חכמי ספרד בדורות האחרונים – חלק א׳

רַבִּי חַיִּים פָלָגִ'י

יְהִי כְבוֹד חֲבֵרָךְ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ

רַבִּי חַיִּים פָלָגִ'י נוֹדַע בַּחֲסִידוּתוֹ וּבִזְהִירוּתוֹ הָרַבָּה בְּעִנְיָנִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְיָעִידוּ עַל כָּךְ הַמַּעֲשֶׂים הַבָּאִים.

פַּעַם, כַּאֲשֶׁר יָשַׁב רַבִּי חַיִּים לֶאֱכֹל אֶת אֲרוּחָתוֹ, הִקִּישָׁה עַל דֶּלֶת בֵּיתוֹ אִשָּׁה זְקֵנָה וּבִקְּשָׁה לְהַצִּיג לְפָנָיו אֶת שְׁאֵלָתָהּ. אוּלָם בֶּן הַבַּיִת, שֶׁפָּתַח לָהּ אֶת הַדֶּלֶת, סָח לָהּ כִּי הָרַב סוֹעֵד עַתָּה, וְכִי אֵין הוּא פָּנוּי לְהָשִׁיב עַל שְׁאֵלָתָהּ. שָׁמְעָה זֹאת הַזְּקֵנָה, וְשָׁבָה עַל עִקְבוֹתֶיהָ כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּאָה. אוּלָם בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ הֵבִין רַבִּי חַיִּים מָה אֵרַע וְקָרָא לִמְשַׁמְּשׁוֹ. הוּא קָם וְלָבַשׁ אֶת גְּלִימָתוֹ, וּבִקֵּשׁ מִן הַמְּשַׁמֵּשׁ שֶׁיּוֹלִיכֶנּוּ לְבֵיתָהּ שֶׁל הַזְּקֵנָה.

תְּחִלָּה נִסָּה הַמְּשַׁמֵּשׁ לְהָנִיא אֶת הָרַב מִכַּוָּנָתוֹ, בְּטַעֲנָה כִּי בֵּיתָהּ שֶׁל הַזְּקֵנָה נִצָּב בְּמָקוֹם מְרֻחָק, אוּלָם הָרַב לֹא הִשְׁתַּכְנַע כְּלָל וְעִקָּר, הוּא הוֹרָה לִמְשַׁמְּשׁוֹ לְהוֹלִיכוֹ אֶל בֵּית הַזְּקֵנָה. וְכָךְ הָיָה.

כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ הַשְּׁנַיִם אֶל בֵּיתָהּ, פָּתַח רַבִּי חַיִּים וּבִקֵּשׁ אֶת מְחִילָתָהּ עַל כָּךְ שֶׁמִּי מִבְּנֵי בֵּיתוֹ הֵשִׁיב אֶת פָּנֶיהָ רֵיקָם. וּלְאַחַר מִכֵּן הִקְשִׁיב בְּסַבְלָנוּת רַבָּה לִשְׁאֵלָתָהּ, והֵשִׁיב לָהּ מָה שֶׁהֵשִׁיב, בִּמְתִינוּת וּבְאֹרֶךְ רוּחַ. רַק לְאַחַר כָּל זֹאת, שָׁב לְבֵיתוֹ וְהִמְשִׁיךְ בַּאֲרוּחָתוֹ. עַד כְּדֵי כָּךְ הִגִּיעָה עַנְוָתוֹ וּמְסִירוּתוֹ לִבְנֵי קְהִלָּתוֹ.

***

לְצַד גְּאוֹנוּתוֹ שֶׁל רַבִּי חַיִּים, הָיָה זָהִיר עַד מְאֹד בִּדְבָרִים הַנּוֹגְעִים לְמִּצְווֹת וְעֲבֵרוֹת שְׁ"בֵין אָדָם לַחֲבֵרוֹ". כָּל כָּךְ הָיְתָה רַבָּה זְהִירוּתוֹ בְּעִנְיָן זֶה, עַד שֶׁהָיָה רָגִיל לוֹמַר: "יְזַכֵּנִי ה' לָצֵאת יְדֵי חוֹבָה בַּמֶּה שֶׁנּוֹגֵעַ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ — כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי יוֹצֵא יְדֵי חוֹבַת הַבְּרִיּוֹת". עַד כְּדֵי כָּךְ!

פַּעַם אַחַת הָיָה רַבִּי חַיִּים מְהַלֵּךְ בַּדְּרָכִים לְצֹרֶךְ עִנְיָן מְסֻיָּם, וּבְהַגִּיעוֹ אֶל אַחַד הַמְּקוֹמוֹת גָּבְרָה עָלָיו עֲיֵפוּתוֹ, וְהוּא פָּרַשׁ אֶל פִּנָּתוֹ וְנִמְנֵם מְעַט. לְפֶתַע חָשׁ כִּי מָאן דְּהוּ מְנַסֶּה לִשְׁלֹחַ יָד אֶל חֵיקוֹ. הוּא פָּקַח קַלּוֹת אֶת עֵינָיו, וְהִבְחִין כִּי יְהוּדִי קְשֵׁה יוֹם מְנַסֶּה לִגְנֹב מִמֶּנּוּ אֶת צְרוֹר הַמָּעוֹת הַמֻּנָּח בְּחֵיקוֹ. רַבִּי חַיִּים חִשֵּׁב מְהֵרָה וּמָצָא, כִּי אִם יָרִים אֶת קוֹלוֹ וְיָנִיס אֶת הַגַּנָּב — יְבִיאוֹ הַדָּבָר לִידֵי הַלְבָּנַת פָּנִים נוֹרָאָה, שֶׁהֲרֵי הַמָּקוֹם הוֹמֶה אָדָם, וּבְוַדַּאי יוּקַע הַלָּה אֶל עַמּוּד הַקָּלוֹן. מָה עָשָׂה רַבִּי חַיִּים? שָׂם עַצְמוֹ כְּיָשֵׁן, וְהִנִּיחַ לַגַּנָּב לִטֹּל מִמֶּנּוּ אֶת צְרוֹר מְעוֹתָיו. מוּכָן הָיָה רַבִּי חַיִּים לְוַתֵּר עַל מָמוֹנוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ יְהוּדִי בָּרַבִּים.