האקסטזה שבכניעה

 

"אתה מאבד אחיזה ומחליק לתוך יצירת המופת".

— לאונרד כהן

 

 

מבוא לשחרור: להתכונן לכניעה, לאמון ולשגשוג

 

יש לי וידוי: היום איבדתי שליטה, אבל במובן הנפלא ביותר. לפני שהתחלתי לעבוד, לפני השעות המקודשות של קבלת המטופלים, לפני כתיבת עמודים אלה, פשוט רקדתי. בזמן הסודי הזה לפני שהחל היום, גופי נע לשירו של בוב דילן Sad-Eyed Lady of the Lowlands. תנועותיי ספונטניות, שום דבר אינו מתוכנן, שום דבר אינו ידוע או צפוי. כוכב נוגה עולה בשמי הקיץ של טרם עלות השחר. גלי הבוקר מתנפצים הרחק: האוקיינוס השקט, באורו ובמחשכיו, בן לווייתי זה זמן רב כל-כך. לא עצרתי בעדי. לא התנגדתי, לא התווכחתי, לא סירבתי לבטוח ולא חשבתי יותר מדי. פשוט שחררתי. זוהי האקסטזה שבכניעה.

בספר זה, אני מזמינה אתכם לחקור את מצב הכניעה הנשגב: כיצד לחתור אליו עוד ועוד מדי יום ביומו כדי לשפר את איכות חייכם, להפחית מתחים וליהנות הרבה יותר באמצעות הסרת קללת רצינות היתר. תלמדו להיכנע בעולם שקשר קשר אכזרי להפריע לזרימה באמצעות מסרונים, הודעות טקסט ודואר אלקטרוני על כל צעד ושעל. תגלו גם כיצד לכבוש את פחדיכם והתנגדויות אחרות המונעות מכם לשחרר, או שגורמות לכם להיתקע בהילוך אחורי. בסנסקריט כניעה היא "סָמְפּרָאדָה", לתת לגמרי, או למסור ללא סייג. כך אני מגדירה את המילה כניעה: חסד שבשחרור ברגע הנכון — היכולת לקבל את היֵש, לנשוף אוויר ולהיסחף במורד הזרם עם מעגלי החיים במקום להיאבק בהם, במקום להיקשר בכפייתיות לאנשים ולתוצאות של מעשים ולשקוע בהרהורי דאגה.

רעיון הכניעה מסקרן אותי, לא כתבוסה או כאובדן — כפי שנוטים לחשוב עליו — אלא כדרך חיים אינטואיטיבית וחיובית, כעוצמה הגוברת ככל שמתפתח האמון ברגע, וגם בשינוי ובבלתי ידוע. לעומת סטריאוטיפים נפוצים שמשווים כניעה לחולשה, אני מציגה אותה כדרך לזכות בשליטה על חייכם, ללא וויתור על כוח. כניעה אינה מחייבת תמיד לומר "כן" לכל דבר — זה עלול להיות מסוכן ולא חכם — אך היא מחייבת להיצמד להחלטה, אפילו אם פירוש הדבר הוא שעליכם להתרחק ממישהו או לומר "לא" לכעס או לפחד. הכניעה אינה מחייבת להיות סמרטוט או לאפשר למישהו לנצל אתכם. ההפך הוא הנכון. הידיעה מתי לעמוד על שלכם ומתי לשחרר תחזיר לכם את השליטה על חייכם. ובנוסף, בזכות התקשורת החכמה יותר, צרכים רבים יותר שלכם ייענו. בספר זה אראה לכם כיצד ליישם גישה משחררת זו כדי שתוכלו לשגשג.

ייתכן שכניעה נראית כמנוגדת לאינטואיציה, בדרך להגשמת מטרותיכם, אך היא עשויה להיות הקסם שיקל על קידום המטרות ויפתח חסימות במערכות יחסים, בעבודה ובכל תחום אחר, במיוחד כשנדמה שכבר לא יכול להיות גרוע יותר. החיים קלים יותר כשאפשר לשחרר. משאות כבדים יוסרו או שמשקלם יפחת. בלי שנרצה בכך, קורה שאנחנו מתגוננים מדי, מגזימים בשליטה ושוכחים פעמים רבות להקשיב ללבנו, אבל הכניעה משחררת מהכלובים האלה ומאפשרת לכם להרגיש בטוחים יותר לאהוב. היא גם מציעה הקלה כשאתם עייפים, לחוצים, מוצפים או סתם רוצים לעצום עיניים ולא לחשוב על דבר לזמן מה. מרתק לראות עד כמה רובנו מתקשים לשחרר. הכניעה חיונית לעונג, למשל, באושר העילאי של האורגזמה, בצחוק גדול שעולה ממעמקי הבטן, או כדי להירדם. אולם עליכם גם ללמוד איך הכניעה חיונית לחוויות האקסטזה המעודנות יותר בחייכם.

הפרשנות החדשה שאני מציעה לכניעה כרוכה בהרחבת התודעה באשר לגישה הטובה ביותר כלפי העולם וכלפיכם, שתאפשר לכם לחיות עם פחות מאמץ ועם יותר שמחה. כולנו לומדים שחשוב לשמור על שליטה, ולכן אולי יידרש לנו זמן להתרגל לכניעה. אלא אם כן היו לכם הורים או מורים יוצאי דופן, רובנו לא למדנו את סגולותיו של השחרור. אנחנו נאחזים בדברים רבים כל-כך בכל יום וכל החיים, עד שבסופו של דבר מצטבר בנו מתח כרוני. קשה להיות מתוח ועוצמתי בעת ובעונה אחת. כדי להקל את המשא, הכניעה כרוכה בתִכנות מחדש של הרגלים ישנים ובנכונות לשחרר את הרגשות החזקים הנלווים לשינוי.

כמו בכל מערכת יחסים חדשה, התחילו בהדרגה כדי לבסס אמון ותחושת ביטחון. בדקו מהי הרגשתכם באשר לכניעה, שימו לב ליתרונות וזכרו ליהנות מהשמחה, אפילו מהאקסטזה, שלעתים קרובות משתלבת יד ביד עם ההרפיה. התחילו בשתייה אטית מאוד של כוס מים, התענגו על כל טיפה. נשמו נשימה עמוקה בזמן שאתם תקועים בפקק תנועה (צורך חיוני בלוס אנג'לס, שרבים מתושביה היו נוסעים מהסלון אל המטבח לו רק יכלו), או כשהמחשב נתקע. אחרי שהוסר הלחץ, שימו לב אם האור הירוק ברמזור מגיע לעתים קרובות יותר, או אם הסיבוך הטכנולוגי נפתר מהר יותר. הכניעה שימושית במיוחד בתקופות שהאסטרולוגים מכנים "מרקורי בנסיגה", שבהן הכול לא מסתדר והצרות באות בצרורות. כאשר תתחילו לבטוח בהדרגה במעשה הכניעה, אתגרו את עצמכם ברמות אחרות שגם עליהן נדבר. למשל, חקרו: כיצד יכולה הכניעה להועיל לכם בשעת ויכוח עם בני זוגכם? כשילדיכם גדלים ועוזבים את הבית? כשנקלעים לקשיים כלכליים? כשאתם רכושניים או תלותיים או נלהבים מדי ביחס לבני הזוג הזקוקים למרחב מחיה? או כשאינכם מצליחים לרזות למרות מאמצי הדיאטה? בכל אחד מהמצבים האלה, בדקו היכן תתאים הכניעה ובאילו דרכים היא יכולה להביא לפריצות דרך.

נסו למתוח מעט את גבול התנגדותכם, לרמות של אמון שמעולם לא חוויתם, לשלווה שלה מעולם לא אפשרתם להיכנס. לאחר מכן המשיכו והרחיקו את הגבול. תרגול השחרור ימלא אתכם בכוח כדי שתוכלו לצלוח תקופות קשות וכן לחגוג את השמחה, כי שני אלה דורשים כניעה. למרבה האירוניה, הכניעה לשמחה — התענגות אמיתית עליה — עשויה להיות המעשה הפחות מוכר.

אעסוק בכניעה שלב אחר שלב ואציע מגוון תוכניות פעולה. לדוגמה, אומנות הידיעה מתי "לעשות" ומתי "לא לעשות" היא נושא השזור לאורך הספר כולו. הכניעה אין פירושה להיות פסיבי או אימפוטנט. פירושה לא להשאיר אבן על אבן בדרך אל הגשמת מטרותיכם או בחיפוש פתרון לבעיות — אבל גם לא לאפשר להשפעה ההרסנית של מאמצי יתר או של כפייתיות יתר לחבל בחייכם או למנוע מהקסם להתערב. כפי שתראו, לפעמים מוטב "להיות ההר", להניח לדברים לבוא אליכם. תלמדו להבחין באיזון המדויק בין לגרום לדברים לקרות לבין לשחרר, בין להשלים את העבודה כולה בעצמכם, לבין להאציל סמכויות. על כן ברגע הנכון, אפילו כניעה לתוצאה עצמה יכולה למטֵב את הסיכוי להשגת מטרה ולהקנות תחושת ידע חומלת שהכול בסדר, גם אם המטרה לא תושג. מובן שאיש לא אוהב לאבד חבר או בן זוג או להיות מובטל, אך תוכלו לקבל את השינויים האלה בקור רוח רב יותר, בלי לענות את עצמכם. ככל שתהיה בכם יותר חמלה, כך תהפוך הכניעה לקלה יותר, כי תהיו עדינים יותר כלפי עצמכם ונוקשים פחות ביחסיכם עם אחרים. ובכל זאת, הפעמים שבהן לבי עמד במבחנים הקשים ביותר היו כאשר למרות תשוקותיי העזות ככל שהיו, התחוור לי שיש דברים שפשוט לא נועדו לקרות. באותן הפעמים וכן בעתיד, הבסיס לכניעה הוא "במקום שבו נשתלנו, שם נפרח", כפי שכתב פרנסיס דה סאל הקדוש. עלינו להשתדל ככל יכולתנו לקבל ברוח הצמיחה סיפוקים ואכזבות כאחד.

הדבר האהוב עליי בכניעה שהיא עוזרת לי להתכוונן אל מקצבם הטבעי של הדברים. זהו דבר רב ערך, לדוגמה כשעניין מסוים אינו מתקדם "מהר מספיק", כשאין לי אהוב ואני כמהה לקשר רומנטי, כשאני עובדת קשה מדי או כשאני חווה מחסום יצירתי בכתיבתי וצריכה "יום אתחול" שבו אני צוללת פנימה ו"משחיזה את הגרזן", כמו שאמר אברהם לינקולן. כל רגע מכשיר אותי לכבד עיתוי נכון ולטפל בעצמי, להפסיק לדאוג וליהנות מהטוב של היום. לפעמים קל יותר ולפעמים קשה יותר להגיע למצב הזה, אבל זה המקום שבו אני רוצה להיות וזה המצב שאליו אני שואפת כל הזמן.

התשוקה שלי לכתוב את הספר הזה התעוררה אצלי אחרי שהייתי עדה להשפעות המשנות של הכניעה על בריאותם של מטופליי ועל מצב רוחם, וגם על אלה שלי. כמרצה לפסיכיאטריה באוניברסיטת קליפורניה שבלוס אנג'לס (UCLA), וכבעלת מרפאה פרטית יותר מעשרים שנה, ראיתי מגוון רחב של אנשים נהנים מיתרונותיה: בני זוג שתלטניים, הורים הלוקים ברמות גבוהות של לחץ, מנהלי כספים הסובלים מנדודי שינה, מכורים לאהבה ושחקנים מובטלים. כניעה היא סוד הבריאות והיופי. היא גורמת לאנשים להרגיש טוב ולהיראות טוב במקום להיות קפוצים, מתוחים, כפייתיים, במקום לכלות את כל האנרגיות שלנו באמצעות אדרנלין וקורטיזול. הורמוני המתח הללו מאיצים את ההזדקנות, גורמים למוות מוקדם יותר, לסיכון מוגבר למחלות לב, לסרטן מסוגים שונים ולמחלות דלקתיות. ההרפיה שבכניעה, לעומת זאת, מעודדת הפרשת אנדורפינים במוח — משככי כאבים מחוללי אופוריה ודמויי אופיום — וסרוטונין, נוגד דיכאון טבעי. חשבו על ההבדלים המזעזעים בין אנשים בני אותו הגיל, הן במראה והן בהתנהגות. היכולת שלנו להתגמש בחיים אכן משחקת תפקיד חשוב. כפסיכיאטרית ראיתי את ההשלכות כאשר מטופלים אינם נכנעים — כיצד הם לוחצים חזק מדי ומרסקים במו ידיהם את חלומות הקריירה שלהם, כיצד הם נלחמים בילדיהם עד כדי ניתוק קשר, כיצד ההיצמדות לעימות יכולה להחמיר דיכאון וכאב. אני מבינה מה דוחף אנשים לפינות ללא-מוצא שאליהן איש לא רוצה להגיע ומזדהה איתם במידה רבה, אבל מסר התקווה שלי אליכם הוא שיש דרך טובה יותר להיות.

הספר הזה חשוב לי כל-כך משום שאני עובדת במערכת בריאות ממוסדת, שמטבעה סוגדת לאינטלקט, רואה בסטטיסטיקות מציאות, ותופסת את הכניעה כגורם נוגד אינטואיציה, מפני שפירושה הרמת ידיים או כישלון. אפשר ליישם אותה בכל דבר, החל מניהול התקשורת עם אימא דעתנית וכלה בהתמודדות עם לחץ בעבודה ובהחלטות בתחום הבריאות. כמו כן, רופאים רבים פוחדים פחד תהומי מן המוות, גם אם רק בתת מודע. הם חרדים מפני הכניעה הסופית, מפני שאינם מסוגלים לחוש שיש דבר כלשהו מעבר לעולם הגשמי הנוכחי, וכפיצוי הם מרוסנים וטכניים יתר על המידה. כל זה פוגם בטיפול בחולים ובחמלה שאנו כאנשי רפואה מחויבים לספק. בלימודי הפסיכיאטריה לימדו אותי לעזור למטופלים ליטול אחריות על חייהם ולשלוט בהם. אמנם זה מהותי, אבל היתרונות הנגדיים שבשחרור לא הודגשו באותה מידה. אין לי אלא יראת כבוד כלפי פלאי המדע המודרני, ואני גאה עד מאוד שאני רופאה, אבל בכוונתי להמשיך להרחיב את גבולות דפוס החשיבה הרפואית הקונבנציונלית, וזו משימתי בשני העשורים האחרונים.

אני פסיכיאטרית ועבודתי הבסיסית היא לעזור למטופלים להתמודד עם בעיותיהם כדי שיוכלו לחיות חיים שמחים יותר, אולם גישתי משלבת את הרפואה הקונבנציונלית עם התחומים המשלימים של הרפואה האנרגטית והאינטואיטיבית ועם רוחניות, כדי להדגים כיצד יכולה הכניעה לסייע לבריאות הנפשית והפיזית ולהפחית את רמות הסבל. בעזרת תמהיל התבונה הזה נפלה בידיי הזכות לעזור למטופליי למצוא איזון הן בתקופות של שפע והן בתקופות של אובדן. תפקידי אינו לתקן את גורמי הקושי שלהם ולא להגן עליהם, אלא לרתום את האינטואיציה שלי ואת כישוריי כפסיכיאטרית כדי לעורר את משאביו הפנימיים של כל אדם, לעזור לו לנווט במעברי החיים ביתר קלות, בעזרת אינסטינקט ואהבה. על כולנו ללמוד את הטריק הזה: להיכנע למה שכל יום מביא עמו, בדיוק כפי שגולש מנווט את דרכו אל גל גדול ונכנע לו. אתם לא רוצים להיות אטיים מדי ולהתנגד לגל, וגם לא מהירים מדי ולנסות להדוף אותו: שתי הדרכים יובילו לכאב ולבלבול. אני מלמדת מטופלים לתפוס את הרגע המתאים, לשמור על ריכוז בעיניים פקוחות ובלב פתוח.

אחד מגורמי המפתח של הכניעה טמון בכך שהיא נובעת מהאינטואיציה, ולא רק מהתודעה הלינארית. ככל שאתם נכנעים יותר, כך תהיו אינטואיטיביים יותר ופתוחים יותר לזרימה עמוקה יותר של ידע. כפי שתראו בפרקים הבאים, האינטואיציה מעניקה לכם הצצה אל הגאון הפנימי שבכם ואל הפתרונות שמחוץ לגבולות ההיגיון הרגיל, ומאפשרת לכם לנוע בעולמות שבהם הזמן אינו קיים. אנשים יצירתיים מכירים זאת היטב. קווינסי ג'ונס, המוזיקאי האגדי המלחין והמפיק, אומר בספרי "אנרגיה חיובית" (אופוס, 2004): "נגני ג'ז סומכים מאוד על האינטואיציה. הם חייבים. הם מתפרנסים ממנה. הם קיימים בזכותה". מטופליי הבאים מתחומי האומנות מכירים את רעיון הכניעה לאינטואיציה — היא חשובה לתהליך היצירה. אך עם המטופלים העוסקים בתחומים אנליטיים או בעריכת דין, למשל, שתמיד ערוכים לצעד הפיקח הבא על לוח השחמט, מדובר לעתים קרובות במבצע של ממש כדי להוציא את החשיבה מראשיהם, אך הדבר אפשרי. אי אפשר להגיע אל הכניעה באמצעות חשיבה.

אלמד אתכם כיצד לגשת אל האינטואיציה שלכם, אל הקול הפנימי והיציב האומר לכם את האמת הבלתי מצונזרת על הכול ומספק הבזקי תובנות בזמן ערות או בחלום. האינטואיציה אינה מכפיפה את עצמה למה שאתם רוצים לשמוע ואינה מקפידה על תקינות פוליטית. היא פשוט מציעה מידע: תוכלו לבחור אם לפעול על פיו או לא. כשתאטו את הקצב מספיק כדי להקשיב, תוכלו להתחבר לאינטואיציה, כלומר להקשיב לתחושות הבטן ולאיתותי הגוף בקבלת החלטות. היא שמה לב לצמרמורות שמשדרות מה נכון בשבילנו ומה לא. היא גם מחפשת סימנים וסינכרוניות, אותם רגעים של תזמון מושלם שבהם מתגלה לכם כיוון או שמצב מסתדר פתאום. אבל מעל הכול, האינטואיציה מאפשרת לכם לחוש את הממלכה רחבת הידיים של לבכם ולשאוב השראה ממערך התמיכה הזה. אתם תהיו קשובים אליה אם תהיו פתוחים לרעיונות ואם תשתובבו קצת ולא תאמצו את מוחכם יתר על המידה כדי להבין דבר-מה. אני מזמינה אתכם לשמור על פתיחות. אנשים שתודעתם סגורה אינם יכולים לחוות מצבי מודעות רחבים.

בעבודה עם מטופלים אני מתכווננת תמיד לאינטואיציה, ורק אחר כך שוקלת את תרומתו של האינטלקט. ראשית אני שואלת את עצמי, "כיצד האדם הזה, ההחלטה הזו שהוא ניצב בפניה, מתבטאים בתחושת הבטן שלי?" אני גם מודעת לכל הרגשה או ידיעה שנובעות מהעניין שמעלה המטופל. אחר כך אני שואלת, "מה מוחי חושב על המצב?" מלהיבים במיוחד הם רגעים מחושמלים שבהם האינטואיציה מאלצת את מוחי לשאול שאלה, במקום לדבוק בקו מחשבה אחר רק משום שנדמה שזה הדבר ההגיוני לעשות. היופי שבאינטלקט מוּנָע באינטואיציה הוא שהתובנות שהוא מקדם אותי אליהן עשירות ופעילות יותר לעומת הערכה שנסמכת על ההיגיון בלבד ואשר עלולה להיות מצומצמת ושטחית. אני אוהבת את המשפט של אלברט איינשטיין, "עלינו להיזהר שלא להפוך את האינטלקט לאלוהים... הוא לא יכול להוביל; הוא יכול רק לשרת".

התודעה הלינארית היא אולי מנתחת מצבים פיקחת ושותפה חדת עין, אבל היא לא יכולה לעשות את מה שהאינטואיציה והלב יכולים לעשות. היא לא יכולה להרגיש דבר או לצאת מגבולות ההיגיון. היא אינה יכולה לגמרי לדעת מהם אהבה, חמלה או שטף יצירתי בלתי מרוסן. היא גם אינה יכולה לחוות קשר רוחני שמהדהד בכל נימי הנפש, או לחוש שהמוות איננו סוף. הנטייה של התודעה היא ללפות, לחשב, להגן, לחשוש מהלא נודע ומן "הבלתי מוכח".

אחת ההשפעות העמוקות בעבודתי על כניעה מגיעה מהמורה הטאואיסט שאיתו למדתי למעלה מעשרים שנה. הדרך שלנו קוראת לטיפוח כוחם של הלב, של האינטואיציה ושל המדיטציה כדי לשמוע את הדממה הפנימית. היא מדגישה את החיים בהרמוניה כבסיס לכניעה: הרמוניה עם הטבע, עם עצמכם ועם אחרים. רוב האנשים מצפים מכם, במיוחד בעת עימות, להיכנס לעימות חזיתי. אבל ההרמוניה מסנכרנת אתכם עם אנשים ובזה טמון כוחה. אם תשדרו על אותו הגל שלהם, תוכלו להעריך אותם בצורה אינטואיטיבית — ולהמשיך על-פי בחירות ממוקדות ומושכלות. זה דומה לשיטת אומנויות הלחימה העתיקה הג'ו ג'וטסו, המשתמשת באומנות הרכות והוויתור כדי לנטרל את היריב (ולא בכוח גס). בהמשך אסביר מדוע ההרמוניה היא התוכנית האולטימטיבית להצלחה, כי הרגע הוא שלכם, והוא רוגע.

בספר זה אבקש מכם לחשוב על כניעה במונחים מסוימים, כדי שתוכלו להצביע על הרגש המדויק במגוון של נסיבות: משכנים רועשים, דרך עיכוב בטיסה, ועד לחיים בשלום עם בני משפחה והצטיינות בעבודה. עם השנים גיליתי כי קיימים ארבעה סוגים

של כניעה. אינטלקטואלית, רגשית, פיזית/תחושתית ורוחנית. בהמשך אדון בשיטות המעשיות ליישום ההיבטים השונים של השחרור. הם ישתפו פעולה ביניהם לצורך העצמת החוויה השלמה של השחרור.

כניעה אינטלקטואלית. התודעה שלכם צריכה להבין את היתרונות הגלומים בשחרור, כדי שלא תיאבק בכם. תנו לה סיבות טובות לשתף פעולה, כמו למשל, "כשתפסיקי לחשוב באובססיה על הגבר הזה, את תרגישי הקלה רבה!" או, "אם תמשיך ללחוץ על הבוס שלך שיקדם אותך, זה יכעיס אותו". אתם רוצים שהאינטלקט יעמוד לצדכם. כניעה רגשית. אתם תרשו לעצמכם לחוש את רגשותיכם ולהתבונן בהם (לא לשפוך אותם), במקום להיסגר סביב הפחד והדאגה או להרשות להנאה לחדור אליכם במידת מה. כשתשחררו ברמה הרגשית, תוכלו להיפטר מטינה ולעבור קשיים בדרך חלקה יותר. כניעה פיזית/תחושתית. נשימה עמוקה מנטרלת נוקשות והצטברות מתח או כאבים כרוניים, במיוחד אם אתם יושבים מול המחשב כל היום. פעילות גופנית קבועה כגון מתיחות, יוגה, הליכה והתעמלות אירובית, מסלקת מתח וגורמת להרפיה. כמו כן, בכניעה הזו נמצאת חקירת המיניות והחושניות הקדמונית שבטבע, שבמזג האוויר ושבכוחות היקום. ההתבוננות בירח, במקווה מים גדול, בכוכב נופל, עוזרת לנו להבין שאנו מוקפים בטבע הבריאה ומחדירה בנו השתאות ושלווה. כניעה רוחנית. כניעה זו כרוכה בפתיחות כלפי כוח חומל, כלפי טוּב לב גדול יותר מזהויות ה"אני-אותי-שלי" (כגון, "אני אישה טובה לבעלי" או "אני עובד חרוץ"). זה יכול להיות אל, אלה, טבע, אהבה או משהו חסר שם. באמצעות הקשר הזה אתם תתחילו להאמין שמעבר לדבר שגרתי קיים משהו מרהיב ביופיו. החלל שאתם מרגישים בבטן יוכל להתמלא רק באמצעים רוחניים — אין אדם, עבודה, מזון או סם שיוכלו לרפא אותו. הכניעה אין פירושה לוותר או להתייאש, אלא לחדול. אינכם לבד, ומעולם לא הייתם לבד. הידיעה הזו תאפשר לכם להרגיש נוח יותר במצבי חוסר ודאות ותקל על השחרור.

 

נזהה גם מהם הדברים המונעים מכם להיכנע, כדי שתוכלו להסיר את המכשולים מדרככם. הפחדים המופיעים לעתים קרובות נובעים מאיבוד שליטה או מאיבוד יתרון, מפגיעה, מתחושת פגיעות, מכך שלא נקבל את מה שאנחנו רוצים, או מהיעדרה של אמונה בכוח רוחני שיסייע בזמן סערה רגשית. כפי שתראו, התשובות יכללו, בין היתר, תכנות מחדש של התניות שליליות ובלתי נכונות מצד בני משפחה, כגון "אל תסמוך על אף אחד" או "רק עשירים מצליחים". אתם תבחנו גם את התנגדותכם לשמחה בתחומים רבים. מה מונע מכם להיות מאוהבים במישהו עד מעל הראש? להיות סקסיים? להגיש מועמדות למשרה מאתגרת? ללכת לחוג ריקודים? ללבוש בגד ים? כל פרק בספר ימחיש כיצד מעניקה הכניעה השראה לפתרון בעיות בנושאים כגון כסף, אהבה, פנאי, עבודה, גוף, בריאות. הסרת הפחד מסייעת לכניעה, וכך תוכלו ליצור לעצמכם חיי אושר וחסד.

בעת עבודתי כרופאה ראיתי שגם הפחד מהמוות מעודד את מטופליי לסרב לשחרר. ייתכן שהם אינם מודעים כלל לפחד הזה, אך בהיעדר טיפול הוא מגביל את יכולתם להיכנע במלואם בכל תחומי החיים. ברצוני לעזור לכם להתמודד בגלוי עם הפחד מפני המוות ולהשלים עמו. רק אז תזכו להכיר בנחמה שאנחנו יותר מגופנו, שרוחנו תשרוד.

איזו הקלת חרדות! יש בי הערכה למשנת הארעיות של הבודהיסטים, שעל פיה השינוי מתרחש ללא הרף ושום דבר חומרי לא נמשך לנצח, אבל בכל זאת יש "בסיס ללא בסיס". במילים אחרות, בכל מקום ובכל זמן קיים משתית רוחני בלתי נראה המבטיח שתזכו תמיד בתמיכה. הבודהיסטים מאמינים כי כל דבר שאנחנו עושים הוא הכנה לרגע המוות — הפגישה המוארת שכולנו יראים ממנה ושממנה איש לא יחמוק, הכניעה הסופית שלנו. היא לא אמורה להבעית, אלא לנסוך תקווה.

רוב האנשים בתרבות שלנו חיים בהכחשה בכל הקשור למוות, ופוחדים ממנו. ראיתי איך עמיתיי הרופאים, אנשים אינטליגנטים ומקסימים, מפסיקים ליצור קשר עין עם מטופליהם העומדים למות ובבואם לשוחח עם בני משפחתו של החולה הסופני הם מוצאים מפלט בפרטים היבשים. אפילו כשדיברתי עם האונקולוג של אמי, שהיה גם חברה הטוב, היה עליי לציין שהיא צריכה אשפוז בהוספיס כאשר היה ברור שהיא עומדת למות. הוא אמר, "פשוט כואב לי מדי להודות. לא הצלחתי להציל את החיים של מקסין ולרפא את הסרטן שלה, לכן אני מרגיש שאני כישלון". קבלת הכניעה למוות מגבשת את חשיבות האהבה "כאן ועכשיו". (איש עוד לא אמר לי על ערש דווי, "הלוואי שהייתי עובד יותר" או "לו רק היה לי יותר כסף או תיק מניות שמן יותר"). ההכרה במוות תאפשר לכם לחיות כל רגע במלואו ולאהוב כל אדם כאילו כל מפגש עמו הוא האחרון. ואז, לא יהיה בנו תמיד את החלק העוצר בעדנו ביחסים, בעבודה, או עם עצמנו.

כל אחד מבשיל לכניעה מסיבות אחרות, והשינוי הנלווה מכאיב לעתים. ממש כפי שזרע מתחיל את דרכו בחשכה ומתפצל כדי להפוך למשהו גדול יותר וחי יותר, כך הכניעה ממריצה את התודעה שלנו לצמוח — מאבק ראוי שקוצר הצלחה מרשימה. לא פעם מטופלים מתחילים אצלי טיפול פסיכותרפי אחרי שהם עוברים כניעה כטבילת אש, עד כי האגו נותר כה רצוץ והם הגיעו לשלב שבו הם אומרים, "אני לא יכול יותר — אני חייב להשתנות". מנהל שיווק בן ארבעים שנאבק בהתמכרות לסמים אמר, "אחרי ששכבתי בחדר מיון מחוסר הכרה ובלי אף אחד, לאחר נטילת מנת יתר של קוקאין, נאלצתי להיכנע להתפכחות ולגמילה. ידעתי שזו כניעה או מוות". פרופסור עמית שנהג להיסמך רק על עצמו וחש עוצמתי עקב היכולת "להיות בשליטה" אמר לי, "בשל אבחנתה של אשתי כחולת אלצהיימר הבנתי שבקשת עזרה אינה סימן לחולשה". יועץ מחשבים מכור לעבודתו אמר, "קיבלתי על עצמי לטפל בלקוחות רבים כל-כך, עד שהתחלתי לסבול מכאבי גב חזקים וקבועים. נאלצתי להפחית את הקצב ולומר 'לא' לעבודה רבה מדי".

משברים יכולים להיות מניע חזק, וערכה של הכניעה לא יסולא בפז כשהחיים מציפים אותנו או כשאנו עצובים או כועסים עד כדי כך שקשה לנו לתפקד. למטופל ששרוי במצב הזה אני אומרת, "בוא שב לידי. נתחיל מהתחלה. בכל רגע חדש יש התחלה חדשה". אני מחויבת לעזור להם ולכם ליהנות גם מכניעות יומיומיות מופלאות אך פחות דרמטיות. שינוי מקום עבודה, התחלת מערכת יחסים חדשה ופשוט לזכור לנשום עמוק לפני פגישה — כל אלה הן הזדמנויות לשחרר ולהיכנע להרפתקאות חדשות.

יש כניעות שהן חיוניות לשפיות המידית, כאשר מצב מסוים יוצא משליטתכם. מטופלת אחת, שפחדה מטיסות אבל נאלצה לטוס מדי חודש בגלל עבודתה, הייתה נתקפת בהלה של ממש במטוס, ובמיוחד בשעת מערבולות אוויר. היא נהגה לומר לעצמה ללא הרף, "אני בגובה שלושים אלף רגל מעל האדמה בתוך קפסולת ברזל קטנה. הדבר היחיד שמחזיק אותנו הוא אוויר. זה מטורף. אם בני אדם היו אמורים לעוף, אלוהים היה נותן לנו כנפיים. אנחנו נופלים". אחר כך הייתה מתכסה בזיעה קרה. בנקודה זו עבודתנו המשותפת יכלה להשפיע. היה עליה להיכנע לעובדה שכל אדם העולה על מטוס מביע אמון. אמנם לא היא המטיסה את המטוס, אבל היא יכלה לשלוט בגישתה. לכן במקום להתמקד בחרדותיה, היא קיבלה על עצמה כניעה הכרוכה בהסטת תשומת לבה למחשבות חיוביות, ובכלל זה אמון במיומנותו של הטייס. בתור התחלה היא התרכזה בסטטיסטיקה שלפיה טיסה בטוחה פי אלף יותר מנהיגה במכונית. זה עזר. אחר כך, בזמן הטיסה, היא שקעה בקריאה במקום במחשבות על היותה לכודה בתוך מטוס. פעולות אלה בתוספת תרגילי נשימה ותפילה אפשרו לה להיות מתוחה פחות בטיסות.

במהלך השנים חוויתי כניעות רבות בעצמי. אני ממשיכה ללמד כל הזמן לבטוח בתהליך, בכלל זה להתמודד עם התנגדותי ועם פחדיי, ולהתמוסס עמוק יותר לתוך השחרור. הכניעה שלי לתחושה המתמדת שאני שונה מאחרים הייתה משחררת במיוחד, כמו אחות מכוכב אחר. כשהייתי ילדה אף פעם לא הבנתי מדוע אני יכולה לחזות בדיוק רב אירועים קשים, כמו התאבדותו הבלתי צפויה של חברם של הוריי ורעידות אדמה, וכיצד ייתכן שאני מרגישה בגופי את כאבו של מישהו אחר. אני, כמו הוריי, נצר לשושלת רופאים, שהיו כולם אנשים בעלי חשיבה מדעית קפדנית. העובדה הזו עומדת בסתירה לעניין העמוק והתמידי שגיליתי בבלתי נראה, במסתורי, במה שאין לו הסבר. כשהייתי ילדה לא זכיתי לתמיכה באינטואיציות שלי (הם הרגיזו את הוריי ולכן נאסר עליי לדבר עליהן), וברגישות העדינה של גופי ושל חושיי: הרגשתי כמו חוט חשמל ללא ציפוי מבודד. "את צריכה לפתח עור עבה יותר", אמרו לי מבוגרים שוב ושוב. כיום נפש האאוטסיידרית שלי ונטייתי להזדהות עם מורדים ועם חריגים בשוליים — הן מתגמלות ומוחשיות. אלה הם אנשיי, בני שבטי. אני מאושרת ביותר כשאני בחצאית ג'ינס, כשלק טורקיז מרוח על ציפורני רגליי, ואני צופה בשקיעה במגרש החניה של חוף סנטה מוניקה שליד פֶריס וויל, עם חברים. אבל בראשית חיי נקרעתי כל הזמן בין הרצון להשתלב בארוחות הרשמיות והבלתי נגמרות שהוריי, עטויי מיטב מחלצות ארמני, סחבו אותי אליהן, לבין הידיעה שלעולם לא אצליח לעשות זאת. יש אנשים שנולדו עם גֶּן שיחות החולין, אבל לא אני. וכך, אז ועכשיו, אין ולא הייתה לי כל ידיעה איך עושים זאת. אני עדיין קצת בלתי חברותית במונחים המקובלים: לא משתגעת על לבוש רשמי ועל מסיבות קוקטייל. כל זאת ועוד הם אני: ה"אני" שאותו אני ממשיכה לגלות ושלו אני ממשיכה להיכנע ומתפללת שאותו אהוביי ימשיכו לאהוב ככל שאני ממשיכה להתפתח.

יש כניעות המתרחשות מהר. מיד מרגישים כי הן נכונות, ואז קל לשחרר. אבל שמתי לב שעל-פי-רוב מתרחשים שלושה שלבים בסיסיים. כאשר תתחילו לתרגל את הכניעות השונות בכל פרק, כתבו יומן ותעדו בו את השלבים שתעברו. היו מודעים לכך שההתנגדות, שהיא צורה של פחד, היא טבעית ויש לצפות לה. לכן אל תניחו להיבט הזה לרפות את ידיכם או להרתיע אתכם. מדובר בסך הכול בשלב אחד בתהליך שכולנו עוברים.

שלב 1: התנגדות. בהתחלה, חלק מסוים בכם מסרב לשחרר. עוצרים אתכם פחדים כמו "אני אֶפָּגַע אם אתאהב שוב", "אם לא אקבל את הקידום אהיה כישלון" או "בשביל מה להתחיל דיאטה? ממילא לא ארזה לעולם". דברו על ההתנגדויות עם חבר או עם פסיכולוג, כדי שיעזרו לכם להיפטר מהן. שלב 2: קבלה. בשלב הבא, אתם מתחילים להיות מעשיים ונעזרים בשכל הישר כדי לראות את המצב בבירור. למשל, להבין כי "התנהגותי אינה עובדת. אני אסתכן ואנסה משהו חדש" או "עשיתי כמיטב יכולתי לעת עתה. לא עוזר לי לדחוק בעצמי. רצוי לסגת". שלב 3: שחרור. זו יכולה להיות כניעה חלקית או מלאה. אתם לא חייבים להרגיש מוכנים לגמרי. מעט רצון טוב יספיק. עשו זאת לאט. שחררו את הפחד או את התגובות שאינן מועילות רק לרגע, לשעה, ליום. בדקו מה אתם מרגישים כשאתם מפסיקים לדחוק בעצמכם. פעלו אחרת. היתרונות ידרבנו אתכם להמשיך.

 

היו מודעים לשלבים ביחס לכל נושא המועלה בספר, מהצלחה וכסף ועד לאהבה. מעל הכול, גלו סבלנות כלפי עצמכם, גם אם הכניעה לא תבוא מיד. היא תגיע. אל תתנו להתנגדות לעצור אתכם!

כמחווה לאימוץ דרך הכניעה בחיי היום יום, חילקתי את ספרי לשישה חלקים. אתאר בו כיצד יכולה הכניעה לשפר את מערכות היחסים שלכם, את בריאותכם ואת מיומנויות התקשורת שלכם. אבחן כמה תחומים טעונים ורגישים, ובכללם סקס ומוות, שכפי שהבחנתי, רבים נוטים להילכד בהלך רוח בלתי מואר, בכל הנוגע אליהם. תלמדו לראות את כל אלה מבעד לעדשות חדשות, מחזקות, עד שתרגישו בנוח עם יישום הכניעה. אבהיר לאילו מן הכוחות אסור להיכנע, למשל פחד וחוסר סבלנות. אשתף אתכם גם במסעי האישי בכל אחד מהתחומים, בהתנגדויותיי ובניצחונותיי, כי אני רוצה להיעזר בחיי כדי לרומם את חייכם, להקל עליכם את הדרך אל השחרור.

כל פרק יצייד אתכם בכלים מסוימים לכניעה, בשאלונים שידריכו אתכם ובתרגילי "איך לעשות?" פשוטים המניבים תוצאות — תוכלו להתקדם היישר אל הפרק הרלוונטי לכם ביותר.

ב"מבוא לשחרור" תלמדו מה עוצר אתכם וכיצד תוכלו לוותר על כל דבר שמונע מכם לחוש אושר.

החלק הראשון "כוח וכסף" מתאר כיצד כוח אמיתי קשור בקשר אינטימי אל הכניעה. דרך נקודת המבט הזו תגדירו מחדש את פירושם של ההצלחה והשגשוג, פרט להגדרה המבוססת על צבירה חומרית ועל הישגים חיצוניים. היא כרוכה בכניעה לכוח שבאינטליגנציה המבוססת על הלב ועל האינטואיציה, כדי לכונן מצב טבעי חדש. כך יתאפשר לנו להפסיק להיות שבויים של "המוח הזוחלי" הפרימיטיבי, המוח הקדמוני שלנו שמתוכנת לכך שנשרוד על-ידי שליטה באחרים, על-ידי תוקפנות ועל-ידי הישארות בראש שרשרת המזון.

אתם גם תמלאו שאלון הערכה עצמית כדי לקבוע מהי מערכת היחסים שלכם עם כוח ועם שחרור. התוצאות יגדירו את רמת הבסיס שלכם עכשיו, כדי שתוכלו לתעד את התקדמותכם כאשר תיישמו את הכניעה בנושאים השונים בספר. כמו כן, אעזור לכם לראות מה יש בנוסף לפיתוי החומרי של הכסף, כדי לשאוב מרוח השפע שבו. בתהליך זה נלמד לראות בכסף אמצעי לכוח הטוב, ונזנח את הרעיון המעוות שמשווה בין ערך עצמי לסך כל הכסף שברשותנו.

בחלק השני "תקשורת וקריאת אנשים" אלמד אתכם את אומנות קריאת האנשים, לא רק בעזרת המוח, אלא בסיוע הנשק הסודי — האינטואיציה. קריאת אנשים, כחלק מעבודתי, משמחת אותי במיוחד, משום שצורות עמוקות יותר של תקשורת בין אישית מאפשרות להגיע לעצם העניין שהוא לאהוב זה את זה. אתאר שיטות שיסייעו לקרוא את הקול, את שפת הגוף, את סדרי העדיפויות ואת החשיבה. כשתקראו אנשים זה יחסוך לכם את ההיסחפות אל הכעס. זה יאפשר לכם להיות אמפתיים יותר ותקשורתיים יותר. אציג גם את הסכנות שבאינטואיציה, וכיצד להיזהר מהן. לאחר מכן נדבר על סוגים של אנשים קשים, לרבות המכורים לכעס, הרכלנים והנרקיסיסטים, ונדון כיצד להתמודד איתם בהצלחה.

החלק השלישי "מערכות יחסים, אהבה וחושניות" יעזור לכם לחקור את הכניעה לישות הקדושה של גופכם ולעונג המיני, גם אם אתם מרגישים מנותקים מההיבטים האלה כרגע. אשתף אתכם בשיטות פשוטות ונוחות לפתיחת החושניות (ובהם מתיחות ומגע) שתוכלו לנסות על עצמכם או עם בני זוג. נדון גם בתחום האינטימיות הפגיע. מתי זה נכון להיכנע לאחר? כיצד תוכלו להיכנע אם אתם מתקשים להשתחרר או חוששים לאבד את עצמכם בקשר? מהי נפש תאומה, מהו חבר נפש ומה זה דֶּזָ'ה ווּ? כיצד תוכלו להימשך למישהו ובאותה העת להישאר ממוקדים? מה אם גופכם אומר לכם "כן" כלפי מישהו, אבל האינטואיציה אומרת "לא"? מדוע אתם נמשכים לאנשים שאינם פנויים לקשר? אראה לכם כיצד חוקי הקארמה, האינטואיציה והשכל הישר מתכנסים יחד כדי לחשוף את השביל המואר המראה מתי ואיך להיכנע לאלה שכלפיהם אנחנו מרגישים קרבה והתאמה. נחזור גם להערכת הקדמונים כלפי הטבע, כלפי איתני היקום וכלפי בעלי החיים כמורים וכמרפאים שיציתו מחדש את החושניות שלכם ואת הקשר שלכם עם עוצמות החיים התחושתיות. אין דבר שקורה ביקום בטעות, פשוט אין. יישור קו עם זרימתו של הטבע תבטיח שתנועו בכיוון הנכון.

החלק הרביעי "תמותה וחיי נצח: מחזורי אור" מתאר את הכניעות הכרוכות במסתורין שבמחלות, בהזדקנות, במוות ובמה שאחריו. הגישות מבוססות הפחד של החברה הוליכו אותנו שולל. כדי להיכנע, חובה לשחרר את הפחד, שהוא צורה של התנגדות. תלמדו את שיטות הטאואיזם להרמוניה עם המחלה במטרה לרפא במקום להפוך את אי הנחת לאויב. תחוו את הזוהר ואת התשוקה שבהזדקנות במקום להרגיש חרטה ובושה. אתם תיווכחו לדעת שהמוות כסוף הוא אשליה, ותוכלו לחקור אפשרויות נוספות.

החלק החמישי "לאמץ את האקסטזה אל לבנו" יסביר מדוע וכיצד הגמול הגדול של הכניעה הוא חגיגת האושר שתמשיך לפרוח בחייכם. ככל שתיכנעו יותר, כך תחוו יותר אושר.

 

כתיבת הספר הייתה לי מעין חוויה דתית, תפילה הנוגעת באמון העמוק בזמן שהוקצב לי, ובהשלת עכבותיי ופחדיי. שנים התקרבתי אט אט אל הכניעה, אבל כמיהתי כעת אל המצב הזה, אל הרוך שבהרכנת הראש בפני קדושת הזרימה, הפכה כה מחייבת, לפיכך כל דבר אחר נהייה תלוי בה — מערכות היחסים שלי, עבודתי ונכונותי לקבל את הטוּב ואת הלב.

אני רוצה חיים מסעירים. אני רוצה למצות את הרגע ככל האפשר וליהנות מלהיות ג'ודית. אני רוצה לבטוח באינטואיציה, רגע אחרי רגע, כדי שאוכל לחוש בשעת הכושר המושלמת — מתי לנוע קדימה ומתי לחכות. הרעיון קוסם לי כל-כך משום שהוא מעמיד אותי במרכז התשוקה, ואני מכוּוננת לדבר הנכון ביותר על-פי הרגשתי. אני יודעת שלעתים אני יכולה להיות עקשנית, קשת עורף וחסרת סבלנות. המורה שלי לטאואיזם ראה זאת ואמר, "את יכולה להיות כמו ילד היושב במושב האחורי של המכונית ושואל שוב ושוב, 'הגענו?'". אני יודעת כמה קטנים וחסרי סבלנות אפשר להרגיש כשבאים מהמקומות האלה. כמו כל אחד אחר, גם אני לא אוהבת שמבוקשי אינו ניתן לי או שדברים קורים לאט מדי ביחס ללוח הזמנים שלי. ויש לי תאבון גדול. אני לא רק מלאכית. כל צורות החיים מרתקות אותי, המוארות והחשוכות. יש קשת רחבה של תחומים המעניינים אותי. אף-על-פי-כן, אני תרה ללא לֵאות אחר סגנונות חיים טובים יותר, המסונכרנים טוב יותר עם אינטואיציה מאשר עם עיקשות, עם פחד ועם רצונות. אני מומחית בתהייה באשר לדברים שאין לתהות עליהם, כדי לחתור לפתרונות שידברו אל השכל הישר וישמעו בקולם של הקולות הגדולים יותר הקוראים. איני יכולה לסבול "היתקעות" בהתנהגויות ישנות שאינן מעודדות את התפתחות צמיחתי שלי וגם את המודעות הקולקטיבית. לפיכך, יש כמה יתרונות מובהקים להיותי שולייתה של הכניעה. העמדה הזו מציעה לי הזדמנות לעדן את עצמי, כדי שלא אגרום לעצמי סבל בהיצמדות מעיקה לדברים שונים.

אני נמשכת אל האקסטזה ובוחרת בה כחברתי, במקום לראות בה דבר מסתורי שאי אפשר לשחזר. האקסטזה היא כה מפתה ונדירה מפני שהיא נובעת משחרור, מאמון. אני לא מדברת על ערפול חושים אופורי המעוור אתכם עד אובדן כושר אבחנה. אני מתכוונת לבהירות המתוקה של הכניעה, לעונג שבחיבור האינטימי עם חברים, בני משפחה, בני זוג, עבודה, כדור הארץ ועם הזרם הקדמוני של הידע, שאינו נגוע בפחד. זה חלום בהקיץ כרגע — הבנה שהאדם שמולכם הוא אכן החוויה הרוחנית שלכם ואתם החוויה הרוחנית שלו! כמו שאמרתי, אין דבר ביקום הקורה בטעות. הכניעה ליושרה של זרימת החיים — לבטוח בה באמת ובתמים — היא דרך חיים בשבילי, והיא יכולה להיות גם שלכם. אל תאמצו את המלצותיי באמונה עיוורת. נסו את תוכניות הפעולה השונות שאני מציעה. אמדו את התוצאות. הניחו לספר למשוך אתכם אל חוויית הכניעה האישית שלכם ואל היכולת האישית שלכם לחוות אקסטזה.