מולטי טאלנט

שנה וארבעה ימים אחרי שהסתיימה מלחמת העולם השנייה בזירת אירופה בכניעה ללא תנאי, נולד לאזלו פולגר בעיירה קטנה בהונגריה - זרע למשפחה חדשה. לא היו לו סבות, לא סבים ולא בני דודים; כולם נספו בשואה, וכך גם אשתו הראשונה של אביו וחמשת ילדיהם. לאזלו גדל כשהוא נחוש להקים משפחה, משפחה שתהיה מיוחדת.

כשהיה סטודנט לתואר ראשון התכונן לאזלו לאבהות על ידי כך שקרא בשקיקה ביוגרפיות של הוגים אגדיים, מסוקרטס ועד איינשטיין. הוא החליט כי החינוך המסורתי נמצא במשבר, וכי הוא יכול להפוך את ילדיו לגאונים אם רק יעניק להם יתרון התחלתי נכון. בעשותו כך, יוכיח משהו גדול הרבה יותר: שניתן לתכנת כל ילד למצוינות בכל מקצוע. הוא רק היה זקוק לרעיה שתשתף פעולה עם תוכניתו.19

לאמו של לאזלו היתה חברה, ולחברה היתה בת, קלרה. ב־1965 נסעה קלרה לבודפשט, שם פגשה את לאזלו פנים אל פנים. לאזלו לא שיחק את הקשה להשגה; כבר בביקורה הראשון סיפר לה שהוא מתכנן שיהיו לו שישה ילדים שיטפח להיות מבריקים; היא פגשה "אדם מעניין מאוד", אבל לא יכלה לדמיין שתתחתן איתו.20

הם המשיכו בחליפת המכתבים. שניהם היו מורים והסכימו כי שיטת החינוך בבתי הספר מתסכלת משום שהיא מותאמת לכולם ונועדה לייצר "מסה אפורה וממוצעת", כפי שניסח זאת לאזלו. כעבור שנה וחצי של התכתבות הבינה קלרה שיש לה חבר־לעט מיוחד במינו. לאזלו כתב סוף־סוף מכתב אהבה ובסופו הציע לה נישואים. הם התחתנו, עברו לבודפשט וניגשו לעבודה. סוזן נולדה בתחילת 1969, והניסוי יצא לדרך.21

בעבור הגאונה הראשונה שנולדה לו, בחר לאזלו בשחמט. בשנת 1972 הביס השחמטאי האמריקאי בובי פישר את הרוסי בוריס ספאסקי ב"משחק המאה". העימות ביניהם נתפס בשני חצאי כדור הארץ, המערבי והמזרחי, לחלק מן המלחמה הקרה, ושחמט נהפך פתאום לחלק מתרבות הפופ. לדברי קלרה, היה למשחק עוד יתרון ברור: "שחמט הוא אובייקטיבי וקל למדוד אותו".22 ניצחון, הפסד או תיקו, ושיטת נקודות שמודדת מיומנות מול שאר העולם. בתו, החליט לאזלו, תהפוך לאלופת שחמט.

לאזלו היה סבלני, וגם קפדן. הוא התחיל לאמן את סוזן ב"מלחמות רגלִים". רק רגלים משחקים, והראשון שמגיע לשורה האחרונה - מנצח. עד מהרה למדה סוזן מהלכי סיום והצבת מלכודות. היא נהנתה מהמשחק ותפסה אותו במהירות. אחרי שמונה חודשי לימוד לקח אותה לאזלו למועדון שחמט אפוף עשן בבודפשט והציע אתגר לשחקן מבוגר שהיה שם - לשחק נגד בתו בת הארבע, שרגליה התנדנדו מהכיסא. היא ניצחה במשחק הראשון, והאיש קם והסתלק משם ברוגז. היא נכנסה לאליפות הילדות של בודפשט וזכתה באליפות לבנות 11 ומטה. בגיל ארבע היא לא הפסידה אף לא במשחק אחד.

בגיל שש ידעה סוזן לקרוא ולכתוב ובמתמטיקה הקדימה את בני גילה בכמה שנים. לאזלו וקלרה החליטו ללמד את בתם בבית כדי שהיום יהיה פנוי לשחמט. משטרת הונגריה איימה להשליך את לאזלו לכלא אם לא ישלח את בתו למערכת החינוך, ונדרשו לו כמה חודשים של מאמצי שתדלנות במשרד החינוך כדי לזכות באישור. אחותה הקטנה והחדשה של סוזן, סופיה, למדה גם היא בבית, וגם יהודית שנולדה אחריהן. לאזלו וקלרה כמעט קראו לה ז'ני, "גאון" בהונגרית. שלוש הבנות הפכו לחלק מהניסוי הגדול.

ביום רגיל, הבנות התייצבו בשבע בבוקר באולם ההתעמלות והתאמנו בטניס שולחן; הן חזרו הביתה בעשר לארוחת בוקר, ליום ארוך של שחמט. כשהגיע לאזלו למגבלות מומחיותו בשחמט, הוא שכר לשלוש הגאונות מאמנים. בזמן שהתפנה לו גזר 200 אלף רישומים של תיאורי משחקים מכתבי עת לשחמט - שרבים מהם מציעים מבט מקדים על יריבים אפשריים - ותייק אותם בקטלוג כרטיסיות, "כרטוטק". בימים שלפני המצאת תוכנות השחמט, הקטלוג סיפק לפולגרים את בסיס הנתונים הגדול ביותר שניתן ללמוד ממנו, לבד - אולי - מזה שבארכיונים הסודיים של ברית המועצות.

בגיל 17 היתה סוזן לאישה הראשונה שעברה את מבחני הכניסה לאליפות הגברים, אף כי איגוד השחמט העולמי לא אפשר לה להשתתף. (חוק שישתנה עד מהרה בזכות הישגיה.) כעבור שנתיים, ב־1988, כשהיתה סופיה בת 14 ויהודית בת 12, היוו שלוש האחיות שלושה רבעים מנבחרת הונגריה לאולימפיאדת השחמט לנשים. הן זכו וניצחו את ברית המועצות שזכתה ב־11 מ־12 האולימפיאדות מאז החל האירוע להתקיים. האחיות פולגר הפכו ל"אוצר לאומי", כפי שניסחה זאת סוזן. בשנה שלאחר מכן נפל המשטר הקומוניסטי, והנערות יכלו מאז להתחרות ברחבי העולם. בינואר 1991, בגיל 21, היתה סוזן לאישה הראשונה שזכתה בדרגת רב־אמן תוך משחק בטורנירים נגד גברים. בדצמבר הפכה יהודית, בת 15 וחמישה חודשים, לרב־אמן הצעירה ביותר אי־פעם, גבר או אישה. כשנשאלה סוזן בטלוויזיה אם תרצה לנצח באליפות העולם בקטגוריית הגברים או הנשים, היא ענתה בפיקחות שהיא רוצה לנצח ב"קטגוריה האבסולוטית".23

אף אחת מהאחיות לא הגיעה בסופו של דבר ליעד הגבוה ביותר שהציב לאזלו, להיות אלופת העולם גם במשחק נגד גברים, אך כולן היו מצטיינות. סוזן השתתפה באליפות העולם לנשים וניצחה. סופיה הגיעה לשיאה בדרגת אמן בינלאומי, דרגה פחות מרב־אמן. יהודית הגיעה הכי רחוק, מדורגת שמינית בעולם ב־2004.

הניסוי של לאזלו הצליח. הוא הצליח טוב כל כך, שבתחילת שנות ה־90 הוא טען כי אם תיושם גישת רכישת המומחיות המוקדמת על 1,000 ילדים, האנושות תוכל לפתור בעיות כגון סרטן ואיידס.24 שחמט, מבחינתו, היה רק תחום אקראי לעניין האוניברסלי שביקש להוכיח. כמו הסיפור של טייגר וודס, הסיפור של משפחת פולגר סופר שוב ושוב בתרבות הפופולרית, בכתבות, בספרים, בתוכניות טלוויזיה ובשיחות, והובא כדוגמה לקיצור דרך בגיל מוקדם להגברת פריון ויעילות. קורס מקוון שנקרא "לגדל גאון!" פרסם שיעורים בשיטת פולגר שבעזרתם ניתן "לבנות תוכנית משלך לחיים של גאונות". הספר רב־המכר Talent is Over-rated (כישרון, הגזמתם בערכו) הביא את האחיות פולגר ואת טייגר וודס כראיות לכך שיתרון התחלתי בתרגול מכוון הוא המפתח להצלחה "כמעט בכל פעילות שחשובה לכם".

הלקח המהדהד הוא כי ניתן לכבוש כל יעד בעולם באותו אופן. הלקח הזה מסתמך על הנחה חשובה שכלל אינה מוזכרת: ששחמט וגולף הם דוגמאות מייצגות לכל הפעילויות שחשובות לכם.

אבל עד כמה בדיוק העולם דומה לשחמט ולגולף? וכמה מהדברים שאנשים רוצים ללמוד ולעשות דומים באמת לשחמט ולגולף?

הפסיכולוג גארי קליין הוא מחלוצי בניית מודל המומחיות שנקרא "קבלת החלטות טבעית" (NDM); חוקרי NDM מתבוננים בבעלי מומחיות במהלך הטבעי של עבודתם כדי ללמוד כיצד הם מקבלים החלטות הרות גורל בלחץ זמן. קליין הראה כי מומחים במגוון תחומים דומים להפליא לבכירי השחמטאים בכך שהם מזהים תבניות מוכרות באופן אינסטינקטיבי.

כשביקשתי מגארי קספרוב, אולי שחקן השחמט הגדול ביותר בכל הזמנים, להסביר את תהליך קבלת ההחלטות שלו לקראת מהלך על לוח השחמט, הוא אמר לי, "אני רואה מהלך, קומבינציה, כמעט מיד", בהתבסס על תבניות שראה בעבר. קספרוב אמר שהוא מוכן להמר כי רב־אמן בדרך כלל יבצע את המהלך שקפץ לראשו בשניות המחשבה הראשונות. קליין חקר מפקדי יחידות של לוחמי אש והעריך כי בסביבות 80 אחוזים מההחלטות שלהם מתקבלות גם הן באופן אינסטינקטיבי ותוך שניות. אחרי שנים של כיבוי אש, הם מזהים תבניות חוזרות בהתנהגות של להבות ושל מבנים בוערים שעומדים להתמוטט. כשחקר קציני צי שמנסים להימנע מתאונות, שלא בעתות מלחמה, ראה כי הם מבחינים במהירות באיומים פוטנציאליים. ב־95 אחוזים מהזמן, זיהו הקצינים תבנית נפוצה ובחרו דרך פעולה נפוצה, הראשונה שעלתה על דעתם.

קולגה של קליין, הפסיכולוג דניאל כהנמן, חקר קבלת החלטות אנושית דרך מודל "ההיוריסטיקה וההטיות" של השיפוט האנושי. ממצאיו היו שונים בתכלית השינוי מאלה של קליין. כשבחן כהנמן את שיפוטם של מומחים מתורגלים מאוד, הוא גילה לעתים קרובות כי הניסיון לא סייע כלל. וגרוע מזה, לעתים קרובות הניסיון הגדיל את הביטחון העצמי אבל לא את המיומנות.25

כהנמן כלל גם את עצמו בביקורת זאת. לראשונה החל לפקפק בקשר בין ניסיון לבין מומחיות ב־1955, כסגן צעיר ביחידת הפסיכולוגיה של צה"ל. אחד מתפקידיו היה לאבחן יכולות של מועמדים לקצונה באמצעות מבחנים שאומצו מהצבא הבריטי. בתרגיל אחד, צוותים של שמונה חיילים היו צריכים להעביר את עצמם, וגם עמוד טלפון מעץ, מעל קיר בגובה שני מטרים, בלי שהעמוד ייגע בקרקע ובלי שאיש ייגע בקיר.1 ההבדלים בביצועים חשפו מיהם המנהיגים, המוּבלים, הרברבנים והנמושות, כפי שמתגלה תמיד בלחץ המשימה. ההבדלים ביניהם היו ברורים כל כך, עד שכהנמן וחבריו המאבחנים הניחו בביטחון שיוכלו לנתח את תכונות המנהיגות של המועמדים ולנבא כיצד יתפקדו בבית הספר לקצינים ובקרב. הם טעו לגמרי. אחת לכמה חודשים נערך "יום סטטיסטיקה" שבו קיבלו היזון חוזר על מידת הדיוק של הניבוי. בכל פעם מחדש נוכחו לדעת כי היו יכולים לנבא כמעט באותה מידה של הצלחה לו היו מנחשים "על עיוור". בכל פעם מחדש רכשו עוד ניסיון והעבירו אבחונים בביטחון רב ובכל פעם מחדש הם לא השתפרו בניבוי. כהנמן התפעל "מחוסר הקשר הגמור בין המידע הסטטיסטי לבין החוויה המשכנעת שמעניקה תובנה". בערך באותו זמן התפרסם ספר רב־השפעה על שיפוט מומחים וכהנמן סיפר לי שהותיר עליו רושם "רב מאוד".26 הספר גרם טלטלה בעולם הפסיכולוגיה כשבחן מחקרים רבים והראה שהניסיון פשוט אינו יוצר מיומנות במגוון רחב של תרחישים בעולם האמיתי, החל במנהלנים בקולג' שמעריכים פוטנציאל של תלמידים, עבור בפסיכיאטרים המנבאים יכולות של מטופלים ועד מנהלי משאבי אנוש המחליטים מי יצליח בהכשרה לתפקיד. בתחומים אלה, שמערבים התנהגות אנושית ושבהם אין תבניות שחוזרות על עצמן במובהק, החזרות לא יצרו למידה. שחמט, גולף וכיבוי אש הם היוצאים מהכלל, הם לא הכלל.

ההבדל בין מה שתיעדו קליין וכהנמן אצל בעלי מקצוע מנוסים היווה חידה גדולה: האם מומחים משתפרים עם הניסיון, או שלא?

בשנת 2009 נקטו כהנמן וקליין צעד לא שגרתי וכתבו במשותף מאמר שבו פרשו את השקפותיהם וחיפשו מכנה משותף.27 חיפשו ומצאו. התשובה לשאלה אם ניסיון מוביל באופן בלתי־נמנע למומחיות, הסכימו השניים, תלויה לגמרי באיזה תחום מדובר. ניסיון צר יצר שחקני שחמט ופוקר וכבאים טובים יותר, אבל לא יצר מנבאים טובים יותר של מגמות כלכליות או פוליטיות, ולא שיפר את ביצועיהם של שכירים או של מטופלים פסיכיאטריים. התחומים שחקר קליין, שבהם פעל בעוצמה זיהוי תבניות אינסטינקטיבי, הם מה שהפסיכולוג רובין הוגארת כינה סביבות למידה "סלחניות".28 תבניות שחוזרות על עצמן שוב ושוב, וההיזון החוזר בהן מדויק מאוד ובדרך כלל גם מהיר מאוד. בגולף או בשחמט, כדור או כלי משחק נעים בהתאם לחוקים ובתוך גבולות מוגדרים, ההשלכה של הצעדים מתגלה עד מהרה, ואתגרים דומים זה לזה מתרחשים שוב ושוב. חבטו בכדור גולף והוא יעוף רחוק מדי או לא רחוק מספיק; מעופו נקטע, מתעקל או נמשך ישר. השחקן מבחין במה שקרה, מנסה לתקן את הטעות, מנסה שוב, וחוזר על כך במשך שנים. זאת בדיוק ההגדרה של תרגול ממוקד, מהסוג המזוהה עם חוק 10,000 השעות, וגם עם המרוץ לרכישת מומחיות מוקדמת באימון טכני. סביבת הלמידה היא סלחנית משום שהלומד משתפר פשוט מעצם השתתפותו בפעילות ומהניסיון להשיג תוצאות טובות יותר. כהנמן התמקד בתמונה ההפוכה לסביבות למידה סלחניות; הוגארת כינה אותן "מופקרות".

בתחומים מופקרים, חוקי המשחק לעתים קרובות אינם ברורים או אינם שלמים, לפעמים יש תבניות שחוזרות על עצמן ולפעמים אין, הן יכולות להיות ברורות או לא, וההיזון החוזר לעתים קרובות מתעכב, או שהוא בלתי־מדויק, או גם וגם.

בסביבות הלמידה המופקרות עד כדי שטניוּת, הניסיון יחזק דווקא את הלקחים הלא נכונים. הוגארת סיפר על רופא ניו יורקי שהיה ידוע במיומנותו במתן דיאגנוזות. המומחיות המיוחדת של האיש היתה במחלת טיפוס הבטן, והוא בדק את החולים במישוש סביב לשונם במו ידיו. שוב ושוב, בדיקותיו העלו דיאגנוזות חיוביות עוד לפני שהיה לחולה סימפטום אחד אפילו. שוב ושוב התגלו הדיאגנוזות שלו כנכונות. כפי שציין בהמשך רופא אחר, "תוך שימוש בידיו בלבד, היתה לו קריירה פורייה יותר מזו של מרי טיפוס".2,29 הצלחה חוזרת ונשנית, התברר, לימדה אותו את הלקח הכי גרוע שניתן להעלות על הדעת. אין הרבה סביבות למידה מופקרות כל כך, אבל לא דרוש הרבה כדי להטות מקצוענים מנוסים ממסלולם. כבאים מיומנים שניצבים בפני מצב חדש, כמו דליקה בגורד שחקים, יכולים למצוא עצמם לפתע נטולי אינטואיציה שפיתחו במשך שנים של כיבוי שריפות בבתים, ומועדים לקבל החלטות גרועות. וכשמשתנה הסטטוס קוו, גם אמני שחמט יכולים לגלות כי אבד לפתע הכלח על המיומנות שפיתחו במשך שנים.

ב־1997, בדו־קרב שפורסם בתור המערכה הסופית על עליונות בין בינה טבעית לבינה מלאכותית, הביס "דיפ בלו", מחשב־העל של חברת אַיי־בּי־אם, את גארי קספרוב.30 דיפ בלו סקר 200 מיליון מצבים תוך שנייה. זהו שבריר קטן ממצבי השחמט האפשריים - מספרם של רצפי המשחק האפשריים הוא יותר מסך האטומים ביקום הנראה לעין - אבל מספיק בהחלט כדי לנצח את השחקן האנושי הטוב ביותר. לדברי קספרוב, "כיום, אפילו יישומון חינמי בטלפון הנייד שלך משחק יותר טוב ממני". והוא לא אמר זאת לתפארת המליצה.31

"כל דבר שאנחנו יכולים לעשות, ויודעים לעשות, מכונות יעשו יותר טוב", אמר לאחרונה בהרצאה. "אם נוכל לכתוב לזה קוד ולהעביר למחשבים, הם יעשו את זה יותר טוב". ועם זאת, ההפסד שלו לדיפ בלו נתן לו רעיון. כששיחק נגד מחשבים, הוא זיהה מה שחוקרי בינה מלאכותית מכנים "הפרדוקס של מוֹרָבֶץ": למכונות ולבני אדם יש לעתים קרובות יתרונות וחסרונות הפוכים.

ביטוי שגור אומר כי "שחמט הוא 99 אחוז טקטיקה". טקטיקות הן קומבינציות קצרות של מהלכים ששחקנים משתמשים בהן כדי להשיג יתרון על לוח המשחק. כאשר שחקנים לומדים את התבניות האלה, הם שולטים בטקטיקות. תכנון רחב יריעה יותר בשחמט - כיצד לנהל את הקרבות הקטנים כדי לנצח במערכה כולה - נקרא אסטרטגיה. כפי שכתבה סוזן פולגר, "את יכולה להתקדם מאוד אם תהיי טובה מאוד בטקטיקה" - כלומר, תכירי המון תבניות - "גם אם תהיה לך רק הבנה בסיסית באסטרטגיה".32

בהשוואה לבני אדם, מחשבים אינם עושים טעויות טקטיות, בזכות כוח החישוב שלהם. רבי־אמנים מנבאים את העתיד הקרוב, אבל מחשבים עושים זאת טוב יותר. ומה יקרה, תהה קספרוב, אם נשלב את היתרון הטקטי של המחשבים עם החשיבה האסטרטגית של בני אדם שרואים את התמונה המלאה?

ב־1998 הוא סייע לארגן את טורניר "השחמט המתקדם" שבו לכל שחקן אנושי, כולל קספרוב עצמו, הצטוות מחשב. שנים של מחקר תבניות הפכו מיותרות. הפרטנר־המחשב יתעסק בטקטיקות כדי שבן האנוש יתמקד באסטרטגיה. כאילו טייגר וודס יתמודד ישירות מול משחק וידיאו של גולף נגד הגיימרים הטובים ביותר. שנים של חזרות על מהלכים יעוקרו ממשמעותן, והתחרות תעסוק בביצוע אסטרטגיה במקום בהוצאת טקטיקות לפועל. הציוות הזה שינה מיד את סולם החשיבות בשחמט. "בתנאים אלה יצירתיות אנושית נעשתה בעלת ערך גדול יותר, לא פחות", אמר קספרוב. הוא הסתפק בתיקו 3-3 עם שחקן שאותו כיסח 0-4 רק חודש אחד קודם לכן במשחק מסורתי. "המכונה הפכה את היתרון שלי בחישוב טקטיקות לבטל ומבוטל".33 התועלת העיקרית של שנות ניסיון רבות, שכללו אימון ורכישת מומחיות, הוּצאה למיקור חוץ. ובתחרות שבה בני אדם מתמקדים באסטרטגיה, לפתע צצו כאלה שמשתווים אליו.

כמה שנים לאחר מכן נערך טורניר ראשון של "שחמט פְריסְטַייל", שבו ניתן היה להרכיב קבוצות מכמה אנשים ומחשבים.34 היתרון שיש בחיים שלמים של תרגול מומחיות, אשר דולל בשחמט מתקדם, נמחק לחלוטין בפריסטייל. צמד של שחקנים חובבים עם שלושה מחשבים רגילים לא רק חיסל את הִידרה, מחשב־העל הטוב ביותר לשחמט, אלא גם מחץ קבוצות של רבי־אמנים שנעזרו במחשבים. המסקנה של קספרוב היתה שבני האדם בקבוצה המנצחת היו הכי טובים ב"לאמן" כמה מחשבים מה לבדוק, ואז לסנתז את המידע לכדי אסטרטגיה כוללת. צוותים משולבים של אדם ומחשב - או "קנטאורים" - שיחקו שחמט ברמה הגבוהה ביותר שנראתה אי־פעם. אם ניצחונו של דיפ בלו על קספרוב סימן את מעברו של כוח השחמט מבני אדם למחשבים, ניצחון הקנטאורים על הידרה סימל משהו מעניין עוד יותר: העצמה של אנשים לעשות את מה שהם עושים הכי טוב, גם בלי שנים של רכישת מומחיות בזיהוי תבניות.

ב־2014 הכריז אתר שחמט באבו דאבי על פרס של 20 אלף דולר בטורניר לשחקני פריסטייל עם משחקים שבהם תוכנות שחמט ישחקו ללא התערבות אנושית. הצוות המנצח היה מורכב מארבעה אנשים ומכמה מחשבים. קפטן הקבוצה והאחראי הראשי לקבלת ההחלטות היה אנסון ויליאמס, מהנדס בריטי שאין לו כל דירוג שחמטאי רשמי. חברו לצוות, נלסון הרננדז, סיפר לי, "אנשים לא מבינים שפריסטייל משלב כמה מיומנויות שבמקרים מסוימים לא קשורות כלל למשחק שחמט".35 בשחמט מסורתי, ויליאמס היה מגיע בוודאי לרמת חובבן לא רע. אבל הוא היה בקי ביותר במחשבים ומיומן בשילוב זרימת מידע לשם קבלת החלטות אסטרטגיות. כנער מתבגר, הוא היה שחקן מעולה של Command & Conquer, משחק וידיאו שבו דרושה "אסטרטגיה בזמן אמת", כי כמה שחקנים נעים בו במקביל. בשחמט פריסטייל היה עליו לשקול עצות מחברי הקבוצה ומכמה תוכנות שחמט ולשלוח במהירות את המחשבים לבחון אפשרויות מסוימות יותר לעומק. הוא היה כמו מנהל ביצועי עם צוות של יועצים טקטיים שהם מגה־רבי־אמנים, שמחליט איזו מהעצות לבדוק לעומק ולבסוף מחליט במה לבחור. הוא שיחק כל משחק בזהירות, מצפה להשיג תיקו, אבל מנסה להביא למצבים שעשויים להרדים את היריב עד שיבצע טעות.

בסופו של דבר, קספרוב מצא דרך לנצח את המחשב: במיקור חוץ של טקטיקה, החלק שהכי קל להחליפו במומחיות האנושית, החלק שהוא וילדות הפלא ממשפחת פולגר בילו שנים בשכלולו.

בשנת 2007 ערך ערוץ הטלוויזיה נשיונל ג'יאוגרפיק מבחן לסוזן פולגר.36 הושיבו אותה ליד שולחן על מדרכה ברחוב עטור עצים בגריניץ' וילג' במנהטן, מול לוח שחמט ריק. ניו יורקים בג'ינס ובז'קטים של סתיו חצו את הרחוב הלוך ושוב כשהם עסוקים בענייניהם. משאית לבנה שעליה שרטוט גדול של לוח שחמט עם 28 כלים במהלכי אמצע משחק, פנתה שמאלה לרחוב תומפסון, עברה את הדֵלי וחלפה על פני סוזן פולגר. היא הציצה בשרטוט כשהמשאית עברה, ואז שִחזרה באופן מושלם את מצב הכלים על לוח השחמט שלפניה. התוכנית כולה עסקה בשחזור של סדרת ניסויי שחמט מפורסמים שחשפו את אחורי הקלעים של המיומנויות בסביבות ה"סלחניות".

הניסוי הראשון התקיים בשנות ה־40, כאשר אדריאן דה חרוֹט, רב־אמן ופסיכולוג הולנדי, הציג לשניות אחדות כרטיסיות עם מהלכי משחק מול עיניהם של שחקנים ברמות שונות וביקש מהם לשחזר את המצבים על הלוח כמיטב יכולתם.37 רב־אמן הצליח שוב ושוב לשחזר את מצב הלוח כולו אחרי שראה אותו לשלוש שניות בלבד. שחקן בדרגת אמן הצליח בכך במחצית מהפעמים שהצליח רב־האמן. שחקנים בדרגים נמוכים יותר, אלוף עירוני ושחקן מועדון שחמט ממוצע, לא שחזרו את הלוח במדויק אפילו פעם אחת. בדיוק כמו סוזן פולגר, נדמה היה כי יש לרבי־אמנים זיכרון צילומי.

אחרי שהצליחה סוזן במבחן הראשון, אנשי הטלוויזיה של נשיונל ג'יאוגרפיק סובבו את המשאית והציגו את צדה השני, עם שרטוט של כלים המוצבים באקראי. כשראתה סוזן את הצד הזה, אף שהיו פחות כלים בשרטוט, היא בקושי הצליחה לשחזר משהו.

המבחן הזה חזר על ניסוי מ־1973, שבו שני פסיכולוגים מאוניברסיטת קרנגי מלון, ויליאם ג' צ'ייס והרברט א' סיימון, שזכה בהמשך בפרס נובל לכלכלה, חזרו על הניסוי של דה חרוט, אבל הוסיפו לו פן חדש.38 הפעם, שחקני השחמט קיבלו כולם גם לוח שעליו מסודרים כלים באופן שלא קיים בשום משחק. פתאום ביצועי המומחים היו זהים לאלה של השחקנים מהדרגים הנמוכים יותר. לרבי־האמנים בעצם לא היה זיכרון צילומי. באמצעות לימוד חוזר של תבניות משחק, הם למדו את מה שצ'ייס וסיימון כינו "מקבצים". במקום לעבוד קשה ולזכור את מיקומו של כל רגלי, פרש או צריח, מוחותיהם של שחקני העילית קיבצו את הכלים למספר קטן יותר של מקבצים בעלי משמעות, המבוססים על תבניות מוכרות. תבניות שמאפשרות לשחקנים מומחים לאמוד את המצב מיד על בסיס ניסיונם, וזאת הסיבה שגארי קספרוב אמר לי שרבי־אמנים יודעים בדרך כלל תוך שניות מה יהיה המהלך שלהם. בשביל סוזן פולגר, כשחלפה המשאית בפעם הראשונה, השרטוט לא היה של 28 כלים נפרדים, אלא של חמישה מקבצים שונים בעלי משמעות, שסימנו כיצד המשחק מתקדם.

חלוקה למקצבים מסבירה מקרים של זיכרון שנראה פלאי ומותאם ספציפית לתחום העיסוק, החל במוזיקאים שמנגנים יצירות ארוכות בעל פה ועד לשחקני פוטבול בתפקיד קוורטרבק המזהים תבניות של שחקנים תוך שבריר שנייה ומחליטים למי למסור את הכדור. נדמה לנו שלספורטאי עילית יש רפלקסים על־אנושיים כי הם מזהים תבניות תנועה של כדור או גופים שמספרים להם מה עומד לקרות לפני שהדבר קורה. כאשר הם נבחנים מחוץ להקשר של הספורט שלהם, התגובות העל־אנושיות שלהם נעלמות.

כולנו מנסים באופן יומיומי לקבץ מקבצים במיומנויות שבהן רכשנו מומחיות. קחו לכם עשר שניות ונסו לזכור כמה שיותר מילים מתוך ה־20 שלהלן:

כי בקבוצות עשרים תבניות לו קל אנחנו

משמעות שיש לקבץ לזכור מוכרות תבניות

אז יכולים מילים בצורת הרבה לנו משפט.

אוקיי, עכשיו נסו שוב:

הרבה יותר קל לנו לזכור עשרים מילים

בצורת משפט שיש לו משמעות כי אז אנחנו

יכולים לקבץ תבניות מוכרות בקבוצות.

אלה בדיוק אותן 20 פיסות מידע, אבל במהלך חייכם למדתם תבניות של מילים שמאפשרות לכם להבין באופן מיידי את סידור המילים השני ולזכור אותו הרבה יותר בקלות מהראשון. למלצר שלכם במסעדה אין זיכרון פלאי; כמו מוזיקאים וקוורטרבקים, גם הוא למד לקבץ מידע חוזר במקבצים.

למידת מספר עצום של תבניות חוזרות חשובה כל כך בשחמט עד שרכישת מומחיות מוקדמת בתרגול טכני היא קריטית. הפסיכולוגים פרנאן גוֹבֶּה (רב־אמן בינלאומי) וגיֶירמו קמפּיטֵלי (מאמן של רבי־אמנים לעתיד) גילו כי סיכוייו של שחקן שחמט תחרותי להגיע למעמד אמן בינלאומי (דרגה מתחת לרב־אמן) פחתו מסיכוי של אחד לארבעה לאחד ל־55 אם לא החל באימון קפדני ומחמיר עד גיל 12.39 היכולת לקבץ מקבצים עשויה להיראות לנו כמו קסם, אבל היא תוצאה של תרגול רב, חוזר ונשנה. לאזלו פולגר צדק כשהאמין בזה. הבנות שלו הן אפילו לא הדוגמה הכי קיצונית לכך.

במשך יותר מ־50 שנה חקר הפסיכיאטר דרולד טרֵפֵרט את תופעת הסָוַואנְט, אנשים עם דחף שאינו יודע שובע לתרגול בתחום אחד, ויכולתם בתחום זה עוברת בהרבה את יכולותיהם בתחומים אחרים.40 "איים של גאונות", קורא לזה טרפרט.3 הוא תיעד ביצועים שלא ייאמנו כמעט של סוואנטים כמו הפסנתרן לזלי לֶמקֶה, שיודע לנגן אלפי שירים מהזיכרון. ללֶמקֶה ולסוואנטים אחרים יש מה שנראה כמו יכולת חסרת גבולות לשליפה מהזיכרון, וטרפרט ייחס תחילה את יכולותיהם לזיכרון מושלם; כל אחד מהם הוא רשמקול אנושי. אבל כשבחנו סוואנטים מוזיקליים אחרי ששמעו לראשונה קטע מוזיקלי, הם שחזרו מוזיקה "טונלית" - הז'אנר שבו מולחנות כמעט כל מוזיקת הפופ ורוב המוזיקה הקלאסית - הרבה יותר בקלות ממוזיקה "א־טונלית", שבה צלילים עוקבים לא מופיעים במבנים הרמוניים מוכּרים. אם סוואנטים היו רשמקולים אנושיים, זה לא היה משנה אם היו מבקשים מהם לשחזר מוזיקה שבנויה לפי חוקים פופולריים של הלחנה או לא. אבל בעצם זה משנה עד מאוד. במחקר על פסנתרן סוואנט, החוקר ששמע את האיש מנגן מאות שירים ללא טעות היה המום כשהסוואנט לא הצליח לשחזר יצירה א־טונלית גם אחרי שיעור של תרגול היצירה. "מה ששמעתי נראה כל כך הגיוני שהרגשתי מוכרח לבדוק שהמקלדת לא עברה איכשהו למצב של שינוי סולם", תיעד החוקר.41 תבניות ומבנים מוכרים היו קריטיים ליכולת השליפה יוצאת הדופן של הסוואנט. בדומה לכך, כשמראים תמונות לאמנים סוואנטים רק לרגע קצר ומבקשים מהם לשחזר אותן, הם מצליחים הרבה יותר עם דימויים של עצמים ממשיים מאשר עם דימויים מופשטים.42

נדרשו לטרפרט עשורים כדי להבין שטעה, ושלסוואנטים יש הרבה יותר מהמשותף עם האחיות פולגר מכפי שחשב. הם לא רק מעלים גירה של ידע. יכולתם המבריקה, בדיוק כמו היכולת המבריקה של האחיות פולגר, נשענת על מבנים שחוזרים על עצמם, בדיוק מה שהפך את מיומנותן של הפולגריות נוחה כל כך לאוטומציה.

בזכות ההתקדמות שהשיגה תוכנת השחמט אלפא־זירו (בבעלות זרוע האינטליגנציה המלאכותית של אלפבית, החברה־האם של גוגל), אולי אפילו הקנטאורים הטובים ביותר יובסו בטורניר פריסטייל. שלא כמו תוכנות שחמט קודמות, שרתמו כוח עיבוד פראי כדי לחשב מספר עצום של מהלכים אפשריים ולדרגם בהתאם לקריטריונים שהציבו המתכנתים, אלפא־זירו ממש לימדה עצמה לשחק. היא היתה זקוקה רק לחוקים, ושיחקה בעצמה מספר עצום של פעמים, ועקבה אחר מה עובד ומה לא, ואז השתמשה בזה כדי להשתפר. בקיצור, היא הביסה את תוכנות השחמט הטובות ביותר. וכך גם עשתה עם המשחק הסיני גוֹ, שיש בו הרבה יותר מצבים אפשריים. אבל הלקח שנלמד מהקנטאורים עדיין תקף: כשמשימות עוברות אל העולם הפתוח של אסטרטגיות שמצריכות ראייה רחבה, בני האדם צריכים להוסיף יותר מעצמם.

המתכנתים של אלפא־זירו התגאו בהישגם המרשים כשהכריזו שהתוכנה שיצרו עברה ממצב "טבולה ראסה" (לוח חלק) ליכולות של רב־אמן בכוחות עצמה.43 אבל להתחיל ממשחק זה בהחלט לא להתחיל מלוח חלק. התוכנה עדיין פועלת בעולם מוגדר ומוגבל בחוקים. אפילו במשחקי וידיאו, שמוגבלים פחות על ידי תבניות טקטיות, מחשבים עמדו בפני אתגרים גדולים יותר.

משחק הווידיאו החדש ביותר שמהווה אתגר לאינטליגנציה מלאכותית הוא StarCraft, סדרה של משחקי אסטרטגיה בזמן אמיתי שבהם יצורים בדיוניים יוצאים למלחמה על שליטה בקצה שביל החלב. קבלת ההחלטות הדרושה במשחק הזה מורכבת הרבה יותר מבשחמט. יש קרבות לנהל, תשתיות לתכנן, ריגול לרגל, גיאוגרפיה לחקור ומשאבים לאסוף, וכל אלה מדווחים זה לזה. מחשבים עבדו קשה כדי לנצח ב־StarCraft, אמר לי ב־2017 ג'וליאן טגליוס, פרופסור ב־NYU שחוקר אינטליגנציה מלאכותית של משחקים. גם כשהם ניצחו אנשים במשחקים בודדים, השחקנים האנושיים ערכו התאמות נדרשות באמצעות "אסטרטגיה סתגלנית לטווח ארוך" והתחילו לנצח. "יש המון שכבות של חשיבה", הוא אמר. "אנחנו בני האדם די גרועים בהן בנפרד, אבל יש לנו סוג של הבנה כללית לגבי כל אחת מהן, ואנחנו יכולים לשלב אותן ולהתאים את עצמנו במידה מסוימת. ונראה שזה הטריק כאן".

בשנת 2019, אינטליגנציה מלאכותית ניצחה לראשונה שחקן מקצועי בגרסה מוגבלת של StarCraft (השחקן התאפס וניצח אחרי שורת הפסדים). אבל המורכבות האסטרטגית של המשחק מלמדת אותנו לקח: ככל שהתמונה רחבה יותר, כך פוטנציאל התרומה האנושית ייחודי יותר. היתרון הכי גדול שלנו הוא ההפך הגמור ממומחיות צרה. הוא היכולת לשלב ולהכליל. לדברי גארי מרקוס, פרופסור לפסיכולוגיה ולמדעי המוח שמכר לחברת אוּבֶּר את חברת למידת המכונה שלו, "בעולמות צרים אולי לבני אדם אין כבר הרבה מה לתרום. במשחקים בלתי־מוגבלים, אני חושב שבני אדם יתרמו ועוד איך. ולא רק במשחקים. בבעיות בלתי־מוגבלות בעולם האמיתי אנחנו עדיין עולים על המכונות פי כמה".44

בעולם המוגבל והמסודר של שחמט, עם היזון חוזר מיידי וכמויות בלתי־נדלות של נתונים, התפתחותה של האינטליגנציה המלאכותית היתה אקספוננציאלית. בעולם הנהיגה, המוגבל בחוקים אבל המבולגן יותר, האינטליגנציה המלאכותית התקדמה במידה עצומה אבל האתגרים עוד שם. בפתרון בעיות בעולם בלתי־מוגבל באמת, נטול חוקים נוקשים וכמויות עצומות של נתונים היסטוריים, האינטליגנציה המלאכותית היתה אסון. מחשב ווטסון של איי־בי־אם ריסק את מתחריו ב"מלך הטריוויה" ואחר כך הוצג בתור מהפכה בטיפול בסרטן, שם נחל כישלון כה חרוץ, שמומחי אינטליגנציה מלאכותית אמרו לי שהם חוששים שהמוניטין שיצאו לו יכתימו את מחקר האינטליגנציה המלאכותית בתחום הבריאות.45 אונקולוג אחד אמר, "ההבדל בין ניצחון ב'מלך הטריוויה' לבין מציאת תרופה לכל סוגי הסרטן הוא שאת התשובות לשאלות ב'מלך הטריוויה' אנחנו יודעים". עם הסרטן, אנחנו עדיין עובדים על הצגת השאלות הנכונות, לפני הכול.46

ב־2009 דיווח כתב העת המכובד Nature כי תוכנת גוגל פְלוּ טרנדס יכולה להשתמש בתבניות של חיפוש שאילתות כדי לנבא התפשטות שפעת בחורף מהר יותר מהמרכזים לבקרת מחלות ולמניעתן, ואף בדיוק רב יותר.47 אבל גוגל פְלוּ טרנדס נעשתה עד מהרה פחות מוצלחת, ובחורף 2013 ניבאה מספר כפול של מקרי הידבקות בשפעת מכפי שהתרחשו בארצות הברית.48 כיום, גוגל פלו טרנדס אינה מפרסמת תחזיות, ויש לה רק דף נחיתה שבו כתוב כי היא "עדיין בתחילת הדרך" לסוג כזה של חיזוי. מרקוס הרשים אותי באנלוגיה למגבלות הנוכחיות של מכונות בעלות מומחיות: "מערכות אינטליגנציה מלאכותית הן כמו סוואנטים". הן זקוקות למבנים יציבים ולעולם צר.

כשאנחנו יודעים את החוקים ואת התשובות, ואלה לא משתנים עם הזמן - כמו בשחמט, בגולף, במוזיקה קלאסית - יש יתרונות לתרגול להיפר־מומחיות כמו זו של סוואנטים, מרגע שמתחילים לעסוק בתחום מסוים. אבל אלה מודלים לא מוצלחים לרוב הדברים שבני אדם רוצים ללמוד.

כשמומחיות צרה משולבת עם תחום "מופקר", הנטייה האנושית לסמוך על הניסיון שיש לה עם תבניות מוכרות עלולה להתנקם בה קשות - כמו לוחמי האש בעלי המומחיות שפתאום מקבלים החלטות אומללות כשהם ניצבים מול דליקה במבנה לא מוכר. כריס ארגיריס, שסייע להקים את בית הספר לניהול באוניברסיטת ייל, ציין את הסכנה שבהתייחסות לעולם מופקר כאילו הוא סלחן. במשך 15 שנה הוא חקר יועצים בכירים שלימדו בחוגים הנחשבים ביותר למינהל עסקים וראה שהצליחו יפה בפתרון בעיות מוגדרות היטב שניתן להבין במהירות את עיקרן. אבל הם הפעילו את מה שכינה ארגיריס "למידת לולאה יחידה", שמעדיפה את הפתרון המוכר הראשון שעולה על הדעת. בעיני ארגיריס, "אישיותם השברירית" היתה מפתיעה במיוחד נוכח העובדה ש"עיקר עבודתם הוא ללמד אחרים איך לעשות דברים בצורה שונה".49

הפסיכולוג בארי שוורץ הדגים בצורה דומה חוסר גמישות נרכש בקרב מפעילים מנוסים. הוא נתן לתלמידי קולג' חידת היגיון שכללה הפעלת מתגים כדי להדליק או לכבות נורות ברצף, עם אפשרות לנסות שוב ושוב. ניתן היה לפתור את החידה ב־70 דרכים שונות ולקבל גמול כספי קטנטן על כל הצלחה. לתלמידים לא ניתנו שום כללים והיה עליהם להתקדם באמצעות ניסוי וטעייה.4 אם תלמיד גילה פתרון, הוא חזר עליו שוב ושוב כדי לזכות בכסף, גם אם לא היה לו מושג למה זה עובד. בהמשך נוספו סטודנטים חדשים, וכל הנבדקים התבקשו לגלות את החוק הכללי לכל הפתרונות. הדבר המדהים היה שכל תלמיד שהחידה היתה חדשה לו לגמרי, גילה את החוק לכל 70 הפתרונות, ואילו רק אחד מהתלמידים הראשונים, אלה שזכו בגמול על פתרון אחד, הצליח לעשות זאת. כותרת המשנה למאמר של שוורץ היתה: "איך לא ללמד אנשים לגלות חוקים" - כלומר, על ידי כך שנספק להם גמול על הצלחה קצרת מועד עם מנעד פתרונות צר.50

כל זה לא מבשר טובות לחלק מהדוגמאות ללמידה מוצלחת, החביבות על עולם העסקים - האחיות פולגר, טייגר וודס, ובמידה מסוימת כל האנלוגיות המבוססות על ענפי ספורט או על משחקים. בהשוואה לגולף, ענף ספורט כמו טניס הוא הרבה יותר דינמי, עם שחקנים המסתגלים מדי שנייה ליריביהם, למשטח ולפעמים גם לחבריהם למשחק הזוגות. (באולימפיאדת בייג'ינג ב־2008 זכה פדרר במדליית זהב במשחק זוגות.) אבל טניס עדיין מצוי בקצה הסלחן של הקשת בהשוואה, נניח, לחדר מיון בבית חולים, שבו רופאים ואחיות אינם מגלים באופן אוטומטי מה קורה לחולה מיד כשהם פוגשים אותו. עליהם למצוא דרכים ללמוד מעבר לתרגול שעברו ולהטמיע לקחים שאולי אפילו סותרים את ניסיונם הישיר.

העולם הוא לא גולף, ורוב־רובו אפילו לא טניס. כפי שניסח זאת רובין הוגארת, רוב העולם הוא "טניס של אנשי מאדים". אפשר לראות על המגרש שחקנים עם כדורים ומחבטים, אבל אף אחד לא גילה להם את החוקים. האפשרות להפיק מהם דבר מה תלויה אך ורק בך, והם נתונים לשינויים בלי כל הודעה מוקדמת.

הסיפורים ששימשו אותנו הם לא הסיפורים הנכונים. הסיפור של טייגר והסיפור של האחיות פולגר מספקים רושם מוטעה, שלפיו בסביבת למידה סלחנית במידה קיצונית, מיומנות אנושית תמיד תתפתח. אם זה היה המצב, רכישת מומחיות צרה וגם טכנית שמתחילים בה מוקדם ככל הניתן היתה בדרך כלל עובדת. אבל אפילו ברוב ענפי הספורט היא לא עובדת.

אילו היקף התרגול המוקדם לרכישת מומחיות בתחום צר היה המפתח לביצועים חדשניים, סוואנטים היו שולטים בכל תחום שבו היו נוגעים וילדי פלא היו תמיד גדלים להיות מבוגרים בולטים. אבל כפי שציינה הפסיכולוגית אלן וינר, שהיא אחת הסמכויות החשובות בתחום ילדים מחוננים, לא ידוע על שום סוואנט שנהפך להיות "ממציא בתחום הסרטן", ששינה את ענף המחקר שלו.51

יש תחומים מעבר לשחמט שבהם תרגול צר בהיקפים מסיביים מביא לאינטואיציה דומה לזו של רבי־אמנים. כמו שחקני גולף, מנתחים משתפרים באמצעות חזרה על אותן פרוצדורות רפואיות. רואי חשבון ושחקני ברידג' ופוקר מפתחים אינטואיציה מדויקת באמצעות ניסיון שחוזר על עצמו.52 כהנמן הצביע על "הסדירות הסטטיסטית האיתנה" בתחומים אלה.53 אבל די שישנו את החוקים בצורה קלה, ונראה כאילו המומחים החליפו גמישות במיומנות צרה. במחקר על משחק הברידג' שבו שונה סדר המשחק, קשה היה למומחים להסתגל לחוקים חדשים יותר מאשר ללא־מומחים.54 במחקר שבו התבקשו רואי חשבון מנוסים ליישם חוק מס חדש שהחליף חוק קודם בנוגע לניכויים, הם התקשו בכך יותר מאשר טירונים בתחום. אריק דֵיין, פרופסור באוניברסיטת רייס שחוקר התנהגות ארגונית, קורא לתופעה "התבצרות קוגניטיבית". הצעותיו להימנעות מהתופעה ניצבות פחות או יותר בקוטב הנגדי של הגרסה הנוקשה לאסכולת 10,000 השעות: גוונו באופן דרסטי את האתגרים בתחום, וכפי שמנסחים זאת חוקרים נוספים, התעקשו "להיות עם רגל אחת מחוץ לעולם שלכם".55

למדענים ולכלל הציבור יש תחביבים אמנותיים במידה זהה של שכיחות, אבל מדענים במוסדות האקדמיים הגבוהים ביותר נוטים הרבה יותר להוסיף מקצועות לוואי למקצועם, ואלה מהם שזכו בפרסי נובל נוטים לכך עוד יותר. בהשוואה למדענים אחרים, הסבירות שחתני הנובל יהיו שחקנים חובבים, רקדנים, קוסמים או ישתתפו בסוג אחר של אמנויות מופע גבוהה פי 22.56 הסיכוי שמדענים שזכו להכרה ברמה הארצית יהיו מוזיקאים, פסלים, ציירים, אמני הדפס, אמני עץ, מכונאים, מתקני מכשירי חשמל, נפחי זכוכית, משוררים או סופרי ספרות בדיונית או עיונית, גבוה מאוד, ולגבי חתני נובל הסיכוי גבוה עוד יותר. למומחים המצליחים ביותר יש גם חלק בעולם הרחב יותר. "למתבונן מרחוק", אמר הספרדי חתן פרס נובל סנטיאגו רמון אי קחאל, אבי הנוירולוגיה המודרנית, "נראה כאילו הם מתפזרים ומבזבזים אנרגיות, אבל בעצם הם מתַעלים ומחזקים אותן".57 במחקר אורך שחקר מדענים ומהנדסים, שכולם נחשבו בעיני חבריהם למקצוע למומחים טכניים, המסקנה העיקרית היתה כי אלה מהם שלא הרימו תרומה יצירתית למקצועם היו נטולי תחומי עניין אסתטי מחוץ לשדה הצר שלהם.58 כפי שאבחן הפסיכולוג וחוקר היצירתיות המוערך דין קית סיימונטון, "במקום להתמקד באובססיביות בתחום צר", בעלי הישגים שהם גם אנשים יצירתיים נוטים לגלות עניין בתחומים רחבים. "רוחב היריעה הזה מביא אותם לעתים קרובות לתובנות שאי־אפשר לייחס אותן רק למומחיות המיוחדת לתחום".59

ממצאים אלה מזכירים נאום ידוע שנשא סטיב ג'ובס, שבו סיפר איך השפיע קורס קליגרפיה שלמד על האסתטיקה העיצובית שלו. "כשתכננו את מחשב המקינטוש הראשון, נזכרתי במה שלמדתי", סיפר. "אם לא הייתי נכנס לקורס ההוא בקולג', לא היו במק גופנים שונים ולא היינו מקפידים על מרווח בין אותיות".60 הם מזכירים גם את מהנדס האלקטרוניקה קלוד שאנון, האיש שהשיק את עידן המידע הודות לקורס פילוסופיה שלמד כדי לעמוד בדרישות של אוניברסיטת מישיגן. באותו קורס הוא נחשף לעבודתו של ג'ורג' בּוּל, לוגיקן ואוטודידקט בן המאה ה־19, שסימן משפטי אמת בערך 1 ומשפטי שקר בערך 0, והוכיח כי ניתן לפתור בעיות לוגיקה כמו משוואות מתמטיות. לא היה לכך שום ערך מעשי, עד 70 שנה לאחר מותו של בול, כשעבד שאנון כמתמחה בחופשת הקיץ במעבדות המחקר בֵּל של איי־טי־אנד־טי. הוא הבחין כי יוכל לשלב בין טכנולוגיות ניתוב השיחות לבין מערכת הלוגיקה של בול ולשדר כל סוג מידע באופן אלקטרוני. זאת אותה הבחנה בסיסית שעליה מסתמכים מחשבים. "רצה המקרה והייתי היחיד שהכיר את שני התחומים בעת ובעונה אחת", אמר שאנון.61

ב־1979 ייסד כריסטופר קונולי בבריטניה מרפאת ייעוץ פסיכולוגי כדי לסייע לאנשים בתחומים הישגיים (תחילה ספורטאים, אבל בהמשך גם אחרים) להיות במיטבם. עם השנים סִקרן את קונולי לדעת למה חלק מהמקצוענים דשדשו כשיצאו מחוץ לתחום הצר שלהם, בעוד אחרים היו גמישים מאוד בהתאמת הקריירות שלהם - עוברים מנגינה בתזמורת ברמה עולמית, למשל, לניהול תזמורת כזאת. 30 שנה אחרי שהתחיל, קונולי חזר לאוניברסיטה לעשות דוקטורט שבו חקר את השאלה הזאת בדיוק, בהנחיית פרנאן גובֶּה, פסיכולוג ורב־אמן בינלאומי בשחמט. הממצא הראשוני של קונולי היה כי אלו שמאוחר יותר הצליחו לעבור בין תחומים, זכו בראשית הקריירה שלהם להשכלה רחבה יותר ושמרו על "ערוצי קריירה" פתוחים רבים יותר, תוך כדי קידום תחום המומחיות העיקרי שלהם. הם "נסעו באוטוסטרדה עם שמונה נתיבים", כתב, ולא בכביש חד־סטרי עם נתיב אחד.62 היה להם מנעד. המצליחים להסתגל היו מצוינים בלקחת ידע מתחום אחד שלהם וליישמו ביצירתיות בתחום אחר, תוך הימנעות מהתבצרות קוגניטיבית. הם עשו שימוש במה שהוגארת כינה "מפסק פחת". הם שאבו מהתנסויות חיצוניות ומאנלוגיות אחרות כדי שלא לפנות לשימוש בפתרונות עבר שאולי כבר לא עובדים. המיומנות שלהם היתה בהתחמקות מאותן תבניות ישנות. בעולם המופקר, עם אתגרים לא מוגדרים ומעט חוקים נוקשים, מנעד יכול להיות גורם מאיץ.

נוח מאוד להעמיד פנים שהעולם דומה לגולף ולשחמט. זה מייצר מסר של עולם מסודר וסלחן, ומייצר גם כמה ספרים מעניינים. בהמשך הספר הזה אתחיל במקום שבו אותם ספרים הסתיימו - המקום שבו הספורט הפופולרי הוא טניס של אנשי מאדים, ובהצצה לעבר השאלה איך בכלל נהפך העולם המודרני למופקר כל כך.

1 בפתרון הנפוץ, כמה מחברי הצוות החזיקו את העמוד בזווית כשאחרים זוחלים ועולים עליו לפי התור וקופצים מעבר לקיר. את העמוד אפשר היה לבסוף להעביר מעל הקיר, כשהוא מוחזק בזווית, וחברי הצוות הנותרים יכלו לקפוץ ולהיאחז בו, ולהתקדם לאורכו עד שיכלו לקפוץ מעבר לקיר.

2 Typhoid Mary - כינוי שהודבק למארי מאלון, טבחית ניו יורקית, נשאית של טיפוס הבטן, שבעשור הראשון למאה ה־20 הדביקה במחלה 51 בני משפחות בבתים שבהם בישלה. שלושה מהם נפטרו. (המתרגם)

3 בערך מחצית מהסוואנטים הם אוטיסטים, ולרבים אחרים יש מוגבלות, אבל לא לכולם.

4 25 נורות הוצבו מאחורי לוח שקוף, והחידה התחילה כשהנורה השמאלית העליונה דולקת ולוח התוצאות עומד על אפס. לנסיינים נאמר כי בצבירת נקודות יזכו בכסף, אבל לא נאמר להם כיצד להשיג נקודות. באמצעות ניסוי הם יכלו להבין כי לחיצה על כפתורים ברצף שהביא להדלקת הנורה הימנית־תחתונה היא הדרך להשגת נקודות וכסף. בעיקרון, היה עליהם להזיז את האור מצד שמאל־למעלה לצד ימין־למטה.