הרב שלמה קרליבך – חייו משנתו והשפעתו

פרק א השפעות ראשונות א. שושלת רבנים

ר' שלמה קרליבך היה נצר למשפחת רבנים הן מצד אביו והן מצד אמו. סבו מצד אמו היה הרב ד"ר אשר מיכאל (ארתור) כהן (1862־1926), שגם אביו וסבו היו רבנים, שניהם בפרוסיה המערבית. סבו מצד אביו היה הרב ד"ר שלמה (סלומון) קרליבך (1845־1919) שעל שמו הוא נקרא. סב זה היה נשוי לאסתר, בתו של הרב אלכסנדר זוסמן אדלר. ר' שלמה קרליבך הנכד החשיב מאוד את הייחוס הרבני, והיה מציין שמצד משפחת אדלר הוא מצאצאיו של ר' דוד הלוי סג"ל, הט"ז (מחבר "טורי זהב" על ה"שולחן ערוך"), ייחוס שאף צוין על מצבתו בהר המנוחות. מורשת זו השפיעה מאוד על חייו ועל תחושת שליחותו הדתית.

סבו של ר' שלמה, הרב אשר כהן, שימש כרב הראשי וכאב בית הדין בבאזל בשנים 1885־1926. לו ולרעייתו, הרבנית ביילא (בטי), נולדו שלושה בנים, חיים (היינריך), מרדכי (מרכוס), וצבי אהרן (הרמן), ובת אחת פסיה (פאולה). הרב כהן היה מקורב לרב ד"ר עזריאל הילדסהיימר (1820־1899), שהקים את בית המדרש לרבנים בברלין ב־1873 כדי להוות אלטרנטיבה אורתודוקסית לזרמים האחרים ביהדות. בניגוד לישיבות החרדיות, בוגרי בית המדרש שילבו גם לימודים אקדמיים באוניברסיטת "פרידריך וילהלם" הסמוכה. כך נוצר טיפוס חדש של רב אורתודוקסי, בעל השכלה כללית ובעל הכרה בייעודו החברתי. ר' כהן למד אצל ר' הילדסהיימר בברלין והוסמך שם לרבנות. עם סיום לימודיו בשנת 1885 התמנה לרבה של קהילת באזל והוא בן 23 בלבד, והיה לרב האורתודוקסי הראשון בשווייץ. ר' כהן השקיע מאמצים רבים בחיזוק הקהילה האורתודוקסית מול אתגרי התנועה הרפורמית. כך למשל הצליח למנוע הכנסתו של עוּגָב לבית הכנסת.

ביתו של הרב ד"ר אשר כהן היה פתוח לרווחה והוא קירב רבים לשמירת תורה ומצוות. בשנת 1899 הקים בית מדרש בבאזל שהיה למוסד האורתודוקסי הראשון בעיר ללימוד גמרא למבוגרים ולנוער. בתקופת מלחמת העולם הראשונה, כאשר פליטים יהודים רבים הגיעו לשווייץ, סייע הרב כהן לקליטתם בעיירות שונות במדינה. אחד מאורחיו היה הראי"ה קוק אשר שהה בסנט גאלן עד שעבר ללונדון בינואר 1916. ממפגשים אלה נוצרו קשרי ידידות הדוקים בין שתי המשפחות. לימים יספר ר' שלמה שהדבר השפיע על יחסו האוהד לרב קוק. הוא היה מתבדח ואומר שכמעט ונולד כנכדו של הראי"ה קוק מכיוון שבשנת 1915 הוצע לאמו פסיה (פאולה) שהיתה בתו היחידה של הרב כהן להשתדך עם בנו של הראי"ה, הרב צבי יהודה הכהן קוק. ר' שלמה שמר על קשר עם הרב צבי יהודה (שנשא בשנת 1922 את רעייתו, חוה לאה הוטנר) וגם עם משפחת הוטנר. למעשה, היה זה הרב יצחק הוטנר, בן דודה של חוה לאה, אשר נתן לר' שלמה את ההסמכה לרבנות.

ר' שלמה קרליבך, סבו מצד אביו של ר' שלמה, נולד בעיר הילדסהיים שבדוכסות באדן, בדרום מערב גרמניה בשנת תר"ה, 28 בדצמבר 1845. מבין תשעת ילדיו של יוסף הירש קרליבך היה היחיד שהוסמך לרבנות. הוא למד לימודים תורניים אצל הרב יוסף אלטמן ולאחר מכן אצל הרב יצחק דב (זֶליגמן בֶּר) הלוי בַּמבֶּרגֶר, הרב הראשי של וירצבורג. בדומה לרבים מרבני גרמניה, ר' שלמה הסב רכש גם השכלה כללית. בנעוריו למד תשע שנים בגימנסיה בעיר ברוכזאל, והשתלם במגוון מקצועות חול, ביניהם מדעים והיסטוריה לטינית. אחר כך למד באוניברסיטאות וירצבורג וברלין. בברלין התקרב לרב ד"ר עזריאל הילדסהיימר, אשר הגיע לשם בשנת 1869 לכהן כרב של קהילת "עדת ישראל". את תואר הדוקטור קיבל בסופו של דבר מאוניברסיטת טיבינגן על עבודתו בנושא התפתחות הדרמה הגרמנית עד זמנו של לסינג עם דגש על מוטיבים מהתנ"ך.

בדצמבר 1869, כאשר נפטר הרב אלכסנדר זוסמן אדלר, המליץ הרב הילדסהיימר על הרב שלמה בן ה־24, לכהן במקומו כרב של הגטו היהודי במייזלינג בעיר ליבק. הכתרתו של ר' שלמה היתה ב־4 ביולי 1870, בשבת פרשת בלק. אחרי שהותר ליהודים לגור בתחומי העיר ליבק שימש ר' שלמה כרב העיר וניהל את בית הספר היהודי בעיר. שם הכיר את המורה אסתר אדלר (1853־1920), בתו הבכורה של הרב אדלר, והם התחתנו בינואר 1871. ר' אדלר היה חתנו של הרב הקודם שהיה במייזלינג, ר' אפרים פישל יואל, ואף הוא היה חתנו של הרב שכיהן שם לפניו. כך, דור אחר דור, עברה הרבנות מחותן לחתן, וכולם קבורים בבית הקברות הישן במייזלינג.

הרב שלמה הסב היה למדן ודרשן, והנחיל לבניו ולנכדיו מורשת מיוחדת של מסירות נפש להלכה לצד מעורבות בחיי המעשה. לפי עדותו של אחד הנכדים היותר מפורסמים, השופט חיים (הרמן) כהן, היה הסב בוחן את נכדיו בכל שבוע על ידיעותיהם בגמרא, אך היה גם מקפיד בכל בוקר, לפני שיעור הגמרא, להתעמל במועדון הכושר של הקצינים הפרוסים - רב יחיד בין ארבעים קצינים. השופט כהן מציין את ייחודו של סבו ומסירות הנפש שלו לשמירת ההלכה בכך שביקש להיות חבר בפרלמנט העירוני (הסנאט) של עירו ליבּק "בעיקר כדי לעמוד על המשמר, שאם תיבנה הרכבת ותיהרס חומת העיר - לא יפגעו חלילה בעירוב של שבת".1

לרב שלמה קרליבך הסב נולדו שמונה בנים וארבע בנות. שניים מהבנים הצליחו כבנקאים. חמישה מהבנים הוסמכו כרבנים, ושתיים מהבנות נישאו לרבנים. שלמה קרליבך הנכד נהג לספר שמכיוון שנולד למשפחה של רבנים, היה אביו מפציר בו ובאחיו להמשיך את המורשת המשפחתית ולשמש ברבנות. נפתלי קרליבך נולד בליבק ב־21 באוגוסט 1889 והוא הצעיר משנים־עשר בניו של הרב שלמה. ר' שלמה הסב נפטר בגיל 74 ב־13 במרץ 1919. בנו, הרב יוסף צבי קרליבך, נבחר לכהן במקומו ברבנות של ליבק. ר' נפתלי קרליבך שימש כמורה בגימנסיה היהודית (Höhere Israelitische Schule) בלייפציג, מוסד שאחיו, הרב ד"ר אפרים קרליבך, ייסד וניהל.

ב. מברלין לבאדן

בשנת 1917, התקבל ר' נפתלי לתפקיד רב בית כנסת חשוב עם 300 מקומות במערב ברלין ברח' פאסוי (Passauer)א 2.2 באותה שנה גם נשא לאישה את פסיה (פאולה), בתו של הרב אשר כהן. ב־22 בדצמבר 1919 נולדה בתם הבכורה, שולמית. היא עתידה היתה להמשיך את השושלת הרבנית במשפחת קרליבך־כהן כשנישאה לרב שמחה זיסל הלוי ליבוביץ (1908־2001), בנו של הרב ירוחם הלוי ליבוביץ, המשגיח של ישיבת "מיר" בליטא. כל ילדיהם היו לרבנים או נישאו לרבנים.3

ר' נפתלי, כמו רבים מרבני גרמניה, השתלם בלימודים אקדמיים. בשנת 1924 סיים לכתוב דוקטורט באוניברסיטת לייפציג על הפילוסופיה המוסרית־חינוכית של גיאורג פון גיזייסקי,4 פילוסוף גרמני של המאה הי"ט, אשר ייסד את החברה של "תרבות מוסרית" בגרמניה שמטרתה היתה להפיץ ערכי מוסר ללא קשר לדת. ואמנם הרב נפתלי עיבד מחדש את התפיסה המוסרית החילונית־גרמנית, וכבר בגיל 21, בהיותו סטודנט בבית המדרש לרבנים בברלין, דרש שם בשבת פרשת משפטים דרשה שכותרתה: "צדק: גם לפני ה'".5

משפחת קרליבך־כהן בברלין 1924.

ר' נפתלי קרליבך עם אשתו פסיה (יושבים) ובתם שלומית. במרכז: הרב ד"ר אשר מיכאל כהן ורעייתו בטי. מאחוריהם: מרקוס ורוז כהן ובתם אטי (עומדים).

בצד ימין: ר' היינריך ולוטה כהן עם בתם אינה

חמש שנים אחרי לידת בתם הבכורה הצליחה הרבנית פסיה שוב להיכנס להיריון, אבל חבלי הלידה היו קשים ביותר. הרופאים קבעו שיש תאומים בבטנה ומאחר שחייהם בסכנה דרשו מההורים לחתום על כתב ויתור על אחד העוברים כדי להציל את חיי האם. המסורת שהשתמרה במשפחת קרליבך היא שהאב, הרב נפתלי, נעמד בתפילה ונדר שאם יחיו הילדים, "יקדישם כעולה תמימה לתורה ולעבודת ה'". לפתע התהפכו העוברים והעובר שנולד ראשון היה ר' שלמה. כאות הודיה נדרה הרבנית פסיה שכאשר יגדלו התאומים היא תשלח אותם ללמוד בישיבת פוניבז'.6

התאומים נולדו ב־14 בינואר 1925, ח"י בטבת תרפ"ה. הראשון נקרא שלמה על שם אביו של הרב נפתלי, שנפטר שש שנים קודם. אחיו נקרא אליהו חיים על שם הרב אברהם אליהו קפלן, שנפטר שמונה חודשים קודם לכן בברלין. הרב נפתלי העריץ מאוד את הרב קפלן אשר כיהן כראש הישיבה בבית המדרש לרבנים בברלין מייסודו של הרב עזריאל הילדסהיימר. הרב קפלן הביא את רוחן של ישיבות ליטא ושל תנועת המוסר לבית המדרש הניאו־אורתודוקסי בברלין. הוא היה בן 34 כשנפטר במפתיע, ולכן הוסיף הרב נפתלי את השם "חיים" לשם "אליהו" או בקיצור, אלי־חיים.7

הרב נפתלי קרליבך עם שני בניו התאומים בסביבות 1927 בברלין

החיים בברלין לא היו קלים ליהודים. בבחירות בספטמבר 1930 השיגו הנאצים הישג גדול כמפלגה השנייה בגודלה בגרמניה עם 107 מושבים בפרלמנט מתוך 608, והאנטישמיות בעיר הבירה ברלין החלה לתת את אותותיה. משפחת קרליבך הבינה שעליה לעזוב את גרמניה. בערב ראש השנה תרצ"ב, 12 בספטמבר 1931, נתקפו יהודים אשר שבו מבית הכנסת קורפוירסטנדם (Kurfuerstendam) בברלין בידי קבוצות נאצים.8 לימים סיפר שלמה כיצד אחיו התאום, אלי חיים, הגיע יום אחד הביתה בבכי בגלל קריאות הגנאי של הנאצים. שלמה העלה על נס את תגובת אביו:

אנחנו עם ישראל, נסיכים, בני מלכים. נסיך לא עונה לכל מי שצועק לעברו "עבד". זה לא נוגע לו. זה מתחת לכבודו לענות לו בחזרה. מישהו קרא לך "יהודי מלוכלך"? הוא פשוט לא יודע מה זה יהודי.9

בגרסה אחרת של הסיפור אירע הדבר לו עצמו: בהיותו בן שש, ברוכבו על האופניים, סובבו אותו חבריו הלא יהודים והטיחו בו גינויים אנטישמיים. שלמה נמלט על נפשו. מאותו רגע הגיע למסקנה שמעכשיו ואילך, תפקידו בחיים הוא להפוך את היוצרות, לא לאפשר לאחרים לגרום לו מתח וטראומה, ובמקום זה, יחשוף הוא עצמו את האהבה הטמונה בזולת ויאיר פנים לכולם, גם לפוגעים בו.10 אכן, במשך חייו ניסה ר' שלמה להתמודד מול גילויי השנאה, הכעס והייאוש על ידי הקרנת אהבה ללא תנאי, גם מול מבקשי רעתו.

משפחת קרליבך החליטה לעבור לאוסטריה השכנה, והרב נפתלי התקבל כרב הראשי בקהילת באדן, 26 ק"מ דרומית לווינה. טקס ההכתרה התקיים ב־9 באוגוסט 1931.11 בעיר באדן למד שלמה להעריך את המוזיקה הקלאסית ששמע בעיר. הוא משחזר כיצד הכיר את נעימות הוואלס: "מאחורי הבית שלנו היה גן ציבורי שבו היו מנגנים שטראוס ורוקדים ואלס יום ולילה. ובכן, קצב הוואלס נכנס לי עמוק ללב".12 שלמה ואחיו למדו ניגונים חסידיים ותורות של ר' נחמן מברסלב מחסיד ברסלב בשם משה השל שהיה מבקר בבאדן. הוא זה שלימד אותם ניגון חסידי לנִשְמַת כָּל חַי בתפילת שחרית של שבת.13 שלמה הצעיר גם התלהב מהתפילות והניגונים בבתי הכנסת של חסידות צ'ורטקוב ובובוב, שם הביאו החסידים ניגונים חדשים מפולין. האחים קרליבך תרגלו את הניגונים פעמים רבות. לא פלא אפוא, שעל גב האלבום הראשון של ר' שלמה, צוין שהתפילה החסידית בבאדן היא מקור ההשראה הראשונית להתלהבות החסידית המוזיקלית של ר' שלמה.

משנת 1934 עד יולי 1938 התגוררה משפחת קרליבך ברח' הלנשטראסה 6, ליד פארק מרהיב, מרחק של קילומטר אחד בלבד מבית הכנסת ברח' גראבנגאסה 14. משפחת קרליבך נהגה לארח אישים חשובים שביקרו בווינה וביניהם רבנים שבאו לנפוש במרחצאות של באדן, עיר נופש ומרפא הידועה בבריכות הגופרית שבה. המפגשים עם אנשים אלה, ובמיוחד עם אדמו"רים חסידיים, הותירו רושם רב על שלמה הצעיר. ביקור אחד במיוחד היה משמעותי בעבורו. בפברואר 1935 הגיע לווינה האדמו"ר השישי של חב"ד, רבי יוסף יצחק שניאורסון (הריי"צ). האדמו"ר, ששהה אז בוורשה, הגיע בעצת רופאיו לסנטוריום ליד וינה בעיירה פרציטולדסודורף (Perchtoldsodorf) על מנת להתרפא ממחלת הטרשת הנפוצה. הרב נפתלי הביא אליו את התאומים בני העשר כדי לקבל את ברכתו. הרבי בירך אותם ביידיש, "שתהיו יהודים חסידים - ולא ילדים נוסח גרמניה, שתישנו עם טלית קטן, ותעבדו את ה' בשמחה". בפתח הדלת עמד אז חתנו של הרבי, לימים האדמו"ר רבי מנחם מנדל.14 פגישה זו עתידה להשפיע על קשרי הריי"צ ומשפחת קרליבך כאשר שתי המשפחות עברו להתגורר בקרבת מקום בברוקלין.

לאורך כל השנים טיפחו הרב נפתלי והרבנית פסיה אצל בניהם התאומים את האידיאל להמשיך את השלשלת הרבנית, להתכונן לקריירה רבנית ולהתמיד בלימוד תורה בישיבות. בבית משפחת קרליבך בבאדן הועסקו מורים פרטיים ללימודי קודש, האחד מישיבת פוניבז' והשני מישיבת טלז. שני המורים התגוררו בבית המשפחה. "המרד" הראשון של ר' שלמה הצעיר התחיל כבר אז. לפי חוקי הבית הקפדניים היה על הילדים ללכת לישון בשעה שמונה בערב בדיוק. ואולם, שלמה היה מתגנב מחדרו אל הקומה השלישית ולומד עם המורה הפרטי עד שעה מאוחרת. בגיל 12, הוא ביקש ללמוד בישיבת פוניבז' ושם הוקסם משיטת הלימוד הליטאית האנליטית. בגיל 13, למד בקובנה אצל מורה פרטי בשם שטרליץ'. אחר כך בהגיעו לניו יורק השקיע את כל מרצו בישיבות "תורה ודעת" ו"לייקווד". ואולם, מתחת לפני השטח פעמה רוחו והתחיל המרד שיובילו לחסידות.

ר' שלמה הושפע רבות מאביו וראה בו דוגמה ומופת בתחומי האמונה, יראת השמים, הלמדנות, אהבת הבריות וגמילות חסדים. "הוא עבר אין ספור עליות ומורדות כיהודי אדוק" אמר פעם על אודותיו, "ובכל זאת הגיהינום כאילו לא היה קיים מבחינתו משום אמונתו המוחלטת בגן עדן. אבי היה נסיך יהודי אמיתי. הוא הקרין טוב לב, גם לאנשים שהכירו אותו רק מרחוק".15 החוויה של השבת, ובמיוחד ברכת הבנים בליל שבת עשו רושם רב על ר' שלמה. מסתבר שחוויה זו היתה חלק ממורשת משפחת קרליבך. כך תיעד ר' נפתלי את בית אביו: "בליל שבת קודש, הבית היה מואר בחגיגיות. אבי ואמי, יחד עם הדיירים והאורחים, היו צועדים בין החדרים בשירת שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת... אבא ואמא בירכו את כל הילדים, דבר שנמשך קרוב לחצי שעה".16

ר' שלמה העריך את הפתיחות האינטלקטואלית של בית הוריו וכשהתבקש לתאר את חוויות ילדותו בריאיון ברדיו ב"קול ישראל", בחר להדגיש כיצד עודדו הוריו את ילדיהם ללמוד שפות ולצפות בסרטים - "כשהיה סרט קולנוע טוב, כל המשפחה היתה הולכת: יש סרטים שלומדים מהם הרבה". ר' שלמה הדגיש שבביתם קראו גם ספרי מופת מהתרבות הכללית, כגון יצירותיהם של שייקספיר, גתה, שילר ודוסטוייבסקי.17

סיפורים שונים על אודות ילדותו של שלמה הופצו לאחר מכן על ידי חסידיו. אחד מהם הוא סיפור על גדי שקיבל במתנה ושבזכותו למד את אמנות השריקה. יום אחד, הציעו לו הוריו ללמוד מסכת תלמודית בעל פה ובתמורה יוכל לבקש כל מתנה שירצה. לאחר סיום המסכת ביקש שלמה הצעיר לקבל גדי. הוריו תהו, מדוע תרצה גדי? שלמה השיב: "אבותינו היו רועי צאן ודוד המלך היה רועה צאן. הם התפללו לה' בשדה ושרקו ושרו פרקי תהילים לה' כאשר רעו את צאנם". כך קיבל שלמה גדי ויצא לטייל עמו בשדות ולמד לשרוק, אמנות שבה ישתמש מאוחר יותר בשירתו.18

ר' שלמה לא השאיר לנו יומן של חוויות אישיות והוא מיעט לחשוף את דרכי התמודדותו בצמתים המכריעים בחייו, אבל מדי פעם סיפר אנקדוטות שחושפות טפח מעולמו הפנימי. כך למשל, תיאר ר' שלמה את חלומו השאפתני כילד צעיר בבאדן, אוסטריה:

שני חלומות שאפתניים קיננו בי: רציתי להיות הלמדן הגדול בעולם וגם המוזיקאי הגדול. בהיותי בן שמונה או תשע, קנתה לי אמי כינור והייתי מוכן להתחיל לנגן. אך אז, אמר לי הרבי שלי, עכשיו ממש, ריבונו של עולם בוחן אותך. כי אי־אפשר לעשות את שניהם. או שאתה לומד תורה או שאתה מנגן בכינור. אז ויתרתי על הכינור.19

קיימת מורכבות ביחסו של ר' שלמה להוריו. מצד אחד ר' שלמה כיבד מאוד את הוריו והוקירם, אך מצד שני, בחר בדרכים המנוגדות לרצונם. כבר בילדותו התחיל המרד הראשון. בהיותו ילד באוסטריה נחשף שלמה הצעיר לחסידות כאשר הצטרף לאביו בביקוריו בעיר הבירה וינה אצל ר' ישראל פרידמן, האדמו"ר השני מצ'ורטקוב. אמנם הרבי נפטר כשנה לאחר מכן, ב־1 בדצמבר 1933, אך שלמה ואחיו אלי חיים המשיכו לבקר בשטיבל החסידי ליד מגוריהם בבאדן ולהשתתף בתפילות חסידי צ'ורטקוב ובובוב.20 יום אחד בבאדן שב הביתה עם אחיו אלי חיים ושניהם הודיעו בחגיגיות לאביהם: "החסידות של בובוב היא האבא שלנו, ולא אתה". כבר אז "מרדו" התאומים בהעדפתם את השטיבל החסידי על פני בית הכנסת של אביהם.21 לימים ישחזר ר' אלי חיים כיצד החוויה החסידית שינתה את חייו: "התחלנו להבין מה זאת שבת ויום טוב, מה זאת באמת תפילה ויידישקייט".

לרב נפתלי קרליבך היה קשר מיוחד לרב יוסף שלמה כהנמן, ראש ישיבת פוניבז', וידידותם נמשכה במשך יותר מארבעים שנה. לפי אחת המעשיות, כאשר שלמה היה בן ארבע שאל אותו אחיו התאום, באיזו ישיבה למד אברהם אבינו? שלמה השיב שאברהם, כמובן, למד בישיבת פוניבז'.22 מסופר שהרבנית פסיה קרליבך משכנה תכשיטים וחפצי ערך כדי להעביר כסף לרב כהנמן להצלת הישיבה שהיתה על סף פשיטת רגל.23 בשנת 1937 נסעה משפחת קרליבך לליטא כדי להשתתף בשמחת בר המצווה של בנו של ראש ישיבת פוניבז'. הם נאלצו להתעכב שם במשך חודשים אחדים בגלל בעיות בריאות שפקדו את בני המשפחה. שלמה הצעיר ניצל את הזמן ללמוד בישיבת פוניבז'. שולמית קרליבך, אחותו של שלמה, שהיתה אז בת שמונה־עשרה, אף קיבלה הצעה להשתדך עם אחד מבניו של הרב יוסף שלמה כהנמן. הלימוד בפוניבז' היה נקודת מפנה בחייו של ר' שלמה, שהוקסם מצורת הלימוד הליטאית האנליטית. אחותו סיפרה אחר כך: "שלמה יצא מחודשי הלימוד הללו בפוניבז' כשהוא מלא יותר מאי־פעם בחשק להתמסר ללימוד תורה".24

ג. הימלטות מאימת הנאצים

ב־5 בנובמבר 1937 נאם היטלר על הצורך בכיבוש אוסטריה. הכתובת היתה על הקיר. שלמה ואחיו התאום הגיעו לגיל מצוות וחגגו בבית הכנסת הגדול בבאדן בשבת פרשת שמות, כ"א בטבת תרצ"ח, 25 בדצמבר 1937, אבל האנטישמיות כבר הורגשה בכל פינה. "לאחי ולי היה מסוכן לשחק בפארק", סיפר ר' שלמה, "מפני שהילדים שם היו אומרים לנו: נהרוג אתכם".25 הוא נזכר כיצד הותקף אחיו בסכין בידי ילד שבעבר היה חבר שלו, בשעה ששוטר עמד לידם וצחק. אחיו המפוחד הצליח רק בקושי להגיע הביתה.26

ב־12 במרץ 1938 פלש צבא גרמניה לאוסטריה. המון העם קיבל אותו באהדה, וב־13 במרץ 1938 סופחה אוסטריה לרייך השלישי. ממקום מגוריה של משפחת קרליבך בבאדן, גורשו באותו יום 1,871 יהודים. מאתיים אלף תומכים הריעו לאדולף היטלר בווינה הבירה כשה"פיהרר" שב לארצו. כעשירית מהאוכלוסייה בווינה היתה יהודית, ומנתה 167,249 נפש. נציב הרייך באוסטריה, יוזף בירקל, מונה כאחראי לביצוע האיחוד עם גרמניה. בירקל הכריז על תוכנית להחרמת רכושם של יהודי וינה ולגירושם. ב־20 באוגוסט 1938 הוא ייסד את הרשות להגירה יהודית בווינה שהיתה אחראית לגירוש ולרצח של כ־50,000 מיהודי אוסטריה.27 קיום חיים יהודיים בפרהסיה היה מסוכן מאוד. להתפלל בבית כנסת היה בלתי אפשרי. ר' נפתלי הצליח לארגן בשבתות מניין מחתרתי בביתו, בשעה מוקדמת בבוקר. תפקידו של שלמה בן השלוש־עשרה היה לעמוד סמוך לדלת כדי לפותחה בזריזות.28

כדי להבין טוב יותר את מצב היהודים בווינה נזכיר כאן את הארכיבישוף של וינה, קרדִינָל תיאודור איניצר, המנהיג הקתולי הבכיר בעיר וינה. לרב נפתלי קרליבך היתה ידידות מיוחדת עם איניצר. ואולם, זה לא עזר להציל את היהודים אלא אם הסכימו להתנצר. בתחילת יוני 1937, ניסה איניצר לצאת בפומבי נגד התעמולה הנאצית האנטי־דתית אשר פגעה גם בדת הקתולית.29 ואולם, לאחר פלישת הנאצים שינה איניצר את דרכו ואף עודד את צאן מרעיתו הקתולי לקבל את הנאצים בשלום. יחד עם בישופים אחרים חתם על מסמך המביע את הסכמתם לסיפוח. ב־20 באפריל 1938, יום הולדתו של אדולף היטלר, הנחה איניצר את הכנסיות להניף את דגלי הרייך, לצלצל בפעמוני הכנסייה ולהתפלל לשלומו של הפיהרר. אולם דרך הפיוס לא צלחה.30 הנאצים, ובראשם בירקל, הרחיבו את הרדיפות נגד הקתולים וגם נגד אותם יהודים שהמירו את דתם לנצרות. ב־7 באוקטובר 1938, נאם איניצר בפני אלפים בקתדרלה של סנט סטפן במרכז וינה. הוא הביע מורת רוח מהדרך הנאצית, והפציר במאזיניו שלא ללכת שולל אחר האידיאולוגיה הנאצית. למחרת, בריונים נאצים תקפו ופצעו קתולים והשמידו רכוש רב בביתו של הקרדינל.31

הקרדינל פנה לבירקל ולהיטלר וניסה למצוא דרך לפיוס. אולם הרדיפות נמשכו וכמרים נאסרו יחד עם שאר מתנגדי הנאצים. בחצר ארמונו, סמוך לקתדרלה, הקים הקרדינל איניצר "לשכת עזרה" שתסייע ליהודים מומרים. אלה הוגדרו על ידי הנאצים כ"קתולים שאינם ארים", ובקהילה היהודית היו רשומים כ"יהודים לא מאמינים" (Nichtglaubensjuden). בדצמבר 1941 נמנו 7,917 כאלה בווינה. ב"לשכת העזרה" גייסו כספים, השיגו מזון ותרופות, חיפשו דרכים להציל אנשים ממשלוחי המוות ולהעביר מזון למגורשים במחנות הריכוז. בזכות מאמצים אלה, ניצלו חייהם של יהודים רבים בשואה.32

כיצד הצליחה משפחת קרליבך לצאת מאוסטריה? מסורת במשפחת קרליבך מספרת את סיפור השגת אשרת המעבר מאוסטריה לליטא כמעשה ניסים שהשתלשל בזכות מעשה חסד שעשתה הרבנית פסיה: יום אחד הבחינו בבית קרליבך שחפצים יקרי ערך נעלמים והגיעו למסקנה שעוזרת הבית גונבת אותם. הם החליטו לאיים בתלונה למשטרה אם העוזרת לא תודה באשמתה. אלא שהרבנית פסיה דרשה לטפל בנושא בעצמה. היא קראה למשרתת ואמרה שהיא מבקשת את סליחתה. המשרתת הופתעה ושאלה על מה. פסיה הסבירה שהמשפחה רוצה להתנצל שאין היא משלמת למשרתת מספיק בעבור עבודתה. המשרתת פרצה בבכי, הודתה מיוזמתה במעשי הגניבה, הבטיחה להחזיר את הרכוש וביקשה להמשיך בתפקידה. לאחר הפלישה הצבאית לאוסטריה התחילו הנאצים לאסוף צעירות יהודיות ולהעבידן בבתי החרושת. יום אחד הגיע קצין נאצי לבית קרליבך ודרש לקחת את שולמית, שהיתה אז בת תשע־עשרה. המשרתת היתה זו שקיבלה את פניו והיא הסבירה שהנערה המבוקשת על ידו היא מכוערת ועבת־בשר והציעה את עצמה בתמורה. הקצין הסכים ובין השניים נוצרה ידידות מיוחדת. בזכות קשר זה, הצליחה המשרתת לסדר אשרות מעבר לליטא לכל משפחת קרליבך וכך ניצלו חייהם.33 במורשת משפחת קרליבך נחקקה החובה לגילוי הטוב גם אצל אדם הנחשב לפושע.

ב־14 ביולי 1938 ברחה משפחת קרליבך לקובנה, בירת ליטא. שלמה ואחיו אלי חיים, בני השלוש־עשרה, נשלחו ללמוד במשך כמה שבועות בכיתת המכינה של ישיבת טלז שבצפון מערב ליטא, כשעתיים וחצי נסיעה מקובנה. לימים יספר שלמה כי "האווירה המרוממת שבישיבה הגדולה חרתה בנו רושם עמוק".34

ב־10 בנובמבר 1938, "ליל הבדולח", חרב עולמם של היהודים באוסטריה. כאלף בתי כנסת נשרפו, תשעים וחמישה מהם בווינה, שבה התגוררו כ־170,000 יהודים. תוך חצי שנה נסו על נפשם כמחצית מיהודי אוסטריה.35

משפחת קרליבך שהתה בקובנה במשך כמה חודשים, בסיועם של רבנים שהתארחו אצלם בעבר בברלין והכירו להם טובה. ביניהם היה גם הרב מרדכי (מוטל) פגרמנסקי, אשר זימן עבורם ביקור אצל רב העיר, הרב אברהם דב כהנא שפירא. ר' מוטל גם ביקש מאחותו, בתיה פלקסמן, שתעביר שיעורים פרטיים לשולמית קרליבך. שלמה ואלי חיים למדו בקובנה אצל מורה פרטי בשם שטרליץ'.36

עם זאת, הבחירה בליטא כמקום מפלט היתה מלווה בקשיים. המשטר הליטאי החל לעצור שוהים בלתי חוקיים. השמועות אמרו שהנאצים מתקרבים ומשפחת קרליבך ביקשה שוב לברוח. ואולם, מדינות העולם הגבילו את מספרי האשרות למהגרים. למעשה, כמעט כל 200,000 יהודי ליטא נרצחו עד סוף 1941. ב־25 בנובמבר 1938 הצליח הרב נפתלי להשיג אשרות כניסה לארצות הברית בקונסוליה בקובנה, לו ולבני משפחתו, אך לא עבור בתו הגדולה שולמית. הוא נאלץ לנסוע לבדו לאנגליה, ומשם, ב־4 בפברואר 1939 הפליג מעיר הנמל סאות'המפטון באונייה הבריטית "קווין מרי" (Queen Mary). כעבור חמישה ימים הגיע לניו יורק. בתו שולמית הצליחה להשיג אשרת מעבר רק ב־24 בפברואר 1939, ורק אז יכלה גם הרבנית פסיה לצאת עם שלושת ילדיה לסאות'המפטון. ב־18 במרץ עלו על ה"קווין מרי" והגיעו לניו יורק ב־23 במרץ 1939. ההימלטות מאיומי השואה הותירה רושם עמוק על שלמה הנער. לימים יספר ר' שלמה כיצד הפליגו "בספינה האחרונה לארצות הברית".37

ד. מברוקלין עד לייקווד

בניו יורק מצאה משפחת קרליבך דירה להשכרה בשכונת ויליאמסבורג בברוקלין, והרב נפתלי הוזמן לכהן כרב בית הכנסת "ישראל הצעיר" בקראון הייטס ברח' איסְטֵרְן פַּרְקווֵי. המרחק היה כרבע שעה נסיעה מביתו. הפרנסה היתה בדוחק. משכורתו של הרב נפתלי עבור 30 שבועות, מאמצע שנת 1939 ועד אפריל 1940, הסתכמה בסך הכול ב־750א$, וקרוב למחציתה נדרש רק לשכר הדירה של משפחת קרליבך.38 כדי לסייע בפרנסת המשפחה, ניהלה הרבנית פסיה עסק של כריכת ספרים במרתף דירתם בוויליאמסבורג, והמשיכה לעבוד שם בכריכת ספרים גם אחרי שעברו דירה לקראון הייטס.

באותה תקופה, היתה שכונת ויליאמסבורג מוקד משיכה ליהודים שלבם נטה לחצרות החסידים. משפחת קרליבך התגוררה תחילה ברח' סאות' 9 מס' 163, חמש דקות הליכה בלבד ל"מתיבתא תורה ודעת", הישיבה החרדית שהיתה אז בשד' בדפורד 505. הרב נפתלי שלח את שני בניו ללמוד שם משנת 1939 עד 1943. ראש הישיבה היה הרב שלמה היימן (1892־1945), אשר הגיע בשנת 1935 מישיבת רמיילס בווילנה. לימים יספר ר' שלמה על ההערכה הרבה שהוא רחש כלפי ראש הישיבה. לדבריו, הרב היימן ורעייתו, שבנם היחיד נרצח בפוגרום בליטא, אימצו אותו כבנם: "הייתי מגיע אליהם כמעט מדי יום... הם היו קצת כמו אבא ואמא שלי".39

ואמנם, כדי להיות קרובים יותר לבית הכנסת "ישראל הצעיר" באיסטרן פרקווי, שם עבד הרב נפתלי כרב, עברה משפחת קרליבך להתגורר ברח' קארול 1404 בקראון הייטס, שמונה דקות הליכה בלבד מבית הכנסת. לא רחוק משם שכן המרכז של חב"ד, ב־770 איסטרן פרקווי. עובדה תמימה זו היתה לנקודת מפנה גורלית: חרף הפצרות הוריהם, החלו האחים שלמה ואלי חיים להתקרב לחב"ד ולהתייעץ עם האדמו"ר השישי, הריי"צ.

פרק חדש בחייהם של שלמה ואליהו חיים החל אחרי פסח תש"ג, אפריל 1943, עם פתיחת "בית המדרש הגבוה" בלייקווד על ידי הרב אהרן קוטלר. לפני מלחמת העולם השנייה שימש הרב קוטלר כראש ישיבת "עץ חיים" בקלצק שבפולין. הישיבה התמוטטה אחרי פלישת ברית המועצות לליטא וסיפוחה בשנת 1940 והרב קוטלר נמלט מאימת השואה דרך סיביר ליפן. באפריל 1941 הצליח להגיע לארצות הברית והיה פעיל מרכזי בוועד ההצלה, שניסה להציל יהודים באמצעות פעילות ציבורית, השגת אשרות וגיוס כספים. הוא הציל רבים מתלמידיו שהיו פזורים בחלקי תבל שונים והביאם לארצות הברית. בשנת 1942 הוזמן על ידי ר' ניסן וקסמן, שגם הוא הגיע מקלצק שבפולין, להקים ישיבה עם תלמידים מקלצק שימשיכו את לימודיהם במסגרת חרדית־ליטאית. הרב וקסמן כיהן אז כרב בעיירת הנופש לייקווד בניו ג'רזי, והציע לארח את הישיבה החדשה שם, הרחק משאון העיר.40 כדי לגייס תלמידים נוספים הגיע הרב קוטלר לישיבת "תורה ודעת", וכך הצטרפו שלמה ואחיו אלי חיים לגרעין המייסד של ארבעה־עשר תלמידים בישיבה בלייקווד. הרב קוטלר דגל בלימוד תורה לשמה מתוך היבדלות מהחברה הפתוחה ומההשכלה הכללית. הוא אסר על לימודים אוניברסיטאיים ודרש מתלמידיו להתמסר ללימודי תורה יומם וליל.41 הישיבה הפכה לאם הישיבות החרדיות הליטאיות בארצות הברית.

אולם האחים קרליבך נמשכו כבר אז לחסידות והיו מגיעים אל הפַארבְּרֶענְגֶען (התוועדות) של חב"ד וביקשו לעבור ללמוד בישיבת "תומכי תמימים" של חב"ד. הוריהם התנגדו, ור' נפתלי קרליבך התקשר ישירות למזכירו של הריי"צ מליובאוויטש והביע מחאה חריפה. התשובה לא איחרה לבוא. הריי"צ שיגר מכתב חריף ב־27 במאי 1944 והבהיר לר' נפתלי "בכל תוקף עוז דין תורתנו הקדושה" שעליו לאשר לבניו לעבור ללמוד ב"תומכי תמימים". כתמיכה לתביעתו ציין הריי"צ שכאשר הוא ביקר בווינה הוא נתן לשני הבנים את ברכתו ש"ישקדו בלימוד ובהנהגה דיראת שמים" וכעת, אמורה הברכה להתגשם.42 שלושה ימים אחר כך, ב־30 במאי, עבר אלי חיים ל"תומכי תמימים". הוריו זעמו. הם הפעילו לחץ על תורמים של חב"ד וכתוצאה, ב־12 ביולי 1944 כתב ראש הישיבה של "תומכי תמימים", הרב שמריהו גוראריה (חתנו של הרבי השישי), מכתב מפויס לר' נפתלי והצהיר כי לא יאשר לאלי חיים להמשיך וללמוד ב"תומכי תמימים" בלי הסכמתם:

הנני בזה להודיע לכת"ר כי הנהלת ישיבת תומכי־תמימים החליטה שלא לקבל את בנו היקר אלי' חיים שיחיה בתור תלמיד דישבתנו מבלי הסכמת הוריו ה"ה כת"ר והרבנית שיחיו.43

אלי חיים נאלץ לעזוב את הישיבה והתחיל ללמוד בישיבת "חיים ברלין". ל"תומכי תמימים" חזר רק כעבור שנה. שלמה נשאר בלייקווד. לימים יעיד על עצמו שבלייקווד היה שקוע בלימודי תורה ולא עסק בהבלי העולם: "לא רק שלא קניתי עיתון, גם לא הסתכלתי על הכותרות. לא רציתי להכניס לראשי דבר, מלבד התורה".44 יש היודעים לספר ששלמה הוכר בלייקווד כעילוי וכבן טיפוחיו של ר' אהרן קוטלר אשר ראה בו יורש פוטנציאלי.45 מסופר גם ששלמה היה מסכם את שיעורי הרב קוטלר בעבור שאר התלמידים. פעם בשבוע היו מגיעים הבחורים מהשיעור העליון בישיבת "מיר" בברוקלין כדי להקשיב לרב קוטלר, אך לא היה קל לעקוב אחר מהלך השיעור, ושלמה היה מסביר את השיעור למתקשים.46 סיפור נוסף הוא שהרב קוטלר שיבח את שלמה באוזני הרב משה פיינשטיין ואמר לו שהוא משוכנע שיום אחד יאיר התלמיד הזה את העולם בתורתו.47 אכן, יש עדויות ותמונות לכך ששלמה נמנה על התלמידים הקרובים ביותר לרב אהרן.48 ואולם, בביוגרפיה שנכתבה על הרב קוטלר הושמט שמו של שלמה קרליבך.49 למעשה, ר' שלמה הוחרם כאשר עזב את לייקווד לטובת פעילותו כשליח חב"ד. בכל זאת הקפיד ר' שלמה לדבר בהערצה גלויה על ר' אהרן כ"גדול הדור", ואמר שהוא רבו העיקרי בלימוד תורה. יצחק אייזנשטט, חברו הוותיק של ר' שלמה, מספר שבליל פורים אחד הגיע לביתו של ר' שלמה והם נסעו יחד מהלך כשעתיים וחצי לישיבת לייקווד. בהגיעם בחצות הליל פגשו את הרב קוטלר, ושלמה שר את "לוּלֵי תוֹרָתְךָ", השיר שהלחין במיוחד לכבודו.50

יודעי דבר האוספים את שירי ר' שלמה ומתעדים את מקורם הגיעו למסקנה שהשירים הראשונים של ר' שלמה הולחנו עוד בתקופת לימודיו בישיבת לייקווד. לדבריהם, הלחן הראשון שחיבר שלמה היה למילים "אַתְקִינוּ סְעֻדָתָא" (הפתיחה בארמית לסעודות השבת) לסעודת מלווה מלכה. הניגון אומץ אחר כך לברכת "אַתָּה קָדושׁ". ניגונים מוקדמים נוספים הם: "לִקְרַאת שַׁבָּת" (הבית השני מתוך "לְכָה דוֹדִי" במקצב של ואלס, שלושה רבעים), "גַּם כִּי אֵלֵךְ" (בגרסה האטית) ו"מִמְּקומו".

בשנת 1945, לאחר ארבע שנים ב"ישראל הצעיר", עבר הרב נפתלי קרליבך לבית הכנסת "קהילת יעקב" ברח' 79 במערב מנהטן. בית כנסת זה נוסד כעמותה רשמית ב־26 בדצמבר 1941 על ידי ר' יעקב מאיר סגלוביץ שהיגר לארצות הברית מדנציג (פולין). אחרי פטירתו של ר' סגלוביץ בשנת 1944, שכנע ברוך ברנרד, סגן נשיא בית הכנסת ואחד ממייסדיו, להזמין את הרב ד"ר נפתלי קרליבך,51 ומשפחת קרליבך עברה להתגורר בדירת המגורים שמעל בית הכנסת.

בשנים שאחרי השואה, כאשר הגיעו אלפי פליטים מאירופה, הצטרפו הרב נפתלי ורעייתו פסיה לפעילות הנמרצת של "ועד ההצלה" יחד עם הרב אהרן קוטלר. הם סיפקו מזון, בגדים וכסף ופתחו את ביתם. בן דודו של שלמה סיפר בהתפעלות על פועלם - "אם אי־אפשר היה להשיג דירה, קיבל אותם ר' נפתלי בביתו".52

זמנים לא קלים עברו על בית הכנסת של הרב נפתלי. אליהו פולק, שמשפחתו התגוררה סמוך לבית הכנסת "קהילת יעקב", זוכר כיצד נאלצו לצאת בחורף לרחוב כדי לחפש עשירי למניין.53 ארי גולדמן גם הוא התגורר אז בשכונה והוא נזכר שכאשר הגיע למצוות, הציע הרב נפתלי לשלם לו ולאחיו כדי להשלים את המניין בשבת כדי שבית הכנסת יחזיק מעמד.

ר' שלמה קרליבך בקיץ 1946

במחנה הקיץ של "תורה ודעת" בהרי הקטסקילס

על אף היותו תלמיד בישיבת לייקווד פיתח ר' שלמה קשר אישי עם הריי"צ, שממנו קיבל הדרכה, כפי שמעיד מכתב מה־5 בפברואר 1946 שבו הגיב הרבי לתלונותיו של ר' שלמה על הקשיים הבריאותיים והנפשיים שעמם התמודד בעת שלמד בישיבת לייקווד. הרבי הורה לו לטייל בכל יום, להיזהר במזונו ולנסוע לנופש לנוח לשבועיים. הריי"צ אף הרחיק לכת והביע נכונות לממן לו את ה"נופשון". הוריו של שלמה התנגדו להתקרבות לריי"צ. הם דרשו מבנם להישאר בלייקווד כדי להמשיך את המסורת הרבנית של מורשת קרליבך. הריי"צ מנגד לא היסס ועודד לקדם את חייו הרוחניים גם במחיר מרד בהוריו. "אין עליך להתחשב עם שום דבר", כתב לו ב־15 באוקטובר 1947, "הטוב אתה מילדי החסידים הראשונים אשר דאגו לחייהם הנפשיים? והשי"ת יהיה בעזרך בהגברת הצורה על החומר, וטוב יהיה לך בגשם וברוח".54

בתקופת "בין הזמנים" בשנת 1948 בילה שלמה כמנהגו מדי שנה, במחנה הקיץ של "מתיבתא תורה ודעת" בפרנדייל, ניו יורק. אנקדוטה משעשעת מימי המחנה מדגימה לא רק את ההומור של ר' שלמה אלא גם את חוש הדרמה שלו: שחקן הבייסבול בייב רות' הלך לעולמו ב־16 באוגוסט 1948. מאות אלפי אנשים הגיעו לאיצטדיון של קבוצתו ב"יאנקיז סטאדיום" כדי לחלוק לו כבוד אחרון. שלמה שמע את החדשות והחליט להתל בחבריו שבמחנה החרדי. מוקדם בבוקר, הוא העיר את יושבי המחנה בבכי תמרורים על מות הספורטאי המהולל, והכריז על יום אבל לזכרו.55

אחרי הקיץ של 1948, לא חזר ר' שלמה ללמוד בישיבת לייקווד. אביו לקה בלבו, והבן עזב את הישיבה כדי להיות קרוב יותר למשפחתו במנהטן ולסייע בבית הכנסת. זמן לא רב לאחר מכן החל ר' שלמה ללמוד בישיבת "תומכי תמימים" ברח' 770 איסטרן פרקווי ומפנה דרמטי חל בחייו.

אלי חיים ושלמה במחנה קיץ בהרי הקטסקילס בקיץ 1948

1 ד' דיוקנאי (דוד לאזר), "חיים כהן או ציון במשפט (ובאשלג) תיפדה", עיתון "מעריב", 11 ביולי 1952, עמ' 3.

2 ראו בעמ' 114-115 בספר של תולדות הרבנים בגרמניה: Michael Brocke, Julius Carlebach, Carsten Wilke and Katrin Nele Jansen, "Carlebach, Naphtali Hartwig, Dr", Biographisches Handbuch der Rabbiner, Munich, 2009.

3 הרב שמחה זיסל ליבוביץ הקים ישיבה בבורו פארק, ברוקלין ושם התגוררו. שלושת הבנים שנהיו לרבנים הם ירוחם, ישראל ואשר מיכאל. הבת רבקה נישאה לרב אברהם משה פייבלסון.

4 Hartwig Naphtali Carlebach, Georg von Gizycki, der Begründer der Gesellschaft für "Ethische Kultur" in Deutschland. Eine ethisch-pädagogische Studie. Diss. Leipzig 1924.

5 הדרשה ניתנה ב-5 בפברואר 1910 ופורסמה בספר היובל לאביו תחת הכותרת: "Gerechtigkeit - Auch Gegen Gott", in Moshe Stern (ed.), To Shlomo, Jubilee Volume, Collection of Expositions and Scholarly Articles in Wissenchaft and Jewish History from His Relatives and Friends (Berlin: 1910), 282-287.

6 הסיפור כאן מבוסס על הגרסה שסיפר לי מיכאל גולומב ז"ל. ראו גם מ"ה ברנד, ר' שלוימל'ה, מסכת חייו ועולמו של ר' שלמה קרליבך, ירושלים, תשנ"ז, עמ' 17; יוטא הלברשטאם-מנדלבאום, הרבי מקרן הרחוב (תרגם מאנגלית דוד הלל), תש"ע, הוצאת רשימו, עמ' 28.

7 תודתי לרב אלי קפלן, נכדו של הרב אברהם אליהו קפלן, שגם הוא נקרא על שמו, שהעביר לי מידע זה. לדמותו של הרב קפלן ראו הרב יוסף גבריאל בקהופר, "הרב אברהם אליהו קפלן זצ"ל: שבעים וחמש שנה לפטירתו", "המעין", תמוז תשנ"ט, גיליון לט, ד, עמ' 31-45, וגיליון מ, א, תשרי תש"ס, עמ' 27-42. ראו גם שלמה טיקוצ'ינסקי, "נפשי, מפני מה את בורחת?", במוסף "שבת" של העיתון "מקור ראשון", י' אלול תשע"ג, 16.8.2013, http://bit.ly/192lhKd.

8 ראו: Joseph Meisl et al. "Berlin", Encyclopaedia Judaica (Ed. Michael Berenbaum and Fred Skolnik), 2nd ed. vol. 3, Detroit, 2007, p. 448.

9 זיוון, סיפורי נשמה, כרך ג', עמ' 190.

10 ר' שלמה סיפר גרסה זו בסדנה לפיתוח האישיות שבה השתתף בשנת 1993, שנקראה "פורום לנדמרק העולמי" בניהולו של רוג'ר ארמסטרונג (ארמסטרונג היה בוגר תוכנית מ.א. מבית ספר לתיאולוגיה של אוניברסיטת ייל). מטרת הסדנה היתה לפתח "חוסן אישי מול אתגרי החיים". כל משתתף התבקש להצביע על הדרך שבה התמודד עם חוויות ילדות. בתורו, עלה ר' שלמה לבמה וסיפר על אירוע זה. שחזרתי את הסיפור מתוך תיאוריהם של יעקב דוד שולמן וברכה דין, אשר השתתפו במפגש זה.

11 ראו www.juedischegemeinde.at, http://bit.ly/16g5jBT. ראו גם את הספר על אודות החיים היהודיים בבאדן שנכתב לכבוד חנוכת בית הכנסת הגדול בבאדן בספטמבר 2005: Thomas E. Schärf, Jüdisches Leben in Baden: Von den Anfängen bis zur Gegenwart, Vienna: 2005.

12 משה דוד הכהן, למען אחי ורעי, עמ' 43.

13 משה השל היה אחיו של הרב אברהם יהושע השל, הרבי מקופיטשניץ. ר' זלמן שחטר-שלומי הביא את הסיפור על משה השל כדוגמה לראשית ההשפעות החסידיות על ר' שלמה הצעיר. ר' זלמן עצמו פגש את ר' שלמה בבאדן בשנת 1936 כאשר נסע לבאדן לשאול את ר' נפתלי קרליבך על אודות כשרותה של תרנגולת. ראו: Arthur Green and Zalman Schachter-Shalomi, "A Dialogue on the Beginnings of Neo-Hasidism in America", Spectrum: A Journal of Renewal Spirituality, vol. 3, no. 1, Winter-Spring, 2007, 10-18.

14 ברנד, ר' שלוימל'ה, עמ' 19; זיוון, פתחו שערי הלב, עמ' 218. ראו גם לרנר, "חוכמה מעשית", עמ' 53. שם שלמה מספר שהוא היה בן שש כשקיבל את הברכה. אולם, אם זה היה נכון, הרי שהפגישה נערכה בברלין ולא בווינה. מצד שני, אנחנו יודעים שהריי"צ היה בווינה בפברואר 1935.

15 רב שלמה קרליבך, הקדמה לספרו של אביו "מסורת קרליבך - ההיסטוריה של משפחתי".

16 ר' נפתלי קרליבך, מסורת קרליבך, פרק 7.

17 דברי ר' שלמה נאמרו בריאיון ב"קול ישראל" עם דן רביב. ראו בעיתון "מעריב", "ילדותו של בעל החלומות", 7 בספטמבר 1966, עמ' 17. הריאיון הוקלט ואחר כך שודר בשני חלקים, ב-2 וב-9 בספטמבר 1966. את החלק השני של הריאיון אפשר לשמוע ב-http://bit.ly/17QPOxq.

18 לסיפור זה יש גרסאות שונות. אני מתבסס כאן על זיכרונו של לייב רוברט מרקוס ששמע את הסיפור מהרבנית פסיה קרליבך.

19 תרגום שלי מהדברים שרשם אלי וולגלנטר אשר ראיין את ר' שלמה. Elli Wohlgelernter, "Simply Shlomo", Jerusalem Post (Magazine Edition), April 20, 1995.

20 ר' שלמה הסביר את זיקתו לחסידות בכך שנהג להתפלל בגיל צעיר בשטיבל של צ'ורטקוב - ראו ריאיון בקיץ 1993 עם הרב מ' רוזן בבית הכנסת "יקר" בירושלים - http://bit.ly/16NXpNL.

21 הסבר של אחיו של ר' שלמה, ר' אלי חיים קרליבך, למראיין יואל לויטש בטלוויזיה בכבלים National Jewish Television במרץ 1989. ראו שם, חלק 25:50.

22 סיפור זה מובא בגיליון השנתי של "חדשות קהילת יעקב", מס' 25, ספטמבר 1957, עמ' 6, בהקשר של נסיעתו של הרב יוסף שלמה כהנמן מבני ברק לניו יורק וביקורו בבית הכנסת של הרב נפתלי קרליבך במנהטן בשנת 1957. ביקורים נוספים של הרב כהנמן בבית הכנסת קרליבך מתועדים בגיליון מס' 28, ספטמבר 1960, עמ' 7.

23 ר' יהושע וויט, "הרבנית פסיא ז"ל", שבת עם ר' שלמה, גיליון 20, ד' תמוז תשנ"ט.

24 הרבי מקרן הרחוב, עמ' 27-28.

25 זיוון, לב השמים - יום הכיפורים, עמ' 195.

26 http://bit.ly/1oRPXWQ

27 Giles MacDonogh, 1938: Hitler's Gamble, New York, 2009, p. 137.

28 אפשר לשמוע את סיפורו הדרמטי של ר' שלמה על אביו והמניין המחתרתי בביתו בשעה 6:00 בבוקר בסיפור על "מוישל'ה גוט שבת". ראו http://bit.ly/1bxh7kh,א https://youtu.be/irJyKmFoPa4.

29 ראו http://bit.ly/1t6b9fy.

30 t"The Austrian Bishops Tried to Collaborate, but Nazi Methods Made This Impossible", The Catholic Herald, Oct. 28, 1938, p. 9, http://bit.ly/VsDJN6.

31 t"Cardinal Innitzer May See Hitler", The Catholic Herald, Oct. 14, 1938, p. 9, http://bit.ly/1vTQEbx.

32 גבריאל אלכסנדר, "על נוצרים אוסטרים טובים שעזרו ליהודים מומרים", ביטאון MB יקינתון, ינואר 2009, גיליון מס' 230, http://bit.ly/1t8Ebfu.

33 סיפור זה של ר' שלמה מסר לי זייל נוימן, ב-17 בנובמבר 2013. אחר כך פרסם נוימן את הדברים במאמרו ב"קול חברה": Zale Newman, "One Act of Compassion", Kol Chevra, vol. 20, 5.

34 זיוון, סיפורי נשמה, כרך ב', עמ' 208.

35 YadVashem.org, http://bit.ly/18hfN1U

36 ראו מיכאל יעקב ביטון ודב אליאך, רבי מרדכי פגרמנסקי, ירושלים תשע"ג, עמ' 29, הערה 38.

37 כך סיפר ר' שלמה בריאיון אישי לזכריה גולדמן בשנת 1992. ראו קטע 1:10-1:35 בסרט וידיאו: http://bit.ly/1f2i2vx.

38 התשלום לשכר דירה של משפחת קרליבך היה 43א$ בכל חודש, וזאת לפי נתונים שמצאתי במרשם האוכלוסין ה-16 שנאסף ב-1 באפריל 1940. ראו http://www.archives.gov. בריאיון בתוכנית "מורשת" של קול ישראל בשנת תשכ"ו תיאר ר' שלמה את צערו של אביו בקבלו משכורת נמוכה - http://bit.ly/17QPOxq.

39 זיוון, סיפורי נשמה, כרך ב', עמ' 209. בריאיון בערוץ שבע בקיץ 1993 סיפר ר' שלמה לאבי מסלו שהרב היימן אימץ את תלמידיו הכי קרובים כבניו - "זכיתי להיות אחד מהילדים שלו. היינו באים לביתו כל יום, והרבנית היתה ממש כמו אמא שלי." http://bit.ly/19pVUZ0,א http://bit.ly/Nw19gC.

40 חיים וקסמן, "יד לגאון בשממה הרוחנית", עיתון "מקור ראשון", 4 בספטמבר 2013, עמ' 16, 31. השוו הלל זיידמן, ישיבת עץ חיים דקלצק, מוסדות תורה באירופה בבניינם ובחורבנם, בעריכת שמואל ק' מירסקי - http://bit.ly/16g4ucm.

41 ראו יואל פינקלמן, "בארץ לא זרועה: 'בית מדרש גבוה' בניו ג'רסי ודגמים של יחסי קהילה-ישיבה", בתוך: חינוך ודת - בין מסורת לחידוש, הוצאת מאגנס, ירושלים 2011, עמ' 268-278. השוו יואל פינקלמן, דת והחיים הציבוריים בהגות היהודית בארצות הברית במאה ה-20, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית בירושלים, אב תשס"ב, פרק III; הרב אהרן קוטלר: השפעה על ידי התרחקות. על ההתנגדות של ר' אהרן ללימודים אוניברסיטאיים ראו שם, עמ' 114. ראו גם: Adam S. Ferziger, "From Lubavitch to Lakewood: The Chabadization of American Orthodoxy", Modern Judaism, 33:2, 2013, pp. 101-124.

42 אגרות-קודש מאדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש, כרך ח' (תש"ד-תש"ה), איגרת ב'תב, עמ' שט-שי, http://bit.ly/1qIGhoe. ואמנם שמותיהם של משפחת קרליבך צונזרו בנוסח הדפוס, אבל בנוסח המקורי אפשר לראותם בבירור, וראו בספרו של ר' חיים דלפין: - Chaim Dalfin, The Real Shlomo, Jewish Enrichment Press, Brooklyn, New York, 2014. להלן שלמה האמיתי.

43 ראו דלפין, שם, עמ' 22-23.

44 סרט וידיאו מראשית שנות התשעים, http://bit.ly/1ex9pb3, חלק 4:00-4:19. השוו את דברי ר' שלמה בשנת 1993 למראיין, מ' לרנר, "חוכמה מעשית", עמ' 53.

45 כך העיד ר' זלמן שחטר-שלומי, חברו של ר' שלמה: Zalman Schachter-Shalomi, "The Master of Virtuous Reality: Reb Shlomo Carlebach", in Wrapped in a Holy Flame: Teachings and Tales of the Hasidic Masters (San Francisco: 2003), p. 290.

46 את הסיפור הזה שמעתי מלייזר מוריאוויקי (8 בינואר 2013), ששמע בשנת 1972 מפי אחד הרבנים שהיה בישיבת מיר והגיע לשיעור זה.

47 ראו הלברשטאם-מנדלבאום, הרבי מקרן הרחוב, עמ' 118-119. מנדלבאום סיפרה לי (12 בדצמבר 2012) ששמעה את הסיפור מפיו של יוסף גרונבלט ששמע מפי אביו הרב אפרים גרונלבט, ששמע אותו אישית מהרב משה פיינשטיין.

48 בסרט "עוד אבינו חי" בהפקת שאול מייזליש משודר ריאיון עם הרב ישראל מאיר לאו המספר על שלמה כ"עילוי" אצל הרב אהרן קוטלר ומתאר תמונה של הרב אהרן קוטלר בצעירותו עם "שלושה-ארבעה תלמידים הקרובים לו ביותר", וביניהם שלמה קרליבך, http://bit.ly/1KH9Uv1 בקטע 7:50 עד 8:00.

49 Rabbi Yitzchok Dershowitz, The Legacy of Maran Rav Aharon Kotler: A Vivid Portrait of the Teachings, Lakewood, New Jersey, 2004.

50 האירוע היה כנראה בשנת 1959, כאשר ר' שלמה עבד בסנט לואיס כמורה, כי אייזנשטט אומר שר' שלמה חזר מסנט לואיס. תודתי ליצחק דורפמן שרשם את הסיפור על פי הקלטה מאת יצחק אייזנשטט. ואולם, בגרסה אחת של הסיפור מדובר בשנת 1957 ואייזנשטט היה בן 14 - ראו http://bit.ly/1fljAyf, HeichalHanegina.blogspot.co.il.

51 ראו בהודעה על אודות פטירתו של ברוך ברנרד, חדשות קהילת יעקב, גיליון מס' 20, ספטמבר 1953, עמ' 11.

52 בן דודו של שלמה הנקרא גם הוא הרב שלמה קרליבך, על-שם סבם המשותף. וכך כתב במאמר שהספיד את הרב נפתלי: הרב שלמה קרליבך, "הרב ר' נפתלי קרליבך ז"ל", "הפרדס", שנה מב, חוברת ז, ניסן תשכ"ח, עמ' 36-37.

53 ריאיון אישי עם אליהו פולק, 26 בספטמבר 2013.

54 צילום של המכתב המקורי בעברית בר"ח חשוון תש"ח מובא בספרו של ר' חיים דלפין, שלמה האמיתי, עמ' 28.

55 דלפין, שלמה האמיתי, עמ' 63.