הערות שוליים מרתקות מן ההיסטוריה

לגרינג יש רק ביצה אחת,

הביצים של היטלר קטנטנות,

אצל הימלר המצב דומה מאוד,

ולגבלס אין אפילו אחת.

המילים המקוריות של "להיטלר יש רק ביצה אחת", אוגוסט 1939 בקירוב, מיוחסות לטוֹבּי אוֹבּראיין, קצין העיתונות של "המועצה הבריטית".

יוּניטי מיטפוֹרד הייתה אישה כעורה, שיניה קלוקלות וכרסה עגלגלה. אבל המראה המשונה שלה לא הטריד אותה כלל. היא ידעה שאם תשמיע את דעותיה בגלוי ירבו סיכוייה ללכוד את גבר חלומותיה יותר מאשר אם תציג את גופה לראווה.

בקיץ 1934 נסעה יוניטי למינכן בתקווה לפגוש את האליל שלה, אדולף היטלר. אף על פי שהיה הפיהרר של גרמניה לא היה קשה לראותו בציבור, כי האיש אכל באותם בתי קפה ומסעדות מדי יום ביומו.

כשנודע ליוניטי שלעתים קרובות הוא אוכל את ארוחת הצהריים במסעדת "אוֹסטֶרייה בוואריה" החלה גם היא לאכול שם. היא עשתה כמיטב יכולתה למשוך את תשומת לבו, אבל עשרה חודשים עברו עד שהזמין היטלר סוף־סוף את הנערה האנגלייה העקשנית אל שולחנו. השניים שוחחו במשך חצי שעה ועד מהרה נוכחו לדעת שהם נפשות תאומות.

"זה היה [היום] הנפלא והנהדר ביותר בחיי," כתבה יוניטי אל אביה. "אני מאושרת כל כך עד שבכלל לא היה אכפת לי למות. אני חושבת שאני הבחורה הכי בת מזל בעולם. בעיני הוא האדם הדגול ביותר בכל הזמנים."

היטלר גמל לה באותה מידה. בייחוד התרגש משמה האמצעי של יוניטי, וַלקירי. והוא הוקסם משנודע לו שסבה של יוניטי הוא שתרגם את יצירותיו האנטישמיות של יוּסטון סטיוארט צ'מבּרליין, אחד הסופרים החביבים עליו.

היטלר החל להיפגש יותר ויותר עם ידידתו האנגלייה בהירת השיער, למורת רוחה הרבה של חברתו ה"רשמית", אווה בראון. "היא ידועה בשם ה'וולקיריה' וגם נראית ככה, כולל הרגליים שלה," כתבה אווה בראון בבוז ביומנה. "אני, פילגשו של האיש הגדול ביותר בגרמניה ובעולם כולו, אני יושבת כאן ומחכה והשמש לועגת לי מבעד לשמשות החלון."

עכשיו הוצגה יוניטי לפני אנשי חוגו הפנימי של היטלר. בייחוד טובים היו קשריה עם יוליוס שטרַייכֶר הבריון, המוציא לאור של העיתון האנטישמי הארסי דֶר שטירמֶר.

כשכתבה יוניטי מאמר גינוי גזעני חריף ביותר כנגד היהודים ביקש שטרייכר את רשותה להדפיס אותו בעיתונו. בקשתו החמיאה לה. "לאנגלים אין מושג על הסכנה היהודית," כך נפתח מאמרה. "היהודים הגרועים ביותר שלנו פועלים רק מאחורי הקלעים. אנחנו חושבים בשמחה על היום שנוכל לומר - אנגליה לאנגלים! יהודים החוצה! הייל היטלר!" ובסיום כתבה, "אנא, פרסמו את שמי המלא, אני רוצה שכולם ידעו שאני שונאת יהודים."

היטלר היה מרוצה כל כך ממה שכתבה יוניטי עד שהעניק לה סיכת זהב בצורת צלב קרס והקצה לה תא פרטי במשחקים האולימפיים בברלין בשנת 1936.

עכשיו נמנתה יוניטי עם חבריו האינטימיים של הפיהרר. היא ביקרה אצלו פעמים רבות ולא חדלה להביע את הערצתה כלפיו. הוא היה מוקסם ממנה לא פחות - ב-1938 אפילו הציע לה דירה במינכן. היו לה תקוות גדולות לתפוס את מקומה של אווה בראון בלבו.

בינתיים עוררה התנהגותה את חשדותיו של השירות החשאי הבריטי. בייחוד חשש גאי לידֶל, ראש אֶם־אַיי-5, מיחסיה הקרובים עם היטלר, ונראה לו שהידידות הזאת מצדיקה את העמדתה לדין באשמת בגידה במדינה.

יוניטי סירבה לעזוב את גרמניה, אפילו אחרי הכרזת המלחמה של בריטניה ב-3 בספטמבר 1939. אבל רוחה הייתה מדוכדכת מאוד בשל המאורעות, ובעיקר בשל השפעתם על יחסיה עם היטלר.

היא הלכה אל הגן האנגלי במינכן, קירבה אל ראשה אקדח שקתו מעוטרת באם הפנינה שנתן לה היטלר, ולחצה על ההדק.

היא נפצעה קשה, ולמרבה הפלא נשארה בחיים. תחילה אושפזה במינכן (היטלר שילם את החשבונות), ובסופו של דבר הועברה לשווייץ. כשהתאוששה קצת טסה דֶבּרה, אחותה, לבּרן כדי להחזירה הביתה, לאנגליה.

"לא היינו מוכנים למה שמצאנו: האישה ששכבה במיטה הייתה חולה אנושה. היא איבדה שנים־עשר קילוגרמים ממשקלה והייתה כל־כולה עיניים ענקיות ושיער סבוך שלא נגעו בו מאז חדר הכדור לגולגולתה."

מה שקרה אחר כך עודנו אפוף מסתורין. לפי הדוח הרשמי היא נלקחה אל בית המשפחה בסווינבּרוּק שבאוקספורדשייר. עם הזמן למדה ללכת, אבל מעולם לא החלימה לגמרי, ונפטרה לבסוף ב-1948, מדלקת קרום המוח שגרם הקליע שבמוחה.

אבל יש גם סיפור מרתק יותר על שיבתה לאנגליה. השמועות, שמעולם לא אומתו, אומרות שיוניטי נלקחה לבית חולים פרטי ליולדות באוקספורד, ושם, בחשאיות גמורה, ילדה את פרי אהבתה להיטלר.

האישה שטענה זאת, ואל האן, היא אחייניתה של המנהלת לשעבר של בית החולים, בטי נורטון. בטי סיפרה את הסיפור לאחותה וזו סיפרה אותו לבתה ואל.

אם אמת הדבר ייתכן בהחלט שילדו של היטלר עודנו בחיים והוא גר אי שם באנגליה.

אבל העובדות לאשורן לא ייוודעו לעולם: בטי נורטון מתה לפני זמן רב ובית החולים ליולדות לא הקפיד על רישום התינוקות שנולדו בזמן המלחמה.