לא זורקים את מה שאפשר לתקן

מבוא

הספר הזה נכתב, נערך והושלם בעיצומה של מגפת הקורונה, בין ימי הסגר הראשון לשני, שבהם הייתה הרגשה כאילו הכול עמד מלכת. כאשר אנחנו מתבוננים בכל מה שקורה בחיינו בשל המגפה; הידרדרות כלכלית, קשיים כלכליים שפוקדים משפחות רבות, חרדות ודאגות, מצבם הבריאותי של ההורים, של הסבים והסבתות במשפחה, אירועים שמטלטלים את המשפחה, השינויים שמתקיימים במערכות היחסים; בזוגיות, בין הורים לילדיהם ועוד.

זו מציאות של “סיר לחץ״, שהתחושה בה דומה לסוג של ואקום. כולם מסוגרים יחדיו בבתים במשך ימים שלמים, והקשיים בבתים והמורכבויות הופכים להיות מורכבים ומאתגרים עוד יותר.

טרם תקופת הקורונה, הסטטיסטיקה הראתה שהיחס לגירושין הוא זוג אחד לשלושה, וכל זוג שני במשבר. לאורך שנות עבודתי למדתי עד כמה החיים שלנו הם כמו בסרט “דלתות מסתובבות״, ושההחלטות שאנחנו מקבלים, שנובעות מקושי בהתמודדות, הופכות להיות גורליות עד מאוד. כל החלטה שעלינו לקבל, אם לגשר על בעיות ביחסים ואם לא, אם לוותר על עבודה, ואם לא לוותר ולעבוד — תכריע את תוצאות הסיפור ל״מקום אחר״.

בספר זה בחרתי להביא בפניכם את הסיפורים המרכזיים שמשקפים את הדקויות וגם את הנסיבות בחייהם של אנשים בתוך מערכות יחסים (זוגיות, הורות ובני נוער בינם לבין עצמם) ואת האופן שבו הם שינו את סוף הסיפור, בעזרת כלים, שיטה ודרך שנסללה עבורם.

כמי שעוסקת מעל עשור שנים בתחום זה של זוגיות, הורות, משפחה, וליווי של בני נוער, מטרתי היא לתת לכם, הקוראים, נקודת מבט שונה לאחר שתיחשפו למקרים, לשיטות שפיתחתי ולכלים יישומיים. מטרתי לאפשר לכם להסתכל אחרת על האירועים המורכבים שפוקדים אתכם או את יקיריכם, ועל ידי הסתכלות זו להביא אתכם להתמודדות יעילה יותר ולשינוי משמעותי בחיים שלכם.

אשתף אתכם באתגרים הקיימים בין בני הזוג, באמונות המגבילות, בסביבה הרעילה שעלולה לפגוש אתכם. אחשוף את המוקשים שעלולים להיות בדרך, שכן, אם נדע מראש על קיומם, נדע לדלג מעליהם בקלות רבה, ולמרבה ההפתעה, אף להשיג תוצאות.

רבים שואלים בתחילת הדרך אם יש סיכוי. אכן, יש אירועים ומקרים שבהם אפשר להטיל ספק בתוצאה המיוחלת. איך יודעים שיש תקווה? האם יש מקרים שהם חסרי סיכוי, אבודים מראש? אם כן, איך אפשר לזהות אותם?

בספר ניחשף למקרים בעלי מכנה משותף — בכולם יש דרך לתקן יחסים. יש דרך לקרב לבבות אוהבים, שעברו משבר בכל מיני גוונים ואתגרים, דרך לסייע למתבגרים במצוקה האמיתית שלהם, ולהשפיע על עתידם ועל בחירותיהם עבור עצמם ודרכים נוספות לטפל במקרים נוספים ואחרים.

בהצצה לחוויות שעוברות משפחות בתיקון יחסים, פגשתי בין היתר הורים עם ספק גדול לגבי ילדיהם, לצד סוג של ייאוש וחוסר אונים, אבל היו כאלה שזכו לעשות צעדים, ולהגיע לתוצאות גם בזכות האמונה שהייתה להם.

ההצלחה בהשגת השינויים המיוחלים נעוצה באנשים שמחליטים שהם רוצים להצליח, ובוודאי אלה שהחליטו לקבל עזרה. עם זאת, יש מצבים שאנשים נמצאים בצומת דרכים — ואינם יודעים איך ומה לעשות, ועליהם לפנות לאדם שלישי ומקצועי שיתווה עבורם את הדרך.

אנשים המבקשים להציל את המצב שבו הם נתונים הם אלה שרואים את המחירים שיצטרכו לשלם, ובוודאי את החסרונות במצב הקיים, ומבקשים להגיע לשינוי, להשיג משהו אחר טוב יותר עבורם.

כאשר ניגשים להתבונן באתגר ביחסים, הדבר החשוב מכול הוא לזהות את הפער המרכזי שממנו מתחילים. לרוב לא נעסוק בעבר הרחוק. אנחנו עוצרים יחד, ומזהים את הפער בין הרצוי למצוי בנקודת הזמן שבה אנחנו נתונים.

ואם ניקח לדוגמה את תחום הזוגיות, תראו גם שבכל אחד מהסיפורים המובאים כאן, כל צד ממלא את מבוקשו המרכזי של בן הזוג שלו. בשיטה אנחנו מזהים יחד את הפער המרכזי של הציפייה, שאיננה מתממשת על ידי האחר, ולאחר הסכמתם של שני הצדדים ליציאה לדרך, נדרשים להשלים לפני הכול את הפער המרכזי — המשמעותי ביותר שממנו נוצר המשבר. בסוג של “ריקוד טנגו״ מתואם מטפלים בגורם המרכזי שעיכב את הזוגיות שלהם קודם כול ולפני הכול. אצל חלקם נוכל לזהות קשיים/מורכבויות ביישום, שקשורים לעברו של האדם, ועל פי מידת המורכבות, לעיתים, רק תובנה לצד החלטה הביאו אותם לכדי הצלחה — לשנות את הדפוסים הישנים ולהיחלץ מהם.

בסוף הספר חשפתי בפניכם, לצד נושא הזוגיות, טעימה מסיפורים שנוגעים במורכבות התפקיד ההורי, ובהשפעתו על היחסים עם בני הנוער. נפגוש סיפורים של הגשמה ושינויים, שמקורם ברצון ובהחלטה של בני הנוער, אבל לא פחות מכך, מקור ההגשמה והשינוי באמונה של ההורים בהם, כדברי הרב שלמה קרליבך: “כל ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו״.

אחת השאלות המרכזיות של ההורים עבור ילדם דנה בדאגה לעתיד הילד, “מה הוא ייקח איתו לחייו״. האמון שההורים נותנים בילד ישפיע וישליך לעיתים על התשובה לשאלה הזאת. בין המשפיעים הסביבתיים אנו עשויים לגלות שהדימוי והביטחון העצמי נעוצים בין השאר באופן שבו תפסו אותנו ההורים ובדרך שבה התייחסו אלינו, למי שאנחנו, לצד החוויות וההתנסויות שכל אחד חווה. סוגיה זו תופסת מקום נרחב בחלק מהסיפורים שתפגשו כאן.

במקרים שבהם נעסוק, בכל הנוגע לבני נוער, אני רואה בהורים כמחוללי השינוי וכמביאי ההצלחה. וכפי שיאנוש קורצ’אק טען: “הרבה דמעות אפשר היה לחסוך, אילו הכירו המבוגרים את הילד״. ההבנה של ההורים כלפי הילד/נער מגבירה ערנות, ואם הם מצטיידים בדרך מותאמת, נוצר כר פורה ובשל עבור הנער, שיוכל לעבוד בעצמו על השינוי המיוחל בהתנהגותו ואל מול סביבתו.

אחד הנדבכים המשמעותיים בתהליכי השינוי ביחסים הוא “חוק המראה״, המאפשר לנו להבין את החלק שלנו ואת תרומתנו החיובית או השלילית ליחסים שאיתם אנחנו מתמודדים.

תלמה בר אב1, בספרה “לגעת בחיים — סוד האושר“, חושפת אותנו לארבע דרכי התמודדות, במציאות בלתי רצויה במערכות יחסים.

מתוך דרכים אלו תוכלו לזהות שהדמויות המרכזיות בסיפורים בחרו בחלופה שמקדמת אותן לעבר המטרה ששמו לנגד עיניהם, והצליחו כך להשיג תוצאות, ואף לשנות את התנהגות הצד האחר. מדובר למעשה בגישה חיובית כלפי התנהגות מפריעה, דרך התמקדות בי ובאני שלי אל מול המטרה. גישה זו מוכיחה בבסיסה שאפשר להביא את הצד השני לשינוי ביחסו אליי.

במהלך שנות עבודתי עם לקוחות ועם סיפורים מאתגרים, דוגמת הבגידות הקשות והגירושים, פגשתי לא מעט קולגות ואנשים שהיו קטני אמונה ביחס לתוצאות. הם לא ראו את בני הזוג הקרובים אליהם מנצחים את המערכה או את המשבר שאליו נקלעו. מכאן, אני מבקשת לחדד את אחת התובנות החשובות ביותר עבור כל מי שנחשף לספר זה: האנשים האלה יכולים להיות ההורים, האחים, השכנים והחברים הכי טובים שלנו, וחוסר אמונתם ביכולת שלנו להצליח לא נובע מרוע, אלא בעיקר מתוך הסתכלות סובייקטיבית שלהם. מסיבה זו, אני ממליצה לשקול בכובד ראש, אם ובכלל להיוועץ בהם ולהקשיב לקולם.

באחד הסיפורים שבהם עסקתי, שבו התרחשה בגידה, מקורבים לזוג שעבר את משבר הבגידה אמרו לא פעם, שהם לא מאמינים שאחרי מה שקרה, יהיה להם שוב טוב, והם יחזרו להיות משפחה. זה לא נאמר מרוע, כי בפועל אנשים אלה פעלו כדי לסייע להם, אולם האמירות הללו הוכחו בסופו של דבר כשגויות.

המקרים שבהם אני “מרימה דגל לבן״ ולא רואה תקווה לדרך זו, הם מקרים שבהם האדם לא החליט (או לא מסוגל) לעבוד על שינוי, אין ולא הייתה לו אהבה כלפי בן או בת זוגו, או שהוא אינו מאוזן רגשית וזקוק לטיפול פסיכולוגי או במקרים מסוימים גם תרופתי.

שאלת היסוד של זוגות, לרוב בתחילת התהליך, היא “האם יש סיכוי לתקן?״ לרוב תשובתי מסתכמת בשלושה תנאים:

1. אם הייתה אהבה בתחילת הדרך ורוצים ומבקשים להחזירה;

2. אם אין לאחד מבני הזוג אהבה חדשה בתקופה שבה הם פונים אליי;

3. אם החליטו שהם רוצים לתקן, ובחרו בי לתת להם יד.

השאיפה שלי היא להביא כל אחד ואחת מכם, הקוראים, בין שאתם גבר או אישה, אבא או אימא לנער או נערה, לכלל הבנה אמיתית, שביחסים, לכל אחד מאיתנו יש יכולת להשפיע על עיצוב התנהגות האחר ועל יחסו כלפינו, ולכל אחד מאיתנו יכולת להשפיע על יחסי האהבה שלנו. אם קשה, יש מקום לקחת עזרה מקצועית ולהיעזר בכל מי שרואה לנגד עיניו את המטרה הנכספת שלכם.

ספר זה מיועד לכולנו ובוודאי לכל מי ששואל שאלות אודות הזוגיות שבו הוא נמצא, להורים חסרי כלים ודרך ולאנשי חינוך. לכל מי שמתמודד עם קשיים ביחסים, בזוגיות ובהורות ומבקש לקבל כוח ולחזק את האמונה, שאפשר לתקן את מה שמרגיש מקולקל. מכאן, אני קוראת לכם בעידן מאתגר ומורכב כזה לא לזרוק את הדבר הכי חשוב לנו בחיים: משפחה, אהבה, ילדים. כי לא זורקים את מה שאפשר לתקן.

כל קורא מבינכם שנחשף כאן לסיפורים, עשוי למצוא את עצמו באחד או יותר מהמקרים המתוארים.

אז תושיטו לו יד, קראו ותתמסרו ומאמינה שכל אחד יכול לקחת אף משהו אחד לחיים של עצמכם או של אהוביכם.

נסו לתקן, עבדו על כך, ותיווכחו שכאשר מחליטים ועובדים, זה עוד עשוי להצליח ולשנות לכם את החיים!

• המקרים הם סיפורי חיים כתובים בשמות בדויים ובפרטים מטשטשי זהויות.

• אין בהם להשליך על מקרים אחרים — כל מקרה לגופו ואינדבדואלי.

אם יש מישהו שנפגע או זיהה את עצמו בתוך הסיפורים, ניתן לפנות למערכת והדבר יתוקן במהדורה הבאה.

1 בר אב, ת. (1992 ) לגעת בחיים: דרכים להתמודדות עם מציאות בלתי-רצויה/ הוצאת יוזמות הייליגר בע"מ.