כאילו לא נקרע דבר

“כיצד יוכל גופי לרדת לשאול היומיום” שואלת רוני אדם בפתח ספר שיריה הראשון, ופוערת לפנינו קרע עמוק ומרהיב של גוף, תהום וזמן; ועל הציר הזה שבין סימן השאלה לסימן התשובה, נעים שיריה של אדם בתנועה חדה, אך גם עדינה מאוד – בלשון שקופה, קריסטלית עד כאב, המצליחה לחדור לתוך מרקמיה של ההוויה.