להיות שקטים
אם יכולנו לדבר עם העצמי העליון שלנו כאשר הגענו לעולם
הזה, אין ספק – אפשרות זו נבעטה מתוכנו מהר ככל האפשר. החברה צועקת
לעברנו, 'התאם את עצמך, הסתגל, הסתגל, הֱיֵה אחד מאיתנו, אל תהיה
שונה.' אומרים לנו איך ללכת, איך לדבר, מה נכון, מה שגוי, מי טוב, מי
רע, לְמה אנחנו אמורים לשאוף ומה עלינו לרצות. 'היכנסו למערכת, ומהר
ככל האפשר.'
עולם שמבוסס על תאוות עשוי לספק לנו מטרות לטווח קצר,
אבל הוא נטול משמעות. אנחנו מאמינים שאנחנו חופשיים, אבל למעשה אנחנו
עבדים לצרכנות. אמצעי ההישרדות עצמם נשללו מן הפרט, ומוקמו עמוק בתוך
המערכת הכלכלית. ואם אנחנו ממוקדים בהישרדות בלבד, אין לנו זמן להרהר
במשמעות.
הצעד הראשון לקראת שחרור הוא 'לקלף' מעלינו את כל אותן
שכבות של שטיפת מוח, שיוצרות את המבט המקובע על העולם, כדי שנוכל
למצוא את העצמי האמיתי שלנו. צריך, לא צריך, יכול, לא יכול, עשה, אל
תעשה, נכון, לא נכון, קיים, לא קיים, עצור!
רובנו שטופי מוח עד כדי כך, שאנחנו מגיבים לפני
שהצלחנו להעלות מחשבה. חיים בעלי משמעות כרוכים בחופש – החופש לבחור
איך להגיב בכל מצב, לא להגיב בלי מחשבה על כל דבר שאנחנו באים במגע
איתו. מגיל צעיר נאמר לנו שהעולם מתנהל בצורה מסוימת, ואנחנו מנסים
לחיות את חיינו בהתאם להגדרה הזאת – מתוך הנחה מתמדת שמישהו שם בחוץ
באמת יודע מה כל זה אומר.
שטות גמורה!
העולם הוא עלום ומסתורי. אסור לנו לעולם להפסיק לשאול,
אבל גם לא לצַפות לדעת את התשובה. כל מי שמספר לכם אחרת, מדבר
שטויות!
אם כן, נחזור לעניין הזה של המשמעות.
ראשית, הביאו את המוח שלכם לשלב שבו אתם מפסיקים להגיב
לדברים ללא מחשבה. הֱיו שקטים.
דמו לעצמכם את התודעה שלכם ככוס של מים עכורים מטיט.
קוֹף נושא את הכוס ומתנדנד איתה מענף לענף (דימוי משונה, לא?). בדיוק
כשהטיט מתחיל לשקוע, הקוף רואה משהו בעץ הבא, מתנדנד אליו, וכך שוב
מערבב את הטיט. אתם מצליחים להתחבר לתמונה?
נניח שאת לא מרוצה מהעבודה שאת עושה, ומתיישבת וחושבת
איך תוכלי לשנות את חייך לטובה. את שוקעת במחשבות, ובדיוק אז מצלצל
הטלפון. חברה ממש טובה שלך רוצה לספר לך סיפור עצום על בחור שהיית
דלוקה עליו בזמן האחרון. תוך זמן קצר את במכונית, בדרך אליה, כדי
לתכנן את המהלך הבא.
עלינו להושיב את הקוף בשקט לזמן מה, כדי שהטיט יוכל
לשקוע בכוס, והמים יהפכו צלולים. דרושה התמקדות בנקודה אחת – דרושה
התבוננות מעמיקה, מדיטטיבית.
כשעשיתי מדיטציה בפעם הראשונה, סיפרתי לאמי, שיצאה
מהכלים מרוב בהלה. היא חשבה שהצטרפתי לכת היפית מוזרה. אפילו עכשיו,
כשאני מזכיר מדיטציה, אנשים מגיבים בצורה מוזרה. אולי הם רואים בזה
עבודת אלילים או משהו כזה. בכל מקרה, תגובה זו לרוב נובעת מפחד.
על אף שאפשר לתרגל סוגים רבים מוזרים באמת של מדיטציה,
המדיטציה עצמה היא לא משהו בלתי רגיל. במילון מוגדרת המילה מדיטציה
כהרהורים על נושא. נזירים נוצריים עשו זאת במשך שנים רבות, וגם
בודהיסטים, מוסלמים וספורטאים מן השורה הראשונה. ספורטאים? כן. נדיה
קומנצ'י, המתעמלת הרומנייה, הדהימה את העולם כשקיבלה ניקוד של עשר
מתוך עשר על כמה תרגילים ברצף, באולימפיאדה של 1980. כשנשאלה איך
הצליחה להשיג תוצאות מושלמות רבות כל כך, ענתה: "המוח שלי תמיד מלא
בלעשות את זה נכון." לי זה נשמע מדיטטיבי מאוד.
אם כן, מדיטציה היא התמקדות בדבר אחד כדי שהקוף יפסיק
לקפץ מפה לשם. גיליתי שטוב לעשות מדיטציה בְּמָקום שקט, שאין בו הסחות
דעת, ושלא סביר שמישהו יוכל להפריע לכם בו. בדרך כלל, עדיף בתוך הבית
מאשר בחוץ, כי האנרגיה נוטה להיות רגועה יותר.
שבו בשקט בגב ישר וברגליים משולבות. זה לא נעשה לשם
עינוי. כאשר יושבים בגב ישר, כל מרכזי האנרגיה (הצ'אקרות) שבגוף
מסתדרים בקו אחד. מנקודת מבט של יין ויאנג, אנחנו הגשר בין השמיים
לארץ, וכך, בישיבה זו, הצ'י (כוח החיים) זורם פנימה מקצה הראש שלנו,
למטה דרך הגוף והחוצה אל האדמה.
לאחר שהתיישבתם בנוחות, התמקדו בדבר אחד. זו יכולה
להיות מנטרה שעליה חוזרים שוב ושוב, תמונה שמתבוננים בה בריכוז, או
הנשימה שלכם. אני אוהב את הנשימה – כי נשימה היא פעולה לא מודעת.
בהתמקדות בנשימה, אנחנו מחברים את התודעה והגוף. אם תתרכזו במגע
האוויר על השפה העליונה שלכם בנשימה ובנשיפה, זה יעזור לכם להתמקד.
בהתחלה אולי תצטרכו לנשוף חזק יותר, או להרטיב את השפה העליונה כדי
לחוש במגע האוויר, אבל בסופו של דבר ההכרה שלכם תתחדד ויהיה לכם קל
יותר.
כעת, זכרו שמה שאנחנו מנסים לעשות הוא לייצב את
התודעה, כדי שנוכל להתחבר לטבע האמיתי שלנו. דמיינו את מערבולת הטיט
שוקעת לאט לאט אל תחתית הכוס, ומקדו בעדינות את התודעה שלכם בתחושת
הנשימה. כעבור זמן קצר מאוד תגלו שהתודעה שלכם נדדה. אולי אפילו לא
תבחינו שזה קרה, עד שתמצאו את עצמכם במרחק כמה מחשבות משם.
לדוגמה, את מתחילה במדיטציה, ואז צצה בראשך מחשבה על
מה שתאכלי בארוחת הערב. אז את נזכרת שמזמן לא אכלת ארוחת ערב עם
הורייך, ואז את נזכרת בפעם האחרונה שאכלת איתם, וחושבת כמה טעים היה
הקינוח, ונזכרת שהתכוונת לבקש מאמא שלך את המתכון. פתאום את נזכרת שאת
בעצם אמורה להיות במדיטציה, ואת כועסת על כך שאת חסרת תקנה, ואפילו לא
מסוגלת להתמקד בדבר אחד במשך חמש דקות. קול בתוך הראש שלך אומר: "זה
קשה מדי, מדיטציה מתאימה לפְריקים האלה, הם בטח מסטולים כשהם עושים את
זה. הם בעצם מרמים. למה לא לשכוח מכל זה וללכת לשתות משהו עם
החבר'ה?"
עדינות היא הצופן. זמן רב הנחתם למחשבות שלכם לעשות
כרצונן. הקוף קפץ ממקום למקום, וחקר ובדק היכן שהתחשק לו. הוא טלטל
אתכם, ולא להיפך. לא ניתן לשנות זאת בן לילה, והכעס על עצמכם רק יקשה
עליכם יותר.
הומור ועדינות הם מורים נדיבים הרבה יותר. כל אחד יכול לעשות מדיטציה, דרוש רק קצת זמן להירגע ולהיכנס לזה. אם מצאתם שהמחשבות
שלכם נדדו, רק חייכו לעצמכם וחזרו בעדינות אל הנשימה. כעבור זמן מה תגלו שאתם יכולים להתמקד בנשימה לפרקי זמן ארוכים יותר ויותר, מבלי שהמחשבות ינדדו. תגלו גם שהתערובת העכורה הולכת ושוקעת, וההכרה שלכם נעשית צלולה יותר
ויותר.
זהו הצעד הראשון, ואולי אחד מהקשים ביותר, לקראת חיבור
למשמעות. למצוא מידה של מרחב וצלילות.
מדיטציה לא חייבת להיעשות בישיבה. אפשר לתרגל בזמן
הליכה, ריצה, רכיבה ובשילוב עם עיסוקים רבים אחרים. זכרו, כל מה שאתם
מנסים לעשות במדיטציה הוא להירגע ולמקד את התודעה. אתם יכולים לעשות
את זה במסלול ההליכה הרגיל שלכם. במקום לתת למחשבות לשוטט ללא מטרה,
מקדו את המבט שלכם בנקודה מול כפות הרגליים (היזהרו לא להיתקל בשום
עמוד!) ודמיינו את הטיט שוקע אל תחתית הכוס; או רוצו, והתרכזו רק
בנשימה שלכם (אותה אזהרה בעניין העמוד!).
ככל שתרבו לתרגל מדיטציה, תמצאו יותר מרחב פנימי שלֵו.
כאן תוכלו להתבונן בחייכם ללא הפטפוט האינסופי של החברה. עכשיו יש לכם
מרחב מתאים למציאת תשוקה.
קוראים כותבים
אין עדיין חוות דעת.