1
אז
לילי
לא הייתי אומרת שהייתי ילדה חטטנית, אולי אפשר לומר שהייתי סקרנית. אהבתי לקרוא ולצפות בתוכניות דוקו שהיו גורמות לאחי הגדול לוקאס להירדם. יש בינינו הפרש של שש שנים, כמעט שבע. אני הייתי בת עשר והוא היה בן שש־עשרה. אימא שלי נהגה לומר שהייתי הפתעה משמחת, אבל אני לא טיפשה, ידעתי שההיריון איתי קרה בטעות. לוקאס אף פעם לא הציק לי, לא כמו רוב האחים של החברות שלי. הוא אף פעם לא קרא לי בשמות. הוא אף פעם לא גרם לי להרגיש שאני לא רצויה.
תמיד היינו קרובים.
הוא אהב אותי והגן עליי, ולעיתים קרובות הרשה לי לבלות איתו ועם החברים הכי טובים שלו, שהיו כמו אחים בשבילי. דילן מק'גרוֹ היה כמעט בן שבע־עשרה והיו לו עיני שקד ושיער בלונדיני ארוך, שעבר את קו האוזניים. אהבתי להקניט אותו, להגיד לו שיש לו תספורת של בת. אבל לחברה שלו אוֹבּרי לא היה אכפת, וכנראה זה מה שהיה חשוב. אוסטין טיילור היה הצעיר שבחבורה. הוא היה בן חמש־עשרה, ג'ינג'י בעל עיניים ירוקות בהירות ונמשים על כל הגוף. הוא היה מניח לי לחבר את הנקודות שעל הזרוע שלו בעט. הייתי מציירת כל מיני דוגמאות, ובשלב מאוחר יותר בחיים הוא אפילו עשה קעקוע כזה.
והיה ג'ייקוב פוסטר. רק המחשבה עליו הייתה עושה לי פרפרים בבטן. הוא היה מבוגר מכולם, כבר בן שבע־עשרה, אבל לי לא היה אכפת... הוא היה הלובסטר שלי. אהבתי אותו. הוא קרא לי ילדונת מהרגע שנולדתי, ככה לפחות אמרו לי. שנאתי את זה כי אף פעם לא רציתי שיחשוב עליי כמו על ילדה קטנה, אבל יבוא יום ואתגעגע לשמוע אותו קורא לי ממש כך. היו לו עיניים ירוקות תוססות בעלות חיים משל עצמן. אני חושבת שהוא קיבל אותן מאימא שלו. הוא לא דמה לאבא שלו בכלל, אפילו לא קצת. שתי האחיות שלו היו מעורבבות וראו בהן דמיון לשני ההורים, אבל ג'ייקוב כאילו נוצר מעצמו והיו בו רק כמה תווים שדמו לאימא שלו. תמיד יכולתי לדעת מה מצב הרוח שלו לפי העיניים, הן היו משתנות לגוונים שונים של ירוק בהתאם למה שהרגיש. העיניים שלו היו כמו מין טבעת מצב רוח. הוא היה גבוה, הרבה יותר גבוה ממני, אבל זה לא היה חשוב. ידעתי שמתישהו אגדל, והוא כבר לא יהיה הענק הזה שמתנשא מעליי כמו מגדל. הוא גם היה רחב בהרבה מכל הבנים האחרים, ותווי הפנים שלו היו ברורים וחזקים. אני חושבת שהוא נולד עם כובע בייסבול על הראש, הוא מעולם לא הסיר אותו. הפעמים היחידות שבהן לא חבש את הכובע היו כשהייתי גונבת לו אותו מהראש ומניחה אותו על ראשי. זה נתן לי תחושת ביטחון, כאילו אף אחד לא יכול לפגוע בי כשאני חובשת את הכובע שלו על הראש שלי.
כל החברות שלי היו מאוהבות באח שלי, ובאופן טבעי חשבתי שזה דוחה. השיער הכהה והעיניים הכחולות הבהירות שלו גרמו לבנות להימרח עליו מהרגע שנולד, אבל זה לא היה חשוב. הוא כבר מצא את הלובסטר שלו, וקראו לה עכברונת. טוב, זה לא היה השם האמיתי שלה, רק הכינוי שכולם השתמשו בו. השם האמיתי שלה הוא אלכסנדרה, או אלכס בקיצור. היא הייתה בת ארבע־עשרה, והיו לה שיער כהה ועיניים חומות כמו שלי. לוקאס תמיד אמר לי שאני מזכירה לו אותה. אני לא חשבתי ככה. אהבתי אותה. הם אהבו זה את זה. רק טיפש לא היה רואה את זה.
הבנים לא ראו את זה.
וככה למדתי כבר בגיל צעיר שבנים הם טיפשים.
אלכס אכלה הרבה יותר מדי חרא – מלוקאס, מהבנים ומהמשפחות שלנו. אני רקדתי לצלילי הגיטרה שלי. אם לא מוצא חן בעיניכם – בעיה שלכם. אתם יודעים לאן אתם יכולים ללכת...
אני לא רוצה להתרברב או משהו כזה, אבל אני שרה ומנגנת בגיטרה ממש־ממש טוב. אימא שלי נהגה לומר ששרתי כבר בלידה. ששרתי עוד לפני שידעתי לדבר. הכישרון הזה היה מתנה מאלוהים. המוזיקה תמיד הייתה המפלט שלי, תמיד יכולתי לבטא את עצמי באמצעות שירה. תמיד יכולתי למצוא נחמה בקשר הסימטרי בין מילים למקצב. בגיל שש כבר הפגנתי כישרון מספיק בשביל להתחיל בשיעורי מוזיקה, ועכשיו לא זזתי בלי הגיטרה.
בדרך כלל היה אפשר למצוא אותי בחדר שלי, מנגנת ושרה בכל שעה משעות היום, במיוחד בקיץ.
"היי, ילדונת."
ג'ייקוב...
זרחתי והסתכלתי אליו מהמיטה שעליה ישבתי, עם הגיטרה על הירכיים.
"שיר חדש?"
הנהנתי בהתלהבות. הוא תמיד שם לב כשניגנתי שיר חדש, ולכן ניסיתי ללמוד שירים חדשים כל הזמן.
"מוצא חן בעיניי."
חייכתי חיוך גדול ורחב והסטתי את השיער שלי אל מאחורי האוזניים, כדי שהוא יוכל לראות שהפנים שלי מאירות לעברו. הוא פסע אל השולחן שלי, משך את הכיסא והתיישב. ידעתי מה הוא רוצה. ג'ייקוב אהב קלאסיקות כמו ג'ימי הנדריקס, לד זפלין, סנטנה, לנרד סקינרד, הרולינג סטונס ואירוסמית. לי לא היה מושג מי הם כל אלה, אבל חיפשתי אותם במחשב שלי. אפילו קניתי תווים בדמי הכיס שלי כדי שאוכל לנגן לו, והתחננתי בפני המורה שלי שילמד אותי לנגן את השירים שג'ייקוב אהב במיוחד. חלק מהם היו שירים ממש מסובכים, אבל למרבה ההפתעה שלו תפסתי אותם ממש מהר, וזה עודד אותו ללמד אותי עוד ועוד.
הוא קרא לי ילדת פלא.
זה יעזור לי בעתיד במידה שלא תתואר. אני מניחה שבמובן מסוים ג'ייקוב עיצב אותי והכין אותי לקראת ההצלחה שאחווה בשנים הבאות, אף על פי שמעולם לא הודיתי לו על כך. ניגנתי לו בגיטרה שלי את Black Magic Woman, והאצבעות שלי החליקו על פני המיתרים כאילו היו שלוחות של הגוף שלי. פרטתי והפקתי ללא מאמץ את הצלילים המדויקים, הגבוהים והנמוכים, בכישרון ובמיומנות של גיטריסטית ותיקה ומנוסה ממני בהרבה, ואנרגיה עצומה הרטיטה את כל נימי גופי ונפשי. איבדתי את עצמי במוזיקה, בדיוק כמו שקרה לי תמיד.
אני והגיטרה היינו אחד, וכשפרטתי את הבית האחרון הנחתי לצלילים האחרונים להדהד בעוצמה ולהתמזג לקראת הסיום האיטי של השיר. עצמתי את העיניים והנעתי את הראש בקצב המוזיקה, וכשהיא הסתיימה נשכתי את השפה ופקחתי את העיניים.
האישונים שלו היו מורחבים והפה שלו היה פעור לרווחה. "וואו... ליליאן. את כל כך מוכשרת," אמר בהתנשפות.
חייכתי שוב חיוך גדול ורחב. הוא קרא לי ליליאן!
"היי, דפוק, מה אתה עושה כאן?" לוקאס נכנס והפריע לנו, לאכזבתי הרבה.
"יושב בשורה הראשונה בהופעה הכי טובה שראיתי בחיים."
אני אוהבת אותו.
"אני יודע, היא מנגנת את השיר הזה כל השבוע. היא ממש משתפרת. בוא, הבנים בחדר שלי."
"איפה עכברונת?"
"לומדת."
הוא הנהן ולוקאס יצא מהחדר.
"רוצה להצטרף אלינו?" שאל ג'ייקוב.
"לא, אני אמשיך להתאמן."
"אוקיי, תנגני חזק, שאני אוכל לשמוע אותך משם."
חייכתי. "אוקיי."
הוא קם ופרע את השיער שלי בידו לפני שהלך, ואני צחקקתי. המשכתי לנגן עוד קצת זמן, ושוב הלכתי לאיבוד בתוך המוזיקה, אבל קולות צחוק מהחדר של אחי הפריעו לי והוציאו אותי מהריכוז. הייתי סקרנית לדעת על מה הם מדברים, והרגליים שלי התחילו לזוז מעצמן. בלי לחשוב הרבה כבר עמדתי מחוץ לדלת החדר של לוקאס.
"אלוהים, אתה לא יודע כמה זה טעים, לוקאס. פאק, זה מדהים. איך לא ניסית את זה עם סטייסי? הרי כבר שכבת איתה," חקר ג'ייקוב, ואני התחבאתי מאחורי הקיר וצותתי.
"אין מילים לתאר את זה. אתה פשוט חייב לנסות בעצמך," הוסיף אוסטין.
כססתי את ציפורן האגודל שלי וחיכיתי שיספרו מה הם אכלו. אולי אני אוכל לטעום את זה גם?
"תשתקו, מזדיינים. אני לא מוכן לדבר על זה יותר," ענה לוקאס בקול מעוצבן. הוא בטח רצה לאכול את זה עם אלכס. סטייסי הייתה רק תחליף, כמו שקן היה בשביל ברבי.
"היא חתולת מין, פשוט תאכל אותה כבר!" קרא ג'ייקוב וכולם צחקו, אבל אני לא חשבתי שזה מצחיק.
"מה נסגר איתך? תעשה את זה ודי. אתה תודה לי אחר כך. ותסמוך עליי, זה גם ישתלם לך. היא תהיה כל כך מרוצה שהיא תפנק אותך בחזרה, ואתה תרצה לעשות את זה עוד פעם."
נענעתי בראש והלכתי משם. השיחה הזאת הגעילה אותי.
"ילדונת!" קרא ג'ייקוב קצת יותר מאוחר.
זינקתי מהמיטה. "כן?" עניתי לו בצעקה.
"בואי למטה, אני במטבח."
נשמתי נשימה עמוקה וירדתי למטבח. "מה?"
"מה זאת אומרת מה?" הוא צחק. "בואי תטעמי. זה האוכל שאני הכי אוהב בעולם."
בהיתי בצלחת עם האוכל שהייתה מונחת לפניו ונענעתי בראש לשלילה.
"את תאהבי את זה. בואי תאכלי."
לקחתי מזלג ונעצתי אותו בזהירות בחתיכת בשר.
"הבאתי את זה במיוחד בשבילך, ילדונת," אמר לי, ומייד נפל לי המזלג מהיד אל צלחת הזכוכית והשמיע קול צלצול חזק.
"מה הבעיה שלך?" שאל.
"שום בעיה."
"אז למה את לא מסתכלת עליי? עשיתי לך משהו?"
"לא."
"ליליאן," אמר בטון משדל.
לעזאזל, שוב פעם הליליאן הזה. נשמתי עוד נשימה עמוקה והרמתי אליו את העיניים.
הבעה של דאגה ותהייה עלתה על הפנים היפות שלו. "מה קורה, ילדונת?"
שילבתי את הידיים ושאלתי בלחישה, "אתה אוכל חתולים?"
הוא הרים את הראש במהירות והסתכל עליי כאילו אני משוגעת.
"יכול להיות ששמעתי משהו היום."
"מה שמעת?" שאל ולגם מהשתייה שלו.
"אתה אמרת..." נשכתי את השפה והוא כיווץ את הגבות.
"אמרת, 'היא חתולת מין. פשוט תאכל אותה כבר.'"
המשקה ניתז מפיו והוא התחיל להשתעל ולהשתנק. רצתי מאחוריו להביא לו כמה מפיות.
"אתה בסדר?" טפחתי על הגב שלו בניסיון לעזור.
הוא כחכח בגרון והשתעל עוד קצת. "כן, פשוט לא ציפיתי שזה מה שתגידי."
"טוב, לפחות עכשיו אתה מבין מה הבעיה שלי, נכון? אני לא רוצה לאכול חתולים, ג'ייקוב. אני לא חושבת שזה חוקי בכלל. אתה יכול להסתבך בצרות. אני לא רוצה שתסתבכו בצרות. וחשבתי שאתה אוהב חתולים, לא?" הייתי עצבנית וקשקשתי מלא שטויות בזמן שהוא ניקה את הבלגן. ראיתי שהוא לחוץ. הוא גמר לנקות, הזדקף, הסיט ממני את מבטו ואחר כך הפנה אותו שוב אליי.
על החיים ועל המוות. "מה זה מין?"
ג'ייקוב
"פאק," נהמתי, שלחתי יד אל העורף שלי ועיסיתי אותו. "כלומר שיט. כלומר לעזאזל. אלוהים," ברברתי, והיא התחילה לצחקק.
הסרתי את הכובע והנחתי אותו על הדלפק. לילי חייכה, חטפה אותו ומייד הניחה אותו על הראש שלה. אף פעם לא הבנתי למה היא עושה את זה, אבל זה הרגיע אותה כמעט תמיד.
העברתי בתסכול את שתי הידיים שלי בשיער, מלפנים לאחור, ועיסיתי גם את הרקות, ליתר ביטחון.
"אני לא חושב שאת צריכה לדבר על זה איתי."
היא משכה בכתפיה. "אז עם מי אני אמורה לדבר?"
"עם אימא שלך."
"היא ניסתה לדבר איתי על זה, אבל זה לא נשמע ממש הגיוני. היא בעיקר מלמלה כל מיני דברים. אני לא חושבת שהיא ממש מבינה בזה," היא אמרה בנימה מהורהרת, ועכשיו הגיע תורי לצחקק.
"מה את רוצה לדעת?"
"אתה אוהב אותה?"
"את מי?"
"את הילדה הזאת."
הטיתי את הראש הצידה. "מה בדיוק את יודעת?"
"אימא אומרת שאמורים לאהוב את מי שעושים איתו מין. שאם לא אוהבים אין לזה משמעות." הבעה עצובה התפשטה על הפנים שלה. "אז מה, אתה אוהב אותה?"
נענעתי את הראש שלי מצד לצד. "לא ממש. אבל אימא שלך צודקת, כשמזדיי... כלומר כשעושים אהבה... כדאי שזה יהיה בין שני אנשים שאוהבים אחד את השני. צריכה להיות לזה משמעות."
"אה," היא התנשפה. "וזה מה שאתה עושה?"
"בואי לא נדבר עליי. אני מדבר על מה שרלוונטי לך, וזה מה שחשוב."
היא הנהנה. "טוב, אולי. אולי מתי שהוא... אולי כשאני אהיה גדולה. כלומר... לא משנה."
חייכתי. "ליליאן, יבוא יום והבנים יעמדו בתור ויחכו לך. תסמכי עליי בעניין הזה."
היא נשכה את השפה התחתונה שלה כאילו רצתה לומר משהו.
"ואני אבעט בתחת של כל אחד מהם אם הם יעזו לפגוע בך."
היא שוב זרחה. אהבתי את ההרגשה שאני יכול להרגיע את סערת הרגשות שלה.
היא הייתה ילדונת.
ילדונת חמודה.
רציתי לשמור על התמימות שלה זמן ארוך ככל שניתן.
מיכל –
החבר’ה הטובים 2: לילי וג’ייקוב
קראתי את הסדרה הזאת מזמן באנגלית כל כך שמחה שתורגמה. מוניקה רובינסון מביאה סיפורים שנשזרים על תקופות ארוכות בצורה מבריקה. הפעם מסופר על לילי אחותו של לוקאס ואהבתה לג’ייקוב חברו הטוב. ג’ייקוב מנסה להתכחש לרגשותיו מתוך נאמנות לחברו לוקאס אבל מתקשה להתרחק מלילי. נפלא!
Gili –
ליליוג׳ייקוב
היא הייתה אסורה עליי.
הפיתוי המושלם.
פרי גן העדן.
זה היה רק עניין של זמן עד שהאמת תתגלה ותצא לאור, אך מעולם לא חשבתי שנגיע למצב הזה…
ניסיתי, אלוהים, כמה ניסיתי לשמור על מרחק ממנה, אבל בסוף חציתי את הקו האדום והפרתי את האמון.
לא הייתה לי דרך חזרה, והאמת היא שלא התחרטתי לרגע. ידעתי שאשלם מחיר כבד ונורא, ידעתי שאצטרך להתמודד עם התפרצות זעם אדירה, אבל הייתי מוכן לספוג את המכות ולשאת את הצלקות למען האהבה.
אהבַתי אל אחותו הקטנה של החבר הכי טוב שלי, הפכה למהות הקיום שלי. היא הייתה האחת שעבורה הייתי מוכן ללכת לגיהינום ובחזרה ממנו פעם אחר פעם
מירטה (בעלים מאומתים) –
לילי וג’ייקוב
קראתי את הספר הראשון בסדרה שהיה נחמד אבל לפרקים מרוח. כל הביקורות אמרו שהמשך הסדרה הרבה יותר טוב וצדקו. ספר מעולה לחובבות הז’אנר. כיף להעביר איתו את הזמן. לגמרי מחכה לספר הבא.
Lir (בעלים מאומתים) –
לילי וג’ייקוב
ספר שני בסדרה החברה הטובים. גם הוא מצוין כמו הראשון. הסיפור איכותי , מסופר כשהעבר שזור בהווה בצורה זורמת ואיכותית.
מחכה להמשך הסדרה וממליצה בחום
חנה –
החברה הטובים 2
וואו ווואו וואו ספר מעולה
ממליצה לקרוא
יותר טוב מהספר הראשון שהרגיש לי טיפה מרוח. נהנתי מאוד לקרוא
מירטה (בעלים מאומתים) –
לילי וג’ייקוב
קראתי את הספר הראשון בסדרה שהיה נחמד אבל לפרקים מרוח. כל הביקורות אמרו שהמשך הסדרה הרבה יותר טוב וצדקו. ספר מעולה לחובבות הז’אנר. כיף להעביר איתו את הזמן. לגמרי מחכה לספר הבא.
מירטה (בעלים מאומתים) –
לילי וג’ייקוב
קראתי את הספר הראשון בסדרה שהיה נחמד אבל לפרקים מרוח. כל הביקורות אמרו שהמשך הסדרה הרבה יותר טוב וצדקו. ספר מעולה לחובבות הז’אנר. כיף להעביר איתו את הזמן. לגמרי מחכה לספר הבא.
תמר (בעלים מאומתים) –
לילי
זה היה רק עניין של זמן עד שהאמת תתגלה ותצא לאור, אך מעולם לא חשבתי שנגיע למצב הזה…
ניסיתי, אלוהים, כמה ניסיתי לשמור על מרחק ממנה, אבל בסוף חציתי
מרב –
ליליוגיקוב
ספר מקסים! לדעתי יותר טוב מהראשון עלילה זורמת שקשה להפסיק לקרוא מחכה להמשך.. מומלץ ביותר
דליה –
לילי וג’ייקוב
#סידרת_החברה_הטובים
#ליליאן_וגייקוב
אומרים שאהבה ראשונה משאירה בלב זכרון תמידי.זו אהבה שבה הכל חדש וראשוני.אחיזת ידים.נשיקה ראשונה.וככל שתתפתח תצבור עוד ועוד זכרונות חד פעמיים מעצם היותם ראשוניים.תמימים.בתוליים.
אך מה קורה כשאהבת הילדות היא בעצם האהבה ❤ זו שתעשה חריטה עמוקה בלב ותקלקל לכל הבאים אחרי .ויתרה מכך –אם זו אהבה אסורה .כי את אחות של החבר הכי טוב שלי. כי פער הגילים ביננו גדול …….יש פה לאווים אותם לא אמורים לחצות .הראש מתנגד אבל ללב יש את החירות שלו לבחירות והחלטות משלו.
סיפור אהבה חוצה זמנים מילדות לבגרות .יחסים גנובים.הפרת הבטחות ושיברון לב עמוק ומטלטל.
וכשנופלת ההחלטה החיובית , לאחר מלחמות חיזור עקשניות מה עושים עם החברה הטובים שמסביב .אם היתה התנגדות לאהבתה של אלכס העכברונת ללוקאס האם וכיצד יגיבו ללילי וג’ייקוב?
וכתמיד –הכותבת הכל כך מוכשרת זורעת בספר זה זרעים לסיפור הבא .כן בדיוק כפי שזרעה בסיפור של אלכס ולוקאס את סיפורם של לילי וג’ייקוב נזרעים פה זרעים לספרים הבאים עם הדמויות הנוספות שבחברה הטובים.
חייבת לציין כי לילי החוצפנית מופיעה כדמות שנונה.דעתנית ומצחיקה לא מעט. ג’ייקוב שמוצג בתחילה כזכר אלפא החלטי מקבל תפנית לדמות מלאת מחוות רומנטיות שמחזר בלהט והרבה תושייה ( הביא לי צביטת קנאה לא קטנה בלב ….)
בנוסף לזרעי הספרים העתידיים בסידרה עם הדמויות הנוספות יש כאן א גם העלאת דמויות מספרים אחרים של הכותבת המוכשרת , דמויות מהספר : אל דיאבלו עולות פה לנגד עיננו הקוראות .
אני אישית מאד אוהבת שהסופרת קושרת קשרים בין דמויות מספריה השונים
כאן המקום לשבח על בחירה מצויינת של כותר הזוכה לעבודת תרגום משובחת –זוהי המהות של ספרות שנוגעת עם הנשמות המובילות ניקול קידר ו-Inbal Elmoznino .
סידרה נהדרת שכייף לקרוא אותה .
ממליצה פה לא עם חמישה כוכבים מנצנצים אלא עם חמישה לובסטרים
#רוצו_קנו_ותהנו
שוש (בעלים מאומתים) –
לילי וג’ייקוב
ספר נחמד, פחות מוצלח מהראשון. יש בו יותר מידי תיאורי סקס גרפיים למדיי – גם של הדמיון של לילי ושל ג’ייקוב, וגם של מעשיהם בפועל. כמחצית מהספר, דבר מוגזם בעיניי.
הסיפור עצמו מתואר הלוך ושוב בין העבר להווה, והוא כתוב באופן מוצלח למדיי. קצת נמרח. ניתן היה לקצר ועדיין הוא היה נשאר אותו דבר. השתלטנות של ג’ייקוב קצת תמוהה בעיניי, מאחר שהיא נראת סבירה ונכונה בעיני לילי. לא מצאתי שהיא מתאימה ליחסי אהבה כל כך עמוקים בין השניים, וזה קצת הפריע לי בקשר ביניהם. ובכל זאת, אהבתי את הספר
צליל –
לילי וג’ייקוב
הספר פשוט כתוב בצורה כל כך מדהימה כיף היה לקרוא אותו יחסיים מחכה בקוצר רוח לשני הספרים האחרונים!!
מיה (בעלים מאומתים) –
לילי וגייקוב
סידרה של שני ספרים. סופרת מעולה. רומנטי, סקסי וזורם מאוד. אני אהבתי. ממליצה בחום לקרוא את שניהם יחד.
נילי (בעלים מאומתים) –
החברה הטובים 2
מאוד מומלץ. ספר שקראתי ממש מהר. מעניין. סקסי. עלילה לא לגמרי קוהרנטית , אבל לא ציפיתי למשהו אחר מהז’אנר.
אני ממליצה. מקווה שיתרגמו עוד ספרים של הסופרת הזו.
נילי (בעלים מאומתים) –
החברה הטובים 2
מאוד מומלץ. ספר שקראתי ממש מהר. מעניין. סקסי. עלילה לא לגמרי קוהרנטית , אבל לא ציפיתי למשהו אחר מהז’אנר.
אני ממליצה. מקווה שיתרגמו עוד ספרים של הסופרת הזו.
נילי (בעלים מאומתים) –
החברה הטובים 2
מאוד מומלץ. ספר שקראתי ממש מהר. מעניין. סקסי. עלילה לא לגמרי קוהרנטית , אבל לא ציפיתי למשהו אחר מהז’אנר.
אני ממליצה. מקווה שיתרגמו עוד ספרים של הסופרת הזו.
יעל –
החבר’ה הטובים 2: לילי וג’ייקוב
ספר שני ומוצלח לא פחות בסדרה שהולכת ומשתפרת מספר לספר
העלילות בספרים האחרים משתלבות על קצה המזלג ומזווית שונה ובטוב טעם
סדרה מומלצת
מלי (בעלים מאומתים) –
החבר’ה הטובים 2: לילי וג’ייקוב
החזרתיות על אירועים שהיו בספר הראשונה אחד לאחד ללא שינו הייתה מעייפת. כנ”ל לגבי סיפור “האח והאחות” שממחזר את עצמו כאן רק בתוספת קטנה של יחסים עם קטינה שטיפ צורמים לי באופן אישי במיוחד שהדמות הראשית הייתה מאוד ביקורתית כלפי מערכת היחסים של הראשים בספר בראשון והוא מתיימר להיות גם עורך דין בקיצור לא עפתי על הספר וכנראה שגם לא אמשיך לספר האחרון.
מתן (בעלים מאומתים) –
החבר’ה הטובים 2: לילי וג’ייקוב
מעולה
קצת מתבאס שלא התחלתי את הסידרה מהספר הראשון כי זה ספר טוב!
מסופר לא רע, עלילה מעולה, 2 דמויות ראשיות מצויינות (הדמות של לילי בעיקר)
אהבתי את זה שזה פרק אחד מההווה ופרק הבא מהעבר ואז הווה ואז עבר עד שהווה והעבר נפגשים
אבל, לא הצלחתי לעקוב אחרי הדמויות האחרות, פשוט איבדתי את זה אצלם, זה היה לא מעניין ואם כבר מכניסים עוד דמויות (שזה מעולה) אז שיבלטו איכשהו
ג’נא –
החבר’ה הטובים 2: לילי וג’ייקוב
ספר מדהים , אהבתי הסיפור של לילי וגיקוב , גם. הסיפור של הדמויות בשני ספרים של הסדרה , ספר מומלץ בחום כמו כל ספריה של הסופרת
ירדן (בעלים מאומתים) –
החבר’ה הטובים 2: לילי וג’ייקוב
הספר הזה הרבה יותר טוב מהסיפור של אלכס ולוקה ! חייבת להודות שבאתי אליו סקפטית כי הספר הראשון יחסית נמרח. החלטתי לתת ללילי וג׳ייקוב צ׳אנס ואני שמחה שעשיתי זאת!