מבחר מחזות – כרך א’

אנתולוגיה זאת היא מעין סיכום חלקי של כתיבתי במשך עשרים וחמש השנים האחרונות, שבהן היא התמקדה — אם כי לא באופן בלעדי — בכמה מן הנושאים המרכזיים שהעסיקו את החברה הישראלית. כתיבה זאת היא ניסיון לפענח דמויות ואירועים פוליטיים־חברתיים באמצעים דרמטיים. אמצעים אלה שונים במהותם מרוב האמצעים שבשיח הציבורי, שכן המחזה העוסק באירועים מוכרים אינו שחזור של האירועים האלה, אלא ניסיון לחשוף את עולמן הפנימי הבלתי־מוכר של הדמויות המעורבות בהם, ואת המניעים הפנימיים לפעולותיהן. עם זאת, למרות העיסוק בחוויות קולקטיביות, כתיבת המחזות האלה היא כתיבה אישית־פרטית, שנובעת מחרדה אישית־פרטית עמוקה לעתידנו כאן, ומתקווה אישית־פרטית קלושה להשפיע עליו.

הכתיבה היא כמובן דרך ליצור שיח ערכי עם הצופים, אבל היא גם דרכו של הכותב לחקור את עולמו הפנימי, כבסיס לתכלית מחזותיו. וכך אכן גיליתי שהכתיבה הבהירה לי את עמדותיי המוסריות, החברתיות והפוליטיות, ואולי גם חידדה והעמיקה אותן, עד כדי כך שבמשך שנים מספר לא הצלחתי להעלות מחזות ביקורתיים בארץ, וכמה מהם הועלו רק בחו"ל. אין זה מקרה ששניים מן המחזות שבאנתולוגיה — "ההודאה" ו"על הסף" — הועלו דווקא בתיאטרון יפו, שגילה פתיחות רבה יותר בנושאי הסכסוך הישראלי־פלסטיני.

מן הבחינה האסתטית הלכה והתגבשה בי ההכרה שעומק המחזה הוא כעומק דמויותיו, וכי עלילה דרמטית מפותחת יותר מאפשרת יצירת דמויות עמוקות יותר. לכן כמעט תמיד דבקתי בעלילות בעלות מבנה אריסטוטלי, היוצרות קתרזיס, הן אצל הדמות הראשית, הן אצל הצופים. עבורי, יצירת קתרזיס אצל הצופה היא הדרך היעילה ביותר ליצירת שינוי משמעותי בתוכו.

כללתי באנתולוגיה שלושה מחזות שלא הוצגו עדיין: "היינה", "צעקתו ושתיקתו" ו"מקלט בברלין". זאת משום שחוויית הכתיבה של המחזות האלה הייתה מאתגרת מאוד. אני מקווה שחשיפתם בדפוס תעורר בהם עניין.

עריכת האנתולוגיה הייתה כמובן הזדמנות לחשבון נפש, בעיקר לגבי בחירת נושאי המחזות. במקרים רבים נדמה היה לי שיותר משבחרתי את הנושאים האלה, הם כפו עצמם עליי. אך אולי הם גם נכפו עליי על־ידי השקפת העולם שהלכה והתפתחה בי בעקבות הכתיבה. זוהי השקפה חילונית, הומניסטית, מבוססת אמפתיה לאדם באשר הוא אדם, וחותרת לעשות עימו צדק. השקפה זאת היא שיצרה גם את תכלית המחזות, המבוססת על התקווה שגם אם השפעת התיאטרון על צופיו מועטה, בכל זאת היא קיימת.

קיץ 2024מוטי לרנר