יד הפלא 10: לחם מזהב

אֲנִי מִתְרַגֵּשׁ, כָּל כָּךְ מִתְרַגֵּשׁ! קְבוּצָה עֲנָקִית שֶׁל חֲבֵרִים אֲמוּרָה לְהַגִּיעַ אֵלַי הַיּוֹם בָּעֶרֶב. אוּפְּס, שָׁכַחְתִּי לְהַצִּיג אֶת עַצְמִי. אֲנִי רַן, רַן הַשְּׁמַנְמַן, מִי לֹא מַכִּיר אוֹתִי עֲדַיִן? אֲנִי בְּכִתָּה ה', וְיֵשׁ לִי סוֹד!

הַסּוֹד הוּא יַד יָמִין שֶׁלִּי. הִיא חֲזָקָה. הִיא יַד פֶּלֶא קְסוּמָה שֶׁמְּזִיזָה הָרִים וּמַגִּיעָה לַכּוֹכָבִים. טוֹב, אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְהַשְׁוִיץ, תִּקְרְאוּ אֶת הַסְּפָרִים הַקּוֹדְמִים בַּסִּדְרָה וְתֵדְעוּ הַכֹּל. בְּעֶצֶם כִּמְעַט הַכֹּל, כִּי מִדֵּי פַּעַם אֲנִי מְגַלֶּה כּוֹחַ חָדָשׁ וְאַדִּיר וְעָצוּם. גַּם בַּסֵּפֶר הַזֶּה אֲסַפֵּר לָכֶם עַל כּוֹחוֹת קֶסֶם חֲדָשִׁים.

טוֹב, אֲנִי מְאֹהָב בְּיַד הַפֶּלֶא שֶׁלִּי וַאֲנִי אוֹהֵב גַּם אֶת נֹגַהּ, וְאֶת הַחֲבֵרִים שֶׁעוֹמְדִים לְהַגִּיעַ אֵלַי הָעֶרֶב.

נֹגַהּ, צְלִיל, יָגֵל וְיָהֵל. כֻּלָּם יַחַד יָבוֹאוּ אֵלַי. אַף פַּעַם לֹא הָיוּ אֶצְלִי כָּל כָּךְ הַרְבֵּה יְלָדִים יַחַד. אֲנִי מַרְגִּישׁ כְּאִלּוּ אֲנִי... כִּמְעַט מְקֻבָּל. אָמְנָם כָּל הַיְּלָדִים שֶׁמַּגִּיעִים אֵלַי הֵם לֹא מֵהַמְּקֻבָּלִים, אֲבָל אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאִם לְאַט־לְאַט אֶאֱסֹף אֵלַי אֶת כָּל הַלֹֹּא־מְקֻבָּלִים, אֲנַחְנוּ נִהְיֶה הָרֹב בַּכִּתָּה, וְטַלְיָה, עֹמֶר וֶאֱלִיאָב, אֵלֶּה שֶׁחוֹשְׁבִים שֶׁהַכֹּל מַגִּיעַ לָהֶם כִּי הֵם חֲתִיכִים וּסְפּוֹרְטָאִים טוֹבִים, יִשָּׁאֲרוּ פִּתְאוֹם לְבַד - וְהֵם יִהְיוּ הַלֹֹּא־מְקֻבָּלִים! וַאֲנִי וְכָל שְׁאַר הַכִּתָּה נִהְיֶה הַמְּקֻבָּלִים!!!

אָז הַיּוֹם זוֹ הַתְחָלָה. הַתְחָלָה שֶׁל הַדְבָּקָה. אֲנִי רוֹצֶה לְהַדְבִּיק אֵלַי עוֹד וָעוֹד וָעוֹד חֲבֵרִים. אֲנִי רוֹצֶה שֶׁהַדֶּבֶק יִהְיֶה מַמָּשׁ טוֹב, וְהַחֲבֵרִים הָאֵלֶּה יִרְצוּ לָבוֹא אֵלַי שׁוּב וָשׁוּב וָשׁוּב. וְשֶׁיָּבִיאוּ אִתָּם עוֹד חֲבֵרִים, כְּמוֹ אַלּוֹנָה וְדָנִיּאֵל וְסַעַר וְנָדָב וְנִצָּן וּמַתַּן וְיָרִין, וְנַעֲשֶׂה מְסִבּוֹת מַגְנִיבוֹת, נֹאכַל וְנִתְפַּקֵּעַ מִצְּחוֹק, נְשַׂחֵק, נִרְקֹד, נִקְפֹּץ, נִשְׁתּוֹלֵל... כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂים הַמְּקֻבָּלִים, וְהַיְּדוּעָנִים הָאֵלֶּה שֶׁכָּתוּב עֲלֵיהֶם כָּל הַזְּמַן בָּעִתּוֹן, אֵלֶּה שֶׁהַחַיִּים שֶׁלָּהֶם הֵם מְסִבָּה אַחַת גְּדוֹלָה.

וְעַכְשָׁו זֶה הַזְּמַן לְהַגִּיד תּוֹדָה לְכָל הַקּוֹרְאִים שֶׁשָּׁלְחוּ לִי מִכְתָּבִים וְהִדְרִיכוּ אוֹתִי מָה לַעֲשׂוֹת כְּשֶׁבָּאִים אֵלַי הַרְבֵּה חֲבֵרִים. רֹב הַיְּלָדִים הִצִּיעוּ לִי לְהַפְנוֹת אֶת הַחֲבֵרִים אֶל חֲדַר הַמִּשְׂחָקִים וְלִשְׁאוֹל אוֹתָם בְּמָה הֵם רוֹצִים לְשַׂחֵק. הַבְּעָיָה הִיא שֶׁאֵין לִי חֲדַר מִשְׂחָקִים וְאֵין לִי מִשְׂחָקִים לְהַצִּיעַ. כְּשֶׁהָיִיתִי בֶּן עֶשֶׂר אִמָּא שֶׁלִּי מָסְרָה אֶת כָּל הַצַּעֲצוּעִים הַיַּלְדּוּתִיִּים שֶׁלִּי לְבֶן דּוֹדִי אִיתָמָר, וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי עִם מַחְשֵׁב. אָמְנָם יֵשׁ לִי דְּמֵי כִּיס, אֲבָל הַסְּכוּם שֶׁחָסַכְתִּי לֹא יַסְפִּיק לִי לִקְנִיַּת אַיְפֵּד אוֹ מַשֶּׁהוּ מוֹשֵׁךְ כָּזֶה. הַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁאוּכַל לִקְנוֹת עִם הַכֶּסֶף שֶׁיֵּשׁ לִי בַּקֻּפָּה זֶה אֹכֶל, הַרְבֵּה אֹכֶל טָעִים! חֲטִיפִים וּמַמְתַּקִּים וּפִּיצָה, וְזֶה מְעֻלֶּה, כִּי כָּכָה גַּם אֲנִי אֵהָנֶה מֵהַמְּסִבָּה אֶצְלִי.

זֶהוּ, כָּרֶגַע הָפַכְתִּי אֶת הַקֻּפָּה בְּצוּרַת פָּרָה אֶל תּוֹךְ הַיָּד שֶׁלִּי, וְיֵשׁ לִי עֲרֵמַת מַטְבְּעוֹת, עַשְׂרוֹת שְׁקָלִים.

הַהוֹרִים שֶׁלִּי עֲדַיִן לֹא חָזְרוּ מֵהָעֲבוֹדָה, נֹעַם נָעוּל בַּחֶדֶר שֶׁלּוֹ כָּרָגִיל, אָז יֵשׁ לִי הִזְדַּמְּנוּת לָצֵאת לִקְנִיּוֹת עִם כִּיסִים מְלֵאִים וּבְלִי שֶׁאַף אֶחָד יִתְעָרֵב לִי בַּחַיִּים וְיִשְׁאַל אוֹתִי לָמָּה הַכִּיסִים שֶׁלִּי נְפוּחִים.

בַּסּוּפֶּר הִכְנַסְתִּי לַשַּׂקִּיּוֹת מִכָּל הַבָּא לַיָּד, אֶת כָּל סוּגֵי הַשּׁוֹקוֹלָדִים, אֶת כָּל שַׂקִּיּוֹת הַצִּ'יפְּס וְהַמַנְצִ'יס, אֶת כָּל סוּגֵי הַבֵּיְגָּלֶה הַשְּׁטוּחִים וְהַשְּׁמַנְמַנִּים; קָנִיתִי גַּם פִּיצוֹת וְלֶחֶם מִכָּל מִינֵי סוּגִים, כְּדֵי שֶׁיַּרְגִּישׁוּ שְׂבֵעִים, וּמִמְרַח שׁוֹקוֹלָד וּדְבַשׁ. קָנִיתִי גַּם מִיצִים בְּכָל מִינֵי טְעָמִים. אֵיזֶה מַזָּל שֶׁיֵּשׁ לִי יַד פֶּלֶא חֲזָקָה, שֶׁסָּחֲבָה הַכֹּל הַבַּיְתָה בְּקַלֵּי קַלּוּת.

אֵיזוֹ מְסִבָּה מְתוּקָה זוֹ תִּהְיֶה! אֲנִי כָּל כָּךְ מִתְרַגֵּשׁ! נוּ, שֶׁיָּבוֹאוּ כְּבָר, הִזְמַנְתִּי אוֹתָם לְשֵׁשׁ - לָמָּה הֵם לֹא מַגִּיעִים?