פגם הכעס ותיקון הכעס

ההגדרה של כעס

כותב בספר אורחות צדיקים: הכעס היא מידה רעה, הכעס הוא חולי הנפש.

פירוש: אדם שכועס הוא חולה נפש. הכעס מוציא את האדם ומוציא את שכלו של האדם מקרבו.

אומר החכם מכל האדם שלמה המלך: "קְצַר אַפַּיִם יַעֲשֶׂה אִוֶּלֶת" (משלי יד, יז).

פירוש: מי שהוא קצר אפיים, מי שאין לו סבלנות ועושה דברים במהירות, הוא עושה שטויות, עושה אִוֶּלֶת.

ממשיך שלמה המלך ואומר: אַל תְּבַהֵל בְּרוּחֲךָ לִכְעוֹס, כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ (קהלת ז, ט).

פירוש: אל תבהל, אל תמהר להיות אדם כועס, כי כעס בחיק כסילים ינוח.

כותב בספר מעלות המידות: אדם שכועס אינו רחוק מהמשוגעים.

עוד מעט נראה שהוא אפילו יותר גרוע ממשוגע. המילה משוגע זאת עוד מילה טובה עליו.

כותב בספר מבחר הפנינים: הכעס ראשיתו שיגעון ועיוורון, וסופו חרטה וחיסרון.

בספר מנורת המאור מובא פתגם מאוד חכם:

אומר החכם: "התהלכתי על גחלים, נכנסתי בתוך השלהבת ולא שרפה אותי האש (לא נכוויתי) כמו אש חמתי כשמשלה בי."

פירוש: אש הכעס כואבת, צורבת ומזקת יותר מאש הגחלים.

כותב בספר מעלות המידות: מידת הכעס היא מהמידות המגונות והפחותות. היא אוצר הכסילים ומטמון עניי־הדעת, כמו שנאמר: "כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ" (קהלת ז, ט).

אומר רבינו הגאון מווילנא: אדם שכועס אינו טועם מה שאוכל, אינו משכיל מה שעושה, חייו ימאסו, שונא את עצמו, מואסים אותו חבריו, בניו ואשתו מתרחקים ממנו וקילל במלכו ובאלוקיו.

כותב בספר אורחות צדיקים: הכעסן מאבד את חינו בעיני הבריות והוא שנוא בעיניהם, ומתוך כך אין מעשיו מקובלים בעיני הבריות. ואפילו אם יש בידו תורה ומעשים טובים, אין העולם למדים ממנו. מתרחקים מאדם כועס אפילו מהדברים הטובים שיש בו ולא לומדים ממנו.

כותב רבינו רבי חיים ויטאל: אדם שהוא בעל כעס, אי־אפשר לו כל ימי היותו במידה זו להשיג שום השגה. הוא לא יכול להתקדם, לא רוחנית ולא גשמית. לא יכול להשיג כלום, אפילו אם יהיה צדיק בכל דרכיו. לפי שהוא בונה וסותר את כל מה שבנה על־ידי כעסו, ומסלק את נשמתו הטהורה ועושה את עצמו טריפה. עושה את נפשו טריפה.

על שורותיים אלה שקראנו מדברי רבי חיים ויטאל, אנחנו נעמוד באריכות בהמשך השיעור בדברי הזוהר הקדוש.

כותב בנו של רבינו השל"ה הקדוש: כעס הוא אבי אבות הטומאה.

מחזיק בדבריו רבי פנחס מקוריץ וכותב: הכעס אינו רק ענף לטומאה, אלא אבי אבות הטומאה כמו הגאווה. כי הכעס מטמא את האדם מבפנים ומבחוץ ועוקר את הנשמה מכל וכל, עד שלא נשאר בו אפילו גיד אחד בקדושה. אפילו היה בו ויש בו תורה, מצוות ומעשים טובים, בכעס אחד מחליף את נשמתו הטהורה בנשמה טמאה.

כותב בספר פאר ישרים: על־ידי כעס מגיע האדם לכל מכשול וטומאה שבעולם, כפי שנראה דוגמאות בהמשך.

בא רבינו הגאון מווילנא ואומר: מידת הכעס היא הרע שברע. מי שיש לו מידת הכעס, אין לו נחת רוח, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.

באה הגמרא ואומרת במסכת נדרים: אמר רבי יונתן: כל הכועס כל מיני גיהנם שולטים בו שנאמר: וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ (קהלת יא, י).

אומר רבינו החפץ חיים בספר שמירת הלשון: אתה יודע מה זה כל מיני גיהנם שולטים בו? — כל עבירה יש לה תא אחר בגיהנם, יש לה מדור אחר בגיהנם. וכשאדם כועס הוא עלול ומסוגל לכל החטאים שבעולם. לכן על־ידי הכעס כל מיני גיהנם שולטים בו.

באה הגמרא במסכת קידושין ואומרת: דרש בר קפרא: רגזן לא עלתה בידו אלא רגזנותיה.

הפירוש המילולי: אדם רגזן לא מעלה בידו כלום חוץ ממה שמעלה רגזנות.

אומר רש"י: לא מעלה בידו כלום בשכרו, אלא כחש בשרו ברגזנותו.

זאת אומרת, לא מרוויח כלום. האדם הזה מזיק לעצמו בבריאות של הגוף ושל הנפש על־ידי הכעס.