מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית

1. תחילתה של חוקה: סעיפי עקרונות היסוד והמטרה

עם חקיקתם של חוק־יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק־יסוד: חופש העיסוק, והפרשנות שניתנה להם על ידי בית המשפט העליון — פרשנות המתבססת על הכרזת העצמאות — הפכו זכויות האדם בישראל לזכויות חוקתיות. בדומה, שני חוקי יסוד אלה הכירו במעמדם החוקתי של ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. להכרה זו מוקדש ספר זה. להלן שני הסעיפים הפותחים את החוקים, סעיף עקרונות יסוד וסעיף מטרה:

סעיף 1 לחוק־יסוד: כבוד האדם וחירותו; סעיף 1 לחוק־יסוד: חופש העיסוק:

עקרונות יסוד

זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן־חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל.

סעיף 1א לחוק־יסוד: כבוד האדם וחירותו:

מטרה

חוק־יסוד זה, מטרתו להגן על כבוד האדם וחירותו, כדי לעגן בחוק־יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

סעיף 2 לחוק־יסוד: חופש העיסוק:

מטרה

חוק־יסוד זה מטרתו להגן על חופש העיסוק, כדי לעגן בחוק־יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

מילים אלה משמעותיות ביותר, ולא בכדי הן אלו הפותחות את חוקי היסוד. בשני חוקי היסוד נקבעו פִּסקת עקרונות היסוד ופִּסקת המטרה כפסקות פותחות, ביטוי להיותן הבסיס הערכי המהווה את התשתית לחוקי היסוד.1 "ערך האדם", "קדושת חייו", "כבוד האדם וחירותו", "מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית" — כל אלה נושאים מטען כבד ועשיר, שעלינו מוטל להבינו בכוח וליישמו בפועל. לכך מוקדש ספר זה.

מה חשיבותם של עקרונות היסוד? עקרונות היסוד ממלאים את "היקום" הנורמטיבי של מערכת המשפט.2 הם הצידוק לכללי המשפט; הם הטעם לשינוי בהם. הם "הרוח" האופפת את "החומר". הם נשמת המשפט, ובלשונו היפה של השופט מנחם אֵלון — הם "הנשמה היתירה" של המשפט. כותב השופט אלון:

כלל גדול בידינו, שאין מערכת משפטית יכולה להתפרנס מגופו של הדין בלבד. גופה של מערכת המשפט זקוק הוא לנשמה, ויש שאף לנשמה יתירה; נשמה זו תימצא למערכת המשפט בדמותן ובצלמן של נורמות ערכיות שונות.3

"נשמה יתירה" זו אינה חיצונית למשפט ואינה נפרדת ממנו. היא "מטרייה נורמטיבית" הפרושה מעל למשפט. היא חלק בלתי נפרד מהמשפט ומהווה מרכיב מרכזי בו.4 פסקת עקרונות היסוד — כאחותה פסקת המטרה — מנוסחת "בלשון חגיגית והיסטורית".5 היא מבטאת את ערכי היסוד של החברה הישראלית. כפי שכתב המשנה לנשיא אליעזר ריבלין:

חוק־יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע בסעיף 1 את 'עקרונות היסוד' לפיהם זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם ובקדושת חייו. ההכרה בערכים אלה מושתתת הן על ערכי מוסר אוניברסאליים, הן על ערכי מדינת ישראל כמדינה יהודית, המקדשת את ערך החיים. אדם בצלם אלוהים נולד. משנולד — יש להגן על כבודו ועל קדושת חייו. אין ערוך לחייו, יהיו קשים כאשר יהיו. אין ערוך לחייו, תהא מוגבלותו אשר תהיה. החיים הם ערך עליון — לכל.6

מה חשיבותה של פסקת המטרה? פסקת המטרה מחולקת לשני חלקים. הרישא קובעת כי מטרתו של חוק היסוד היא להגן על כבוד האדם וחירותו. הסיפא קובעת כי הגנה זו נועדה לעגן בחוק־יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. בין שתי מטרות אלה קיים קשר הדוק. אין הן עומדות כל אחת לעצמה. הן קשורות ושלובות זו בזו בקשר סיבתי של סובב ומסובב. מטרת חוק־היסוד היא להגן על כבוד האדם וחירותו כדי לעגן בדרך זו את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.7

פסקת המטרה קובעת אפוא שתי מטרות אשר קיים קשר ביניהן. המטרה האחת היא הגנה על כבוד האדם וחירותו. המטרה השנייה היא עיגון ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. הקשר מתבטא בכך שלשם מימוש המטרה האחת ("להגן על כבוד האדם וחירותו") נדרשת המטרה השנייה ("כדי"), וזאת בשביל "לעגן בחוק־יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית". לקשר בין שתי המטרות המונחות ביסוד פסקת המטרה חשיבות פרשנית. אין לנתק קשר זה. אין להגן על כבוד האדם וחירותו בדרך שאינה מעגנת את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. בדומה לכך, העיגון של ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית נעשה כדי להגן על כבוד האדם וחירותו. נדון ראשית בנושאים אלו מתוך פסקת המטרה, ומתוך דיון זה נגיע בהמשך אל הכתוב בפסקת עקרונות היסוד.

1 מבין אלה, רק סעיף המטרה (בנוסח שונה עבור חוק־יסוד: חופש העיסוק) היה חלק מהחוקים שחוקקו בשנת 1992, ואילו סעיף ערכי היסוד הוכנס לחוקים בתיקון מאוחר יותר, בשנת 1994, כאשר הכנסת הצביעה ואישררה את החוקים, תוך השוואת סעיף המטרה בשני החוקים, ותוך הוספת סעיף ערכי היסוד לשניהם, ברוב של 82 מחבריה מול 11 מתנגדים בקריאה הראשונה (ב־15.2.94), וברוב של 67 מחבריה מול 9 מתנגדים בקריאות השנייה והשלישית (ב־9.3.94). ראו אמנון רובינשטיין, "סיפורם של חוקי־היסוד", משפט ועסקים יד, 2012, עמ' 79–109.

2 ראו אהרן ברק, שופט בחברה דמוקרטית, בעמ' 184, כתר (2004); Cover, M. Robert, The Supreme Court 1982 Term: Foreword: Nomos and Narrative, 97.

3 ע"א 391/80 לסרסון נ' שכון עובדים בע"מ, פ"ד לח(2), 237, 265 (1984).

4 ראו Julius Stone, Social Dimensions of Law and Justice, 190 .(1968)

5 ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט(4), 221, 309–308 (1995) של הנשיא (בדימ') מ' שמגר.

6 ע"א 1326/07 המר נ' פרופ' עמית, פס' 26 לפסק דינו של המשנה לנשיא א' ריבלין (נבו 28.5.2012).

7 ראו אהרן ברק כבוד האדם — הזכות החוקתית ובנותיה א, בעמ' 270, נבו (2014).