איך להשתנות

פרק 1 נקודת ההתחלה

בביקור הראשון שלי במטה רחב הידיים של חברת גוגל, אי־אז בשנת 2012, הרגשתי כמו ילדה במפעל השוקולד של וילי וונקה. במתחם של החברה במאונטן ויוּ שבקליפורניה, הכול נראה מתקדם, חדיש להפליא ומעוצב בקורטוב של הומור. בשיטוטי בין בנייני המשרדים נתקלתי במגרשי כדורעף חופים, בפסלים עתירי דמיון, בחנות מתנות מלאה פריטים ממותגים ובמסעדות ברמה עולמית, שפתוחות בחינם לבאי הקמפוס. זאת היתה חוויה מהממת.

גוגל הזמינה אותי להשתתף יחד עם קבוצה של חוקרים אחרים, בכנס שאליו הוזמנו מנהלי משאבי אנוש בכירים בחברה. אבל בתחילה לא יכולתי שלא לתהות מה צריכה מאיתנו בכלל גוגל — אחת החברות החדשניות והמצליחות ביותר בעולם. העובדים המחייכים שעברו על פנינו ביעף, על אופניים צבועים בצבעי היסוד של הלוגו, לא נראו כמו אנשים שסובלים מבעיות כלשהן. הכנסותיה של גוגל בשנה שקדמה לביקורי עמדו על שלושים ושמונה מיליארד דולר. 40

אבל לכל בני האדם יש בעיות — אפילו בגוגל.

החברה ערכה את הכנס כדי למצוא דרכים חדשות לעזור לעובדיה לקבל החלטות טובות יותר, הן בעבודה והן בבית, עם דגש מיוחד על שיפור הפרודוקטיביות, 41 כמו גם על שיפור הבריאות והביטחון הכלכלי (שני גורמים שקיים קשר מוכח ביניהם לבין ביצועים משופרים בעבודה). 42 באמצע האירוע פנה אלי פרסד סטי, 43 בוגר אוניברסיטת וורטון וסגן נשיא בגוגל, שעבד במחלקת משאבי אנוש של החברה זה כמה שנים. הוא שאל אותי שאלה תמימה לכאורה, שבהמשך הובילה אותי אל אחת התגליות המשמעותיות ביותר שלי.

הוא הסביר שגוגל מציעה לעובדיה מגוון רחב של הטבות ותוכניות לשיפור חייהם ומשרותיהם ולפתרון בעיות אישיות כמו חיסכון פנסיוני שאינו גדול דיו, שימוש עודף ברשתות חברתיות, חוסר פעילות גופנית, אכילה לא בריאה ועישון. 44 אבל משום־מה העובדים לא עושים שימוש נרחב בתוכניות אלה. פרסד חש מבולבל ומתוסכל כאחד, מכך שיוזמות כה רבות שהוא וצוותו יזמו (בעלות גבוהה מאוד עבור גוגל) זכו במידה רבה להתעלמות מצד העובדים. מדוע הם לא נוהרים לנצל את הקורסים לבניית כישורים שהם יכולים לקבל בחינם? מדוע לא כולם בוחרים בתוכניות פנסיה בהשתתפות המעסיק ובאימוני כושר אישיים?

פרסד שקל כמה הסברים אפשריים, שכולם התקבלו על הדעת: אולי הם לא מפרסמים מספיק את התוכניות? או שאולי העובדים פשוט עסוקים מדי, ולכן לא יכולים לנצל אותן? אבל הוא תהה גם לגבי התזמון: הוא שאל אותי אם אני יודעת מתי גוגל צריכה לעודד עובדים לנצל את המשאבים הללו. האם יש איזשהו רגע אידיאלי כלשהו בלוח השנה או במהלך הקריירה, שבו כדאי לעודד שינוי התנהגות? 45

שתקתי לרגע. היה ברור שהשאלה של פרסד חשובה, אבל למיטב ידיעתי אקדמאים כמעט שלא עסקו בה. כדי שיהיה לנו סיכוי לקדם ביעילות שינוי התנהגות, עלינו להבין, כמובן, מתי להתחיל.

אמנם לא היתה לי תשובה זמינה לפרסד, אבל היה לי ניחוש. אמרתי לו שלפני שאוכל להציע לו תשובה המעוגנת בראיות מוצקות, אצטרך לעבור על הספרות המדעית ולאסוף נתונים בעצמי. באותו הרגע עלה בי צורך עז לחזור לצוות המחקר שלי בפילדלפיה.

כוחו של דף חדש

פרסד לא היה בשום אופן הבכיר הראשון שפגשתי אשר הופתע לגלות עד כמה עיקשת התבססותן של התנהגויות לא בריאות או לא פרודוקטיביות אצל בני אדם. הקדשתי שעות אינספור לפגישות עם עובדים מתוסכלים מתחום בריאות הציבור, ושוחחנו על הפחתת עישון, הגברת פעילות גופנית, שיפור התזונה והרחבת הכיסוי החיסוני, לשם דוגמה בלבד. לעתים קרובות נתקלתי באותה תחינת נואשת: אם אי־אפשר לשכנע אנשים לשנות את התנהגותם כשאומרים להם שהשינוי פשוט, זול ומועיל, איזה קסם יוכל לעשות את העבודה?

הספר הזה יציע תשובות רבות לשאלה זו (והתשובה החשובה מכולן היא: "זה תלוי"), אבל אחת התשובות רלוונטית במיוחד לבעיה שהעלה פרסד. היא מתחילה בסיפור הצלחה רפואי יוצא מגדר הרגיל.

תסמונת המוות בעריסה היא תופעה מפחידה עם שם מפחיד. מדי שנה מתים ברחבי העולם עשרות אלפי תינוקות 46 באופן פתאומי ולא מוסבר, תוך כדי שינה. במשך שנים היתה תסמונת המוות בעריסה סיבה מובילה למותם של תינוקות בארצות הברית, בין גיל חודש לשנה. 47אני זוכרת כמה הייתי מבועתת כאשר רופאת הילדים שלי הסבירה את גורמי הסיכון של התסמונת, בבדיקה שגרתית שערכה לבני שרק נולד.

במשך עשרות שנים היה הממסד הרפואי אובד עצות לגבי תסמונת המוות בעריסה. אבל בתחילת שנות ה־90 של המאה העשרים הגיעו חוקרים לפריצת דרך אדירה. הם גילו שתינוקות שמשכיבים אותם לישון על בטנם מתים בשיעור כפול מתינוקות שמניחים אותם לישון על גבם. 48 פי שניים!

התגלית הזאת היתה סיבה לחגיגה — ולפעולה מהירה. היא סיפקה הזדמנות להציל את חייהם של מאות אלפי תינוקות, ולכן, באופן טבעי, מיהרה קהילת בריאות הציבור להפיץ את המידע ברבים. ממשלת ארצות הברית השיקה מסע פרסום נרחב בשם "Back to Sleep", במטרה להסביר להורים טריים כמה חשוב להשכיב תינוקות לישון על גבם. 49 משרד הבריאות האמריקאי הציף את גלי האתר בפרסומים בנושא, ומילא את בתי החולים והמרפאות בעלונים.

כמובן, לא היתה כל ערובה להצלחת המהלך. הרבה קמפיינים רפואיים נכשלו בעבר ונכשלים גם היום, מה שמסביר את שיחות הטלפון התדירות שיש לי עם עובדים מתוסכלים מתחום בריאות הציבור. קחו לדוגמה את הניסיון המתוקשר שנערך לאחרונה להפחית את תופעת ההשמנה העולמית, באמצעות חיוב רשתות המזון לציין את ערכן הקלורי של המנות המוגשות בהן. מתברר שכאשר אומרים לאנשים כמה קלוריות יש בביג מק או בפרפוצ'ינו, 50 צריכת הקלוריות פוחתת ב... כמעט לא־כלום. או קחו לדוגמה את מאמציהן של רשויות הבריאות האמריקאיות, החל מ־2010, לשכנע אזרחים לעשות חיסון שפעת שנתי. 51 גם שם התוצאות היו מזעריות לכל היותר: כיום [2021] 43 אחוז מהאמריקאים עושים חיסוני שפעת, 52 בהשוואה ל־39 אחוז לפני יישום המדיניות. 53 לכן היה זה סביר בהחלט להניח שגורלו של קמפיין השינה על הגב יהיה דומה, ושתהיה לו השפעה קטנה בלבד על בעיה אדירה.

אבל לשמחת כולם, הקמפיין חולל נסים. בין 1993 ל־2010 זינק אחוז התינוקות שהושכבו על הגב בארצות הברית בשיעור של יותר מפי ארבעה, מ־17 אחוז ל־73 אחוז, 54 ומספר מקרי המוות בעריסה צנח. בשנים שחלפו מאז נותר המסר עדכני ותקף. ב־2016, יותר משני עשורים מאז התחלת הקמפיין, קיבלתי עלון בנושא מהרופאה שלי, כשילדתי בפילדלפיה.

אבל אם קמפיין השינה על הגב זכה, ללא ספק, להצלחה אדירה כל כך, מדוע נכשלו קמפיינים אחרים רבים בעלי מאפיינים דומים? השאלה של פרסד בנוגע לתזמון עוררה בי השראה והובילה אותי לנסח השערה בעניין.

הרגע שבו אנו נעשים הורים הוא ללא ספק אחת מנקודות המפנה המשמעותיות ביותר בחיים. רק יום לפני הלידה, אין לנו תינוק חסר אונים שצריך להאכיל, להלביש, להרגיע ולהגן עליו; ופתאום — בום, הכול משתנה. כל היבט במלאכת ההורות הוא חדש ושונה, וכתוצאה מכך אין לנו הרגלים ישנים שעלינו לזנוח, או פעולות שגרתיות וקבועות שעלינו לשנות. אנחנו באמת מתחילים הכול מחדש, לטוב ולרע.

המסר שלפיו יש להשכיב תינוקות על הגב מגיע בצומת המכריע הזה, כשאנחנו לא "נעולים" עדיין על הרגלים, וכשיש לנו מוטיבציה לנסות לעשות הכול כמו שצריך. הניחוש שלי היה שזהו התזמון המוצלח ביותר לשינוי דפוסי התנהגות. לא משנה מה עשו הורינו או הוריהם לפניהם — כשרופא או רופאה אומרים לנו שחיוני להשכיב את התינוק לישון על הגב, אנחנו להוטים לציית ולא צריכים להיאבק בהרגלים רעים.

השוו את המצב הזה לקמפיין בריאות הציבור שמנסה להשפיע על הרגלי האכילה, העישון או התחסנות אצל מבוגרים. יוזמות כאלה תופסות אותנו באמצע טרדות חיינו, כשאנו כבולים לשגרות מבוססות שמגבילות את הפתיחוּת שלנו לשינוי. אף שהמידע הנמסר לנו הוא גורלי, ויכול להיות עניין של חיים ומוות, אין פלא שאנחנו מתעלמים ממנו לעתים קרובות.

אחרי הביקור בגוגל התחלתי לחשוב שזאת תובנה חשובה בצורה יוצאת מגדר הרגיל, כזאת שבדרך כלל די מתעלמים ממנה: כשאנחנו רוצים לשנות התנהגות שלנו או של מישהו אחר, יש יתרון אדיר להתחלה מאפס ולפתיחת דף חדש, בלי הרגלים ישנים שפועלים נגדנו.

יש רק בעיה אחת: להתחיל מאפס באמת זה עניין נדיר להפליא. כמעט כל דפוסי ההתנהגות שאנחנו רוצים לשנות הם יומיומיים, שגורים ומעוגנים בהתנהלות הקדחתנית המבוססת היטב של חיינו.

למזלנו, שינוי בהיעדר דף חדש או לוח חלק אינו בלתי אפשרי — הוא רק קשה לביצוע. ההשערה שעלתה במוחי במשרדי גוגל היא שאולי עשויה להיות דרך לרתום את ההרגשה שמתעוררת בעקבות פתיחה של דף חדש, גם ברגעים שבהם אין למעשה שום לוח חלק.

אפקט הדף החדש

ברגע שחזרתי מהביקור בגוגל ב־2012 קבעתי פגישה עם הדוקטורנטית שלי, חֶנְגצֶ'ן דַאי (כיום פרופסור באוניברסיטת קליפורניה שבלוס אנג'לס), ועם ג'ייסון ריס, חבר פקולטה מהרווארד. חשתי צורך עז לספר להם על השאלה של פרסד ועל תחושתי האינטואיטיבית לפיה אנשים עשויים להיות פתוחים יותר לשינויים כאשר הם מרגישים שהם פותחים דף חדש.

הסברתי את תפיסתי, וחנגצ'ן וג'ייסון נדלקו על הרעיון. גם הם תפסו מיד שתזמון יכול להיות בעל חשיבות מכרעת בתהליך של שינוי. ידענו שאנשים המבקשים לחולל שינוי בחייהם מעדיפים לעשות זאת ברגעים שבהם הם מרגישים שהם פותחים דף חדש. קחו לדוגמה החלטות שמתקבלות בתחילת השנה. אבל תיאוריות כלכליות טענו תמיד שהעדפותינו נותרות יציבות לאורך זמן, אלא אם אנחנו חווים נסיבות משתנות — כמו מגבלות חדשות, מידע חדש או הלם מחיר — שמאלצות אותנו לערוך שינויים והתאמות בתפיסותינו או בתקציב העומד לרשותנו. חנגצ'ן, ג'ייסון ואני חשדנו שההנחה הזאת אינה נכונה, ושלמעשה יש רגעים שגרתיים וצפויים שבהם נסיבות חיינו לא משתנות, ובכל זאת אנחנו מרגישים צורך לשנות את עצמנו. התחלנו לספר זה לזה בהתלהבות על מקרים שבהם התחלות חדשות גרמו לנו להתנהג אחרת; בחנו מה משותף בין כל המקרים וניסינו להבין מדוע המוטיבציה שלנו השתנתה.

רוב השינויים שיזמנו בעקבות התחלות חדשות היו שינויים קטנים — ניסיון להיגמל מכסיסת ציפורניים, חזרה לנהיגה אחרי אירוע מפחיד על הכביש, או בדיקת אסטרטגיות חדשות בתחום הדייטים אחרי תקופת יובש רומנטית. אבל שמעתי גם סיפורים על שינויים מכריעים יותר. קחו לדוגמה את סקוט הריסון, מחבר רב המכר "צמא". 55 סקוט נודע ברבים לאחר שהחליט, בערב השנה החדשה, לזנוח את עבודתו כיחצן של מועדון בילויים פרוע לטובת חיים בלי אלכוהול והתנדבות בעמותות. מסיפורו התברר כי התחלות חדשות יכולות לעורר שינוי מהותי.

במהלך הדיון הקבוצתי שלנו התוודענו די מהר — חנגצ'ן, ג'ייסון ואני — לכוח הטמון בתחילתה של שנה חדשה, אבל היתה לנו תחושה שזוהי רק דוגמה אחת, מוכרת מאוד, לתופעה רחבה יותר — רגע אחד מני רבים שבו אנשים מרגישים שהם מוכנים במיוחד להשתנות, כי יש להם תחושה שהם קיבלו הזדמנות להתחלה חדשה. האתגר שעמד בפנינו היה לזהות רגעים אחרים שמעוררים תגובה דומה, ולהבין איך ומדוע הם יכולים להוציא אותנו מהתקיעות ולתת לנו מוטיבציה לשינוי.

בשלב הראשון חנגצ'ן התחילה לנבור במחקרים קיימים על גישתם של אנשים לתאריכים מיוחדים כמו תחילת שנה חדשה, וממצאיה חשפו גילוי מסקרן. התחקיר הוביל אותה לספרי פסיכולוגיה שעסקו באופן שבו אנשים תופסים את מעבר הזמן. היא גילתה שאנחנו לא תופסים את הזמן כרצף, אלא נוטים לחשוב על חיינו כרצף של "אפיזודות": אנו יוצרים קשתות סיפוריות — או "פרקים" — מהתקריות הראויות לציון בחיינו. 56 פרק אחד עשוי להיפתח ביום שבו עברת לגור במעונות הסטודנטים ("השנים באוניברסיטה"); פרק אחר: עם תחילתה של המשרה הראשונה שלך ("עידן הייעוץ"); פרק נוסף: ביום הולדתך הארבעים; ועוד פרק — עם תחילתה של שנה חדשה או אלף חדש.

המחקרים האלה עזרו לנו לפתח את הרעיון לפיו תחילת פרק בחיים — ולא משנה עד כמה הוא קטן — עשויה ליצור לפעמים רושם של פתיחת דף חדש. הפרקים החדשים האלה הם רגעים שבהם משתנות התוויות שמשמשות אותנו לתיאור של עצמנו — מי אנחנו ומה אנחנו עוברים — ומאלצות אותנו להשתנות יחד איתן. אנחנו כבר לא "סטודנט" אלא "איש מקצוע"; כבר לא "שוכרת" אלא "בעלת בית"; כבר לא "רווק" אלא "נשוי"; כבר לא "מבוגרת" אלא "אמא"; כבר לא "בני שנות התשעים" אלא "אנשי המאה העשרים ואחת" — והכול בן רגע. והתוויות משפיעות על התנהגותנו. כשאנחנו מוגדרים "מצביעים" 57 (במקום "אנשים שמצביעים"), "אוכלי גזר" 58 (במקום "אנשים שאוכלים גזר בכל הזדמנות"), ו"קוראי שייקספיר" 59 (במקום "אנשים שמרבים לקרוא ביצירות של שייקספיר"), הדבר משפיע על הפעולות שלנו, ולא רק על האופן שבו אנו מתארים את עצמנו.

אם אי־פעם קיבלתם החלטה לקראת השנה החדשה, וצפיתם בביטחון ש"האני החדש" שלכם יוכל ליישם שינויים ב"שנה החדשה", סביר להניח שהתוודעתם כבר לכוח הטמון בתוויות. הסיפור האהוב עלי ביותר, כנראה, על כוחה של השנה החדשה, הוא סיפורו של ריי זהבּ, אחד מאורחיו של הפודקאסט שלי שעוסק בקבלת החלטות. ריי ניצל את תחילת המילניום השלישי — שחתם את פרק "שנות התשעים" בחייו ופתח פרק חדש — כדי לשנות את חייו מקצה אל קצה. 60

לפני שהצליח לשנות את חייו, ריי היה אדם שהרבה לעשן ולשתות, ולפעמים אכל את כל ארוחותיו היומיות במקדונלדס. אבל כשהגיע לתחילת שנות השלושים של חייו, ריי רצה נואשות להשתנות. נמאס לו להיות חסר פרוטה ולא בכושר.

הוא תהה אם יוכל להיות דומה יותר לאחיו, רץ מצליח למרחקים ארוכים, אבל ידע שריצה למרחקים ארוכים לא אפשרית עבורו כמעשן. השלב הראשון והברור מאליו היה להיגמל מעישון. אבל הוא לא היה מסוגל. הוא ניסה וניסה, והרצון לסיגריה תמיד משך אותו בחזרה. הוא היה צריך דבר־מה נוסף כדי לקפוץ למים.

ואז צץ בראשו של ריי רעיון. הוא ינצל את מִפנה המאה — ערב השנה החדשה 2000 — כדי להיגמל אחת ולתמיד. "השתמשתי בתאריך הזה כי הוא סימל קו סיום ענקי עבור כולם," הסביר ריי. "כלומר, זה היה סוף המאה, לא? כמו כפתור הפעלה מחדש לכל האנושות."

קצת לפני חצות, ב־31 בדצמבר, עישן ריי את הסיגריה האחרונה שלו. "אם לא אצליח עכשיו, אף פעם לא אצליח," הוא אמר לעצמו.

למחרת בבוקר התעורר ריי עם חשק עז לסיגריה. "אבל התאריך היה 1 בינואר 2000," הוא נזכר, ועם כניסתו של מילניום חדש ריי חש שהוא חצה סף חשוב — הוא כבר לא היה אותו ריי שלא מסוגל להיגמל מההתמכרות לניקוטין. "משהו בי, איזה ניצוץ קטן, אמר: 'אני מסוגל.'"

וריי עשה את זה — הוא נגמל לחלוטין.

ב־2003 הוא ניצח במרוץ "יוּקוֹן ארקטיק אוּלטרה" למרחק 160 קילומטר, שנחשב לאחד ממרוצי הסיבולת הקשים ביותר בעולם. הוא מקפיד לציין שהניצחון שלו התחיל ביומה הראשון של שנת 2000. הרגע ההוא אִפשר לכל השאר להתרחש.

ריי הוא דוגמה דרמטית לאדם ששאב השראה מתחילתה של שנה חדשה במטרה ליצור שינוי בחייו. אבל בכל 1 בינואר, כ־40 אחוז מהאמריקאים נחושים לשפר את חייהם: להיכנס לכושר, לחסוך יותר לפנסיה, להפסיק לשתות, או ללמוד שפה זרה. 61

במעבר לשנה חדשה נדמה כמעט כאילו הניסיונות הקודמים להתנזר מרשתות חברתיות, להוציא ציונים טובים בלימודים, להיות עמיתים טובים יותר בעבודה או לאכול בריא יותר הם כולם כישלונות של אדם אחר. בשנה שעברה לא הצלחתם לעמוד בקצב העבודה או להיגמל מעישון, אבל "זה היה האני הקודם שלי," אתם חושבים, "ועכשיו מדובר באני החדש."

חנגצ'ן, ג'ייסון ואני שיערנו שאם אנשים מרגישים באמת שהם חדשים ומשופרים, התחושה הזאת יכולה להספיק, במקרים מסוימים, כדי לעזור להם להתגבר על מכשול משמעותי בדרכם לשינוי. אבל היינו חייבים לבחון את ההשערה שלנו.

קודם כול אספנו מידע על מועדים שבהם אנשים מעוניינים באופן טבעי בשינוי. 62 מצאנו דפוסים זהים במגוון של מערכי נתונים. סטודנטים במרכז ספורט אוניברסיטאי נטו יותר לבוא לחדר הכושר לא רק בחודש ינואר, אלא גם בימים הראשונים של השבוע, או אחרי חופשה מהלימודים, או בתחילת סמסטר חדש, או אחרי יום ההולדת שלהם. בדומה לכך מצאנו כי בחודש ינואר, בימי שני (יום העבודה הראשון בשבוע בארצות הברית) ואחרי חופשות, חלה עלייה בהצבת יעדים (על פי מעקב של stickK, אפליקציה פופולרית לקביעת יעדים) ובחיפושי גוגל של המילה "דיאטה". ב־stickK גם גילינו שבימי הולדת חלה עלייה ניכרת בהצבת יעדים.

הניתוחים שערכנו הניבו תמונה עקבית במידה מרשימה של תופעה אשר חנגצ'ן, ג'ייסון ואני כינינו מאז "אפקט הדף החדש".

כשערכנו סקר בין אמריקאים על תחושותיהם לגבי תאריכים המציינים פתיחה של דף חדש, כמו תחילת שנה או יום הולדת, שמענו שוב ושוב שהתחלות חדשות מציעות מעין "הזדמנות חוזרת" פסיכולוגית. אצל אנשים נוצרת תחושת היבדלות מכישלונות העבר שלהם; הם מרגישים שהם אדם אחר — כזה שיש לו סיבה לחוש אופטימיות לגבי העתיד. 63

אנחנו נוטים יותר לבחור בשינוי בתאריכים שיוצרים רושם של התחלה חדשה, 64 כי הרגעים האלה עוזרים לנו להתגבר על מכשול שכיח בדרכנו להצבת היעד: הרושם שנכשלנו בעבר ולכן ניכשל בעתיד.

בשל כך מדי יום שני אני בטוחה שהשבוע שלפנַי יהיה פרודוקטיבי יותר מאשר השבוע שחלף, ולכך שרבים כל כך מחברי מציבים לעצמם יעדים לא רק בפתח השנה החדשה אלא גם בימי ההולדת שלהם. ההתחלות החדשות האלה מאפשרות לנו לעצור, להרהר ולחשוב על התמונה הרחבה יותר, ובכך להגביר את הסיכויים שנשקול לעבור שינוי.

מרגע שהחזקנו בראייה הזאת והבנו בוודאות את הסיבה לחשיבותן של התחלות חדשות, תהינו בהכרח — חנגצ'ן, ג'ייסון ואני — אם יש רגעים נוספים בחיים שהם בעלי פוטנציאל לשינוי הרגלי חיים.

מעֵבֶר ללוח השנה

בתחילת שנות ה־70 ביקר בוב פּאס, עורך דין פלילי שהיה חבר בוועדה הפדרלית לאנרגיה של ממשלת ארצות הברית, בגן החיות הלאומי עם חברתו. הוא נעצר ליד קופי האדם, הביט בגורילות שבכלוב ואמר לה, "אני יודע בדיוק איך הם מרגישים." 65

זמן קצר לאחר מכן קטע בוב את עבודתו המשפטית, ויצא לחופשה ללא תשלום כדי לנקות את הראש, לטייל ולהעביר שיעורי טניס במרכז הספורט שליד ביתו. הוא גילה שהוא מאושר יותר משהיה אי־פעם בזמן שעבד כעורך דין, אבל ידע שהמצב לא יכול להימשך זמן רב — הוא רצה להתחתן ולהוליד ילדים, וחשב שכדי לפרנס משפחה הוא יזדקק למשרה קבועה, כמו זו שעזב.

בתוך זמן קצר הוא מצא את עצמו שוב לבוש חליפה, ומתראיין למשרה במשרד עורכי דין מקומי. הכול התנהל על מי מנוחות, עד שהוא התחיל להרגיש רע מאוד ונזקק להסעה הביתה. תוך יומיים הוא כבר היה מאושפז בסכנת חיים, עם זיהום חיידקי בשסתום הלב.

בסופו של דבר התברר כי החוויה הזאת שינתה את חייו. בזמן ששכב במיטה, מיטלטל בין חיים למוות, חשב בוב רבות על העבר וההווה שלו, וכן על הצעת העבודה שקיבל זה עתה. המסקנה שלו היתה ברורה כשמש: הוא שונא להיות עורך דין. המפגש שלו עם המוות סיפק לו הזדמנות לדמיין בעיני רוחו דרך חדשה בחייו. כפי שטען במו פיו, "המצב אילץ אותי להתמודד עם חיי."

בוב הבין שהוא אוהב להיות מאמן טניס. הוא ויתר על המשרה היציבה כעורך דין, ופתח ב־1973 בית ספר לטניס, שם לימד רק קומץ תלמידים. עשרות שנים לאחר מכן, כשהייתי תלמידה בבית הספר המשגשג שלו, הוא סיפר לי את סיפורו, ואמר לי שזאת היתה ההחלטה הטובה ביותר שלקח בחייו.66

ברגע שהתחלתי לחשוב יומם ולילה על התחלות חדשות, הבנתי שהמשבר הבריאותי המפחיד שעבר על בוב הוביל לסגירת פרק אחד בחייו והעניק לו את האומץ לפתוח פרק חדש. אבל ללוח השנה לא היה שום קשר לשינוי זה; בוב זכה לפתוח דף חדש הודות לאירוע משנה חיים משמעותי.

עבור מאמן הטניס שלי לשעבר, המחלה סיפקה תמריץ לפתיחת דף חדש. אבל מחקרים מעידים על כך שבאותה המידה, התמריץ יכול להיות שינוי מקום המגורים, או קידום בעבודה, או אפילו משהו בנאלי כמו שיבוש בסדרי הנסיעה הקבועים.

במאמר שפורסם בשנת 1994, בחנו שני פסיכולוגים יותר ממאה אנשים שהיו מעוניינים בשינוי משמעותי בחייהם, כמו החלפת קריירה, סיום מערכת יחסים אישית או התחלה של דיאטה. הממצא המדהים שהם גילו הוא ש־36 אחוז מהניסיונות המוצלחים להשתנות התרחשו בזמן שאנשים עברו דירה, ואילו רק 13 אחוז מהניסיונות הכושלים להשתנות נעשו בעקבות מעבר דירה. מהנתונים האלה עולה שכאשר אנחנו מעוניינים להשתנות, השיבוש שנוצר בחיינו בעקבות השינויים הפיזיים הוא רב־עוצמה לא פחות מפתיחת דף חדש בעקבות תאריכים חשובים בלוח השנה.

אבל בניגוד לתאריכים בלוח השנה, ההתחלות החדשות האלה לא סותרות תחזיות שמעלות תיאוריות כלכליות, משום שהן אכן משנות את נסיבות חיינו — ולא רק יוצרות שינוי בנקודת המבט שלנו. בדרך זו הן יכולות לעזור לנו לגלות דרכים חדשות להשתנות שבהן לא הבחנו עד כה. קחו לדוגמה את השביתה ברכבת התחתית של לונדון, בפברואר 2014, שגרמה לסגירתן של תחנות מסוימות ואילצה מאות אלפי נוסעים בתחבורה הציבורית להתנסות בנתיבי נסיעה חדשים. 67 השיבוש הזה חשף בפני אנשים מסוימים נתיבי נסיעה חדשים ויעילים יותר, וחולל שינויים חיוביים לאורך זמן בהרגלי הנסיעה הקבועים של כחמישה אחוזים מנוסעי הרכבת התחתית. שיבושים פיזיים, כמו מעבר דירה או שביתה של שירותי תחבורה, יכולים אפוא לנער את האבק מעל דפוסי התנהגות ותיקים ולעזור לנו להבחין בגישה טובה יותר. אבל כרוכים בהם גם אותם היתרונות שנלווים להתחלות חדשות מבחינה פסיכולוגית גרידא: הן פותחות פרקים חדשים בזיכרונות האוטוביוגרפיים שלנו, שבזכותם השינוי יכול להיראות אפשרי ומושך יותר.

חשוב לציין שלא כל השיבושים הם בעלי השפעה דומה מיסודם. קחו לדוגמה מחקר על סטודנטים שעברו לאוניברסיטת איי־אנד־אם בטקסס, שחלקם הגיעו מחוץ לעיר וחלקם — מקולג' מקומי קטן. 68 המחקר השווה בין אלה שלא חלו שינויים בסביבתם לבין אלה שסביבתם השתנתה. חלק מהסטודנטים שעברו לאוניברסיטה חוו רק שינוי קל בסביבת מגוריהם — רוב שגרות החיים שלהם והאינטראקציות עם אותם החברים, באותם מקומות קבועים, נותרו בעינן — ואילו אחרים חוו שיבושים ניכרים יותר.

המחקר בחן האם סוג השינוי שחוו הסטודנטים עשוי לשנות אצלם הרגלי צפייה בטלוויזיה, הרגלי קריאת עיתונים ומשמעת אימונים. ואכן, גודלו של השינוי היה משמעותי מאוד. הסטודנטים שסביבתם לא השתנתה במידה ניכרת (רובם מהקולג' המקומי) שמרו לרוב על שגרת חייהם הקודמת, ואילו מקביליהם, שהמעבר שלהם היה גדול יותר, נטו יותר לשנות את התנהגותם. בדומה לכך, גם אנחנו — חנגצ'ן, ג'ייסון ואני — ראינו במחקר שלנו שתאריכים מסוימים בלוח השנה מעוררים תגובות גדולות יותר מאשר אחרים. 69 למשל, היום הראשון בשנה הוא בדרך כלל בעל השפעה התנהגותית גדולה פי כמה וכמה מסתם יום ראשון בתחילת השבוע. ככל שציון הדרך גדול יותר, כך גדול יותר הסיכוי שהוא יעזור לנו לקחת צעד אחורה, להתעשת ולהתנתק מהעבר בצורה חלקה.

ככל שחשבתי יותר על המחקר הזה, התברר לי עד כמה הפוטנציאל לרתום התחלות חדשות לטובתנו אינו מנוצל דיו. כשאנחנו מקווים להשתנות, ניתנת לנו הזדמנות לעצב מחדש את הסביבה בדרך שתעזור לנו לשבש שגרות חיים ישנות ודרכי חשיבה קיימות. הדרכים האלה יכולות להיות פשוטות: למצוא בית קפה חדש לצורכי עבודה, או חדר כושר חדש. ועלינו לחפש אחר הזדמנויות שבהן נפיק תועלת גם משינויים אחרים בחיים, ובזכותן נעריך מחדש מה חשוב לנו יותר מכול. בין אם מדובר במחלה, בקידום מקצועי או במעבר לעיר אחרת — כל אלה יכולים להציע לנו בדיוק את השיבוש הנחוץ לנו לצורך יצירת שינוי בחיינו.

החיסרון שבהתחלות חדשות

שנתיים אחרי הביקור שלי במשרדי גוגל, ניגשה אלי הסטודנטית שלי, חנגצ'ן, עם רעיון לעבודת הדוקטורט שלה. היא רצתה לחקור את ליגת הבייסבול הבכירה, האֵם־אֵל־בִּי. זה הפתיע אותי, כי אף פעם לא העליתי בדעתי שהיא אוהדת בייסבול.

אבל העניין שהיא פיתחה במשחק נשמע די הגיוני כשהיא הסבירה לי על מאפיין משונה בחוקים המנחים חילופי שחקנים בין הנשיונל ליג (הליגה הלאומית) לאמריקן ליג (הליגה האמריקאית). היא שאלה אם אני יודעת שכאשר שחקנים מועברים לקבוצה אחרת, מליגה לליגה, באמצע העונה — הסטטיסטיקות הנוכחיות שלהם מחושבות מחדש, כאילו הם זה עתה התחילו את העונה. אבל בהעברות שמתבצעות בתוך אותה ליגה, הסטטיסטיקה של העונה נשמרת כפי שהיא, כאילו דבר לא השתנה.70

פתאום הבנתי. חנגצ'ן מתלהבת מבייסבול כי פעולות ה"איפוס" הכרוכות בהעברות מליגה לליגה מציעות מעין התחלה חדשה עבור השחקנים — דף חדש, פשוטו כמשמעו, בלוח הנתונים הסטטיסטיים שלהם. לאורך כל המחקר המשותף שלנו על התחלות חדשות, לא התמקדנו עדיין ברגעי "איפוס" כאלה.

אבל אנחנו מוקפים ברגעי איפוס. בכל יום כשאני מתעוררת, שעון הכושר החכם שלי אומר לי שעד כה עשיתי אפס צעדים. הסכום הכולל שאליו הגעתי יום קודם לכן הוא נחלת העבר, ויש לי הזדמנות להתחיל מחדש. בדומה לכך, מדי סמסטר, כשסטודנטים נכנסים לכיתה שלי בפעם הראשונה, כל העבודה שהם השקיעו בקורסים קודמים לא תשפיע כלל על הציון שהם יקבלו ממני. מכל עבר אפשר להיתקל בדוחות שכר, במאזני מכירות ובדוחות סטטיסטיים אחרים, שמודדים ביצועים ומתעדכנים בקביעות על הלוח, נמחקים שוב ושוב — בתוכנית השנתית, החודשית, השבועית. אבל כשחנגצ'ן פנתה אלי עם הרעיון שלה לדוקטורט, ידענו מעט מאוד על האופן שבו משפיעים איפוסים אלה על התקדמותם של אנשים בדרכם למימוש יעדיהם.

כדי לשנות את פני הדברים, חנגצ'ן רצתה לבחון מה קורה כאשר שני שחקני בייסבול, עם סטטיסטיקות דומות, חווים שינוי גדול — העברה לקבוצה חדשה — אבל רק לאחד מהם ניתנת ההזדמנות להתחיל מאפס. תארו לעצמכם שני שחקנים, ג'קי רובינסון וג'קי רובינס, שנתנו עד כה לאורך העונה ביצועים טובים דומים. עכשיו תארו לעצמכם ששניהם מועברים לקבוצות חדשות, אבל ג'קי רובינסון עובר מליגה אחת לליגה אחרת, כך שנתוניו הסטטיסטיים הנוכחיים עוברים איפוס, ואילו ג'קי רובינס שומר על הסטטיסטיקה הנוכחית שלו במחזור המשחקים, כשהוא מועבר מקבוצה לקבוצה בתוך אותה הליגה. מה יקרה עכשיו?

כאשר חנגצ'ן ניתחה ארבעים שנות נתונים בענף הבייסבול המקצועני בארצות הברית, 71 היא גילתה שהתשובה תלויה בביצועיהם של ג'קי וג'קי עד כה. ראשית היא גילתה ששחקנים שהיו בעלי ביצועים גרועים72 שיפרו את ביצועיהם כשהחליפו ליגות. בדומה לממצאים שהתגלו במחקרינו הקודמים על התחלות חדשות, חנגצ'ן גילתה שהשחקנים האלה חוו שיפור גדול יותר בפרק הזמן שלאחר ההעברה, בהשוואה לשחקנים שהועברו מקבוצה לקבוצה בתוך הליגה.

כשהייתי סטודנטית לתואר שני ב־2004, הקבוצה הביתית שלי (בוסטון רד־סוקס) הרוויחה מאיפוס כזה שהתרחש באמצע העונה, כשהשחקן אורלנדו קבררה הגיע מקבוצת מונטריאול אקספוס לבוסטון רד־סוקס, במסגרת העברות של שחקנים בין ליגות. 73 בתחילת העונה עמד מאזן החבטות של אורלנדו על 246.0 בלבד, הרבה מתחת לממוצע בליגה באותה השנה, שעמד על 562.0 אבל כשהוא עבר לבוסטון רד־סוקס, הסטטיסטיקה שלו מתחילת העונה התאפסה, וממוצע החבטות שלו זינק ב־29 אחוז, ל־294.0 לשמחתם הרבה של אוהדי רד־סוקס.

אבל הממצא המרשים יותר של חנגצ'ן היה הראיה לכך שהתחלות חדשות הן לא תמיד חיוביות. ממחקרה ניכר, באופן גורף, ששחקנים בעלי ממוצע חבטות גבוה74 לפני העברתם לקבוצה (כלומר, כאלה שנחשבו שחקנים חמים באותה עונה) נטו לחוות ירידה בביצועיהם לאחר המעבר. יש לציין שהירידה בביצועים היתה חדה יותר כאשר ממוצע החבטות של השחקן התאפס בעקבות העברתו מליגה אחת לאחרת (דבר שהוכיח כי דפוס זה אינו סתם תסוגה לממוצע). במקום לחוות שיפור בביצועים בעקבות המעבר — כפי שחוו מאז ומתמיד שחקנים בעלי רוח לחימה — סבלו בעלי הביצועים המצוינים מרגעי איפוס, אשר גרמו לכך שהצלחותיהם הנוכחיות נותרו הרחק מאחוריהם, והם נאלצו לבנות מחדש ומאפס את הרקורד שלהם כספורטאים.

ג'רוד סַלטאלָמקיה למד בדרך הקשה שהתחלות חדשות יכולות לקלקל את המצב, כשהכול הולך לך. 75 ב־2007 הוא היה תופס עם ממוצע יציב של 284.0 מקבוצת אטלנטה ברייבס, שהועבר באמצע העונה לקבוצת טקסס ריינג'רס, מהליגה האחרת. ובדיוק כפי שחנגצ'ן צפתה, עד אוקטובר ממוצע החבטות שלו כבר צנח ב־11.6 אחוזים ל־251.0.

מחקר הבייסבול היה אחד מכמה מחקרים שחנגצ'ן ביצעה, אשר חשפו דפוס זהה. בניסויים שבהם היא שכרה אנשים לביצוע משימות, כמו חיפושי מילים, או לצורך מעקב אחר יעדיהם האישיים, 76 חנגצ'ן גילתה שוב ושוב שרגעי איפוס עוזרים לבעלי הביצועים הגרועים יחסית לשפר את תוצאותיהם, אבל מזיקים לאנשים שכבר מצליחים יפה.

זה היה לקח חשוב, ונורת אזהרה: התחלה חדשה לא מועילה לכולם. כשנמצאים על הגל, כל שיבוש עשוי לפגוע. אנחנו רואים את זה קורה בבית ובמקום העבודה, ולמרות התחושה כי השיבוש עצמו לא כזה משמעותי — אולי אפילו טריוויאלי — השלכותיו עלולות להכביד עליכם. חשבו על ההרגשה שיש לכם כשהכול זורם בעבודה, ופתאום איזו שיחת טלפון לא רצויה או חבר פטפטן במשרד מפריעים לכם. לפעמים די בהפרעה הזאת כדי לשבש לכם את כל היום. או שאולי אתם מצליחים להתקדם מצוין במשטר תזונה חדש — שותים שייקים לארוחת בוקר, ואוכלים סלטים בצהריים ומנות ביתיות מבושלות בכל ערב. אבל אז מתחילה חופשת הקיץ, ואחרי אינספור בצקים מטוגנים אתם כבר לא מצליחים לחזור להרגלים בריאים.

הממצא של חנגצ'ן העניק לי פרספקטיבה חדשה על מחקרים ותיקים יותר. בשני פרויקטים שבהם ניסו חוקרים לעזור לסטודנטים לתואר ראשון לפתח הרגלים חדשים של שימוש בחדר הכושר (אחד מהמחקרים בביצועי), התבלט אותו דפוס גרוע. בשני המחקרים התברר כי לחופשות החגים יש השפעה שלילית: 77 סטודנטים שאימצו לעצמם הרגלי כושר חדשים במכון לא המשיכו לקיים אותם אחרי שחזרו לקמפוס. 78 השפעת השיבושים היתה אפוא מוחלטת: הם הובילו לנסיגה בהתקדמות שעשו הסטודנטים.

הממצאים האלה, בשילוב ממצאיה של חנגצ'ן, הבהירו היטב שהתחלות חדשות אמנם מועילות להתנעה של שינוי, אבל הן גם עלולות לשבש באופן לא רצוי שגרות חיים טובות ומבוססות. כל מי שמבקש לקיים הרגלים טובים לאורך זמן צריך להיות מודע לכך ולהיזהר.

מתי לעודד שינוי

יום אחד, בסתיו 2014, פתחו אלפי אמריקאים את תיבת הדואר שלהם ומצאו בה מכתב. באותיות לבנות גדולות על רקע אדום, קבע כל מכתב נחרצות: "מפסיקים לחכות... מתחילים לחסוך!"

לכל האנשים שקיבלו את המכתב הזה היו שני מאפיינים משותפים: כולם עבדו באחת מכמה אוניברסיטאות גדולות ששיתפו פעולה איתי ועם צוות חוקרים נוסף; וכולם עדיין לא חסכו (אם חסכו בכלל) סכום כסף משמעותי לצורכי פנסיה.

מחקרֵי עבר הראו שרבים ממי שאינם חוסכים לפנסיה בעצם מעוניינים מאוד להפריש חלק ממשכורתם לטובת עתידם. 79 הם פשוט לא הגיעו לזה עדיין. חנגצ'ן ואני שיתפנו אפוא פעולה עם שני מומחים לחיסכון, ג'ון בֶּשִירס ושלמה בן ארצי, 80 כדי למצוא דרך שתאפשר להם לחסוך בקלות רבה — והמכתבים שלנו הכילו גם טפסים שהנמענים יכולים למלא ולשלוח בחזרה, במעטפה ממוענת ומבוילת. כל מה שנדרש מהם כדי להתחיל לחסוך יותר, היה לחתום ולסמן וי בתיבה המתאימה. לכל השאר דאגנו אנחנו, על מנת לוודא שחלק קטן מהמשכורות העתידיות שלהם יועבר לחשבון חיסכון לפנסיה.

אמנם שמחנו על האפשרות לעזור למספר רב יותר של אנשים לחסוך כסף, אבל מה שעניין יותר מכול אותי ואת הצוות שלי היה לגלות אם יש השפעה כלשהי לעובדה מתי הזמנו אותם להתחיל לבצע את ההפרשות הכספיות. הצענו לכולם הזדמנות להתחיל לחסוך תכף ומיד, אבל הנחנו שרבים יעדיפו לדחות, אפילו לקצת, את המועקה שמתלווה לקבלת משכורת נמוכה יותר. והיתה לנו הרגשה שנוכל לשכנע רבים יותר להתחיל לחסוך אם פשוט נזמין אותם לעשות את השינוי בזמן הנכון. מה שמחזיר אותי אל שאלת התזמון שהציג בפני פרסד סטי, כשביקרתי במשרדי גוגל.

עד כה כל מה שסיפרתי לכם על התחלות חדשות תומך בהשערתי לפיה הן התשובה לשאלה של פרסד. אבל המחקר שתיארתי מוכיח רק שהתחלות חדשות הן רגעים שבהם אנשים באופן טבעי עוברים שינוי. למעשה, המחקר לא ענה לשאלה שהעלה פרסד: הוא רצה לדעת מתי גוגל צריכה לקדם שינוי.

כמה ניסויי סקר שערכתי עם חנגצ'ן וג'ייסון רמזו על תשובה כלשהי לשאלה הספציפית של פרסד. בכמה מחקרים גייסנו סטודנטים מאוניברסיטת פנסילבניה שהחזיקו ביעדים שאותם הם חתרו לממש, והבטחנו לעזור להם לעשות את הצעד הראשון. לאחר מכן הזמנו את הסטודנטים להירשם לתזכורות בדואר האלקטרוני שמטרתן לעודד התנהגויות חדשות ומשופרות בתאריכים עתידיים ספציפיים. מה שמיוחד בניסוי זה הוא שתיארנו את התאריכים העתידיים במגוון דרכים. במחקר אחד תיארנו לחלק מהסטודנטים את 20 במרץ בתור "היום הראשון של האביב", 81 ולחלק אחר — כ"יום חמישי השלישי של חודש מרץ". במחקר אחר תיארנו לקבוצת סטודנטים אחת את 14 במאי בתור "היום הראשון של חופשת הקיץ באוניברסיטה", 82 ולקבוצה אחרת כ"יום המנהלה של האוניברסיטה" (מועד חסר משמעות שהמצאנו).

ההשערה שלנו לגבי מידת השימושיות של מועדי התחלה חדשה אוששה בשני המחקרים האלה (ובאחרים): כאשר רמזנו שהתאריך מקושר להתחלה חדשה (כגון "היום הראשון של האביב"), הוא נראה לסטודנטים כפרק זמן מושך יותר להתנעה של חתירה ליעד מאשר כשתיארנו אותו כיום חסר חשיבות (למשל "יום חמישי השלישי בחודש מרץ"). לא משנה אם היו אלה התחלת שגרה חדשה של פעילות בחדר הכושר, בשיפור היגיינת השינה או בהפחתת זמנֵי השימוש ברשתות חברתיות, כאשר התאריך שהצענו היה מקושר להתחלה חדשה, סטודנטים רבים יותר רצו לקבל את התזכורות שלנו לשינוי דווקא בו. מחקרי המשך של מדעני התנהגות אחרים 83 הצביעו על דפוס דומה בקרב מועמדים למשטר תזונה.84 ומחקר עדכני יותר, של צוות אחר, גילה שיתרונות דומים הושגו כשהראו למבקשי יעדים יומנים שבועיים מותאמים. 85 כאשר היומנים ציינו שהשבוע מתחיל ביום שבו נערך המחקר (יום שני או יום ראשון), אנשים דיווחו שהרגישו מוטיבציה רבה יותר לעשות התקדמות מיידית לקראת היעדים שלהם.

אבל כל התוצאות האלה עלו במחקרי סקר קטנים, שחלקם רק ביקשו מאנשים לִצְפות מה יעשו, במקום לעקוב אחרי התנהגותם בפועל. נוסף על כך, רבים מהסקרים נערכו על סטודנטים לתואר ראשון, שלא בהכרח מקבלים החלטות כמו שאר האוכלוסייה. אני רציתי לדעת אם הכוונה להשתנות מביאה לפעולה, הלכה למעשה. משום כך עמיתי ואני שלחנו לאלפי עובדי אוניברסיטאות מכתבים עם כותרות אדומות בולטות שדחקו בהם לחסוך לפנסיה — רצינו לבחון אם התחלות חדשות יכולות לעזור לאנשים מבוגרים בעלי שגרת חיים מבוססת יחסית לעשות שינויים משמעותיים בחייהם.

לתכנון הפנסיה יש חשיבות אדירה לרווחת האדם בטווח הארוך, אבל רוב האמריקאים חוסכים מעט מדי, יותר מדי מעט. 86 אם התחלות חדשות יכולות להשפיע על לקיחת החלטות הרות גורל בנוגע לסכום שאנשים מקצים לחיסכון הפנסיוני שלהם, נֵדע שעלינו על משהו. משום כך, נוסף על האפשרות להתחיל לחסוך באופן מיידי, הצענו לחלק מהאנשים הזדמנות להתחיל לחסוך במועד מאוחר יותר. לחלקם הוצע תאריך של התחלה חדשה — אחרי יום ההולדת הבא שלהם, או בתחילת האביב. את האחרים לא כיוונו לתאריך של התחלה חדשה אלא לתאריך שרירותי כלשהו וחסר ייחוד בעתיד, או לחג לאומי מתקרב שאינו מקושר להתחלה חדשה, כמו יום מרטין לותר קינג ג'וניור.

כוח השפעתו של קישור המועד להתחלה חדשה היה מרשים. 87 המכתבים שעודדו עובדים להתחיל לחסוך אחרי יום הולדתם הבא או בתחילת האביב היו אפקטיביים יותר ב־20 עד 30 אחוז מהמכתבים ה"רגילים" שאפשרו לנמענים להתחיל לחסוך בתאריך עתידי שרירותי יותר. כשהזכרנו לנמענים מועד כלשהו של התחלה חדשה בעתיד הקרוב, הצלחנו לגרום לאותה הזדמנות לשינוי התנהגות להיראות מושכת יותר. הממצאים האלה מוכיחים שאפשר לעודד טווח רחב של התנהגויות לצורך השגת יעדים, אם רק נתזמן נכון את מועד ההזמנה — החל מרישום לשיעורים מקוונים, וכלה בקביעת בדיקות רפואיות תקופתיות.

כיוון שהצטברו ראיות תומכות רבות כל כך, אני מרגישה כיום בטוחה פי כמה לנבא מהו המועד הטוב ביותר לעידוד שינוי התנהגות, מאשר בתקופת ביקורי במשרדי גוגל ב־2012 — ולמרבה המזל, יש מי שמקשיבים לי. אחרי שסיפרתי לפרסד על המחקר שלי סביב התחלות חדשות, יצרו מתכנתים בגוגל "מנוע רגעים" שמזהה מתי יש סבירות גדולה יותר שעובדי החברה יהיו פתוחים לשינויים (נניח, אחרי קידום או מעבר למשרד חדש). 88 מנוע הרגעים גם שולח לעובדים "נדנודים" שמעודדים אותם לפעול בנקודות הזמן האלה.

לשמחתי, גוגל אינה לבד במאמציה לשיפור החשיבה האסטרטגית בנוגע למועד המתאים לעידוד של שינויי התנהגות. ארגונים רבים יותר ויותר עושים שימוש במועדים של התחלות חדשות כדי לעזור לאנשים לחולל שינוי בחייהם: החל במלכ"רים 89 המתזמנים מועדי קמפיינים לגיוס כספים וכלה בסוכנויות ייעוץ בענף משאבי אנוש, הקובעות כך מועדים לדחיפות קלות.

חפשו הזדמנויות להתחלה חדשה

מאז פרסום המחקר שלי עם חנגצ'ן וג'ייסון על אפקט הדף החדש, מוצפת תיבת הדואר הנכנס שלי, עם כניסתה של כל שנה חדשה, בפניות מצד עיתונאים, מגישי טלוויזיה, שדרני רדיו ובעלי פודקאסטים, שרוצים להאזין לדברי, כמומחית בתחום.

אבל אחרי שאנחנו מדברים קצת על כוחן של התחלות חדשות, עיתונאים רבים מזכירים נתונים סטטיסטיים מוכרים ומייאשים מסקר שנערך בשנת 2007: שליש מכל ההחלטות שלוקחים האמריקאים בתחילת השנה החדשה לא מתממשות עד סוף חודש ינואר, וארבע־חמישיות מכלל ההחלטות מסתיימות בכישלון. 90 כתוצאה מכך, כמעט כל המראיינים שואלים אותי שאלה אחת, צינית אבל ראויה: אם החלטות רבות כל כך נכשלות, מה הטעם בכלל לטרוח? לא עדיף לבטל את המסורת המטופשת הזאת?

אני מבינה אותם, כמובן. גם אני חוויתי תסכולים מהחלטות עבר שכשלו, וכיום אני נחושה ללמד יותר ויותר אנשים על התורה המדעית שיכולה לעזור להם להצליח. אבל השאלה הזאת עדיין מעצבנת אותי קצת. כמו שאמר השחקן דיוויד הסלהוף, "אם אתה לא במשחק, אתה לא יכול לעשות הקפה מלאה." 91

בעיני, החלטות שמקבלים בתחילת שנה חדשה הן החלטות נהדרות! כך גם בנוגע להחלטות בתחילת האביב, להחלטות יום הולדת ולהחלטות של יום שני. בכל פעם שאנחנו מקבלים החלטה, אנחנו מכניסים את עצמנו למשחק. לעתים קרובות מדי התחושה שהשינוי קשה ומפחיד מונעת מאיתנו לקפוץ למים ולנסות. אולי מוצא חן בעיניכם הרעיון להשתנות, אבל המעשה עצמו נראה קשה, ולכן אתם מרגישים חוסר מוטיבציה להתחיל. אולי נכשלתם כשניסיתם להשתנות בעבר, ואתם צופים שתיכשלו שוב. לעתים קרובות נדרשים מספר ניסיונות עד שהשינוי מכה שורש.

אני אוהבת להזכיר לציניקנים שאם מביטים על הנתונים הסטטיסטיים המייאשים מנקודת מבט אחרת, אפשר לראות ש־20 אחוז מהיעדים שנקבעו בינואר, בתחילת השנה החדשה, התממשו בהצלחה. מדובר בהמון אנשים ששינו את חייהם לטובה, פשוט כי מלכתחילה הם היו נחושים בדעתם לנסות. חשבו רק על ריי זהבּ, שהפך את עצמו ממעשן אומלל ונרפה לאצן ברמה עולמית. יש אנשים שהתחלות חדשות יכולות לקדם אצלם שינויים קטנים. אבל להתחלות כאלה יש גם יכולת לעורר השראה לשינוי ממשי, כשהן מקנות לכם כוח רצון לנסות ולממש יעד מטיל אימה.

ולכן, אם אתם מקווים לעשות שינוי חיובי בחייכם אבל חשים פסימים לגבי סיכוייכם — אולי כיוון שנכשלתם בעבר ואתם חוששים שניסיון נוסף יסתיים כנראה בצורה דומה — העצה שלי היא לחפש הזדמנויות המייצגות התחלה חדשה. האם יש תאריך קרוב כלשהו שיכול לסמל עבורכם התנתקות מהעבר? ייתכן שזה יום הולדת, תחילת הקיץ או אפילו סתם יום ראשון בשבוע. האם אתם יכולים לשנות את הנסיבות הפיזיות סביבכם (או לעזור לעובדים שלכם לשנות את שלהם)? מעבר לבית או למשרד חדש אולי לא אפשריים, אבל עבודה בבית קפה או שינוי חלק משגרות החיים האחרות יכולים להספיק כדי לחולל שינוי. או שאולי יש משהו שאתם יכולים לעשות כדי לאפס את האופן שבו אתם תופסים הצלחה? בסדר, לא מדובר באימון של קבוצת בייסבול מקצוענית, אבל אולי תוכלו לפצל יעדי מכירות שנתיים ליעדים חודשיים שיספקו לכם (או לעובדים המתקשים שלכם) רגעי איפוס רבים יותר. רק היזהרו לא לשבש שגרות חיים שפועלות כהלכה. —

אחרי שמוצאים או יוצרים את הרגע הנכון להתחיל, השאלה הבאה היא איך להצליח במסע לשינוי.

תקציר הפרק

• הזמן האידיאלי לשקול חתירה לשינוי הוא אחרי התחלה חדשה.

• התחלות חדשות מגבירות את המוטיבציה להשתנות, כי הן מאפשרות לכם להתחיל מאפס, או יוצרות רושם של מצב כזה; הן משאירות בעבר, באופן ברור יותר, את הכישלונות שלכם; והן משפרות את תחושותיכם האופטימיות לגבי העתיד. הן יכולות גם לשבש הרגלים רעים ולהוביל אתכם לחשוב על חייכם בפרספקטיבה רחבה.

• התחלות חדשות יכולות להיות תאריכים ביומן שמציינים נקודות פתיחה (תחילת שנה, תחילת עונה, תחילת חודש או שבוע), ימי הולדת או ימי שנה. הן יכולות גם לציין אירועי חיים משמעותיים, כמו משבר בריאותי או מעבר לעיר חדשה. ועניין אחרון, רגעי איפוס: כאשר הכלים שבאמצעותם מודדים את הביצועים עוברים איפוס — גם רגעי האיפוס יכולים להציע התחלות חדשות.

• היזהרו: אף שהתחלות חדשות יכולות להניע אותנו ליצור שינוי חיובי, הן עלולות גם לשבש את המצב כשאנחנו על הגל, ולפגוע בהתקדמות שלנו.

• פרק זמן יעיל במיוחד לעידוד אנשים אחרים לחתור לשינוי חיובי — עובדים, חברים או בני משפחה — הוא אחרי התחלות חדשות.

40.Google Inc., Form 10-K for the fiscal year ended December 31, 2011 (filed January 26, 2012), 25, accessed March 31, 2020, www.sec.gov/Archives/edgar/data/1288776/000119312512025336/d260164d10k.htm#toc260164_8.

41.Shai Bernstein, Timothy McQuade, and Richard Townsend, “Do Household Wealth Shocks Affect Productivity? Evidence from Innovative Workers During the Great Recession,” National Bureau of Economic Research, working paper w24011 (November 2017), DOI:10.3386/w24011.

42.Timothy Gubler, Ian Larkin, and Lamar Pierce, “Doing Well by Making Well: The Impact of Corporate Wellness Programs on Employee Productivity,” Management Science 64, no. 11 (November 2018): 4967-87, DOI:10.1287/mnsc.2017.2883.

43.Prasad Setty, conversation with the author at Google PiLab Research Summit, Mountain View, California, May 11, 2012.

44.Rebecca J. Mitchell and Paul Bates, “Measuring Health-Related Productivity Loss,” Population Health Management 14, no. 2 (April 2011): 93-98, DOI:10.1089/pop.2010.0014.

45. Prasad Setty, conversation.

46. GBD 2013 Mortality and Causes of Death Collaborators, “Global, Regional, and National Age-Sex Specific All-Cause and Cause-Specific Mortality for 240 Causes of Death, 1990-2013: A Systematic Analysis for the Global Burden of Disease Study 2013,” The Lancet 385, no. 9963 (January 2015): 117-71, DOI:10.1016/s0140-6736(14)61682-2.

47.“Infant Mortality,” Centers for Disease Control and Prevention, last reviewed March 27, 2019, accessed July 9, 2020, www.cdc.gov/reproductivehealth/maternalinfanthe alth/infantmortality.htm.

48. Marian Willinger, Howard J. Hoffman, and Robert B. Hartford, “Infant Sleep Position and Risk for Sudden Infant Death Syndrome: Report of Meeting Held January 13 and 14, 1994, National Institutes of Health, Bethesda, MD,” Pediatrics 93, no. 5 (1994): 814-819.

49. 10 Felicia L. Trachtenberg, Elisabeth A. Haas, Hannah C. Kinney, Christina Stanley, and Henry F. Krous, “Risk Factor Changes for Sudden Infant Death Syndrome after Initiation of Back-to-Sleep Campaign,” Pediatrics 129, no. 4 (March 2012): 630-38, DOI:10.1542/peds.2011-1419.

50. Bryan Bollinger, Phillip Leslie, and Alan Sorensen, “Calorie Posting in Chain Restaurants,” American Economic Journal: Economic Policy 3, no. 1 (February 2011): 91-128, DOI:10.1257/pol.3.1.91.

51. Centers for Disease Control and Prevention, “CDC’s Advisory Committee on Immunization Practices (ACIP) Recommends Universal Annual Influenza Vaccination,” accessed May 17, 2019, www.cdc.gov/media/pressrel/2010/r100224.htm.

52. Centers for Disease Control and Prevention, “Flu Vaccination Coverage, United States, 2016-17 Influenza Season,” accessed May 17, 2019, www.cdc.gov/flu/fluvaxview/coverage-1617estimates.htm

53. Katherine M. Harris, Jurgen Maurer, Lori Uscher-Pines, Arthur L. Kellermann, and Nicole Lurie, “Seasonal Flu Vaccination: Why Don’t More Americans Get It?” RAND Corporation, 2011, accessed May 17, 2019, www.rand.org/pubs/research_briefs/RB9572.html.

54.American Academy of Pediatrics, “Reducing Sudden Infant Death with ‘Back to Sleep,’” accessed May 17, 2019, www.aap.org/en-us/advocacy-and-policy/aap-health-initiatives/7-great-achievements/Pages/Reducing-Sudden-Infant-Death-with-Back-to-.aspx.

55.Scott Harrison, Thirst (New York: Crown Publishing, 2018), 49-53.

56. Michael S. Shum, “The Role of Temporal Landmarks in Autobiographical Memory Processes,” Psychological Bulletin 124, no. 3 (November 1998): 423-42, DOI:10.1037/ 0033-29 09.124.3.423.

57.Christopher J. Bryan, Gregory M. Walton, Todd Rogers, and Carol S. Dweck, “Motivating Voter Turnout by Invoking the Self,” PNAS 108, no. 31 (August 2011): 12653-56, DOI:10.1073 /pnas.1103343108.

58. Susan A. Gelman and Gail D. Heyman, “Carrot-Eaters and Creature-Believers: The Effects of Lexicalization on Children’s Inferences about Social Categories,” Psychological Science 10, no. 6 (1999): 489-93, DOI: 10.1111/1467-9280.00194.

59. Gregory M. Walton and Mahzarin R. Banaji, “Being What You Say: The Effect of Essentialist Linguistic Labels on Preferences,” Social Cognition 22, no. 2 (2004): 193-213, DOI:10.1521/soco.22.2.193.35463.

60. Katy Milkman, “A Clean Slate,” Choiceology, January 7, 2019, accessed December 20, 2019, www.schwab.com /resource-center/insights/content/choiceology-season-2-episode-5.

61.John C. Norcross, Marci S. Mrykalo, and Matthew D. Blagys, “‘Auld lang Syne’: Success Predictors, Change Processes, and Self-Reported Outcomes of New Year’s Resolvers and Nonresolvers,” Journal of Clinical Psychology 58, no. 4 (April 2002): 397-405, DOI:10.1002/jclp.1151.

62. Hengchen Dai, Katherine L. Milkman, and Jason Riis, “The Fresh Start Effect: Temporal Landmarks Motivate Aspirational Behavior,” Management Science 60, no. 10 (June 2014): 1-20,DOI:10.1287/mnsc.2014.1901.

63. Hengchen Dai, Katherine L. Milkman, and Jason Riis, “Put Your Imperfections behind You: Temporal Landmarks Spur Goal Initiation When They Signal New Beginnings,” Psychological Science 26, no. 12 (November 2015): 1927-36, DOI: 10.1177/0956797615605818.

64.Wendy Liu, “Focusing on Desirability: The Effect of Decision Interruption and Suspension on Preferences,” Journal of Consumer Research 35, no. 4 (December 2008): 640-52, DOI: 10.1086/592126.

65. Bob Pass, telephone conversation with the author, January 31, 2020.

66 אם שמתם לב שאני עוסקת שוב ושוב בְּמשחק הטניס בַּסיפורים שלי, אל חשש — הספר אינו עוסק בטניס. אבל אני חייבת להודות שעיסוק תחרותי רציני בענף הטניס, בשנותי כמתבגרת, סיפק לי שיעורים רבים שהשפיעו על אופן החשיבה שלי ועל המחקר שעשיתי בתחום שינוי ההתנהגות. (כל הערות השוליים שלאורך הספר הן הערות המחברת, אלא אם צוין אחרת בפתח ההערה.)

67. Shaun Larcom, Ferdinand Rauch, and Tim Willems, “The Benefits of Forced Experimentation: Striking Evidence from the London Underground Network,” Quarterly Journal of Economics 132, no. 4 (November 2017): 2019-55, DOI:10.1093 /qje/qjx020.

68. Wendy Wood, Leona Tam, and Melissa Guerrero-Witt, “Changing Circumstances, Disrupting Habits,” Journal of Personality and Social Psychology 88, no. 6 (June 2005): 918-33, DOI: 10.1037/0022-3514.88.6.918.

69. Dai et al., “The Fresh Start Effect,” 1-20.

70 [הערת המערכת] בבייסבול הסטטיסטיקה מהווה חלק חשוב מאוד במשחק שעל פיו נמדדים השחקנים, והיא מפורטת מאוד.

71. Hengchen Dai, “A Double-Edged Sword: How and Why Resetting Performance Metrics Affects Motivation,” Organizational Behavior and Human Decision Processes 148 (September 2018): 12-29, DOI:10.1016/j.obhdp.2018.06.002.

72 "ביצועים גרועים" הוגדרו כממוצע חבטות שהוא נמוך, בסטיית תקן אחת לכל הפחות, מהממוצע בליגה בשנה הנתונה במחקר של חנגצ'ן.

73. Orlando Cabrera stats, ESPN, accessed June 8,2020, www.espn.com/mlb/player/stats/_/id/3739/orlando-cabrera.

74 ממוצע המוגדר כסטיית תקן אחת מעל הממוצע בליגה, בשנה הנתונה במחקר של חנגצ'ן.

75. Jarrod Saltalamacchia stats, ESPN, accessed February 8, 2020, www.espn.com/mlb/player/stats/_/id/28663/jarrod-saltalamacchia.

76. Hengchen Dai, “A Double-Edged Sword,” 12-29.

77. Daniel Acland and Matthew R. Levy, “Naivete, ProjectionBias, and Habit Formation in Gym Attendance,” Management Science 61, no. 1 (January 2015): 146-160, DOI:10.1287 /mnsc.2014.2091.

78.Katherine L. Milkman, Julia A. Minson, and Kevin G. M. Volpp, “Holding the Hunger Games Hostage at the Gym: An Evaluation of Temptation Bundling,” Management Science 60, no. 2 (November 2013): 283-99, DOI:10.1287/mnsc.2013.1784.

79.Richard H. Thaler and Shlomo Benartzi, “Save More Tomorrow™: Using Behavioral Economics to Increase Employee Saving,” Journal of Political Economy 112, no. S1 (2004): S164-S187, DOI:10.1086/380085.

80. John Beshears, Katherine Milkman, Hengchen Dai, and Shlomo Benartzi, “Using Fresh Starts to Nudge Increased Retirement Savings” (working paper, 2020).

81. Dai et al., “Put Your Imperfections behind You,” 1927-36.

82. Dai et al., “Put Your Imperfections behind You.”

83. Marie Hennecke and Benjamin Converse, “Next Week, Next Month, Next Year: How Perceived Temporal Boundaries Affect Initiation Expectations,” Social Psychological and Personality Science 8, no. 8 (March 2017): 918-26, DOI:10.1177/1948550617691099.

84 שני פסיכולוגים ערכו ניסויים שבהם הוצעו למועמדים לתוכנית הרזיה שני סוגי יומנים עבור תכנון עתידי. חלק מהיומנים הראו רק את ימות השבוע (יום ראשון, שני, שלישי וכו') ואילו אחרים ציינו רק את הימים בחודש (28 בפברואר, 1 במרץ, 2 במרץ וכו'). החוקרים גילו שמועמדים דיווחו על סבירות גבוהה יותר להתחיל במשטר תזונה ביום הראשון של כל חודש חדש, כשהראו להם יומן המציג את הימים בחודש. אבל כאשר הציגו להם יומן של ימות השבוע, דווקא ימי שני (שבהם נפתח שבוע העבודה), הפכו למועד התחלה מועדף.

85. Mariya Davydenko and Johanna Peetz, “Does It Matter If a Week Starts on Monday or Sunday? How Calendar Format Can Boost Goal Motivation,” Journal of Experimental Social Psychology 82 (2019): 231-37, DOI:10.1016/j.jesp.2019.02.005.

86. Kathleen Craig and Forbes Finance Council, “The State of Savings in America,” Forbes, February 10, 2020, accessedOctober 2, 2020, www.forbes.com/sites/forbesfinance council/ 2020/ 02/10/the- state-of-savings-in-america/#48a61 d5d48fb.

87. Beshears et al., “Using Fresh Starts.”

88. Prasad Setty, email with the author, July 1, 2019.

89. Laszlo Bock, conversation with the author at Humu webinar, July 15, 2020.

90. Tara Parker-Pope, “Will Your Resolutions Last Until February?” Well (blog), New York Times, December 31, 2007, accessed September 28, 2020, http://well.blogs.nytimes. com /2007/12/31/will-your-resolutions-last-to-february.

91. “Eric Spitznagel, “David Hasselhoff: The Interview,” Men’s Health, May 17, 2012, accessed June 25, 2020, www.menshealth.com/trending-news/a19555092/david-hasselhoff-interview.