דואט שיר הלב

מדריך האופטימיסטית לשיברון לב

היה הייתה פעם נערה, שבעיניה היו גחליליות ובנשמתה מוזיקה.

(זכרו אותה… היא חשובה.)

היא הסיבה בשלה קניתי בחיפזון את בית הלבנים ברחוב מייפל; הבית שגרתי בדלת לידו במשך שמונה שנים קסומות. כעת, לאחר חזרתי, בעודי חופרת בין קרשי העץ של הרצפה ושולפת יומנים, אני לא יכולה להפסיק לחשוב על שני האנשים שגדלו כאן.

אתם מבינים, הנערה ההיא הייתה החברה הכי טובה שלי, והבית הזה היה פעם שלהם. היה לה גם אח גדול שהיה הכול בשבילי, עד שהנסיבות הפכו אותנו ללא יותר מזיכרונות.

זו הסיבה בשלה הגשתי מועמדות לעבוד במוסך שלו – מבלי שהייתי מוכנה לגלות שהבוס החדש שלי, קאל בישופ, הפך לאדם נוקשה, גדול ומכוסה קעקועים.

אני השמש בשמיים המעוננים שלו, החיוך בתוככי הבדידות העצובה שלו.

תזכורת לכל מה שהוא מייחל לשכוח.

אבל בליבי יש סוד, והזמן לתקן דפים קרועים אזל.

אולי… הנערה שהייתה פעם הדבק בינינו תוכל להיות המפתח לחיבור כל החלקים שלנו.

(רואים? אמרתי לכם שהיא חשובה.)

צ’או,

לוסי.

מדריך הפסימיסטית לאהבה

בין השורשים הסבוכים של היגון, אנו צפויים לאבד כל כך הרבה, אבל אף אחד לא מכיר בכל מה שאנחנו צפויים להרוויח.

כוח. פרספקטיבה. הערכה. חוסן, ולפעמים, אחת לכמה זמן, אם אתם באמת בני מזל… אהבה.

אחרי סיום מותח וטעון רגשית, אנחנו סוף־סוף נכנסים לתוך ראשו של קאל ומגלים את סודותיו, בצירוף פרטים נוספים מעברו הטרגי, שמרחיק אותו מלוסי.

מדריך הפסימיסטית לאהבה הוא החלק השני והאחרון של דואט ‘שיר הלב’, המסתיים בסוף המאושר המובטח.