חולם מלא: איך להבין חלומות?

פרק ראשון גישתו של פרויד לחלומות

חלמא דלא מפשר — כאגרתא דלא מקריא.

(חלום שלא פורש — כאיגרת שלא נקראת)

— רב חסדא, מסכת ברכות נה א

לפני זמן מה, בביקור בווינה, התאמצתי, חיפשתי ומצאתי בקצה שדה, שלט שקבעה העירייה בשנת 1977, במקום בו נהג זיגמונד פרויד לבלות את תקופת הקיץ עם בני משפחתו. על לוח המתכת חרוטות, בגרמנית ובאנגלית, המילים שכתב פרויד במכתב לידידו הקרוב וילהלם פליס, בשנים־עשר ביוני, 1900:

״המאמין אתה שיום אחד יוצב לוח שיש בבית ועליו חקוקות מילים אלה: ׳בבית הזה, בעשרים וארבעה ביולי, 1895, נגלה סוד החלומות לד״ר זיג. פרויד? ברגע זה אני רואה סיכוי קטן לכך׳.״

איור 1: ״כאן נגלה סוד החלום״

מילים אלו נכתבו לפליס מספר חודשים לאחר פרסום פשר החלומות מאת פרויד. התאריך שמציין פרויד (24.7.1895) הוא התאריך שבו חלם את חלום ״הזריקה לאירמה״, החלום הראשון שפירש במלואו ופרסם בספרו זה. הספר נשאר ביסודו ללא שינוי,3 ופרויד ראה בו את הגילוי החשוב ביותר שלו. בטרם אביא את חלומו המכונן של פרויד ואת המסקנות שגזר מחלום זה, ראוי להכיר תחילה את אחד מהמהפכנים ששינו לבלי הכר את פני התרבות המערבית, מאחר שבאבני הדרך של התפתחותו המקצועית אפשר למצוא רמזים לדברים שאתאר בהווה. עיקרו של המסלול ההתפתחותי של פרויד הוא המעבר מהיפנוזה לחקר חלומות ומשם לפסיכואנליזה (לחקר תופעת ההעברה). ננסה לבחון מסלול זה ביתר פירוט.

תקציר קורות חייו של פרויד

איור 2: זיגמונד פרויד

זיגיסמונד שלמה פרויד נולד בשנת 1856, למשפחה יהודית בפרייברג, מורביה, שבאימפריה האוסטרו־הונגרית (צ׳כיה דהיום). הוא היה הבכור מבין שלושה בנים וחמש בנות (מצד אמו) והצעיר לשני אחים בוגרים מנישואי אביו הקודמים. משפחתו דלת האמצעים השקיעה ממון ומשאבים רבים בהשכלתו. הוא הצליח מאוד בלימודיו ובגיל שבע־עשרה החל בלימודי רפואה. בהיותו בן עשרים קיבל פרויד מלגת מחקר לעבודתו על בלוטות המין של צלופחים, אותה ערך בתחנת הניסויים לביולוגיה ימית. הוא הצטרף לקבוצת העבודה של ברוקה, נוירולוג בעל שם (שחקר בין השאר את תופעת האפזיה, חוסר היכולת לדבר, ושעל שמו נקרא ״אזור ברוקה״ במוח, האחראי על עיבוד השפה והדיבור) ופרסם את מאמרו הראשון כשנה לאחר מכן. בשנת 1881, בהיותו בן עשרים וחמש, הוסמך לדוקטור לרפואה.

כשנה לאחר מכן פגש פרויד במרתה והתאהב בה. הם התארסו והוא החל את התמחותו בבית החולים הכללי בווינה. משך כמה שנים חקר פרויד את השפעותיו של סם הקוקאין, ופרסם את ממצאיו בשנת 1884 במאמר שכותרתו ״על הקוקה״. הוא הגיע לתגליות משמעותיות, אך ״הפסיד״ את הבכורה כשעמית שלו (קרל קולר) פרסם לפניו את ממצאיו בדבר יעילות השימוש בקוקאין כסם מרדים בניתוחי עיניים. התמכרויות וסיבוכים של מטופלים שהשתמשו בעצתו בסם, הביאו את פרויד לזנוח כיוון מחקר זה, אם כי המשיך לצרוך קוקאין בעצמו מדי פעם.

בשנת 1885, ולאחר תחינות רבות, קיבל פרויד מלגת לימודים לצורך השתלמות בהיפנוזה אצל ז׳אן מרטין שרקו בבית החולים סלפטרייר (Salpêtrière) בפריז. עניינו של פרויד בהיפנוזה החל עוד כשהיה סטודנט לרפואה והוא השתמש בה לצרכים קליניים. כוונתו המקורית של פרויד הייתה ללמוד נוירופתולוגיה בפריז, אך הקשר האישי המיוחד שנרקם בינו לבין שרקו — שאותו כינה ״המורה הדגול שלי״ (Freud, 1914) ובהזדמנות אחרת ״מורי ורבי״ (פרויד, 1966/1917) הסיט את מוקד התעניינותו לכיוונה של הפסיכופתולוגיה של ההיסטריה. היכרותו עם יוזף ברויאר, הרופא הווינאי הבולט, אשר פרויד היה לבן טיפוחיו למשך כארבע־עשרה שנים, הביאה את השניים לפרסום עבודתם מחקרים בהיסטריה (פרויד וברויאר, 2004/1895), עבודה שניתן להחשיבה כנקודת הפתיחה של הפסיכואנליזה, למרות היותה עבודה המתארת טיפולים בעזרת היפנוזה.

הרעיון המרכזי שפיתחו פרויד וברויאר הוא תנועה מהתבססות על סילוק ישיר של תסמינים היסטריים באמצעות היפנוזה לסילוק התסמין על ידי הבנת מקורו. מקורו של התסמין, כך מסיק פרויד, הוא מניע סמוי ולא מודע הגורם לקונפליקט נפשי. התסמין מהווה מעין פשרה שמאפשרת ביטוי לא מודע של הקונפליקט. זיהויו של הקונפליקט והבאתו למודע מעלימה את התסמין.

מיד לאחר מכן החל פרויד בעבודה אינטנסיבית, שנמשכה כארבע שנים, ושיאה — פרסום ספרו פשר החלומות. הספר הופיע בשלהי 1899, אך שנת הפרסום שנקבעה על ידי המוציא לאור הייתה 1900. למרות הציפיות האדירות מהספר (עליהן ניתן ללמוד גם מהבחירה בתאריך הפרסום ה״עגול״, המרמז על תחילתה של מאה חדשה), מכירתה של המהדורה הראשונה (600 עותקים) ארכה שמונה שנים תמימות. זהו ללא ספק טקסט מכונן, שפרויד עצמו התייחס אליו כרגע הולדתה של הפסיכואנליזה, אשר השתנה והתפתח במהלך השנים (עם פרסומן של מהדורות חדשות ובהן הכניס פרויד את החידושים והפיתוחים בגישתו שלו לפסיכואנליזה). כשנה לאחר פרסומה של היצירה עבת הכרס פשר החלומות, ביקש המוציא לאור מפרויד לתמצת את עבודתו ולכתוב גרסה המתאימה לקהל הרחב. פרויד, שהסתייג בתחילה, כתב לבסוף את על החלום הדידקטי והנגיש יותר.

עבודתו הפורייה של פרויד נמשכה גם בשלושים ותשע השנים הבאות, ממש עד סמוך למותו, שנה לאחר פלישת הנאצים לאוסטריה (והמעבר שנאלץ לעבור עקב כך — ולמורת רוחו — ללונדון). הוא נפטר בגיל שמונים ושלוש, לאחר חזרתה של מחלת הסרטן ממנה סבל, ולאחר שביקש המתת חסד.

לא אוכל להקיף במסגרת זו את כל תרומתו העצומה של פרויד, על שלל גווניה, ואסתפק לכן בנקודות שהביאוהו עד לפרסום פשר החלומות, הנושא בחובו את עיקרי תפיסתו בנוגע לחלומות (ורבות מתפיסותיו בנוגע לפסיכואנליזה). המעוניינים להרחיב קריאה על פרויד מוזמנים לעיין בביוגרפיה המצוינת פרי עטו של ההיסטוריון פיטר גיי (1993/1988). בטרם אפנה לתיאור החלום המפורסם ביותר של פרויד והדרך שבה פרויד מפרשו, אקדים מספר מילים על תפיסתו של פרויד את החלומות.

פרויד, בסגנון כתיבתו המבריק, הציג את ההשערה שהחלום הוא פעילות נפשית מאורגנת, השונה מזו של מצב הערות ובעלת חוקיות משל עצמה. השערה זו של פרויד יצאה כנגד הדעה הרפואית־מדעית ששלטה אז בכיפה כפי שיצאה נגד התפיסות המדעיות שנבעו מהמחקר הפיזיולוגי של החלומות (תפיסות שנמשכו עד לאחרונה, ראו בפרק הפיזיולוגיה) ונטו לראות בחלומות אך ורק תוצר לא מאורגן שמקורו בגירוי פיזי, ללא כל משמעות פסיכולוגית. פרויד גם יצא כנגד הגישות הפופולריות לפירוש חלומות בעזרת סמלים, במטרה לנבא את העתיד וסבר שהחלום אינו מגיע ממקור חיצוני ואינו נכפה על החולם על ידי כוחות עליונים, אלים או שדים, אלא הוא תוצר של החולם עצמו.

כנראה שפרויד התעניין בחלומותיו עוד משחר ילדותו. במכתב למרתה, ארוסתו (18.7.1883) הוא הזכיר פנקס שבו רשם מחשבות בנושא. עניינו המדעי התעורר כאשר זיהה כי קיים קשר בין חלומות, פנטזיות וסימפטומים היסטריים מתוך יישומה של טכניקת האסוציאציות החופשיות (שהייתה פיתוח שלו לטכניקה היפנוטית ואותה הציג בספרו המשותף עם ברויאר מחקרים בהיסטריה). הוא השווה בין חלומותיו שלו לחלומות של מטופליו וניסה להעריך את תפקידי החלימה הן בתפקוד הנפשי הנורמלי והן בתפקוד הנפשי הפתולוגי. הוא החל באנליזה של חלומותיו שלו באופן שיטתי, ואת תוצאות חקירת חלומו ״הזריקה לאירמה״ פרסם בפשר החלומות (את אופן חקירתו ותוצאותיה נפגוש עוד מעט). לאחר שלא הצליח בניסיון אינטגרציה של מחשבותיו עם ממצאים מתחום הנוירופיזיולוגיה מתקופתו, זנח לזמן מה את שיטת החקירה האובייקטיבית וביכר להתמקד בשיטה הסובייקטיבית, שיטה שממנה התפתחה בהמשך הפסיכואנליזה (סולמס וטרנבול, 2005/2002).

כארבע שנים נמשכה עבודתו של פרויד על פשר החלומות עד לסיומה בספטמבר 1899. הכתיבה הייתה עבורו תהליך טיפולי. עיבודו הנפשי של פרויד את מות אביו יעקב (שנפטר בשנת 1896), כלל חקירה שיטתית של חלומותיו שלו שהביאה לאנליזה העצמית שלו. מטבע הדברים, היה מות אביו נוכח מאוד בחלומותיו, וקרוב לוודאי שהעיסוק בנושא ניזון לא רק מסקרנות אקדמית גרידא, אלא היווה עבור פרויד גם דרך להתמודד עם אבלו. בסופו של יום, הביאו הן האנליזה העצמית והן פירוש חלומותיו לגיבושה של הפסיכואנליזה.

פרויד משתמש בחלומו ״הזריקה לאירמה״ על מנת להדגים את דרך עבודתו: הוא רושם בקפידה את חומר הגלם של החלום, מפרקו למרכיביו, מאתר את האסוציאציות החופשיות העולות בקשר לכל קטע של החלום, ומנסה לעמוד על קשרים אפשריים שיירמזו על פירוש אפשרי לחלום. מאחר וניתוחו הדקדקני של פרויד לחלום ״הזריקה לאירמה״ שלו, נפרש על פני שבעה־עשר עמודים והיות וזהו ניתוח טכני ומורכב, אנסה לפשט בהמשך את דרך עבודתו, תוך שמירה על אופייה ככל הניתן.

הנחתו הבסיסית של פרויד היא שהחלום הנו תופעה נפשית. להנחה זו הוא הוסיף הנחה שנייה והיא שברשות האדם מצוי מידע שהוא אינו מודע לו. את ההוכחה להנחה זו מצא פרויד בתופעות ההיפנוטיות. פרויד מציין שראה במו עיניו כיצד חוויות היפנוטיות שעורר ברנהיים4 במטופלים — נשכחו מהם לחלוטין בצאתם מהמצב ההיפנוטי (תופעה הידועה כאמנזיה פוסט־היפנוטית). ברנהיים לא ויתר ודרש מהמטופל לספר מה קרה לו בשעת ההיפנוזה. המטופל טען שאינו זוכר מאומה, אך ברנהיים חזר והתעקש, הפציר והבטיח שהוא מוכרח להיזכר ״והנה נתערער תוקף עמידתו של האיש, הוא התחיל להיזכר; תחילה זכר במעומעם אחת מהחוויות שהושאו לו, אחר כך משהו אחר, הזיכרונות נעשו צלולים יותר ויותר, מושלמים יותר ויותר, וסוף שיצאו כולם בלא שיור לאור העולם״ (פרויד, 1966/1917, עמ׳ 65). העניין הוא כיצד לאפשר לאדם למצוא את ידיעתו ולמסור אותה לנו. כאן נשען פרויד על ניסיונו עם מעשי כשל ופליטות פה, וטען כי האסוציאציה הראשונה שעולה בדעתו של החולם הוא ההסבר הטוב ביותר למקורו של החלום.

הטכניקה שמציע פרויד נשענת אם כן, על אסוציאציות חופשיות לחלום. החלום מורכב מיסודות רבים, ויש לכן לפרק את החלום ליסודותיו ולערוך את החקירה לגבי כל יסוד לחוד. כך, מתבקש החולם ״לזרוק לאוויר״ כל מה שעולה במוחו ביחס לכל אחד מהמרכיבים שבחלומו, ללא סינון וללא ביקורת עצמית. בשלב כלשהו יצוץ ויעלה כאילו מעצמו המשותף בין האסוציאציות החופשיות למרכיבי החלום השונים, וייחשף התוכן הלא מודע המסתתר מאחוריהם.

פרויד מבחין בין תוכנו הגלוי של החלום לתוכנו הסמוי. התוכן הגלוי, זה המדווח מפי החולם, מעורפל בדרך כלל. משמעותו של התוכן הסמוי מתבהרת רק לאחר פענוח החלום לאור האסוציאציות של המטופל. בין התוכן הגלוי לסמוי יש קשר הדוק, הנובע מהמשמעות הסודית המאחדת אותם ושהאנליזה מצליחה לחשוף. למעשה, האנליזה היא תהליך ״הפוך״ לתהליך אותו מכנה פרויד ״עבודת החלום״ — מכלול תהליכים נפשיים ההופכים את התוכן הסמוי לתוכן גלוי (כלומר, כזה ששונה עד שלא ניתן יהיה להכירו). ״עבודת האנליזה״ מכוונת למצוא את המשמעות הסמויה בהסתמך על התוכן הגלוי. בלשונו של פרויד: ״המשימה של פירוש החלום הנה [...] לפרום את המארג שטוותה עבודת החלום״ (פרויד, 2004/1901, עמ׳ 102).

החלום, לפי פרויד, הוא מילוי (בתחפושת) של משאלה (מדוכאת, מודחקת). הסוואת המשאלה (״התחפושת״) היא תפקידה של ״עבודת החלום״ ולצורך כך עושה החלום שימוש בארבעה מנגנונים (כולם, אגב, הופיעו בחלום ״הזריקה לאירמה״, אותו נפגוש בהמשך):

עיבוי: תהליך בו נדחסות משמעויות מספר אל מרכיב גלוי אחד בחלום.

התקה: תהליך בו יסוד חבוי מוחלף בדבר מה אחר, הרומז עליו אך אינו מציג אותו במפורש.

ייצוג חזותי (הפיכת מחשבות לתמונות): מחשבות המיוצגות באופן מילולי נהפכות באמצעות מנגנון זה לדימויים חזותיים. משול הדבר להחלפת טקסט בסדרת איורים. חשיבה בתמונות מאפיינת שלבי התפתחות מוקדמים מאוד, וההנחה של פרויד היא שבחלום יש נסיגה לשלבי חשיבה מוקדמים (הן מהבחינה הפילוגנטית והן מהבחינה האונטוגנטית). ייתכן שגם האופן שבו בחרתי להציג את החלום קשור לתהליך זה.

עיבוד משני: קישור בין התמונות שנוצרו כך שיתקבל סיפור רציף ואחיד למראה.

המניע העיקרי לעיוות החלום מקורו בצנזורה. ערכאה ייחודית זו (ובעייתית מהבחינה הפילוסופית) נמצאת בגבול שבין המודע ללא מודע, ומטרתה לספק ״אישור מעבר״ רק לתכנים נעימים ולא מזיקים. כל השאר אינו זוכה לאשרת כניסה למודע, והוא בבחינת מודחק מהמודע. מצב השינה מרופף במידת מה את הצנזורה ולכן התוכן המודחק יכול לפרוץ למודעות כחלום, בתנאי שיתחפש כיאות (באמצעות עבודת החלום שתוארה לעיל) כך שיחמוק מעיני הצנזור. החלום, לכן, הוא מעין פשרה, הדומה באופייה לפשרה שיוצר הסימפטום ההיסטרי בין הדחף למלא משאלה אסורה לבין הצורך להדחיקו.

התוכן הסמוי יהיה פעמים רבות משאלות ארוטיות, ולא סתם משאלות ארוטיות אלא משאלות מיניות ילדיות ומודחקות. נדיר שהגשמתן של משאלות תופענה כלשונן. לרוב הן יוסוו היטב ועל האנליזה מוטל יהיה לחשוף אותן.

החלום עושה שימוש רב בסמלים, המאפשרים ״עקיפת״ מנגנון הצנזורה על ידי שלילת המשמעות המינית הגלומה בהם. פרויד מבחין בין סמלים ״אוניברסליים״ לסמלים ״אישיים״. רובם הגדול של הסמלים בחלום משמש לגילומם של אנשים או של חלקי גוף בהם מודגש העניין הארוטי (איברי המין במיוחד). על מנת להימנע מפירושים שרירותיים חובה להביא בחשבון גם את המשמעות האישית של סמלי החלום (בהסתמך על האסוציאציות החופשיות של החולם) ולא להסתפק בסמלים האוניברסליים.

החיבורים הפוסט־פרוידיאניים הנוגעים לחלומות, אף כי רבים הם, לא ערערו את מעמדה האיקוני של עבודתו המקיפה והמרשימה של פרויד. הטקסטים הפוסט־פרוידיאניים על אודות פירוש חלומות המתפרסמים בכתבי העת, דנים ברובם בהיבטים חלקיים של התיאוריה והטכניקה, ואת חלקם נפגוש בהמשך. למרות המעבר ההדרגתי מאנליזה של חלומות לאנליזה של ההעברה, ממשיכה האנליזה של חלומות להיות רבת ערך בפרקטיקה הפסיכואנליטית, וניתן לראות זאת בעובדה שרוב הדוגמאות הקליניות המתפרסמות בימינו מומחשות בעזרת אנליזה של חלום אחד או יותר המסופרים על ידי המטופל.

אנליזה של חלום לדוגמה: חלום ״הזריקה לאירמה״ שחלם פרויד הרקע לחלום

פרויד מציין כי זהו החלום הראשון שפירש במלואו (והוא זה שהונצח שנים רבות לאחר מכן בשלט, ראו איור 1). הוא ייחס לו חשיבות יוצאת דופן והשתמש בו כדי להדגים את התיאוריה שלו לפיה חלומות הם הגשמת משאלות. בהקדמה לאנליזת החלום הוא מציין כי בקיץ של אותה שנה טיפל באישה צעירה, ידידת משפחה. פרויד היה ער למורכבות שעלולה להיות ביחסי היכרות כאלו עבור רופא, לא כל שכן עבור מטפל פסיכותרפיסט ומציין את האינטרס האישי המוגבר ואת הסמכות המקצועית המוקטנת. גם תחושת הלחץ להצליח בטיפול הוזכרה, באשר אי הצלחה עלולה הייתה לעורר ביקורת ולרופף את יחסי הידידות עם משפחת החולה.5

הטיפול, כך מספר פרויד, הסתיים בהצלחה חלקית: הוא הציע לה פתרון שלא נראה לה, ובעוד הם חלוקים בדעותיהם הגיעה חופשת הקיץ.

אוטו, עמית וידיד קרוב של פרויד, סיפר לו שנתקל באירמה, המטופלת, באתר נופש שבו שהו. פרויד התעניין בשלומה, והידיד ענה שאומנם הוטב מצבה, אך לא בשלמות. פרויד חש כאב למשמע הדברים ודימה לשמוע נימה של ביקורת, כאילו הגזים בהבטחותיו למטופלת. הוא שיער כי בנימת דבריו של אוטו השתקפה הביקורת של בני משפחתה של אירמה, שלא ראו בעין יפה את טיפולו בה.

פרויד אינו מבין לאשורה את הרגשתו הלא נעימה, וממילא לא נותן לה ביטוי כלשהו. באותו ערב יושב הוא, כאילו כדי להצדיק את עצמו, לכתוב את תיאור המקרה של אירמה על מנת למסרה לד״ר מ., עמית וידיד משותף. לפנות בוקר הוא חולם את החלום הבא, ומזדרז לרשום אותו מיד עם יקיצתו:

החלום

חלום מיום 23–24 ביולי 1895.

אולם גדול — אורחים רבים שאנו מקבלים את פניהם — ביניהם אירמה, שמיד אני לוקח אותה הצידה, כאילו כדי לענות על מכתבה, לנזוף בה על שלא הסכימה ל״פתרון״. אני אומר לה: אם עדיין את חשה כאבים הרי שזוהי אשמתך. — היא עונה: אילו ידעת מה כאבים יש לי כעת בגרון, בקיבה ובבטן, זה חונק אותי. — אני מפחד ומביט אליה. היא חיוורת ונפוחה; אני מהרהר, בסופו של דבר, שמא נעלם מעיני משהו אורגני. אני לוקח אותה אל החלון ומסתכל בגרונה. היא מגלה רתיעה, כפי שעושות נשים אשר שיניים תותבות בפיהן. אני מהרהר, הרי אין היא זקוקה להן — היא פותחת את הפה כדרוש, ואני מוצא מצד ימין כתם גדול, ובמקום אחר אני רואה חזזית לבנבנה אפורה נרחבת על גבי תצורות מסולסלות מוזרות שנעשו מן הסתם בדוגמת קונכיות האף. אני ממהר לקרוא לד״ר מ. החוזר על הבדיקה ומאשר אותה. ד״ר מ. נראה לגמרי אחרת מאשר ברגיל; הוא חיוור מאוד, צולע, וסנטרו הוא ללא חתימת זקן [...] ידידי אוטו עומד אף הוא בסמוך לה וידידי ליאופולד בודק אותה בהקישו על החזה שלה ואומר: יש לה עמימות משמאל למטה, ומצביע גם על תסנון (Infiltrate) בחלק העור שעל יד השכמה השמאלית (הרגשתי בכך כמותו על אף שמלתה) [...] מ. אומר: אין ספק, זוהי הדבקה, אבל אין בכך כלום, עוד תתווסף דיזינטריה והרעל יופרש... אנו גם יודעים לאלתר מניין ההדבקה. לפני זמן מה, כשהרגישה את עצמה לא בטוב, הזריק לה הידיד אוטו תכשיר פרופיל, פרופילן, חומצת פרופיון [...] טרימתילאמין (שאת נוסחתה אני רואה לפני מודפסת באותיות גמלניות) [...] זריקות כאלו אין לעשות בקלות ראש. קרוב לוודאי שגם המזרק לא היה נקי (פרויד, 1998/1923, עמ׳ 102).

בפועל, לו היינו מתבוננים בדפים בעזרתם ניתח פרויד את חלומו, ייתכן שניתוח חלום ״הזריקה לאירמה״ היה נראה כך (אלו האסוציאציות והמסקנות הנגזרות מהן, עליהן דיווח פרויד עצמו):

איור 3: ניתוח חלום ״הזריקה לאירמה״ (המשך בעמוד הבא)

איור 3 (המשך): ניתוח חלום ״הזריקה לאירמה״

פשר החלום: למלא משאלה

אירועי הערב האחרון (הידיעה שהביא עמו אוטו, רישום תיאור המקרה של אירמה) הביאו למשאלות שאותן ממלא החלום: פרויד אינו אשם בכך שאירמה עדיין סובלת, אוטו הוא האשם בכך. הערתו של אוטו בדבר החלמתה החלקית, שהרגיזה את פרויד, הביאה אותו לנקום בו על ידי היפוך האשמה, שבחלום כעת מיוחסת לו (לאוטו). החלום, אם כן, מזכה את פרויד ומחייב שורה ארוכה של גורמים אחרים. זוהי משאלתו של פרויד, שאותה ממלא החלום. וזוהי ההוכחה הניצחת של פרויד (לצדה הוא מביא עוד כמה הוכחות למילוי משאלה בחלומו זה, כמו הנקמה במטופלת הלא צייתנית, שאותה החליף באחרת) לכך שתוכנו של החלום הוא מילוי משאלה.

עבודה עצמית עם חלומות לפי פרויד

הנחתו של פרויד היא כי ניתן לפרש חלומות. התשובה לשאלה האם אדם יכול לפרש את חלומותיו שלו היא מורכבת מעט. עובדה היא שפרויד ניתח את חלומותיו בעצמו. ניתן לטעון, ובמידה רבה של צדק, שאין לאדם הבריא יכולת להבין לאשורם את כל נבכי הלא מודע שלו, באשר חומרים אלה אמורים להישאר לא מודעים לו, ולכן עליו להיעזר באדם אחר שיתווך עבורו את מה שמסתיר ממנו הצנזור שלו. כך, ״חלום אירמה״ של פרויד, זכה לפרשנויות רבות שברבות מהן מוארות נקודות שעיניו של פרויד טחו מראות.

אני סבור שכפי שמטפלים מקפידים על הדרכה קבועה וכפי שפסיכולוגים נוטים להיעזר בטיפול פסיכולוגי אישי (ברבות מתוכניות הלימודים מהווה הטיפול האישי דרישה מקדימה להגשת מועמדות לקבלה אליהן), כך יש יתרון ברור לעבודה עם מטפל (וזאת מבלי להזכיר עדיין את מאפייניו התקשורתיים של החלום, שלדעת לא מעטים, ובהם אני, הם בעלי חשיבות). ואולם, למרות המוגבלות של שדה הראייה שלנו לתפוס את הלא מודע של עצמנו, הרי שבהחלט יש טעם בהגדלת טווח ראייה זה.

ניתן לנסות וללמוד מאופן עבודתו של פרויד על מנת לנתח חלומות עצמיים. הוא סבור שעל מנת להבין את חלומותיו של המטופל יש צורך תחילה בהכנה פסיכולוגית שלו. בדומה, יכול אדם המעוניין לנתח את חלומותיו שלו, להכין את עצמו. המטרה היא להביא לשני שינויים: הראשון יהיה הגברת תשומת הלב שנפנה לתפיסה הנפשית של עצמנו (במבוא לספר כינינו זאת מנטליזציה או תאו״ם). השני יהיה סילוק הביקורת העצמית שתחת שבטה מעבירים אנו את כל מחשבותינו.

עלינו להביא את עצמנו למצב נפשי שבו תשומת הלב תהיה ״מרחפת״ ולא ממוקדת, כמו בשלב שלפני ההירדמות או במצב ההיפנוטי. במצבים אלו, לא רק שיש פחות ביקורת על ההרהורים והמחשבות, אלא שהם מתחילים להופיע בתמונות חזותיות ובשמע (פרויד מכנה זאת ״רגרסיה טופוגרפית״, נושא שארחיב בו בהמשך).

רוב בני האדם מסוגלים להביא את עצמם לעמדה כזו ללא קושי. פרויד מציין — ואני ממליץ ליישם את דבריו — שהוא מצליח להגיע לעמדה זו בשלמות על ידי כתיבת האסוציאציות ונצנוצי המחשבה שעולים במוחו על דף נייר.

ניתן לרשום את החלום בשלמותו, ואז לפרקו לחלקי תוכן בודדים, כפי שהודגם בניתוח חלום ״הזריקה לאירמה״. עבור כל אחד ממרכיבי החלום יש לשקוע במצב הרוח הרפלקטיבי ולאפשר לאסוציאציות לעלות, ללא הפרעה וללא התערבות. את האסוציאציות רושמים מיד ללא ביקורת, גם אם הדבר נראה שטותי, לא שייך או לא מעניין.

לאחר שעוברים על כל מרכיבי החלום, קוראים את שרשראות האסוציאציות שהופקו. אסוציאציות אלו הן ״עבודת החלום״ (עיבוי, התקה, חשיבה בתמונות, הסמלה) אך במהופך. מכאן מתאפשר ציור המשאלה הסמויה שהחלום ניסה להעביר או להסתיר.

כמה מילות סיכום

פרויד, שבו אנו נוטים לראות כדמות המשפיעה והמרכזית ביותר להבנת חלומות, ראה בחלום דבר מה שיש לפרשו. התוכן הלא מודע הוא ה״דבר האמיתי״ המוסתר על ידי עבודת החלום.

ראייה זו של החלום כזקוק לפירוש על מנת להגיע לחקר האמת, תמשיך ללוות אותנו עם עוד דמויות שנפגוש, אולם היא תלך ותשתנה בחלוף השנים. כיום ניתן לראות בחלום, בחלימה ובעבודה עם חלומות — הזמנה למתן פשר ולא לחקר אמת.

למעשה, גם פרויד עצמו עבר שינוי דומה. רולניק (2004) שם לבו לכך שפרויד פותח את ספרו על החלום (שיצא לאור שנה לאחר פרסום פשר החלומות) במשפט: ״כאשר אנו ניגשים לערוך אנליזה לחלום חובה עלינו להשתחרר תחילה מהצורך לפרשו״ (פרויד, 2004/1901). ניתן לראות בכך יציאה של פרויד כנגד העמדה הרואה בחלום מקור ידע מוחלט ומאידך העדפה להבין את משמעותו בתוך ההקשר שבו הוא מסופר. עמדה זו ניתן להבין כעמדה התייחסותית (אינטרסובייקטיבית) שלא רק שנרחיב עליה בהמשך, אלא אף ננסה ליישם אותה להבנה מחודשת של חלום ״הזריקה לאירמה״.

3 פשר החלומות פורסם במהדורות רבות. הגרסה העברית העדכנית (כמו גם זו הקודמת) מבוססת על המהדורה השמינית, שראתה אור בשנת 1923 והייתה האחרונה שפורסמה בימי חייו של פרויד. מהדורה זו שונה למדי מהמדורה הראשונה שפורסמה בשנת 1899 (כשעל השער מתנוסס התאריך הסמלי 1900), אם כי פרויד, למרות התוספות הרבות שהכניס במהדורותיו השונות של הספר, סבר שהספר נותר במהותו כבתחילה ושאין כלל צורך ברוויזיה של תורת החלומות שלו.

4 היפוליט ברנהיים (1840–1919) נחשב לאחת מהדמויות המרכזיות בהיסטוריה של ההיפנוזה. ממייסדי ״אסכולת ננסי״, שנהפכה לגורם הבולט ביותר בתיאוריה ובפרקטיקה של הטיפול ההיפנוטי בסוף המאה התשע־עשרה.

5 גם בסרט תותי בר שהוזכר בהקדמה לספר, חולם פרופ׳ בורג, הרופא, שהוא נבחן מול קהל — ונכשל — בדיאגנוזה של בחורה צעירה, ואף שוגה באבחנתו שהיא מתה, בעוד החולה פורצת בצחוק. לדעתי, יש בסרט ״התכתבות״ עם פרויד, כאשר כלתו של בורג מזכירה לו שאמר לה (ואין הוא זוכר שאמר זאת) שאם רצונה באוננות מילולית, הרי שמוטב לה לפנות לפסיכיאטר או לפסיכואנליטיקאי.