מהמעט על נבכי המוח האנושי

אסף נותר באפיסת כוחות. מערכת היחסים האחרונה שלו עם "אהבת חייו", כך הוא נהג להגדיר אותה כששאלו אותו על זה, פשוט ריסקה אותו.

אסף, צעיר יחסית, משהו כמו באמצע שנות ה-30, היה בעל תואר ראשון ושני בהנדסת חשמל ואלקטרוניקה עם התמחות בעיבוד אותות, ותואר שני נוסף במִנהל עסקים עם התמחות במימון פיננסי, רכישות ומיזוגים. הוא היה ידוע כיזם סדרתי. הוא התמחה בחילוץ חברות הייטק שנקלעו לקשיים של תזרימי הון ועמדו על סף פשיטת רגל בתוספת ציון "אזהרת עסק חי" בדוחותיהן, וכל זאת בטרמינולוגיה הלא-תמיד-מובנת של שוקי ההון. הוא נהג לבדוק כל חברה כזו בקפידה, ואם אחרי בדיקה מאוד מדוקדקת החליט בחיוב, הוא הזרים יחד עם שותפיו העסקיים את ההון שנדרש לחילוץ החברה מפשיטת רגל. וכשהחליט, הוא גם ערך רֵאורגניזציה מוחלטת בחברה על ידי פיטורים של בכירים, כולל מהנדסי תוכנה, אנשי מנהל ובעיקר חלק גדול ממייסדי החברה, ובכך השתלט עליה באופן סופי ומוחלט. היו לו לאסף את כל הכישורים והיכולות המתאימים לעניין זה.

הוא היה קשוח, ממוקד בעשיית רווח, ובגדול, ופעל ללא רגש ובלי קמצוץ של אמפתיה כלפי אלה שפיטר. הוא לא חמל על אף אחד וריסק לשברים כל מי ומה שעמדו בדרכו להצלחה. אבל הוא ידע גם להיות נדיב כלפי כל העובדים שנשארו וגם כלפי אלה שגייס, כשכל אחד מהם קיבל נוסף לשכר גבוה גם אופציות למימוש במקרה של הצלחה. והצלחה אצל אסף היתה מוגדרת באופן אחד ויחיד: השבחת החברות תוך הצבת מטרות עסקיות ברורות, הנפקתן באחת מן הבורסות העולמיות ומכירתן לאחד מן הקונצרנים הגלובליים בתחום. הוא ידע לשכנע גופים פיננסיים ומוסדיים להצטרף אליו ולהשקיע סכומים לא מבוטלים בחברות שחילץ. הגופים האלה סמכו עליו בעיניים כמעט עצומות, משום שזכרו לו היטב את הרווחים העצומים שהפיקו בעסקות אחרות שלו שאליהן הצטרפו בזמן. עובדיו, אלה שנשארו ואלה שגויסו, העריצו אותו. אסף הפך לחצי טייקון הייטק, כך לפחות היה ידוע וכך כונה בז'רגון העסקי של העיתונים הכלכליים והמדיה הדיגיטלית. רק "אהבת חייו" לא הלכה אחריו בעיניים עצומות.

***

"אהבת חייו" היתה עשויה מזן אחר. גם היא היתה סוג של טייקון, או לפחות בתו של אחד כזה. היא היתה בעלת מניות בכל אחת מחברות ההשקעות והנדל"ן של אביה וגם ניהלה את רובן - אלו שבארץ ואלו שמחוצה לה. "אהבת חייו" היתה צעירה, יפה, וכל זאת בלשון המעטה. היא משכה וּמִגְנְטָה כמעט כל גבר שהביט בה, ואת אסף במיוחד. היא היתה יכולה להשיג כמעט כל אחד וכך גם אספה אליה את אסף, כשראתה אותו לראשונה באחת המסעדות היוקרתיות שבהן נהג לסעוד. הוא הבחין בה מיד ושלח אליה פתק באמצעות המלצר עם מספר הנייד שלו. היא קיבלה אותו, את הפתק, הציצה בשולח, גבר נאה, אין ספק, מה עוד שזיהתה וידעה מי הוא, והשיבה לו במסרון מיידי. בוא נצא, כך כתבה. אסף הופתע, נטש את אורחיו לשולחן, הצטרף, ונצמד אליה כאילו היתה זה מכבר בת זוגו ואהבת חייו. גם הוא זיהה אותה מהעיתונות הכלכלית, המודפסת והדיגיטלית, אבל לא הבין עד לרגע שנצמד אליה שאישה יכולה להיות כל כך יפה, כל כך מינית וכל כך מושכת.

הם יצאו מהמסעדה צמודים, פוסעים לכיוון חוף גורדון. היא חיבקה אותו והוא הסמיק, אף כי הסמקתו לא ממש נגלתה באותו ערב חשוך. היא נשקה את שפתיו והוא נעתר לה בתאווה. יומיים אחרי הוא כבר עבר לדירת הפנטהאוז שלה, אף שגם לו היתה אחת כזו, באחד המגדלים באזור פארק צמרת בתל אביב.

הם עברו יחד תשעה וחצי שבועות של שיכרון חושים, שהזכירו לו את הסרט האמריקאי הישן והקלסי "תשעה וחצי שבועות של שכרון חושים", סרט שהיה גם ארוטי, גם רומנטי וגם מגרה מאוד, עם קִים בּייסִינְגֶר המגרה כל כך ומיקי רוֹרְק בעל המראה הגברי העוצמתי, שניהם בתפקידים הראשיים. בנעוריו הוא נהג לצפות בו וגם לעשות את שנערים עשו כשצפו בקים. לפעמים הוא צפה ועשה זאת עם חברים ולפעמים עשה זאת לבד. הוא קיווה וייחל לעצמו סוג כזה של שיכרון חושים, ואותו אכן חווה עכשיו עם "אהבת חייו".

אבל ערב אחד, כמעט בתום תשעה וחצי השבועות, "אהבת חייו" הפתיעה אותו ואמרה לו בפשטות שהוא נמאס עליה ושהיא מצפה שיאסוף את חפציו, יסתלק ויחזור לדירת הפנטהאוז שלו, שכאמור שָכנה גם היא באחד המגדלים האחרים של פארק צמרת בתל אביב.

הוא חזר מותש לדירת הפנטהאוז שלו וניסה לנתח את האירועים ולבחון את מה שעבר. הוא חש כאילו נזרק לזירת אגרוף ללא הכנה מוקדמת. שני מתאגרפים, "אהבת חייו" והוא. היא במשקל כבד והוא במשקל נוצה. הקרב היה קצר. בחבטת האנקול הראשונה שלה היא הדפה אותו לחבלים ממול, שם הוא נחבט ונפל כבוּל עץ על רצפת הזירה. הוא נשאר מוטל שם גם אחרי ספירת העשר והגונג המהדהד. הוא היה מרוסק, חבול וזב דם, אבל בעיקר מושפל ומבוזה. זה לא היה ניצחון בנקודות. זה היה נוקאאוט ישיר ונקי. הגונג פסק מלצלצל, שופטי הזירה פרשו, המאמנים האישיים של השניים נעלמו, והקהל, שלא נכח, הגיב בתשואות בוז סוערות.

***

למחרת הוא החליט. הוא התקשר לכל אחד מראשי הדירקטוריונים של שתי החברות האחרונות שעליהן השתלט וניהל. הוא הודיע להם שבגלל נסיבות אישיות, שאינו יכול או מוכן לפרט, הוא נוטל לאלתר חופשה בת חודש לשהייה בחו"ל. בתקופה זאת הוא יהיה מנותק ולא זמין. לא בנייד, לא במייל, ולא בשום אמצעי תקשורת אחר. יושבי הראש נותרו מופתעים והמומים. הם שאלו בזהירות ובעדינות כיצד יתנהלו החברות ומה הם, או החברות, יעשו בלעדיו. הם גם טרחו והזכירו לו את המאמצים שהשקיעו על מנת לגייס את ההון שנדרש להקמת החברות שבהן כל אחד מהם משמש כעת בתפקיד יושב ראש הדירקטוריון. התגובות המילוליות של שני יושבי הראש היו דומות, כמעט אחת לאחת, הן בתוכנן הן באופן ניסוחן. אסף רק חייך. הוא יכול היה לענות להם שגופים פיננסיים וקרנות הון אחרות עמדו בתור כדי להשקיע בשתי החברות החדשות האחרונות שהקים, והיה עליו רק להחליט במי לבחור. כבעל המניות העיקרי בשתי החברות הוא היה יכול לו רק רצה למנות יושבי ראש אחרים, אבל הוא העדיף למנות את שני הצייתנים האלה כיושבי ראש ולהעניק להם שכר גבוה שרק יכלו לחלום עליו במקום אחר, כך שעדיף היה להם להפסיק לגבב ולקשקש. אבל אסף החליט לשמור גם על איפוק וגם על כבודם. הוא הגיב בקצרה ואמר להם ששני סמנכ"לי הטכנולוגיה בשתי החברות ימלאו את מקומו בזמן היעדרו ובזה סיים.

***

הוא התקשר לסוכנת הנסיעות האישית שלו והזמין כרטיס במחלקת עסקים, לטיסה הזמינה הראשונה לתקופה של שנה ומשם ישירות לאמסטרדם. הוא גם הזמין סוויטה לחודשיים במלון היוקרתי Kimpton De Witt Amsterdam בעל חמשת הכוכבים, הממוקם במרכז העיר וניצב ליד אחת התעלות המרכזיות. הוא כבר שהה במלון הזה בעברו העסקי, היה מוכר שם וגם נהנה מהכבוד ומהשירות שקיבל. אסף שילם על הכול, על הטיסה ועל המלון, בכרטיס האשראי האישי שלו ולא בזה העסקי. בדיוטי פרי בבן-גוריון הוא רכש את האייפון המתקדם ביותר, החליף מספר וניתק את הנייד העסקי שלו. שש שעות מאוחר יותר הוא כבר התמקם בסוויטה שהוזמנה עבורו.

***

הוא אהב את אמסטרדם. בחודשים לפני גיוסו שהה בה כחודשיים ושם גם איבד את בתוליו; מספר פעמים. הוא עדיין זכר את כל השמות של הצעירות ההולנדיות שסייעו לו בעניין הזה. הוא לא תהה מה הוא הולך לעשות. הוא ידע בדיוק מה הוא הולך לעשות. הוא ידע שהוא חייב להכיר צעירה הולנדית, מהיפות והגבוהות שביניהן, אלה עם השיער הזהוב, הארוך, העיניים הכחולות, בעדיפות לגוון כהה על בהיר, זקופות הגו, העמוסות באינטליגנציה שכלית ורגשית, ובכמה שיותר מהן. הוא היה חייב למצוא תחליף מהיר, זמין ומיידי ל"אהבת חייו".

הוא לא הפעיל לצורך זה אף אחד מקשריו הרבים והמסועפים עם אנשי עסקים הולנדים וישראלים המתגוררים בהולנד שאותם הכיר בעסקאותיו השונות. הוא פשוט לא רצה להפעיל כל קשר אישי או עסקי שללא ספק היה מזכיר לו אותה, וגם אולי היה מביך אותו. במקום זאת הוא החליט ללכת על אתרי היכרויות הולנדיים, יוקרתיים ככל האפשר. היה בכך סיכון מסוים והוא ידע זאת, אבל זה ממש לא היה אכפת לו.

כבר בטיסה, בכיסאו המרווח במחלקת העסקים, הוא איתר שלושה אתרים כאלה. הוא בחר את parship.nl, טינדר Lexa ואת Facebook Holland online dating. בחדרו במלון הוא נכנס לכל אחד מהאתרים הללו ופתח בהם פרופיל, העלה את פרטיו האישיים ותמונה עדכנית שבה נראה די מושך ומעורר עניין. הייטק נרשם כמקצוע ו-36 כגיל. בטקסט החופשי רשם ישירות, בצורה כנה וגלויה, שהוא מחפש צעירה בלונדינית יפה, בת 28-32, עיניים כחולות, גבוהה, זקופת גו ועמוסה באינטליגנציה שכלית ורגשית - לזוגיות קבועה. הוא הדגיש שפניות אשר אינן עומדות בכל הקריטריונים האלה לא ייענו.

אחר כך הוא סרק ביסודיות בכל אחד משלושת האתרים את הפרופילים של נשים שנראו לו מתאימות, סימן אותן ואז שלח פנייה מתאימה. הוא לא פסח על אף אחד מהפרופילים שנראו לו ראויים ושלח הודעה זהה, יבשה ופשוטה, לכל המסומנות. וכך הוא התנהל, בדיוק באותו אופן קר ומחושב כפי שהתנהל בעסקיו, כשהוא מסתמך כאן על החוק המתמטי הקרוי "החוק החזק של המספרים הגדולים". על פי חוק זה, ככל שיסמן וישלח יותר פניות, הסיכוי שיקבל לפחות פנייה אחת מתאימה ילך ויגדל כמובן.

לכל אלה שיגיבו לפנייתו הוא ניסח סדרה של שלבי ניפוי סדורים, מושכלים ופשוטים. על כל תגובה לפנייה שלו הוא יבקש את מספר הנייד של הפּוֹנָה. אם יקבל הוא יקיים איתה תחילה שיחת טריוויה קלה. אם תעבור, יעלה נושאים אחרים שמטרתם לספק לו אינדיקציה מהירה על רמת האינטליגנציה של המגיבה, זאת הרגשית וגם זאת השכלית. אם שוב תעבור, יקבע איתה פגישה בלובי המלון על מנת לבחון, להתרשם ולגבש דעה. התרשמות חיובית תביא להזמנת הפונה לכל מסעדה שתבחר. אלה היו השלבים היבשים והקרים שעל פיהם פעל, לאו דווקא רק בקטגוריה של ניפוי נשים.

ואז לא נותר לו מה לעשות אלא להמתין. ביום השני הוא כבר התחיל לקבל תגובות, מאות שכאלה, כך שעיסוקו היחיד באותו יום התמקד בשיחות שהסתיימו לקראת חצות. אף אחת מהפונות לא תאמה את ציפיותיו ולכן גם לא עברה את אחוז החסימה. אבל בינתיים הצטברו עוד ועוד פניות, כולל כאלה מגרמניה, מבריטניה ואפילו מאוקראינה. הוא כבר לא עמד בעומס שהצטבר. הוא נכנס על כן לאתר והוסיף עוד אילוץ לפרופיל שלו. הוא חיפש אך ורק פונות המתגוררות ברדיוס של 20 קילומטרים מאמסטרדם.

הימים חלפו. הוא קיים מספר קטן של פגישות בלובי המלון, ומספר עוד יותר קטן בארוחות ערב במסעדות שונות. גם כאן אף אחת מהסועדות לא עברה את רף החסימה שקבע. חלקן אגב, הוא הודה או מלמל לעצמו, היו מהממות ביופיין ומאוד רצו וחשקו בו. אבל לאכזבתן וגם לאכזבתו, הן לא עמדו בתנאים האחרים שהציב.

חלפו שלושה שבועות והוא מאס בשיחות הטלפון, בשיחות החולין בבר, בפגישות בלובי המלון ובארוחות הערב במגוון המסעדות שאמסטרדם יכולה להציע בתקופת הקיץ. הנתק שלו מהארץ היה מוחלט, ולא רק עם החברות העסקיות שניהל. עם הזמן התדלדל והלך מספר הפניות אליו. הוא שקל שוב את מהלכיו, אלא שלא ידע כיצד להמשיך לפעול או להתנהל בסיטואציה שלא הכיר קודם לכן. אבל אז זה קרה. בצהריים.

***

הנייד שלו התריע על קבלת הודעה בטינדר והוא קרא אותה. אחת המועמדות שאליהן פנה כתבה שהיא מצטערת על שלא הגיבה עד כה. בשבועות האחרונים היא פשוט שהתה בגרמניה ורק לפני כמה שעות חזרה לדירתה באמסטרדם. היא שוב התנצלה והוסיפה את מספר הנייד שלה.

באי-חשק בולט, ואפילו בחוסר אמון גמור במערכת ההיכרויות באתרים, הוא הקיש את מספרה. היא השיבה לו מיד ושאלה בעברית, אסף? הוא התבלבל לרגע בגלל השפה ולא השיב, אבל היא המשיכה. אסף, זאת אנה. פנית אלי לפני כשלושה שבועות וכתבתי לך לפני כמה דקות ששהיתי עד עכשיו בגרמניה.

אסף, עדיין מבולבל משטף העברית ללא כל מבטא זר שנשמעה מפיה, שאל באנגלית מדוע היא משוחחת איתו בעברית. היא השיבה לו, צוחקת בהנאה, שזאת שפת האב שלה, וגם משום שהוא, אסף, הציג עצמו באתר כישראלי. היא הוסיפה שהיא בת לאם הולנדית ולאב ישראלי, אבל ממוצא בריטי, לונדוני. אמה הכירה את אביה בחופשה באילת. פרחה שם אהבה. הם נישאו ואחרי כמה שנים עברו להתגורר באמסטרדם. בארץ היא הספיקה לסיים את לימודיה בבית ספר יסודי, באמסטרדם את לימודי התיכון, ואילו באוקספורד, אנגליה, את לימודיה לתארים הראשון והשני.

אסף הקשיב ואהב, אפילו מאוד, את הקול הרך והעדין של אנה, ושאל אם יוכל להזמין אותה לשיחה נוספת פנים אל פנים בבר במלון שלו. אנה השיבה, אני גרה די קרוב, תן לי שעה להתארגן ואני אצלך. בשיחה הקצרה איתה היא נשמעה לו כמסקרנת והמרתקת ביותר מבין כל המועמדות שראה, בחן וסעד איתן. גם תמונתה בפרופיל תאמה את דרישותיו. היו לה עיניים כחולות וכהות.

הוא התקלח, התבשם, לבש מכנסי ג'ינס רֵייבֶן שקנה יומיים קודם לכן, חולצה משל האחים בְּרוּקְס, שגם אותה רכש באותו מסע של קניית הג'ינס, ומעיל עור שחור של אַרְמָנִי. הוא ירד והתיישב באחת הכורסאות הנוחות של לובי המלון.

אנה הגיעה כעבור שעה בדיוק כפי שהבטיחה. היא לבשה מכנסיים שחורים, חליפה מחויטת היטב ומתחתיה חולצה תרמית צמודה לבנה עם צווארון וי. היא זיהתה את אסף מיד מהתמונה בפרופיל באתר, פנתה אליו ואמרה, הַיי אסף, אני אנה. אסף הפנה אליה את ראשו ונותר המום. הוא התקשה להאמין שהאישה היפה, זקופת הגו הזאת, שפנתה אליו ב"היי אסף, אני אנה", היא אנה. היא נראתה כאחת הנשים שהסיכוי לפגוש דרך אתר היכרויות הוא אפסי או אפילו פחות מזה, אם כי לא ידע להגדיר בדיוק את "או אפילו פחות מזה" אבל גם לא התאמץ לעשות זאת.

כשעשתונותיו חזרו הוא לחץ את ידה והוביל אותה לכיוון בר המלון. השיחה ביניהם קלחה. הוא דיבר והיא דיברה. הוא שוחח, נועץ את עיניו בעיניה, וגם היא שוחחה, נועצת את עיניה באלו שלו. זה היה פשוט תענוג והנאה צרופה להתבונן בזוג הזה שנראה כפרסומת לאוהבים במגזין אופנה.

הם שוחחו כשעה. היא סיפרה לו שהיא סמנכ"לית שיווק של חברת המדיה TALPA המחזיקה בזכויות על סדרות עולמיות ותוכניות ריאליטי כמו "האח הגדול" ו"דֶה ווֹיס", ומחזיקה גם בזכויות שידור של כל האירועים הרשמיים המתרחשים בהולנד. בתפקידה היא אחראית על שיווק ומכירת זכויות השידור למדינות באירופה וגם לכמה מדינות בארצות הברית, לכן היא שוהה וגם לנה ימים לא מעטים, ולפעמים שבועות, במדינות האלה.

השיחה המשיכה לשטוף ולקלוח ובתום שעה הזמין אותה אסף לארוחת ערב בכל מסעדה שהיא תבחר. היא הסכימה מיד אך השאירה לו את זכות הבחירה. אבל אסף התעקש. היא התרצתה ושאלה אותו אם הוא אוהב אוכל איטלקי. אסף אהב מאוד אוכל איטלקי. ואנה אמרה, אם כך, ישנה מסעדה איטלקית בשם טוֹסְקָנִינִי, שנחשבת לאחת הטובות באמסטרדם ויש בה מגוון רחב של מנות בדגש על מנות מסורתיות מאזור טוסקנה. התפריט שם מתחלף בהתאם לעונה, תפריט היינות מתחלף מדי שבוע, וכדאי להזמין מקום מראש. כבר אכלתי שם כמה פעמים, היא אמרה לו, ומאוד נהניתי.

אסף, שלא רצה להפסיק את הרצף העדין, הרך והנעים שאפף אותו בפגישה עם אנה, איתר את מספר הטלפון של המסעדה ושוחח עם המארח, אולם הוא קיבל תשובה שלילית. אין מקום. יש להזמין לפחות שלושה ימים מראש. פניו נפלו. אנה הבינה גם בלי שרמז לה דבר. היא ליטפה את פניו וביקשה לנסות. היא שוחחה באנגלית עם אחד המלצרים במסעדה וביקשה ממנו להעביר אותה לאַבֶּרְטוֹ, הבעלים. 30 שניות חלפו ואברטו היה על הקו. אנה, עם חיוך זוהר על פניה, שוחחה איתו באנגלית שוטפת במשך כדקה, ואז סיימה באַריבדֶרְצִ'י עם חיוך ענקי שהתנוסס על פניה. סידרו, סידרו לנו שולחן לשמונה בערב, היא אמרה לאסף שלא הבין איך וכיצד אבל לא שאל איך הצליחה במה שהוא לא. הוא הציע שלקראת ערב יגיע לדירתה עם מונית ויאסוף אותה למסעדה, אבל אנה ענתה שאין צורך. היא תגיע ישירות ובכוחות עצמה אחרי שתבקר את הוריה המתגוררים גם הם באמסטרדם. היא חיבקה אותו בחום ועזבה.

באותו רגע חשב אסף על האופן לפיו ניתן כל כך מהר לרוקן ולהתרוקן. איך פתאום "אהבת חייו" הפכה לזיכרון מעומעם, אם בכלל נותר ממנה זיכרון כלשהו. ואיך אנה, בעלת ההתנהגות הכל כך טבעית, הפשוטה והעדינה, היתה כל מה שרצה. היא היתה בעלת אינטליגנציה גבוהה, משני הסוגים, בעלת מחשבה מהירה וחוש הומור שנון אבל עדין. באותו רגע הוא הרגיש שקיבל פרס ולא ידע על מה ולמה. הוא הרגיש כאילו הקפיצו אותו מקבוצה במגרש הכדורגל השכונתי אל קבוצה בליגת-העל.

***

הוא הגיע ראשון, ברבע לשמונה. המסעדה היתה מלאה אבל לא מפוצצת. היו שם עוד שלושה שולחנות פנויים שנותרו כאלה גם לאחר שהם סיימו ועזבו. ההזמנה היתה על שם אנה, והוא הובל בידי המארחת לשולחן של שני סועדים. הוא המתין בקוצר רוח להגעתה. אנה, באיחור של חמש דקות, נכנסה בסערה כשזרועותיה החינניות נעות בתנועות משעשעות. היא היתה לבושה בז'קט, גופייה שחורה וחצאית מיני שהציגו את גופה הנשי. היא התנצלה על האיחור והתיישבה מול אסף, שהיה מחויך ונראה מאושר.

היא ליטפה את ידו והוא שאל אותה כיצד עבר הביקור אצל הוריה. היא השיבה שכרגיל הם שמחו לראות אותה כיוון שעקב נסיעותיה הם מתראים רק לעתים רחוקות. אבל די, בוא נתרכז בנו, אמרה, ואז סיפרה על מערכת יחסים ארוכה שהיתה לה עם בן זוג בריטי שגם אותו פגשה בטינדר. מערכת היחסים הסתיימה בסופו של דבר עקב דרישתו הנחרצת שתעבור להתגורר איתו בקביעות בדירתו שבלונדון. הפרידה אירעה לפני כשנתיים ומאז עברה עליה תקופה די קשה. היא התנתקה מכל אתרי ההיכרויות ולא קיימה מערכת יחסים כלשהי. אבל עברו שנתיים ולפני כחודש החליטה לחזור לטינדר, כשהפעם היא מחפשת בן זוג ישראלי. וכך מצאתי אותך, אסף, כבר בפנייה הראשונה והיחידה שלי באתר מאז חזרתי אליו.

בפעם הראשונה בחייו ולא בהקשר עסקי או פיננסי אסף הבין, ממש הרגיש, את המושג של "אני מרגיש שאני בשמים". הוא היה מאושר, החיוך על פניו לא נח ולו לרגע, אלא רק כשלעס משהו. הוא ביקש ממנה להיפגש איתו לארוחת ערב גם מחר וגם מחרתיים וגם אחרי. אני מצטערת, השיבה לו, מאוד הייתי רוצה, ולא רק בערבים, אבל ביומיים הקרובים כבר נקבעו לי שתי פגישות עבודה, האחת במאסטריכט והשנייה בשטרסבורג, כך שלא אהיה באמסטרדם בימים האלה. אבל אפשר, כמובן, בשמחה, אחרי וגם בכל ימות סוף השבוע הקרוב.

וכל זה היה תוך כדי הארוחה כשבתחילתה ניגש אליהם אברטו בעצמו, נישק את לחייה של אנה שלוש פעמים, כנוהג ההולנדי, ושאל אותה לגבי הנסיעה האחרונה שלה לגרמניה. היא הציגה לו את אסף ואמרה בחיוך שכנראה קורה לה משהו, אבל משהו טוב. אברטו צחק וביקש מאחד המלצרים להביא תפריטים באנגלית. אברטו והמלצר עזבו והם נשארו עם התפריטים שפירטו מנות יקרות, ואפילו יקרות מאוד. הם התלבטו מה להזמין למנות ראשונות ומה לעיקריות. ואז אסף אמר לה, תחליטי את. והיא שאלה, אתה בטוח? הוא הנהן הנהון ארוך. היא קראה לאחד המלצרים ופירטה באנגלית את מנות הבחירה עבור שניהם.

אברטו הצטרף למלצר ושאל אותם לגבי סוג היין שירצו. היא פנתה לאסף בשאלה, הוא הנהן שוב ואמר לה, כבר סיכמנו שאת תחליטי. טוב, היא אמרה, ופנתה לאברטו ושאלה מה הוא מציע. אברטו התלבט ופנה לכיוון המטבח. הוא חזר עם בקבוק יין אדום ופתח בהסבר ארוך: זה יין שאני שומר לאורחים מיוחדים, ואת, אנה, אורחת מאוד מיוחדת. זה יין מסוג Ornellaia, אחד מיינות הדגל של יקב אוֹרְנֶלְיָיה בטוסקנה. הוא נחשב לאחד היינות הטובים בעולם, בְּלֶנְד של קברנה סוביניון ומרלו בחלוקה שווה עם מעט קברנה פרנק. היין מתיישן תחילה במשך 18 חודשים בחביות עץ אלון קטנות, אחר כך עוד 12 חודשים בבקבוקי ענק ואז מוחזר לחביות עץ האלון להתיישנות נוספת.

אסף, שהיה כבר קצר רוח, רצה לעצור את עוצמת ההתלהבות של אברטו מתיאור היין הטוסקני, אבל אנה שהבחינה בחוסר הסבלנות שלו ליטפה והניחה את ידה בידו. הוא הבחין ברמז העדין והניח לאברטו להמשיך. אבל אברטו שלא הבחין, המשיך ואמר, או אָלֶר, חבל על הזמן, זה יין ייחודי ומיוחד בעל עוצמות ומורכבוּת פרי מתפתחת, מאוזן, ובעל יכולת התיישנות של עשרות שנים. הוא כנראה היה ממשיך אלמלא הפעם היא זו שעצרה אותו. היא אמרה בסדר, השתכנענו, רק על איזו רמת התיישנות של הבקבוק אתה מציע? אברטו הציע בקבוק בעל התיישנות של חמש שנים, וכך היה.

אחר כך, תוך כדי הארוחה, הוזמן בקבוק נוסף ואחר כך עוד אחד, שרק רבע ממנו הם הצליחו לסיים. הם קינחו בטירמיסו. האלכוהול כבר החל להשפיע על שניהם, אבל לאסף הוא גרם גם לתחושת התעלות. הוא התעקש להרגיש מאוהב.

השעה היתה אחת-עשרה בלילה. כל האורחים כבר עזבו והמלצרים החלו לסדר את השולחנות לקראת הערב הבא, כשאברטו הציץ בשעונו והעיף אליהם מבט. אסף רצה להמשיך לשבת כך עם אנה עוד שעות רבות אבל היא רמזה לו שכולם ממתינים שיסיימו. אסף קרא למלצר וביקש את החשבון. עברו שתי דקות והוא הגיע. העלות הכוללת של הארוחה הסתכמה ב-1,450 יורו כשמחירו של כל בקבוק יין עמד על 300 יורו. אסף לא נבהל מהמחיר אבל בכל זאת נראה מופתע. הוא כבר סעד במסעדות יקרות אבל לא במחירים כאלה. אנה הבחינה במבוכתו והציצה בחשבון. גם היא הופתעה, לכן התעקשה להשתתף במחצית מחיר הארוחה. אבל אסף התעשת, אחז בידה בעוצמה שהכאיבה לה אף שלא לכך התכוון, עמד על דעתו והתעקש לשלם את כל הסכום. היא נשכה את שפתה, עיניה התמלאו דמעות ורגליה התפתלו. אסף המשיך לאחוז בידה ואמר לה, אני נורא מצטער אנה, אני הזמנתי אז אני אשלם. אנה הנהנה, השתיקה אותו בנשיקה עדינה, ובכך הביעה את הסכמתה.

הוא שילם על הארוחה בכרטיס האשראי הפרטי שלו, וכדי להמשיך ולהרשים אותה הוא השאיר שם גם טיפ גדול ומאוד לא מקובל בסך 400 יורו במזומן.

***

הם יצאו מחובקים, צמודים בגופם, פונים ימינה לסמטה הסמוכה. אחרי כ-20 צעדים היא אחזה בכף ידו ולחשה, אוי, נורא לא נעים לי, אבל שכחתי להיפרד מאברטו, אני כבר חוזרת. היא טופפה ברגליה ופנתה שמאלה מהסמטה לכיוון המסעדה. אסף, שכבר הספיק להתגעגע אליה, החליט שגם הוא צריך להיפרד מאברטו. הוא הגיע לקצה הסמטה, אבל עצר לפני שפנה כשהבחין באברטו המשוחח עם אנה מחוץ לפתח המסעדה, וגם יכול היה לשמוע את שיחתם. הוא התמקם ממש בקצה הסמטה כך שלא ניתן היה להבחין בו וראה את אברטו סופר חמישה שטרות ירוקים של מאה יורו ומשלשל אותם לידיה של אנה. היא נישקה אותו על לחיו ואמרה לו, אברטו, אני מזכירה לך, מחר בערב אני מגיעה עם בריטי. לבריטי הזה אתה יכול להציע בקבוק יין Ornellaia בעל התיישנות של 20 שנה ואולי אפילו 30, אבל מחרתיים כשאני מגיעה עם בריטי אחר תציע בקבוק בעל אותה רמת התיישנות של חמש שנים בדיוק כמו זה שהצעת לנו היום. ואת כל זה ראה אסף ובעיקר שמע.

***

למחרת הוא היה בדרכו הביתה, בטיסה הזמינה הראשונה. עדיין היו לו עוד שתי חברות לנהל.