אמצע ספטמבר. חודשיים מוקדם יותר.
"אתה באמת מצפה ממני לעשות זאת?" קולו של ראול ואלדז הדהד ברחבי החדר. דבריו נאמרו בספרדית חלקה ושוטפת.
"יש לשלם את החוב במלואו. החוזה של אביך עם הנרי קרטר-ווילסון נותר תקף, בין אם זה לטעמך, או לא. כחבר מועצת המנהלים, עליי לעמוד על כך." קולו של קרלוס רק ליבה את כעסו של ראול.
ראול קילל בגסות ונעץ מבט בקשיש. "קדימה, קרלוס. אתה מכיר אותי."
"בתור חבר ותיק של משפחתך, אני מפציר בך לעצור את החיפוש אחר מי שאינו רוצה להימצא ולהינשא לנערה, בדיוק כפי שאביך התכוון."
"להינשא לה?" ראול לא יכל להאמין למשמע אוזניו, ועוד מפיו של קרלוס?
"שלם את החוב ובתום השנתיים המצוינות בחוזה, תגיש בקשת גירושין."
ראול הרגיש כמו שור זועם. איך אביו יכול היה לעשות לו את זה? הוא אף פעם לא הצליח לזכות באישורו, למרות אינספור נסיונותיו. זאת הייתה מהלומה נוספת לבן שלא באמת רצה.
"מפיך, זה נשמע פשוט." ראול נשם עמוקות וקרב אל החלון שהשקיף על מדריד. הרוח הקיצית ליטפה את פניו. על הנייר, זה באמת היה פשוט. אבל הוא לא באמת התכוון להינשא אי פעם.
"זה לא מורכב," קרלוס השיב באדישות נייטרלית. "שנתיים של מחייה לצד אישה יפהפיה ואז גירושים."
"אני לא מתכוון להינשא לאף אחת." ראול צעד לאורכו של המשרד. הוא הרגיש כמו חיה כלואה. הכעס שחש כלפי אביו התערבב בפחד שמילא אותו לאור הניסיון הבוטה לשלוט בחייו.
ראול עצר והתבונן שוב בעיר, מנסה להשתלט על מזגו. הוא עמד כך במשך כמה דקות, ואז נסוב לעברו של קרלוס קארדוזו. האיש שהיה שם למענו כאשר אביו לא היה. 'אבא' הייתה מילה חזקה מדי בשביל לתאר אותו.
הוא תמיד ידע שאביו ראה בו אכזבה, אבל זה היה יותר ממה שהעז לשער. הוא אף פעם לא חשב שאביו באמת שנא אותו. הוא גם לא חשב שלאביו הייתה משפחה נוספת ובן נוסף.
"האפשרות היחידה שנותרה לך היא למצוא את אחיך למחצה," קולו הרגוע של קרלוס ניתץ את הטראנס אליו שקע ראול. "פירוש הדבר יהיה לחלוק עימו את הירושה שלך. כל מה שעשית למען יוזמת הבנקאות שלך."
ראול זעף. זה היה פרט נוסף שעורך הדין הוותיק חשף. איך קרלוס ידע? "אתה יודע עליו?"
"כן," קרלוס הישיר מבט ועודד אותו לגלות עוד.
"כמה זמן?" ראול נענה לאתגר.
"מספיק בשביל להבין איך זה משפיע עליך," קולו של קרלוס התרכך מעט, והוא קרב אל ראול.
ראול לא ידע על אחיו, עד שקרא את צוואתו של אביו לפני חודשיים. נדמה שקרלוס היה מודע לגמרי לחייו הנוספים של אביו.
"לא חשבת שכדאי להביא את זה לתשומת ליבי?" הוא נמלא כעס טרי. בגידתו של קרלוס הפכה אותו למריר.
"מעולם לא שיערתי שאבא שלך יהפוך את מציאתו לתנאי ירושה. או שהוא יוסיף תמריץ כספי מעין זה למטלה."
חתיכת תמריץ כספי.
זאת הייתה לשון המעטה.
"או שאוכל להינשא לאישה שאני בקושי מכיר," ראול הביט בקרלוס בחשד. הוא תהה כמה באמת ידע על המצב.
"נישואין יהיו הפתרון הקל."
"מה אתה אומר?" ראול התקשה להאמין. אחיו היה שם והוא רק היה צריך למצוא אותו.
"כן. אתה הבן של אביך. יהיה לך הרבה יותר קל להינשא לה, מאשר לחלוק את כל מה שעבדת בשבילו."
ראול פנה הרחק מקרלוס. בשביל לזכות בבעלות על האמפריה הכלכלית שהוא סייע לבנות, היה עליו לשלם חוב משמעותי, באמצעות נישואין לבתו של בעל החוב. האפשרות השנייה הייתה למצוא את אחיו, להשיג גישה אל ההון שהוריש לו אביו וליישב את החוב. כל אחת מהאפשרויות תספק את מועצת המנהלים. אם יכשל ולא ישלם את החוב, החברה תימכר.
העובדה שאביו הצליח להסתיר סכומים כאלה הראתה עד כמה היה מחושב במעשה הרמייה שלו. הוא היה מוכן לסכן את משרות כל עובדי בנק טורז וזה היה פשוט נבזי. למה הרשה לעצמו להלוות סכומים כאלו ולמה קרלוס היה היחיד שידע על כך?
"יכולתי להגיד לך שאבי יהיה כזה מניפולטיבי ותחמן, אילו ידעתי על החיים הכפולים שלו." ראול סינן בזעם את המילים, מתעב את הכעס שפילח את ליבו.
"הוא אבא שלך, אין לזה שום משמעות בעיניך?" קרלוס קרב אליו. האמפתיה המזויפת הייתה קשה מנשוא, וראול נסוג מפניו. האיש הזה לא היה החבר שהכיר.
"סיימתי עם אבא שלי. לא אכפת לי אם אירש את החברה או לא. בניתי אחת משלי ואין לי צורך בשלו," ראול צעד לעבר הדלת. הדיון הזה נגמר מבחינתו.
"מה לגבי אמא שלך?" מילותיו של קרלוס מנעו מראול לעזוב. הוא נשם בכבדות ושמט את זרועותיו לצידי גופו. רק בגלל אימו, ניסה למצוא את אחיו במהלך החודשיים האחרונים. הוא לא רצה שהתקשורת תמצא אותו קודם ותשבור את ליבה.
"אתה לא רוצה שהיא תגלה את כל זה כשתקרא בטורי הרכילות, נכון?" קרלוס שאל. לעזאזל איתו. הוא ידע בדיוק איך לתמרן את המצב.
"לא. אם לא למען אמא שלי, אז למען כל המשרות שתלויות במציאה של אחי או בנישואין לפרחחית המפונקת ההיא. בכל אופן, אני מתעב את אבי על מעשיו."
"אז למה לא לבחור באפשרות הפשוטה מבין השניים, ולהינשא לנערה?"
"זה לא יקרה לעולם." ראול כמעט וירק את המילים. הוא ראה מה נישואין יכולים לעשות לבן אדם. הוא העדיף לקדם את פניו של זר אל תוך החברה של אביו. מבחינתו, אחיו יכול לקבל את מלוא השליטה בחברה, כל עוד יתחייב להסתיר את הסוד מפני אימו ולא לפטר את העובדים.
"חבר המנהלים מביע אי שביעות רצון. הם סבורים שאיבדת את כוח ההשפעה שלך, אחרי שהעסקה עם לופז נפלה." קרלוס תופף על עצב חשוף. ראול השתוקק להראות להם שעסקה כושלת אחת לא הייתה הסוף.
"עוד לא ויתרתי על העסקה הזאת, בדיוק כמו שלא ויתרתי על מציאת אחי." ראול גער בקרלוס. הוא התפתה להיענות לאתגר.
"בכל אופן, עליך לשלם את החוב עד סוף השנה, ומוטב אף קודם לכן."
"יש לי יותר משלושה חודשים. אני אשלם את החוב, אמצא את אחי ואסתיר את הסקנדל מאימי."
"אם לא, תיאלץ לפגוש את לידיה קרטר-ווילסון," קרלוס דיבר בזהירות יחסית.
"אם היא נותרה כמו שהייתה לפני עשור, אני מעדיף לאבד את העסק." ראול הצטמרר, כשנזכר בנערה בת השש עשרה שהביטה בו כמו כלבלב מהופנט. האם זאת הייתה התקופה בה אביו החל ללוות כספים?
"מה לגבי כל האנשים שיאבדו את המשרות שלהם? זה לא מתאים לך. אתה בונה עסקים, מעניק לאנשים חיים יציבים ובטוחים. עדיין לא ראיתי אותך בורח מאתגר." קרלוס לא שיקר, אבל באותו הרגע, ראול כעס מכדי להודות בכך.
"אני זקוק ליותר זמן."
"אם לא תמצא את אחיך עד נובמבר, אני מצפה ממך להכריז על אירוסיך ללידיה."
"מה אם היא עצמה לא מעוניינת?"
קרלוס צחק, בניסיון לנטרל את המתח באוויר, "אתה תמצא דרך, ראול. עוד לא ראיתי אותך נכשל עם נשים."
קוראים כותבים
אין עדיין חוות דעת.