החשיבות המוסרית של סגנונות חיים –
על ספרו של קקס הֲנָאָה
מרים רינגל
אפתח את העיון בספר הֲנָאָה בניתוח מאמרו של ג'ון קקס "משמעות החיים". דיון זה ישמש רקע לעיון בספר הֲנָאָה שלפנינו.
במאמר זה קקס טוען שהתפיסה הדתית והתפיסה המוסרית נכשלו משום שחיפשו תשובה כללית לשאלת משמעות החיים. ההנחה הבסיסית שלהן הייתה שמציאת משמעות תלויה במציאת עיקרון שמתאים ושווה לכל נפש. הגישה הדתית מחפשת סדר קוסמי; הגישה המוסרית מחפשת סדר במוסר. הן מכירות בהבדלים אינדיווידואליים, אולם רואות בהם רק וריאציות על אותו נושא בסיסי. הבדלים אינדיווידואליים מעניינים אותן רק מפני שהם מאלצים אותנו לעשות דברים שונים כדי להתאים לאותה דרישה משמעותית כללית. שתי התפיסות מניחות שאצל כולנו המשמעות נובעת מאותו מקור, יהא זה רצון האל או עיקרון מוסרי.
בעקבות התאוריות הטלאולוגיות והתאוריות הדאונטולוגיות וההבחנה בין מושגי חובה ומושגי ערך, מבחין קקס בין המובן הרחב ובין המובן הצר של מוסריות. במובן הצר, עניינו של המוסר הוא מה נכון. במובן זה, המוסר עוסק בגיבושם של כללים בלתי אישיים, אדישים, ללא משוא פנים, שראוי שיכוונו את האינטראקציות האנושיות. במובן הרחב, עוסק המוסר לא רק במה שנכון, אלא גם במה שטוב. במובן זה המוסר נוגע לא רק בחוקים, פעולות ומחויבויות, אלא גם באידאלים, מידות טובות, תפיסות של חיים טובים, שאיפות אישיות, יחסים אינטימיים, תוכניות פרטיות, עשייה מעבר לחובה וכן הלאה. פעולות נכונות הן תנאים לא אישיים של חיים מוסריים, ואילו המשמעות המלאה של חיים מוסריים נובעת מן הספֵרה האישית שבה יש וריאציות אינדיווידואליות גדולות. ביטוי טכני של הדבר הוא שמשמעות החיים יכולה להימצא בַּמִידה הטובה או ברווחת האדם יותר מאשר בהיבט הדאונטולוגי של המוסר.
כדי לצאת מן המבוי הסתום של חיפוש הגדרות ל"משמעות החיים" יש לוותר על חיפוש תשובה כללית. הדבר מוליך אותנו להשקפה על משמעות החיים אשר משוחררת מן הפגמים של תשובות הדת והמוסר. קקס מציג את הגישה הפלורליסטית, שלפיה לחיים יש משמעות אם הם עונים על התנאים הבאים למשמעות של החיים: (1) החיים אינם נשלטים על ידי פעילויות חסרות ערך, חסרות טעם, מוטעות, טריוויאליות או עקרות; (2) החיים לא הושחתו על ידי האמונה שכל הפרויקטים האנושיים אבסורדים; (3) החיים כרוכים בניסיון מתמיד לממש פרויקטים שאיתם הסוכנים מזדהים באופן אמיתי; וכך הם מונעים כל צורה של מניפולציה; (4) ההזדהות האמיתית של הסוכנים עם הפרויקטים שלהם מבוססת על האמונה האמיתית שלהם שעיסוק מוצלח בפרויקטים יעשה את חייהם טובים יותר על ידי סיפוק הצרכים שהם מחפשים למלא; מה שפוסל את כל הפרויקטים שבהם ההזדהות הסובייקטיבית של הסוכן אינה מתואמת עם התנאים האובייקטיבים; (5) התנאים האובייקטיביים מצויים בעולם הטבעי, לא מחוצה לו; מה שמוציא מחוץ לדיון את התשובה הדתית; (6) ההזדהויות הסובייקטיביות של הסוכנים מבוססות על החתירה אחר פרויקטים שמניבים סיפוקים, בין שהם טובים מבחינה מוסרית, בין שהם ללא עניין מוסרי ובין שהם לא מוסריים; מה שמוציא מחוץ לדיון את התשובה המוסרית;
(7) ההזדהויות הסובייקטיביות של הסוכנים עם הפרויקטים שלהם משקפות הבדלים אינדיווידואליים; מה שמוציא מחוץ לדיון את התשובות הכלליות.
קקס טוען שחיים בעלי משמעות מופיעים במגוון צורות. המגוון הזה משקף, לבד מן ההבדלים האינדיווידואלים באופיינו ובתנאי החיים שלנו, גם הבדלים בסוג הפרויקטים שאנחנו עוסקים בהם. הפרויקטים האלה יכולים להיות דתיים או מוסריים, מדעיים, אסתטיים, אתלטיים, מלומדים, צבאיים, פוליטיים וכן הלאה. הגישה הפלורליסטית מכירה בכך שכל פרויקט יכול להוסיף משמעות לחיים. ההבדל הבסיסי בין הגישה הפלורליסטית מצד אחד, ובין צורות הרפלקסיה הדתית והמוסרית מצד אחר, הוא שהגישה הפלורליסטית מכחישה שיש תשובה כללית, ואילו צורות הרפלקסיה הדתית והמוסרית טוענות שיש תשובה כללית. בספרו The Morality of Pluralism (1993) טוען קקס שפלורליזם הוא תאוריה מוסרית חדשה: "פלורליזם הוא אפוא תאוריה מוסרית במובן הרחב, אך יש ספקות כבדים לגבי האפשרות והכדאיות שיהיו בכלל תאוריות מוסריות".
הספר המונח לפניכם הוא תרגום ראשון מבין ספריו הרבים של הפילוסוף היהודי אמריקאי ג'ון קקס. בספריו מחפש קקס בהיסטוריה ובספרות דוגמאות לחיים שיש בהם השתקפות מוסרית. לטענתו, המקור העשיר ביותר של החיים שממנו אנו יכולים ללמוד הוא הספרות. על כן, יש משיכה מיוחדת בין חיים טובים, ספרות ודמיון מוסרי. היכולת להיכנס לתוך מצב של צופה נטול פניות מושגת באופן נרחב דרך הרגל שהופך לטבע שני. קריאה ברומנים, מחזות, ביוגרפיות וכדומה עוזרת לנו ללמוד כיצד להגיב לפעולות של אחרים באופן לא אינטרסנטי ועם רגשות הולמים מתוך עמדה נטולת פניות. בתפיסה זו מצטרף קקס לפילוסופים של העת החדשה שחלקם הם גם סופרים, כמו אלבר קאמי, סימון דה בובואר, מרתה נוסבאום ואייריס מרדוק.
המאבק הקיומי ההרואי של האדם, הצלחתו כמו גם כישלונו, מהווים את גרעין הספרות, ללא קשר לאמצעי הביטוי. דוגמאות רבות מהספרות מלמדות אותנו על השפעתה על בני האדם: הספרות יכולה לשמש כמדריך לפעולה, לדוגמה בספרים זעקי ארץ אהובה, למי צלצלו הפעמונים או ארבעים הימים של מוסה דאג. הספרות מוסיפה עושר תרבותי למושגים כמו 'זכות' או 'חובה' ולחידוד הבנות פוליטיות, אמנות חברתיות או אוטופיות.
מטרת סוג ההבנה שאליו שואף קקס היא לזהות עובדות משמעותיות מנקודת המבט של הממד האישי של המוסר, העוסק בהנאה מהחיים. זה מה שהיצירות הספרותיות שעליהן הוא מתבסס שואפות לעשות באופן דמיוני על ידי קריאה. הן בין היתר, רפלקסיות מוסריות המתנהלות באמצעים ספרותיים. הרפלקסיה המוסרית ההיסקית והמסוימת נעשית קונקרטית על ידם. ספרות היא מקור עשיר לחיים כאלה, ולטענת קקס, תרומתה לחשיבה המוסרית עמוקה יותר מאשר סיפוק דוגמאות מאירות וקונקרטיות. יצירות ספרות מחזיקות מעמד, בין השאר, משום שהן מייצגות אפשרויות שמימושן הופך את החיים לטובים ומצמצם את המגבלות שגורמות לחיים רעים. אפשרויות ומגבלות אלה, כמובן, הן גם דאגה מרכזית של המחשבה המוסרית. נושאי הספרות והמחשבה המוסרית חופפים אפוא, וזה עניין מכריע לדיון בששת סגנונות החיים שספר זה עוסק בהם.
גישות לחיים, אופני התנהגות ודפוסי פעולה בתלות הדדית יוצרים את מה שג'ון קקס מכנה סגנון חיים. זהו ביטוי של אינדיווידואליות הקובע כיצד רוצה אדם לחיות בנסיבות המסוימות המרכיבות את ההקשר של חייו. אם הגישה היא מציאותית, ההתנהגות מתאימה לנסיבות ודפוס הפעולה שנובע מהן הוא מוצלח. ואם הגישה, ההתנהגות ודפוס הפעולה קוהרנטיים ויוצרים מכלול מחזֵק הדדי, אזי סגנון החיים המתקבל ראוי להערכה. מובן שסגנון חיים יכול להיות גם לקוי אם גישתו אינה מציאותית באיזה אופן, אם ההתנהגות אינה הולמת את נסיבות החיים של אדם, אם דפוס הפעולה אינו מוצלח, או אם שלושת המרכיבים האלו אינם קוהרנטיים. אבל, אם שום דבר לא ישתבש וסגנון החיים ישקף את האינדיווידואליות של האדם, אזי החיים יהיו מהנים, מכיוון שאדם חי חיים טובים ובתנאים שלו.
קקס טוען שיש להכיר בכך שסגנון חיים רק מאפשר הנאה אך אינו מבטיח אותה, מכיוון שהקונטינגנטיות של החיים עשויה תמיד למנוע הנאה. אבל מצב זה לא אמור להוביל לחוסר תקווה, ניהיליזם או ביטוי אחר לאובדן אומץ, שכן העובדה היא שעל אף שקונטינגנטיות עלולה למנוע הנאה, אין שום סיבה להאמין שכך יהיה. ההנאה תלויה באופן שבו אנו חיים, לא במה שאנו משיגים. קל לסכל את השגתם של יעדים מסוימים, אך אנו יכולים להישאר נאמנים לעצמנו, רפלקטיביים, לנהל את חיינו וליהנות מהחיים גם אם מחלה, תאונה, חוסר מזל, צער או אכזבה תוקפים אותנו, ואפילו אם אנו סובלים מעוול, אכזריות, עוינות, או השפלה.
אם האינדיווידואליות מתפרשת בהיותך עצמך, הנקודה המכריעה היא ללמוד מה הדאגה העמוקה ביותר שלך ולחיות על פיה. אך אנו יכולים ללמוד רק באמצעות השפעות חיצוניות – כמו הדוגמאות האמיתיות או הספרותיות של חיי אנשים אחרים – ולחוש שאחת מהן מייצגת את מה שחשוב לנו באמת. כשאנחנו לומדים בצורה כזו שאכפת לנו מיופי, צדק, יצירתיות, אלוהים, סולידריות אנושית או הרפתקאות, הרי שהגילוי שאכפת לאחרים באותה מידה יכול לחזק את האינדיווידואליות שלנו במקום להחליש אותה. להיות עצמך לא דורש להיות שונה מאחרים.
חשיבות הספרות לחשיבה מוסרית מצויה בסיפוק הקונקרטיות והייחודיות שצריכות להחליף את החיפוש חסר התועלת אחר הכללי ואת הצחיחות המשמימה של דוגמטיות מוסרית כה רבה. וכך כותב קקס: "בכוונתי להראות כי ההתעלמות המכוונת מספרות בהגות המוסרית היא אחת הסיבות העיקריות לכישלונם של טיעוני מוסר רבים, וכי טענות טובות בחשיבה המוסרית הן לרוב קונקרטיות וספציפיות, ואינן חלות באופן אוניברסלי ולא אישי על כולם, תמיד, ובכל מקום – אך הדבר אינו מוריד מערכן" (במקור, עמ' 17).
בספר שלפנינו ג'ון קקס בוחן את התפקיד ההכרחי שההנאה ממלאת בחיים טובים. המפתח להשגתה הוא פיתוח סגנון חיים שמשלב גישה, התנהגות ופעולה המבטאים במשותף את חששותיו העמוקים ביותר. מכיוון שסגנונות כאלה משתנים בהתאם לאופי ולנסיבות, הבנה סבירה שלהם מחייבת התייחסות לפרטים הספציפיים והקונקרטיים של חיי הפרט. הרהור על יצירות ספרות הוא דרך טובה יותר להבנה מסוג זה מאשר החיפוש חסר התוחלת אחר תאוריות ועקרונות כלליים שמעסיקים חלק ניכר מהמחשבה המוסרית העכשווית. חשיבות ההנאה עולה מבחינה מפורטת של מקרים מסוימים שמראים כיצד ניתן לנהל סוג זה של רפלקסיה באופן סביר, וכיצד השאיפה לאוניברסליות ואובייקטיביות מוטעית בהקשר זה. מרכז הטיעון הוא תפיסה מעשית, פרטיקולרית, פלורליסטית ועם זאת אובייקטיבית של התבונה, הדוחה את הנטייה העכשווית הרווחת לתפוס סיבות טובות ככאלה רק אם הן מחייבות את כל השואפים לחיות באורח סביר ומוסרי. התבונה במוסר אינה תאורטית ואינה כללית. הסיבות לחיות ולפעול בדרכים מסוימות משתנות ואינן גרועות. קקס שואף לכוון מחדש את המחשבה המוסרית מתוך תפיסה פלורליסטית על מה שאנשים יכולים לעשות כדי לשפר את חייהם. על פיתוח נושא הפלורליזם מרחיב קקס בספר (1993)
The Morality of Pluralism.
לאחר שהבהיר את עמדותיו מקדיש קקס את החלק הרביעי של הספר שלפנינו לתיאור שישה סגנונות חיים. שלושה עוסקים בסגנונות חיים ראויים להערכה, ושלושה בסגנונות חיים פגומים. הסגנונות הראויים להערכה הם יושרה, רפלקטיביות וניהול עצמי. הפגומים הם רומנטיזם, מורליזם ושפע מוגזם. ששת הפרקים הללו הם לב ליבו של הספר, וההצדקה הברורה והמלאה ביותר למתודולוגיית הרפלקסיה שלו על היסטוריות או יצירות ספרותיות. בעלי הסגנון הראוי להערכה הם: מאדאם גוסלר ביצירה של טרולופ, המתוארת כ"ג'נטלמן מושלם ביותר" (פרק 8); דייוויד יוּם, "איש חכם וישר" (פרק 11); ומישל דה מונטן, שידע להפיק את "ההנאה הראויה מהווייתנו" (פרק 13). ושלושה בעלי הסגנון הפגום הם: הסופר היפני יוקיו מישימה – "רומנטיקן חולני" (פרק 9); מרקוס פורקיוס קאטו (הצעיר) כפי שהצטייר בתיאורו של פלוטרכוס – "אויבו של האושר" (פרק 10); ובנוונוטו צ'ליני, הצורף והאמן מתקופת הרנסנס יתואר בפרק – "עליצות לב מסוימת" (פרק 12).
פרקי הספר כתובים בסגנון ובקול אינדיווידואלי ברור ומיוחד שתענוג לקוראם. קולו הייחודי של ג'ון קקס נדיר ביצירות עכשוויות של פילוסופיה אקדמית, והוא מוסיף נדבך מרתק בשאלות אתיות בספר זה, כמו גם בספריו האחרים.
קוראים כותבים
אין עדיין חוות דעת.