ניצוצי פיוט

פרשת בראשית סִדְרֵי בְרֵאשִׁית יֻצָּרוּ / וּבְיוֹם שְׁבִיעִי נִגְמָרוּ

שבת בראשית פותחת מחזור חדש של קריאת התורה, ומשלימה את חגיגות שמחת תורה, שבהן כבר קראו את תחילת בראשית בסמוך לסיום התורה ולקריאת וזאת הברכה. שבת זו היא שבתו המיוחדת של חתן בראשית, שהתחיל את קריאת התורה מיד לאחר סיומה. הוא מכבד את הקהל ב"קידושא רבא" כאות תודה על הזכות המיוחדת שנפלה בחלקו. פרשת בראשית נקראת בשבת האחרונה של חודש תשרי, וכך היא סוגרת את מעגל הבריאה, המתחיל בראש השנה, הוא יום "הרת עולם", והוא יום "תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון", ומסתיים בפתיחה "בראשית ברא אלוקים". מחזור קריאת התורה מתחיל מחדש בסיפור הבריאה ובתולדות האדם לדורותיו עד לדור המבול ולנֹח אשר "מצא חן בעיני ה'".

עם התחלת המחזור החדש של קריאת התורה מתחילה גם שירת הבקשות בכמה מקהילות ישראל. המונח "בקשה", בשימושו המאוחר, מציין פיוט הבא קודם התפילה וכולל בתוכו מִיסוֹד התפילה, הבקשה וההכנה לתפילה. הבקשות הן בנושאים שונים ומגוונים, ולעתים נכללים ביניהן פיוטים קדומים השייכים לסוגים שונים.

פיוטי הבקשות כפיוטי הכנה לתפילה צמחו על רקע מנהגי הקבלה באמירת "תיקון חצות". יסוד זה של אמירת פיוטים פיתח לו מסורת לעצמו, וכך נוצרו קבוצות של מְזַמְּרים ושרים שהיו משכימים קודם התפילה ועוסקים בשירי שבח ובקשה. לימים אף נערכו קובצי שירה מיוחדים למטרה זו. כך הם קובצי הבקשות כמנהג יהודי חלבּ, היא ארם צובא, המושרים בבתי כנסת שונים בירושלים, כגון "ספר שירי זמרה השלם" בעריכת רח"ש עבוד, ירושלים תשכ"א.1 כך הוא גם הקובץ "שיר ידידות" – שהתקבל כקובץ פיוטים מרכזי בשירת הבקשות של יהודי מרוקו (מראכש תרפ"א); ובמהדורה ערוכה למופת, מנוקדת ומבוארת בשם "אעירה שחר' – מאת הרב ח"ר שושנה ז"ל, באר־שבע (תשל"ט-תשמ"א) ועוד. הקבצים כוללים משיריהם של משוררי תור הזהב בספרד, משירי ר' ישראל נג'ארה ומשיריהם של משוררי צפון אפריקה ובקבצים "החלבּיים", פיוטים מֵעֵטָם של פייטני המקום.

השילוב של שירת הקודש העברית עם המוזיקה הוא הגורם המרכזי במנהג שירת הבקשות,

השיר דלהלן הוא אחד הפיוטים הנפוצים ביותר בקובצי הפיוטים מן המאה ה־16 ועד ימינו אלה. והוא כלול בשירת הבקשות של יהודי מרוקו בסדר הבקשות לשבת פרשת בוא. מצד תוכנו, הפיוט מתאים ביותר לפרשת בראשית. למעשה, לפנינו זמר לשבת, המעמיד במרכזו את השבת כתכלית מעשה שמים וארץ, וסיום מעשה בראשית, מחבר את הבריאה עם השבת ומקשר אותם לגאולת הפרט והכלל. זהו פיוט לשבת מאת פייטן אנונימי, מימי הראשית של שירת "מעוררי השחר", והוא מגיע אלינו בתפוצה רבתי של שירות הבקשות למנהגיהן ולמחוזותיהן בדפוס ובכתבי היד. דוידזון2 ב"אוצר השירה והפיוט" מונה קרוב לשלושים מקורות לשירנו3 בדפוס מן המאה ה־16 עד למאה ה־20. תפוצה זו היא בעקבות המנהג לפתוח במזמור זה את תפילת השחר של שבת.

עדות מעניינת מציג י. רקנטי במאמרו במרשתת4 בשמו של יהודה הצבי על חבורות השירה בבתי הכנסת הסלוניקאיים בתל־אביב: "הצבי מביא את 'קמתי להלל' כדוגמה לפיוט ייחודי. זוהי למעשה הקדמה ל'מזמור שיר ליום השבת' (תהלים צ"ב) ששרו בטנדה5 בבית הכנסת 'בית תפילה'".

קַמְתִי לְהַלֵּל לְשֵׁם הָאֵל הַנִּכְבָּד

שֶׁיָּצַר כֹּל וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת

וַאֲזַמֵּר לוֹ / בְּעוֹד בִּי הִלּוֹ / מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת

בְּרֵאשִׁית כֹּל בָּרָא אֶת הַשָּׁמַיִם

5.   אֵשׁ וַאֲוִיר הָאָרֶץ וְהַמַּיִם

וְאָמַר יְהִי אוֹר / וַיְהִי אוֹר / בֹּקֶר וְצָהֳרָיִם

וְגַם בָּרָא אֶת שְׁנֵי הַמְּאוֹרִים

לְאוֹר עוֹלָם וּלְתוֹעַלְתּוֹ הֵם מְאִירִים

וְאָמַר לִהְיוֹת בְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת / טְמֵאִים גַּם טְהוֹרִים

10.   דָּגִים וְעוֹפוֹת וְכָל רֶמֶשׂ אֲדָמָה

וְגַם יָצַר אָדָם בְּצֶלֶם וְחָכְמָה

וְהִמְשִׁילוֹ עֲלֵי כֻּלּוֹ / תּוֹלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה

וּבַשְּׁבִיעִי שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ

אֲשֶׁר עָשָׂה לִהְיוֹת הַכֹּל מֶמְשַׁלְתּוֹ

15.   וּבֵרְכוֹ וְהִמְלִיכוּ מִכָּל יוֹם / וַיְבָרֶךְ אוֹתוֹ

שַׁבָּת וְדִינִין נָתַן לָנוּ בְּמָרָה

וּבְהַר סִינַי הִנְחִילָנוּ הַתּוֹרָה

וְשַׁבָּת לִשְׁמוֹר / זָכוֹר וְשָׁמוֹר / אָמַר לְאֻמָּה טְהוֹרָה

1. קמתי... הנכבד: פתיחה זו מצוטטת בשו"ת המבי"ט, יליד שאלוניקי, (חלק א, סימן ק) "קמתי להלל לשם האל הנכבד", עדות להתקבלותו של הפיוט כבר במאה ה־16. 2. וביום השביעי שבת: על פי שמ' לא, יז "... כִּי־שֵׁ֣שֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ". 3. בעוד בי הלו: הלשון על פי איוב כט, ג, והעניין, כל עוד אור בקרבי ונשמתי בי; על פי משלי כ, כז "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ כָּל־חַדְרֵי־בָטֶן". 4. בראשית... השמים: על פי בר' א, א. 5. אש... והמים: הם ארבעת היסודות שמהם נברא העולם, על פי התפיסה המדעית בימי הביניים, וכפי שהיה מקובל אז בין חכמי ישראל. 6. ואמר... אור: על פי בר' א, ג. בקר וצהרים: על פי תה' נה, יח, וציין את זמני האור. 7. וגם... המאורים: כיוון שפתח ב"אור", המשיך לבריאת המאורות ביום ד. 8. לאור עולם: להאיר לעולם, על פי יש' ס, יט-כ "... וְהָיָה־לָךְ ה' לְא֣וֹר עוֹלָם וֵאלֹהַיִךְ לְתִפְאַרְתֵּךְ", ורמז לאור הגאולה לעתיד לבוא. 9. ואמר: על דרך מאמרות הבריאה "ויאמר אלהים..." ואמר... טהורים: דילג לבריאה מן היום השישי, על פי בר' א, כד. 10. דגים... האדמה: חזר לבריאת היום החמישי, על פי בר' א, כ-כב, ובכך צירף את שלוש הבריאות שזכו לברכה. 11. וגם... בצלם: על פי בר' א, כו-כז. 12. והמשילו עלי כלו: על פי בר' א, כח. תולה... בלימה: כינוי לבורא עולם, על פי איוב כו, ז. 14-13. בשביעי... עשה: על פי בר' ב, ב. 15. וברכו... אותו: על פי בר' ב, ג. "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת־יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ" 16. שבת... במרה: על פי בבלי סנהדרין נו, ע"ב, בדרשה לפסוק בשמ' טו, כה "שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ", וראו פירש"י על אתר. 18-17. ובהר... ושמור: על פי שמ' כ, ח-יא, דב' ה, יב, וכמדרשם, כגון בבלי ראש השנה כז ע"א, "זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו". אמה טהורה: כינוי לכנסת ישראל.

בסופו של דבר, נתפשט המנהג של ההשכמה בלילי שבתות החורף הארוכים (משבת בראשית ועד שבת זכור), והוא מתקיים עד ימינו אלה.

שירת הבקשות של יהודי מרוקו מבוססת על שילוב בין המוזיקה האמנותית של חצרות האצולה המקומית במרוקו, היא המוזיקה המכונה "האנדלוסית", ובין מסורת השירה העברית הספרדית. לפנינו, אם כן, שילוב בין מוזיקה נוכרית חילונית לשירת קודש עברית. ההתייחסות של הממסד הרבני לשילוב שירת קודש ומוזיקה נוכרית הייתה חיובית. זאת, משום שמסורת של כתיבת פיוטים על פי לחנים זרים קיימים הייתה מושרשת אצל יהודי ספרד כבר מימי תור הזהב. בנוסף, השפעת הקבלה מצפת, שראתה בשימוש בלחנים זרים העלאה של המוזיקה מטומאה לקדושה.

במרכז ביצוע שירת הבקשות עומד הפייטן אשר לעתים מילא תפקיד כפול: הוא היה המשורר, מחבר הפיוטים, והמבצע בפועל של פיוטים – שלו ושל אחרים – בבית הכנסת ובשמחות פרטיות.

השילוב של שירת הקודש העברית עם המוזיקה האנדלוסית הוא גורם מרכזי במנהג שירת הבקשות במרוקו, שנעשה למנהג דתי מובהק והיה לחלק בלתי נפרד מן השבת המסורתית בעונת החורף.

השיר לשבת זו, המוצג להלן, כלול בשירת הבקשות של יהודי מרוקו, והוא מתאים ביותר לפרשת בראשית, שכן הוא מפרט את מעשה הבריאה ועניין השבת, ומקשר אותם לגאולת הפרט והכלל. זהו פיוט מאת פייטן לא מוכר, בן לקהילה שפיוטיה ופייטניה אינם מוכרים דיים, הפייטן ר' סעדיה שוראקי הוא בן לקהילת אלג'יריה.

הנה לנו הפיוט "סדרי בראשית יוצרו" – פיוט המתאר על דרך השיר את בריאת העולם. אמנם, הפיוט משובץ בתוך סדרת הפיוטים לשבת "וישלח", אך כפי שרמזנו, ענייני שבת, ובכללם שירים בתיאור הבריאה, הם חלק נכבד מכלל שירת הבקשות, המושרת בשבת.

סִדְרֵי בְרֵאשִׁית יֻצָּרוּ,   וּבְיוֹם שְׁבִיעִי נִגְמָרוּ.

עֶלְיוֹן בְּיוֹם רִאשׁוֹן בָּרָא   מִזִּיו כְּבוֹדוֹ הָאוֹרָה,

חֹשֶךְ בְּשֵׁם לַיְלָה קָרָא,   גַּם אוֹר בְּשֵׁם יוֹם יֻזְכָּרוּ.

דּוֹד מִמְּכוֹנוֹ הוֹפִיעַ,   עַל מִפְלְשֵׂי עָב הִצִּיעַ.

5   בָּרָא בְּשֵׁנִי רָקִיעַ,   אֵשׁ וּמַיִם בּוֹ נִקְשָׁרוּ.

יוֹם הַשְּׁלִישִי בִּגְבוּרוֹת   בָּרָא לְעֵשֶׂב טַל אוֹרוֹת,

אֶרֶץ וְעֵץ עֹשֵׂה פֵרוֹת,   וּנְאוֹת דְּשָׁאִים נֶהְדָרוּ.

הִוָּה מְאוֹרוֹת בִּרְבִיעִי,   נִתְלוּ לְהָאִיר בִּרְקִיעִי,

יִהְיוּ לְאוֹתוֹת חַג יִשְׁעִי,   יוֹמָם וְלַיְלָה יָאִירוּ.

10   שֶׁרֶץ וְכָל נֶפֶשׁ חַיָּה,   גַּם עוֹף יְעוֹפֵף בִּנְשִׁיָה

עִם כָּל דְּגֵי הַיָּם הָיָה,   יוֹם הַחֲמִישִׁי בּוֹ פָּרוּ.

וּבְמַחֲשָׁב רִאשׁוֹן נִקְרָא,   הוּא אַחֲרוֹן בָּא בִּיצִירָה,

אָדָם בְּיוֹם שִׁשִּׁי נִבְרָא,   בִּדְמוּת אֱלֹהִים וַהְדָרוֹ.

רִאשׁוֹן וְאַחְרוֹן, צוּר עוֹלָם,   בָּרָא בְּשִׁשָּׁה וַיִּשְׁלַם,

15   וּבְיוֹם שְׁבִיעִי שִׁכְלֵלָם,   גָּמַר, וְלֹא עוֹד יֶחְסָרוּ.

אֶדֶר יְקַר עֹז יוֹם שַׁבָּת,   כִּי בוֹ גְּדוֹל עֵצָה שָׁבַת,

מִכָּל מְלָאכָה בּוֹ נִשְׁבַּת,   לוֹ שִׁיר קְרָבַי יָעִירוּ.

קֶדֶם וְאָחוֹר צַרְתָּנִי,   וּבְכַף זְכוּת בּוֹ דַּנְתָּנִי,

וּבְתַעֲנוּג אוֹר רוּחָנִי,   פָּנַי בְּךָ לֹא יֶחְוָרוּ.

20   יִרְפָּא לְמַחַץ מַכָּתִי,   אֵל יֶאֱסוֹף אֶת חֶרְפָּתִי,

יִצְרוֹר בְּחַיִּים נִשְׁמָתִי,   אוֹתִי חֲסִידִים יַכְתִּירוּ.

חַרְשֵׂי אֲדָמָה בִּמְסִבִּי   שָׂמוּ מְרֵעִים עַל גַּבִּי

בַּלַּיְלָה עַל מִשְׁכָּבִי,   לִשְׁאוֹל עֲצָמַי נִפְזָרוּ.

זֵדִים תְּנָה לַמַּטָּרָה,   יִהְיוּ לְזַעַם וּלְעֶבְרָה,

25   בֵּיתָם לְזֶפֶת בּוֹעֵרָה,   תָּמִיד כְּמוֹקֵד נִחָרוּ.

קֶטֶב מְרִירִי אֵל יַרְאֵם,   יִסַּח יְיָ בֵּית גֵּאִים,

יִהְיוּ מְמוֹתֵי תַחְלוּאִים,   הֶפְקֵר שְׁבִיעִית יֻפְקָרוּ.

אוֹרִי וְיִשְׁעִי, אֵל נוֹרָא,   קוֹמֵם דְּבִיר וַעְזָרָה,

הַשְׁפֵּל בְּנֵי הַמַּעְטִירָה   הָאוֹמְרִים עָרוּ עָרוּ.

30   מִן כָּל קְצוֹת פִּנּוֹת אַרְבַּע,   בִּקְעָה וְהָר עִם כָּל גֶּבַע,

קַבֵּץ לְקִרְיַת הָאַרְבַּע   בָּנִים בְּלֶחֶם נִשְׂכָּרוּ.

נוֹרָא תְהִלּוֹת וָפֶלֶא,   חַסְדָּךְ לְעַם נִכְאֶה הַפְלֵה,

וּלְקֵץ יְשׁוּעָתָךְ גַּלֵּה   אֶל עַם בְּלֹא הוֹן נִמְכָּרוּ.

וּבְנֵי אֲמָתִי נִקְהָלוּ   עָלַי, וְעַל גַּבִּי עָלוּ,

35   כִּי מִנְּשָׁרִים הֵם קַלּוּ,   גַּם מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ.

נִיבִי יְהִי לָךְ כִּזְבָחִים,   שַׁוְעִי כְּמוֹ עוֹלוֹת מֵחִים,

שִׁירִי כְּאִשֵּׁי נִחוֹחִים,   וּכְשִׁיר לְוִיִּם יָשִׁירוּ.

צוּרִי יְחוֹנֵן אֶת אַרְצוֹ,   עַל צַר יְעוֹרֵר מִפְרָצוֹ,

יָחִישׁ יְשַׁדֵּד אֶת רִבְצוֹ,   וּשְׂדֵה בְלִילוֹ יִקְצוֹרוּ.

40   חַנּוּן, רְאֵה נָא אֶת עָנְיִי,   וּתְצַו סְלִיחָה אֶל מִרְיִי,

וּשְׁלַח רְפוּאָה אֶל חָלְיִי,   תָּאִיר לְעֵינַי, יֵאוֹרוּ.

1. סדרי בראשית: הבריאה, על פי בבלי, שבת נג ע"ב. יצרו: על פי תה' קלט, טז: "ימים יֻצרו ולו אחד בהם". וביום שביעי נגמרו: על פי בר' ב, ב: "ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה", וראו רש"י שם. 2. עליון... האורה: הקב"ה ברא ביום ראשון את האור, על פי בר"ר ג, ד: "מהיכן נבראת האורה, א"ל מלמד שנתעטף בה הקב"ה כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו". עליון: כינוי לקב"ה, על דרך דב' לב, ח: "בהנחל עליון גוים". 3. חשך... יזכרו: על פי בר' א, ה: "ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה". יזכרו: ייקראו בשם, יכונו, על דרך תה' כ, ה: "ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר". 4. דוד... הציע: על פי איוב לז, טו-טז: "התדע בשום אלוה עליהם והופיע אור עננו, התדע על מפלשי עב מפלאות תמים דעים". דוד ממכונו הופיע: על דרך תה' נ, ב: "מציון... אלהים הופיע". דוד: כינוי לקב"ה, על פי כינויו בשה"ש. ממכונו: כינוי לשמים, על פי בבלי חגיגה יב ע"ב. על מפלשי עב: על העננים הפרושים בשמים. הציע: שָׁטח, פרשׂ. 5. ברא בשני רקיע: על פי בר' א, ז: "ויעש אלהים את הרקיע". מים בו נקשרו: על פי בר"ר ד, ז: "ויקרא אלהים לרקיע שמים... נטל הקב"ה אש ומים ופתכן זה בזה ומהן נעשו שמים". נקשרו: התחברו. 7-6. יום... נהדרו: על פי בר' א, יב: "ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עשה פרי אשר זרעו בו". בגבורות ברא לעשב: הקב"ה הצמיח בגשם את העשב, על פי בבלי ר"ה יא ע"א: "ואותו הפרק זמן רביעה היתה, וירדו גשמים וצימחו, שנאמר (בר' ב, ו) ואד יעלה מן הארץ". בגבורות: כינוי לגשם, על פי תענית א, א: "גבורות גשמים". טל אורות: יש' כו, יט, וברד"ק שם: "אורות הם ירקות, כמו ללקוט אורות" (מל"ב ד, לט). ארז ועץ: על פי וי' יד, ד: "ועץ ארז". ונאות דשאים: על פי תה' כג, ב: "בנאות דשא". 8. הוה... ברקיעי: על פי בר' א, טז: "ויעש אלהים את שני המארת הגדלים... ויתן אתם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ". הוה: יצר, אמר "ויהי". נתלו: על פי בבלי חגיגה יב ע"א (הביאו רש"י לבר' א, יד): "הן הן מאורות שנבראו ביום ראשון ולא נתלו עד יום רביעי". 9. יהיו... יאירו: על פי בר' א, יד: "יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאתת ולמועדים". 10. שרץ... בנשיה: על פי בר' א, כ: "ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים". בנשיה: כינוי פייטני לארץ, על פי תה' פח, יג. 11. עם... פרו: על פי בר' א, כא: "פרו ורבו ומלאו את המים בימים והעוף ירב בארץ". עם... היה: העוף נברא עם הדגים. 12. ובמחשב... ביצירה: על פי בר"ר ח, א: "אחור וקדם צרתני (תה' קלט, ה)... אחור למעשה יום האחרון וקדם למעשה יום הראשון", וראו גם בר"ר א, ד: "האבות וישראל ובית המקדש ושמו של משיח עלו במחשבה להבראות". נקרא: זומן, עלה (במחשבה). 13. אדם... והדרו: על פי תה' ח, ו: "וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ". 14. ראשון ואחרון: כינוי לקב"ה, על פי יש' מד, ו: "אני ראשון ואני אחרון". צור עולם: על פי יש' כו, ד: "כי ביה ה' צור עולמים". עולם: נראה שהיא משמשת לאחור ולפנים, כלומר "צור עולם" וגם "עולם ברא". וישלם: שלמה והסתיימה מלאכת העולם. 15. וביום שביעי: על פי בר' ב, ב: "ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה", ובבר"ר י, ט: "משל למלך שעשו לו טבעת מה היתה חסירה חותם, כך מה היה העולם חסר שבת". שכללם: את השמים והארץ, על פי תרגום "ויכֻלו" (בר' ב, א): "ואשתכללו". "שכלֵלם" תמורת "שכלְלם", לתקנת המשקל. גמר... יחסרו: אין חסרים השמים והארץ כלום. 16. אדר... שבת: על פי בר' ב, ג: "ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו", ועל פי בר"ר יא, ב: "בקש הקב"ה לגנוז את האורה וחלק כבוד לשבת, הה"ד ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו". אדר יקר: על פי זכ' יא, יג: "אדר היקָר". יקר עז: על פי תה' כט, א: "כבוד ועֹז". 17-16. כי... נשבת: על פי בר' ב, ג: "כי בו שבת מכל מלאכתו". נשבת: כאן פירושו "שָׁבַת". 17. לו... יעירו: על פי תה' קג, א: "ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו", ועל פי שופ' ה, יב: "עורי עורי דברי שיר", וראו בר"ר כב, יג: "מיד עמד אדה"ר ואמר מזמור שיר ליום השבת" (תה' צב, א). 18. קדם ואחור צרתני: על פי תה' קלט, ה: "אחור וקדם צרתני". ובכף... דנתני: על פי בר"ר ח, א: "אחור וקדם צרתני וגו', א"ר יוחנן אם זכה אדם אוכל שני עולמות שנאמר אחור וקדם צרתני, ואם לאו הוא בא ליתן דין וחשבון שנאמר ותשת עלי כפכה", וכן על פי בר"ר ח, ד: "א"ר ברכיה בשעה שבא הקב"ה לבראת את האדם הראשון ראה צדיקים ורשעים יוצאים ממנו, אמר אם אני בורא אותו רשעים יוצאים ממנו, ואם לא אברא אותו היאך צדיקים יוצאים ממנו, מה עשה הקב"ה הפליג דרכן של רשעים מכנגד פניו, ושיתף בו מדת רחמים ובראו". בו: בכף הזכות. 19. בתענוג אור רוחני: ברוח הפרשנות לכתוב "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" (בר' א, כו) והתכוון לערך הרוחני של הנשמה. פני... יחורו: לא אבוש בך, על פי יש' כט, כב: "ולא עתה פניו יחורו". 20. ירפא למחץ מכתי: יגאלני מצרותיי, על פי יש' ל, כו: "ומחץ מכתו ירפא". אל... חרפתי: על פי בר' ל, כג: "אסף אלהים את חרפתי". 21. יצרור בחיים נשמתי: יזכרני לחיים, על פי שמ"א כה, כט: "והיתה נפש אדנִי צרורה בצרור החיים". אותי חסידים יכתירו: יתפארו בי, או יקיפו אותי, ואהיה בסביבתם, על פי תה' קמב, ח: "בי יכתִּרו צדיקים". 23-22. חרשי... נפזרו: נראה שמחרוזת זו על פי תה' כב, טו-יז: "כמים נשפכתי והתפרדו כל עצמותי... יבש כחרש כחי... כי סבבוני כלבים עדת מרעים...". חרשי... משכבי: אויביי, בעת חשכת הגלות ופחד הלילה, שפכו עליי ועל מקומי עפר ואדמה. חרשי אדמה: יש' מה, ט. במסבי: במקום מושבי, או במקום מסיבת שמחתי, על דרך שה"ש א, יב: "במסִבּוֹ". שמו... גבי: על פי תה' קכט, ג: "על גבי חרשו חֹרשים". בלילה על משכבי: על פי שה"ש ג, א: "על משכבי בלילות". לשאול עצמי נפזרו: על פי תה' קמא, ז: "נפזרו עצמינו לפי שאול". 24. תנה למטרה: לְחֵץ, כלומר הַעֲנִישֵׁם, על פי איוב טז, יב: "ויקימני לו למטרה". יהיו לזעם ולעברה: על פי תה' עח, מט: "ישלח בם חרון אפו עברה וזעם". 25. ביתם... נחרו: על פי יש' לד, ט-י: "והיתה ארצה לזפת בֹּעֵרה, לילה ויומם לא תכבה לעולם יעלה עשנה". כמוקד נחרו: יבשו כמוקד אש, על פי תה' קב, ד: "ועצמותי כמוקד נחרו". 26. קטב... יראם: על פי איוב ג, ה: "יבעתהו כמרירי יום" והמפרשים שם, ועל פי במ"ר יב, ג: "קטב מרירי עשוי קליפין קליפין... וכל מי שהוא רואה אותו אין לו חיים מעולם". קטב מרירי: על פי דב' לב, כד. יסח... גאים: יעקור ה' את ביתם, על פי מש' טו, כה: "בית גאים יסח ה'". 27. יהיו ממותי תחלואים: כמו ימותו מתחלואים, על פי יר' טז, ד: "מְמוֹתֵי תַחֲלֻאִים ימֻתו". הפקר שביעית יפקרו: כפי שפירות שנת השמיטה מופקרים לכול, כך יהיו אויביי, שהכול ירדו בהם. 28. אורי וישעי: תה' כז, א, והוא כינוי לה'. אל נורא: על פי דב' ז, כא: "אל גדול ונורא". קומם דביר ועזרה: בנה את בית המקדש, על פי יש' מד, כו: "האֹמר לירושלם תושב... וחרבותיה אקומם". 29. השפל בני המעטירה: הגויים אשר עתה הם רמים ומכובדים, השפל את כבודם. המעטירה: על פי יש' כג, ח: "צֹר המעטירה". האומרים ערו ערו: תה' קלז, ז, כלומר הקוראים להשמיד את ישראל. 31-30. מן... קבץ: על פי תפילת העמידה: "וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ". מן... ארבע: על פי יר' מט, לו: "והבאתי אל עילם ארבע רוחות מארבע קצות השמים". בקעה... גבע: בכל מקומות הארץ, על פי יח' לד, ו-יג: "ישגו צאני בכל ההרים ועל כל גבעה רמה ועל כל פני הארץ נפצו צאני... והוצאתים מן העמים וקבצתים מן הארצות והביאתים אל אדמתם". בקעה והר: על דרך דב' ח, ז: "בבקעה ובהר". 31. לקרית הארבע: לחברון, כסמל לארץ־ישראל, על פי בר' לה, כז: "קרית הארבע". והרב שושנה (אעירה שחר) הוסיף כי ארץ־ישראל מכונה כך על שם ארבע ערי הקודש שבה. בנים בלחם נשכרו: המתפרנסים בדוחק, על פי שמ"א ב, ה: "שבעים בלחם נשכרו". 32. נורא תהלות ופלא: על פי שמ' טו, יא: "נורא תהלת עשה פלא". חסדך... הפלה: גלה את חסדך לעם ישראל, על פי תה' יז, ז: "הפלה חסדיך מושיע חוסים". נכאה: שבוּר (תה' קט, טז). 33. ולקץ ישועתך גלה: על דרך בבלי פסחים נו ע"א: "לגלות לבניו קץ הימין". אל... נמכרו: על פי תה' מד, יג: "תמכֹּר עמך בלא הון". 34. ובני אמתי: כינוי לבני ישמעאל, על פי בר' כא, יג: "וגם את בן האמה לגוי אשימנו". נקהלו עלי: לרעה, על דרך במ' כ, ב: "וַיִּקָּהֲלוּ על משה ועל אהרן". ועל גבי עלו: על פי תה' קכט, ג: "על גבי חרשו חֹרשים". 35. כי... גברו: על פי שמ"ב א, כג: "מנשרים קלו מאריות גברו", ומוסב על האויבים, שהם בעלי יכולת, על דרך יר' ד, יג: "קלו מנשרים סוסיו". 37-36. ניבי... נחוחים: על פי הו' יד, ג: "ונשלמה פרים שפתינו". עולות מחים: תה' סו, טו, כלומר קורבנות שמנים. כאשי נחוחים: על פי וי' א, ט: "אשה ריח ניחוח לה'". 37. וכשיר לוים ישירו: וכמו השיר ששרו הלוויים בבית המקדש. 38. יחונן את ארצו: יגלה אהבתו לארצו, על דרך תה' קב, יד: "אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד. כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יְחֹנֵנוּ". יעורר מפרצו: יביא הרס וחורבן, על דרך יש' י, כו: "ועורר עליו ה' צבאות שוט", ועל דרך שמ"ב ו, ח: "על אשר פָּרַץ ה' פֶּרֶץ". ואולי נכון יותר לקרוא: "מִפִּרְצוֹ". 39. יחיש... רבצו: ימהר וייקח את ארצו מידו, על פי מש' כד, טו: "אל תשדד רבצו". ושדה בלילו יקצורו: יגזלו ויעשקו את יבול שדהו, על פי איוב כד, ו: "בַּשָּׂדֶה בלילו יקצורו". 41-40. חנון... חליי: על פי שלוש מברכות תפילת העמידה הסמוכות זו לזו: "סלח לנו אבינו כי חטאנו... חנון המרבה לסלוח... ראה נא בעניינו... רפאנו ה' ונרפא". ושלח... חליי: על פי תפילת "אבינו מלכנו": "שלח רפואה שלמה לכל חולי עמך". 41. תאיר לעיני: על פי תה' יג, ד: "הביטה ענני ה' אלהי האירה עיני". יאורו: תהיינה נְאוֹרוֹת.

על המחבר

ר' סעדיה שוראקי חי בתלמסאן שבאלג'יריה במאות ה־18-17 (אחד מצאצאיו שימש כסגן ראש עיריית ירושלים). ר' סעדיה שוראקי היה תלמיד חכם, פייטן ובעל השכלה כללית רחבה. חיבר ספר במתמטיקה ששמו "מונה מספר" וכן פירוש לספר תהלים, ובראש החיבור שיר רחב שבו הוא מתאר את שיטתו בפרשנות. שירים משלו נקלטו בקובץ "שיר ידידות" – קובץ הבקשות של יהודי מרוקו. פיוטיו מצטיינים בנשימה אפית וביכולת תיאור נאה.6

עיון ודיון

הפיוט המובא בזה משרת שלוש מטרות: א. זהו פיוט המפרט את סיפור הבריאה ועל כן מתאים לייצג את פרשתנו. ב. הפיוט מייצג את שירת הבקשות של יהודי מרוקו, מנהג בעל משמעות עליונה לעולם הפיוט, המתחיל בשבת בראשית. ג. הפייטן מייצג את אחד ממרכזי השירה החשובים, השירה העברית באלג'יריה, מרכז בעל הישגי יצירה נכבדים, הממשיך את מעלותיה של השירה העברית בספרד, אך, לצערנו, כמעט שנשתכח, ואנו מבקשים להשיב לו את כבודו הראשון.7 השיר שומר על שקילה ספרדית מדויקת, וכל הברה שלישית מנוקדת בשווא נע או בחטף. כמו כן בולטת החתימה (אקרוסטיכון) בשיר "סעדיה שוראקי חזק אמן ונצח".

כאמור, שירנו כלול בשירת הבקשות של יהודי מרוקו, ומעניין כי הוא משולב בפיוטי פרשת וישלח דווקא, אף על פי שמצד תוכנו הוא מתאים ביותר לפרשת בראשית, שכן הוא מפרט את מעשה הבריאה ועניין השבת. ייתכן כי שילוב פיוט זה בפרשת וישלח – היא פרשת העימות בין יעקב לעשו – נובע מכך שחלקו האחרון של הפיוט כולל בקשה לגאולה ותלונה על מצוקות הגלות ועל אויבי ישראל, המשתקפים בדמותם של ישמעאל ועשו.

שמונה המחרוזות הראשונות מוקדשות לתיאור מפורט של סדרי הבריאה מיום ראשון עד יום השבת, שהוא שכלולו של עולם, וכדברי רש"י לבראשית ב, ב, "מה היה העולם חסר מנוחה, באת שבת באת מנוחה, כלתה ונגמרה המלאכה". ולהם רמז הפייטן בצלעית השנייה של הרפרין, "וביום השביעי נגמרו", וחזר לעניין זה בשורה טו, "וביום השביעי שכללם / גמר ולא עוד יחסרו". הפתיחה בצירוף "סדרי בראשית" מציינת הן את סדר הבריאה והן את חוקי הטבע שטבע הבורא בעולמו, כפי שניתן ללמוד מן המקור המצוין בביאור לשיר.

בתיאור הבריאה הולך פייטננו בעקבות מסורת ארוכה של תיאורי הבריאה בפיוטי סדר העבודה לדורותיהם, הפותחים במעשה הבריאה, מי בקצרה ומי בהרחבה, תוך רמזים ושיבוצים מן המקרא ומן המדרש. כך מציינת המחרוזת הראשונה, "ברא מזיו כבודו האורה", ומתחבר בכך אל המדרש בבראשית רבה ג, ד, "מלמד שנתעטף בה (באורה) הקב"ה כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו". המשך המחרוזת מתחבר אל סיפור הבריאה בפרשתנו ואל הפסוק (א, ה), "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶךְ קָרָא לָיְלָה". נוסף על קישורים אלה לפסוקי הבריאה ולמדרשיהם בספרות חז"ל, נמצא קישורים מרתקים לפרשני המקרא. כך בדוגמה מפירוש רש"י בפתח דברי העיון, ויותר מכך בהתייחסות מעניינת לפרשנותו של רבנו בחיי לויקרא יא, ב:

ידוע כי הפרי שבא באחרונה הוא היה עיקר הכוונה בזריעת הגרגיר וגדול האילן והוא היה תחלת המחשבה. וכשם שמצינו במעשה בראשית כי הבהמות והחיות והאילנות והצמחים קדמו ליצירת אדם והוא היה ראשון ואחרון, כענין שכתוב: (תהלים קלט, ה) "אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי", כאלו אמר ראשון ואחרון צרתני, ראשון במעלה ואחרון בבריאה.

ועל פרשנות זו מיוסד תיאור בריאת האדם בשורות יב-יג, וכן הכינוי "ראשון ואחרון" בשורה יד, ההופך בזה לכינוי דו־משמעי ומשתנה מכינוי לאדם על פי דברי רבנו בחיי לכינוי המוכר והידוע לקב"ה.

השיבוצים והרמיזות מצוינים בהרחבה בביאור, וניתן לעמוד על משמעותם ועל תרומתם לפיוט מתוך עיון במקורות בהקשרם הרחב על פי הדוגמות שנותחו בעיון זה. לאחר תיאור השבת וכבודה, חוזר הפייטן לבריאת האדם, והפעם מתחבר האני השר אל הבריאה הראשונה של האדם בתיווך מזמור קלט בתהלים, "אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי", ובכך הוא מחבר את פיוטו של מזמור חשוב זה עליו אומר ראב"ע:

זה המזמור נכבד מאוד בדרכי השם ואין באלה החמשה ספרים מזמור כמוהו וכפי בינת אדם בדרכי השם ודרכי הנשמה יתבונן בטעמיו.

וכפי שהדגיש ריה"ל בהכוזרי, מאמר ג, יא:

כל מה שאמר במזמור "ה' חֲקַרְתַּנִי וַתֵּדָע" (תה' קלט), יחשוב כי כל איבריו מושמים בחכמה וסדר ושעור, ויראה אותם נשמעים לחפצו, והוא איננו יודע מה שראוי להניע מהם. על הדמיון, שירצה לקום וימצא כל האיברים כעוזרים השומעים כבר הקימו גופו והוא לא ידע האיברים ההם, וכן כשירצה ללכת או לשבת ושאר המצבים. ולזה רמז באמרו: "אַתָּה יָדַעְתָּ שִׁבְתִּי וְקוּמִי... אָרְחִי וְרִבְעִי זֵרִיתָ וְכָל דְּרָכַי הִסְכַּנְתָּה.

ומתוך קשר זה הוא מבקש "ירפא למחץ מכתי", שהיא, כנראה, בקשה אישית לרפואה שלמה, החוזרת בסיום השיר "ושלח רפואה אל חוליי / תאיר לעיני יאורו", ופירש הרב שושנה כי כנראה מבקש הפייטן רפואה ממחלת עיניים שלקה בה.

תוך בקשתו הפרטית מזדהה הפייטן עם כנסת ישראל, מתאר את מצוקות הגלות, דורש לעשות נקמה באויבי ישראל, ומבקש על הגאולה.

1.      לרשימת מהדורות למנהג ראו: חלמיש, הקבלה בתפילה, עמ' 517-515.

2.      דוידזון, אוצר.

3.      שם, כרך ג, ק. 345.

4.      https://www.biu.ac.il/hu/mu/min-ad/2020/Y_Recanati_The%20Holy% 20Songs%20of%20Thessaloniki-s%20Emigrants.pdf

5.      ההתכנסות החברתית־המוזיקלית של המתפללים לאחר תפילת מוסף בשבת.

6.      עליו ועל שירתו ראו: חזן, אלג'יריה, עמ' 328‏-339.

7.      וראו: שם, עמ' 14-11.