צעדים מאירים

כיצד ניתן לרדוף אחר דבר קודם שאנו יודעים בדיוק מהו? כיצד אפשר להשקיע כל כך הרבה מאמץ ותשומות נפש קודם שאנו יודעים בוודאות שאכן זהו הדבר שאותו אנו באמת מחפשים? כיצד אנו יוצאים לדרך קודם שאנחנו יודעים שהיא אכן מובילה אל היעד שאליו אנחנו צריכים להגיע?

האם עצרנו אי פעם לברר, האם הציור שמצטייר בדמיוננו כאשר אנו מזכירים, חושבים, שומעים את המילה שמחה, לוקה באי אילו חוסר דיוקים?

האם תיתכן האפשרות שאנו רודפים אחר דבר שאינו דומה כלל וכלל לדבר שאותו אנו באמת מחפשים? והאם ייתכן כי הדרכים שבהן אנו פועלים להשיג אותו הן דרכים שרק מרחיקות אותנו ממנו?

שמא המחשבה שהשמחה היא מילוי סיפוקים, גירוי חושים, הצלחה לעמוד ביעדים, שהשמחה היא פועל יוצא של גוף מעונג ונפש מבודרת, היא מחשבה מוטעית שמעולם לא עמדה אצלנו למבחן ובירור אמיתי?

במסעות החיפוש אחר השמחה אנו יוצאים מתוך נקודת הנחה שאנו יודעים אחרי מה אנו מחפשים, טועים לחשוב שכל מה שנשאר לנו לעשות הוא רק לנסות ולהשיג את הדבר שאותו אנו רגילים לכנות בשם שמחה!

מעטים הם אלו שמצליחים לעצור בעצמם, קודם שהם מתחילים בסדרת מאמצים עיוורים להשיג אותה, כדי לחשוב, להתבונן, וללמוד מהי השמחה באמת.

ההגדרה הלא מדויקת של השמחה גורמת לנו לעסוק בחיפוש לא מתבונן אחר ריגושים חזקים, להתקדם בקדחתנות אל עבר קווי סיום מבטיחים, לרוץ לאורך חיים שלמים אחרי מראות מרהיבים וטעמים מעודנים, שלא די שפעמים רבות אינם מצליחים לשמח אותנו באמת, אלא גם גורמים לנו לאחר פרק זמן שבו אנו רצים אחריהם לעייפות, לחולשה, לעצבות.

ההגדרה המוטעית שאימצנו למושג "שמחה", שמעוררת בנו ציפייה לגירויים חזקים, מסתירה מאיתנו את השמחה האמיתית, ששונה מהשמחה המדומה מהותית וכמותית.

לאחר שהגדרנו את המושג שמחה בצורה מוטעית, אין אנו יכולים להבחין בשמחה שקטה יותר, עמוקה יותר, שקרובה יותר אלינו, שנמצאת ונוכחת בתוך שגרת ימינו.

אילו עצרנו רגע קודם שהתחלנו במסע שאינו נגמר אל עבר האופק, שמתרחק מאיתנו בכל עת שאנו מגיעים אליו - אל המקום שבו אנו מדמים למצוא את השמחה, ושאלנו את עצמנו מה זו שמחה ומהי הדרך הטובה ביותר להתקרב אליה, קרוב לוודאי שהיינו מקבלים תשובות שונות בתכלית מהתשובות שאותן אנו כבר מכירים.

ואם כן, ייתכן שאנו מתאמצים מאוד לעמוד במדדים המדומים של השמחה, בעוד שבעצם על פי ההגדרות האמיתיות שלה, כבר הגענו אל היעד, וכל מאמץ נוסף רק ירחיק אותנו מהמקום שבו אנחנו באמת צריכים להיות כדי לשמוח.

הבנה חשובה זו תעזור לנו פעמים רבות להיות מסופקים, מלאים ורגועים במקומנו, לחסוך מעצמנו מאמצים גדולים ולא מדויקים שעשויים אומנם להוביל אותנו תוך זמן קצר לתוצאות רגשיות גדולות ומרשימות, אך גם עתידים להשאיר אותנו, מיד לאחריהם, בתחושת ריקנות שייתכן שתהיה גדולה אף יותר מהריקנות הראשונה שממנה ביקשנו לברוח.