פרק 1
קונור
"פאק, המקום נראה מדהים." נואה חייך כשסרק את הבית.
המקום באמת נראה די מדהים. הקבוצה הפכה אותו לבית רפאים חי ונושם, ולא יכולתי לחכות לראות את התגובות של כולם לחגיגות השנתיות שלנו במסיבת לחתוך את הקרח.
זו הייתה מסורת קבוצתית. בכל האלווין, קבוצת ההוקי של אוניברסיטת לייקשור הפכה את הבית של הלייקרס לבית הרפאים הגדול והמוצלח ביותר בעיר.
"תראה את זה." הנחתי את זרועי על כתפו והובלתי אותו לעבר דלת השירותים שבקומה הראשונה. הוא כיווץ את מצחו בבלבול כשהביט בי, וגיחכתי, "תפתח את הדלת."
נואה גלגל את עיניו, תפס את הידית ודחף את הדלת. חוטי עשן דקים הסתלסלו החוצה, וצחקוק מכשפה מילא את המסדרון כשאורות לבנים וירוקים הבהבו עמוק מתוך החלל האפל.
"טוב, זה פאקינג מלחיץ."
"ספר לי על זה. לקח לאוסטין וללינק כל היום להתקין את זה. יש לך תחפושת?" שאלתי אותו.
"תירגע, מצאתי משהו."
"יופי, כי אם קלאן יראה שאתה מתעצל, הוא יכריח אותך לעשות תרגילים עד שינשרו לך הרגליים."
"הוא צריך להשתחרר קצת, לעזאזל."
קלאן היה הקפטן שלנו, והוא לקח את העבודה שלו מאוד ברצינות. אפילו יותר מהרגיל, כי זו הייתה השנה האחרונה שלו עם הקבוצה.
ולא היה אף אחד שאהב לסבך לו את החיים יותר מהטירון חמום המוח שלנו, נואה הולדן.
"זהירות," מישהו צעק. הסתובבנו וראינו את אוסטין ולינק סוחבים במאמץ חבית עץ דרך הבית.
"מה זה לעזאזל?" שאל נואה.
"בשביל דיג תפוחים."
"דיג תפוחים בעירום," תיקן אוסטין בגיחוך זחוח.
"נשמע כמו דיג תפוחים מהסוג שאני אוהב." נואה הושיט את אגרופו לאוסטין, הם השיקו אגרופים וצחקו. "אני צופה המון כּוּס בעתיד שלנו. בחורות מתות על החרא הזה. פחד ואדרנלין —"
"ואלכוהול. הרבה מאוד אלכוהול." אוסטין חייך. "פאק, זה יהיה כיף. אנחנו הולכים ליהנות, לעזאזל."
"היי, אולי קון יסיים את ההתנזרות שלו מסקס," אמר נואה, וכולם הסתכלו עליי בציפייה.
"לך תזדיין. אמרתי לך, אני מנסה משהו חדש."
"הזין שלך הצטמק ונשר כבר?"
"לא, אבל הזין שלך עלול, אם תמשיך לעשות את זה בלי קונדום, הולדן."
"חוק מספר אחת, אחי," הוסיף לינק. "מיגון לפני זיון."
"לכו תזדיינו. זאת הייתה פעם אחת, ולא ידעתי שיש לה כלמידיה."
צחוק רעם בחזי. נואה הולדן היה כוכב.
"אני הולך לראות אם החבר'ה צריכים עזרה בקומה למעלה," אמרתי. "תנסו לא להרוס את המקום לפני שהמסיבה מתחילה."
"טוב, אבא," נואה קרא אחריי כשהמשכתי לצעוד לאורך המסדרון.
החבר'ה אהבו לצחוק שהייתי הבחור האחראי מבין כולם — או לפחות אחראי יותר מרובם — אבל לא היה לי אכפת. השתתפתי במספיק מסיבות במהלך השנה הראשונה ובמחצית השנייה של השנה השנייה. אבל החיים היו יותר מרק להשתכר ולזיין כל דבר בחצאית.
עקבתי אחרי הקולות שבקעו מהקצה השני של המסדרון והצצתי מעבר לדלת.
"אה, מורגן, בדיוק הבחור שאנחנו צריכים. בוא הנה," אמר קלאן.
"מה קורה, קפ?"
"הטמבל הזה," הוא החווה כלפי מייסון, "חשב שזה יהיה רעיון טוב להתקין כאן כדור אורות צבעוניים, אבל הוא שרף את הפיוז."
"תן לי להעיף מבט." הלכתי לעברם ולקחתי את התקע מקלאן. "נראה לי שאוכל לתקן את זה."
"ידעתי שאפשר לסמוך עליך, מורגן," הוא אמר. "איך הבחורים בקומה למטה מתקדמים?"
"דברים מתחילים להסתדר."
"יש לך תחפושת? אני לא רוצה שום משתמטים השנה."
"אל תדאג, קפ. הבנתי את המשימה." קרצתי, והוא גיחך והניף לעברי אצבע משולשת.
"לך תדע, מורגן," אמר מייס בחיוך משועשע. "אולי המזל ישחק לך הלילה, ותסיים עם ההתנזרות שלך מסקס."
"אין שום דבר רע בעובדה שהוא נמנע מסקס," אמר קלאן בהנהון אבהי. "במיוחד מוקדם כל כך בעונה."
"איאלץ לחלוק עליך, קפ. אם אני לא עושה סקס יותר מכמה ימים, המהלכים שלי יוצאים לגמרי מאיזון."
"יש לך מהלכים?"
"אאוץ'," צחק קלאן, ומייס הניף לעבר שנינו אצבע משולשת.
"ובנימה זו, אני הולך. אראה את שניכם בערב, אידיוטים."
הסתכלנו עליו כשנעלם במסדרון. "נצטרך לשים עין על נואה ועליו העונה." קלאן שחרר אנחה כבדה. "הדבר האחרון שאנחנו צריכים הוא שני טירונים חסרי מעצורים."
"מייסון בחור טוב."
"נכון, אבל קל להשפיע עליו, והולדן הוא..."
"השפעה גרועה."
"עלול להיות." קלאן העביר את ידו על לסתו. "אני לא רוצה שום דבר שידפוק את העונה."
"זה לא יקרה."
אז חלק מהבחורים אהבו לתת בראש על הקרח ולדפוק את הראש במסיבות. המאמן טאקר ניהל תוכנית משמעת הדוקה, כל עוד זה לא השפיע על הביצועים שלנו על הקרח או האיר את הקבוצה באור שלילי, הוא היה הכי שמח לא לדחוף את האף שלו לחיינו האישיים.
"קון, אתה בחור טוב ורציני. אני שמח שאני זוכה לעבור את השנה הזאת לצידך."
"שיט, קפטן, אל תתחיל עם הרגשנות. עוד לא זכינו בשום דבר."
"לא, אבל יש לי הרגשה טובה לגבי העונה."
"פאקינג אמן." הצמדתי את האגרוף שלי לשלו.
"אני יכול להשאיר אותך לפתור את העניין בזמן שאני בודק מה קורה עם האחרים? סביר להניח שנואה כבר התחיל לשתות את האספקה לערב."
"בטח. תשאיר את זה לי."
קלאן שלח הנהון קטן לכיווני לפני שהתקרב אל הדלת, אבל בשנייה האחרונה נעצר והעיף מבט לעברי. "אתה יודע, היא שם בחוץ," הוא אמר במסתוריות.
"אין לי מושג על מה אתה מדבר," אמרתי בחיוך.
"ברור שלא." חיוך עלה בפניו ובעיניו כשחמק אל המסדרון.
האמת הייתה שכבר פגשתי אותה.
את הבחורה.
את האחת שרציתי יותר איתה.
אבל הייתה בעיה אחת ענקית... היא לא רצתה שום קשר איתי.
קוראים כותבים
אין עדיין חוות דעת.