טוויסטד 2: משחקים מעוותים

"תצליף בי! אדון, תצליף בי!"

התאפקתי לא לצחוק למראה פניו של בות', שומר הראש שלי, כשהתוכי לד'ר2 צווח בתוך הכלוב. שמו של התוכי העיד על חיי המין של בעליו הקודמים, ובעוד אנשים חשבו שהוא משעשע, בות' לא היה אחד מהם. הוא שנא ציפורים ואמר שהן מזכירות לו חולדות ענק מעופפות.

"הוא והתוכי ימותו זה על זה יום אחד," מלמלה אמה, המנהלת של וגז אנד ויסקרס. "בות' המסכן."

כבשתי צחוק נוסף למרות הצביטה הקטנה בליבי. "נראה שלא. בות' עוזב בקרוב."

ניסיתי לא לחשוב על זה. בות' היה איתי במשך ארבע שנים, והוא עומד לעזוב לקראת הלידה של אשתו ולהישאר באלדורה כדי להיות קרוב אליה ולתינוק שייוולד. שמחתי בשבילו, אבל אתגעגע אליו. בנוסף להיותו שומר הראש שלי, בות' הוא חבר. אוכל רק לקוות שתהיה לי תקשורת טובה כזו גם עם מי שיחליף אותו.

"אה, נכון, שכחתי." הבעת פניה של אמה התרככה. היא הייתה בשנות השישים המוקדמות של חייה, שערה קצר ומעט כסוף, עיניה חומות וחמימות. "שינויים רבים בזמן קצר, יקירתי."

היא ידעה כמה אני שונאת פרידות.

מאז השנה הראשונה שלי בקולג' אני מתנדבת בווגז אנד ויסקרס, מקלט לחיות מחמד, ואמה הפכה לחברה קרובה ולמנטורית. לרוע המזל, גם היא עומדת לעזוב. היא עדיין תישאר בהייזלבורג, אבל פרשה מתפקידה כמנהלת המקלט, ומשמעות הדבר היא שכבר לא אראה אותה בכל שבוע.

"אחד מהם לא חייב לקרות," אמרתי. "את יכולה להישאר."

היא הנידה בראשה. "אני מנהלת את המקלט במשך עשור כמעט. הגיע הזמן לדם חדש. מישהי שתוכל לנקות את הכלובים בלי שהגב ואגן הירכיים שלה יכאבו."

"בשביל זה יש מתנדבים." הצבעתי על עצמי. הבנתי אותה אבל לא יכולתי להתאפק. עזיבתם של אמה ושל בות' וסיום הלימודים הקרוב באוניברסיטת ת'ייר, שם למדתי יחסים בינלאומיים — כנדרש מנסיכה — אלה פרידות שיספיקו לי לחמש השנים הבאות.

"את מתוקה. אל תספרי לאחרים..." היא לחשה כממתיקה סוד, "את המתנדבת הכי אהובה עליי. נדיר למצוא מישהי במעמדך שמתנדבת כי היא רוצה, ולא כי היא מעמידה פנים מול המצלמות."

הסמקתי מהמחמאה. "זו ההנאה שלי. אני מתה על בעלי חיים." הלכתי בדרכה של אימי בתחום הזה. זה היה אחד הדברים הבודדים שנשארו לי ממנה.

בחיים אחרים הייתי הופכת להיות וטרינרית, אבל בחיים הנוכחיים — המסלול תוכנן עבורי עוד לפני שנולדתי.

"יכולת להיות מלכה נהדרת." אמה זזה הצידה כדי לאפשר לאחד מאנשי הצוות, שגור כלבים מתפתל בידיו, לעבור על פנינו. "באמת."

צחקתי למחשבה. "תודה, אבל אין לי שום רצון להיות מלכה. וגם אם רציתי, הסיכויים שלי לחבוש את הכתר הם קלושים."

כנסיכת אלדורה, ממלכה אירופאית קטנה, היה לי סיכוי למלוך יותר מאשר לרוב האנשים. ההורים שלי מתו כשהייתי ילדה — אימי בלידה, אבי בתאונת דרכים כמה שנים מאוחר יותר — ואני הייתי השנייה בתור לכס המלוכה. ניקולאי אחי, שמבוגר ממני בארבע שנים, הוכשר לרשת את מקומו של סבא שלנו, המלך אדוארד, מאז שלמד ללכת. כשלניקולאי יהיו ילדים, אהיה במקום נמוך יותר בסדר הירושה — דבר שלא היו לי תלונות לגביו. רציתי להיות מלכה באותה מידה שרציתי לטבול בחבית של חומצה.

אמה קימטה את מצחה באכזבה. "זו דעתי, בכל אופן."

"אמה!" קרא אחד מאנשי הצוות האחרים. "יש לנו בעיה עם החתולים!"

היא נאנחה ומלמלה, "אלה תמיד החתולים. בכל מקרה, רציתי לספר לך על הפרישה שלי לפני שתשמעי ממישהו אחר. אהיה כאן עד לסוף השבוע הבא, וניפגש ביום שלישי."

"נשמע טוב." חיבקתי אותה לשלום, וכשהבטתי בה ניגשת לטפל בקרבות החתולים, המועקה בחזי גדלה.

שמחתי שאמה לא סיפרה לי על פרישתה הקרבה עד לסוף המשמרת, כי אחרת הייתי חושבת על זה לכל אורכה.

"את מוכנה, הוד מעלתך?" שאל בות', שמח להתרחק מלד'ר.

"כן. בוא נזוז."

"כן, בוא נזוז!" צווח התוכי כשיצאנו. "תצליף בי!"

התחלתי לצחוק למראה הבעת פניו של בות'. "אני אתגעגע אליך, וגם ללד'ר." תחבתי את ידיי לתוך כיסי המעיל בגלל רוחות הסתיו העזות. "ספר לי על שומר הראש החדש. איך הוא?"

הבית שבו התגוררתי היה במרחק כחמש־עשרה דקות הליכה בלבד, ובדרכנו לשם העלים היבשים נמעכו תחת המגפיים שלי. אהבתי את הסתיו וכל מה שכרוך בו — הבגדים הנוחים, שלל צבעי העלים על העצים, הריח המרומז של קינמון ועשן באוויר.

באת'נברג לא יכולתי ללכת ברחוב בלי שתיווצר סביבי התקהלות, וזה היה הדבר הנהדר בת'ייר. רוב הסטודנטים הגיעו ממשפחות מלוכה ואח"מים, ונסיכה לא הייתה דבר יוצא דופן. יכולתי לחיות את חיי כמו סטודנטית רגילה, פחות או יותר.

"אני לא יודע הרבה על השומר החדש," הודה בות'. "הוא מגיע מחוץ למשמר המלכותי."

הגבות שלי התרוממו במהירות. "באמת?"

הארמון שכר לפעמים אנשי אבטחה פרטיים לעבודה לצד המשמר המלכותי, אבל זה קרה לעיתים נדירות. בעשרים ואחת שנותיי, מעולם לא היה לי שומר ראש שהגיע מבחוץ.

"הוא אמור להיות מעולה," אמר בות'. נראה שהוא חושב שההפתעה שלי נובעת מדאגה. "איש קומנדו לשעבר, בעל המלצות מהשורה הראשונה וניסיון בהגנה על אישים חשובים. הוא המבוקש ביותר בחברה שהוא עובד בה."

"אממ." שומר ראש אמריקאי. מעניין. "אני מקווה שנסתדר."

כששני אנשים נאלצים להיות זה לצד זה בכל שעות היממה, ההתאמה ביניהם חשובה. מאוד. הכרתי אנשים שלא הצליחו להתחבר אל שומרי הראש שלהם, והסידורים ההם לא החזיקו מעמד זמן רב.

"אני בטוח שתסתדרו. קל מאוד להסתדר איתך, הוד מעלתך."

"אתה אומר את זה רק כי אני הבוסית שלך."

בות' חייך. "טכנית, הבוס שלי הוא מפקד המשמר המלכותי."

נופפתי מולו באצבעי. "אתה כבר מתחצף? אני מאוכזבת."

הוא צחק. למרות ההתעקשות שלו לקרוא לי הוד מעלתך, התפתחה בינינו במשך השנים מערכת יחסים חברית שיקרה לי מאוד. רשמיות מופרזת התישה אותי.

תוך כדי הליכה שוחחנו על הלידה הקרבה ועל המעבר שלו בחזרה לאלדורה. הוא היה מאושר ומלא גאווה כשדיבר על התינוק העומד להיוולד, ולא יכולתי שלא לחוש צביטה קלה של קנאה. לא הייתי קרובה להיות מוכנה לנישואים ולהורות, אבל רציתי את מה שיש לבות' ולאשתו.

אהבה. תשוקה. היכולת לבחור. דברים שאי אפשר לקנות בכל הכסף שבעולם.

חיוך ציני עלה על שפתיי. אין ספק שאם ניתן היה לשמוע את מחשבותיי, הייתי נשמעת מפונקת וכפוית טובה.

יכולתי לקבל בהינד עפעף כל דבר חומרי שהשתוקקתי לו, ואני התבכיינתי על אהבה.

אבל אנשים הם אנשים, בלי קשר לתארים שלהם, ויש שאיפות ששוות לכולם. לרוע המזל, היכולת להגשים אותן היא לא כזו.

אולי אתאהב בנסיך שיפיל אותי מהרגליים, אבל אני ממש בספק שזה יקרה. סביר יותר שאמצא את עצמי בנישואים משעממים ומקובלים מבחינה חברתית, לגבר משעמם ומקובל מבחינה חברתית, שישכב איתי בתנוחה המיסיונרית בלבד וייקח אותנו לחופשה באותו מקום בכל שנה.

הדחקתי את המחשבה המדכאת, ועיניי זינקו אל הב־מ־וו הלא מוכרת שחנתה בכניסה. הנחתי שהיא שייכת לשומר הראש החדש שלי.

"הוא הקדים." בות' זקר גבה. "הוא לא היה אמור להגיע לפני חמש."

"הקפדה על עמידה בזמנים היא סימן טוב." אם כי להקדים בחצי שעה עלול להיות מוגזם.

דלת המכונית נפתחה ומגף גדול ושחור הגיח מתוכה. שנייה מאוחר יותר, הגבר הגדול ביותר שראיתי מימיי יצא מהמושב הקדמי, והפה שלי התייבש.

אלוהי. החתיכוּת.

שומר הראש החדש שלי היה בגובה מטר תשעים וחמש, אולי אפילו שני מטרים, והיו לו שרירים מוצקים ומסותתים בכל סנטימטר בגופו העוצמתי. שערו השחור היה באורך שהגיע עד לצווארו וחשף עין אחת אפורה כפלדה. רגליו היו ארוכות כל כך שהוא צמצם את המרחק בינינו בשלוש פסיעות.

בהתחשב בממדיו, הוא נע בזריזות מפתיעה. אם לא הייתי מביטה בו, לא הייתי שמה לב שהוא קרוב אלינו.

הוא נעמד מולי ואני נשבעת שגופי נטה מעט לעברו, לא יכול לעמוד בכוח המשיכה שלו. כמעט התפתיתי להעביר את ידי בשערו המלא והכהה. רוב יוצאי הצבא נשארו עם תספורת צבאית קצרה גם אחרי השחרור, אבל נראה שזה לא היה המקרה.

"ריס לארסן." קולו העמוק והמחוספס עבר מעליי כמו ליטוף קטיפתי. כשהוא התקרב, הבחנתי בצלקת דקה ששיסעה את הגבה השמאלית שלו והוסיפה פן מאיים למראהו האפל והמרשים. זיפים עיטרו את הלסת שלו וקעקועים מרומזים הציצו מתחת לשרוולי חולצתו בשני הצדדים.

הוא היה ההפך הגמור מהטיפוסים המלוקקים והמגולחים למשעי שבדרך כלל מצאו חן בעיניי, אבל זה לא מנע מלהקת פרפרים להתעופף בתוך הבטן שלי.

הופתעתי כל כך מהופעתם ששכחתי להגיב, עד שבות' כחכח בגרונו.

"אני ברידג'ט. נעים להכיר." קיוויתי שאף אחד משני הגברים לא שם לב לסומק שעלה בלחיי.

השמטתי את התואר נסיכה בכוונה. הוא יומרני מדי לשיחה נינוחה, פנים אל פנים.

יחד עם זאת, שמתי לב שריס לא פנה אליי בתואר הוד מעלתך כפי שבות' נהג לעשות. לא היה אכפת לי — ניסיתי לגרום לבות' לפנות אליי בשמי הפרטי במשך שנים — אבל זה היה סימן נוסף לכך ששומר הראש החדש שלי שונה לחלוטין מקודמו.

"תצטרכי לעבור."

מצמצתי. "סליחה?"

"הבית שלך." ריס החווה בראשו לכיוון הבית שלי בן השלושה חדרים המרווח והחמים. "הוא סיוט מבחינה ביטחונית. אני לא יודע מי אישר את המיקום, אבל את צריכה לעבור."

הפרפרים בבטני נעצרו באחת.

נפגשנו לפני פחות משתי דקות, והוא כבר התחיל לחלק לי הוראות כאילו הוא הבוס שלי. מי הוא חושב שהוא? "אני גרה כאן שנתיים. מעולם לא הייתה בעיה."

"צריך רק פעם אחת כדי שתיווצר בעיה."

"אני לא עוברת," אמרתי את הדברים בחדות ובטון שאני נוקטת בו רק לעיתים רחוקות, אבל ההתנהגות המתנשאת של ריס עלתה לי על העצבים.

כל משיכה שהרגשתי כלפיו התפוררה לאבק. המוות המהיר ביותר בהיסטוריה שלי עם המין הגברי.

לא שהיא הייתה יכולה להתפתח איכשהו. אחרי הכול, הוא יהיה שומר הראש שלי, אבל היה יכול להיות נחמד לשטוף את העיניים בלי שארצה לחבוט בו למוות.

גברים... הם תמיד הורסים הכול כשהם פותחים את הפה.

"אתה המומחה לביטחון," הוספתי בקרירות. "תפתור את זה."

ריס נעץ בי מבט מתחת לגבותיו העבות והכהות. אני לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה שמישהו הביט בי בצורה כזו.

"כן, הוד מעלתך." הדרך שבה הדגיש את שתי המילים האחרונות גרמה לתואר להישמע נלעג, וגיצי הכעס בבטני הפכו לאש.

פתחתי את פי כדי לענות בלי לדעת מה אני עומדת לומר, כי הוא לא היה עוין, אבל בות' התערב לפני שאגיד משהו שאתחרט עליו.

"למה שלא ניכנס? נראה שעומד לרדת גשם," אמר במהירות.

ריס ואני הרמנו את מבטינו. השמיים הבהירים והתכולים קרצו אלינו בחזרה.

בות' כחכח בגרונו. "אף פעם אי אפשר לדעת. הגשם עלול להופיע משום מקום," הוא מלמל. "אחרייך, הוד מעלתך."

נכנסנו אל הבית בשתיקה.

פשטתי את המעיל שלי ותליתי אותו על המתלה ליד הדלת, ואז עשיתי ניסיון נוסף להיות אדיבה.

"תרצה משהו לשתות?"

לא התגברתי על הכעס שהרגשתי, אבל שנאתי עימותים ולא רציתי שהיחסים עם שומר הראש החדש שלי יתחילו בצורה כל כך לא נעימה.

"לא." ריס סקר את חדר המגורים המעוצב בגוונים של ירוק ג'ייד ושמנת. מנקה הגיעה פעמיים בחודש כדי לנקות ביסודיות, אבל רוב הזמן הקפדתי על הסדר והניקיון בעצמי.

"למה שלא נתחיל להכיר זה את זה?" שאל בות' בקול גבוה מדי. "אה, אני מתכוון את וריס, הוד מעלתך. אנחנו יכולים לדבר על הצרכים, על הציפיות, על לוחות הזמנים..."

"רעיון מצוין." אילצתי את עצמי לחייך וסימנתי בידי לריס בכיוון הספה. "שב בבקשה."

במשך ארבעים וחמש הדקות הבאות, עברנו על האופן שבו תתבצע ההחלפה. בות' יהיה שומר הראש שלי עד יום שני, וריס ילווה אותו עד אז כדי ללמוד איך מתבצעים הדברים.

"כל זה טוב ויפה," ריס סגר את הקלסר שהכיל רשימה מפורטת של הקורסים ושל לוח הזמנים השבועי שלי, אירועים פומביים עתידיים ונסיעות צפויות, "אבל בכנות, הנסיכה ברידג'ט, את לא הראשונה וגם לא האחרונה מבין בני מלוכה שאבטחתי אותם. אני עובד עם חברת הארפר סקיוריטי כבר חמש שנים, ולקוח שלי מעולם לא נפגע בזמן שהיה תחת ההגנה שלי. את יודעת למה?"

"תן לי לנחש, הקסם האישי שלך הימם את התוקפים העתידיים," אמרתי.

בות' החניק צחוק וניסה להסוות אותו במהירות כשיעול.

הבעת פניו של ריס נשארה חתומה לגמרי. ברור. נכון שהבדיחה שלי לא הייתה ברמה של ערוץ הקומדיה, אבל הנחתי שיהיה קל יותר למצוא מפל מים במדבר הסהרה מאשר למצוא מעט הומור בגופו הגדול והמפוסל בטירוף.

"יש שתי סיבות לכך," אמר ריס בשלווה, כאילו בכלל לא דיברתי. "אחת, אני לא מתערב בחיים הפרטיים של הלקוחות שלי. אני נמצא כאן כדי להגן עלייך מפגיעה פיזית, זה הכול. אני לא כאן כדי להיות חבר שלך, איש סוד או כל דבר אחר. ככה יובטח ששיקול הדעת שלי לא ייפגם. שתיים, הלקוחות שלי מבינים את הדרך שבה הדברים חייבים להתבצע אם הם רוצים להמשיך להיות בטוחים."

"ומהי הדרך הזו?" החיוך המנומס שלי נשא בתוכו אזהרה שהוא לא הבחין בה, או החליט להתעלם ממנה.

"הם עושים מה שאני אומר, ברגע שאני אומר, בכל מה שקשור לאבטחה." עיניו האפורות של ריס ננעלו על עיניי. זה היה כמו לנעוץ מבט בקיר פלדה. "מבינה, הוד מעלתך?"

תשכחו מאהבה ותשוקה. הדבר שהכי רציתי היה למחוק בסטירה את ההבעה היהירה מעל פניו, ולתקוע לו ברך באזורים רגישים, אם אני כבר בסביבה.

לחצתי את כריות אצבעותיי אל ירכיי והכרחתי את עצמי לספור עד שלוש לפני שהגבתי.

כשדיברתי, קולי היה קפוא מספיק כדי לגרום לאנטרקטיקה להיראות כמו אתר נופש שטוף שמש. "כן." קולי התחדד. "למזלנו, מר לארסן, אין לי כל כוונה להפוך לחברה שלך, אשת סוד או כל דבר אחר."

לא התכוונתי להתייחס אל החלק השני בהצהרה שלו, זו שאמרה שעליי לעשות מה שיגיד, ברגע שיגיד זאת. לא הייתי אידיוטית. תמיד קיבלתי את עצותיו של בות' בענייני אבטחה, אבל סירבתי להזין את הביטחון העצמי המוגזם של ריס.

"טוב." ריס קם על רגליו. שנאתי את הגובה שלו. נוכחותו העלימה כל דבר אחר בסביבה, עד שהוא היה הדבר היחיד שיכולתי להתמקד בו. "אבדוק את הבית לפני שנדון בצעדים הבאים, כולל שדרוג מערכת האבטחה שלך. כרגע, כל נער או נערה עם גישה ליוטיוב יכולים לעקוף את האזעקה שלך." הוא הביט בי בחוסר שביעות רצון ונעלם לתוך המטבח.

הלסת שלי נשמטה. "הוא... אתה..." פלטתי, חסרת מילים באופן מאוד לא אופייני. "מעולם לא ראיתי דבר כזה!" פניתי אל בות', שניסה להיעלם לתוך צמח עצום בעציץ ליד הדלת הקדמית. "אתה לא עוזב. אני אוסרת עליך."

ריס לא יוכל להיות שומר הראש שלי. אני ארצח אותו, והמנקה תרצח אותי על שהכתמתי את השטיח בדם.

"הוא בטח עצבני כי זה יום העבודה הראשון שלו." בות' נראה לא בטוח כפי שנשמע. "אתם תסתדרו מצוין אחרי ה... אה... תקופת המעבר, הוד מעלתך."

אולי... אם נצליח לצלוח אותה בחיים.

"אתה צודק." לחצתי את אצבעותיי לרקות שלי ונשמתי עמוק. אני יכולה לעשות את זה. התמודדתי עם אנשים קשים בעבר. בן דודי אנדריאס הוא צאצאו של השטן, ולורד בריטי ניסה פעם למשש אותי מתחת לשולחן בנשף הוורדים במונקו. הוא עצר רק כשתקעתי מזלג ביד שלו 'בטעות'.

מהו שומר ראש זעוף אחד בהשוואה לאריסטוקרטים גסי רוח, עיתונאים חטטניים ובני משפחה נבזיים?

ריס חזר לחדר. לא הופתעתי לראות שהבעת פניו הזועפת לא השתנתה.

"מצאתי שש נקודות תורפה ביטחוניות שאנחנו חייבים לטפל בהן במהירות האפשרית," הוא אמר. "בואי נתחיל בראשונה — החלונות."

"איזה מהם?" תישארי רגועה. תישארי הגיונית.

"כולם."

בות' כיסה את פניו בידיו בעוד אני שקלתי להפוך את סיכת הראש שלי לנשק קטלני.

אין מצב שריס ואני נצליח לעבור את תקופת המעבר בעודנו בחיים.

מאנגלית: Leather — עור