ווהן ויליאמס

ארתור ווהן ויליאמס, בן השופט הנכבד אדוארד, השלים את לימודי בית־הספר התיכון בשנת 1860 והחליט לפנות ללימודי דת. לאחר שהשלים את לימודי התואר השני באוניברסיטה ואף זכה בסמיכה מידי בישוף אוקספורד, הוא קיבל את מינויו הראשון ככומר קהילתי בכפר במרטון (Bemerton) שליד העיר סליסבורי. במשך שנים אחדות שירת בכפרים שונים ולבסוף, בשנת 1865, השתקע באחוזת טנהרסט (Tanhurst), במורדות ליית היל (Leith Hill). על גבעה נישָאה ניצב בית אחוזה רחב ידיים, והתגוררה בו משפחת ג'וזאיה וג'ווד (Wedgwood), בעלת מפעל החרסינה הגדול, ולה שלוש בנות — לוסי, סופי ומרגרט. אך טבעי היה שארתור, הכומר המקומי, ייצור קשר עם משפחת וג'ווד, וכך הכיר את הבת מרגרט וביקש את ידה.

שתי המשפחות נתנו את ברכתן לזיווג זה, וב־2 בפברואר שנת 1868 נישאו השניים בכנסיית קולדהרבור ועברו להתגורר בבית הכומר בכפר דאון אמפני (Down Empney).

עם נישואיה ציווה ג'וזאיה וג'ווד לבתו מרגרט 500 לירות שטרלינג לשנה, ושליש מרכושו לאחר מותו.

לאחר שנישאו, כשיצאה מרגרט לטייל עם בנה בכורה הרווי, נשאר ארתור בבית ועיין במכתבים שקיבלה אשתו, ומצא בהם מכתבי תודה מחוקר הטבע הנודע צ'רלס דרווין.

כשחזרה אשתו לביתה שאל: "מה פשר מכתב התודה שקיבלת מדרווין?"

"אישי הנכבד," השיבה מרגרט, "אמי קרולין היא אחות אשתו של צ'רלס דרווין, ונערכו בינינו ביקורים הדדיים. בשיחותיו עם לוסי, סופי ואיתי למד דרווין לדעת, כנראה, שאנו יכולות לעזור לו. יום אחד שאל אותנו אם נהיה מוכנות לשתף איתו פעולה במחקרים השונים שלו. בשמחה נענינו לדוד הנחמד הזה, שאהב לשוחח איתנו על מעשיו וכמובן גם התעניין במעשינו. אני עזרתי לו במחקרו על תולעי אדמה, אלה המכונים שלשולים, שעודרים ומרככים בלי הרף את האדמה, ואילו אחיותי לוסי וסופי עזרו לו יותר במחקריו הבוטניים."

ארתור הקשיב בעניין לדברי אשתו ושאל: "האם היית מודעת לחשיבות מחקרו של דודך צ'רלס דרווין ולמעמדו בעולם המדע?"

"איני יודעת מה חשבו או ידעו אחיותי," אמרה מרגרט, "אני ראיתי בו דוד חביב וחכם ושמחתי בכל ליבי לעזור לו. לא פעם כתב לי במכתבו: 'מלאכי שלי'. כנראה העריך את עזרתנו."

"סיפרת לי שיצאתם לא פעם לשוטט עם הדוד," אמר ארתור, "מה הוא עשה באותם שיטוטים? האם רק שוחח איתכן?"

"זו שאלה מעניינת," אמרה מרגרט. "אומנם אהב לשוחח איתנו ואפילו לשיר, אבל כשראה שיח מעניין או בעל חיים מסוים, מייד היה מתרכז באותו אובייקט שמשך את תשומת ליבו ואף הסביר לנו מה הדבר שעורר את סקרנותו."

עתה התחוורה לארתור שמחתה וסקרנותה של אשתו למראה כל שיח ופרח בצאתם לטייל.

שלושה ילדים נולדו לכומר ארתור ולמרגרט אשתו: הבכור הרווי, אחריו מרגרט המכונה מגי, והצעיר ביניהם רלף, שנולד ב־12 באוקטובר 1872.

ארתור ניהל את בית־הספר המקומי, שם הורה חשבון ולימודי דת. המקום היה יפה ובני הזוג נהגו לצאת מדי פעם לשוטט באזור. המנהל המסור ארתור נהג לבקר בבתי המשפחות כדי להכירן יותר מקרוב, אך חייו נקטעו באיבם; ב־9 בפברואר 1875, בגיל 41, מת האיש, ומרגרט ושלושת ילדיה עברו לגור יחד עם האם־הסבתא קרולין ובתה סופי, בליית היל. בן שנתיים וחצי היה רלף במות אביו. כעשרה משרתים שירתו באותה אחוזה, וקרולין ניהלה אותה ביד רמה.

בליית היל. זמן קצר לאחר בואם של מרגרט וילדיה אל ליית היל חלתה קרולין במחלה קשה וממושכת. במשך כחמישה חודשים סעדה אותה אחותה, אֶמה, אשתו של דרווין. כאשר שבה קרולין לאיתנה כתבה אֶמה לבנה ג'ורג':

היה נעים מאוד לראות את דודתך קרולין יוצאת בשלום ממחלתה. אותם חודשים נהגתי לשוחח הרבה עם מרגרט וילדיה, לאחר שקרולין הלכה לישון. מעולם לא היו לי שיחות כה ארוכות עם אחייניתי מרגרט. אני סבורה שהיא נאה מאוד, נדמה לי שהיא גם יפה מתמיד. היא נראית לי אם בוגרת ומאוד אינטליגנטית. היא גם חזקה דיה לסבול את צווחותיו הנוראות של רלף, שיש בהן מידה רבה של התגרות ללא סיבה רצינית. כשאמרה לי כי לא תוכל לעמוד בהן זמן רב, עניתי לה שרלפי לא יתמיד בכך.

הילדים התגוררו בחדר הילדים בעליית הגג. המטפלת שלהם, שרה וייג'ר, אהבה במיוחד את רלף, אך הייתה קפדנית עימו, כמו גם עם מגי והרווי אחיו. היא לימדה אותם נימוסי שולחן, החמירה בדרישותיה וכפתה עליהם משמעת קשה. היא דרשה מהם להיות ישרים, חרוצים, לקיים הבטחות ולהתייחס בכבוד לכל אדם, גם אם מעמדו נחות ממעמדם. שליטתה בחדר הילדים הייתה מוחלטת. מרגרט הזדהתה עם תפיסתה הפדגוגית.