ג’ינג’י 61: שוד המלתחות הגדול

יֵשׁ הַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁמַּתְחִילוֹת בְּמִקְרֶה וְיֵשׁ הַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁמַּתְחִילוֹת בְּכַוָנָה. הַהֶבְדֵּל בֵּינֵיהֶן הוּא פָּשׁוּט מְאוֹד: אֶת הַהַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁמַּתְחִילוֹת בְּכַוָנָה אֲנַחְנוּ מְחַפְּשִׂים, וְאֶת הַהַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁמַּתְחִילוֹת בְּמִקְרֶה אֲנַחְנוּ לֹא מְחַפְּשִׂים, הֵן קוֹרוֹת, הֵן נוֹפְלוֹת עָלֵינוּ בְּלִי שֶׁתִּכְנַנּוּ אֶת זֶה.

אָז אִם פָּתַחְתִּי אֶת הַסִּפּוּר הַזֶּה בְּהֶסְבֵּר עַל הַהֶבְדֵּל בֵּין הַרְפַּתְקָאוֹת מִקְרִיּוֹת לְהַרְפַּתְקָאוֹת מְכֻוָנוֹת, זֶה לֹא בִּגְלַל שֶׁהַהַרְפַּתְקָה שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לְתָאֵר לָכֶם כָּאן הִיא הַרְפַּתְקָה מְכֻוֶנֶת, אֶלָּא בְּדִיּוּק הַהֶפֶךְ: זֶה מִפְּנֵי שֶׁהִיא נָפְלָה עָלֵינוּ לְגַמְרֵי בְּמִקְרֶה.

וּמָתַי הִתְרַחֲשָׁה הַנְּפִילָה הַמִּקְרִית הַזֹּאת? בְּאֶמְצַע אֲרוּחַת עֶרֶב, בְּבֵית מִשְׁפַּחַת שַׁחַר, כְּשֶׁהַבֵּן הָאֶמְצָעִי, כְּלוֹמַר אֲנִי, הָיִיתִי עָיֵף וּבְקֹשִי הֶחְזַקְתִּי אֶת הָעֵינַיִם פְּקוּחוֹת. לָכֵן לֹא הִקְשַׁבְתִּי לְאַבָּא שֶׁסִּפֵּר אֵיךְ גָּנְבוּ לוֹ אֶת בֶּגֶד־הַיָּם הֶחָדָשׁ בַּמֶּלְתָּחָה שֶׁל הַבְּרֵכָה שֶׁל קִבּוּץ רָמַת־רָחֵל, שֶׁאוֹתוֹ אַתֶּם כְּבָר בֶּטַח מַכִּירִים מִסִּפּוּרִים קוֹדְמִים.

״תִּשְׁלַח אֶת גִ׳ינְגִ׳י לְטַפֵּל בְּזֶה,״ שָׁמַעְתִּי אֶת יוֹרָם אָחִי אוֹמֵר לְאַבָּא.

״מָה זֶה???״ קָפַצְתִּי.

״הִנֵּה יֵשׁ לְךָ תַּעֲלוּמָה בַּלָּשִׁית חֲדָשָׁה,״ יוֹרָם צָחַק, וּבִגְלַל שֶׁנָּעַצְתִּי בּוֹ מַבָּט מְבֻלְבָּל, כִּי לֹא יָדַעְתִּי אִם הוּא מְדַבֵּר בִּרְצִינוּת אוֹ מְלַגְלֵג, הוּא הוֹסִיף, ״מָה אַתָּה מִסְתַּכֵּל עָלַי בְּעֵינַיִם שֶׁל יַנְשׁוּף? סַךְ הַכֹּל נָתַתִּי לְךָ מַחְמָאָה.״

״אֲנִי לֹא מֵבִין עַל מָה אַתָּה מְדַבֵּר,״ אָמַרְתִּי אֶת הָאֱמֶת.

״אֲנִי מְדַבֵּר עַל מָה שֶׁאַבָּא סִפֵּר,״ יוֹרָם הֵשִׁיב.

״מָה אַבָּא סִפֵּר?״ שָׁאַלְתִּי.

״אַתָּה חֵרֵשׁ אוֹ מָה?״ יוֹרָם חָזַר לְעַצְבֵּן.

״הוּא פָּשׁוּט חֲצִי יָשֵׁן,״ גִּילִי אָחִי הַקָּטָן הֵעִיר.

״מִצְטַעֵר,״ נָשַׁמְתִּי נְשִׁימָה עֲמֻקָּה. ״כַּנִּרְאֶה בֶּאֱמֶת נִרְדַּמְתִּי. מָה אַבָּא סִפֵּר?״

״סִפַּרְתִּי עַל הַגְּנֵבוֹת בַּבְּרֵכָה שֶׁל קִבּוּץ רָמַת־רָחֵל,״ אַבָּא אָמַר. ״זֹאת מַמָּשׁ מַכָּה. אֲנָשִׁים לֹא יְכוֹלִים לְהַשְׁאִיר אֶת הַחֲפָצִים שֶׁלָּהֶם לְלֹא שְׁמִירָה אֲפִלּוּ חֲצִי דַּקָּה.״

״אֲהָהּ...״ מִלְמַלְתִּי.

״גָּנְבוּ לְאַבָּא אֶת הַבֶּגֶד־יָם הֶחָדָשׁ,״ גִּילִי אָמַר.

״אֵיזֶה מִין בֶּן־אָדָם גּוֹנֵב בֶּגֶד־יָם שֶׁל מִישֶׁהוּ אַחֵר?״ אִמָּא קָרְאָה.