחה ואנשי עסקים שנרתמו לפרויקט. לא הסתפקתי בחומר שאספתי בארץ, והיה ברור לי שאני חייב להגיע לסיפורים ולעדויות מבלגיה, שם רשם אליניב פרק מפואר ובלתי נשכח של כדורגל מקצועני. אז טסתי לבלגיה! לארבעה ימים מטורפים של פגישות עם אנשים מקסימים, שהיו חלק מהמסע של אליניב בגנק. נשמתי את האווירה בעיירה הציורית הקטנה שלקחה אליפות, גביע, סופרקאפ ועשתה עונת בתים בצ'מפיונס בתקופה שאליניב שיחק שם. חוויתי אפילו משחק ב־Cegeka Arena (מה שפעם נקרא Luminus Arena/Cristal Arena). אבל החלק הכי מרגש היה כמובן המפגשים עם אליה, ישיבות תקופתיות של בין שעה לשעתיים – לפעמים במרפסת על בירה ולפעמים עם תה חם בסלון ביתו של אליניב. היו גם כאלה על ספה ב"חדר העבודה" הפרטי שלו בבית, מוקפים בגביעים ובמדליות, בנעליים מיוחדות ובשלל מזכרות סנטימנטליות מקריירה עמוסה ומפוארת. זו הייתה התרגשות אמיתית ומיוחדת עבורי, בכל פעם מחדש, לשמוע ולחוות מחדש יחד עם אליניב את הסיפורים המרתקים שהביאו אותו לכל נקודה במהלך הקריירה שלו, ואת זווית הראייה הפרטית שלו מתוך חייו האישיים. מצאתי את עצמי שוקע ונשאב למסע שקשה לתאר במילים – בלילות ארוכים בסלון עם המחשב הנייד כשכולם סביבי ישנים, בשבת בבוקר בגינה, בין משמרת למשמרת בעבודה... יושב וכותב, ומוחק, ועורך, קורא, ושוב... ושוב... מצאתי את עצמי מביא את הילד שלי לאימון כדורגל, ובזמן ההמתנה מנצל עוד שעה לקדם את תהליך הכתיבה. כל מילה, כל שורה, כל פסקה או מקבץ של עמודים הרגישו לי כמו טיפה בים, חלקי פאזל של מיליוני חלקים שעליי לחבר לסיפור רציף עם חשיבות היסטורית מבחינתי. להבדיל מפרויקטים של שירי האוהדים שעשיתי עם השנים, שהתרחשו ב"פיק" אחד של חודש ודרשו ממני להתעסק בהם באופן רציף ומסודר, כתיבת הספר עבורי הייתה מעין ריצת מרתון שרוב הזמן לא ראיתי את סופה, כאשר כל רגע פנוי שלי הוקדש למטרה הגדולה וליעד החדש שהניע אותי יום־יום במשך כשנתיים וחצי. התהליך התחלק מבחינתי לשלושה חלקים. החלק הראשון, הנוסטלגי, בנוי על פיסות מידע משיחות עם אליניב, בני משפחה, חברים, שחקנים ומאמנים שהיו סביבו, וכמובן עיתונאים שסיקרו את הספורט באותה תקופה בכלל, ואת הקבוצות שבהן שיחק אליניב בפרט. החלק השני התבסס על ראיונות, תחקירים והשוואות של מידע ונתונים שאספתי ממקורות אינטרנטיים ומספרים כמו ספרו של אייל חטב, "הפועל באר שבע – כל המשחקים". קראתי לספר הזה "התנ"ך שלי", והוא היה צמוד אליי והלך איתי לכל מקום בתוך התיק של המחשב. החלק השלישי, שמספר את סיפורן של השנים האחרונות, משלב בתוכו את כל מרכיבי החבילה: סיפורים וחוויות של אליניב ושל המרואיינים השונים מהתחנות שבדרך, עם חוויותיי האישיות ככרוז הקבוצה מהיום שבו נחנך טוטו טרנר. רציתי לחשוף את הצדדים המרתקים באישיותו המיוחדת של אליניב, שאליה נחשפתי באמצעות השיחות איתו ודרך סיפוריהם של האנשים שהיו שם איתו ברגעים החשובים ביותר בקריירה המרתקת שלו. ואכן, לאורך כל הספר מצטייר אליניב כאדם מיוחד, צנוע, בעל אופי חזק ותשוקה אדירה לכדורגל. מעולם לא כתבתי ספר, בטח לא סוג של ביוגרפיה... אין דרך להכין את עצמך למסע כזה אלא רק להישמע לקול שמגיע מבפנים ואומר לך: "פשוט תתחיל, וזה כבר יבוא מעצמו". רציתי לספר את הסיפור כפי שהוא, אבל בדרך מיוחדת ושונה, לא קרה ולא טכנית מדי, לא קיטשית ולא פלספנית. רציתי לספר את השתלשלות האירועים שבנו את אליניב והביאו אותו להיות השחקן והאדם שאנחנו מכירים, ועם זאת גם לחשוף צדדים שלא הכרנו. בדיוק כמו הסיפור של גיבור הספר. בכל פעם שהתחלתי להריץ בראש את השורות הראשונות, הן ריגשו אותי. כי ברגע שהחלטתי שאני רוצה לספר את הסיפור של אליניב ברדה, נפל לי האסימון: אין דרך לא מרגשת לכתוב אותו. זהו סיפור שיש בו הכול. זהו סיפור שנוגע בעיר שלמה, במועדון כדורגל, בילדים שמשחקים כדורגל בשכונה, בתלמיד המתקשה בלימודים. הוא סיפור עבור הדור שגדל עם פלאפון בכיס, וגם עבור הדור ששמר גזרי עיתונים על אברהם נומה, שלום אביטן ומאיר ברד... אבל בעיקר זהו סיפורו של ילד אחד, כדורגלן אחד, אדם אחד. ולמרות שהוא רק אחד – דמותו מתגבשת מתוך המון מרכיבים: אמונה שעוברת דרך כאב, תקווה שמנצחת את הייאוש, הצלחה שנבנית מתוך הכישלון. זה הסיפור על נסיך לב אדום – אליניב ברדה.