ירח דבש מפתיע

מגאן שכבה על צידה על מיטת בית החולים הקשה והצרה וקיוותה והתפללה שהזריקה שהרופא הזריק לה תתחיל להשפיע בקרוב. היא לא יכלה לסבול להישאר ערה עוד זמן רב. לא יכלה לשאת את כאב אבדנה למשך דקה אחת נוספת.

אתמול היא הייתה כה מאושרת, האולטרה-סאונד הראה שהיא וג'יימס עמדו להיות הורים של בן קטן ויקר. היא הייתה בשמים. גם ג'יימס.

האהבה שעשה איתה בלילה הקודם הייתה עדינה ורכה במיוחד. הם דיברו אחר כך זמן רב, ושוחחו על שמות אפשריים לבנם. לבסוף החליטו לקרוא לו ג'ונתן, על שם אחיו הבכור של ג'יימס, שנהרג בתאונת מכונית לפני שנים.

ההתכווצויות התחילו בשעות הקטנות של הלילה. ואחר כך הגיע דימום. ג'יימס הבהיל אותה אל בית החולים והרופאים עשו מה שיכלו. אבל לא הצליחו להציל את התינוק.

דמעות הציפו שוב את עיניה. מגאן תחבה לפיה אגרוף כדי לעצור את התייפחותה. היא לא רצתה שמישהו ישמע אותה בוכה. היא לא רצתה לשמוע עוד מילות נחמה, או אהדה. כל שרצתה היה שכחה. כך שהיא נשכה את אגרופיה ונשאה את סבלה בדממה מיוסרת.

השעות עברו להן לאיטן. גם לבה של מגאן המשיך לפעום.

לבסוף, תרופת ההרגעה עשתה את שלה והיא נסחפה לשינה. היא לא ראתה את בעלה נכנס מחדש אל החדר זמן קצר אחר כך. היא לא ראתה את המצוקה על פניו כשהתבונן באשתו הישנה. באנחה הוא ליטף את שערה, ואז התכופף ונשק לה ברכות על לחיה. הוא הניד בראשו, הזדקף וצעד אל מחוץ לחדר.

עבר זמן לא מבוטל עד שמגאן התעוררה. ואפילו אז, עיניה נשארו עצומות, ראשה היה מסוחרר וכבד. היא יכלה לשמוע קולות בחדר: קולות גבריים – בהדרגה היא זיהתה שהם שייכים לשני חבריו הקרובים ביותר של בעלה.

"ג'יימס מדבר עם הרופא כבר הרבה זמן," יו אמר בעצבנות.

יו פרקינסון היה בן יחיד ויורש של אימפריית תקשורת. אף על פי שהיה לו מוניטין של פלייבוי, מגאן תמיד חשבה שהוא די מתוק. הוא היה השושבין בחתונתם והשמיע נאום מקסים.

"הוא כנראה מודאג לגבי מצבה של מגאן," ראסל ענה. ראסל מקליין היה אחד מסוכני הנדל"ן המצליחים ביותר בסידני.

שלושת הגברים היו חברים קרובים מאז שחלקו את אותו חדר בפנימייה. ואף על פי שהיה להם מעט במשותף מלבד עושרם ואהבתם למשחק הגולף, החברות שלהם החזיקה מעמד יותר מעשרים שנה. מגאן קינאה לפעמים בחיבה הלא מותנית שחשו זה לזה. היא מעולם לא עשתה חברים בקלות, הייתה ביישנית ומופנמת מעט.

"הא!" יו נחר. "יותר סביר שהוא מוודא שהיא יכולה ללדת עוד תינוקות."

מגאן הייתה מזועזעת, גם מהטון הביקורתי של יו וגם ממה שהשתמע מההערה שלו. הוא בוודאי לא חשב שג'יימס התחתן איתה רק בגלל שנכנסה להריון. זה לא היה נכון. ג'יימס אהב אותה. היא ידעה את זה. הוא אמר לה את זה כל הזמן!

"הוא מעולם לא היה צריך להתחתן עם הבחורה המסכנה," יו המשיך. "זה לא היה בסדר. לא, לכל הרוחות, זה היה ממש מרושע. יגיע לו אם היא לא תוכל ללדת עוד ילדים."

פיה של מגאן נפער לרווחה. למה היה יו כל כך אכזרי וביקורתי כלפי חברו?

"זה קצת חריף, יו," ראסל אמר.

"לא, זה לא. נישואים אמורים להיות קשורים לאהבת אמת, ולא להשבעת הצורך האנוכי להתרבות."

"אין כל רע בזה שג'יימס רוצה משפחה. חבל שהוא לא אוהב את מגאן, אבל הוא מאוד מחבב אותה."

מגאן כמעט הפסיקה לנשום בשלב זה, הכאב הרגשי של אבדן התינוק גומד על ידי זעזוע נורא ממנו. היא תוכל להתגבר על האבדן – לבסוף – אם תהיה לה את אהבת בעלה.

אבל נראה שלא הייתה לה.

אלוהים...

"הייתי יכול לסלוח לו, לו הבחורה הייתה נכנסת להריון במקרה," יו אמר. "הנישואים איתה תחת הנסיבות הללו היו המעשה הראוי. מה שאני לא יכול לשאת זה את העובדה שהוא הכניס אותה להריון בכוונה."

מגאן הייתה חייבת לתחוב אגרוף לפיה כדי לכבוש את צעקתה. טוב שגבה היה מופנה אל שני הגברים, או שיו היה עלול לראות את ידה זזה.

"אני יכול להבין מדוע עשה את זה," ראסל ציין. "אתה בוודאי זוכר איך הרגיש כשהתברר שג'קי עקרה. הממזר האומלל כמעט יצא מדעתו."

עקרה! אשתו הראשונה הייתה עקרה?

ג'יימס סיפר לה שנישואיו הראשונים הסתיימו בגלל שג'קי, דוגמנית-על אוסטרלית, רצתה חיים של חוג הסילון במקום חיי משפחה רגילים שבהם רצה הוא. הוא טען שהם התרחקו במשך זמן ממושך ולבסוף נפרדו בהסכמה משותפת. אבל ממה שחבריו אמרו, היה ברור שג'יימס התגרש ממנה בגלל שלא יכלה ללדת.

מגאן ניסתה נואשות למצוא נסיבות מקלות למעשים האכזריים שלו. אולי באמת הם סבלו מהתרחקות ביחסיהם. לא ייתכן שהיו מאוהבים מאוד, או שג'יימס היה מציע לה לאמץ. אלא אם כן, כמובן, הוא היה אחד מאותם גברים אנוכיים שרוצים רק ילדים הנושאים את הגנים שלהם. יו רמז לכך.

"הייתי יכול לסלוח לאיש לו היה בוחר במישהי קשוחה כמו ג'קי," יו נהם. "אבל, כמובן, הוא לא היה מוכן לעשות את זה בסיבוב השני שלו, נכון? ג'יימס היה צריך לזכות מחדש בשליטה מוחלטת בחייו. אז הוא התביית על בתולה צעירה שכל כך נסחפה מעל רגליה על ידי ג'ימס לוגאן המרשים, עד שמרוב עצים לא יכלה לראות את היער."

"אתה לא יודע אם מגאן הייתה בתולה," ראסל ציין. "היא בת עשרים וארבע. אין הרבה בתולות בנות עשרים וארבע בזמננו."

"אוף, למען השם, ראס, אתה רק צריך לראות איך היא מתנהגת על יד ג'יימס כדי לדעת שהוא המאהב הראשון שלה. היא מסנוורת ממנו לגמרי. אפילו אם היה אומר לה שהעולם שטוח, היא הייתה מאמינה לו."

מגאן התכווצה, בעוד ראסל נאנח.

"כנראה," הוא אמר. "אבל זה לא אומר שג'יימס לא יהיה בעל ואב טוב. הוא חסר רחמים לפעמים, אבל הוא בבסיסו אדם טוב. וחבר טוב. אין לנו זכות לשפוט אותו, יו, אנחנו רחוקים מלהיות מושלמים. וזה לא שמגאן יודעת את האמת."

"אבל מה אם היא תגלה?"

"מי יספר לה? לא אנחנו, זה בטוח."

לא, מגאן חשבה באומללות. אתם לא תספרו לי. אפילו לא יו, שהיה ברור שלא הסכים למעשיו של ג'יימס. שניכם עמדתם בחתונה שלי כעדים להבטחתו של ג'יימס לאהוב, לכבד ולהעריץ אותי כשידעתם שזה שקר.

מגאן קפאה כששמעה את הדלת נפתחת, ובעקבותיה את קולו של בעלה.

"מצטער שהתעכבתי כל כך," הוא אמר לחבריו. "מגאן עדיין ישנה?"

"לא הזיזה שריר," ראסל ענה. "מה אמר הרופא?"

"אין סיבה מדוע, עם הזמן, שמגאן לא תוכל להרות פעם נוספת. אבל הוא הזהיר לא לזרז את הדברים. הוא אומר שייקח לה זמן להתגבר על זה. היא לקחה את זה קשה מאוד." הוא נאנח. "שנינו לקחנו את זה קשה. זה היה בן, אתם יודעים," הוא המשיך בצרידות. "עמדנו לקרוא לו ג'ונתן..."

מגאן שנאה לשמוע את המצוקה בקולו של בעלה. שנאה את העובדה שהיא יכלה עדיין להשתתף בכאבו.

"אני מצטער, חבר," יו אמר, כל הביקורתיות נעלמה עכשיו. "אנחנו יודעים כמה חשוב לך להיות אב. אתה בטח מרגיש זוועה. בוא, ניקח אותך לשתות. יש פאב בהמשך הרחוב."

"אני צריך לבדוק קודם מה שלום מגאן."

"בטח."

מגאן יכלה להרגיש את חום נשימתו על לחיה כשהתכופף מעליה.

"מגאן, יקירתי, את יכולה לשמוע אותי?"

למה, למה היא פקחה את עיניה?

"איך את מרגישה?" הוא שאל בעדינות.

עיניה התמלאו בדמעות כשהתבוננה בפניו של הגבר שאהבה, ושחשבה שאוהב אותה.

"לך מכאן," היא אמרה בקול חנוק. "בבקשה... פשוט, תלך!" היפחות התחילו ברצינות, יפחות מטלטלות, שוברות לב. היא פשוט לא יכלה לעצור.

"אני אקרא לאחות," הוא אמר.

האחות מיהרה פנימה. אימהית וחמה, היא פשוט לקחה את מגאן בזרועותיה וחיבקה אותה.

"אני יודעת איך את מרגישה," היא זמזמה, "איבדתי תינוק פעם."

אבל אני איבדתי יותר מזה, מגאן התייסרה בינה לבינה. איבדתי הכול!

והיא התייפחה בקול רם עוד יותר.

"מוטב שתעזוב אותה בינתיים," האחות הורתה לג'יימס שנותר בסביבה. "אני אבקש מהרופא לתת לה משהו חזק יותר. היא לא תהיה בהכרה איזה זמן. תחזור בערב. נקווה שהיא תרגיש אז יותר טוב."

לא, אני לא, מגאן חשבה בייאוש. אני לעולם לא ארגיש יותר טוב. לעולם לא!