נישואים למיליארדר 1: עסקת נישואים

"מי שעומד מאחוריי ומלפניי ומצדדיי הוא העומד!"

אָלֶכְּסָה הסירה בחטף את הידיים מהעיניים והסתובבה לאחור. היער עטף אותה בשתיקה מפחידה, אבל היא חשה כי חבריה נמצאים בסמוך. היא רצה ללא כל היסוס, ונעלי ההתעמלות שלה הלמו בשיחים ובענפים בעודה חולפת ביעף בינות לעצי האורן. אוזניה עקצצו כאשר קלטה בדל צחקוק.

היא פנתה לכיוון הצליל, אבל ההד הטעה אותה, וכל שעלה בידה לעשות הוא להפתיע סנאי שהחזיק אגוז גדול. הצל הקריר פיתה אותה להיכנס עמוק יותר. הצצה זריזה למקום המחבוא הקבוע של מגי חשפה רק ערימת עלים. אלכסה האטה את צעדיה וכמעט החליטה לשוב על עקבותיה, כששמעה פתאום קול.

"את לא קצת מבוגרת בשביל לשחק מחבואים?"

אלכסה סבה על עומדה ולטשה מבט אל האח הגדול של החברה הכי טובה שלה. "זה כיף," פטרה אותו בעקימת אף מתנשאת. פעם הם היו קרובים, עד שיום בהיר אחד הוא החליט פתאום שהיא לא שווה את הזמן שלו. לא דיבר איתה עוד, הפסיק להתגנב לביתה לנשנש עוגיות שוקולד צ'יפס וכבר לא סיפר לה בדיחות גסות. נראה היה כי רק הנערות הבוגרות יותר, המטופשות האלה עם הציצים הגדולים, מצליחות לעורר בו עניין עכשיו. למי אכפת? היא לא היתה מוכנה ללכת אחריו כמו ילדה קטנה.

"בכל מקרה, אתה לא תבין. אתה אף פעם לא רוצה להסתובב איתנו. מה אתה עושה כאן לבד?"

הוא קם על רגליו וניגש אליה. ניק ריאן היה בן שש-עשרה וקוץ ענקי בתחת. הוא לעג לכל מה שעשתה וחש כי יש לו זכות לשחק אותה אלוהים רק משום שהוא מבוגר ממנה בשנתיים.

הוא ניצב על שתי רגליים ארוכות ושריריות. שערו הסתלסל סביב קצות אוזניו ועל מצחו, תערובת מקסימה של צבעים, החל בחום בהיר וכלה בזהב, דומה לדגני הבוקר שנהגה לאכול, חשבה אלכסה. שילוב של אורז, חיטה ותירס. פניו היו כחושות וזוויתיות, מצוידות בשפה תחתונה זעפנית שמאז ומעולם ריתקה אותה. עיניים חומות בהירות התנוצצו בתבונה ובשמץ של כאב. אלכסה ידעה מהי תחושת כאב. היה זה המאפיין היחיד שיכלה להזדהות איתו.

ניק ריאן היה נער עשיר ומסוגר, ונראה היה שאין לו חברים. היא תמיד תהתה איך אחותו מגי יצאה כזאת חברותית.

"את צריכה להיזהר ביער, פספוסה. את עלולה ללכת לאיבוד."

"אני מכירה את היער הזה יותר טוב ממך."

הוא משך בכתפיו בזלזול. "מן הסתם. היית צריכה להיות בן."

היא התרתחה וקמצה את אגרופיה לצד גופה, מטלטלת את הקוקו שלה. "ואתה היית צריך להיות בת. כולם יודעים שאתה לא אוהב ללכלך את הידיים, יפיופון."

פגיעה ישירה. הוא נראה ממש מעוצבן. "את צריכה ללמוד להתנהג כמו בת."

"איך בדיוק?"

"איפור. להיראות יפה. לנשק בנים."

היא בחיים לא תבזבז את מעט הכסף שלה על שפתונים. גם ככה קשה היה לה להרשות לעצמה לקנות משהו חדש, שלא לדבר על איפור ועל בשמים. אלכסה פלטה קול של הקאה. "איכס."

"אני מתערב איתך שבחיים לא נישקת אף אחד."

היא שמעה את הנימה המתגרה בקולו. בגיל ארבע עשרה, רוב חברותיה - כולל מגי - כבר התנשקו עם בנים, אבל המחשבה על כך תמיד גרמה לבטן שלה להתהפך. היא היתה מוכנה למות ולא לספר את זה לניק. "דווקא כן התנשקתי."

"עם מי?"

"לא עניינך. יאללה ביי."

"נראה אותך."

נעלי ההתעמלות שלה נעצרו באמצע המנוסה. ציוץ חד של ציפור פילח את האוויר, ואלכסה הרגישה שהיא הגיעה לנקודת מפנה. היא זקרה את הסנטר. "נראה אותי מה?"

"תראי לי שאת יודעת להתנשק."

בטנה התהפכה ולבה דפק בטירוף, בעוד כפות ידיה מתמלאות זיעה. היא עשתה פרצוף. "איתך?"

"ידעתי."

"למה שאני ארצה להתנשק איתך? אני שונאת אותך!"

"טוב, תשכחי מזה. רק רציתי לראות אם את נערה אמיתית. ועכשיו אני יודע שאת לא."

המילים שלו פצעו אותה מבפנים. כל הספקות העצמיים וחוסר הביטחון פעפעו בתוכה ואישרו לה שהיא אכן שונה. למה היא לא כמו מגי? למה היא מעדיפה לצייר, לקרוא ובעלי חיים על בנים? אולי ניק צודק ומשהו באמת לא בסדר אצלה. אולי...

הוא התחיל להתרחק.

"חכה!"

הוא עמד בגבו אליה במשך כמה רגעים, כמו שוקל את בקשתה. אט-אט הסתובב אליה. "מה?"

אלכסה כפתה על עצמה לסגור את המרחק ביניהם ונעצרה מולו. רגליה רעדו. היתה לה תחושה מוזרה בגוף. כמעט כאילו היא הולכת להקיא. "אני יודעת איך להתנשק. ואני... אני אראה לך."

"אוקיי. אז קדימה." הוא רכן לעברה בתנוחה זחוחה, כאילו הוא עושה את זה כל יום וזה כבר מתחיל לשעמם אותו.

היא הסתמכה על הידע שצברה מסרטים ורכנה קדימה. אני לא אדפוק את זה. להרפות את השפתיים. לנשום עמוק. להטות את הראש יותר הצידה כדי שהאפים שלנו לא יתנגשו. אלוהים, מה יהיה אם אני אפגע בסנטר שלו ואגרום לו לדמם? לא, אל תחשבי על זה. להתנשק זה קלי קלות.

אל תעשי עניין. אל תעשי עניין. אל תעשי עניין...

נשימתו היתה קלה וחמימה כשרפרפה על שפתיה. היא הקשיתה את צווארה מעלה ונעצרה. ואז נגעו שפתיו בשלה.

היא בקושי הרגישה בחיכוך, אבל הוצפה מגוון של תחושות - מגע אצבעותיו על כתפיה. הלחץ העדין של פיו. הניחוח הגשמי של העצים מעורב בשמץ מגרה של בושם גברי.

באותם רגעים ספורים העניק לה ניק מתנה נדירה. ליבה נפתח לרווחה ותחושה משונה של התרוממות רוח הציפה את עורקיה. הנשיקה האמיתית הראשונה שלה. כמה זמן חרדה וחששה מפני ההתנסות הזאת, מבועתת שמא תשנא להתנשק עם בנים ולא תהיה נורמלית? ובאותו רגע ידעה כי היא נערה בשלה ולעולם לא תעמיד עוד בספק את החלק הזה שבה.

הוא התרחק ממנה אט-אט ועיניה נפקחו. מבטיהם נפגשו, והם לא הצליחו להתיק את העיניים זה מזו. הרגשות שטפו אותה בגלים סואנים והפכפכים, כמו היתה ברכבת הרים בלונה פארק, משולהבת מפחד ומהתרגשות. היא עצרה את נשימתה וחיכתה.

הבעה מוזרה עלתה על פניו. הוא סקר אותה כמו לא ראה אותה מעולם. לרגע נהדר אחד הבחינה במשהו עמוק בתוך עיניו החומות-זהובות - זכר לפגיעוּת שמעולם לא חלק עם איש. שפתיו התעקלו ברמז לחיוך.

היא השיבה לו חיוך. הרגישה בטוחה. ידעה כי לא ילעג לה או יתעלם ממנה עוד. המצב השתנה. הדבר שאליו התכחשה במשך זמן כה רב נפלט לה פתאום מהפה בלי לחשוב על התוצאות.

"יום אחד אני אתחתן איתך."

אלכסה כלל לא פקפקה בתגובתו, בטוחה בידידות שלהם ובנשיקה שלהם. עמוק בתוכה חשה כי היא יכולה לתת בו אמון ללא כל היסוס. היא חיכתה שחיוכו יתרחב, חיכתה להסכמה שלו, חיכתה לשינוי שיחול ביחסיהם מן הקצה אל הקצה אחרי הנשיקה היחידה המושלמת הזאת.

תריס נטרק בפניו, והנער שנישקה נעלם ואיננו.

ואז ניק צחק.

היא מצמצה, לא מבינה את תגובתו; אבל כשמבטה פגש שוב בשלו, חלחלה תחושת קור מקפיאה לתוך החזה שלה.

"להתחתן? קטעים איתך אלי. כשאני אתחתן, זה יהיה עם אישה אמיתית. לא עם ילדה." הוא טלטל את ראשו בלעג ברור ומופגן, כאילו המחשבה הזאת תמשיך לשעשע אותו במשך ימים רבים. הוא כבר יריץ על זה צחוקים עם החבר'ה שלו. ועם החברות האמיתיות שלו.

היא עמדה שם ביער, וכל שיכלה היה לצפות במתרחש בתחושת זוועה, ללא כל מענה חריף לשם שינוי.

השעשוע הבוטה שלו התחלף בצחקוק חרישי. "אבל יש לך פוטנציאל. עם קצת תרגול את עוד יכולה להיות טובה בקטע הזה של הנשיקות. אז להתראות, ילדה."

הוא הלך.

צחקוק נישא באוויר. היא הסתובבה באיטיות, אחוזת חלחלה, ותפסה את אחת מחברותיה מסתתרת בין השיחים. עכשיו כולם יֵדעו.

באותו רגע, על סיפה של הנשיות, גמלה בה ההחלטה הראשונה שלה: היא לעולם לא תיתן לניק, או לכל בחור אחר, להשפיל אותה שוב. האהבה היחידה שאפשר לסמוך עליה היא אהבה של בני משפחה ושל חברים. אסור לבטוח בבנים, והיא פיקחית דיה כדי לא להזדקק לשיעור נוסף בנושא.

היא הסתובבה ורצה, משחק המחבואים נשכח ממנה לחלוטין, בעודה תוהה מהו הכאב שהיא חשה בחזה.

היא היתה, כמובן, צעירה מכדי לשים את האצבע על הסיבה האמיתית.

שנים רבות לאחר מכן היא תבין סוף-סוף.

הלב שלה נשבר.