הקדמה
הקדמה
ב־28 בנובמבר 2018, יצאנו ביל יוּרי ואני לטייל בשביל "גוב האריות" ממערב לעירנו בולדר, קולורדו. היה אחר צהריים יפהפה של סתיו והשמש הרכה הטילה צללים ארוכים ונוגה זהוב, בפרץ חמימות אחרון לפני בוא החורף. בזמן ששקענו בבועת שיחתנו, מצאתי את עצמי נשבה בקסמו של סיפור המאמצים שמאחורי הקלעים לפוגג את המתיחות הגדלה והולכת בין ארצות הברית לצפון קוריאה. בדומה לכל שאר טיולינו, תעיתי עם ביל במגוון רחב של נושאים — החל בלקחים שלא נס לֵחם ממשבר הטילים בקובה, עבור בעתיד המזרח התיכון, המשך באתגרים שניצבים בפני עסקים משפחתיים הנקרעים בידי יורשים מתקוטטים, וכלה אפילו באתגר האולטימטיבי של התמודדות עם סכסוכים משתקים שכל אחד מאיתנו נושא בקרבו.
בטיול המסוים הזה, התרשמתי במיוחד מיכולתו הנדירה של ביל להביא רוגע ואופטימיות לסכסוכים בלתי פתירים לכאורה, ומן המזיגה הייחודית לו של צלילוּת אינטלקטואלית וחוכמה מעשית. לכן שאלתי אותו: "אילו נדרשת לזקק את מפעל חייך למשפט אחד בלבד שתוכל להותיר אחריך, מה היה המשפט הזה?" ביל השתתק למשך כמה פיתולים במעלה המדרון, ואז ענה, "שאלה נהדרת. אני צריך לענות עליה." ועד שירדנו בעיקולי השביל האחרונים, כשהשמש שוקעת מעבר להרים, הוא כבר התחיל לחשוב בקול רם על המשפט וכיצד יוכל לבנות את הספר סביבו.
הספר היחיד שראוי להיכתב הוא זה שאינך יכול שלא לכתוב.
כל אימת שמישהו שואל בעצתי בנוגע לכתיבת ספר, הדבר הראשון שאני אומר לו הוא שעליו לעשות כל מה שביכולתו כדי לא לכתוב אותו. בתגובה לדחף המקורי לכתוב ספר, התגובה הראשונית צריכה להיות, "לא! לא אכתוב אותו." וכשהדחף חוזר, יש להגיב עליו באופן דומה: "אני מסרב להיכנע לסבל הכרוך בכתיבת ספר. לא אטיל את עצמי למאבק המפלצתי לכנס רעיונות ומילים ועמודים ומבנה לכדי חיבור קוהרנטי. לא אעשה זאת!" אבל אם רעיון הספר ממשיך לחזור אליך, לופת אותך בצווארך ולואט באוזניך את המסר החד והברור, "אתה מוכרח לכתוב אותי" — אם חרף כל מאמציך הנועזים והעיקשים ביותר לסלק את הרעיון ממוחך, הוא פשוט אינו מוכן להיעלם, ייתכן שיש בידך ספר שראוי להיכתב. וזה נכון במיוחד אם אתה האדם הטוב ביותר שבנמצא לכתוב את הספר; אם אתה לא תיצור אותו, איש מלבדך לא יעשה זאת.
הספר הזה עומד במבחן. אתגר "המשפט האחד" ננעץ במוחו של ביל ולא הרפה. וכפי שהוא מתאר בדפים אלה, הוא הגיע לכדי ניסוחו של המשפט האחד הזה, משפט שנולד מניסיון מצטבר ותובנה חודרת. עם המשפט הזה ביד, הוא הקדיש את עצמו למשימת כתיבת הספר. במובן מסוים, לביל היתה חובה מובהקת לזקק את עבודת חייו עד כה, לא רק על תקן של תרומה אינטלקטואלית לדורות הבאים, אלא גם משום שהיא מגיעה ברגע מושלם ברוח הזמן המפלג שבו אנו חיים.
יש שלוש סיבות לכך שביל הוא האדם הטוב ביותר שבנמצא לכתוב את הספר הזה.
ראשית, הוא יכול להתבסס על העומק האינטלקטואלי שלו ועל גוף העבודה שיצר. השאלות הגדולות שהוא חוזר אליהן בחיבור שלפניכם נטועות בספרו החלוצי "כן!" שכתב עם רוג'ר פישר ואשר מנחה אנשים בניהול משאים ומתנים מלחיצים ומסוכנים זה יותר מארבעים שנה. "כן!" הוא קלאסיקה אמיתית. 1 בהמשך הוא נסמך על רעיונות אלה בחיבוריו הנוספים, ובהם: Getting Past No (להגיע מעבר ללא) ו־Getting to Yes with Yourself (למצוא את הכן עם עצמך), האהוב עלי במיוחד. אבל למעשה, מסירותו לפתרון סכסוכים הכתה שורש יותר מעשור לפני שפגש את רוג'ר פישר ושיתף פעולה עמו. באחד מטיולינו בסביבות בולדר, שאלתי, "מתי גילית לראשונה את העניין והחוש למה שהיה למפעל חייך?" תשובתו של ביל: "עוד לפני שהייתי בן עשר, כשלמדתי בבית ספר בשווייץ שהיה בו מקלט נגד הפצצות. זה היה בעיצומו של משבר הטילים בקובה, ומשהו בי פשוט התעורר." במובן מסוים, ביל עמל לנסח את המשפט שהוא הבסיס הארכיטקטוני של ספר זה כבר שישים שנים תמימות.
שנית, תובנותיו מרחיקות לכת ואינן אינטלקטואליות בלבד; הן מעשיות להפליא. אני רואה בביל חוקר של המוחשי שהעולם הוא מעבדתו. במקום להשחיז את האינטלקט שלו ואת תובנותיו בעודו ישוב במשרד מפואר באחת מאוניברסיטאות העילית השייכות ל"ליגת הקיסוס", ביל גמר בלבו כבר בשלב מוקדם "לצאת תחילה למקומות הקשים ביותר" והשתלב במלוא המרץ במשאים ומתנים פוליטיים במזרח התיכון. על בסיס ניסיון מעשי של עשרות שנים, הוא למד מה עובד במשאים ומתנים סבוכים ומעוררי מחלוקת. כיצד להתכונן. כיצד להתרחק כדי לראות בבהירות. (לעתים קרובות, כאשר אני צריך להירגע ולראות סכסוך מנקודת מבט שונה ורחבה יותר, אני חושב על מטפורת ה"צאו למרפסת" של ביל.) כיצד ליצור פתרונות שיעבדו עבור כל הצדדים. (מאז ומתמיד רחשתי הערכה למטפורה של "בניית גשר מזהב" — הרעיון של הקמת מבנה יציב על פני מצר של מחלוקות כדי לחבר בין שני צדדים.) כיצד לשפעל קהילה רחבה יותר כדי לסייע לשני הצדדים לרצות להקים ביניהם גשר מזהב. כיצד להיאחז בחוזקה במה שאינו נתון למשא ומתן, ובו בזמן למצוא פשרה מוצלחת. כיצד לסרב למשהו טוב על ידי היענות למשהו אפילו טוב יותר — עבורך ועבור הקהילה כולה. כיצד להביא את עצמך להשלים עם הטוב ביותר — עבורך ועבור אחרים — כשרגשותיך נתקעים בדרכך להשגת האינטרסים האישיים שלך. ועם זאת, מאחורי כל כישורי ה"כיצד" הללו, תמיד יש לביל מסגרת אינטלקטואלית, הבנה עמוקה לא רק של מה עובד, אלא גם מדוע הוא עובד.
שלישית, ביל יורי משתייך לקבוצה נדירה של מנהיגי חשיבה שערכו מסע מאינטלקט מפותח לחוכמה של ממש. בספר שלפניכם ביל החכם של ממש מופיע במלוא הדרו. העולם ינהה תמיד אחר אלימות ומלחמה; בפסק דינה של ההיסטוריה אין תימוכין לרעיון שמסלולה הבלתי נמנע של החברה האנושית הוא שלום ושיתוף פעולה. ביל מבין שמשיכה לסכסוך נטועה עמוק בדי־אן־איי שלנו. הוא מתחיל את כל הוראתו, כתיבתו ועבודתו המעשית בהבנה מציאותית של ההתנהגות האנושית, של הרצון לכוח ושל הריאל פוליטיק. ועם זאת, בו בזמן, הוא נותר אידיאליסט מעשי המסור לרעיון שלפיו רדיפת שלום ושיתוף פעולה גם הם חלק מטבענו האנושי ומן האינטרס העצמי החברתי שלנו. הוא מחזיק בהנחת יסוד אחת פשוטה ורבת עוצמה: שהניסיון להגיע לפתרון בדרכי שלום, אפילו בעיצומם של סכסוכים עיקשים, נושא חותם של חוכמה ושל עוצמה, לא של חולשה. ויותר מכול, הוא מראה לנו שהוא אפשרי.
ג'ים קולינס
בולדר, קולורדו
אפריל 2023
קוראים כותבים
אין עדיין חוות דעת.