גשר האמונה

היהדות, שהעניקה לעולם את האמונה באל אחד ובהשגחתו על הברואים, מעולם לא היססה להתמודד עם השאלות הקיומיות הקשות ביותר. אבות האומה לא נרתעו מפנייה ישירה לקב"ה, לעיתים תוך התרסה ותוך העלאת דרישות נוקבות, ומתברר שלא אחת נשאו מאמציהם פרי. אברהם אבינו בתפילתו על סדום, פונה לא-לוהים באמירה נועזת:1 "חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?" גם משה רבנו אינו חדל להקשות על הקב"ה משעה שהוא נקרא לשליחות. הוא מנסה לערער על המינוי ומקשה: מדוע דווקא אני? שמא בחרת באדם הלא מתאים? אולי אהרן מתאים ממני? איך פרעה יקשיב לי, והלוא אני כבד פה וכבד לשון? ואולי בני ישראל לא יאמינו לי? גם לאחר שקיבל על עצמו את השליחות, הוא לא חדל להתווכח עם הקב"ה:2 "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי? וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ". אולם כידוע, דווקא בשל האומץ להתווכח עם הבורא הוא נבחר להיות מנהיג האומה, מנהיג שיחלץ את העם משנות שפל ושעבוד ויבשר את בשורת הגאולה. משה היה היחיד שהעז לקרוא תיגר על הסמכות העליונה, הקב"ה - וזאת בניגוד לבני דורו, דור עבדים כנוע ומתרפס, צייתן ושפל רוח. למעשה הקב"ה מתגלה אל משה לראשונה ברגע שבו הוא מתחיל לגלות סקרנות, להתעניין ולשאול:3 "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה?", ומיד: "וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱ-לֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה".

המאמינים הגדולים הם אלו שלא היססו לשאול ואפילו שאלות קשות ונוקבות. אמונה איתנה אינה נרתעת מסקרנות ומספקות, מתהיות ומשאלות. חיפוש, מחקר והצגת שאלות בנחישות וללא מורא - הריהם מנוע הצמיחה שלנו. והגם שאין לנו תשובה מיידית, ולפרקים לא נמצא תשובה כלל, התהליך עצמו הוא חשוב כדי לזכות בקרבת א-לוהים. ירמיהו, יונה ונביאים אחרים שאלו, התנצחו והתווכחו ללא הרף עם בורא עולם, ובזכות תכונתם זו - האומץ לקרוא תיגר על ההשגחה הא-לוהית - הקב"ה בחר בהם.

אחת המסורות של ליל הסדר, ליל האמונה והגאולה, היא המסורת של ארבעת הבנים. הראשון במעלה הוא כמובן החכם, אשר שואל שאלות אך גם חותר להשגת תשובות. באופן מפתיע, הרשע מדורג במקום השני ולא במקום האחרון, וזאת מאחר שהוא שואל ומקשה, מתריס ומערער. והגם שאין לו סבלנות או רצון להאזין לתשובות, הרי שהכוח לשאול ולהתחבט בשאלות קיומיות הוא בעל ערך רב ובעל חשיבות מכרעת.

הבן התם, השלישי בדירוג, הוא הבן שתפיסת עולמו היא של "שחור ולבן", בן שקיבל חינוך של סימני קריאה בלבד ואין לו כל הכשרה ואולי אף יכולת לשאול שאלות. ייתכן שבשל החינוך שקיבל, כל שאלה נתפסת בעיניו כסוג של כפירה וערעור על הסמכות העליונה. הדרגה הנחותה ביותר היא זו של הבן שאינו יודע לשאול - הטיפוס האדיש ושווה הנפש, שדבר אינו מעניין אותו או מדבר אליו. ליל הסדר הוא לילה של אמונה ולכן החובה ההלכתית המרכזית בהגדה היא להקשות קושיות, חובה שאותה אנו מיישמים בשירת "מה נשתנה". זו הדרך שבה אנו חוגגים את חירותנו - בשאלות ובקושיות. עבדים מצייתים לכל פקודה בלי לערער ובלי להרהר, ואילו לבני חורין יש תעצומות נפש לשאול ולהקשות. שאלה היא ממהותה של האמונה.

בעקבות אבות האומה והנביאים צעדו גם חז"ל. המדרשים גדושים שאלות אמוניות על הקשר בין ריבונו של עולם לברואיו, על ההשגחה הא-לוהית, על התפילות, על טעמי המצוות, על מוסר ועוד ועוד. את הפנייה האמיצה של משה רבנו לקב"ה: "הראני נא את כבודך" פירשו חז"ל כבקשת מענה לשאלת השאלות - מדוע "צדיק ורע לו" - "רשע וטוב לו"?:4

בקש להודיעו דרכיו של הקדוש ברוך הוא, ונתן לו, שנאמר: ״הודיעני נא את דרכיך״, אמר לפניו: ריבונו של עולם! מפני מה יש צדיק וטוב לו, ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו, ויש רשע ורע לו?

חז"ל לא היססו לשאול:5 "מפני מה ישראל מתפללים ואינן נענים" או היכן הקב"ה ומדוע אין הוא מונע את כל הצרות הנוראות שניחתות על בני ישראל?:6 "אמר רבי יהושע בן לוי - אם יאמר לך אדם איכן הוא א-לוהיך? אמור לו בכרך הגדול שבאדום".

זאת ועוד, חז"ל לא היססו במדרשיהם להעניק לא-לוהים תכונות או חולשות אנושיות, ואף להעז ולומר שהקב"ה בוכה ומתחרט על מעשיו:7

באותה שעה נכנסו אויבים להיכל ושרפוהו, וכיון שנשרף אמר הקדוש ברוך הוא: שוב אין לי מושב בארץ, אסלק שכינתי ממנה ואעלה למכוני הראשון... באותה שעה היה הקדוש ברוך הוא בוכה ואומר: אוי לי מה עשיתי?! השריתי שכינתי למטה בשביל ישראל, ועכשו שחטאו חזרתי למקומי הראשון, חס ושלום שהייתי שחוק לגוים ולעג לבריות.

חכמי ישראל לדורותיהם המשיכו בדרך זו וניסו באומץ רב לתת מענה לשאלות אמוניות שהתעוררו בתקופתם תוך התמודדות מול אמונות ודתות כמו הנצרות והאסלאם, או מול ההגות הפילוסופית שהתפתחה ביוון הקדומה. כך עשה רבי סעדיה גאון8 בחיבורו "אמונות ודעות", רבנו בחיי9 ב"חובות הלבבות", ריה"ל10 בספר "הכוזרי", הרמב"ם11 ב"מורה הנבוכים", רבי חסדאי קרשקש12 ב"אור השם" ותלמידו רבי יוסף אלבו13 ב"ספר העיקרים", המהר"ל מפראג14 בחיבוריו הרבים ועוד רבים אחרים.

בעת המודרנית חלו תמורות מרחיקות לכת בכל תחומי החיים, והללו לא פסחו גם על העולם היהודי. התסיסה בקרב יהדות אירופה: המאבקים בין חסידים למתנגדים, תנועת ההשכלה ותנועת המוסר, תהליך הרפורמה, נטישת הדת ולידתה של הציונות - כל אלו הניבו, בין היתר, ספרות ענפה בענייני מחשבה, אמונה ופילוסופיה בכמות העולה במידה משמעותית על זו שנוצרה בעבר.15 התמורות של מאה השנים האחרונות, מלחמות העולם ואסון השואה שבו נכחד כשליש מבני עמנו, זאת לצד תקומתה של המדינה היהודית והעתקת המרכז התורני הרוחני לארץ ישראל, גרמו לעלייה רבה אף יותר בכמות ספרי המחשבה והאמונה שראו אור. אם במשך שנות הגלות, מרבית הספרות התורנית עסקה בתחומי התלמוד וההלכה, בשעה שספרות האמונה הייתה מועטה באופן יחסי, הרי שכיום, רוב הספרות התורנית עוסקת בנושאי תנ"ך ואגדה, אמונה ומוסר, מחשבת ישראל ופילוסופיה יהודית.

מעל הכול, ההתפתחות הטכנולוגית של האינטרנט והרשתות החברתיות הרחיבה לאין ערוך את האפשרויות של פרסום כתבים תורניים, וכמובן המשיכה להטות את הכף לטובת תכנים אמוניים ומחשבת ישראל. בלחיצת כפתור אחת במנועי החיפוש באינטרנט ניתן לשאוב מידע בלתי נדלה על כל סוגיה ביהדות. הכמות האדירה של המידע ומהירות ההנגשה - יש בהן ללא ספק ברכה עצומה לעולם התורה.

דא עקא, ההתפתחות הטכנולוגית המואצת של אמצעי התקשורת והרשתות החברתיות האיצה את תהליכי הגלובליזציה והפכה את עולמנו לכפר קטן וחשוף. ערכי השוויון והפוסט-מודרנה מחלחלים מכל עבר במודע ובתת מודע ומשפיעים עמוקות על מנגנוני החשיבה האנושית. מהפכת המידע, המנגישה מידע אינסטנט לכל דורש, גוררת לעיתים רדידות אינטלקטואלית-מחשבתית, בהיותה מייצרת אשליה שלפיה כל אדם יכול לנכס לעצמו מומחיות בכל נושא בתוך זמן קצר וללא מאמץ רב. נכון לעכשיו, אין כל אפשרות מעשית לחסום הרמטית את גלי ההשפעה התרבותית, והללו מחלחלים גם לתוך החברות הסגורות ביותר הן באמצעות רשת האינטרנט, הנגישה לכל דורש, והן באמצעות אמצעי תקשורת מתוחכמים כדוגמת מכשירי הטלפון הנייד הזמינים לכל דיכפין. השיח החברתי חזק ועוצמתי, וככזה הוא מחולל שינויים מהותיים בערכים ובתפיסות העולם, הן דרך המדיה הקלאסית והן באמצעות הפלטפורמות החברתיות. מושגים שהיו בעבר בגדר טאבו חברתי הולכים ומתערערים, והסמכות ההורית והרבנית נסדקת. תמורות אלו מציבות אתגרים חריפים בפני העולם היהודי והמסורת היהודית בעוצמות שלא נדרשנו להן בעבר. שומה עלינו להתאמץ ולהפוך את האיום להזדמנות, להשתמש בפיתוחים הטכנולוגיים ולגייס את הקדמה ככלי המסייע לקדושה.

האתגרים שעימם מתמודדת היהדות בעידן הפוסט-מודרני אינם רק תוצאה של התפתחות הטכנולוגיה ויעילות הפצת המידע באופן שאינו בר חסימה, אלא גם ובעיקר תוצאה של קצב השינוי ועוצמת התמורות.

אם בעבר פערים בין דוריים התהוו בתהליכים איטיים של הבשלה לאורך עשרות ואולי אף מאות שנים, כיום נוצרים פערי דור בתוך שנים ספורות בלבד, והמרחק התרבותי בין הדור הצעיר לקודמו נעשה תהומי ופעמים אף בלתי ניתן לגישור. גם עוצמת התמורות חסרת תקדים. היהדות התמודדה תמיד מול אמיתות שונות שניסו לערער את יסודותיה, החל בנהייה הפגאנית לפולחן העבודה הזרה, דרך ההתמודדות מול הפילוסופיה היוונית ומול הדתות המונותיאיסטיות - הנצרות והאסלאם, וכלה במאבק כנגד ההשכלה, הרפורמה והמודרנה. הייתה זו תמיד התמודדות של אמת אחת מול אמת סותרת, ותפקיד חכמי התורה היה להוכיח שאמת התורה מוצקה, אמינה ונצחית יותר. ברם, בתרבות הפוסט-מודרנית אין מדובר באמת חדשה שמערערת על הקודמת לה. זו תפיסת עולם מהפכנית הדוגלת בפלורליזם והמציעה מבט חלופי של נרטיבים מנקודת מבט סובייקטיבית. פוסט-מודרניזם מציג תפיסה שאין אמת מוחלטת ושניתן לחיות בהרמוניה בעולמות סותרים של אמונה וכפירה, דתיות וחילוניות. בתרבות כאוטית מעין זו, התשובות שניתנו בעבר בדבר "האמת המוחלטת של היהדות", מאבדות מכוחן ומתוקפן. שינויים תזזיתיים ומהירים אלה מציבים אתגרים כבדי משקל ליהדות, ומצריכים מענה ממצה ומעמיק. ספק אם התשובות המקובלות שסיפקו דורות שלמים ואפילו הפריחה והשגשוג שחלו בעולם לימוד האמונה במאה השנה האחרונות, יש בהם כדי לתת מענה מספק לשאלות של בני דורנו.

בעקבות משיחא חצפא יסגא, ויקר יאמיר, הגפן תתן פריה והיין ביקר, והמלכות תהפך למינות, ואין תוכחה, בית ועד יהיה לזנות, והגליל יחרב, והגבלן ישום, ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמת סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת. נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים.16

תמורות מפליגות עברו על העם היהודי במאתיים השנים האחרונות, תמורות שהובילו לתהליכי חילון של מרבית העם, אך בד בבד החזירו אותנו לארץ ישראל, כור מחצבתנו, לאחר כאלפיים שנות גלות. לא ניתן להתייחס לשאלות אמוניות במלוא העומק בלא לבחון את הקשרן ההיסטורי, כפי שמבאר הרב קוק באחת מאגרותיו הידועות שנשלחה לגדול תלמידיו, הרב חרל"פ:17

ואם יבא אדם לחדש דברים עליונים בעסקי התשובה בזמן הזה, ואל דברת קץ המגולה ואור הישועה הזרוחה לא יביט, לא יוכל לכוין שום דבר לאמתתה של תורת אמת. כי כל זמן מאיר בתכונתו.

הרב קוק קבע במקומות רבים בכתביו שתהליך החילון בעת החדשה הוא חלק אינטגרלי מתהליכי שיבת ציון ו"אתחתלא דגאולה", כפי שמתואר במדרש הפותח: "בעקבות משיחא חצפא יסגא... והמלכות תהפך למינות... חכמת סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת". הרב קוק ניסה להעניק הסברים שכלתניים וסוציולוגיים לתהליך הכפירה והעזיבה המסיבית של הדת, וסבר שתפקיד הכפירה הוא, בין היתר, לסלק את כל התפיסות השטחיות והרדודות שנספחו למחשבת ישראל לאורך הדורות ותחתן לבנות תפיסת עולם שמתאימה לאינטלקט ולרוח הרעננה של הדור החדש:18

הסיגים שבהבנת הא-להות, היראה, האמונה וכל התלוי בהן, כל זמן שאין האומה צריכה לתקן את דרכי חייה המעשיים בכללותה, אין ההיזק שלהם ניכר. אבל כיון שהגיע הזמן שהתחייה הלאומית מוכרחת לבוא... מיד הסיגים מעכבים, ואי אפשר לאומה שתתאגד ותשיג בעומק חייה את סוד גבורתה וציורי סידוריה, כי אם על פי דיעות מזוככות ומעשים היוצאים מטהרתה של דעת ד' אמת בבהירות היותר עליונה. וזאת היא הסיבה שכח שלילי גדול מתעורר בעקבא דמשיחא בחוצפא סגיאה, ושלילה זאת תבער את כל מה שהוא חלוש ומכוער בהמושגים הא-להיים והתלוי בהם בכללות האומה.

לפי טענת הרב קוק, לא ניתן לבנות עצמאות מדינית ורוחנית בלי לבער את הקוצים של הרדידות בהבנת הא-לוהים והאמונה. הכפירה מתנערת מהסברים שטחיים ושוברת את התפיסות הארכאיות של האמונה, והגם שמנקודת מבט דתית יש לכך השלכות קשות של עזיבת הדת, הרי שבמבט רחב יותר תהליכים אלו בונים מחדש יסודות לאמונה עמוקה יותר ושלמה יותר:19

ואף על פי שנורא הדבר לראות, שכמה עניני אמת, מידות טובות ומצוות וחוקים, הולכים ונשטפים ונעקרים לכאורה על ידי זרם השלילה, מכל מקום סוף סוף שהכל יצמח בטהרה וגבורה, בקדושה עליונה... ואורו יזרח בתור אור חדש על ציון, בגדולה מופלאת, למעלה מכל ציור שכחות כלים של נפשות עייפות, עייפות חמרית ורוחנית של גלות ארוכה ודלולה, יכולים לצייר.

יתרה מכך, הרב קוק טען שהסיבה המרכזית לעזיבת היהדות היא ההתרשלות של המנהיגות הרוחנית בתקופת ההשכלה - מנהיגות שהזניחה את ייעודה ולא השכילה להעמיק את לימודי האמונה ולהתאימה לרוחו של הדור. לכן חלקים גדולים מהעם, שראו ביהדות דת רדודה, מנוונת ופרימיטיבית לעומת ההשכלה הנאורה, בחרו באפשרות הטריוויאלית:20

החוצפה דעקבתא דמשיחא באה מפני שהעולם הוכשר כבר עד כדי לתבע את ההבנה, איך כל הפרטים הם מקושרים עם הכלל... ואם היה העולם עוסק באורה של תורה במדה זו, שתתגדל הנשמה הרוחנית עד כדי הכרת הקשור הראוי של הפרטים עם הכללים הרוחניים, הייתה התשובה, ותקון העולם, הבא אתה ועל ידה, מופיעה ויוצאה אל הפועל. אבל כיוון שההתרשלות גרמה, שאור תורה פנימית... לא הופיע בעולם כראוי, באה התביעה של סדור חיים כאלה, שהפרטים יהיו מובנים במובן הכלל, בזמן כזה, שהגמר של גלוי האור וסלילת הדרך להכנה זו עדיין לא בא, ומזה באה ההריסה הנוראה.

מסביר הרב קוק שבזכות ההשכלה נוצרה תשתית להבנה עמוקה יותר של יסודות האמונה והמצוות, ואולם עקב ההתרשלות של אנשי התורה שלא השכילו להבין את רוח הדור ולא העניקו מענה עמוק לצרכיו - בשעה שלאנשים היו כלים אינטלקטואליים להבנה מקיפה וכוללת של היהדות - התחוללה עזיבה מסיבית של הדת.

המענה למגמות ההתרחקות מהיהדות צריך להתחיל בשינוי מהותי בלימוד יסודות האמונה באופן שיהיה מותאם לרוח הדור ולצרכיו הרגשיים והאינטלקטואליים, כפי שכותב הרב קוק בהמשך:

אנו מוכרחים להשתמש בתרופה העליונה, שהיא הוספת כח בכשרון הרוחני, עד אשר הדרך איך להבין ולשער את הקשור של כל עניני הדעות והמעשים התוריים עם הכלל היותר עליון יהיה דבר המוכן והמוצע בדרך ישרה על פי הרגשות הנפשות השכיחות, ואז ישוב כח החיים הרוחניים כמעשה ובדעה להופיע בעולם, ותשובה כללית תחל לתת את פריה.

יש אפוא להרבות בלימודי האמונה, אומר הרב קוק, כדי להגיע להבנה כוללת ומקיפה של יסודות האמונה והמצוות, לפי רוח הדור וערכיו, ואזי נוכל לראות את פירותיה של תשובה כללית.

כאמור, חלק אינטגרלי מבנייתה של מדינת ישראל הוא רענון והתחדשות בלימוד הנחות היסוד של האמונה, כפי שטען הרב קוק: "כל זמן מאיר בתכונתו". לשלב הנוכחי בתהליך שיבת ציון יש משמעות מיוחדת:21

אמר עולא: נקיטינן (מקובלנו) אין אוכלוסא (ציבור) בבבל. תנא: אין אוכלוסא (ציבור) פחותה מששים רבוא.

שני תנאים מציבה הגמרא להגדרה של עם ישראל - מקום ומספר. המקום היחיד שבו נוכל לחיות כאומה הוא ארץ ישראל, והמספר המינימלי הדרוש לכך הוא שישים ריבוא - שש מאות אלף איש. עם הקמתה של מדינת ישראל לפני למעלה משבעים שנה, זכו שישים ריבוא של יהודים, רבים מהם בחזקת אוד מוצל, להיות שותפים במימוש חזון הנביאים ובהקמתה של מדינה שתהפוך בתוך זמן קצר, וכנגד כל הסיכויים, לאחת המדינות המובילות בעולם בתחומים רבים ורבי משמעות. בימינו אלו, לראשונה מאז חורבן הבית הראשון, נמצא הריכוז הגדול ביותר של יהודים בישראל. לפי תחזיות של מומחים לדמוגרפיה, בעוד שנים ספורות יתרכז רוב העם היהודי בארץ ישראל, ומציאות זו טומנת בחובה השלכות הלכתיות מרחיקות לכת. לאחר כאלפיים שנות גלות שבהן התפזר עמנו לכל ארבע כנפות תבל, גלות שהייתה מלווה ברדיפות, בשמד ובהתבוללות, ניתן לציין בשבח ובהודיה שמימוש חזון התורה והנביאים בדבר שיבת העם לארצו הוא הנס הגדול ביותר שזכה בו עמנו מאז הופעתו על במת ההיסטוריה. תהליך שיבת ציון, שממשיך לקרום עור וגידים ממש לנגד עינינו, חייב להיות אפוא מסגרת מקיפה להבנה רעיונית של אתגרי התקופה ולהתמודדות הלכתית עימם.

על פי ההבטחות הנבואיות בתורה, הצמא הרוחני, שעשוי לחולל את תהליך השיבה הרוחנית לא-לוהים, הוא חלק בלתי נפרד מתהליך שיבת ציון:22

אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ: וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ: וּמָל ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ.

גם יחזקאל הנביא מתאר תהליך דומה בחזון העצמות היבשות:23

לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי ה' [אֱ-לֹהִים] הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל... וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַתְכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי נְאֻם ה'.

זאת ועוד, לפי הרב קוק, הדבר שמעכב יותר מכול את תהליך שיבת ציון, הוא המשך העיסוק באופן שטחי ורדוד ביסודות האמונה על ידי מורי הדור, שגורם ליהדות להצטייר כדת פרימיטיבית, לכאורה, דת שעוסקת באיומים ובהפחדות על שכר ועונש, דת שחוקיה אינם מוסריים, דת המחלישה את תעצומות החיים וחונקת אותם, דת שמצמצמת אנשים במקום להעצים אותם. תפיסות מעוותות מעין אלו של היהדות בעת הזאת גורמות נזק עצום.24

הדבר שהוא המעכב הראשי [של השיבה ליהדות] הוא המושג של ציור התשובה, המקושר שלא על פי אמת רק עם דלדול נפש, עם חולשה ורפיון והנמכת החיים. הציור הזה הוא פוגם... בתוכן התשובה... שהיא מוכרחת לבוא כעת עם רשמי קווי הגאולה, שעמהם אנו חייבים להיות אמיצי רוח מלאי חייל ומשתוקקים לשובע טל של חיים, של יצירה עצומה ושל רעננות.

התמורות המשמעותיות בעולם ובעם ישראל, תמורות אשר עוצמתן מתגברת בשנים האחרונות עם התפשטותה של הרוח הפוסט-מודרנית, מחייבות את המנהיגות הרוחנית לתת מענה יסודי ומעמיק, המתאים לרוח הדור, ולהציב חזון משמעותי ליהדות ולאמונה היהודית בעולם פוסט-מודרני. סוגיות אלה, שיש להתמודד עימן באומץ ובעומק, הן חלק מהותי מתהליכי שיבת ציון, בניין המדינה ותיקון העולם.

רבי יהודה אומר: דור שבן דוד בא בו... חכמת הסופרים תסרח ויראי חטא ימאסו ופני הדור כפני כלב והאמת נעדרת, שנאמר:25 "ותהי האמת נעדרת"... מאי ותהי האמת נעדרת? אמרי דבי רב: מלמד שנעשית עדרים עדרים והולכת לה.26

כפי שהזכרנו לעיל, העידן הפוסט-מודרני מתאפיין בפלורליזם, בפתיחות, בגמישות מחשבתית. מעודד דינמיות ושינויים מתמידים. החשיבה הפוסט-מודרנית דוגלת בתפיסת עולם רלטיביסטית, מעלה על נס את עקרון ריבוי הקולות ומתנערת מכל מטא-נרטיב. לא עוד דבקות בערכים אבסולוטיים מוחלטים אלא רבגוניות וניתוק בין החיים הפרטיים לחיי הכלל. בתרבות הפוסט-מודרנית, אנשים מנסים כל העת בחירות חדשות ואין זה מעניינם להיצמד לאותו מסלול חיים לאורך זמן. הדבר בא לידי ביטוי הן לגבי עניינים פעוטי ערך, לכאורה, כגון אפשרויות בחירה בלתי מוגבלות של אפליקציות לסמרטפון, הן לגבי דברים מהותיים יותר כגון תחלופה גבוהה יותר של מקום עבודה, מקצוע ומגורים, והן בנכונות לשבירת התא המשפחתי בשל חוסר מוכנות להתחייב ל"אהבת נצח" במסגרת מוסד הנישואין. התמורות הפוסט-מודרניות שחטו "פרות קדושות" רבות, ניתצו ערכים שהיו מקובלים כוודאיים, וכאמור, לא הותירו מקום רב למושגים כגון דבקות, יציבות וקביעות.

המדרש הפותח, העוסק בדור של "אתחלתא דגאולה", מבטא בצורה נוקבת וברורה את ההשלכות ההרסניות של התפיסה הרלטיביסטית עקב היעדרה של אמת מוחלטת בתרבות הפוסט-מודרנית: "ותהי האמת נעדרת... מלמד שנעשית עדרים עדרים". התופעה אינה פוסחת כמובן על הציבור המסורתי והדתי ובפרט על הדור הצעיר. הדור החדש מזדהה עמוקות עם ערכי התרבות הגלובלית, ואנו מוצאים עוד ועוד צעירים וצעירות, חלקם למדו במיטב הישיבות והמדרשות, הדבקים בתורה כדרך חיים והמשקיעים רבות בלימוד תורה וחיי רוח, שבסופו של דבר נקרעים בין מחויבותם לעולם התורה ובין הזדהותם עם ערכי הפוסט-מודרניזם. רבים מהם מבכרים לעיתים את ערכי התרבות המערבית על פני ערכי היהדות חרף מחויבותם הכנה לערכי התורה. אנו עשויים למצוא תופעות אלו בעיקר בתחומים הקשורים לשוויון ולזהות מגדרית, למעמד האישה ולטהרת המשפחה, לצניעות, לחברה, לטכנולוגיה ולהלכה.

עם זאת, תופעת "האמת הנעדרת", דהיינו האפשרות לתמרן בין אמיתות שונות ולחיות במספר עולמות במקביל, מביאה איתה באופן מפתיע גם ברכה רוחנית. התרבות המודרנית שקדמה לתקופתנו התאפיינה בתפיסה קוטבית של "שחור-לבן", וככזו דחקה את העולם הישן לשוליים. הדור הצעיר העדיף את המודרני והחדש על פני המיושן, שסומן כעולם שפג תוקפו. בתרבות הפוסט-מודרנית מנגד, ערכים רבים נעקרים, אך בו זמנית ערכים ישנים ומסורתיים זוכים לתחייה מחודשת, לרנסנס. תופעת ה"ניו-אייג'", המתפשטת בעשורים האחרונים, משיבה לחיים תורות ומסורות קדומות. הטרנדים החדשים משפיעים גם על מקומה של היהדות בחברה הישראלית. לאחר שנים רבות של "אנטי-דתיות" וחלוקה דיכוטומית בין דתיים לחילונים, אנו עדים בשנים האחרונות לשינוי דרסטי. קווי המגזרים מיטשטשים, "האנטי" הולך ומתפוגג ואפקט הרצף מחליף את הסקטוריאליות המסורתית. עוד ועוד אנשים מסרבים להזדהות עם מגזר מסוים ומעדיפים לשייט ולתמרן בין אופציות שונות: כיפות שקופות, דתל"שים לא חילוניים, תפילין מונחות על ידיים מקועקעות, או אנשי תרבות שמצהירים על היותם אתיאיסטים ובד בבד מביעים רצון עז שבנם יעלה לתורה. בדורנו, דור התרבות הפוסט-מודרנית, קל יותר לאנשים לחפש רוחניות ויהדות בלא לחשוש לאובדן זהותם האישית.

תהליכי חיפוש רוחניות ומשמעות שפוקדים את העולם כולו, בד בבד עם הרנסנס הרוחני המתחולל כיום במדינת ישראל, מזכירים את נבואתו של עמוס הנביא:27

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם אֲדֹנָי ה' וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'.

לפנינו אפוא חלון הזדמנויות נדיר מבחינה היסטורית, המאפשר תהליך של התחדשות יהודית לאחר נתק ממושך של מרבית העם ממורשתו.

האתגרים האדירים לצד ההזדמנות העצומה מחייבים אותנו להיערכות מחודשת. בעולם של אמת מורכבת ורבגונית, הרי שחשיבה דוגמטית מאבדת מתוקפה, ושפה בעלת אמירות מוחלטות, נחרצות וחד משמעיות היא חסרת תוחלת. העיסוק בשאלות הקיומיות שהטרידו את האנושות מאז ומעולם ובדילמות שליוו את היהדות במהלך התפתחותה לאורך הדורות, צריך להיעשות במבט אחר. יש צורך בשינוי פרדיגמה של עיסוק בשאלות אמוניות. מחד גיסא, אסור להתפשר על אמיתות ועל ערכי הנצח של היהדות שיכולים וצריכים לשמש עוגן ומגדלור בים הסוער של הפוסט-מודרניזם, אך מנגד, יש צורך להיות קשובים ורגישים לרוח הפוסט-מודרנה, להבנות את הבלתי-מוחלט בתוך המוחלט, ולהשאיר, כאמור, מקום גם לסימני שאלה לצד סימני הקריאה. הצורך ברגישות אינו נובע ממקום של פשרה וחולשה. ההיפך הוא הנכון, דווקא מתוך עוצמתה ונצחיותה של המסורת, יש בכוחם של רוחות הפוסט-מודרנה לתרום לחיזוק האמונה, ובזה יתמקד הפרק הראשון בספר. אשר לכל הסוגיות שנתמודד עימן, ננסה להשתמש בתשובות הקלאסיות שניתנו בעבר כאמיתות מופת, ולהרכיבן אל תוך מארג רבגוני של תפיסות עולם שבו נשאר מרחב רב לאפשרויות שונות ובלתי מוחלטות. זו מלאכה מאתגרת, אך דומני שזו אחת המלאכות החשובות שעימן יצטרכו להתמודד אנשי הרוח והוגי הדעות של היהדות בעשורים הקרובים.

כאדם המעורב בחברה הדתית והחילונית בארץ ובעולם, כמי שספון בעולמה של תורה מחד גיסא, אך מעורה היטב בתרבות המערב מאידך גיסא וכמי שרוחות הפוסט-מודרנה נשבו גם על פניו, אני חש על בשרי את הכאבים ואת הסתירות, את הדילמות ואת המשברים. הספר לא נכתב ממרומי מגדל שן של חשיבה דוגמטית, אלא מתוך החיים עצמם, חיים במציאות חברתית ותרבותית מורכבת רבת פנים וסתירות, כמאמר האישה השונמית:28 "בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת". אני מאמין בכל מאודי בכוחם של אוצרות תורת הנצח של כנסת ישראל להאיר לעמנו את הדרך ולחזק את זהותו בדור תהפוכות זה ובדורות שאחריו. קריאה מחודשת ובחינה יצירתית של דברי רבותינו שנדלו מבארות האמונה, עשויות לסייע לרבים לבנות עוגן אמוני של זהות ומשמעות, בעולם של סתירות ומבוכה.

במהלך הספר אסקור שיטות שונות לגבי נושאים מרכזיים בהגות היהודית, כפי שהתייחסו אליהם חכמי ישראל לאורך הדורות. עם זאת, חשוב לציין שלטובת רצף הדיונים, במקרים רבים אמעט בסקירת דעות סותרות ואנסה להציע נתיב, המפלס דרכו בין השיטות השונות, שמסתמך על חכמי ישראל המקובלים לאורך הדורות, נתיב אשר, לדעתי, הוא המתאים ביותר להתמודד עם אתגרי התקופה.

בחלק מהפרקים בספר אלווה את הציטוטים הרבים ששולבו בטקסט במעט מילות קישור וביאור. מאחר שבנושאים מורכבים ורגישים עסקינן, חשוב לי שכל קורא ייחשף לרעיון האותנטי כפי שהוא מופיע במקור. רבים מהטיעונים ומהמגמות שעליהם אצביע כבר הועלו בעבר, ואני רואה את עיקר תפקידי בארגון המסרים ובהעמדת תמונה מובנית שמתאימה למרחב הראייה של משקפיים פוסט-מודרניים.

כל דיון בספר ייפתח במדרש אגדה או קבלה. הרעיון המדרשי יהיה שזור בתוך הדיון, דבר שמוסיף עושר ועניין, עומק ורוחב. כאמור, במהלך הספר אסקור מספר רב של דעות ושיטות, ועם זאת חשוב לי להנגיש במיוחד את כתבי הרב קוק29 שסייעו לי רבות בעיצוב השקפת עולמי ובכתיבת ספר זה, ולכן יצוטטו רבות במהלך הספר.

את הספר אפתח בליבון סוגיית האמת ביהדות, כדי לצייד את הקורא בכלים שבעזרתם נבחן סוגיות שיופיעו במהלך הספר, מתוך הבנה שסוגיית היחס לאמת היא אחת המרכזיות כשדנים באמונה בדור פוסט-מודרני. לאחר מכן, אעסוק בשאלות יסוד באמונה היהודית: מטרת הבריאה, ההשגחה הא-לוהית, שכר ועונש, העולם הזה והעולם הבא, התפילה והקשר של האדם לבוראו.

הזכרתי פעמים רבות את המילה חזון במהלך דבריי בהקדמה. המילה חזון מייצגת פרספקטיבה רחבה וצפייה אל עבר העתיד. לא בכדי, נבואות רבות נפתחו במילה "חזון". בטרם נתחיל את המסע, דומני שאת החזון של הספר הזה ניתן לתמצת בפסוק מנבואת זכריה שבו אנו מסיימים כל תפילה:30 "וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד". משמעות הנבואה היא שרק בעתיד, כשהאנושות תגלה את א-לוהים, נגיע להבנה של האמת המוחלטת, וכל פיסות הפאזל שצברנו במהלך ההיסטוריה יתגבשו לכדי תמונה אחת מלאה וקוהרנטית. אם גם טרם הגענו לשם והעולם עדיין שרוי במבוכה, רווי סתירות וקונפליקטים, הרי שאנו מעידים פעמיים ביום על אמונתנו בקיומה של תמונה הרמונית, אף שהיא עדיין נשגבת מבינתנו: "שמע ישראל ה' א-לוהינו ה' אחד". אם ניעזר במטאפורה של הפאזל נוכל לטעון שבמהלך ההיסטוריה פיסות שונות של הפאזל התנצחו זו עם זו. זו אמרה "כולה שלי" וזו אמרה "כולה שלי". בכל דור נתגלו פיסות חדשות שלפרקים דחקו את הישנות לשוליים ולעיתים סייעו לשכלל את הישנות ולהסיר מהן סיגים ופסולת. דווקא הרוח הפוסט-מודרנית שמעצימה את המבוכה ומבטלת את קיומה של האמת המוחלטת, נותנת מקום לכל פיסות הפאזל לשכון זו לצידה של זו. במובן הזה, ריסוק דפוסי החשיבה הדוגמטיים והמקובעים עשוי לקרב אותנו לראיית תמונה שלמה יותר וא-לוהית יותר שמורכבת מאמיתות רבות וחלקיות של "עדרים עדרים".

הנני תקווה שספר זה יעורר דיון נרחב בסוגיות כבדות משקל אלו, ושכל השערה, תיאוריה, הסבר או תשובה שיובאו במהלך העיון, יציפו שאלות חדשות ובירורים חדשים, שכן בעולם של אי סדר, הרי שהעבודה המשמעותית והחשובה ביותר למען המשכיותה של היהדות והמסורת היהודית היא עבודת הבירור, ואליה נתחיל לגשת כעת.

אסיים בתפילתו של רבי נחוניא בן הקנה בכניסתו לבית המדרש:31

יהי רצון מלפניך ה' א-לוהי, שלא יארע דבר תקלה על ידי, ולא אכשל בדבר הלכה, וישמחו בי חברי, ולא אומר על טמא טהור ולא על טהור טמא, ולא אומר על מותר אסור ועל אסור מותר, ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם.

1. בראשית יח, כה.

2. שמות ה, כב-כג.

3. שמות ג, ג-ד.

4. ברכות ז ע"א.

5. פסיקתא רבתי כב.

6. ירושלמי, תענית ג ע"א. הרב יששכר שלמה טייכטאל הי"ד בספרו אם הבנים שמחה, שנכתב במהלך השואה, פירש כך את שאלתו של רבי יהושע בן לוי: "שאלו לרבי יהושע בן לוי, איו הקב"ה? השיב להם, בכרך גדול של רומי. והוא פלא על השאלה, וכי זו שאלה איו הוא יתברך, איו הוא לא?! וגם למה דוקא בימיו של רבי יהושע בן לוי נשאלה שאלה זו, וגם מה השיב להם, 'בכרך גדול של רומי', הלא 'מלא כל הארץ כבודו'?! אבל הפירוש האמיתי בזה, דידוע שבימיו של רבי יהושע בן לוי היו גזירות תקיפות על ישראל שהיה קרוב לחורבן וצר לישראל מאוד בגזירות קשות אכזריות. באו אליו בתמהון לבב ושאלו אותו, איה הקב"ה, למה שותק הקב"ה על כל זאת, על הנעשה בישראל?! וכמו ששמענו בימינו מרבים מההמון ששאלו, איפה אלקי היהודים, מדוע הוא מחשה ומבליג על כל זאת?! כך שאלו גם לרבי יהושע בן לוי. על זה השיב להם: 'בכרך גדול של רומי'. הכוונה בזה, מפני שכל אלו הגזירות יצאו מרומי, ששם היה מושב יועצי המלוכה, אשר שם יעצו את הגזירות על ישראל. ואמר להם: כסבורים אתם שאלו הגזירות נעשו בלי ידיעתו של הקב"ה? לא כן! אלא הוא כביכול היה גם כן שם במושב של המיניסטערראט הזה שהביאו גזירות קשות האלו, והכל נעשה בהסכמתו, מפני שכך עלתה במחשבה לפניו! וכך השבתי אני גם כן לרבים השואלים ממני כך בהיותי עוד במדינה של הגיהנם הידוע. איפה הוא אלקי היהודים, ברוך הוא?! והשבתי להם: הוא במקום מושבם של המלך והשרים, והסכים על ידיהם בעוונותנו הרבים".

7. מדרש איכה רבה, פתיחתא, כד.

8. רבי סעדיה גאון (בבל, המאה ה-9-10).

9. בחיי בן יוסף אִבְּן פַּקוּדָה (ספרד, המאה ה-11-12).

10. רבי יהודה הלוי (ספרד-ישראל, המאה ה-11-12).

11. רבי משה בן מימון (ספרד-מצרים, המאה ה-12).

12. רבי חסדאי קרשקש (ספרד, המאה ה-14-15).

13. רבי יוסף אלבו (ספרד, המאה ה-14-15).

14. רבי יהודה ליווא בן בצלאל (פראג, המאה ה-16).

15. ע"ע בהמשך ההקדמה - "חובת השאלה בדור אתחלתא דגאולה" - לגבי חזונו של הרב קוק על התפתחות ספרות האמונה בדור הגאולה.

16. משנה סוטה ט, טו.

17. אגרות הראיה, ב, אגרת שעח, מוסד הרב קוק תשכ"ב.

18. אורות התחיה, נא, אורות, מוסד הרב קוק תשמ"ה.

19. שם.

20. אורות התשובה, ד, י, מוסד הרב קוק תשמ"ה.

21. ברכות נח ע"א.

22. דברים ל, ג-ה.

23. יחזקאל לז, יב, יד.

24. "התשובה והשלום" הופיע לראשונה בשבועון היסוד, גיליון קד, ח תשרי תרצ"ה, ונדפס במהדורות של אורות התשובה בפרק "תוספת התשובה".

25. ישעיה נט, טו.

26. סנהדרין צז ע"א.

27. עמוס ח, יא.

28. מלכים ב ד, יג.

29. הרב אברהם יצחק הכהן קוּק, 1865-1935, הרב האשכנזי הראשון בארץ ישראל.

30. זכריה יד, ט.

31. ברכות כח ע"ב.