מודעות דרך הגוף

 

 

 

מודעות דרך הגוף

 

דרך לשיפור הריכוז, לרגיעה ולהכרה עצמית בילדים ומבוגרים.

אלוקה מארטי וג'ואן סאלא

סאייר

אורוויל, הודו

תרגום מאנגלית: יופי אמת

תוכן עניינים

 

מבוא

הקדמה

איך זה התחיל

פרק 1

ייעוד

עקרונות מנחים

אנו יצורים מורכבים

והחלקים שמרכיבים אותנו שזורים זה בזה

הוראה כלמידה, זה דו שיח תמידי

הקשבה והדרכה הם שני היבטים בדו שיח

כל דבר מהווה הזדמנות להרחבת המודעות.

הייה בהווה ואל תיקח דבר כמובן מאליו.

קח אחריות, תן אחריות ותצפה מהתלמידים למידה מתאימה של אחריות

מצא את קצבך האישי ואת דפוסיך הפנימיים

הייה מודע למרחב הפנימי והחיצוני בו זמנית

מצא את ציוני הדרך התחושתיים שלך

יעדים

ארגון וזרימת השיעורים

לסיכום

פרק 2

נושאי לימוד

תשומת לב וריכוז

תרגילים לפיתוח תשומת לב

תרגילי ריכוז

נשימה

פעילויות להתבוננות והתנסות בנשימה

פעילויות להעמקת המודעות לנשימה

מצבי תודעה שונים

הרפיה פיזית

מודעות לשינוים ברמת התודעה

מודעות חושית

ראיה

שמיעה

ריח

טעם

מגע

השכל כחוש שישי:

הפנמת החושים

הגוף הפיזי האתרי

חמשת היסודות

אש

מים

אדמה

אוויר

אתר

חמשת היסודות כאמצעי טיהור

מבנה הגוף

אבולוציה

הפעלות

מערך בנוי

צלחות

מקלות

צורה ומרחב

סימטריה

תרגילי צורה

תרגילי מרחב

משחקים

משחקים פשוטים

משחקים מורכבים

ילדים כותבים על מודעות דרך הגוף

מה למדת בשיעורים של מודעות דרך הגוף?

אחרית דבר

שרי אורובינדו,

האם, אורוויל

שרי אורובינדו

האם

אורוויל

מערך פעילויות

מקורות

 

לילדי אורוויל עימם גדלנו יחדיו בשיעורים אותם חלקנו במשך השנים.

 

הוכרת תודה

 

ברצוננו להודות בראש ובראשונה להיידי וואטץ, שהביאה אותנו לכתוב על עבודתנו. היא הייתה מעין מיילדת לספר זה. תודתנו נתונה גם ללייל ג'ף ופאלא פאג'ור על עזרתם בארגון חומר הכתיבה ועל שאלותיהם המשמעותיות שהוסיפו עניין לספר זה. תודות מיוחדות לאקאש קאפור, ג'ין איזלי, נאנסי וויתלאו, קלייר סטיוארט ומאונה ואן דר וולוגט שהיוו עזרה נהדרת בתמצות התמליל ובהגהה. תודתנו נתונה לעוד אנשים רבים שאיננו יכולים לפרט כאן את שמותיהם, אנו מודים לכל מי שנתן מזמנו וממרצו, והפך ספר זה לאפשרי.

הוצאת ספר זה התאפשרה הודות לנדיבותה ולתמיכתה הכספית של ממשלת הודו, המחלקה למשאבי אנוש, וסטישטינג דה זהיר שבהולנד.

 

 

מבוא

 

 

כשג'ואן ואלוקה פנו אלי בבקשה שאכתוב הקדמה לספר: תמונות, זיכרונות וסיפורים שונים החלו לחלוף למול עיני כמו דפים באלבום תמונות. בחרתי להביא בכתב כמה מהחוויות ש'מודעות דרך הגוף' העלתה בי:

כיתת ילדי גן מלאומים שונים מתאספת בכניסה לאולם שכניסתו כוסתה בבד כחול. אלוקה מסבירה לילדים שהם עומדים לצאת למסע לעבר הירח וכדאי שהם יהיו מאוד שקטים. הם עומדים לעלות במנהרה ולצאת מצידה השני. היא מוסיפה ומסבירה להם שכשהם יהיו על הירח אסור יהיה להם לגעת ב"ריצפה", אך הם יוכלו לחצות את הירח אל צדו השני בדרך אחרת.

כל העיניים מביטות בה כשהיא מסירה בדרמטיות את הבד הכחול וכשהילדים מבחינים במנהרה הגדולה והכחולה שניצבת מולם, מפלחת את האוויר נשימה חדה, ההא! אחד אחד הם מתפתלים במעלה מנהרה שמובילה אותם לסולם גבוה ממנו יוצא מסלול מורם שמורכב מלוחות עץ על גבי שרפרפים, כיסאות וסולמות. בחדר נוכחים שני מבוגרים לשם הנחיה והתבוננות ומלבד קול הנחייתם הרך שוררת בחדר דממה; הריכוז כה גבוה שאתה יכול לגעת בו במו ידך.

הילדים מגיחים מהמנהרה בזה אחר זה ומתחילים את מסעם בחציית הירח, הם יורדים מהסולם ערניים תוך שהם חשים את דרכם על גבי לוחות העץ, המונחים בזויות שונות: מכאן הירח אינו עושה רושם של משטח שטוח. בסוף השיעור, הם יגלשו בתרועת ניצחון אל המקום בו המנהרה נפתחה.

 

 

 

אני עובדת בכיתת המדעים כמאמנת מורים בבית הספר היסודי "טרנזישיין" שבאורוויל, הפעמון מצלצל ובזמן החלפת הכיתות נכנסים לכיתה ילדים שסיימו כרגע שיעור של 'מודעות דרך הגוף', עיניהם נוצצות והם מדברים ביניהם בהתלהבות ואומרים לילדי הכיתה היוצאת, "חכו עד שתגיעו לשיעור 'מודעות דרך הגוף'!"

 

 

ילד בן 12 לערך, עם כיסוי עיניים, חש בקליפתו של עץ, ראשו מונח על הגזע, הוא כמעט ומחבק את העץ, ומחליק באצבעו לאורך חריצי הגזע המעוקלים, הילד לגמרי נוכח.

 

אני בת 74 בוגרת אקדמיה שזמן רב מזמנה עבר בישיבה מול מחשבים, ישיבה במכונית, ישיבה בפגישות וישיבה על ספר. כשאני מגיעה לשיעור המבוגרים אחר הצהריים ורואה שעל ריצפת האולם פזורים משטחי עץ עגולים עם חצי עיגול מתחתם, ליבי פועם כתוף.

כמה מהמשתתפים כבר עומדים על המשטחים הקטנים ומאזנים את עצמם, מתנדנדים בחיפוש אחר תחושת איזון. "אוי לא", חשבתי לעצמי, "לעולם לא אוכל לשיווי משקל שכזה". בהדרגה התחלתי להבין שאין חשיבות אם אצליח או לא, זה לא יהיה חשוב לאף אחד אחר מלבדי. והדבר היחידי המשמעותי כאן, היא המודעות לעצמי, מה שנהייתי מודעת לו בתוכי, תגובותיי, והשפעת תגובותיי הפיזיות על הרובד המנטלי ועל האיזון הרגשי שלי.

ג'ואן מדבר מבלי לפנות לאף אחד באופן ספציפי, הוא מנחה בקולו הרגוע ואומר "איזון הוא תמיד עניין של חוסר איזון", ומשנספגה בי מעט מחוכמה זו הפסקתי לחשוב במונחים של הצלחה וכישלון, והתחלתי להתמקד ברגשות ובהבנת הרגעים של איזון או חוסר איזון כשגם אני עומדת ומתנדנדת על המשטח. לאחר מכן חשבתי על אירועים אחרים בחיי בהם איזון היה רק עניין של הסתגלות לחוסר האיזון. זוהי חוכמתה של האבולוציה וההתפתחות שמזמנת עבורנו שינויים קלילים ללא הרף ותנודות הכרחיות בכדי שנשמר יכולת תגובה מאוזנת לשינויים שונים, פנימיים וחיצוניים.

אין לראות ספר זה כספר מתכונים לפעילויות גופניות בלבד. בספר זה תמצא רסיסי תבונה כמו אלה הטמונים בין המילים וחודרים את החשיבה, העצות ניתנות בדרך בה מבוגרים וילדים כאחד יכולים לספוג תובנות ולצמוח מהם מבלי שיחושו שהוטפו לכך.

שאלתי את קבוצת הבוגרים מה הם הכי אוהבים בבית ספר "טרנזישיין" הם השיבו בנשימה אחת: 'מודעות דרך הגוף'. כשביקשתי מהם לפרט מדוע הם אמרו:

"זה גורם לגוף הפיזי להיות אמיתי יותר ואתה מגלה דברים על עצמך."

"הם נתנו לנו תרגילים שהרגיעו אותנו ותרגילים שעוררו אותנו, תרגילים לפיתוח חישת הגוף והמודעות, תרגילים שמלמדים איך להשתמש בחושים ואיך לזהות רגשות."

"זה גרם לי להיות מודע יותר לכול הסובב אותי, וזה הפך אותי להיות הרבה יותר פתוח. עכשיו, כשאני מתעצבן, או מתרגז, אני תמיד חוזר לנשימה שלי בכדי להירגע."

"הם לימדו בדרך של משחק ואנו למדנו מכך רבות. זה עוזר לך ביחסים שלך עם אנשים אחרים, גורם לך להיות יותר פתוח ומבין."

"אתה יכול להשתמש בזה באופן לא מודע, לשיווי משקל וקואורדינציה."

"העבודה הקבוצתית חשובה מאוד. אתה לומד איך למצוא את הדרך האישית שלך בקבוצה ודבר אחד שלמדנו זה שאם משהו לא עובד בדרך אחת אפשר תמיד לנסות דרך אחרת. זה קרה "כשחצינו את הנהר" (ע' 160). זה מעניק לך פתיחות רוחנית מבלי שהמילה רוחניות תהיה מוזכרת כלל. זה עוזר לך במציאת המרכז הרוחני שלך יותר מאשר כל פעילות אחרת. זה מעלה בך דברים שיישארו אתך."

אנו נמצאים בסיומו של שיעור שבא להמחיש לילדים את ההבדלים בין כיווץ, התמתחות והרפיה. הילדים "מכווצים" נייר עיתון, "מרפים אותו", "מותחים אותו" ו"מחליקים" את הנייר. לאחר מכן הם עשו את אותם הדברים עם הגוף: כיווץ, מתיחה, התמתחות, הרפיה עד שהמושגים זרמו בחופשיות בין ההבנה התאורטית לבין היישום הממשי וחוזר חלילה. עכשיו כול העיתונים קרועים וחתוכים לפיסות קטנות. לפתע המורים מתחילים לזרוק גזירי עיתון נוספים אחד על השני ועל הילדים. במהרה החדר מתמלא בשלג של קרעי נייר, הילדים צוחקים, קופצים וזורקים את גזירי העיתון לכל עבר. שיעור יכול להשתנות בכל רגע ממיקוד ורצינות תהומית אל שובבות טהורה. לעיתים קרובות לא ניתן לומר היכן העבודה נגמרת והשעשוע מתחיל, או היכן השעשוע נגמר והעבודה מתחילה.

הצצות אלו מנסות להמחיש את החוכמה, החיות והיופי של 'מודעות דרך הגוף' בפעולה. כל מי שיעבוד עם הידע והגישה המובאת כאן יניב מסיטואציות שכאלו תוצאות משביעות רצון בגדילה ובהערכתם של הילדים.

רוב הציוד שנדרש לעבודה הינו פשוט וקל להשגה: מקלות מטאטא, צלחות קמפינג ממתכת, נרות, חבל, עיתונים ישנים, שקיות בד מלאות בשעועיות, וכו'. יש צורך בחלל גדול, אך גם חדר כושר, כיתה שהרהיטים שלה מוזזים לאחור או חדר משחקים ריק ישרתו את המטרה. אינך צריך להיות אתלטי או בעל תואר באומנויות הגוף כגון ריקוד, יוגה או אומנויות לחימה; רוב התרגילים פשוטים כנשימה, למרות שהנשימה עצמה לא תיראה לך פשוטה כל כך כשתזמן את המודעות למשימה.

ג'ואן ואלוקה מתארים כל פעילות בצורה מדויקת וקפדנית. הם מובילים את הקורא בתרגילים כפי שהם מתרגלים אותם עם הילדים, פעמים רבות הם מביאים את התרגיל על כל שלביו, מהצגתו בפני הילדים אל ההרפיה שמסכמת אותו והדיון שיבוא בעקבותיו. ייתרה על כך, הם כללו את ה"סיבה" ואת ה"כיצד" לפעילות, הם מסבירים בדרכים שונות לא רק את מה שהם עושים אלא גם את הסיבה למה שהם עושים. מודעות לסיבה ומה שעומד מעבר לפעילויות תעניק לך את היכולת לערוך שינויים והתאמות לפעילות, לפתח וריאציות משלך ולהישאר אמיתי לרוח הדברים, ולא לפירושם המילולי.

לסיכום, אם אתה מעוניין בחינוך שמפנה לערכים, או אם יש לך רצון ללמד ערכים, אין עבורך התחלה טובה מזו. באופן מרומז ובאופן מפורש, ספר הדרכה זה מלמד להטמיע ערכים כמו, התחשבות, הרמוניה, כנות כלפי עצמך וכלפי אחרים, מוסריות, אכפתיות וכמובן מודעות. ג'ואן ואלוקה מדגימים את הערכים הללו, מובילים את הילדים לגילויים למען עצמם, וממחישים את נוכחותם או העדרם בדרכים שונות. למשל, כשבית הספר כולו התרכז בערך אכפתיות במשך שנה, כשתרגלו תרגילי זוגות הייתה הנחיה: "תתעניין במרחב של בן זוגך. שים לב מתי הקרבה שלך אליו גורמת לו לחוסר נינוחות, שים לב כיצד אתה חש את עצמך", הם הביאו את המושג אכפתיות בצורה כה מוחשית למציאות ההתנהגותית, בצורה טבעית וללא שיפוטיות. גם אם אין לך עניין מקצועי בעבודת גוף, רק בעבור לימוד הערכים, ספר הדרכה זה אוצר בתוכו אוצר.

ובזמן שהתמונות של 'מודעות דרך הגוף' חלפו מנגד עיני התחלתי לערוך רשימה של מה שאני הכי מעריכה ומוקירה בעבודה זו:

פניה שווה ושלמה אל כל הרבדים שבאדם.

העיקרון המרכזי המצוי בכל הפעילויות: למידה מנקודת מבט של עד, למידה מתוך עשיה והבחנה במה שאתה עושה, עם אווירה המאפשרת לטעות וללמוד מהטעויות.

מבלי שידובר על כך באופן מילולי. קיים אמון שהתלמידים ימצאו את דרכם בעזרת איזון עדין בין אתגר ותמיכה תוך כדי התחשבות בעוצמתם וביכולתם לגלות את המצוי בתוכם.

עקרונות העבודה מוטמעים ובאים לידי ביטוי; בגישה, בהדרכה בקצב ובמערך הפעילות, בתהליכים, בטון הדיבור ואפילו בדפי המשוב להערכה עצמית.

באותה האלגנטיות שהעבודה מכבדת את התלמיד, ספר הדרכה זה מכבד את קוראו. אתה מוזמן לקרוא בספר זה, להתנסות בפעילויות בהתאם לקצב ולסדר שיתאים לך. ההסברים מפורטים דיים בכדי לספק הדרכה ותמיכה, אך יהיה עליך להתאימם לתלמידיך ולנסיבותיך ולהביאם באופן מספק ומאתגר בכדי שיהיו מלהיבים ורב גוניים. יתכן וזו תהיה עבודה קשה אך יהיה בה המון כייף וסיפוק ויתכן כי התוצאות יפתיעו אותך. בקטלנית, bon viatge דרך צלחה!

היידי וואטץ, בעלת תואר פרופסור

פרופסור אמריטה

בוגרת בית הספר אנטיוך בניו אנגלנד

קין, המספירה, אמריקה, ינואר 2006.

מסיבות טכניות ומכיוון שאנו מאמינים שאדם שלם הינו תרכובת אנרגטית של זכריות ונקביות שמתעלות מעל לקונוטציות של זכר ונקבה, בחרנו להשתמש במונח "הוא" למרות שבכול המקרים ההתכוונות ב"הוא" היא להוא ו/או היא.

 

הקדמה

 

ספר זה נועד להדריך את מי שמעוניין לחקור את ההקשרים הקיימים בין השכל, הרגשות והגוף הפיזי ולהציע דרכים שיאגדו את החלקים האלו לשלם הרמוני יותר, סביב מרכזם הפנימי ביותר. היות וכדי לממש את המטרה הזו, אנו משתמשים בגוף הפיזי, קראנו לעבודה 'מודעות דרך הגוף'. תכנית הלימודים התפתחה במהלך 14 שנות עבודתנו במסגרות בתי הספר שבאורוויל. אורוויל היא קהילה בין לאומית בדרום מזרח הודו, בהשראת רוח הלימוד של שרי אורובינדו והאם1. בתי הספר באורוויל מקנים מסגרת לימודית לילדים בגילאי ½ 3 – 18 שנים (מגן ועד כיתה יב'). בזמן כתיבת הספר נכחו בבתי הספר 246 ילדים מיותר מ-20 לאומים שונים. אנו מלמדים בעיקר בשפה האנגלית למרות שלרוב הילדים שפת אם אחרת. ספר זה מתמקד ברובו בעבודה עם גילאי בית ספר יסודי; אך יהיה בו אזכור לדרך בה אנו מציגים את 'מודעות דרך הגוף' לילדי הגן. נוסיף ונציין שהתרגילים שמתוארים בספר זה משמשים אותנו עם שינויים קלים כשאנו עובדים עם ילדים בוגרים ומבוגרים.

 

מה זה מודעות דרך הגוף

 

מודעות דרך הגוף היא תכנית לימודית מקיפה שכוללת בחובה תרגילים לפיתוח המודעות. התרגילים יאפשרו לילדים – ומבוגרים – לשים לב לרעיונותיהם וליכולותיהם כדי להיות מודעים לעצמם ולנטייתם האישית. הפעילויות יצירתיות ולרוב כיפיות; הן מתפתחות בהדרגתיות והן מעודדות ריכוז, מיקוד, הרפיה וחוש של הגשמה עצמית.

התוכנית מביאה את האינדיבידואל לפתיחות, מצב בו מתקיימת "הקשבה" טובה יותר לרשמים הרבים והמגוונים שמתקבלים ללא הפסק מהעולם הפנימי והחיצוני כאחד. היא מובילה לגילוי הדרגתי של רקמת הרבדים ממנה האדם מורכב והיא מספקת כלים שבעזרתם יהיה ניתן לארגן את מכלול הרבדים בצורה יעילה יותר.

 

מי יפיק תועלת מהספר

החברה המודרנית היא תובענית בצורה קיצונית. היא מאכלת את הזמן שדרוש לנו עבור עצמנו, מכתיבה את קצבה המלחיץ על חיינו, מעצבת כל מה שאנו עושים ואיך שאנו מרגישים. פעמים רבות אנו מוצאים את עצמנו נגררים אל העולם החיצוני ושוכחים מעולמנו הפנימי, הרעיונות, הרגשות, והשאיפות שלנו. ספר זה אוצר בחובו תרגילים מעשיים בכדי לעזור לאנשים שמעוניינים בפיתוח מודעות ובגילוי עצמי להבין את עצמם טוב יותר, להעמיק את יכולתם להיות נוכחים בהווה ולארגן טוב יותר את מכלול הווייתם; השכל, הגוף והרגשות. ספר זה מתעתד לתרום לחיים מודעים והרמוניים.

מורים ימצאו כי תרגילים רבים יוכלו לסייע להם ולתלמידיהם. התרגילים ניתנים לשנוי והתאמה ולכן הם יכולים לענות על צרכים רבים ולהתאים למצבים שונים. הם יוכלו לשאוב מהם תובנות ולצאת נשכרים מהפילוסופיה שטמונה בהם. תקוותנו היא כי ספר זה יהווה השראה למורים ושהוא יעשיר את החינוך שיהיה יצירתי יותר ויעיל יותר עבור התלמידים והמורים כאחד. יתכן שתקבל השראה לפתח תכנית דומה בבית ספרך, או שתאמץ כמה מהפעילויות לכיתתך. לדוגמא, תרגילי הנשימה והריכוז הם דרך מצוינת לתחילתו או לסיומו של יום; משחקים עוזרים לבניית אוירה של יחד, לעורר את הכיתה או להרפות מתחים; נושאי הלימוד ופעילויות שונות יוכלו להשתלב עם הנושאים האקדמיים.

אנו מקווים שעבודתנו תעניק לילדים כלים לחיים, ולאו דווקא ילדים, בהמשך הספר המילה "ילדים" תוחלף לעיתים במילה "אינדיבידואלים" כיוון שעבודה זו יכולה לתרום גם למבוגרים. לדוגמא תרגילי הנשימה, יתאימו לכל אדם בחיי היום יום. הרווחה והשלווה הפנימית שתורגש לאחר התרגול יכולה לשנות את חייו של כל אחד ולהפכם להרמוניים יותר. יתכן ובתרגילים מסוימים יצוצו קשיים שונים במהלך התרגול, התמודדות עם קשיים אלו – בלבול באיזה דרך לפנות או כיצד להמשיך, פחד ממכשול, דאגה או חוסר שקט רק מלחשוב על מה שהולך לקרות, חוסר סבלנות כלפי עצמך או אחרים – יהוו הזדמנויות ללמידה כיצד ניתן להתמודד עם הקשיים האלה כשהם מופיעים בפתאומיות במהלך יום עמוס, בעבודה או במתחם השוק. כמו הילדים, גם המבוגרים יכולים להיות יותר מודעים לעצמם ולפעולתם, ולרכוש כלים חדשים שיעזרו להם להתמודד בסיטואציות קשות.

 

הפילוסופיה שבבסיס עבודתנו

 

מודעות דרך הגוף התהוותה בהשראת משנתם של האם ושרי אורובינדו שמדריכה להתעוררות התודעה ולהבנה שאנו ישויות שמתפתחות ונעות אל הצעד הבא של האבולוציה. השאיפה הגבוהה במשנתם היא שמי שחי על פני האדמה יתעורר להגשים את מהותו האלוהית.

אל מסגרת הבסיס הרחב הזה יצקנו אלמנטים מדרכים ושיטות שונות כגון ריקוד, האטה יוגה, טאואיזם, אומנויות לחימה, פיזיותרפיה, שיאצו, הרפיה וטכניקות נשימה. לדוגמא, אנו עובדים עם תרגיל שניקרא "החיוך הפנימי" שלקוח מהטאואיזם ועם ברכת השמש שמקורה בהאטה יוגה. עבודתנו בתחום היציבה מבוססת על פי עבודתה של אלפרידה הנגסתנברג2 עם שינויים שנערכו לצרכי עבודתנו. בנוסף לכך, במהלך השנים צרפנו תרגילים ממקורות שונים שמתאימים לעבודתנו באופן מיוחד ועוזרים להגשמת יעודנו – הרחבת התודעה. אימצנו אותם וערכנו אותם בצורה מתאימה.

קריאת חומר בתחום או השתתפות בסדנא היוו עבורנו הזדמנויות למילוי המחסן הפנימי שלנו באפשרויות חדשות. לעיתים נתקלנו בפעילויות שהיו דומות מאוד לעבודתנו וזה העשיר את עבודתנו כשראינו את הדברים מזווית אחרת וחלקנו מניסיונם של אחרים. אנו רוצים להודות לכל אחד מאותם האנשים על ההשראה שהם העניקו לנו, ואנו רוצים להודות לזרימת החיים שהציבה אותם בדרכנו.

 

רקע

 

האם, המייסדת של אורוויל, דיברה על עיר העתיד:

"אורוויל מתעתדת להיות עיר אוניברסלית בה איש ואישה מכל המדינות

יחיו יחד בשלום ובהתפתחות הרמונית מעבר לאמונה, פוליטיקה או לאום.

מטרת אורוויל היא הגשמת האחדות האנושית."

 

כשאורוויל הוקמה ב- 1968, נהרו אנשים מאזורים שונים בעולם ובאו להצטרף לעיירה המתפתחת. ההתחלה הייתה זמן חלוצי אמיתי – בניית עיר על אדמת טרשים קרחת ונסחפת היוותה אתגר. עם הזמן הצטרפו לקהילה משפחות עם ילדים ונעשו מספר ניסיונות חינוכיים ליישום חינוך אינטגרלי בהתאם להכוונה שניתנה מהאם. הניסיונות היו ספונטניים והאנשים שהיו מעורבים בהם לא תמיד היו מקצועיים ולעיתים הצרכים של הילדים היו אלה שהכריעו. בשנת 1984 הורגש צורך ביצירת מרכז חינוכי של בתי ספר לכל הגילאים, צורך זה הוביל בין היתר ללידת בית ספר "טרנזישיין". מאז בית ספר 'טרנזישיין' ידע שני עשורים ייחודיים ממוקדים בהתפתחות ובחקר הגדילה. כיום הוא משרת כבית ספר יסודי עבור העיירה אורוויל. הוא שואף לקידום האחדות האנושית ומסייע להתפתחות הילדים למלוא הפוטנציאל האישי שטמון בהם. בבית הספר לומדים ילדים מתרבויות שונות ומרקע דתי שונה וכולם לומדים וגדלים יחד באווירה שתומכת בחופש ובהרמוניה, ומפתחים תובנה שאנו אזרחים של עולם אחד. השאיפה הגבוהה ביותר של בית ספר 'טרנזישיין' היא הכשרת הילדים והמורים לחיים בתודעה גבוהה יותר: להגשמת חיים אמיתיים ומשמעותיים יותר על פני האדמה. תכנית בית הספר מדריכה את הילדים להתפתחות אישית לעבר איזון בין גוף, שכל ורוח, תהליך המיועד להימשך על פני חיים שלמים. ניתנת תשומת לב להתקדמות האקדמית של הילדים, למוטיבציה, גישה, וליכולת בעבודה קבוצתית; תכנית בית הספר מתאימה את עצמה ליכולות של כל ילד. כל נושא לימוד מוצג ככלי לגילוי עצמי, כסיוע לקידום הידע, הכישורים, היצירתיות והביטוי העצמי. 'מודעות דרך הגוף' מהווה חלק משלמות המטרה הזו ומשתלבת בתוכנית הלימודים.

 

 

כיצד להשתמש בספר

 

החלק הראשון של הספר מציג את העבודה, מסביר את העקרונות שמנחים אותנו כשאנו מלמדים, את מטרותינו, והדרך שבה מתנהלים השיעורים, על התכנון והזרימה בהם. אנו ממליצים בחום להתחיל את קריאת הספר מהחלק הראשון, דרכו תתקבל הבנה טובה ל'מודעות דרך הגוף' ולפילוסופיה שנמצאת מתחת לפני הדברים ומפעפעת בעבודתנו. לאחר מכן, כשתגיעו לחלק השני של הספר בו יוצגו התרגילים, תבינו אותם לעומק משמעותם.

בחלק השני של הספר נרחיב על נושאי לימוד ופעילויות שונות שמשמשות אותנו בעבודה עם הילדים. לכל נושא לימוד יוצגו תרגילים מתאימים ותוסבר התועלת בהם, כיצד ללמדם, והאפשרויות השונות שניתן לחקור עימם. כמו כן נציג את ניסיוננו מהעבודה איתם. התרגילים יתורגלו בדרכים רבות ובנסיבות שונות: בגרסה מורחבת, או מקוצרת בהתאם למה שרוצים להעביר דרכם ובהתאם ל"צורך"; התרגילים יכולים לשמש בכיתת ילדים, בכיתת מבוגרים או לצורך תרגול אישי. בסוף הספר נמצא מפתח עניינים ובו מופיעים כל התרגילים.

אם בכוונתך להנחות קבוצה באחד מהתרגילים אנו ממליצים שלפני כן תתנסה בתרגיל בעצמך. לפעילויות מסוימות ידרשו מספר אנשים, עשה ככל יכולתך, במידה ולא תוכל לגייס אנשים לתרגול, תרגל מה שאתה יכול בכוחות עצמך, ותקדיש זמן לתרגל ולחוות את הפעילות בראשך לפירטי התחושות שתוכל לדמיין. המטרה היא שתתנסה בתרגילים ותרכוש את החוויות החושיות שהם מעוררים לפני שאתה חולק אותם עם אנשים. אם תדע את השפעת התרגיל בגופך הפיזי תוכל להעביר אותו בצורה הטובה ביותר. כשאתה מוכן להנחות שיעור זכור לתת לעצמך זמן, לבטוח בעצמך, לזכור את המטרה שמעבר לתרגיל, ולזכור ש'מודעות דרך הגוף' הינה דרך להעלאת המודעות עבור המנחה כפי שהיא עבור התלמידים.

מילים בשפה הסנסקריט או מילים בעלי משמעות שונה מהשימוש הנעשה באופן רגיל יכתבו בכתב אלכסוני.

 

 

 

איך זה התחיל

 

פעמים רבות נשאלנו כיצד התפתחה התכנית, מה גרם להתהוותה, ומאין הופיעו כל הרעיונות. אנו מאמינים ש'מודעות דרך הגוף' היא תולדה של חוויותינו האישיות בדרכנו הרוחנית.

 

שנינו ילידי אותה עיר בקטלוניה, ספרד. אלוקה הגיעה להודו בהיותה בת עשרים והתגוררה באשרם של שרי אורובינדו. משך מספר שנים היא לימדה בבית הספר של האשרם ריקוד מודרני לילדים ומבוגרים ותרגלה האטה יוגה וטאי צ'י. ב-1991, היא עברה לגור באורוויל. ג'ואן (גו', שם גברי נפוץ בקטלוניה) למד ועבד בספרד בתחום הטיפולים הטבעיים, שיאצו, טאואיזם ואומנויות הלחימה. כשהגיע לאורוויל ביולי 1991, הוא טיפל בשיטות שונות של מסאג', פיזיותרפיה ובתיקון היציבה.

בינואר 1992, ג'ואן עבד כמטפל ואלוקה הייתה מעורבת בתוכנית הספורט של הגילאים הצעירים. מספר מורים מבית ספר 'טראנזישיין', שהבחינו שתנוחת היציבה של הילדים עלובה פנו לגו'אן והזמינו אותו לבוא לבית הספר וללמד את הילדים מספר שיעורים שיעזרו להם בשיפור היציבה. באותו זמן אלוקה החליטה כי מוטב שהגנים יערכו את פעילות הספורט שלהם במרחב הגן ולא במתחם הספורט המרכזי אליו מגיעים הילדים הבוגרים, בכדי שיהיה להם מרחב מוגן ואוירה תומכת. ג'ואן פנה אל אלוקה ושאל אותה אם היא מוכנה לעזור לו ללמד בבית הספר היסודי והיא הסכימה לעשות זאת ברצון, ובתנאי שהוא יעזור לה בתוכנית הספורט של ילדי הגן. רגע זה היווה את תחילת עבודתנו המשותפת אשר ממשיכה להתהוות ולהתפתח בהתמדה.

לאחר שלימדנו כמה שיעורים בבית הספר היסודי, הבנו שקיימים צרכים נוספים מלבד שיפור תנוחת היציבה, חשנו כי הילדים זקוקים לרכוש מודעות עצמית, ללמוד לקחת אחריות כלפי עצמם ותוצאות מעשיהם, ולהכיר בגבולותיהם ויכולותיהם. ראינו צורך בטיפוח ובנתינת תשומת לב מיוחדת למודעות, ריכוז והרפיה. אנו חיים בעולם מלא מתח ולחץ ואנו מתקשים להתרכז לאורך זמן, להתמודד עם הרגשות שלנו ולעיתים אף מתקשים בביצוע חובותינו. רוב הקשיים שאנו נתקלים בהם נובעים מהדרך בה גדלנו, מחוויות שחווינו במהלך החיים ומחוסר בהבנה פנימית של מהותנו וייעודנו האמיתי בחיים. תרגולים שונים פותחו כדי לעזור לאנשים בוגרים להתגבר על קשיים אלו ולטפח התפתחות אישית. חשבנו שאם כמה מהתרגולים יובאו לילדים בצורה מתאימה גם הם יוכלו לצאת נשכרים. לכל אדם יכולות ואיכויות שונות, כמה מהן ייחודיות. בעזרת טכניקות שמעודדות התבוננות עצמית והרחבת התודעה, אדם יכול למצוא את טבעו האמיתי ולפתח את הפוטנציאל הייחודי הטמון בו כמו בכול אחד מאתנו. למדנו טכניקות שונות להגברת המודעות ולחוויית מצבי תודעה שונים ומצאנו כי לכל הטכניקות קיים מכנה משותף. כל אחת מהן, בדרכה המיוחדת, מעודדת מסע של גילוי עצמי, שליטה עצמית ויכולת לחוות את המציאות בצורה מלאה יותר. אם ניקח שני תרגולים שונים מאוד כמו אומנות לחימה וריקוד ניווכח כי ברגעים מסוימים בתרגול של כל אחד מהם, האדם מופנה לתוך עצמו ומתבקש לנוע או לפעול ממצב תודעה אחר מזה שהוא פועל ממנו בדרך כלל. יחד עם תובנה זו ניסינו למצוא תרגילים שמכוונים באופן ישיר להגברת המודעות ולהרחבת התודעה והתאמנו אותם לילדים עימם עבדנו.

היו ימים בהם השיעורים היו מוצלחים מאוד אך היו ימים בהם השיעורים היו כאוס מוחלט! הרגשנו כנווטים בים סוער כשבידיהם סירה רעועה בלבד. הילדים איתם עבדנו היו חסרי משמעת וחסרי גבולות ולעיתים בכדי להתחיל את השיעור נאלצנו להוריד אותם מצמרות העצים. בכדי שהעבודה תהיה בעלת ערך נאלצנו להציב גבולות ברורים. עשינו זאת בעיקר באמצעות משחקים בכדי שהילדים ילמדו ליהנות בתוך מסגרת גבולות שניכפת עליהם בידי כללי המשחק.

ניקח לדוגמא משחק שנקרא "שלוש מחיאות כפיים". במשחק הזה הילדים מתחלקים לזוגות ועומדים בשני מעגלים קונצנטריים (אחד בתוך השני); כל ילד עומד לפני בן זוגו כשפניהם פונות לעבר מרכז המעגל. הילדים שעומדים במעגל הפנימי עומדים ברגליים פשוקות, וכשנשמעת שריקת המשרוקית הילדים שעומדים במעגל החיצוני מתחילים לרוץ עם כיוון השעון סביב המעגל הפנימי. עם הישמע מחיאת כף אחת, הילדים הרצים ירוצו לבני זוגם, יעברו מתחת לרגליים שלהם ויעמדו לפניהם כשפניהם פונות למרכז המעגל. כשתינתן האות הילדים שעומדים במעגל החיצוני יתחילו לרוץ. למשמע שתי מחיאות כפיים הילדים הרצים יצטרכו להיכנס ולצאת מתחת לרגליים של בן זוגם ולהיעמד מאחוריו. הילדים שעומדים במעגל החיצוני יהיו אלו שירוצו בפעם הבאה. כשנמחא שלוש מחיאות כפיים, הילדים הרצים יצטרכו לעבור שוב מתחת לרגליים של בן זוגם פנימה והחוצה ולהיעמד מאחוריהם. אלא שבינתיים, הילדים שעומדים במעגל הפנימי יעמדו על ארבע רגליים בכדי שהרצים יוכלו לעמוד מעליהם כאילו הם דוהרים מעליהם. בשריקה הבאה הילדים שעומדים על ארבע יצטרכו לזוז אחורנית לצאת מתחת לרגליים של בן זוגם ולהתחיל לרוץ. בכל סבב, הזוג שיגיע אחרון יצא מן המשחק. וכך המשחק יימשך עד שיוותר רק זוג אחד.

למשחק שלושה כללים: 1. הילדים תמיד רצים עם כיוון השעון, גם אם הם יכלו להגיע לבני זוגם מהר יותר אילו היו רצים בכיוון הנגדי או אם היו חותכים דרך מרכז המעגל. 2. כשהילדים מסתובבים מתחת לרגליים של בני זוגם הם צריכים לעבור עם כל גופם, ולא רק להציץ עם הראש לרגע אחד ולצאת. 3. כשהילדים שעומדים על ארבע יוצאים לריצה, הם צריכים לצאת מתחת לרגליים של בן זוגם כשהם זוחלים אחורנית וכך הם יוצאים מהמעגל.

שימת דגש על הכללים האלה תבסס לילדים גבולות; הם ילמדו שהם לא יכולים לעשות מה שבא להם, אך יחד עם זאת הם נהנו. כשהם ניסו לעקוף את החוקים ולנצח בכל מחיר, הם הוצאו מן המשחק. משחקים כמו המשחק זה היו לנו לעזר רב בהצבת הגבולות ועם הזמן הילדים התרגלו אליהם ולמדו לקבלם. בעזרת ניסוי וטעייה מצאנו דרכים להביא את הילדים למשמעת ולעודד אותם להשתמש ביכולתם להתרכז וללמוד בדרך של משחק.

בשנת הלימודים הבאה, מורים נוספים רצו שנלמד גם את הכיתות שלהם וחילקנו את העבודה לשני תחומים. ג'ואן עבד עם הילדים בחצר, הוא תרגל איתם תרגילים פיזיים שדרשו הרבה תנועה ומרחב ואלוקה עבדה במתחם הספרייה, כשהיא מתרגלת איתם תרגילים שדרשו יותר שקט וריכוז.

לאחר שנתיים של עבודה משותפת נסענו לספרד בזמן חופשת בית הספר יחד עם המשפחות שלנו וערכנו שם מחקר וחיפוש אחר חומר שיעזור לנו בעבודה. השתתפנו בסמינר על עבודתו של אלפרידה הנגסטאנברג עם אוטה סטראב3 שנתנה לנו תובנות חדשות ופתחה עבורנו דלת לכיוון חדש. הסמינר חיזק את התפיסה שלנו שלא רק הצבת הגבולות היא הכרחית אלא גם התמקדות בלקיחת אחריות; הילדים נדרשו לקחת אחריות על עצמם ועל מעשיהם. מה שהשתמע מכך הוא שהילדים זקוקים להיות מודעים לעצמם ולמעשיהם; והם צריכים ללמוד להתבונן בעצמם.

כשחזרנו, מוכנים להתחיל את שנת הלימודים 1994-1995 החלטנו שנעבוד עם הקבוצות יחד כצוות. ארגנו מחדש את המחשבות והרעיונות החדשים יחד עם ההשראה והאור שניתנו לנו על ידי האם ושרי אורובינדו. והתחלנו לחפש תרגילים ופעילויות נוספות שיעזרו לנו בהשגת מטרותינו.

בשנה זו קרו מספר דברים מעודדים. הילדים היו מסוגלים להתרכז במשך דקה שלמה4 בתחילת השיעור ולאפשר לעצמם לשקוע בהרפיה עמוקה. דבר מעודד נוסף שהיווה עבורנו הוכחה לגדילה אצל הילדים התרחש בעת שהתכוננו לקראת כינוס שערכנו בחודש פברואר 1995. ליום זה הוזמנו הורים וחברים בכדי לצפות בעבודתנו ואנו עבדנו יחד עם כל ילדי בית הספר (שבזמנו מנה 60 ילדים) בהכנת מופע קטן שכלל מספר תרגילים והמחיש מעט את עבודתנו. הכול היה מאוד פשוט אבל עבור הילדים האלה באותו הזמן היה זה הישג משמעותי. בתרגיל אחד הילדים עמדו בשורות וצעדו בסדר מסוים בהתאם לקצב המוזיקה. כשהגיעו לנקודה בה השורות חצו זו את זו הם עשו גלגלון והמשיכו בצעידה. בתרגיל שני עבדנו עם מצנח צבעוני ענקי, עבודה שחייבה הרמוניה, דרשה שליטה עצמית, מודעות כלפי הקבוצה, עבודה משותפת וארגון.

מרגע זה הכול השתנה עבורנו. מערכת היחסים שלנו עם הילדים נהייתה מאוד קרובה; מצאנו שהם מלמדים אותנו בדיוק כפי שאנו מלמדים אותם. הם היוו עבורנו השראה להיות יצירתיים יותר, ויחד שיתפנו פעולה בגילוי לעבר עומק הווייתנו. הבאנו תרגילים שהילדים הגיבו אליהם בלב מלא התלהבות, ועם התלהבותם ניסינו דברים נוספים. היינו מובילים ומובלים, מובלים ומובילים אחד את השני, וכך זה ממשיך עד ליום הזה.

בשנים 1996-1997 התווספו לעבודתנו פעילויות נוספות. הסרטנו שיעור בו עבדנו עם הילדים בשתיקה בתרגיל שנמשך ארבעים וחמש דקות. שיתפנו את ההורים בסרט כדי לחלוק עימם את רמת הריכוז והפנימיות בה עבדו הילדים. כשהילדים צפו בזה, אחד מהם אמר "אנחנו לא נראים כמו עצמנו! אנחנו נראים כל כך מנותקים!" ולזאת השבנו: "זה בדיוק ההפך! לא מנותקים אלא כל כך מחוברים!"

כשחלקנו עם היידי וואטץ חברתנו את רשמינו מהעומק אליו הגיעו הילדים בשיעורים, ואת ההתקדמות הרבה שחלה בהם, היא ייעצה לנו שהגיע הזמן שנתחיל לחזור על פעילויות שכבר עשינו, ושניצור מערך לימודים מובנה. בעקבות הצעתה אספנו וארגנו את הפעילויות בסדר התפתחותי, כשאנו מונחים על ידי תגובות הילדים אל המקומות בהם יש להם צורך בגדילה והתפתחות. מצאנו שאין חשיבות רבה לטכניקה או לתרגיל בפני עצמו אלא שדרך השימוש והצורה בה הם מוצגים בפני הילדים היא המשמעותית. זה חיזק בנו את ההכרח לשים לב לתגובות הילדים.

בתחילת דרכנו קראנו לתוכנית הלימודים שלנו "מודעות גוף", אך ככל שהשנים חלפו שמנו לב שהעבודה שלנו השתמשה יותר ויותר בגוף ככלי לרכישת מודעות בכל הרמות. כשהכרנו בכך, שינינו את השם ל"מודעות דרך הגוף" בכדי להביע טוב יותר את הכוונה שבעבודתנו. אנו חשים ש"למודעות דרך הגוף' יש חיים משל עצמה ואנו פשוט עוקבים אחר התגלותה.

 

 

פרק 1

 

"אנו לא רק מה שאנו יודעים על עצמנו,

אלא הרבה מעבר למה שאיננו יודעים;

אישיותנו ברת החלוף הינה אך ורק

בועה באוקיינוס של קיומנו."  

שרי אורובינדו  

 

 

ייעוד

 

'מודעות דרך הגוף' שואפת להקנות לאנשים כלים להרחבת המודעות, לחקור את הרבדים השונים שבהווייתם, לגלות את העצמי הפנימי ובהמשך את המרכז הפנימי ביותר5. יחד עם זאת אנו מציעים לאנשים דרך לזקק ולהפנים את ההכרה שלהם, להיות מודעים לתודעתם כמות שהיא, ללא השפעה של רעיונות, דעות קדומות או ניסיון העבר, ככל הניתן. אנשים שישתמשו בתודעתם בשלמותה, יהיו חופשיים משיפוטיות ודעות קדומות, יסתדרו טוב יותר עם השכל והרגשות שלהם, יהיו בעלי יכולת טובה יותר להחליט כיצד ברצונם לנתב את חייהם ולהרכיב לעצמם "חוברת הדרכה עצמית".

 

 

אנו מאמינים שניתן להגשים מטרה נעלה זו דרך הבנה ומחקר של הגוף, ושדרך הגוף תתעורר מודעות ההוויה כולה על כל רבדיה.

 

 

 

עקרונות מנחים

עם הזמן התפתחו לעבודתנו שמונה כללים עיקריים שהשפיעו על חיינו האישיים ועל עבודתנו עם הילדים. למרות שכמה מהם עשויים להראות דומים, כל אחד מהם בא מנקודת מבט אחרת. גישת העד והמתבונן הפנימי מפעפעת בכל אחד מהעקרונות הללו. כללים אלו הינם הכלים העיקריים שמשמשים אותנו בהנחיית השיעורים והם מכילים בתוכם את ההיבטים המרכזיים במודעות אותה אנו רוצים להנחיל לילדים. הכללים מתחלקים לשתי קבוצות; שלושת הראשונים מהווים את הרעיונות הבסיסיים בעבודתנו וחמשת האחרונים מנחים את עבודתנו.

אנו יצורים מורכבים והחלקים שמרכיבים אותנו שזורים זה בזה.

 

הוראה כלמידה, זה תמיד דו שיח, הקשבה והדרכה הם שני היבטים בדו שיח.

 

כל דבר יכול להוות הזדמנות להרחבת המודעות.

 

להיות בהווה מבלי לקחת דבר כמובן מאליו.

 

קח ותן אחריות ותצפה למידה מתאימה של אחריות מהילדים.

 

מצא את הקצב האישי שלך ואת תבניותיך הפנימיות. מודעות למרחב החיצוני והפנימי בו זמנית.

 

מצא את ציוני הדרך התחושתיים האישיים שלך6.

 

 

 

 

אנו יצורים מורכבים והחלקים שמרכיבים אותנו שזורים זה בזה

 

 

הוזמנו לבית ספר "טרנזישיין" בכדי לעזור לילדים לשפר את היציבה. אז מה הקשר בין יציבה טובה לגילוי עצמי? יציבה איננה תולדה של מצב פיזי בלבד. יציבה יכולה להשתנות כשמטפלים ברבדים שונים בהוויה, לא רק ברובד הפיזי. על ידי שינוי היציבה ניתן לשנות היבטים נוספים.

 

כשאנשים חווים דיכאון, יציבת הגוף שלהם תשקף את מצבם הרגשי, הם יתקערו ויתכנסו פנימה לתוך עצמם. כשאנשים מרגישים שמחים ונינוחים הם נושאים את גופם בצורה שונה; תהיה תנועה של התרוממות והתרחבות ברקמות. כל המצבים ישתקפו בתנוחת היציבה ובתנועת הגוף. מודעות וכמו כן שינוי ברגשות ובדרך ההתייחסות יביאו לשינוי ביציבה. נחזור שנית, שינוי ביציבה יכול לגרום לשינוי בהתייחסות ובתחושה העצמית.

 

לניסיון לשנות את היציבה בידי תרגילים פיזיים בלבד לא תהיה השפעה אמתית כיוון שהרגשות וההתייחסויות המנטליות יהיו ברקע והם אלו שיגבילו ויכריעו את התוצאות. לעומת זאת, אדם שיעבוד עם הגוף שלו מתוך מודעות, ייצור מרחב במפרקים והתארכות בעצמות, ישחרר את הנשימה ויתכוונן לעבר זרימה וחיוניות בתנועותיו, יוכל להסב לגופו הפיזי בריאות ודפוסי התנהגות חיוביים שישפיעו על הרובד הרגשי והשכלי.

 

אנו שואפים לייצר מצבים שיביאו את הילדים למודעות, שלא רק יכירו את הרבדים השונים של הווייתם אלא יחוו שכל הרבדים שזורים זה בזה ואינם ניתנים להפרדה. התנסויות אלו יהוו עבור הילדים הזדמנויות לגילוי מלוא הפוטנציאל הטמון בהם. אך כדי לממש זאת, מן ההכרח שקודם ניצור אווירה מוגנת וסביבה תומכת, בה הילדים ירגישו מספיק מוגנים כדי לחקור וללמוד את עצמם בחופשיות, ללמוד על האינטראקציה שלהם עם האחרים, ואיך הם יכולים לנוע בביטחון ובנינוחות בין הרבדים השונים שמרכיבים את הווייתם.

 

האם ושרי אורובינדו מתארים את ההוויה כמכלול של כמה חלקים או רבדים שמתגבשים יחד להוויה אחת ולה קשת של גוונים שמתמזגים אחד לתוך השני; חלקים אלה או רבדים אלו שזורים זה בזה ואינם ניתנים להפרדה. כדי להציג את רבדי ההוויה בצורה מובנת יותר עבור הילדים, בחרנו להתייחס רק לרבדים שיצוינו בהמשך:

 

הגוף הפיזי, גוף הנראה לעין, מורכב מחומר מוצק.

 

הגוף האתרי, גוף שאינו ניתן למראית העין, מורכב מחומר מעודן. שרי אורובינדו מגדיר את הגוף העדין בספרו "חיי האלוהות":

"... מעבר לגוף קיימים חומרים מעודנים המעניקים ממשות לא רק לפיזיות אלא גם

למעטפת הרגשית והשכלית ולכן זוהי המהות האמיתית המתממשת ברמה הפיזית.

באופן אירוני אנו נוטים לדמיין כי זהו הגוף השלם של הווייתנו."

 

חילקנו את הגוף האתרי לתתי חלקים: הפיזי העדין, הרגשי, השכלי, תת המודע והרוחני.

 

הרובד הפיזי האתרי

בגוף האתרי כוונתנו למעטפת העצבית, לגוף האתרי המורחב או לגוף האנרגטי. הגוף הפיזי האתרי הוא הקרוב ביותר לגוף הפיזי, הוא מקיף ומתמזג עמו. מיקומו ביחס לרבדים או לחלקים של מכלול ההוויה הוא באזור המעבר מהמישור הפיזי אל המישור הרגשי. לגוף הפיזי האתרי יש חופש גדול יותר, אלסטיות, עוצמה וכוח רב יותר מאשר לגוף הפיזי; למרות שבאופן רגיל הוא אינו ניראה לעין, אפשר לחוש בו ולאמן אותו.

הרובד הרגשי

הרובד הרגשי מכיל בחובו את כוח החיים. ברובד זה נמצא תנודות המכילות את מגוון קשת התחושות האנושיות, דחפים, רגשות, רצונות, שאיפות, תשוקות, כמיהות, אהבות, דחיות וכו'. מה שאנו מכנים ההוויה הרגשית שייך לרובד זה. לרובד הרגשי יש את העוצמה להניע כל דבר, לבנות ולהבין, וכמו כן גם לפגום ולהרוס. ברובד הרגשי עצמו מצויה עוצמה אמיתית, רחבה, רגועה וחסרת תנועה.הרובד השכלי

שרי אורובינדו אמר על השכל: "השכל איננו ההתפתחות האחרונה באבולוציה, אינו השאיפה האילעית, כמו הגוף, הוא כלי". 

השכל הינו רובד של ההוויה שמתפתח בהדרגה ומתאים לשלב הנוכחי בהתפתחות האבולוציונית. רובד השכל נמצא בשלב מעבר. זאת לא היכולת לידע; זהו כלי לחיפוש אחר הידע, השכל פועל כתגובה לידע. זהו כלי בעל יכולת התהוות, ארגון, שליטה ופעולה. זה המקום בו הרעיונות והעקרונות יכולים לקרום עור וגידים ולהגשים את עצמם.

הגישה לרמות הגבוהות יותר של השכל ולתודעה שמתוארות בדת וברוחניות תתאפשר לאלו שניחנו במתנה מיוחדת או דרך תרגול רוחני.

התת מודע

התת מודע הינו הבסיס התת-מנטלי של ההוויה. הוא סופג רשמים מכל מה שאנו עושים וחווים בחיינו ושומר אותם יחד עם הדחפים שלנו, לעתים בזמן השינה הוא יעלה לנו קטעים מן הרשמים, באמצעות חלומות, וכשאנו ערים על ידי חזרה מכנית על מחשבות ישנות ודרך הרגלים רגשיים ופיזיים. הפעילות של תת המודע לרוב אינה מזוהה על ידי המודעות הערה היא תשפיע על ההתייחסות שלנו, הבחירות ולקיחת ההחלטות. תת המודע אוגר את כל הרשמים שמוטבעים בו. אם הוטבעה בו תנודה חיובית, היא תישמר כתנודה וכשתישלח לתודעה הערה היא תיצור השפעה חיובית.

 

הנשמה

האם מתארת את הנשמה במילים הבאות: "אנו קוראים נשמה למרכז הנפשי של ההוויה, מקום משכנה של האמת הגבוהה ביותר בקיומנו, לנשמה היכולת להתוודע אל האמת וליישמה."

הנשמה היא מהות הקיום או הקיום עצמו. היא נוצרה והתפתחה בתהליך אבולוציוני. כשהיא מתגלמת כישות אנושית היא מתפתחת, נושאת ומשתמשת ברבדים שהוזכרו קודם לכן; היא צומחת דרך החוויות של הרבדים השונים. היות ורוב הזמן המודעות שלנו מצויה בחלק הרדוד של ההוויה, נוכחות הנשמה נסתרת לרוב מהמודעות, והיא פועלת ממסתור; השראתה והכוונתה מוחלשות על ידי תנודותיה השטחיות של הווייתנו.

מלבד זאת עלינו להבין שקיים בתוכנו עצמי שמצוי על פני השטח או ,עצמי חיצוני, כלומר, תודעה חיצונית שלה שכל, רגש וגוף חיצוניים וכמו כן קיים בתוכנו עצמי נוסף שלרוב מוסתר מהכרתנו ומהווה את העצמי הפנימי, ולו תודעה פנימית של שכל; רגש וגוף פנימיים. כשהעצמי הפנימי ער לחלוטין מתאפשרת גישה ללב הווייתנו, שהיא ההוויה הפנימית ביותר והינה נבדלת מהעצמי הפנימי.

רוב הזמן אנו חיים בשטחה הרדוד של ההוויה בתוך רגשות, מחשבות ותחושות מבלי שנהיה מודעים לעומק הווייתנו. כדי להיות מודעים לעצמי הפנימי עלינו להתנתק משטחה הרדוד של ההוויה ולהתבונן באופן בלתי מעורב, כעד הצופה בכל המתרחש מבלי אינטרס או העדפה, מבלי להיות מרוצה או לא מרוצה ומבלי לדחות דבר. כשנפתח מודעות לעצמי הפנימי על רבדיו השונים ונהייה ערים לפעולות המותנות בנו, תודעתנו תהווה כלי בעבור ההוויה הפנימית ביותר והיא לא תמצא רוב הזמן במרחב של הגוף הפיזי, השכלי והרגשי.

 

פיתוח המודעות לגישת העד, למתבונן הפנימי,

טבוע בכל העבודה שנעשית ב'מודעות דרך הגוף'.

 

זהו תהליך אינסופי, שעולה וצומח בכל פעם מחדש. גישת העד, כנות עמוקה ורצון עז יפתחו את הדלת, קודם אל העצמי הפנימי, ובהמשך להווייה הפנימית ביותר. בגישת העד האדם אינו מזדהה עם אף אחד מהרבדים של הווייתו. במקום זאת הוא מתחיל להבחין ביניהם ומוצא בתוכו "נוכחות" פנימית, נוכחות חופשית מכל התנודות השכליות, הרגשיות והפיזיות.

 

גישת העד מהווה בסיס לכל העקרונות שאנו עובדים עימם.

הנחיית שיעור מתוך גישת העד, תעניק בהירות למה שמתרחש באמת. כשאנו לכודים באחד מהרבדים של הווייתנו מבלי שנהיה מודעים לכך, אנו עלולים להגיב מתוך רגש שקיים בתוכנו כתוצאה מקונפליקט פנימי או דעה קדומה. המצאות בגישת העד תאפשר לנו לפעול ממקום אמיתי בתוכנו, בהתאם למתבקש באותו הרגע. כשאנו יכולים להבחין בין הרבדים והתנודות שמתרחשים בתוכנו, אנו יכולים לזהות ולהבחין בהם גם באנשים אחרים. היכולת להבחין בין הרבדים שמשפיעים על הפעולה עוזרת להימנע מלשפוט אחרים על פי פעולתם ומאפשרת לנו לראותם באשר הם ממקום עמוק יותר. עבור המורה, הימצאות בעמדת העד תוביל להבנה עמוקה ביותר של הילדים, ותעניק אפשרות להעריך את צרכיהם בצורה טובה יותר.

לעיתים אנו אומרים לילדים כי עמדת העד היא כמו שריר שיש לאמנו באופן קבוע בכדי שתהיה לו יכולת תפקודית מלאה. מעניין להבחין כמה קל לאבד עמדה זו ולמצוא את עצמך מזדהה עם רובד זה או אחר של הווייתך. מצד שני לתרגול של גישת העד תהיה השפעה מצטברת ובשלב מסוים עמדת העד תהיה טבעית וספונטנית יותר.

נחפש דרכים להעביר לילדים מהי כוונתנו בגישת העד ולספק להם אפשרויות לחוות זאת. הדוגמא הבאה תמחיש כיצד אנו עובדים עם ילדי כיתות ו'-ח'. הילדים יושבים במעגל, עיניהם עצומות, נבקש מהם להתבונן בנשימתם. ננחה אותם להתבונן בנשימה ונשאל: "איך הנשימה? האם היא עקבית, זורמת, קצרה, ארוכה, קופצנית? היכן היא ממוקמת? האם היא נמצאת למעלה בחזה? מסביב לקיבה? ואולי בבטן התחתונה?" נבקש מהילדים לסרוק7את תנוחתם הפיזית ולהבחין בתחושות שבגופם: יהיה זה מתח, קלות בגוף, כאבים ואי נוחות, תחושת רעננות, עייפות וכו'. בהמשך נבקש מהם לסרוק את מצב הרוח שלהם, כשהם תרים אחר רגשות או תחושות שנמצאות ברגע זה: חוסר נחת, התרגשות, רוגע, דאגה, שקט נפשי וכו'. אנו מכוונים אותם: "האם אתה נמצא במצב רוח מסוים? אם כן, באיזה מצב רוח? האם אתה לובש את מצב רוחך או שהוא לובש אותך? האם יש בך כרגע איזו חיבה או סלידה?" ואז נאמר: "סרוק את השכל שלך, מצא מה מתרחש בו ברגע זה: האם הוא נוכח, מפוזר, מלא במחשבות, שקט, קודר, חד? האם השכל מתמקד במה שמתרחש ברגע זה? או שכלל אינו מודע לכך?" ואנו מוסיפים: "עכשיו, זהה את זה שנמצא בתוכך, זה אשר יכול לראות את כל המתרחש מבלי להתערב באף אחת מהתנודות המתרחשות ברבדים השונים." אחרי הפסקה קצרה נאמר: "המקום הזה שבתוכך זה המקום שאנו מכנים העד."

תרגיל זה התפתח במהלך שנות עבודתנו עם הילדים. עם הילדים הצעירים יותר אנו לא משתמשים במונח עד או מתבונן פנימי. לבניי הארבע נאמר: "איך החיים היום? איך אתם מרגישים?” בשלושת הכיתות הראשונות בבית ספר "טרנזישיין" נשתמש במושגים "לראות, להקשיב, לעקוב, לעגן את עצמך בנשימה." ונוסיף: "אל תניעו את גופכם, תזוזת הגוף מבלבלת את המודעות לתחושות ואת המודעות למתרחש". דרך עבודה עם סוגים שונים של תרגילי ריכוז הילדים מפתחים מודעות להבחין במחשבות, ברגשות ובתחושות עד שהם מסוגלים להבחין במצבי הרוח בבהירות, להיות מודעים לפעילות ולמצב השכל שלהם והם יכולים לסקור את גופם במדויק. לדוגמא, כשהילדים מגיעים לשיעור כשהם נתונים למצבי רוח לא נעימים או לתחושת עייפות, ננצל את ההזדמנות לתרגל תרגיל ריכוז שיגרום להם להיות מודעים למצב הרוח ולרגשות הקיימים בהם ונלמד אותם כיצד להתרחק מהם. בסוף התרגיל נבקש מהילדים להבחין בשינוי שחל בתוכם. ניתן חשיבות מיוחדת ליכולת ההבחנה בשינויים ונדגיש זאת. סריקה נערכת בתחילת פעילות ובסוף פעילות בכדי שהילדים יפתחו יכולת למידה להבחין בשינויים שחלו בתוכם בעקבות הפעילות ולהבחין באילו מהרבדים בהווייתם התרחשו השינויים. הבחנה בשינויים מחברת את התרגילים למציאות, דבר המעורר בילדים עניין ועוזר להם למקד את תשומת לבם תוך כדי העמקת הרגישות שלהם בזמן העבודה: ככל שהם מבחינים בשינויים הם נהיים רגישים יותר. ניתנת להם היכולת להתגבר על ההרגלים והמגבלות ולשנות אותם.

בכל התרגילים נדגיש מה נעשה ואיך נעשה, מה קורה ואיך זה קורה, תוך מתן חשיבות מיוחדת למושג השימוש בעצמך. המושג השימוש בעצמך מצביע על מצב שבו אפשר להרגיש, לפעול ולחוש מבלי שהאדם יזדהה עם פעולותיו, כאילו שהחושב, הפועל והמרגיש לא היו הם עצמם אלא כלים בידי העצמי. במהלך החיים אנו לומדים לעבוד עם הרבה מכשירים או כלים חיצוניים, אנו לומדים לעשות דברים, אך לרוב איננו לומדים להעריך כיצד אנו משתמשים בעצמנו בכל דבר שאנו עושים. המושג השימוש בעצמך מאפשר לילדים ללמוד ולהתייחס למה שהם עושים, לאייך שהם פועלים, מרגישים וחושבים, במקום שרק יגיבו למצבים. זה מעניק להם יכולות להגשים את מטרותיהם בדרך יותר מדויקת ומועילה. עמדה מנטלית זו מזינה את גישת העד, עוזרת להוריד את המתח שנוצר בתוכם כתוצאה ממחלוקות פנימיות עם עצמם או סביבתם; מובילה לשינוי הרגלים ומגבלות ומקנה תחושת חופש פנימי.

מעמדת העד נוכל ללמוד על כל ההיבטים השונים שבהווייתנו ועל היחסים הקיימים ביניהם. מכאן נוכל להתחיל במשימת ארגון ותיאום מכלול רבדי ההוויה סביב העצמי הפנימי ובהמשך סביב ההוויה הפנימית ביותר, בדרך זו הרבדים השונים יוכלו להיות כלים דרכם ההוויה הפנימית ביותר תבטא את עצמה בעולם.

 

הוראה כלמידה, זה דו שיח תמידי

 

מודעות דרך הגוף איננה שיטה, זהו אמצעי לצמיחה עבור הילדים ועבורנו. זהו דו שיח בין ילד למבוגר, בו דבר לא נלקח כמובן מאליו ודבר לא מקובע מראש. יחד עם זאת השיעורים שלנו מוכנים בקפידה עם הגדרת נושאים ומטרה ברורה ביותר. זה דבר חשוב כיוון שבמקרה שבמהלך השיעור נחוש בצורך לשנות את הפעילות, המטרה הסופית תהיה ברורה לנו.

דו שיח היא דרך דו כיוונית בה שני הצדדים פעילים ומגיבים זה לזה. דו שיח מחייב הקשבה ופעילות הדדית. בעת הצגת התרגילים נחוש בקשב מלא, נרגיש ונהייה ערים לצרכים של כל ילד וילד ושל הקבוצה כשלם. כמו כן, יתקיים בינינו דו שיח כשנבקש מהילדים משוב בדרכים שונות: באופן מילולי, בכתב, ציור או כשתתפתח עמם שיחה. ככל שהילדים פעילים יותר בדו השיח הם נהיים פעילים יותר בתוך עצמם, חשים ומעריכים את מה שנתן להם התרגיל: הם מנהלים דו שיח פורה בתוך עצמם. עבורנו, דו שיח פעיל זה משקף בפנינו את נקודות החולשה שלנו ואת התחומים בהם עלינו להתפתח; זה מעניק לנו הזדמנויות לראות את הקשיים שלנו ולהתגבר עליהם.

גילוי עצמי ומחקר הם מטרות בסיסיות בשיעורים שלנו, וכיוון שתמיד מתקיים בינינו ובין הילדים דו שיח פתוח, כל קושי שעולה על כל סוגיו, כמו עצלות, מצבי רוח, חוסר נחת או עייפות, יהווה עבורנו הזדמנות לעודד את הילדים לשים לב למה שקורה בתוכם. קשיים מהווים עבורנו הזדמנויות לעזור לילדים להביא שינויים ולהבין איך הם יכולים להשפיע על השינויים האלה. התהליך מבהיר להם כי עליהם להיות אחראיים לשליטה והכוונה עצמית.

בתחילת השיעור נחוש את הקבוצה ונמשיך את השיעור בהתאם לצרכים שיעלו באותו הרגע. יתכן ונבחין בצורך לשחק משחק, למנוחה או רגיעה, לתרגילי ריכוז ארוכים או בצורך לשיעור עם תחלופה גבוהה בין רגעים של התכווננות פנימית ותרגילים דינמיים. אנו מעדיפים עשר דקות של עבודה טובה, של שיעור אינטנסיבי בו נפתח משהו אמיתי והילדים משתתפים במלואם, מאשר שעה שלמה שנמרחת עבור הילדים ועבורנו. זמן שיענה על הצרכים האמיתיים של הילדים לעולם לא יהיה "זמן אבוד".

להלן דוגמא שהתרחשה בשיעור עם ילדים בני שתיים עשרה. תכננו שיעור של עבודה עם הגוף הפיזי העדין (ע' 84). התרגיל דרש מהילדים להיות מאוד ערניים, נוכחים ומרוכזים. התחלנו בשיעור ולאחר שתי דקות של ריכוז כולם ישנו! הם אפילו לא יכלו לומר לנו מה הצגנו בזמן הריכוז. הפסקנו את התרגיל, ובקשנו מהם להתהלך במרחב החדר. בקשנו מהם ללכת יותר ויותר מהר, לחצות אחד את השני מבלי להתנגש. הם התחילו ליהנות ועם זאת נהיו ערים מאוד לגוף הפיזי שלהם ושל האחרים. לאחר זמן מה בקשנו מהם לשבת, וחזרנו על תרגיל הריכוז. הפעם הילדים היו ערניים ונוכחים! הם הגיבו למה שבקשנו ללא שום קושי. ביקשנו מהם ללכת במרחב החדר פעם נוספת, ואז לרוץ מבלי להתנגש. התחלנו להחליף באופן אקראי בין הליכה איטית להליכה מהירה וריצה, ועודדנו אותם לשים לב לדרך בה הם משתמשים בכפות הרגליים שלהם – כיצד הם נוגעים ברצפה. לאחר מספר מחזורים בהם שינינו את הקצב הפסקנו להחליף את המקצבים וביקשנו מהם להאט את הליכתם יותר ויותר, לאחר זמן מה ביקשנו מהם לעצום את העיניים ולהמשיך בהליכה, להיות ערים ולחוש את הקרבה לגופים האחרים לפני שהם יגעו בהם, לנסות לא להתנגש באף אחד ולהיות מודעים כיצד משפיע עליהם השקט שהחלק הזה של התרגיל היקנה להם. כשחשנו שחל שינוי ביקשנו מהם לשבת. רק אחרי העבודה המקדימה, שלא הייתה כלל חלק מתוכנית השיעור, הילדים היו מוכנים לעבוד עם התרגילים שתוכננו מראש לשיעור זה.

המשך השיעור היה מוצלח מאוד, והמטרה אותה הצבנו הושגה. אם היינו מתעקשים לעבוד עם התרגילים כפי שתכננו, מבלי לעשות משהו ספונטני לשינוי מצב הרוח של הילדים, סביר להניח שהילדים היו משתעממים, מאבדים עניין ולא היו מצליחים לחוות דבר ממה שהוצג להם וגרוע מכך, היינו נתקלים בבעיות התנהגות.

רצוי לזכור את החשיבות ביצירת האווירה הנכונה בתחילת השיעורים. הילדים צריכים להיות ברמה מתאימה מבחינה פיזית, רגשית ושכלית על מנת שהתרגילים יהיו משמעותיים עבורם. הם צריכים לדעת מה נדרש מהם בכדי שהשיעור יהיה מוצלח - מה מצופה מהם מבחינת גישה והתנהגות. אנו מבקשים מהילדים נכונות, רוגע, נוכחות של השכל, מיקוד של השכל ואכפתיות. במקרה שהילדים אינם מוכנים להתחיל את השיעור עדיף שלא להתחיל אותו. אם האווירה הנחוצה לשיעור אבדה, חובה לעצור את השיעור ללא כל היסוס. כשזה קורה מן ההכרח לעצור את השיעור ולעזור לילדים לחזור לריכוז ולמיקוד שלהם. במקרה של עבודה עם מערך בנוי (ע' 125) לא די בכך שהעבודה יכולה להיות מתסכלת זה גם עלול להיות מאוד מסוכן להתחיל לעבוד על מערך בנוי מבלי שהושגה קודם לכן האווירה הנחוצה. מערך בנוי יכול להיות מאוד מסוכן כיוון 8שהאביזרים המרכיבים אותו אינם מקובעים והם עשויים להתהפך. זה מאוד חשוב שהמורה יבהיר לילדים איך הוא מצפה שהם יעבדו ויעזור להם להיות מוכנים כפי שמצופה מהם. אחרת עלולות להיווצר סיטואציות כאוטיות שיובילו לחוסר הרמוניה, בלבול ותסכול.

עבודה משותפת עם הילדים בדרכים שפורטו לעיל עזרה לנו לעבוד בפתיחות עם הרבדים השונים של הווייתנו. עבודה עם הרבדים השונים שבתוכנו תעצים את הפתיחות ואת איכות הדו שיח. הקשבה לדו השיח תאפשר לנו להבחין בצורך שקיים באותו הרגע, ותאפשר לנו להעניק לעצמנו את מה שאנו באמת זקוקים לו: מנוחה, פעילות, או הפסקה בכדי שנוכל להתחבר להווייתנו הפנימית וליצור את האווירה המתאימה לפני שנתחיל לעבוד. כך נמנע מלהיכנס לפעילות ללא תשומת לב.

 

הקשבה והדרכה הם שני היבטים בדו שיח

 

לעיתים בשעת ה'טרטוליה'9 שבתחילת השיעור הילדים פותחים בשיחה או שואלים שאלות שקשורות לנושאי הלימוד; היות וזה נובע מהם, התעניינותם עצומה והם מאוד פתוחים. אנו קופצים על ההזדמנות ומרחיבים את הנושא שהם העלו. כמו כן, גם אם בזמן התרגול או רגע לפני תחילת השיעור ייווצר בין הילדים משהו שיוכל להוסיף משהו מיוחד ומועיל לקבוצה נזרום עם זה.

באחד הימים ישבנו במעגל עם תלמידי כיתה א' ועמדנו להתחיל את השיעור בתרגיל ריכוז, כשלפתע אחד הילדים שאל: "איך קרה שהתאומים שבכיתה ג' כל כך דומים?" היות ואחד מנושאי הלימוד העיוניים עוסק בילודה והתפתחות העובר ראינו בסיטואציה שנוצרה הזדמנות להציג ולהבהיר נושא זה. הראנו לילדים פוסטר שממחיש את שלבי ההתפתחות של העובר. היות והשאלה נבעה מאחד הילדים, רמת העניין בשיעור הייתה גבוהה וההשתתפות בשיעור הייתה רבה. שעה שלמה חלפה וגם לאחר שהפעמון צלצל הילדים היו עדיין שקועים בנושא. יהיה זה מעניין לציין שבפעמים קודמות הנושא עניין את הילדים למשך פחות מעשרים דקות, למרות שהשתמשנו באותו הפוסטר.

מקרה נוסף שנבע מיוזמתם של הילדים, התרחש ביום בו התכוננו לעבוד עם ילדי כיתה ב' עם מערך בנוי. בהדרגה נוצר משחק בין כמה ילדים והם החלו לשחק ביניהם. סביר להניח שבסיטואציה אחרת או אילו הייתה זו קבוצת ילדים שונה היינו מפסיקים זאת, אך כיוון שהילדים בקבוצה זו היו מאוד אינדיווידואליסטים ומה שנוצר בניהם באותו רגע נוצר בדרך של שיתוף פעולה, חשנו שמה שקורה ביניהם חשוב וכי הם ייצאו מכך נשכרים. אפשרנו להם להמשיך במשחק, המתנו והתבוננו. כשהמשחק הסתיים כל ילדי הכיתה השתתפו בו כולם נהנו ושיתפו פעולה יחד.

דוגמא נוספת, כשתכננו לתרגל הרפיה עם ילדי כיתה א'. התכוונו להתחיל את השיעור בפעילות דינמית בכדי לעורר אותם ולעזור להם להשתחרר ממתחים עודפים, כדי שרמת המודעות שלהם תהיה גבוהה יותר והם יחוו הרפיה עמוקה. כשהילדים נכנסו לכיתה הם מצאו על הרצפה מחצלות קש שנשארו מהשיעור הקודם. הם לקחו את המחצלות ובספונטניות החלו לבנות מהם בתים קטנים, הם התיישבו בהם ביחידים או בקבוצות של שניים, שלושה ילדים. כמה מהם התחילו לנוע בחדר כשהם מתגלגלים בתוך המחצלת, קופצים, עומדים או זוחלים. השמענו מוזיקה ובקשנו מהם להיות קשובים למוזיקה, לכשתיפסק המוזיקה יהיה עליהם להחליף בית או בן זוג, אפשרנו להם להחליף בני זוג מספר פעמים תוך עידוד עבודה משותפת בין הילדים ודרבון הילדים שמתקשים לכך, לעבוד יחד וליהנות. לאחר מכן בקשנו שהם יצרפו לביתם עוד ועוד ילדים עד שכל הילדים הצטופפו בבית אחד שבנוי משתיים שלוש מחצלות שהוצמדו יחדיו. כל הילדים השתתפו בפעילות וכולם השקיעו תשומת לב רבה במטרה להצליח לנוע יחד מבלי שהבית ייהרס. הילדים היו אלו שהמציאו את המשחק; אנחנו בסך הכול זרמנו עם המשחק שלהם, הובלנו אותם בכדי שהפעילות תהיה יותר שיתופית. הם נהנו מאוד, היו מאוד פעילים ולאחר כל זה הם היו מוכנים להרפיה.

כמו בחיים, גם בשיעורים קיימת זרימה בכל רגע. אנו מנסים יותר ויותר לקבל כל רגע כמות שהוא, עם כל מה שהוא מביא עמו, ולהשתמש בו, תוך שאנו מנצלים בצורה חיובית את מה שקורה. לעיתים קרובות אנו משתמשים בביטוי שאימצנו מסוחר רהיטים ישנים מהעיר פונדיצ'רי: "כמו שהוא?" הוא שואל כשאתה רוצה לקנות ממנו משהו, ואנו מניסיון יודעים שכדאי לענות "כמו שהוא!" עבורנו, "כמו שהוא" משמעותו קבלת ההווה כפי שהוא מבלי לחשוב על איך הוא היה אמור להיות או איך היינו רוצים שהוא יהיה. זה מאפשר לנו גמישות ומוכנות לשנות את תכניותינו בהתאם לצרכי ההווה.

 

כל דבר מהווה הזדמנות להרחבת המודעות

 

לכל דבר בחיים יש חשיבות. טבענו משתקף בכל דבר שאנו עושים. בכל פעולה ומעשה שלנו ישנה הזדמנות להבנה עצמית ולצמיחה: להדריך או להשתתף בשיעור, לנהוג במכונית, לצחצח שיניים, או בזמן ניקוי השירותים. כשאנו נוכחים לגמרי במה שאנו עושים, כל דבר נהייה מעניין. אנו יוצרים הרגל ליהנות ממודעות כדרך חיים.

אחת מהקבוצות נהגה להחזיר את הכריות בסוף השיעור בערימה מבולגנת בפינת החדר. יום אחד החלטנו להעביר להם שיעור בנושא "הנח את הכרית במודעות". הילדים נכנסו לשיעור והזמנו אותם לשבת בחדר ההלבשה מול ערימת כריות שהייתה מסודרת למופת. הם ישבו שקטים ותוהים מה קורה ואז אמרנו: "הביטו סביבכם וחושו את התחושה שבחדר". אחרי מספר רגעים המשכנו: "עכשיו, התבוננו במה שמשתנה ואיך תחושו לגבי זה". לקחנו את הכריות ופיזרנו אותם בחדר, הנחנו כמה מהכריות על הספסל, על הרצפה, ואת שאר הכריות סידרנו בערימה מבולגנת כפי שהילדים נהגו להשאיר. וביקשנו מהם להתבונן בתחושות שאי סדר שכזה מעורר בהם. ואז בקשנו מהם לסדר את הכריות בפינת החדר בשקט ובסדר ולבוא אל האולם.

השיעור המשיך בשיחת שיתוף בה כולם שיתפו כיצד הם חשו כשראו את החדר מסודר ואחר כך מבולגן. המסקנה שהגיעו אליה הייתה שהכריות נזרקות בחלל החדר כשאין מודעות אך כשיודעים מה עושים וכשאכפת לנו, התוצאה תהיה הרמונית ונעימה. בשני המקרים הדרך בה נפעל תשקף את הרגשתנו באותו הרגע. השיעור הזה גרם לילדים לראות איך כל דבר יכול להוות הזדמנות ללמידה ומודעות. מאז הכריות נוטות להיות מסודרות.

ניגש לכל אחד מנושאי הלימוד או הפעילות מנקודת מבט זו. בכל הפעילויות, ובכל זמן שאנו נמצאים עם הילדים, אנו מעודדים אותם להיות נוכחים בכל פעילות ולתת את עצמם במלואם, עם נכונות להטיב בכל מה שהם עושים, ללמוד לדעת שלכל רגע ולכל פעילות יש ערך וייחודיות.

 

הייה בהווה ואל תיקח דבר כמובן מאליו

 

כשננחה שיעור נשתדל להיות קשובים ולא לקחת דבר כמובן מאליו, נשמר מפני רעיונות ודעות קדומות וננסה להיות ערים ככל הניתן למה שבאמת מתרחש בתודעת משתתפי השיעור.

עקרון זה השפיע רבות על חיינו האישיים, עזר לנו לפתח מודעות ונתן לנו בהירות בכדי לראות מה קורה בתוכנו מעבר להתרחשויות החיצוניות והפנימיות שמתקיימות על פני השטח. אי לקיחת דבר כמובן מאליו עזרה לנו להתעלות מעל כוח האינרציה של תבניות נרכשות ולחיות את הקסם שקיים בכל רגע ורגע בייתר מלאות.

התרגילים אינם מטרה בפני עצמם; אלא כלים שמטרתם לסייע לילדים לחוות את הווייתם, ולהיות מודעים לעולם הסובב אותם. מה שחשוב הוא מה שקורה כשהילדים משתמשים בכלים וכיצד הם משתלבים בתהליכי הצמיחה שלהם כשהם גדלים לאנשים בוגרים. משימתנו העיקרית היא לראות כיצד ניתן לסייע לתהליכים אלה.

לא ניגש לתרגיל מתוך גישה כי הוא תרגיל מוצלח, גם אם השתמשנו בו בעבר והוא הביא לתוצאות טובות. איננו מתייחסים לעקרונות שאנו עובדים עמם כאילו אינם ניתנים לשינוי היות ואנו עובדים עמם כבר זמן רב. כשאנו מציגים תרגיל או עובדים עם אחד העקרונות אנו קשובים למה שקורה, ולתגובות התלמידים ובהתאם לזה אנו מעריכים ומחליטים אם להמשיך עם הדברים כמו שהם או האם לשנות ולהתאימם למה שנדרש וחי באותו הרגע. התרגיל תמיד ישתנה מעט מפעם לפעם בהתאם למי שמתרגל אותו ולשעת התרגול.

למשל, יתכן כי תרגילים שהשיגו תוצאות טובות לזמן מה הפכו למכניים ואיבדו מהשפעתם כיוון שהילדים התרגלו אליהם. כשזה קורה, תשומת הלב מתפוגגת ונשארת רק העטיפה החיצונית שיכולה להטעות ולהראות כמודעות במידה והמנחה אינו ערני. לדוגמא, באחד הימים בעת ריכוז עם ילדי כיתה ב', אחד הילדים הציע שנעשה מודרה10בתור תרגיל ריכוז. אמרנו לו שזה רעיון נחמד שכל אחד יבחר לעצמו את התרגיל שיעזור לו הכי הרבה להתרכז. כמה ילדים בחרו במודרה שהחבר שלהם הציע, אך רובם בחרו תרגילי ריכוז שונים; מאוד הופתענו מכמות התרגילים שהם זכרו ומכך שכל ילד השתמש בתרגיל שהכי עזר לו להתרכז. משך מספר ימים בשעת הריכוז הם תרגלו את התרגיל שבחרו, והתרחש ריכוז אמיתי, עד שיום אחד חשנו שאין מודעות אמיתית, למרות שהם נראו שקטים ולא זזו; התרגיל הפך להיות מכני. הבחנו בשינוי היות וחשנו שהם לא היו מרוכזים. הצענו להם תרגיל חדש, ועזרנו להם להגיע לריכוז אמיתי.

כמו כן, חשוב לא לקחת כמובן מאליו שנושא או ידע שהובאו בפני הילדים הובנו והופנמו במלואם גם אם תגובתם בעת הצגת הדברים הייתה חיובית. כשהילדים גדלים הם מפתחים בתוכם הבנות ונקודות מבט חדשות; יש להם יכולת להרחיב את המודעות שלהם ולחבוק לתוכם תפיסות חדשות. במהלך השנים אנו חוזרים ומציגים את נושאי הלימוד מספר פעמים ומנקודות מבט שונות וכך אנו מספקים כמה דרכי גישה לאותו נושא. בדרך זו ניתנת לכל אחד הזדמנות להתחבר לאחת מהגישות, לגישה שתהווה עבורו דלת להבנת נושא הלימוד שאליו העמקנו. אילו היינו יוצאים מנקודת הנחה שאותה דרך תתאים לכולם, היינו משאירים מאחור כמה מהתלמידים או נותנים לנושא הלימוד תמונה חלקית בלבד.

קורה שכמה ילדים מהכיתה לא קלטו לגמרי את הרעיון או את הידע שהצגנו בפעם הראשונה. אנו חייבים לזכור שישנם רמות שונות של הבנה: רכישת ידע ברמה מנטלית או חושית, הטמעת המידע ולבסוף, שימוש בידע או ברעיון שנלמד. לכן ישנה חשיבות לחזור על הדברים מספר פעמים ובכך לאפשר לילדים להטמיע את הידע לאיטו ולפתח יכולת להשתמש בתובנה שרכשו.

התבוננות בתגובותיהם של הילדים בעת הצגת התרגילים, מגלה לנו אם קיים חוסר במידע בסיסי, יהא זה מכיוון שכלל לא נחשפו אליו, או לא נחשפו במידה מספקת ויתכן כי הידע נשכח בינתיים. אם זה המצב, אנו מתחילים מההתחלה, בונים את הידע מחדש או מרעננים אותו ומרחיבים אותו עד לשלב שנדרש לתרגיל שאנו מציגים.

ילד מכיתה ה' שהיה בעל קשיי למידה, הפגין יכולות טובות למדי בכמה מהתרגילים, למרות שהוא לא הבין את המשמעות העמוקה שבהם. הוא ביצע את התרגילים על ידי כך שהוא התבונן במה שהאחרים עשו וחיקה את פעולותיהם. אך הוא לא ידע מה הוא עושה ולמה, או מהי מטרת התרגיל, או לאן זה מוביל. אילו היינו מתבוננים רק בביצוע הטכני של התרגיל, ייתכן והיה נראה לנו שהוא משתתף מצוין, אך בהסתכלות מעבר למה שרק נראה על פני השטח, על ידי שאלות ששאלנו וכשהקשבנו לו, הבנו שהוא מחקה בתנועותיו את האחרים, ושהוא מגיב באופן מכני11. רוב הזמן הוא כלל לא נכח. נאלצנו למצוא עבורו משהו שיעזור לו למקד ולכוון את תשומת לבו בעוצמתיות. לאחר ניסיונות שונים, הבחנו שתרגילים שקשורים לנשימה מעצימים את תשומת לבו. כדי לעזור לו להתמקד ולהתרכז נתנו לו להניח על גופו נשימומטר12. זה הרגיע אותו וכיוון את תשומת לבו לנשימה ולקצבה. בהדרגה הוא למד לנתב את תשומת לבו להיכן שנידרש. אילו היינו יוצאים מנקודת הנחה שהוא יודע מה שהוא עושה יתכן והוא לעולם לא היה מפתח את היכולת הזאת.

יש להביא בחשבון גם את תהליך ההטמעה. כשנושא נלמד לעומק או כשפעילות מתורגלת באינטנסיביות ואז עורכים הפסקה ומניחים את הנושא או הפעילות בצד לזמן מה, מתרחש תהליך הטמעה ב"זמן המנוחה". הטמעה זו תביא את האנשים לנקודת התחלה חדשה כשיציגו בפניהם בפעם הבאה את אותו נושא או פעילות. חזרה על אותו נושא לימוד גורמת להתגבשות הידע ולהפנמת היכולות.

היות ונזכיר לילדים שוב ושוב לא לקחת דבר כמובן מאליו לא בעצמם ולא בסביבתם הם יחשפו לעיקרון זה בעקביות. כמה מהתרגילים שנתרגל יהיו ייחודיים לנושא זה. למשל, הדרך בה נעבוד עם הילדים הצעירים לפיתוח מודעות חושית לחוש הטעם. ניתן לילדים טעימות של מלח וסוכר כשעיניהם מכוסות, בכל פעם נשים בפיהם דבר אחד והילד יצטרך להגיד לנו מה זה. נחליף בין הדברים: מלח, סוכר, מלח, סוכר. נחזור על כך כמה פעמים ואז נחליף את הסדר, ברוב הפעמים הילד יטעה בזיהוי הטעם כיוון שהוא יגיב במכניות. נשתמש בהזדמנות זו להביא את תשומת ליבו לחשיבות להמשיך ולחוש כל הזמן ולא לקחת דבר כמובן מאליו.

כשנצא להליכה מחוץ לכיתה כשעיניי הילדים מכוסות בכיסוי עיניים (ע' 75) נבקש מהם להיות ערים לתחושות ולחושים שלהם בזמן ההליכה. בסוף התרגיל נשב יחד ונדבר על התרגיל. אחד הנושאים שתמיד יעלה בשיחה הוא שישנם כל כך הרבה דברים שאנו כלל לא מבחינים בהם רק משום שאנו רגילים אליהם ולוקחים אותם כמובן מאליו. הליכה בעיניים עצומות מאפשרת לחוש בדרך חדשה ולשים לב לצלילים, לריחות ולמרקמים שבדרך כלל לא שמים לב אליהם כשהולכים בעיניים פקוחות.

מערך בנוי מורכב מאביזרים שונים שעלולים ליפול אם ניגשים אליהם בחוסר תשומת לב למרות המראה היציב והמוצק שיש להם. לוחות העץ עלולים ליפול, הסולמות יכולים בקלות לטות על צדם, וקוביות הספוג יכולות להתהפך ולהפיל את הילד לרצפה בצורה לא צפויה. הפעילות הזאת עוזרת לילדים להיות מודעים לכך שלוחות, סולמות וכל דבר אחר שנמצא שם יהיו בטיחותיים כל עוד הם ערניים וחשים בכל דבר, פועלים בהתאם למה שהם באמת חווים באותו הרגע מבלי לקחת דבר כמובן מאליו.

 

קח אחריות, תן אחריות ותצפה מהתלמידים למידה מתאימה של אחריות

 

כל אחד צריך לאחוז בהגה שמכוון את חייו. כל ילד צריך להיות אחראי ללמידה ולצמיחה שלו. איננו רוצים שהילדים יעבדו בכדי לרצות אותנו או משום שזה מה שמצופה מהם. אנחנו רוצים שהם יתרגלו את התרגילים למענם. למען התועלת שרק הם יפיקו מהם. אנחנו רוצים שהילדים ישתתפו בפעילות במלוא יכולתם ושיתייחסו לתרגילים ככלים להתפתחות.

כיוון שעל הילדים ללמוד לקחת אחריות בהדרגתיות ובצורה הולמת אנו מזמנים להם הזדמנויות למידה דרך תרגילים ומשחקים שמעודדים זאת. הדרך בה הילדים עובדים בפעילויות הללו חשובה לא פחות מהתרגילים עצמם. הדרך שבה הילד עובד נמצא תחת אחריותו של הילד.

כשילד מעביר אלינו את האחריות, אנו מכוונים אותו בעדינות לקחת את האחריות בעצמו. לדוגמא, כשילד ניתקע על מערך בנוי, באחד מאביזרי העץ וקורא לעזרה, ניגש אליו ונשאל: "מה קורה? מה אתה מתכוון לעשות?” לפעמים אחרי שנשאל את שתי השאלות, הילד יגלה שהוא יודע מה עליו לעשות והוא יצליח לצאת מהתסבוכת בכוחות עצמו. אם זה לא יקרה נבקש ממנו להירגע, לנשוף אוויר ונעזור לו לנתח את המצב ואת הקושי שמעקב אותו דרך תשאול, כדי שהוא יפתור את הבעיה בכוחות עצמו. אילו היינו מחלצים אותו מהמצב, או אומרים לו בבירור איך עליו לפעול, היינו לוקחים ממנו את האחריות.

דרך הקשבה רגישה לתגובות של הילד שמצוי בסיטואציה הקשה אפשר לדעת מה מידת האחריות שיש לתת לילד (בכל מצב) ולעזור לו לקחת את עצמו בידיים מבלי שייאבד את עצמו או יתרגש ייתר על המידה. במצבים האלו להתנהגות המדריך קיימת חשיבות רבה, או שהילד ילמד לקחת אחריות בחייו או שילמד להעבירה למישהו אחר.

כשנותנים לילדים אחריות מעבר ליכולתם הדבר עלול להציף אותם ולהכשיל אותם מלהשיג את מה שמתבקש מהם. אם ילד טיפס על סולם גבוה ונתקף בחרדה כשהוא בראש הסולם, לא נשאיר אותו ללא עזרה. השאלה הראשונה שנשאל תהיה: "מה קורה?” אבל השאלה הבאה תהיה: "מה תרצה שנעשה?” אם הילד יגיד, "תורידו אותי למטה", נעשה זאת. ומרגע זה נדבר ונעבוד עם הילד על הגורם לקושי. במקרים אחרים הצעה פשוטה כמו להחזיק בעבורו את הסולם או לעמוד קרוב אליו כדי שיחוש שאנו עמו, תפתור את הבעיה. מהתבוננות שלנו, לקיחת או נתינת אחריות במידה רבה מידי תוביל לאותה תוצאה; הילדים מאבדים את ביטחונם העצמי. ילד שהתרגש מידי מהאחריות שניתנה לו או התכחש אליה, יחווה תחושה של פחד וחוסר ביטחון שתבוא לידי ביטוי בהתנהגות החיצונית כנטייה לשתלטנות או חששנות או שילוב של השניים. מצד שני, ילד שירגיש מוגן וניתמך בלקחת אחריות יהיה בעל יכולת טובה יותר להתחבר עם עצמו ולפתח אמון עצמי וביטחון עצמי, וזה יוביל אותו להיות אדם יותר עצמאי, ואחראי.

ילדים צעירים לא יכולים להחליט אם לבצע או לא לבצע פעילות מסוימת לפני שנחשפו לדבר במלואו. כשהילדים לא יודעים במה הם בוחרים ההחלטות שלהם יכולות לנבוע מתוך גחמות או מתוך רצון להימנע ממשהו שיתכן שהם חושבים שיהיה להם קשה מידי או לא נעים. אם נאפשר לילדים להחליט החלטות מבלי שהם יודעים באמת במה הם בוחרים נשלול מהם את ההזדמנות ללמוד. לעיתים, במשוב שאנו עושים בסוף שנת הלימודים התלמידים הבוגרים יאמרו לנו שישנן פעילויות מסוימות ב'מודעות דרך הגוף' שהם לא אוהבים לעשות, אבל הם עושים אותן מרצון כיוון שהם חשים בתועלת שהן מקבלים מהן.

במשחקי משימה קבוצתית, על הקבוצה להשיג מטרה מסוימת בזמן קצוב. כך מתאפשרות לילדים הזדמנויות להבחין בהשלכות שיש לפעולותיהם על עצמם ועל קבוצתם. במשחקים האלו כל ילד אחראי לעצמו ולהצלחה או לכישלון של הקבוצה במשחק. הצלחת המשימה הקבוצתית תלויה בכל ילד בקבוצה.

בסוף המשחק נזמין את הקבוצה לשבת במעגל שיתופי. אם הם הצליחו להשיג את מטרת המשחק, נשאל אותם מה היו לדעתם הסיבות להצלחה, יחד הם ימצאו את הנקודות שהובילו אותם להישג. במידה והם נכשלו, נבקש מהם לנסות למצוא מה היה עליהם לשנות בכדי להימנע מהכישלון. נאמר לילדים שכישלונות הם הזדמנויות ללמידה. כשאנו נכשלים, ויודעים מה גרם לכישלון, אנו לומדים איך להצליח בפעם הבאה. אם נחזור על המשחק שנית וניראה שהילדים ינהגו בחוסר מודעות ויחזרו שוב על אותן הטעויות שהובילו אותם לכישלון במשחק הקודם, נבקש מהם להיזכר מה קרה בפעם שעברה, ולעשות את מה שנידרש בכדי להימנע מלחזור שוב על אותן שגיאות. ההזדמנויות האלה מראות להם את עצמם, עוזרות להם להיות מודעים יותר לעצמם ולמה שקורה סביבם ויוצרות עבורם הזדמנויות לשינוי.

מידה נכונה של אחריות היא נכס חשוב לחיים. ילד שילמד לשאת באחריות יגדל להיות אדם עצמאי וישיר, הוא יהיה מסוגל לנהל עם אנשים קשרים כנים ומועילים. הוא ילמד בהדרגתיות לקחת אחריות במידה הנכונה, שזה אומר, לא מעבר ליכולת ההתמודדות שלו ולא פחות ממה שהוא יכול לקחת על עצמו.

  מצא את קצבך האישי ואת דפוסיך הפנימיים

 

לכל אחד יש קצב פנימי שמכתיב עבורו את הקצב הנכון לפעולה, לחוויה, להבנה ולהטמעת החוויה. חשוב ללמוד לזהות את הקצב האישי ולהיות מודעים לכך שהקצב עלול להשתנות בהתאם לפעילות או ליום. לעיתים קצב שיוכתב בידי השכל או הרגש, בידי מורה, קבוצה, או סיטואציה, עלול להוות מכשול.

לעיתים השכל עלול לפגום בהבנה של רעיון או מיומנות מסוימת, מתוך דעה מקובעת לקצב בו התרגיל אמור להיקלט ולהתבצע, או מתוך ציפייה שתהליכים אמורים לקרות בתוכנו מהר או לאט יותר מקצבם האמיתי. ציפיות השכל לא יאפשרו את הזמן והמרחב הדרושים לנו להבנה או שהם לא יתנו מקום למה שבאמת אמור לקרות, לקרות. במקום לאפשר לדברים לקרות, נכריח או ניכפה את הקצב שלנו בכדי "לגרום שזה יקרה", וכך נימנע את ההתרחשות האמיתית.

בפעמים אחרות חוסר נינוחות רגשית יתבטא כחוסר מנוחה, חרדה או דאגה, רגשות אלה ימנעו מהאדם את האפשרות לחוש את הקצב הנכון לו. חוסר הנינוחות יכולה גם להגביל את סבלנותו של האדם לתרגיל ובכך ימנע ממנו להתמיד בתרגול ולהתחבר לקצב הפנימי שלו. כמורים אנו מנסים לזכור שלאנשים שונים יש קצב שונה, ואנו מעודדים כל אחד לכבד את הקצב שלו. אנו מעודדים את הילדים להקשיב לקצב שלהם ולשים לב מתי הם מאבדים אותו, אם בגלל שהיו נמהרים מידיי (לא קשובים למתרחש בתוכם) או שפעלו במכניות וללא מודעות. תרגיל שנכנה 'פסק זמן בחיים' יחייב כל אחד להיות מודע לקצב האישי שלו ויעודד את החיפוש אחר הקצב הפנימי של כל אחד ואחד. 'פסק זמן בחיים' זה כמו ליצור חור בזמן ובמרחב, כשהכול עוצר מלכת; כמו ללחוץ על כפתור הפסק במשחק ווידאו, או פסק זמן במשחק כדורסל. בדרך כלל, בסוף השיעור נבקש מהילדים להרפות מהכול ולשחרר את מה שקרה קודם, לא לחשוב על העתיד לבוא. נבקש מהם להיות בהווה במלואם ולהיות מודעים אך ורק לכאן ולעכשיו, במקום בו רק הנשימה והמתבונן בנשימה נוכחים, וליהנות מהרגע במלואו מבלי להיות מושפעים מהאחרים, מבלי לתת חשיבות אם אחרים כבר סיימו את התרגיל או לא, להיות קשובים לצרכיהם. אנחנו אומרים להם ש'פסק זמן בחיים' יקרה כשהם יחושו שמשהו ישתנה בתוכם ו/או בסביבתם. אנו מבקשים מהם שישהו ב'פסק הזמן' זמן מה, שיחושו בהשפעה ובשינוי שחל וכשהם ירגישו שהם מוכנים הם יוכלו "לחזור לחיים". בתרגול זה, הילדים ירכשו הרגלים טובים של מנוחה והפסקה ממרוץ החיים, הם ילמדו לקחת את הזמן הנדרש להם להטמעת המתרחש בתוכם ובסביבתם. לדעת לקחת 'פסק זמן בחיים' משמע, שתמיד תהיה להם האפשרות להתחבר ולחדש את מקור האנרגיה שלהם. לפעמים אנו ממחישים את הרעיון של 'פסק זמן בחיים' על ידי סיפור מספר "אגדות מכול הזמנים" שנכתב בידי האם.

 

בחדר האורחים של בית כפרי ישן ניצב שעון מטוטלת גדול ועתיק שתיקתק בנאמנות למעלה ממאה וחמישים שנה ולא החסיר תקתוק מעולם. כל בוקר עם שחר החקלאי ירד למטה, ודבר ראשון היה מבקר את השעון כדי לוודא שהוא עובד כהלכה. בבוקר אחד, כשניכנס כהרגלו לחדר האורחים, התחיל השעון לדבר:

"זה למעלה ממאה וחמישים שנה" הוא אמר "עבדתי מבלי לעצור ושמרתי על הזמן המדויק. עכשיו אני עייף; האם לא מגיע לי לנוח ולהפסיק לתקתק?"

"תלונתך אינה מוצדקת, שעון מטוטלת טוב שלי," ענה לו החקלאי השנון, "הרי אתה שוכח שבין כל תקתוק ניתנת לך שניה אחת שלמה למנוחה."

אחר רגע של מחשבה, השעון החל לעבוד כרגיל.

 

בזמנים ומצבים מסוימים אנשים נאלצים להתאים את הקצב שלהם לקצב של הקבוצה, ובזמנים אחרים הקבוצה היא זו שצריכה להתחשב בקצב השונה של כל אחד מהאנשים המרכיבים אותה.

גמישות בלוח הזמנים יכולה להיות משמעותית כשמנחים כיתה. בכדי לאפשר גמישות זאת על המורה לחוש ולסרוק באופן תמידי את צרכי הקבוצה ואת האנשים המרכיבים אותה. על המורה לאפשר לעצמו את הזמן הנחוץ לו לסריקה ולהימנע ממסקנות נמהרות ומאידך אל לו להתעכב בהערכת המצב.

בהתאם לצרכים יוחלט אם להאיץ או להאט את קצב השיעור. מידה נכונה של גמישות תוביל לקצב שיתאים לכולם.

את הכלל הזה אנו מיישמים בכך שאנו תמיד מנסים לתת לעצמנו זמן: זמן לסריקת הקבוצה כיחידה שלמה ואת הפרטים שבה, זמן שיאפשר לנו ללמוד מכל שיעור שאנו מנחים; זמן לצמוח מכל פעילות של 'מודעות דרך הגוף' כדי שננחה את השיעורים בצורה יעילה יותר, ומעל לכל אנו מנסים לתת לעצמנו את הזמן להיות.

 

הייה מודע למרחב הפנימי והחיצוני בו זמנית

 

כל התרגילים עוברים דרך חוט מקשר: מודעות בו זמנית למרחב הפנימי והחיצוני. התרגילים דורשים מהמתרגל לחלוק את תשומת הלב שלו בין מה שקורה בתוכו ובין מה שקורה עם משתתפים אחרים ובסביבה. חלוקת תשומת הלב בדרך זו תעודד את גישת העד, תרחיב את המודעות ותעזור לנו לגלות את העצמי הפנימי והחיצוני.

כשילד חווה מודעות פנימית וחיצונית, הוא יכול להיות מודע לשלושה היבטים: להתרחשויות הפנימיות שקורות בתוכו; לתכונות ולמאפיינים של הדינמיקה הקבוצתית; ולהתרחשויות הפנימיות שקורות בתוכו בעקבות האינטראקציה הקבוצתית. הוא יוכל להבחין באחידות ובשונות שבקבוצה ולמצוא בה את מקומו. מודעות זו תעזור לתלמידים להתנתק מהסובב אותם בעת הפעילות גם אם הסיטואציה תהיה כאוטית או לא נינוחה.

הילדים יטפחו סוג זה של מודעות ברוב הפעילויות. למשל, במשחקי שיתוף פעולה, בהם האינטראקציה בין היחידים והקבוצה תהיה הכרחית לתוצאת המשחק, כל אחד יידרש להיות מודע למתרחש בתוכו, לרגשותיו, תחושותיו, ובמקביל לזה הוא יידרש להיות מודע למתרחש בקבוצה. אם פעולותיו לא ישרתו את צרכיו וצרכיי הקבוצה, הוא יהווה גורם מפריע לקבוצה בהשגת מטרת המשחק.

מודעות בו זמנית למרחב הפנימי והחיצוני תעזור למנחה השיעור בפיתוח התבוננות ובקבלת תמונה ברורה יותר למתרחש בכיתה, בכל ההיבטים השונים – בעצמו, בקבוצה ובכל אחד מהקבוצה. תמונת המצב שלו לא תהיה מעורפלת במחשבות, רגשות או על ידי תגובה אוטומטית חסרת מודעות שנבעה מהיחס האישי שלו לקבוצה.

 

מצא את ציוני הדרך התחושתיים שלך

 

ב'ציוני דרך תחושתיים' אנו מתכוונים לזיכרונות אישיים של תחושות שנחוו בחלקים שונים בהוויה, ולתחושות שנחוו במצבי תודעה שונים. מילים כגון ריכוז או הרפיה בדרך כלל יהיו מילים ללא משמעות ברורה עבור הילדים. למילה ריכוז יכולות להיות משמעויות שונות, עבור ילד אחד המשמעות תהיה להיות שקט מבלי שהשכל יהיה ממוקד או נוכח; לילד אחר המשמעות תהיה לעבוד לאט, כיוון שהוא חושב שכשהוא עובד לאט זה מראה שהוא מרוכז, ולילד השלישי המשמעות תהיה לעצום את העיניים ולהתנתק.

אנחנו רוצים שהילדים יגלו את המשמעות דרך חוויה. מילים כמו ריכוז והרפיה נושאות בחובן משמעות מציאותית מעבר להבנה השכלית (או להבנה חלקית) שמתבססת על הגדרה או הסבר שניתן בידי מורה. אנו אומרים לילדים שריכוז משמעו הבאת כל האנרגיה לנקודה אחת, מיקוד השכל בנקודה זו, ומרכוז ההוויה כולה. אך איזו משמעות תהיה לזה עבור ילד שלא חווה זאת? גם הסבר שיפורט לפירטי פרטים וירבה במילים ותיאורים לא יוכל להעביר לעולם את מה שחוויה תעביר. אם נשתמש רק במילים, יכול להיות שהילדים לא יבינו מהו באמת ריכוז ומה הוא מציע להם, אותו הדבר כלפי המילה הרפיה. מה המשמעות של זה? איך מישהו יכול לספר לילד מהי הרפיה?

כל אחד יגיב בצורה אחרת לתרגילים שונים. אנו חושפים את הילדים לתרגילים שונים ומגוונים כדי שכל אחד מהם יחווה חוויה אישית ושכל ילד יתנסה ויחווה מגוון תחושות שיהוו עבורו מאגר של נתונים תחושתיים ויעניקו משמעות מציאותית למילים כגון ריכוז, הרפיה, יציבה, התמתחות, כיווץ, רגשות ותחושות. כשיהיה לילדים רצון או צורך להתחבר למשמעות המילים הם יוכלו לעשות זאת על ידי זימון התחושות שחוו במהלך התרגול.

 

שלושת התרגילים הבאים מהווים דוגמא לתרגילים שיכולים לגרום לתחושות ברורות של הרפיה: להיכנס לתוך ברכת שחיה באיטיות תוך מתן תשומת לב לקו המים שיעלה בהדרגה לאורך הגוף עד שהגוף יתכסה לגמרי; לצנוח לאחור למזרן גדול במיוחד; לכסות מישהו בסדין נעים למגע ואז להסירו בתנועת משיכה עדינה תוך מתן תשומת לב להמשכיות תנועת הבד ולמגעו הרך. למרות שכל אחד מהתרגילים יגרום לתחושות פיזיות שונות, כל אחד מהם בדרכו יביא להרפיה ולתחושת שחרור. לכל ילד יהיו ציוני דרך תחושתיים להרפיה משל עצמו מהתרגילים בהם הוא חווה את תחושת ההרפיה והשחרור במלואה. ילדים שונים יתחברו לתרגילים שונים, יהיו ילדים שלא יתחברו לתרגיל הבריכה או לבד הרך, אך הם יתחברו לתרגיל עם מזרן הספוג או לתרגיל אחר שנתרגל במהלך שנת הלימודים. גיוון דרכי הגישה יאפשר לכל ילד יכולת להתחבר ולהתנסות בחוויה המתאימה לו ביותר. ילדים שיתחברו ליותר מתרגיל אחד, יועשרו ביותר ציוני דרך תחושתיים.

אנו מעודדים את הילדים להיות אמיתיים לחוויותיהם, בכדי שיבינו שמה שחשוב זאת החוויה עצמה ולא מה שנדמה להם שאנחנו חושבים שזה טוב או רע, או המחשבה שלהם שזה צריך להיות כך או אחרת. לילדים הצעירים קשה לזהות את החוויה האישית שלהם היות ויש להם נטייה להשליך על עצמם דברים שהם שומעים מחבריהם.

 

חשוב לחזור, ולהדגיש בפניהם שוב ושוב שכל אחד מהם ימצא ציוני דרך תחושתיים שונים, וכל ציון דרך באשר הוא יהיה תקף, כשהילד יחווה את ציוני הדרך התחושתיים שהוא מצא, הוא יבין את המציאות שמעבר למשמעות המילולית. מאוד נזהר שלא לשפוט או להפריע לחוויה האמיתית של הילד; אנו רק נעזור לילד לזהות בבהירות את מה שקורה בתוכו מבלי להפריד אותו מחוויותיו.

 

מציאת ציוני הדרך התחושתיים בחוויות החיים תעזור להפנים את החוויות. כשנחווה את נושא הלימוד בתוכנו בשעת ההנחיה, נושא הלימוד יובן בצורה עמוקה ביותר, כיוון שיעבור דרכנו משהו נוסף שיהיה מעבר למילים ולצליל קולנו.

 

תמיד תהיה השפעה דו כיוונית לגישת חיים המבוססת על עקרונות אלה. כל רגע יהפוך להזדמנות ללמידה עצמית, שליטה עצמית ועבודה עצמית. כל סיטואציה תהפוך לשיעור שתוכנן בקפידה בידי החיים ובא לאפשר לנו לרכוש ידע או מיומנות חדשה. ככל שניישם את העקרונות האלה בעבודתנו עם הילדים, נלמד יותר על עצמנו ועל טבע האדם. ככל שנתעמק בעבודה הפנימית, נראה ונבין יותר את מה שבאמת קורה, נבחין בבהירות רבה יותר בצרכיהם האמיתיים של הילדים ונלמד לספק להם מענה.

 

יעדים

 

כפי שהוזכר קודם, המטרה הבסיסית ב'מודעות דרך הגוף' היא לעזור לילדים לגלות את עצמם. במהלך עבודתנו הגדרנו כמה יעדים ששימשו לנו כלים למדידת התפתחות המורים והילדים. יעדינו הם שהילדים:

יהיו מודעים לגישת העד ויטפחו אותה.

 

יפתחו מודעות לרמות השונות של התודעה.

 

יהיו מודעים למרחב הפנימי והחיצוני.

 

יהיו מודעים לאינטראקציה שבין הרבדים השונים של הווייתם.

 

יבינו כיצד הם משתמשים בעצמם תוך קבלת המגבלות של עצמם ושל האחרים.

 

יפתחו מידה גבוהה של אכפתיות, אחריות, אמון, ביטחון עצמי, סבלנות, מודעות ושימת לב לתזמון או הקצב האישי שלהם ושל האחרים.

 

שיפור ריכוז, מיקוד והיכולת להיות נוכח.

 

ילמדו להקשיב למשמעות הדברים.

 

יהיו מודעים ליציבתם הפיזית, ולאינטראקציה שלה עם כוח המשיכה בכדי שילמדו להשתמש בעצמם בצורה יעילה יותר.

 

יחדדו את חושיהם, יפנימו אותם, ויפתחו את חוש התנועה.

 

ימצאו סימני דרך תחושתיים אישיים.

 

ילמדו לחקור, להבין ולארגן את רגשותיהם.

 

יהיו מודעים לדפוסי נשימתם, להשפעת הנשימה על הרבדים השונים של ההוויה וכיצד שימוש בנשימה ישפיע על מכלול ההוויה.

 

ישפרו את היכולת להסתגלות וגמישות למצבים שונים.

 

יפתחו רגישות לשיתוף פעולה טוב יותר עם אחרים.     ארגון וזרימת השיעורים

 

"הוא יחפש לעורר יותר מאשר להורות;

הוא ישאף לפתח כישורים וחוויות על ידי תהליכים טבעיים ומרחב חופשי.

הוא יעניק שיטה כסיוע, כעצה מעשית, ולא כנוסחה הכרחית או כשיגרה מקובעת.

והוא יעמוד על המשמר כנגד הפיכת האמצעים למגבלה, וכנגד הפיכת התהליך למכני".

 

שרי אורובינדו

 

 

כשנלמד נשמור במודעותנו את הצהרתו של שרי אורובינדו. תכנית הלימודים הגמישה חושפת את הילדים בפני מגוון פעילויות ונושאי לימוד, בהדרגתיות שתעמיק ותתפתח עם השנים. שיעורינו יתוכננו לפי תכנית הלימודים והם יתאימו לצרכים ולאופי של כל קבוצה. התבוננות בקבוצה בזמן העבודה תסייע לנו להחליט אם להאריך או לקצר פעילות מסוימת ואף אם יש צורך לסטות מתכנית הלימודים. כמו כן, התבוננויות אלו עוזרות לנו להחליט על אילו ערכים הקבוצה צריכה לעבוד. כשנעבוד על האיכויות נוכל לבחור אם להשתמש בפעילות שתתמקד באיכויות עליהן נרצה לעבוד, או שנבחר בפעילות כלשהיא ונדגיש את האיכויות כשנציג את הפעילות. כל אחד מנושאי הלימוד או הפעילויות מכוונים לפתח איכות מסוימת אך כמעט עם כל נושא לימוד או פעילות ניתן לעבוד בדרך שתבליט איכות או איכויות מסוימות.

לתוכנית הלימודים שלנו ולשיעורינו תהיה זרימה מדויקת. תמיד נשאף לאזן את הקצב, בתוכנית הלימודים ובשיעורים עצמם, כדי לדרבן את הילדים להיות פעילים. נשלב בין תרגילים אקטיביים ותרגילים של התבוננות פנימית בכדי ליצור שינויים אנרגטיים בשיעור.

עבודת צוות עוזרת לשמור על קצב טוב. כששני מורים נוכחים בשיעור, אחד מהם ימצא בחזית והשני ברקע. המורה שבחזית ימקד את האנרגיה שלו ויוביל את השיעור למה שאמור לקרות בו או אל ההישג אליו חותרים; המורה שברקע יתבונן האם האינפורמציה שעברה הובנה וכיצד הילדים מיישמים אותה. נתחלף בתפקידים בזרימה, כך שבשיעור של שעה שנינו נהייה בתפקיד המוביל והמתבונן. דרך זו תאפשר לנו לקבל תמונה רחבה על כל הכיתה. עבור הילדים, התחלפות המורים בתפקידים הלוך וחזור תגרום להם לפצל את האנרגיה שלהם בין שני המורים ותאפשר להם להירגע ולהיפתח יותר; בנוסף לכך זה יתרום לשמירה על דינמיות השיעור וזה יגרום להתעניינות רבה מצד התלמידים. אם אחד המורים ישקע באנרגיה נמוכה, המורה השני ייקח את הובלת השיעור. אם מורה יתקע לפתע, המורה השני יכנס למקומו וייטול את האחריות להמשך הדרכת השיעור. המעברים יקרו בספונטניות. עבודת צוות טובה תוביל לשיעורים עמוקים ומלאים יותר.

כיום, השיעורים מתקיימים באולם שניבנה במיוחד לפעילותנו. אנו יושבים על כריות על הרצפה ומזג האוויר החם מאפשר לנו להיות יחפים כל השנה, לצד האולם ישנו "גן חושי" המשמש אך ורק עבור עבודתנו, דבר שעוזר ביצירת אווירה מיוחדת של ריכוז והרמוניה. אנו עובדים עם קבוצות של חמישה עשר עד עשרים ילדים, כשלכל קבוצה שני שיעורים בשבוע ומשך כל שיעור שעה אחת. אנו ברי מזל על כך שאנו מתחילים לעבוד עם הילדים כשהם בני ארבע וממשיכים ללוות אותם עד גיל ארבע עשרה ועם חלקם עד גיל שמונה עשרה. הודות לכך אנו יכולים לעקוב אחר צמיחתם והתפתחותם למשך זמן ארוך ואנו יכולים לבנות עמם קשר שמבוסס על אמון וביטחון במקום להתחיל בכל שנת לימודים מחדש.

השיעורים מתחילים בריכוז או בהתכנסות של כל אחד לעצמו. לעיתים קורה שבתחילת השיעור יש מצב של 'טרטוליה' מושג זה מתאר מצב שבו כל מיני דברים יכולים לעלות לפני השטח היות וזהו מרחב מוגן בו הילדים יכולים לבטא את רגשותיהם ו/או מחשבותיהם בחופשיות. לפעמים נשתף עם זה פעולה ונמשיך את השיעור עם נושא שעלה מהילדים, אך לעיתים קרובות נוביל אותם לעבר נושא השיעור אותו הכנו, או אל הדבר שהתכוונו לחקור. כשאנו מציגים את נושא השיעור אנו מקדישים לכך זמן, בעיקר בעבודה עם הילדים הבוגרים. נחזור ונדגיש בפניהם כי הידע הניתן להם והתרגילים שנציג לפניהם הם כלים מעשיים שהם יוכלו להשתמש בהם כל החיים. התרגילים מוצגים תמיד כקרקע לגילוי עצמי.

את השיעור שתכננו נתאים לצרכים שיעלו תוך כדי השיעור, נוסיף או נשנה פעילות בהתאם לצורך. אם נראה שהשינוי ישפר את מהלך השיעור, יקל על הילדים לעבוד או ילהיב אותם. בזמן השיעור עלולים להופיע דברים שעשויים להשפיע על התכנית שהכנו; וכשזה יקרה נהיה מוכנים עם כיסים מלאים בהפתעות! אם לתרגיל תהיה השפעה טובה והוא יפיק תגובות חיוביות, נמשיך לעבוד אתו עד שנחוש שהוא מיצה את עצמו, תמיד נשתדל שלא לעייף אותם יתר על המידה.

הקשבה למהלך השיעור, שמירה על הקצב הנכון, לא מהיר ולא איטי מידי, רגישות ותשומת לב לרגע בו כדאי לסיים את התרגיל, אלו פעולות שדורשות איזון עדין. הילדים צריכים מספיק זמן בכדי לחוות את הפעילות, אך אם התרגיל יהיה ארוך מידי הם יפסיקו להקשיב ויאבדו עניין בחוויה; הם ישתעממו, יתעייפו ויהיו חסרי נחת. לעיתים ייווצר רושם שהתרגיל קשה מידי והילדים מתקשים להתחבר אליו או שהם הגיעו למבוי סתום. אם המורה יפסיק את התרגיל מוקדם מידי ייתכן שימנע מהילדים את ההזדמנות לחוות את השינוי שהיה מתרחש אילו המשיכו בתרגול. למשל, אם המורה לא יעודד את הילדים להתמיד ולתרגל בתרגילי הנשימה ויאפשר להם להפסיק את התרגול לפני שהם חוו את השפעתו, הילדים יתפסו את התרגיל כחסר ערך. אם יינתן לילדים מספיק זמן לחוות את החוויה במלואה, הם יחושו בתמורה ויעריכו את התרגיל. מצד שני, על המורה להיות קשוב ולסיים את התרגיל כשהוא חש שהילדים הפיקו את המרב מהשינוי שחל ולפני שתשומת הלב שלהם תתפוגג. אם המורה ימתח את התרגיל יותר מידי הילדים עלולים לחוש מיאוס או סלידה.

דוגמא נוספת לצורך באיזון עדין תתרחש במשחקי משימה קבוצתית. כשקבוצה תתקל בבעיה מסוימת ולא תצליח לצאת ממנה, אם המורה יפעל מהר מידי, יתערב או יעצור את המשחק, הילדים יפסידו הזדמנות למציאת פתרון "אמיתי" לבעיה שנתקלו בה. ברגע זה תהיה חשיבות רבה למציאת פתרון לבעיה מעבר למטרת המשחק. בנסיבות מסוימות תינתן לקבוצה הפסקה מהמשחק כדי שתהיה להם אפשרות לשוחח ביניהם על המצב ולנסות להגיע לפתרון, או אם יעלה הצורך המשחק ידחה לפעם אחרת.

אנו מצפים שהילדים ישתתפו בלקיחת האחראיות על השיעור. התבוננות בתגובותיהם של הילדים תסייע לנו להבין מה הם חווים. כשהשיעור מוצלח, זה הודות לכולם, מורים ותלמידים, לכולם הייתה כוונה משותפת. אנו רוצים שהילדים יעבדו בשביל עצמם, עבור התועלת שהם מפיקים מהעבודה. בסוף כל שיעור נבקש מהם להתבונן בעבודה שנעשתה וברושם שהשיעור הותיר עליהם. נבקש מהם לשים לב לשינויים שקרו בהווייתם ובקבוצה כולה. נעשה זאת דרך סריקת ההוויה על רבדיה השונים, או דרך ריכוז דומה לזה שתרגלנו בתחילת השיעור, להיות נוכחים בנשימה, פעימות הלב וכו'. נשתדל שבכל תחילת וסוף שיעור תהיה עצירה, פסק זמן בחיים.

 

 

הדברים הקטנים שעושים את ההבדל:

הצגת התרגיל בדרך שתעניין את הילדים להתנסות בתרגיל כך שיחושו שהוא בעל ערך עבורם. ילדים תמיד יביעו רצון לתרגל תרגיל שהם יבינו את התועלת שבו.

 

התאמת טון הדיבור בצליל ובמרקם תעזור להעביר את האינפורמציה בצורה ברורה יותר. לדוגמא, להרפיה נשתמש בטון רך ולמשמעת ניבחר טון דיבור עוצמתי וכשילד יתקל בבעיה נשתמש בטון מעודד.

 

להיות "נוכח" ולהביא את ה"נוכחות" לצליל הקול שתהווה עבורו תמיכה וגיבוי, להיות מודעים לרגע ולהתכוון באמת לכל מילה שנאמרת.

 

להנחות ממקום פנימי של מודעות מלאה תוך חישת החוויה אותה רוצים להעביר לילדים.

 

במהלך התרגול יש לדבר בנועם ובהמשכיות על מה שקורה, כמו נתינת רקע למתרחש, לעודד ולהזכיר לילדים את מטרת התרגול, לעזור להם להישאר ממוקדים ולשתף אותם במה שאנו רואים שמתרחש בתוכם. רגעי השקט והדיבור הנעים וההמשכי שברקע יתאימו לקצב התרגול. אם המורה ידבר יותר מידי, הוא עלול להציף את הילדים יתר על המידה ואף להשיח את דעתם; אם הוא ידבר מעט מידי, יתכן שהילדים ישכחו את עצמם ויסחפו במחשבותיהם הרחק מהתרגול, בחוסר מודעות מוחלט למה שהם עושים. הכרחי שהדיבור יהיה בקצב מתאים וילווה במידה נכונה של שקט.

 

כיום, לילדים יכולת עבודה ברמה גבוהה; הם יכולים להשתתף בשיעורים עוצמתיים, עמוקים וארוכים. הודות לכך שהילדים נחשפו לתוכנית הלימוד מגיל מאוד צעיר ולכך ש'מודעות דרך הגוף' הינה חלק מתוכנית הלימודים של בית הספר.

אם ברצונך להתחיל לעבוד עם ילדים בדרך דומה לזו חשוב שתזכור שמודעות נבנית בהדרגה. הציפיות שיש לנו היום לרמת איכות העבודה של הילדים הם תוצאה של שנים של עבודה עם 'מודעות דרך הגוף'. בתחילת העבודה יש צורך לתת מרחב רחב למשחקים, טרטוליה וכל דבר שיעזור לילדים להרגיש נינוחים ולהתחיל להיות מודעים לעצמם. קח את הזמן לעצמך ולילדים להתחבר לדרך עבודה זו ותעלה את ציפיותיך לאט ובהדרגה. כמו שאנחנו אומרים לילדים: "יש מלא זמן, זמן הוא לעולם לא הבעיה, קח לעצמך את כל הזמן שדרוש לך".

 

לסיכום

 

מטרתנו היא להציג בפני הילדים אפשרות להתחבר לאני הפנימי שלהם. בכדי ליישם זאת נדגיש את החשיבות שבפיתוח גישת העד. גישה זו תאפשר התבוננות ברבדים השונים של ההוויה, מנטלי, רגשי ופיזי, ויכולת להתרחק מהם במעט כדי להצליח לזהות יותר ויותר את ה"משהו האחר" שקיים מאחורי כל הרבדים.

גישת העד אינה ניתוח עצמי; זו דרך שמאפשרת להבנה להתגלות מעצמה, להבדיל מדרך של חקירות וניתוחים מנטליים. מי שיוכל למקם את העד עם התודעה הגבוהה, יממש את עצמו, הוא יוכל להגיב מתוך האני הפנימי, במקום מהאני שעל פני השטח שתמיד נשלט בידי מחשבות ורגשות וגורם לאדם להיות שרוי במצב קבוע של בלבול.

חיבור בין העד לתודעה הגבוהה פותח את הדרך לחופש אמיתי. מכאן יכול האדם למצוא בתוכו נוכחות חופשיה ממנטליות, רגשיות ותנועות פיזיות, נוכחות שתמיד הייתה שם ולא השתנתה במהלך החיים, נוכחות שיש לה תחושה של נצחיות ואוניברסליות. זהו מסע חיים (או הרבה גלגוליי חיים), מסע לגילוי העצמי בעצמי. אם הילדים ייקחו כמה צעדים ראשונים בדרך כבר מגיל צעיר, המסע שלהם יהיה מהיר ועשיר יותר, עם פחות מעקפים ופחות נסיגות לאחור.

 

 

פרק 2

 

"מבלי לחתור למרחקים

יודעים את העולם כולו

מבלי להביט מהחלון

רואים את דרך השמים

ככל שמרחיקים

ממעיטים דעת.

על כן יודע החכם בלי לחתור,

מבחין בלי ראות,

ופועל בלי עשות."

 

לאו צ'ה

 

 

נושאי לימוד ופעילויות

 

אביזרים

ברוב התרגילים ניתן להשתמש באביזרים חלופיים.

בפעילויות או נושאי לימוד שיתואר בהם שימוש באביזרים, ניתן להפחית או למצוא אביזרים חלופיים ולתרגל מבלי לגרוע ביעילות הפעילות. לדוגמא, בפעילות מערך בנוי, יתואר שימוש רב בציוד רחב ומגוון, מסוג הציוד שמצוי במחסננו, אך יהיה ניתן ליישם את הפעילות בעזרת אביזרים שונים שנמצאים ברשותכם. אפשר להרכיב מערך בנוי מציוד מאוד פשוט כמו כיסאות, שרפרפים, קופסאות עץ וכו'.

תכנית הלימודים מחולקת לנושאי לימוד ופעילויות. נושאי לימוד הם מקבצי תרגילים למחקר היבטים מהחיים, או היבטים של ההוויה. נושאי הלימוד הם: - תשומת לב וריכוז, נשימה, הרפיה, מודעות חושית, גוף אנרגטי פיזי, חמשת האלמנטים, מבנה הגוף ואבולוציה.

פעילויות הן לקט תרגילים שמקנים מרחב למחקר היבטים מהחיים, או כמה נקודות מבט של ההוויה, בו זמנית. הפעילויות הן: – מערך בנוי, צלחות, מקלות, צורה ומרחב ומשחקים.

קיים קשר וחיבור רציף בין נושאי הלימוד והפעילויות. רוב נושאי הלימוד שלובים זה בזה; והתרגילים נארגים מנושא לנושא או מנושא לפעילות. לעיתים תרגיל יופיע בכמה נושאי לימוד היות וניתן לתרגל את התרגיל בדרכים שונות, התרגיל ישתנה בהתאם למטרת התרגול ולנקודת המבט בה נתמקד. תוצאות התרגיל ישתנו בהתאם להתכוונות התרגול. לדוגמא, נתרגל את אותו תרגיל לשם מחקר המבנה הפיזי, נשימה, המשכיות התנועה או הרפיה. כל גישה תעניק התנסות וגילוי של רשמים חדשים, תובנות, השפעות ותוצאות. ככל שהתרגיל יוצג מזוויות שונות הוא יהיה יותר גלובלי ויוביל להבנה שהכול מצוי בכל.

 

 

 

נושאי לימוד

 

תשומת לב וריכוז

 

נשימה

 

מצבי תודעה שונים

 

מודעות חושית

 

הגוף האנרגטי

 

חמשת האלמנטים

 

המבנה הפיזי

 

אבולוציה

 

"המטרה היא החלפת התודעה האוטומטית הרגילה בתודעה "מודעת"."

האם

 

 

תשומת לב וריכוז

 

"בכל עיסוק בו תעסוק לא תימנע מדבר אחד

שמצוי בבסיסם של כל הדברים, מיקוד תשומת הלב.

כשתפגיש את קרני תשומת לבך ואת התודעה בנקודה אחת

ותצליח להתמיד בריכוז מתוך רצון עקבי, דבר לא יוכל לך."

 

האם

 

 

לחיים מלאים ושלמים על האדם להיות מודע. תשומת הלב היא המתג שמדליק את המודעות.

היכולת להימצא בתודעת העד תקרא מודעות. כשאנשים מפנים את תשומת לבם לדבר מסוים, הם מודעים לדבר בו הם מתמקדים והם מפתחים כלפיו הבנה ותובנה. המודעות תעמיק בהתאם למידת תשומת הלב וליכולת האדם לשמר את תשומת לבו ולהתמקד. מיקוד המודעות ותשומת הלב בנקודה מסוימת יקרא ריכוז. ריכוז ללא מתח יוביל לשינוי ברמת התודעה. תרגול קבוע של ריכוז ישפיע על פתיחות והתרחבות התודעה. אך, מאמץ מוגזם בריכוז או מידה גבוהה מידי של מתח בזמן התרגול ימנעו את התרחבות התודעה.

אנו מאמינים שכדאי לפתח מודעות ולהתחיל לבנות בהדרגה הבנה ושליטה בתשומת הלב ובריכוז כבר מגיל צעיר. יכולות אלו יהוו בסיס לכל נושא שהילדים יחפצו ללמוד ולכל תחום בו הם ירצו להתפתח אם דרך בית הספר או מחוצה לו. נתרגל תרגילים שבאמצעותם הילדים יחוו תשומת לב וריכוז לא רק באופן מילולי אלא גם באופן חוויתי, תוך התנסות מוחשית בגופם. הצעד הראשון בפיתוח תשומת לב וריכוז יתחיל בלעורר את התעניינותם לכך ועל כן נבחר בתרגילים מוחשיים, המבוססים על תפיסה חושית ונחווים בנקל; רוב התרגילים מהנים וכיפים, הם ילהיבו את הילדים ויגרמו להם להרגיש מעורבים באופן מידי.

נעזור לילדים בהדרגתיות לפתח תשומת לב וריכוז ונזכיר להם מפעם לפעם שכשתשומת הלב שלהם דועכת לרגע זה בסדר; אך כשהם אינם מודעים לכך זאת בעיה. נעודד אותם לזהות מתי תשומת הלב שלהם נודדת ולהבחין לאן היא נדדה בכדי שהם יוכלו להשיבה בחזרה. יחד עם זאת, בזמן התרגול נצפה שהילדים ישימו את מלוא תשומת ליבם בתרגול ושיתמידו בכך לאורך כל התרגיל. מאידך נזהר לא לדרוש מהם יותר מידי בכדי לא לעייף אותם.

 

מודעות, תשומת לב וריכוז הם נושאים בלתי נפרדים מתכנית הלימודים והם נוכחים בכל הפעילויות. לעיתים תשומת הלב והריכוז יהוו נושאים עצמאיים ונתרגל תרגילים שיתאימו להם באופן ספציפי. התרגילים לא יתמקדו במודעות באופן ספציפי היות וכל הפעילויות הינם תרגילי מודעות.

 

נתחיל לעבוד עם תשומת לב וריכוז בגן הילדים דרך החושים, ראיה, שמיעה ומישוש. נאמן את הילדים להתמקד בדברים שונים ומשתנים מבלי שתשומת לבם תנדוד. כשנבחין שהילדים מאבדים את תשומת לבם או יוצאים מכלל ריכוז, ננחה אותם להחזיר לעצמם חזרה את תשומת לבם ונחליט כיצד להמשיך בתרגול. נשנה ונתאים את התרגיל בהתאם לצורך שיעלה ונערוך את השינויים הנחוצים כדי לזכות מחדש בהתעניינותם וכדי לעזור להם לשמר את תשומת לבם. אורך התרגיל ישתנה בהתאם ליכולתם.

לילדי בית ספר יסודי נתאר את תשומת הלב כ"עכבר" שמזיז את החץ על מסך המחשב ושלוחצים עליו כדי להבליט עצמים מסוימים. נאמר להם שמי שמכיר את "העכבר" שלו ויודע איך להשתמש בו, יהיה חופשי לבחור את מה שברצונו להציג על מסך המודעות שלו ומי שלא מכיר את ה"עכבר" הוא חסר שליטה, הוא נתון לחסדי הנסיבות. נאמר לילדים שמשמעות הריכוז היא להיות עם הדבר עליו הם לחצו ולא ללחוץ ללא הבחנה. תיאור זה יצור אצל הילדים תמונה שכלית ברורה לתשומת לב.

נשווה את תשומת הלב לשריר שגדל כשמאמנים אותו ונסביר להם שתשומת הלב עלולה להעלם או לחזור באופן פתאומי. כשנבחין שהילדים איבדו את תשומת לבם נעזור להם לרכוש אותה בחזרה על ידי שאלות מכוונות כמו: "מה קורה?” הילדים יענו: "הכול נופל; התנגשתי בראשי; אני מרגיש עצבני; אני נמהר; אני עייף; שכחתי מה עשיתי; אני לא יודע". נאמר להם שכל התקריות מעידות על כך שתשומת לבם אזלה ונשאל אותם: "מה אתם יכולים לעשות בכדי להשיב לעצמכם את תשומת הלב?" כשהילדים ישיבו: "להתמקד בנשימה" או "לעצור ולנשום כמה נשימות" או " לשכב ולהירגע" או "להרגיש את פעימות הלב", נאמר להם שיעשו כן. אם הם לא ידעו מה לענות, נציע להם להפסיק את מה שהם עושים ולהתחבר לנשימה, לפעימות הלב, או לתחושה פיזית שהם חשים בבהירות. כשילד לא יצליח להשיב לעצמו את תשומת לבו דרך פעילות כזו, נציג; בפניו אפשרויות נוספות כמו להירגע כמה דקות מחוץ לפעילות. כשנבחין שהוא רכש את תשומת לבו בחזרה או כשהילד יחליט שהוא מוכן הוא יוכל להצטרף חזרה לפעילות ולהמשיך בתרגול. נבקש מהילדים לשים לב לשינויים שמתחוללים בתוכם כתוצאה מההפסקות ולהבחין כיצד לאחר ההפסקה הם מצליחים להשתלב בשיעור במלואו. נעודד אותם לאמץ דרך זו ולערוך הפסקות כאלו בעצמם בשיעורים אחרים ובחיי היום יום.

מכיתה א' נתחיל ונסיים את השיעורים בריכוז, הילדים ילמדו למקד את תשומת לבם לדקה עד חמש דקות. לעיתים ועל פי הצורך, לפני תרגיל הריכוז, נתרגל טרטוליה תרגיל להוצאת או המרצת האנרגיה. נתרגל תרגילי ריכוז מגוונים כדי להעניק אפשרויות שונות להבנת מהות הריכוז, כדי שהילדים יפתחו ציוני דרך חושיים וכדי למנוע שעמום או תרגול מכני. יתכן וכמה מהילדים לא יוכלו להתרכז בפעימות לבם, אך הם יצליחו לרכז את תשומת ליבם בנשימה או בצלילים שמסביבם. ילד שיחווה ריכוז דרך אחד התרגילים וירכוש לכך הבנה אמיתית יוכל להתרכז בכל דבר שהוא יחפוץ ויוכל לזהות מתי הוא נוכח ומתרכז ומתי הוא סתם יושב ואינו מודע.

כשנתרגל תרגילי ריכוז נהייה ערניים לכיתה, נחוש במתרחש ונבקש מהילדים לתת משוב על מה שקורה. המשוב חיוני עבור הילדים ועבורנו. הוא עוזר לילדים להבין איפה נמצאת תשומת ליבם ומה הם באמת חווים; והוא עוזר לנו לדעת מה הם מבינים.

בכיתות א' ו-ב', נרבה להשתמש במילה "תשומת לב" כדי שהילדים יתרגלו למונח. לדוגמא, נאמר: "שלח את תשומת לבך לצלילים שבוקעים מהמטבח" (ליד הכיתה נמצא מטבח בית הספר), או "שלח את תשומת לבך לצליל האופנוע החולף, לציפורים, לרוח, לקולות האנשים, לשירת הילדים." או "שלח את תשומת לבך לנשימה, לפעימות הלב, לתחושת הזיעה או לקרירות העוטפת את עורך." ישנם הרבה דברים, אך בכל תרגיל ריכוז נתמקד רק בדבר אחד.

מכיתה ג' נצפה שלמילים תשומת לב וריכוז תהא משמעות מוחשית עבור הילדים. בכדי לעזור להם להבחין בכך נאמר להם: "כשאתם מפנים את תשומת לבכם לגופכם מה אתם חשים שמתרחש בגוף? האם אתם חשים בתנועה של תשומת הלב?" יהיו ילדים שיגידו שהם חשים בבהירות בתנועה בגופם; אחרים ירגישו זאת במעומעם בלבד; ויהיו כאלה שעדיין יעשו מחווה או צלילים כדי לתאר את מה שהם חווים. לשאלה: "מהיכן אתם מפנים את תשומת הלב?" יהיו כאלו שישיבו שהם מפנים את תשומת הלב מהראש, אחרים יגידו מהעיניים, אחרים יאמרו מהחזה, ואחרים יאמרו שהם לא יודעים. שאלות אלו עוזרות לילדים להתחיל לחפש אחר "מקום כזה" ולהבין שהפניית תשומת הלב היא פעולה שקשורה לרצון.

מהקבוצות הבוגרות יותר נבקש להגדיר את המונחים תשומת לב וריכוז במילים שלהם ואחר כך ניתן להם את הפרשנות שלנו. נעודד אותם להבין את המהות שמעבר למילים ולהשתמש בהם במודעות גבוהה יותר. נתרגל את התרגיל מספר פעמים לאורך השנים, בגילאים שונים, היות וההבנה של הילדים תשתנה ככל שהם יגדלו ויתבגרו וככל שירכשו ניסיון.

 

 

תרגילי הריכוז ותשומת הלב שנביא להלן, הם התרגילים שהיו הכי אפקטיביים עבורנו. ניתן לשלבם בפעילויות שונות או לתרגל אותם בפני עצמם. אורך התרגיל ישתנה בהתאם לקבוצה, לגיל וליום. אימון בריכוז מצריך סבלנות רבה, יש להקצות לכך מספיק זמן ולהימנע מלהיאבק בשכל. כשהשכל נודד או כשהמחשבות עוברות במרחב המנטלי יש להיות ערים לכך ולהחזיר את תשומת הלב למושא הריכוז; יש להחזיר את השכל בעדינות שוב ושוב למושא המיקוד עד שייווצר הרגל להתמקדות.

 

תרגילים לפיתוח תשומת לב

 

מטרת התרגילים שהילדים יחוו את תשומת הלב באופן תחושתי. אנו רוצים שהילדים יחוו שתשומת לב היא פעולה בה השכל מכוון אל מושא ההתמקדות. הפעולה תלווה בתחושה או בתנועה של השכל עצמו, שתחבור לאחד מאיברי החישה, בשני המקרים הפעולה ותהודתה יורגשו כתחושות. התרגילים הבאים יתמקדו בתשומת הלב כנושא בפני עצמו. כיצד תשומת הלב נעה וכיצד נפנה אותה אל העולם. עם הקבוצות הבוגרות, נערוך שיחת שיתוף לאחר התרגול ונדבר על תשומת הלב כיצד היא נמשכת או נדחית על ידי גורמים חיצוניים. כמו תחומי עניין ועניינים אופנתיים. נדון כיצד ההרגלים והחברה המסוימת בה האדם חי מתנים את השכל, מערימים על תשומת הלב מבלי שהוא יהיה מודע לכך. כמו כן נדבר על דרכים שונות שמבטאות את הצורך של קבלת תשומת לב מאחרים.

נביא סוגים שונים של תרגילים לשימור והכוונת תשומת הלב. כמה מהתרגילים יפתחו יכולת להניע ולמקד את תשומת הלב דרך החושים כשבכל פעם הם יתמקדו בחוש אחד. אחרים יפתחו יכולת להניע את תשומת הלב בפני עצמה ומקבץ תרגילים נוסף ילמד לפצל את תשומת הלב בין מספר יעדים או בין כמה חושים.

 

איתור מקור ומיקום הצליל בעיניים עצומות

התרגיל מיועד בעיקר לכיתות א' ו ב'.

להשמעת הצליל נשתמש בשעון ישן, פעמון קטן או פשוט בצליל קולנו. הילדים יכולים לשבת או לעמוד בעיניהם עצומות. עליהם למצוא את מקור הצליל ולהפנות אליו את גופם כשפניהם פונות למקור הצליל. בכל פעם נשנה את מיקום הצליל והילדים יצטרכו לאתרו שוב ולהפנות לעברו את גופם. מטרת התרגיל לאמן את הילדים לשמר את תשומת לבם בצליל.

בתרגול בישיבה, הילדים ישבו בעיניים עצומות. הם יצביעו לעבר מקור הצליל באצבע אחת, מבלי להפנות את מבטם אל הצליל. כיוון שהתרגיל דורש להפריד בין תשומת הלב והעיניים (למרות שהן עצומות), בהתחלה יהיו ילדים שלא יוכלו להצביע למקור הצליל מבלי להפנות את מבטם לעברו. כשכל הילדים יוכלו לעשות זאת, נבקש מהם להרים או להוריד את זרועם כדי לסמן כשהצליל רחוק מהם או קרוב אליהם.

  עקוב אחר צליל בן זוגך

 

הילדים יתחלקו לזוגות ויעמדו זה מול זה. אחד הילדים יעצום את עיניו ואילו הילד השני יתפקד כ"מדריך". הוא ישמיע את הצליל אוו (כמו ביולי) שישמש כחוט שבאמצעותו הוא יוביל את בן זוגו להליכה במרחב החדר. כל ה"מדריכים" ישמיעו את אותו הצליל והם ישמיעו את הצליל באופן זהה כדי שהילדים שעיניהם עצומות יחדדו את תשומת לבם באופן מרבי כדי לא להתבלבל בין ה"מדריך" שלהם ל"מדריך" אחר. "המדריכים" יתבקשו להפנות את פניהם לבני זוגם כשהם משמיעים את הצליל ולדמיין שהצליל מושך אותם. מטעמי זהירות, כשלא נישמע שום צליל, על ה"עיוור" לא לזוז ממקומו. בדרך זו ה"מדריך" יוכל להיעמד מאחורי או לצדי ה"עיוור" ו"למשוך" אותו משם. רצוי ש"המדריך" ישנה את מיקומו בתכיפות, "ימשוך" את בן זוגו משמאל לימין, או מקרוב לרחוק, בדרך זו תיווצר תנועה במוח. ה"מדריכים" ישמיעו צליל בין שבע לעשר פעמים ואז נבקש מהילדים "העיוורים" לעמוד במקומם, "המדריכים" יעמדו במעגל מסביב לילדים ה"עיוורים" וכשתינתן להם האות הם ישמיעו את הצליל יחד. הילדים ה"עיוורים" יצטרכו לזהות את הקול של המדריך שלהם, ללכת לקראתו ולהיעמד לפניו. כשהילד יעמד לפני "המדריך" שלו, בן זוגו יניח על כתפו יד עדינה. במידה ו"המדריך" לא הניח יד על הכתף של הילד, הוא יידע כי עליו להמשיך ולחפש את ה"מדריך" שלו. התרגיל יסתיים כשכל הילדים ימצאו את בני זוגם. לאחר מכן הם יחליפו תפקידים.

  הנעת תשומת הלב

 

המורה יעמוד ליד קיר בקצה החדר והילדים יעמדו בקיר המקביל. המורה יבקש מהילדים לרוץ לקראתו ואז לרוץ בחזרה ולהבחין כיצד הם עושים זאת. לאחר שהם יחזרו על כך מספר פעמים הילדים ישבו על הרצפה לאורך הקיר, יעצמו את עיניהם והמורה יאמר: "עתה בואו למקום בו אני נמצא בעזרת המחשבה שלכם. כשתגיעו אלי סמנו זאת בהרמת יד". כשכולם יגיעו נמשיך, "הורידו את היד וחיזרו אל גופכם; כשתגיעו אליו הרימו את ידכם". אחרי התרגיל הילדים ישתפו איך היה להם, מה עשו, כיצד הם ביצעו זאת ומה הם חוו. בתרגול זה הילדים יבינו בבהירות שתשומת הלב יכולה לנוע ושכשהיא נעה מתלווה לכך תחושה פיזית של משהו שנע בתוכך. לדוגמא, ילד בן שבע אמר לנו: "חשתי שמשהו באמת מתרחק ממני ואז חוזר אלי בחזרה". ילד אחר בן אותו גיל אמר: "היה אור שהלך והתרחק ממני, ידעתי שהוא נגע בקיר וסימנתי זאת; סימנתי פעם נוספת כשהאור חזר אלי".

  הנעת תשומת הלב עם העיניים

 

הילדים יושבים במרחק של 70 סנטימטר מהחלון, גבם זקוף והם מתמקדים בנשימה. הם שואפים שאיפה חלקה ואיטית וממקדים את עיניהם ברשת החלון וכשהם נושפים הם ממקדים את עיניהם בגינה שברקע. לאחר מספר דקות נבקש מהם להסתכל בשניהם יחד, ברשת החלון וברקע. נבקש מהם להיות מודעים למה שהם עושים בכדי לראות את שניהם בו זמנית ולשים לב למה שקורה בתוכם כשהם עושים זאת. הילדים לומדים שניתן להניע את תשומת הלב בעזרת הרצון, שניתן למקד את תשומת הלב בדבר אחד או בכמה דברים בו זמנית ושנלוות לכך תחושות פיזיות שונות.

כשהם יפנימו את התובנה שניתן להניע את תשומת הלב בעזרת הרצון, נבקש מהם להביט במקום מסוים ולשלוח את תשומת הלב למקום אחר, התרגיל יקנה להם הבנה שתשומת הלב יכולה להיות מנותקת מהראיה; נחזור על התרגיל מספר פעמים.

 

חלוקת תשומת הלב

 

כשהילדים יוכלו להניע את תשומת לבם במודעות, נבקש מהם לחלק את תשומת הלב בין מספר חושים בו זמנית. לדוגמא, להביט למקום או לדבר מסוים ולהקשיב לצליל מרוחק ולהיות מודעים לשניהם בו זמנית; או להיות מודעים לתנוחת הגוף כשהם מקשיבים לצליל ומביטים לעבר משהו.

  משחק הכיוונים

 

משחק הכיוונים אהוב מאוד על הילדים. מטרתו היא לפתח תשומת לב והימצאות מרחבית. ניקרא בקול רם, באופן רנדומלי ובמהירות רבה באחד מארבעת כיווני האוויר, הילדים ירוצו לכיוון שציינו במהירות המרבית או שהם יעמדו במקום מסוים וכשנציין כיוון הם יקפצו במקומם ויפנו את פניהם אל הכיוון שציינו. כשהתרגיל הזה יהיה להם קל נבקש מהם לתרגל בעיניים עצומות ולאחר מכן נתרגל את התרגיל כשנשתמש במספרים סידוריים או צורות במקום כיווני האוויר ובכך נספק אתגר נוסף לתרגיל.

עם הקבוצות הבוגרות יותר נתרגל בדרך הבאה - הילדים ישבו כשפניהם פונות לדרום והם יפנו רק את תשומת לבם לעבר הכיוון שנציין. אחר כך, נבקש מהם לשלוח את תשומת לבם בו זמנית לשני כיוונים שונים. נסביר להם שתשומת לבם תתרחב כשהם ירפו את שכלם ונזכיר להם שהתרגילים מלווים בתחושות פיזיות. בכל פעם נוסיף רק כיוון אחד עד שהילדים יצליחו להפנות את תשומת לבם מסביבם ובתוכם בו זמנית.

תרגיל נוסף לתרגול העברת תשומת הלב דרך הגוף תוך כדי התמקדות בתחושות הפיזיות המתלוות לכך: הילדים יפנו את תשומת לבם לימינם מחוץ לגופם הפיזי, משם הם יפנו את תשומת לבם לשמאל או יניעו בהדרגה את תשומת ליבם משמאל לימין, מקדימה לאחור או מלמעלה למטה, תשומת הלב תעבור דרך הגוף כערפל הנע דרך ענפי העץ.

  מודעות להשפעת תשומת הלב והריכוז על הגוף

 

הבאת תשומת הלב לאיבר בגוף תפתח בגוף דו שיח שיגרום להעלאת המודעות ולהבנות שונות של האיבר בו הושמה תשומת הלב. כשתשומת הלב תישאר על אותו איבר במשך זמן מה, השכל יתרכז בנקודה זו, ייוצר שינוי פיזי ברקמות האזור. בכדי לחוות זאת נבקש מהילדים לשכב, להביא את מלוא תשומת לבם לאחת הידיים ולהבחין מה מתרחש באותה יד בשונה מהמתרחש בשאר הגוף. ניתן לתרגל זאת עם כל איבר.

  עצירה לצורך חידוש תשומת הלב

 

רצוי לאפשר לילדים הפסקות קצרות בין הפעילויות, בעיקר כשהפעילות דורשת ריכוז רב.

"למידה אופטימלית בנויה מקטעי פעילות וביניהם הפוגות קצרות. אורך הקטע ישתנה בהתאם לחומר הנלמד. נמצא כי הזמן האופטימלי ללמידה נע בין חמש עשרה לארבעים וחמש דקות. אם קטע הפעילות יהיה קצר מידי, לא תעבור חשיבות הידע וחומר הלימוד לא יופנם ואם הפעילות תהיה ארוכה מידי חשיבות ההפוגה תאבד13".

המחקר מדגיש כי על המורה לחוש מתי הזמן המתאים לפעילות או להפוגה. אנו חושבים שלא ניתן לקבוע לכך זמן מדויק היות וזמן הלימוד האופטימלי אינו תלוי רק בנושא הלימוד, אלא הוא תלוי ביכולת ההכלה של האנשים וביום. לעיתים שינוי פיזי קטן, כמו שינוי תנוחה, יגרום להתרעננות. אם הילדים ישבו על כיסא, הושב אותם על הרצפה או שלח אותם להפסקה קצרה לשתות מים וללכת לשירותים לפני שתתחיל ללמד דבר חדש. לעיתים, ההפסקה הקצרה לא תספיק לחדש את תשומת הלב ויהיה צורך לתרגל תרגול ספציפי באורך של שלוש עד חמש דקות בכדי להתרענן אך לשמור על מיקוד. ברשימה הבאה מופיעים תרגילים שנמצאו מועילים במיוחד:

בקש מהילדים ללכת בחדר בדממה, לחצות את המרחב בזיג זגים מבלי להתנגש אחד בשני או בחפצים; הגבר והאט את קצב ההליכה מספר פעמים, זה יגרום הנאה לילדים, הם ייהנו ויחד עם זאת הם ישתחררו מאנרגיה עודפת ויתרעננו. סיים את התרגיל כשתאט את קצב הליכה עוד ועוד עד שכמעט ולא תהיה תנועה.

 

בקש מהילדים לרוץ לכיוונים שתציין, לדוגמא: אל הדלת, או הלוח ואז אל החלון, או שתכוון את כל הילדים להצטופף במרכז החדר. השאר אותם במצב זה מספר רגעים ואז בקש מהם ל"התפזר" לכל הכיוונים, וכן הלאה.

 

שחק הרצל אמר למשך כמה דקות. תן לילדים הוראות כמו רוצו, עצרו, צעדו, קפצו, משכו באוזניים, שפשפו את הבטן. על הילדים לבצע רק את ההוראות שילוו במילים "הרצל אמר"; ולהתעלם מההוראות שאינן מלוות במילים "הרצל אמר". ילד שטעה ייצא מהמשחק. יש חשיבות שהילדים יבחינו בעצמם מתי הם טעו ושיוציאו את עצמם מהמשחק. אם ילד לא ייצא מהמשחק בעצמו לאחר שטעה מספר פעמים, קרא לו לצאת.

 

בקש מהילדים לעמוד ולטפוח באנרגטיות על ישבנם, אחר כך שאל אותם אם הם חשים שינוי בראשם: הפעילות תכניס חמצן למוח ותחדד את המחשבה.

 

התעוררות אנרגטית, כל אחד טופח או חובט בידיו באופן שיטתי על אזורים שונים בגופו, כמו מסאז' אנרגטי עצמי. ניתן לתרגל בזוגות כשכל אחד טופח על הגב של בן זוגו.

 

הילדים עומדים במעגל ומניעים את מפרקי גופם באופן שיטתי, אחד אחר השני, ועל פי הסדר שנציין. אפשרות נוספת: מרגע שמפרק יצויין הוא יתחיל לנוע, הוא ימשיך לנוע לאורך כל התרגול ובכל פעם יצטרף מפרק נוסף; זאת אומרת שבסוף התרגול הילדים יניעו את כל המפרקים בו זמנית.

 

הילדים עומדים במעגל, רגליהם פשוקות, הם פונים לימין. הילד הראשון יקפוץ לשמאל ויפנה 180 מעלות כדי להיעמד עם הפנים לילד שניצב מאחוריו. כשכפות רגליו יגעו ברצפה הוא יקרא בקול רם הא. הילד שעמד מאחור יבצע מיד את אותה פעולה וכך תיווצר פעולת שרשרת – קפיצה למעלה, פניה, קריאת הא. בכל פעם שההא יגיע לנקודת ההתחלה, הילד ישלח את ההא לכיוון ממנו הוא בא.

 

הדרך את הילדים לנשוף את האוויר החוצה דרך הפה כששפתיהם רועדות כשפתי סוס. לאחר דקה לערך בקש מהם להפסיק ולהתמקד בתחושות הפיזיות שבגופם.

 

הילדים עומדים ברגלים פשוקות, ידיהם שלובות מלפנים, הם מתכופפים קדימה, ברכיהם כפופות וזרועותיהם שלובות ותלויות מטה ברפיון. בספירה של שלוש עליהם לנער את כל גופם כמו כלב שמנער את גופו כשהוא יוצא מן המים ולהשמיע בקול רם את הצליל "בללל", כדי להצליח להשמיע את הצליל יש לנער את הפנים.

 

כשתרים את ידך למעלה הילדים ישמיעו כל צליל שיבחרו, אך לא צעקה וכשידך הורדה למטה עליהם להפסיק להשמיע את הצליל. גובה הצליל יהיה כגובה היד, ככול שתנמיך את ידך הצליל ילך וייחלש. כשידך תהיה לגמרי למטה הם לא ישמיעו שום צליל. הרם והורד את ידך מספר פעמים בקצב ובגובה משתנה ובקש מהילדים לדייק בעוצמת הצליל שהם משמיעים.

 

הילדים יתאימו בין עוצמת הצליל ומהירות ההליכה. בהליכה מהירה הם ישמיעו צליל גבוה ובהליכה איטית הם ישמיעו צליל נמוך ורך. לתרגול התרגיל ברמת קושי גבוהה יותר ניתן לתרגל אותו בסדר הפוך: השמעת צליל גבוה בהליכה איטית וצליל רך בהליכה מהירה.

 

הילדים יתחלקו לזוגות, הם ישבו על הרצפה גב לגב, ברכיהם כפופות וידיהם אוחזות בקרסוליים. כשהמורה יורה להתחיל הם ידחפו אחד את השני. התרגיל יכול להתבצע בשתי דרכים. דרך אחת היא לערוך תחרות: מי מבין השנים יגבר. הדרך השנייה היא לערוך תורות של דחיפה והתנגדות. כשאחד ידחוף השני יתנגד במידה שהדוחף יחוש שהוא מצליח לדחוף ולהתקדם אחורה תוך מאמץ, אך הוא יצליח להתקדם. ההתנגדות צריכה להיות במידה כזו שהיא לא תמנע את ההתקדמות באופן מוחלט. תרגילי האטה יוגה, לדוגמא - ברכת השמש, ברכת הגנגס.

 

"מרוץ סוסים", הילדים ישבו על עקביהם במעגל ויעקבו אחר הוראות המנהיג. כשיינתן סימן להתחיל את המרוץ. הם ימחאו כף על הירכיים שלהם כשהם ישובים על עקביהם, בכדי לחקות את קול פרסת הסוסים, בתחילה הקצב יהיה איטי ובהמשך הוא יעלה בהדרגה, על פי ההוראות שיינתנו. כשהמנהיג יאמר: "פנו ימינה", כל הילדים ישענו לעבר שכנם מימין, תוך שהם ממשיכים למחוא כף על הירכיים. כשהמנהיג יאמר: "קיפצו" כל הילדים יעמדו על ברכיהם, ימתחו את הידיים מעל לראשם, ו"יצהלו" בקול רם. המנהיגים יכולים להוביל את הסוסים לקפוץ לברכת בוץ ולנחות במרכזה: הילדים יביימו מעין קפיצה כשהם ירימו את בירכיהם וינחתו עם הידיים במרכז המעגל בצליל שכשוך. לקראת סיום המרוץ, המהירות תהיה בשיאה וכשהמנהיג יחליט לסיים את המרוץ הוא יוביל את הסוסים לחצות את קו הסיום, לאחר קו הסיום המהירות תואט בהדרגה עד שכל הסוסים יעצרו עצירה מוחלטת.

 

תרגילי קואורדינציה משעשעים:

 

סובב יד אחת על הבטן בתנועה מעגלית וביד השנייה הכה על הראש.

 

מחא עם הידיים על הברכיים והבא אותן בבת אחת ובמהירות, יד ימין לאוזן שמאל ויד שמאל לאף. מחא שוב עם הידיים על הברכיים ואחוז את אוזן ימין עם יד שמאל ואת האף עם יד ימין. חזור על כך והחלף את מיקום הידיים ובין לבין מחא עם הידיים על הברכיים, כשתצליח בכך, הגבר את הקצב.

 

הרם והורד את יד ימין ובו זמנית הזז את יד שמאל במעגלים. החלף בין פעולות הידיים.

 

הילדים ישכבו על הרצפה, בשאיפה הם יכווצו את האיבר שתנקוב בשמו ובנשיפה הם ירפו אותו. נקוב באיברים בסדר שיטתי: תוכל להתמקד באיברים ספציפיים, באיברים קטנים, באזורי גוף מסוימים או לבקש מהם לכווץ את כל הגוף ואז להרפות אותו בבת אחת.

 

 

בשני התרגילים הבאים יש לפרט בפני הילדים את סוג וגובה הצליל בהם אתה חפץ ולתאם עימם סימנים שיסמנו האטה או את הפסקת התרגול. חשוב מאוד להסביר את הגבולות באופן ברור ולשמור עליהם.

הילדים ישכבו על הגב. בקש מהם להגיד "לא" בקול רם אך מבלי לצעוק ולחזור על כך עשר עד עשרים פעם. עודד את הילדים להגיד זאת בדרכים שונות שיבטאו מצבי רוח שונים.

 

הילדים ישבו או ישכבו, הם ימתחו את זרועותיהם לצדדים ובשאיפה הם יפהקו בפה גדול תוך כדי הרמת החייך העליון.

 

 

 

 

תרגילי ריכוז

 

"ברגעי דממה ורוגע נרגיש בעוצמתיות רבה יותר

את נוכחותו של הדבר המצוי מעבר לעולם הנגלה לנו בידי השכל והחושים."

 

שרי אורובינדו

 

תרגילי ריכוז עם תנועה ומוזיקה

 

בתרגילים הבאים הילדים יתמקדו בו זמנית בחישה ובתנועה איטית והמשכית של איבר גוף עליו יוחלט מבעוד מועד. התנועה יכולה להיות פתיחת כף יד, הרמת זרוע או תנועה של הבאת הידיים זו אל זו. כשהילדים יניעו את איבר הגוף הם ימקדו את כל תשומת לבם בתחושות שהם יחוו במהלך התנועה. ניקח כדוגמא תרגיל בו הידיים קרבות זו אל זו עד למגע או תנועה של יד שעולה ומתרחקת מהברך.

התרגול ילווה במוזיקה כדי ליצור אווירה תומכת ולהתוות לתרגיל מסגרת זמן. בתרגילים שבהם המוזיקה תכתיב את זמן התרגול נשמיע לילדים את המוזיקה פעם או פעמים לפני תחילת התרגול, כדי שהם ירגישו עמה בנוח. כשאין מגבלת זמן אין חשיבות להכרות המוקדמת עם המוזיקה.

 

התרגילים מתאימים לתרגול ביחיד, זוגות או בקבוצה והם יתורגלו תמיד בעיניים עצומות. בהתחלה נסביר את התרגיל ונדגים את התנועה או סדרת התנועות. נדגיש בפני הילדים כי על התנועה להיות איטית ככל שניתן, תנועה זורמת והמשכית מבלי עצירות או טלטלות. נבקש מהם לחזור על התנועה מספר פעמים בכדי שהם יפנימו את התנועה ובכדי להימנע מבלבול או מלחץ בזמן התרגול.

תמיד, תתנסה בתרגיל בעצמך לפני שתנחה אותו, כך תרכוש ציוני דרך תחושתיים אישיים, תבין למה אנו מתכוונים כשאנו אומרים "איטי ככל הניתן" ותדע כמה זמן נחוץ לתרגיל.

ניתן לתרגל את התרגילים: ביחיד, זוגות ובקבוצה.

תרגיל ריכוז ביחיד

 

הילדים ישבו על רצפה או שרפרף, עיניהם עצומות, עמוד השדרה זקוף, כפות הידיים מונחות על הברכיים. נדריך את הילדים להביא את מלוא תשומת לבם למגע שבין כפות הידיים והברכיים ולהתמקד בתחושה או בתחושות שנוכחות שם. כשנחוש שכל הילדים ממוקדים, נשמיע מוזיקה. כשהמוזיקה תתנגן ברקע וכשהמרפקים רפויים וצמודים לגוף, הילדים יתחילו להניע את כפות הידיים מעל והרחק מהברכיים, בתנועה איטית והמשכית, הם ימנעו מטלטלות, יהיו ערים לכל התחושות שיעלו בהם. במרחק של כ-20 סנטימטרים מהירכיים הם יפנו את כפות הידיים באיטיות אחת אל השנייה. כרגע הם יתמקדו בתחושות הדועכות באזור בו התקיים קודם מגע בין הידיים לברכיים ובתחושה האנרגטית המתגברת בין כפות הידיים שקרבות זו לזו. הידיים יתקרבו אחת אל השנייה עד למגע ולהתחברות של כפות הידיים. הם יישארו כמה רגעים במגע, יחושו זו בזו ועם אותה מודעות ואותה תנועה הם יעשו את דרכם חזרה עד שכפות הידיים ינוחו על הברכיים. המוזיקה תתנגן ברקע במהלך התרגול.

תרגיל ריכוז בזוגות התרגילים יתאימו לתרגול רק לאחר שהילדים יהיו מאומנים ב"ריכוז ביחיד".

 

הילדים ישבו בזוגות, אחד מול השני, במרחק שבהושטת היד קדימה, כפות ידיהם יפגשו באמצע בנוחות, עיניהם עצומות. נקודת המוצא תהיה בישיבה עם כפות הידיים על הברכיים. כשהמוזיקה תתנגן הילדים יתחילו להניע את ידיהם למעלה כשהמרפקים קרובים לגופם עד לגובה שבו כפות הידיים יהיו בגובה הכתפיים. בחלקה הראשון של התנועה הם יתמקדו בתחושה האנרגטית שבין כפות הידיים והברכיים ובחלקה השני הם יתמקדו בתחושות שבין גב כף היד והכתף. שני בני הזוג יניעו את הידיים שלהם אחד לקראת השני תוך שהם חשים את כף היד של בן זוגם עד שהידיים שלהם יפגשו, יגעו וילחצו בעדינות ובנחישות למשך כמה רגעים. הם יהיו מודעים לתחושות שהם חווים במהלך התרגול. התנועה תמשיך כשהם יעלו את הידיים שלהם יחד עד שזרועותיהם יהיו ישרות לגמרי, תוך התמקדות במגע שבין כפות הידיים, בתנועה המשותפת, בקצב האחיד של התנועה מבלי שאף אחד מהם מוביל. לאחר מספר רגעים עם אותה עוצמה, קצב ומודעות הם יעשו את אותה תנועה חזרה.

ריכוז בקבוצה התרגילים יתאימו לתרגול רק לאחר שהילדים מאומנים בתרגילי "ריכוז בזוגות".

 

מקסימום שמונה ילדים בקבוצה. הילדים ישבו במעגל בישיבת צד, פניהם לימין, ברכיהם כפופות ורגליהם מוטות לימין, משקל גופם מונח על הירך השמאלית הברך השמאלית פונה למרכז המעגל ואילו ברכם הימנית נוגעת בכף רגלם השמאלית, השוקיים ינוחו על הרצפה ברפיון. הם יתמכו בעצמם בעזרת ידם השמאלית. הילדים ישימו את יד ימין במרכז המעגל כשכפות הידיים של כל הילדים מונחות אחת על השנייה, מבלי שיופעל עליהן לחץ. כשהמוזיקה תתנגן הם יתחילו להניע את ידיהם (הימניות) ביחד כלפי מעלה, בקצב אחיד שינבע מהריכוז שלהם: המגע בין כפות הידיים בין כל הילדים ישמר לאורך כל התרגיל. הידיים ינועו למעלה בקצב אחיד עד שזרועותיהם יהיו ישרות לגמרי. בשלב זה כפות ידיהם יתנתקו אחת מהשנייה וכל ילד ימשיך להניע את ידו אל מעל לראשו ולחוץ המעגל, בתנועה של חצי עיגול עד שיד ימין תיגע ברצפה ליד כף רגלו הימנית. חשוב לומר לילדים שכשהידיים עולות למעלה אף אחד מהם לא יפעיל לחץ או ימשוך את הידיים.

 

 

  ריכוז במרכז המוח

 

נבקש מהילדים לשבת בעיניים עצומות, לתור אחר תחושת מרחב במרכז המוח ולהביא לשם את תשומת לבם. כשנחוש שהם השיגו זאת, נבקש מהם להתייחס למרחב הזה כאל חדר ונבקש מהם להניע את תשומת לבם אל הקיר הקדמי של החדר ואז אל הקיר האחורי, לימין ולשמאל, לתקרה ולרצפה. לפעמים נבקש מהם להשמיע צליל שיהדהד בחלל החדר.

תרגילי ריכוז קצרים

 

להלן תרגילי ריכוז קצרצרים שיכולים לשמש בתחילת השיעור, בסופו ובכל פעם שעולה צורך לעזור לילדים להתרכז ולמקד את תשומת לבם. אנו רוצים לחזור ולומר שכשעובדים עם ריכוז, על המורים או המדריכים להיות מאוד קשובים לרמת היכולת של הילדים למקד את תשומת לבם לצרכיהם ולבחור את התרגילים בהתאם לכך. יש תרגילים יותר קצביים ותרגילים יותר שקטים. כשנציג את התרגילים הבאים נדגיש בפניהם כי אנו מצפים שהם יתנסו במשהו וכך ניצור בהם ציפייה. בכדי לוודא שהציפייה אכן התממשה נבקש מהם משוב. אם לפני התרגול הילדים יהיו חסרי שקט או לא נינוחים, נתרגל איתם תרגילי תנועה ומוזיקה, תרגילי שחרור קצרים או תרגילי נשימה וכשהם יהיו מוכנים נתרגל תרגיל ריכוז.

כשננחה תרגיל ריכוז נכנס בעצמנו למצב של ריכוז. כך הילדים יחושו את המשמעות שבמילים שלנו וזה יעזור להם להעמיק אל תוך עצמם ולהתנסות בריכוז.

תרגול עקבי של תרגילי ריכוז קצרים שיתורגלו מתוך התכוונות ורצון יעזור להתגבר על בעיות ריכוז או על קשיים בהתכנסות פנימה. התרגילים יציפו את המתרגל בציוני דרך תחושתיים שיעזרו לו להעמיק לתוך עצמו ולפתח יכולות ריכוז. חשוב לציין לפני כל תרגיל כי בעת התרגול עלולים להתרחש שינויים תחושתיים ורצוי לסיים את התרגיל בשיתוף. נדגיש שוב, כי התרגילים הבאים מאוד תחושתיים ובאמצעותם הריכוז יקבל משמעות מהותית עבור הילדים.

זמן התרגול ינוע בין דקה לשלוש דקות, תלוי בתרגיל, בקבוצה וברגע.

 

פעימות לב

בשלושת התרגילים הראשונים ילדי הכיתות הנמוכות יוכלו להשתמש בידיהם כדי לגעת ולאתר את האזורים בהם מורגשת פעימת הלב. הילדים הבוגרים יאתרו את הדופק ללא מגע. לפעמים, נגרום לילדים לרוץ או לקפוץ לפני התרגול כדי שפעימות הלב יהיו ברורות יותר.

 

מקד את תשומת לבך בגוף, בכל אזור שבו תחוש בפעימות לבך והישאר בו.

 

הבחן בכמה מקומות בגוף אתה חש את פעימות לבך.

 

המורה ינקוב במקום מסוים בגוף, על הילד למצוא את המקום ולמקד בו את תשומת לבו.

 

 

 

הילדים יניחו את אצבעותיהם באזור מפרק כף היד, במקום שבו הדופק מורגש. הם יספרו את פעימות הלב בשאיפה ואת פעימות הלב שבנשיפה, למשך שתי דקות. הילדים הבוגרים יתבקשו להבחין אם קצב הדופק משתנה כשנושמים החוצה או פנימה.

 

הילדים יביאו כף יד לכף יד וישלבו את אצבעות הידיים מלבד האגודל והאצבע המורה, הם ירפו את האגודלים ויצביעו עם האצבעות המורות קדימה, כשהן מקבילות אחת לשנייה. הם יהדקו במעט את כריות האצבע המורה זו לזו עד שהם ירגישו את פעימות הלב באצבעות. הם יתמקדו בחישת הדופק ככל יכולתם וינסו לראות את פעימות הלב באופן מוחשי בנקודת המפגש של שתי האצבעות המורות.

 

נשימה

 

תרגיל שילווה במודעות למשהו או ישתמש בנשימה, ייחשב לתרגיל ריכוז. תרגילים שישמשו אותנו לרוב כתרגילי ריכוז קצרים יופיעו תחת הכותרת 'פעילויות שונות להתבוננות והתנסות בנשימה' (ע' 46). התרגילים ישתנו באורכם על פי צרכי הקבוצה וייעודם ישתנה מתרגילי התנסות לתרגילי ריכוז קצרים שאורכם ינוע בין דקה לשלוש דקות.

  מבחר תרגילים

 

עמוד זקוף, רגליים צמודות, עיניים עצומות, הרפה את גופך. הנח לידייך להיתלות ברפיון לצידי גופך. התמקד בנענוע הספונטני שיופיע בגופך לאחר כמה רגעים של שהייה במצב זה.

 

מקד את כל תשומת לבך באי התנועה שבגוף הפיזי, הרגש בתחושת התארכות לאורך עמוד השדרה, הייה מודע לתנוחת הגוף ולתחושה של להיות בעל גוף. הבחן בכל ההתרחשויות שמתחוללות בגוף והייה מודע לכך שאתה קולט את ההתרחשויות האלה כשאתה שרוי במצב של אי תנועה. הרחב את מודעותך והבחן בהתרחשויות שמתחוללות ברובד המנטלי והרגשי. דע תמיד כי במצב של אי תנועה תחוש בכל ההתרחשויות שמתחוללות.

 

התרכז במשהו ובכל פעם שתהיה מודע שתשומת לבך נדדה, הראה זאת על ידי נקישה באצבעות.

 

שבו בזוגות, גב לגב, שימו לב שיהיה מגע מהישבן לראש. בתחילה כל אחד יתמקד בנשימה שלו. לאחר זמן מה כל אחד יתמקד בנשימה של בן זוגו; ולאחר מכן הנשימה של בני הזוג תהיה אחידה. בתרגיל אחר, הילדים יתמקדו במגע שבין הגבים, הם יחושו במגע שבגב של שניהם עד שלא יהיה ניתן לדעת היכן הגב שלהם מסתיים והיכן מתחיל הגב של בן זוגם.

 

מצא את עמדת העד והישאר בה.

 

 

דמיון

 

דמיין דימוי עם מספר תחושות כמו נגיסה בתפוח, אכילת גלידה, התבוננות בפרח שניפתח. נסה לדמיין ולחוש את התחושות בו זמנית או לסירוגין, לחוש בטעם, בריח, במרקם, בצליל ובצבעים שילוו לדימוי. טרטק

טרטק, היא מילה בסנסקריט שפירושה מיקוד הראיה בנקודה אחת או בדבר מסוים (שלרוב יהיה מואר) מקובל להשתמש בלהבת נר. לתרגול טרטק עם נר, כשהנר ימוקם במרחק של זרוע אחת מהגוף תהיה השפעה טובה על העיניים ועל העצבים ובנוסף לכך תשתפר היכולת למיקוד ולריכוז.

לאימון בטרטק ניתן להשתמש בכל דבר. אנו נשתמש בעיקר ביאנטרה14של חמשת היסודות ולעיתים בפרח או בדבר אחר.

 

טרטק פנימי הינו התרכזות בדימוי מנטלי קבוע.

 

תרגיל ריכוז בבחירה חופשית

 

לתרגיל זה ניתנת חשיבות מיוחדת היות והוא עוזר לילדים להיות עצמאים ואחראים. הוא מעניק לנו משוב על התפתחות היכולת ומידת ההבנה של כל ילד לגבי ריכוז. מומלץ לתרגל אותו מפעם לפעם:

כל ילד יבחר לעצמו את תרגיל הריכוז בעצמו; לאחר הריכוז הוא ישתף את הקבוצה באיזה תרגיל ריכוז בחר והאם התרגיל עבד עבורו. נסכם ביחד את התרגילים שעבדו ולא עבדו ומדוע ונדבר על דברים שכדאי לזכור מההתנסות הזאת לפעם הבאה. ריכוז בצליל

 

הילדים ישבו בשקט, עיניים עצומות, פעמון טיבטי יצלצל מספר פעמים, נגיד ארבע פעמים. על הילדים להרים יד אחת למעלה כשהצליל האחרון של הפעמון הטיבטי ישכך לגמרי.

 

הילדים ישכבו, עיניהם עצומות, המנחה ימנה לאחור מעשרים לאחת והילדים יעקבו אחריו במחשבתם. המנחה ישמיט בכוונה כמה מספרים, כשהוא יסיים למנות הוא ישאל את הילדים איזה מספרים היו חסרים.

 

הילדים ישבו או ישכבו בשקט ובעיניים עצומות, בקש מהם להיות מודעים ככל יכולתם לצלילים החיצוניים. בסוף הריכוז הם ישתפו את הקבוצה בצלילים ששמעו. כשהילדים יוכלו להתרכז בצלילים הסובבים, בקש מהם להבחין בצליל המרוחק ביותר ובצליל הקרוב ביותר. בקש מהם להתמקד באחד הצלילים או בשניהם יחד בו זמנית, למשך דקה אחת או שתיים.

 

בקש מהילדים להתמקד בשקט בין כל הצלילים הסובבים אותם, להתמקד במקום שממנו באים כל הצלילים ואליו הם חוזרים.

 

בקש מהילדים להתרכז בשקט שנמצא סביב גופם ולחוש את השקט כמו פקעת של שלווה ויציבות סביבם.

 

 

ריכוז עם מוזיקה

 

 

בקש מהילדים לדמיין שהם עומדים לפני דלת וכשהמוזיקה תתנגן הם ידמיינו שהדלת נפתחת והם יתבוננו מה נמצא מעברה.

 

בחר בקטע מוזיקלי שבו קטעי סולו של כלי נגינה ובקש מהילדים לדמיין שהם כלי הנגינה עצמו ועליהם להבחין מאיזה איבר בגופם הצליל מתחיל להיווצר.

 

החלט מראש על איבר גוף שיקשיב למוזיקה, כגון ידיים, רגלים, לב, בטן. נגן מוזיקה ובקש מהילדים להקשיב למוזיקה מאותו איבר. תרגילי ריכוז עם תנועה

 

בקש מהילדים להלך בחדר באיטיות מבלי להביט אחד בשני ועם זאת לחוש בנוכחות כולם. כשהם יעברו ליד מישהו עליהם לחוש את האדם או האנשים. כל ילד ידמיין את עצמו כחוט צבעוני שטווה את עצמו בין חוטים צבעוניים אחרים וביחד הם יטוו אריג בד צבעוני. לפעמים נבקש מהילדים לדמיין את צבע החוט שלהם ושל הילדים האחרים.

 

התרגיל ידרוש מהילד לתאם בין חציית החדר או האביזר (כמו לוח עץ) לאורך המוזיקה שנשמיע. נבחר קטע מוזיקה ארוך יחסית לצורך חציית החדר והילדים יאלצו ללכת לאט ובתשומת לב כדי להצליח לתאם בין הגורמים.

 

ניתן להוסיף לתרגיל שינויים שיעצימו את רמת הריכוז ויאלצו את השכל להתמקד בכל הגורמים בו זמנית ולא להיתפס לגורם אחד בלבד. גיוונים לתרגיל:

 

השתמש בשני קטעי מוזיקה שונים לחציית אותו מרחב: קטע מוזיקה ארוך יותר שמקצבו מהיר וקטע מוזיקה קצר יותר שמקצבו איטי.

 

השתמש בשני קטעי מוזיקה שונים שלהם אורך זהה לחציית אותו מרחב. קטע מוזיקלי אחד יהיה מהיר ואילו השני יהיה איטי.

 

השתמש בקטע מוזיקלי ארוך לחצות מרחב קצר או קטע מוזיקלי קצר לחצות מרחב ארוך יותר.

 

תרגילי ריכוז שמשמים כמטעינים אנרגטיים:

 

בקש מהילדים לשכב עם הפנים אל הרצפה ולנשום לבטן. כשנשימתם תהיה רחבה ופתוחה וגבם התחתון יעלה וירד בקצביות ובקלילות, בקש מהם לדמיין שהם נושמים דרך הטבור. בשאיפה הם יישאפו מהאדמה את אנרגיית החיים ובנשיפה הם ידמיינו שאנרגיה ישנה ולא נחוצה משתחררת מהם לאדמה. כשלא תיוותר בהם אנרגיה ישנה הם יוכלו להשתמש בנשיפה בכדי לעזור לאנרגיה החדשה להתפשט בכל הגוף בצורה שווה.

 

בקש מהילדים לדמיין עמוד אנרגטי באמצע החדר. הילדים ישבו סביבו במעגל כשגבם פונה לעמוד. הילדים ינשמו לעבר עמוד השדרה וידמיינו שבשאיפה עמוד השדרה יפתח ואנרגיה תזרום מהעמוד לגופם ובנשיפה עמוד השדרה ייסגר והאנרגיה תתפשט בצורה שווה בכל גופם.

 

נוודא שבשיעורים תהיה תחלופה זורמת בין ריכוז לתנועתיות. אחרי שנרגיש את האנרגיה של הילדים נבחר כיצד להתחיל בשיעור ובהפוגות שנערוך בו. התרגילים ישתנו בהתאם לרמת האנרגיה של הילדים, אם הם חסרי נחת, מתוחים, ישנוניים או מפוזרים. כשיידרש מהילדים ריכוז רב, נביא בחשבון שיהיה צורך בפעילות דינמית שתאפשר לילדים תנועה והנאה. כשהאנרגיה תזרום בגופם בחופשיות מצבורי תשומת הלב שלהם יתמלאו. זה לא סותר את העובדה שלעיתים תיתכן הפוגה פשוטה ביותר כמו התמקדות בנשימה.

 

תשומת לב וריכוז הם כמו שרירים, הם יתחזקו ככל שיאמנו אותם ועם זאת יש לנהוג בהם במתינות ולא ל"העביד" אותם יתר על המידה, בכדי לא ליצור עייפות רבה מידי שתגרום למתח. כמו השרירים, גם תשומת הלב זקוקה למנוחה והשתהות בכדי למלא את מלאי תשומת הלב. נוכחנו שילדים ומבוגרים כאחד שמתרגלים תרגילים מסוג זה בדרך קבע, משפרים את יכולתם להיות מודעים ולהישאר ממוקדים. תרגול הריכוז מחזק את כוח הרצון, מפתח שליטה והכוונה עצמית ועוזר להרחיב את המודעות. היות ולפיתוח יכולות אלו נדרש זמן רב, כדאי להיזכר בזה מידי פעם ורצוי לחזור ולהזכיר לילדים שוב ושוב להשתמש ביכולותיהם לריכוז ומיקוד בכל פעילות בחייהם. כשמזכירים לילדים לפעול בדרך זו יכולותיהם מתחזקות ונוצר להם חיבור בין ה"תרגול" ובין יישום יכולותיהם בחיים.

 

נשימה

 

"מודעות לכוח החיים שבנשימה תתרחש רק כשהאדם

יחוש בנשימה הגדולה ולבסוף ישמור על אותו מקצב.

משתמע מכך כי האדם ייכנע ללא סייג לכוח הקוסמי של השפל והגאות." 

קארלפריד גראף וון דורקחים

 

 

המעלות הפיזיות והפסיכולוגיות שבנשימה מאוזנת והרמונית תועדו ודווחו על ידי אנשים מתרבויות וגילאים שונים. כשהאדם קשוב לנשימתו, מתפשט בהווייתו רוגע, כמעט באופן מידי. השכל נהייה שקט וממוקד יותר, הרגשות העזים דועכים והגוף חווה תחושות של שקט נפשי. התמקדות בנשימה באופן עקבי ולמשך זמן, תשפיע על ההוויה ותיצור הרגלי נשימה בריאים והתנהלות תקינה של ההוויה. התבוננות, מעקב ותרגול הנשימה יובילו לנשימה ארוכה ומלאה יותר וזה ישפיע על "הנשימה היום יומית". כל מערכות הגוף, האיברים והשרירים מחוברים לתנועת הנשימה 15ולהתחמצנות שמתרחשת בתהליך הנשימה. ילד בעל הרגלי נשימה נכונים הוא ילד שגדל בדרך בריאה. בכל פעם שילד יתמקד ויעבוד עם נשימתו הוא ינקה ויצור הרמוניה במערכת העצבים שלו, דבר זה יבוא לידי ביטוי באיזון טוב יותר בין פעילות לאי פעילות ויעניק חיבור טוב יותר בין השכבות השונות שבמוח; יתרה מכך, התפיסה החושית תהייה מדויקת יותר ובנוסף לכך תתרחש הרפיה בכל המישורים, במישור הפיזי, הרגשי ובמתח המנטלי.

 

מחקר ותרגול הנשימה עלול להוביל לתפיסות שונות של המציאות; יכולות להיפתח הבנות חדשות בנוגע לטבעו הפנימי של האדם ולטבעם האמיתי של הדברים; זו דלת לגילוי עצמי ולמודעות, כלי ללמידה עצמית. כשאנו ערים לתנועה של הנשימה אנו יכולים לזהות את הקשר שמצוי בין הנשימה והרגשות, בין הנשימה וההופעה הפיזית ולהשפעות הנשימה על אופן השימוש במוח. דרך הנשימה נוכל לשלוט ברבדים השונים המרכיבים את הווייתנו. נוכחנו ושמענו על מקרים רבים בהם תלמידינו התמודדו בסיטואציות קשות, אם בכיתות שונות ואם מחוץ לכותלי בית הספר כשהם פשוט התמקדו והרגיעו את נשימתם. אחד הילדים הוכש על ידי נחש ארסי והובא לבית החולים. חייו היו בסכנה ובנוסף לכך הוא היה אלרגי לנוגד הארס. אמו ספרה לנו שהוא התמודד עם הסיטואציה הקשה על ידי שליטה בנשימה ושהוא נעזר ברגיעה כדי להתמודד עם הפחד. ילדים נוספים ספרו לנו שכשהם חווים קשיים במשפחתם, הם מתמקדים בנשימה ושזה בדרך כלל יוצר שינוי בסיטואציה. ילד אחר אמר לנו שהוא שולט במצב הרוח הרע שלו על ידי וויסות הנשימה. ילדים אחרים משתמשים בנשימה בכדי להרגיע את עצמם לפני מבחן, או לפני שהם עורכים מצגת בפני הכיתה.

אנו רוצים שהילדים יתבוננו בנשימה מבלי להפריע למהלכה הטבעי. בהתבוננות בנשימה כוונתנו ליכולת לצפות בתהליך הנשימה מבלי להתערב בזרימה הטבעית של הנשימה. כל מתח, יהא זה שרירי או רגשי, או מתוך תפיסה מחשבתית או חוסר הבנה באשר למה שצריך להיעשות, עלול ליצור התערבות. יחד עם זאת ברצוננו שהילדים יכוונו את נשימתם וישתמשו בה באופן מכוון בכדי להשיג תוצאות מסוימות.

 

הבחנו שהמילים שאיפה, נשימה פנימה, נשיפה, נשימה החוצה לא ברורות לחלק מהילדים הצעירים. נוכחנו שחלק מהילדים מבינים ש"בנשימה פנימה" הכוונה היא להסניף את האוויר פנימה בחוזקה, הם מכווצים את הכתפיים ומהדקים את השרירים בכדי להשיג את מה שהם חושבים "נשימה טובה". הדבר הראשון שנבהיר להם הוא שנשימה פנימה היא לא הסנפה; נשימה פנימה תאפשר לאוויר לזרום לתוך הגוף בחופשיות, הנחיריים יהיו פתוחים ללא כל מאמץ; נשימה החוצה הינה שחרור איטי וחסר מאמץ של אוויר. כדי שהם יגלו את המשמעות האמיתית של נשימה פנימה ונשימה החוצה, נציע להם לשאוף ברכות, כמו שמריחים פרח ולהשמיע צליל ארוך ורך בנשיפה.

התרגיל הבא יאפשר לילדים הצעירים לגלות ולהתנסות במשמעות המילים ובתחושות הפיזיות שיתלוו אליהם. ללכת בנשיפה ולעמוד בשאיפה, או בסדר הפוך. תרגיל נוסף שישיג את אותה מטרה, הילדים ירוצו וישמיעו צליל כשהם נושפים את האוויר החוצה והם יפסיקו לרוץ ולהשמיע את הצליל כשהם שואפים אוויר. לעיתים בעת התרגול נבקש מהילדים שלא רצים להתבונן בילדים הרצים ולראות אם קורה שילד שואף אוויר תוך כדי הריצה ואינו עוצר כמתבקש. לעיתים ילד שרץ לא ישים לב שהוא שואף אוויר בשאיפות קצרות תוך כדי ריצה.

 

פעילויות להתבוננות והתנסות בנשימה

 

הפעילויות הבאות יתאימו בעיקר לתחילת השיעור ובמקרים מסוימים גם לסופו; הם מועילות כשיש צורך למקד את תשומת הלב מחדש. התרגילים מהווים כלים נהדרים למרכוז והם עוזרים לפיתוח מודעות ושליטה בנשימה. כשהתרגילים יתורגלו במטרה למרכז ולמקד מחדש אורכם ינוע בין דקה לשלוש דקות. כשהם יתורגל למטרת התנסות הם יארכו בהתאם לצרכים, לחוויית הקבוצה ולהשפעת התרגיל על הילדים.

 

התבוננות פשוטה בנשימה

 

נבקש מהילדים לשבת בנוח ובגב זקוף, עיניים עצומות ולהיות ערים לנשימה שלהם. מפעם לפעם נאמר להם: "הקשיבו לצליל הנשימה. האם הנשימה קצרה או ארוכה? עקבית או משתנה? היכן הנשימה שלכם מתרחשת, באיזה חלק מגופכם אתם חשים אותה כרגע? מה מרגיש לכם קל יותר, שאיפה או נשיפה?"

 

לאחר זמן מה נבקש מהם להבחין כיצד ההתבוננות בנשימה השפיעה על גופם הפיזי, על מצב רוחם ועל שכלם. בדרך כלל, לאחר התרגול פושט רוגע בהוויה. מטרתנו שהילדים יבחינו ברוגע ויבינו שהוא לא נוכח רק בגופם אלא בכל החדר.

 

עידון הנשימה

 

נבקש מהילדים להיות ערים לתנועת הנשימה ושנשימתם תהיה רכה ומעודנת יותר עם כל שאיפה.

  ספירת הנשימה

 

הילדים יתמקדו בתנועה של הנשימה ויספרו אותה. הם ישאפו ויספרו לאורך הנשימה, לאיזה מספר הם הגיעו? הם ינשפו ויספרו את אורך הנשימה החוצה, לאיזה מספר הם הגיעו? לאחר זמן מה נבקש מהם להאריך את הנשיפה שלהם מבלי לייצר מתח, עד שהנשיפה תהיה כפולה באורכה מאורך השאיפה. כשהילדים יצליחו ליישם זאת בקלות או שנסיים את התרגול או שנבקש מהם להמשיך בכך זמן מה תוך כדי שמירה על קצב מסוים.

 

תיאום בין יד ונשימה

 

התרגיל יתורגל בישיבה, הילדים יתאמו בין השאיפה ובין הרמת הידיים ברכות לעבר התקרה כשכפות ידיהם פונות כלפי מעלה; בנשיפה הם יורידו את הידיים מטה כשכפות ידיהם פונות כלפי מטה, חזרה לנקודת המוצא. נבקש מהם לבצע את התנועה כאילו שהנשימה מניעה את הידיים. הם ימשיכו בתרגול עד שהם לא ידעו אם תנועת הידיים מנחה את הנשימה או שהנשימה עצמה מנחה את הידיים. מכיתה ג' ומעלה על פי היכולת הקבוצתית, נבקש מהם להבחין במקומות שבהם מתחלפת הנשימה, כשהשאיפה מסתיימת והנשיפה מתחילה וכשהנשיפה מסתיימת והשאיפה מתחילה ובעצירות שמתרחשות לעיתים בהתחלפות. נבקש מהם לדייק בתנועתם, להפנות ולשנות את כיוון הידיים בדיוק ברגע ההתחלפות.

 

תיאום בין עין, יד ונשימה

 

הילדים יתאמו את פקיחת העיניים וסגירת כפות הידיים לאגרופים קמוצים בזמן השאיפה והם יתאמו את עצימת העיניים ופתיחת כפות הידיים בנשיפה.