הקדמה — מילים ראשונות
"ליאור, למה שלא תדבר על הספר הבא שלך?"
השהיתי את דיבורי. זו היתה שיחת תדרוך לפני מצגת למועצת המנהלים של החברה. הנושא שהוגדר חודשים מראש היה על סוגיית ניהול חדשנות. השאלה תפסה אותי בהפתעה מוחלטת וכן את שאר משתתפי השיחה.
"טוב, אני באמת לא יודע למה הכוונה, כי באמת אין לי ספר הבא".
"בטח שיש לך", התעקש המנכ"ל, "פשוט תדבר על זה כשאתה עושה את הפרזנטציה שלך".
"נראה לי שאני פשוט אקרא לכם את 'פו הדב' במשך כ־90 דקות", ניסיתי להתלוצץ.
"אני סומך עליך", הוא אמר.
ניסיתי להתעקש שנחזור לנושא המקורי של המצגת, אך מסיבות לא ברורות לי הוא היה נחוש יותר ממני.
בתום השיחה התקשרתי לאחת מהסמנכ"לים ושאלתי מה בדיוק קרה עכשיו. גם לה לא היה מושג. נותרנו כולנו המומים ועם משימה חדשה.
חשתי כי המוח שלי התרוקן בו במקום. למה הוא מתכוון? היו לי כמה רעיונות בהתהוות אותם פרסמתי במסגרת מאמר, אבל המנכ"ל הזה לא היה מוכן לשמוע תשובה שלילית, אז היו לי 30 ימים כדי ליצור תוכן חדש לגמרי ולשתף אותו עם מועצת המנהלים של החברה.
כך נולד הספר.
למעשה, מעולם לא חשבתי לכתוב אותו, אבל אחרי הפרזנטציה והמשוב החיובי שקיבלתי, התחלתי לעבוד עליו, ויצאתי למסע בשלוש יבשות, שבו רכשתי המון ניסיון אישי ותובנות. הכול הודות ללקוח שלי בן זלצמן, מנכ"ל חברת אקיואיטי (ACUITY) לביטוח הממוקמת בשבויגַן, ויסקונסין, שהביאני עד הלום. הספר הזה התחיל בגללו, אז חשוב לתת קרדיט למי שאכן מגיע לו.
כשהוא שילח לעברי את האתגר, התחלתי לחפש סימנים ראשונים בעבודה שלי, לאורך שני העשורים האחרונים, שבהם עזרתי למעסיקים וארגונים להתמודד עם שינויים ורפורמות. מה גרם להם להצליח או להיכשל בכך?
כשהפכתי בקונספציה הזו שוב ושוב, מצאתי גורם אחד עיקרי שקובע אם תהיה הצלחה או כישלון. כישלון מתחולל בכל פעם כשעובדים רואים עצמם כקורבנות של שינוי. כשהם חשים שהם שולטים בנרטיב, הם מובילים את השינוי בגאווה. אותו נרטיב מכונן שהם מספרים לעצמם בנוגע לשינוי, הוא הליבה המאפשרת שינוי ותנועה קדימה. הניסיון והגילוי הזה הם שאפשרו לי לכתוב את הספר.
זלצמן צדק. היה עוד ספר בתוכי. אבל מלבד ההיבטים המקצועיים בחיי שגרמו לי להתיישב ולכתוב אותו, המסע הזה היה גם מאוד אישי. העבודה על הספר אפשרה לי להיות המספר של חיי שלי. כשאני אומר או כותב, "חברו את הסיפור שלכם", אני מתכוון לכך שתסתכלו על אירועים או סיטואציות שלא התקדמו בדיוק לפי התוכנית שלכם (או שבכלל לא תכננתם), ותמירו אותם בתובנות שגרמו לכם להתאושש ולעמוד שוב על הרגליים ושאותן תתרגשו לחלוק עם אחרים.
במהלך כתיבת הספר נאלצתי להתמודד עם הפסדים, כישלונות, בגידות של חברים, ועוד הרבה מקרים מן העבר הרחוק והקרוב, טובים ורעים, שעדיין לא חיברתי ושזרתי לתוך הסיפור שלי. הייתי צריך להתמודד עם ההטיות המובנות שלי, עם האמונות והפרדיגמות, הקשיים, הפחדים, ואירועים לא צפויים שפשוט טלטלו אותי וגרמו לי להרגיש כמו עלה הצף חסר אונים אל גורל בלתי ידוע. הייתי צריך להחזיר את שליטתי לתוך המיזוג הזה של רגשות מבלבלים ומדכאים. לא רציתי להיות קורבן חסר אונים בחיים שלי עצמי. רציתי להחזיר לעצמי שליטה בנרטיב החיים שלי ובאופן שבו אני מרגיש בתוכם.
מגפת הקורונה תרמה גם היא לחוסר האונים שבו הייתי. באותה שנה הייתי אמור לטוס לצ'ילה, מקסיקו, אמסטרדם, ונקובר, אלסקה, שנגחאי, ניו יורק, לונדון ומדריד. במקום זאת מצאתי את עצמי בשנת 2020 רודף אחר חברות תעופה כדי לקבל החזרים. זה היה אסון אישי טוטלי עבורי, שגרם לי ליפול לתוך מצב נפשי של קורבנוּת. כתיבת הספר עזרה לי למצוא את ההיגיון בין לצלול עמוק יותר לתוך כישלון, ובין להגדיר את עצמך ולהיהפך גם באירוע לא מתוכנן שכזה למנצח. להחזיר לעצמך שליטה בנרטיב, במיוחד נוכח אירועים בלתי צפויים שהפכו לסיפורים שאני נהנה לספר.
יש סיפור ידוע על יצרן נעליים בארצות הברית שרצה להפוך את העסק שלו לבינלאומי. הוא שלח שני אנשים מטעמו לבחון הזדמנויות באפריקה. אחד מהם התקשר משם ואמר לו שכולם באפריקה הולכים יחפים, לכן אין להם צורך בנעליים. השני התקשר ואמר כי כולם באפריקה יחפים, לכן זו תהיה הזדמנות מצוינת להתרחב ולייצר עבור רבים נעליים. העובדות היו זהות, אבל הסיפורים שונים. שני האנשים הסתכלו על אותה סיטואציה בדיוק, אבל סיפרו סיפור אחר לגמרי.
כפי שנראה בספר, העובדות מקבלות חשיבות משנית לסיפורים שבאמצעותם אנו מספרים אותם. לכן כתיבה מכוונת היא כה חיונית. היא בעצם הפיכת ניסיון חיים לכוח עתידי מעצים ומקפצה לפיתוח אישי. מטרתי היא לחלוק את אותם תובנות, ממצאים, ניסיונות ורעיונות באופן פשוט, וזאת כדי לספק לכם הן פרספקטיבה והן ארגז כלים שיעזרו לכם לעשות את אותו הדבר בדיוק ולהיות לדמות הראשית בסיפור חייכם, כזו שתהיו גאים בה, לא משנה מה יקרה.
כשאנו כותבים את סיפור חיינו, אנו נהפכים למנצחים גם בעתות חסרות אונים. אנו בעצם מפתחים את יכולות המסע שלנו בחיים ולומדים לנגן את מוזיקת ההתאוששות וההתפתחות. כמו כן, בעשותנו כך אנו למעשה לוקחים מחדש שליטה בכל היבט של החיים, ללא קשר לתוכניתנו המקורית ולרכיבים בה שיצאו מכלל שליטה.
לכתוב את אתגרי החיים שלכם הוא הלכה למעשה בניין כוח שבו יש לכם שליטה, לא חשוב מה קורה בפועל. כמובן, הדבר לא בהכרח מגביל את המסַפר המקצועי שבכם. כולנו בעצם מספרים סיפורים כל הזמן. כולנו חיים בתוך סיפורים שמנחמים אותנו, או גורמים לנו לנקוט בצעדים אמיצים. סיפורים הם הדרך שלנו להפוך את החיים להגיוניים ולחיוניים. האופן שבו אתם מספרים סיפור לא קשור לנסיבות שלו, אלא אליכם, למספר שבכם.
בספר זה אני מאתגר אתכם להיות מכווננים אל תהליך הסיפור, ולקחת שליטה בסיפורים שאתם מספרים לעצמכם ולאנשים סביבכם. תוכלו להפוך את הקריאה של הספר לחוויה טוטלית, או למסע שבאמצעותו תעצימו ותשפרו את חייכם. קריאה חלופית תהיה להתרכז בפרקים מסוימים, ברגעים מסוימים — כמו למשל הפרק על סינדרום המתחזה — או להנהיג באמצעות סיפורים.
ככל שהבדידות והדיכאון בחברה שלנו נהיים יותר שכיחים, כך אני מקווה כי קריאה ויישום התהליכים שבספר יעזרו להוציא אנשים ממצבם הקורבני אל תוך מצב חדש של תקווה. אני מכיר את כוח המספר בהתנהלותי מול לקוחות. בעצם זה שהפכנו משהו לסיפור אותו אנו מספרים, אנו בעצם חושפים בפני המאזינים את הכוח שיש להם ואת הכוח שאין להם. לכל אדם, בכל מצב, יש כוח מסוים. כשאנו חווים קורבנוּת, אנו מתמקדים בכוח שאין לנו. כשאנחנו מספרים את סיפור חיינו, אנו מפתחים את המיקוד בכוח שכן יש לנו. הסיפור לא רק משחרר אותנו ממצב פסיבי אלא סולל דרך חדשה של חוסן להתמודדות עם אתגרי העתיד. מטרת הספר הזה היא לעזור לכם להתמקד בכוחות המיוחדים שיש לכם ואף מעבר לכך, אותם כוחות שגם העולם יכול להפיק מהם את המיטב.
הספר מחולק לשלושה חלקים: מדוע ליצור? איך לספר? לספר עכשיו!
בחלק הראשון, מדוע ליצור? אני סוקר את המקרים שבהם חיוני לדעתי להיות למספרי סיפור חיים, וכן את הפילטרים של ההאזנה שמערפלים את העובדות ומייצרים בחיינו סיפורים שונים. כך אנו מסיקים שלספר את סיפור החיים שלנו חייב להיות מאמץ יזום, שבאמצעותו ניהפך ממפסידים למנצחים.
בחלק השני, איך לספר? אני מראה את התהליך עצמו שעוברים כדי לספר סיפורים — איך לנהל את הקולות הציניים בראש שלנו, כמה חשובה בחירת הטרמינולוגיה בחיים, ואיך שני הגורמים הללו מעצבים את הסיפור שלנו. מתוך חלק זה נרקמת תוכנית, המונחית על ידי שאלות הכוונה שיעזרו לכם להתחיל לספר את הסיפור האישי שלכם. בשלב זה תיהפכו ליוצרים משותפים בתהליך חוויית הספר.
החלק השלישי, לספר עכשיו, למעשה מזמין אתכם להתחיל לספר; הוא סוקר את האתגרים שיש בסוגיה ומספק הדרכה איך ליצור סיפור חיים לאורך זמן. הוא כולל גם תתי־פרקים רלוונטיים למשמעות ולאופן שבו יש לספר סיפור חיים במקומות עבודה, ואיך הדבר יכול וצריך לעזור בפרויקטים חדשים.
לפיכך, תמצאו בסוף אי־אלו הנחיות שיעזרו לכם להתחיל בתהליך. תרגישו חופשיים לכתוב הערות על גבי הספר ולהעתיק אותן לניירות שלכם בזמנכם החופשי.
לגרסה בעברית הוספתי פרק מיוחד בעקבות שבעה באוקטובר. גם כאשר חשתי שנגמרו המילים והחל השקט, אני מאמין שעלינו להיות יוצרי הסיפור ולא קורבנותיו.
החיים מלאי בחירות, גם כשאתם חושבים שאין לכם אפשרויות בחירה. הבחירה שתמיד תהיה לכם היא אם להפוך למסַפרים, או לתת לאחרים להחליט איך לספר אתכם. להיות קורבן זה גם סוג של בחירה שנותנת כוח לאירועים ולכוחות חיצוניים לעצב את סיפור חיינו שלא ברצוננו. אם תרצו, אני מזמין אתכם לבחור באפשרות לחיות את החיים מהפרספקטיבה שלכם, למרות אירועים בלתי צפויים בדרך, ולעשות זאת בכוונת מכוון ובגאווה גדולה. להבקיע מתוך הקורבניות, מתוך התבוסתנות אל ניצחון רק על ידי כוח המילים. כמו כל מסע, יהיו עליות ומורדות. אני עצמי ויתרתי לא מעט פעמים על כתב היד הזה, ויתרתי ואז חזרתי. תנודות כאלו הן מובנות לגמרי, כל עוד אנו נותרים המספרים.
אז הרי לפניכם הספר שמעולם לא תכננתי לכתוב, הספר שבן זלצמן ראה לפנַי, וממש כפי שתהליך בלתי צפוי שכזה התרחש, עדיין היה זה באחריותי הבלעדית להפוך אותו לסיפור שאני גאה לספר, באמצעות לא מעט מטפורות, מחיקות וכדומה.
עכשיו, הגיע תורכם.
קוראים כותבים
אין עדיין חוות דעת.