כשהנעל צנחה בחיקה, כף הרגל עדיין היתה בתוכה.
היא השליכה אותה באוויר בצרחה. הגוש המדמם והנורא נתלה לרגע באוויר ואז נשאב החוצה מבעד לחור הגדול שבדופן המטוס. על הרצפה לצד המושב שלה, דיילת זחלה לאורך המעבר וצרחה לנוסעים שיעטו את מסיכות החמצן.
ביל התבונן בכל זה ממקומו באחורי המטוס.
הנוסעת עם הנעל כנראה לא שמעה את מה שהדיילת הצעירה צעקה לעברם. נראה שלא שמעה שום דבר מאז הפיצוץ. פסים דקים של דם זלגו משתי אוזניה.
משב הרוח האדיר הטיס את גופה של הדיילת לאוויר ואז היא צנחה שוב מטה, וראשה המלא תלתלים חומים פגע ברצפה בקול חבטה. לשנייה אחת היא שכבה ללא ניע ואז החל המטוס בצלילה חדה מטה. הדיילת החליקה במעבר ושלחה את ידיה אל רגלי המתכת שמתחת למושבי הנוסעים. היא נאחזה באחת מהן, וזרועותיה רעדו בזמן שניסתה להתרומם למרות זווית הירידה של המטוס. כשהתהפכה על צדה, כפות רגליה צפו והיטלטלו באוויר. הריסות התעופפו בכל רחבי המטוס; ניירות ובגדים, מחשב נייד, פחית שתייה. שמיכה של תינוק. כמו בלב סופת טורנדו.
ביל עקב אחר מבטה לעבר המשך המטוס - וראה שמים.
אור שמש האיר עליהם מתוך פתח רחב שהיה עד לפני פחות משלושים שניות יציאת החירום שמעל הכנף. הדיילת השנייה בדיוק עמדה שם ואספה אשפה.
ביל ראה את הדיילת המבוגרת יותר, הג'ינג'ית, מחייכת, מחזיקה את הכוס הריקה בידה העטויה כפפה, שומטת אותה לתוך שקית הניילון - ואז, בן-רגע, היא נעלמה בפיצוץ אדיר. כל השורה נעלמה. צד המטוס נעלם. ביל הרחיב את הפישוק ברגליו העומדות בעוד המטוס מתפתל משמאל לימין, כאילו אינו מסוגל להתקדם ישר. ברור, יש בעיה בַּהגה-כיוון, הוא חשב. כל הזנב בטח נפגע.
נשמע קול חריקה מעל ראשה של הדיילת הברונטית בזמן שכמה מהתאים העליונים נפתחו בבת אחת. מזוודות צנחו מטה והתפזרו בפראות כה וכה. מזוודה ורודה גדולה, עם גלגלים, נורתה קדימה ונשאבה לעבר הפתח. היא פגעה בדרכה בצדו של גוף המטוס ותלשה איתה חתיכה מהדופן. מסגרות וקורות חשופות יצרו סבכה של הנדסה פרי יצירתם של בני אנוש על רקע השמים. מעבר לכבלים המתנפנפים, ששרקו בניצוצות כתומים וצהובים, עננים ניקדו את הנוף. ביל צמצם את עיניו כנגד השמש.
המטוס התאזן מספיק כך שהדיילת שעל הרצפה הצליחה להתרומם על ברכיה. ביל ראה אותה נאבקת בגוף שסירב לשתף פעולה. היא הצליחה למשוך את רגלה, אבל גילתה שעצם הירך שלה מבצבצת מתוך עורה. היא מצמצה כמה פעמים לעבר הפצע המגואל בדם ואז המשיכה לזחול.
"מסיכות!" היא צרחה וגררה את עצמה קדימה במעבר אל אחורי המטוס. קולה כמעט לא נשמע ברעש מחריש האוזניים של הרוח. היא הביטה לעבר אדם ששלח את ידיו אל מסיכות החמצן. הוא תפס אחת מהן וכבר רצה להצמיד אותה אל פניו, אבל משב רוח תלש אותה מאצבעותיו בנפנוף של פלסטיק ורצועות גומי.
ערפל אפור חנק את פנים המטוס בענן מעורבל של הריסות ושל כאוס. בקבוק מים מתכתי עף באוויר וחבט בפניה של הדיילת הזוחלת. דם החל לזלוג מאפה.
"ירו בו! בעלי! הצילו!"
ביל התבונן באישה שהלמה באגרופיה בחזהו נטול החיים של בעלה. משני עיגולים קטנים על מצחו זלג נוזל אדום מעל עיניו ואל לחייו. הדיילת סילקה את התלתלים מעל פניה והניפה את עצמה מעלה אל משענות הזרוע כדי לבחון את האיש מקרוב.
אלה לא היו כדורי אקדח. אלה היו ברגים מהמטוס.
המטוס היטלטל בפראות והרצפה החלה להתפרק. ביל הרגיש שהכול נע תחתיו. הוא תהה אם שלדת המטוס תחזיק מעמד. הוא תהה כמה זמן נשאר להם.
הדיילת המשיכה בדרכה והציבה את כף ידה על כתם כהה על השטיח בדיוק ברגע שביל הריח את השתן. הדיילת הרימה את מבטה אל האיש שישב במושב שליד המעבר. הוא בהה קדימה במצב של הלם, והשלולית התפשטה לרגליו.
"קרח," אמר מישהו באנקה.
הדיילת הסתובבה. ביל ראה את הנוסעת שבצד השני של המעבר מושיטה את ידיה לעבר הצעירה ומגישה לה גוש של משהו בשרי. הדיילת נרתעה. היא הרימה את עיניה וראתה שסנטרה וצווארה של הנוסעת נצבעו בצבע בורדו.
"קרח," חזרה ואמרה, וגל של דם געש מתוך פיה.
זאת היתה הלשון שלה.
ביל הסתכל מעבר לכתפו אל הקיר האחורי וראה את הכבל של שפופרת הטלפון הפנימי מתנפנף ברוח בעוד הדיילת זוחלת לעברו. הוא הביט לצד השני של המטבח. הדיילת השלישית שכבה מכורבלת על הרצפה, ולצִדה קרטון מיץ שנפל. ביל הפנה את ראשו והביט בזרם התפוזים המתערבב בשלולית הדם שסביב גופה.
הברונטית גררה את עצמה סוף-סוף לקצה המעבר, ושקיות סוכר ומְכלי פלסטיק קטנטנים של חלב התפצחו תחת מַדיה. היא שלחה יד קדימה אבל החזירה אותה מיד למקומה.
זוג נעליים שחורות עם שרוכים חסמו את דרכה.
הדיילת הרימה את עיניה. היא שכבה לרגלי ביל, שבורה ומכוסה בדם, והלסת שלה היתה פעורה אבל שום מילה לא בקעה מפיה. העניבה של ביל נחבטה ברוח. רעש המנועים שאג לעבר שניהם וכמו תבע שיִקרה משהו, לא משנה מה.
"אבל... אם אתה..." גמגמה הדיילת והרימה את עיניה אל ביל, ועל פניה ארשת של אדם נבגד. "מי שולט במטוס, קפטן הופמן?"
ביל שאף שאיפה גדולה כאילו הוא עומד לדבר, אבל לא היה מסוגל.
הוא הסתכל לאורך המטוס אל עבר דלת תא הטייס הסגורה.
הוא היה אמור להיות בצד השני.
ביל דילג מעל הדיילת וזינק במעבר אל קדמת המטוס. הוא רץ מהר ככל שהיה יכול, אבל נראה שהדלת רק התרחקה ממנו ככל שמיהר בריצתו. מסביבו אנשים צעקו והתחננו שיעצור ויעזור להם. הוא המשיך לרוץ. הדלת המשיכה להתרחק עוד ועוד. הוא עצם את עיניו.
גופו נחבט בדלת בלי אזהרה וגולגולתו נתקלה במשטח הבלתי-חדיר. ידיו אחזו בראשו בזמן שנסוג אחורה. הוא היה מסוחרר לגמרי וניסה לחשוב איך יוכל לפרוץ את דלת תא הטייס הנעולה, אבל לא צץ לו אפילו רעיון אחד. הוא הלם על הדלת עד שאיבד תחושה באגרופיו.
בנשימות בהולות הוא צעד אחורה וכבר עמד לבעוט בדלת, אבל אז שמע קליק.
הדלת נפתחה כדי סדק. ביל מיהר פנימה.
כפתורי אזהרה הבהבו באדום ובכתום כמעט על כל משטח בתא הטייס. אזעקה רמה ובלתי-פוסקת צווחה באוזניו, והרעש החודר גבר בחלל הקטן. הוא התיישב בכיסאו שמצד שמאל, הכיסא של הקפטן.
הוא ניסה להתמקד בתצוגה שלפניו בעוד הטלטלות של המטוס מבלבלות את כל המספרים והנתונים. צבע אדום עקב אחריו בכל מקום שהביט בו. כל כפתור, כל ידית, כל תצוגה צרחו לעברו.
מבעד לחלון נגלתה הקרקע, והיא הלכה והתקרבה עוד ועוד.
תתחיל לעבוד, הורה ביל לעצמו.
ידיו נשלחו קדימה.
וקפאו.
לעזאזל, אתה הקפטן. אתה חייב לקבל החלטה. אתה מאבד זמן יקר.
האזעקה נעשתה רמה יותר. קול רובוטי הורה לו שוב ושוב למשוך למעלה.
"מה עם דחף לא סימטרי?"
ביל סובב את ראשו. ממקומו במושב טייס המשנה, בנו בן העשר, סקוט, משך בכתפיו. הוא לבש את הפיג'מה שלו עם ציורי מערכת השמש. כפות רגליו לא הגיעו לרצפה.
"אתה יכול לפחות לנסות," הוסיף הילד.
ביל הסתכל שוב על ידיו. האצבעות סירבו לנוע. הן פשוט נתלו באוויר.
"טוב. אז תעשה את זה בדרך הקשה. תצלול, תאיץ ותשתמש במהירות כדי לטוס ישר."
הוא הסתובב שוב וראה את אשתו יושבת כעת בכיסא. היא שילבה את זרועותיה והפנתה לעברו את חיוכה הזחוח, זה שחייכה כששניהם ידעו שהיא צודקת. אלוהים, היא היתה נפלאה.
זיעה זלגה על צווארו בזמן שהתאמץ לזוז ולהתחיל לפעול. אבל הוא נשאר מאובן מרוב פחד. מבועת מהמחשבה שיבחר את הבחירה הלא נכונה.
קארי הסיטה את שערה מאחורי אוזן אחת ואז רכנה לעבר בעלה והניחה את כף ידה על ברכו.
"ביל. הגיע הזמן."
הוא עצר את נשימתו בזמן שגופו הזדקף בבת אחת. אור הירח בקע מבעד לסדק בווילונות והאיר פס על המיטה הזוגית הגדולה. הוא סרק את החדר וחיפש את הבהובי האזהרה. הוא ניסה לשמוע את האזעקה, אבל שמע רק כלב של שכן נובח בחוץ.
ביל שמט את ראשו אל בין ידיו ונשף בהקלה.
"אותו אחד?" שאלה קארי ממקומה לצדו במיטה.
הוא הנהן בחושך.
קוראים כותבים
אין עדיין חוות דעת.