אייכה, ריבון עולם נוכח נפקד

בספרות המדעית מקובל לכתוב תקציר לפני המאמר ומסקנות בסופו, לא כן בספרות הרגילה. אף על פי כן החלטתי להציגו כאן, כדי להקל את ההבנה, אך בעיקר את ההיגיון, בסדר הכתיבה.

המסקנות המובאות מבוססות על תשתית עובדתית, ידע עדכני של המאה ה-21, ציטוטים ופירושים, אשר נסמכו על ספרות תיאולוגית ענפה, ועל עובדות היסטוריות כפי שהוצגו בהרחבה בספר. לפיכך אני ממליץ לקרוא את פרקי הספר על נספחיו כדי שתשתכנעו בנקל בהיתכנותן של המסקנות. מכיוון שהגעתי בין היתר למסקנה שהאמונה בכוחות עליונים נסתרים היא צורך אנושי, השארתי מספיק "חלונות" כדי לאפשר הן לאדם המאמין והן לחילוני לאמץ או לדחות את פירושי ההלכות המומלצים בהתאם לתפיסת עולמו ולעומק אמונתו.

מתברר שהאמונה בכוחות עליונים הינה צורך בלתי-נשלט בדומה לאהבה הארצית, עובדה שלמעלה מ-80 אחוזים מאוכלוסיית העולם נצרכת לאמונה משום שהיא משמשת לה מצפן בחיי היום-יום ותקווה לעתיד טוב יותר. אולם האמונה, שהייתה אמורה להביא מזור לאנושות, בדיעבד הביאה לשחיתות, לשפיכות דמים ולמעשי אכזריות בלתי-נתפסים לאורך ההיסטוריה וכל זאת — ובשם האלוהים — עד עצם היום הזה.

אינני יודע בוודאות את עובדת קיומו או אי-קיומו (אך יש לי דעה בנדון), ברם לו קיבלנו כלשונן על פי התפיסה האורתודוכסית את תיאורי בריאת העולם, פרשת נח, יציאת מצרים ותיאורים של ניסים המופיעים במקראות השונות, היינו מגיעים למסקנה חד-משמעית כי אין בורא עולם. זאת, משום שלכל התיאורים הנ"ל אין כל אחיזה במציאות. אבל אם נגדיר, כפי שעשיתי בספר, שאלו תיאורים מטפוריים נאיביים אשר כל מטרתם הייתה לאפשר את הנגשתם לציבור הרחב, אשר ברובו היה נבער מדעת, אפשר להשאיר פתח של סבירות מסוימת לקיומו של בורא עולם. מידת הנכונות של ההיפותזה האתיאיסטית הקובעת שאין בורא עולם הינה שוות ערך לזו הגורסת את קיומו.

חייו של כל בן אנוש תלויים חד משמעית בטבע. הטבע הינו ספק האוויר לנשימה, המזון מהחי והצומח אך מה שלא פחות חשוב כל בן אנוש נחשף לפלאיו. זו יצירת מופת שאין שנייה לה. לכן האנושות כולה אמורה לקדש את כל הנעשה בטבע ולהעמיק בלמידה את צפונותיו. התרחקות או התעלמות מחוקי הטבע, הביולוגיה, הפיזיקה ושפת הבריאה — המתמטיקה, הינה כפירה בעיקר וכפירה (לבעלי האמונה) ביצירת כפיו המפוארת של בורא עולם.

אינני יודע בוודאות אם יש או אין השגחה אלוהית מהסיבה הפשוטה, שאין לי מושג מה משמעות המושג השגחה אלוהית. מתוך עיון במקראות מתברר שגם למומחי הדת אין מושג למשמעותה, ולכן כל כת וזרם דתי מפרשים את מהות ההשגחה והמצוות הנדרשות בדרכים שונות וסותרות. קיימים חילוקי דעות מהותיים בין מומחי הדת באשר לשאלה מהו רצונו ומה הם מאפייניו של האל. כל דת, זרם וכת מראים ומוכיחים באותות ובמופתים כי הצדק איתה ואם "כולם צודקים", יש לכך רק משמעות אחת, "שכולם טועים". כלומר, איש אינו יודע את האמת ואת מהות רצונו של האל מהאדם.

עיקרו של הספר מוקדש לנושא הקיימות של הקשר-תקשורת אדם-אלוה, ומההיבט הזה חשיבות קיומו או אי-קיומו של בורא עולם היא שאלה מעניינת אך משנית. בנושא הקשר אדם-אלוה הגענו למסקנות אשר תואמות את המקרא על פי הפירוש שלנו. על פי המקרא, כתוב במפורש שאלוהים מצוי בשבתון, ולכן הוא לא ניווט ולא אמור לנווט את חייו של הפרט לאחר גמר תהליך בריאתו. כמו כן, לא מצאנו לאורך ההיסטוריה כל קשר או מצב של תן וקח בין קיום מצוות כנגד תמורות מהאל. העובדות ההיסטוריות מראות שהאמונה בישועת האל בתחומי בריאות, רווחה כלכלית, אסונות ומגיפות לא עזרה, אלא להפך. לא מצאנו כל סימוכין במקראות, שחשיבותו של האדם גבוהה מזו של הבהמה. נהפוך הוא, לפי המקראות אלוהים התחייב לדאוג לכל צורכיהם של בעלי החיים בגן העדן שהעמיד לרשותם, נתן להם את הגשם בעיתו, ואת העשב והבשר לאוכלם. ואילו את האדם גירש מגן העדן ופסק שבזיעת אפו יאכל לחם.

במאה השישית לפני הספירה נכתבו שני אוגדני הלכות על ידי גדולי דור. ספרי בודהה בהודו וספר התנ"ך שכתבו עזרא ונחמיה בארץ כנען. בהמשך, בין המאה השנייה והשישית לספירה, כתבו גדולי דור נוספים ספרים מחדשי הלכות, אשר היו אמורים להביא מזור לאנושות. אלו היו ספרי המשנה והתלמוד שכתבו התנאים, הברית החדשה שכתבו שליחיו של ישוע והקוראן שכתבו שליחיו של מוחמד.

יישומן של ההלכות החדשות הללו המיטו על האנושות אסונות בכל תחומי החיים. הן כבלו כל אפשרות לחדשנות, פיתוח או ביקורת, ומלחמות דת בגינן קטלו וקוטלות מיליוני אנשים עד עצם היום הזה. תחילת ההתנערות מההסתאבות ההלכתית של ההלכות החדשות למשל בעולם הנוצרי, החלה עם מרד הפרוטסטנטים בכנסייה הקתולית, ובהמשך קמו זרמים שהטיפו לחזרה למקורות, דוגמת האוונגליסטים.

במגזר היהודי קיימות כיום התנועות החרדיות, הכיפות הסרוגות, תנועת חב"ד, אשר הצליחה כבר לאתר את המשיח, התנועות הפרוגרסיביות והרפורמיות בארצות הברית. הסדקים הראשונים בניסיון "להביט מחוץ לקופסה" היו אצל הרמב"ם במאה ה-12, שהיה גאון בהלכה אך גם קידש את המדע.

האסלאם עדיין מצוי בתקופת החשיכה (כמו הנצרות בעברה), הג'יהאד העולמי מפיל קורבנות אין-ספור בין הסונים, השיעים וכנגד הכופרים, עד עצם היום הזה.

לכן אני ממליץ בספר להעביר את כל ההלכות החדשות הנ"ל להיכלי האוניברסיטאות, הישיבות, המדרסות והמכונים התיאולוגיים לצורך מחקר עיוני בלבד. ולחלופין להפשיר מחדש — כפי שנאמר, "להחזיר עטרה ליושנה" — את ספר הספרים, התנ"ך. כפי שעשה הירונימוס הקדוש כבר במאה החמישית לספירה בתרגמו את התנ"ך לשפה הלטינית "הוולגטה" והאפיפיור דמסוס הראשון הכריז עליו כספר קדוש ומחייב. במאה ה-16 לספירה (תחילת הרנסנס) הושלמה היצירה על ידי מרטין לותר הקדוש, הפעם בשפה הגרמנית.

תמונתו של הירונימוס הקדוש

הטבע הינו היצירה המופלאה והחשובה ביותר כאשר האנושות תלויה בו תלות מוחלטת בכל הפרמטרים האפשריים. התעלמות מחוקי הטבע כמנהגם של חכמי הדת המובילים, הינה כפירה בעיקר. לכן המלצתי לאדם המאמין הסוגד לדמויות מופת הצדיקים, להשלים את הרשימה ולהוסיף לה את מובילי הידע היקומי. את אריסטו וארכימדס, גליליאו וניוטון, פרדיי ואיינשטיין ולצרף אליהם גם את חוקר האבולוציה דרווין. מההיבט הזה לדעתי יש להעניק מימד של חשיבות גם לדת ההינדית, משום שהיא היחידה המקדשת את הטבע, מטיפה להגנתו אך בעיקר נותנת מעמד של קדושה אחיד לכלל בעלי החיים.

אינני יודע מהו רצונו של האל בנושאי דת ומדינה, אבל אני כן יודע שמעורבות דתית בשלטון הביאה רק צער, שחיתות ויגון לאנושות לאורך ההיסטוריה. כבר בתקופה המצרית ואשור הקדומים היו מלכים שהעניקו לעצמם מעמד של אל. חבל ששמואל הנביא אימץ תופעה פסולה זו במשחו את שאול המלך בחסדו של אלוהים. מעורבות של אלמנטים דתיים במוסדות השלטון ותהליכי קבלת החלטות לוו בנהרות של דם בשם האלוהים לכל אורך ההיסטוריה. העובדות ההיסטוריות מראות שיש לנתק ביד ברזל כל מעורבות או ניסיון חדירה של אלמנטים דתיים לתוך שיקולים ממלכתיים.

השקעתי מאמץ רב כדי להראות את חוסר התוחלת במעשי הניסים ובכוחות עלומים. השתמשתי גם בתובנות תיאולוגיות, אשר ברוב המקרים מסתייגות מנושאים כגון מקובלים וגלגול נשמות. אבל מתברר שהוכחות סטטיסטיות ולוגיות לא יכולות לשמש חלופה לאמונה בכוחות הללו. לכן אין כל בעיה שכל אחד באמונתו יחיה, ובלבד שלא יהיו מעשי מרמה או כפייה.