צ’קו המסכן

1 כֵּיצַד נָעַל מוּרוּם אֶת דֶּלֶת אֲרוֹן הַצַּעֲצוּעִים

דּוֹנְג!

זֶה הַשָּׁעוֹן הָעַתִּיק בַּמִּסְדְּרוֹן, מְצַלְצֵל חֲצוֹת. שְׁעוֹן סַבָּא גָּדוֹל וְזָקֵן עִם פַּרְצוּף עָגֹל וּמְטֻפָּשׁ. הוּא תָּמִיד נִרְאֶה מֻפְתָּע, אַף שֶׁכְּבָר אָמוּר לָדַעַת מָה הַשָּׁעָה. “דוֹנְג!" הוּא אוֹמֵר. “שׁוּב עָבְרוּ שְׁלוֹשִׁים דַּקּוֹת! אֵיךְ יִתָּכֵן?"

שָׁקֵט עַכְשָׁו, וְקוֹלוֹ שֶׁל הַשָּׁעוֹן נִשְׁמָע בְּכָל רַחֲבֵי הַבַּיִת. בַּקּוֹמָה לְמַעְלָה, שֶׁבָּהּ יְשֵׁנִים הַיְּלָדִים; לְמַטָּה בַּמִּטְבָּח, שָׁם הָעַכְבָּרִים מִתְרוֹצְצִים כֹּה וָכֹה עַל הָרִצְפָּה — וַאֲפִלּוּ בַּחוּץ עַל מַדְרֵגוֹת הַכְּנִיסָה, שָׁם מוּרוּם, הֶחָתוּל הַשָּׁחוֹר, יוֹשֵׁב בִּשְׁלוּלִית שֶׁל אוֹר יָרֵחַ וּמְלַקֵּק אֶת כַּפּוֹת רַגְלָיו.

מוּרוּם לֹא זָקֵן כְּמוֹ הַשָּׁעוֹן, אֲבָל הוּא יוֹדֵעַ הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמֶּנּוּ; לְמַעַן הָאֱמֶת, מוּרוּם יוֹדֵעַ הַכֹּל. הוּא יוֹדֵעַ הֵיכָן נִמְצָאִים הַקִּנִּים שֶׁל כָּל הַצִּפּוֹרִים, וּמִי צִלְצֵל עַכְשָׁו בְּפַעֲמוֹן הַדֶּלֶת, וּמָה יֻגַּשׁ לִבְנֵי הַמִּשְׁפָּחָה לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב. הוּא יוֹדֵעַ לְאָן נֶעֶלְמָה הַשַּׁמֶּנֶת, וּמָה קָרָה לְאֶצְבְּעוֹן הַכֶּסֶף שֶׁל הַטַּבָּחִית, וּבְדִיּוּק אֵיפֹה בּוּדֶלְס קָבַר אֶת הָעֶצֶם הָאַחֲרוֹנָה שֶׁקִּבֵּל. הוּא יוֹדֵעַ כָּל זֹאת וְעוֹד הַרְבֵּה מְאוֹד דְּבָרִים, אֲבָל הוּא לֹא מְפַטְפֵּט. אֶת הַפִּטְפּוּט הוּא מַשְׁאִיר לַדְּרוֹרִים וְלָעַכְבָּרִים, שֶׁבְּיַחַד מְפִיצִים אֶת כָּל הָרְכִילוּת. מוּרוּם רַק יוֹשֵׁב וּמְלַקֵּק אֶת כַּפּוֹת רַגְלָיו.

אוֹר הַיָּרֵחַ עַל הַמַּדְרֵגָה לָבָן, וּמוּרוּם שָׁחוֹר, אֲבָל יֵשׁ כֶּתֶם לָבָן מִתַּחַת לַסַּנְטֵר שֶׁלּוֹ, וְיֵשׁ לוֹ אַרְבַּע כְּפָפוֹת לְבָנוֹת. הוּא מְלַקֵּק וּמְלַקֵּק, מְשַׁפְשֵׁף אֶת אַפּוֹ וּמֵעַל הָאָזְנַיִם וּמִסָּבִיב לָאָזְנַיִם, וּבְעוֹדוֹ מְלַקֵּק הוּא מְחַיֵּךְ.

“הַפַּעַם סִדַּרְתִּי אוֹתָם!" אוֹמֵר מוּרוּם.

“מָה סִדַּרְתָּ?"

מוּרוּם חָדֵל לְלַקֵּק וְעֵינָיו הַחִוְּרוֹת וְהַשַּׁחְצָנִיּוֹת נוֹעֲצוֹת מַבָּט.

קַרְפָּד הוּא שֶׁדִּבֵּר, שׁוֹמֵר הַלַּיְלָה הַזָּקֵן, עִם הַמְּעִיל הַחוּם הַמְּקֻמָּט וְהַוֶּסְט הַמְּנֻקָּד. הוּא מֵגִיחַ מֵהֶחָלָל שֶׁמִּתַּחַת לַמַּדְרֵגוֹת, מְמַצְמֵץ מִבַּעַד לְמִשְׁקְפֵי הַזָּהָב שֶׁלּוֹ וּפוֹלֵט נַחֲרָה. “מָה סִדַּרְתָּ?" הוּא שׁוֹאֵל שׁוּב.

“זֶה לֹא עִנְיָנְךָ!" אוֹמֵר מוּרוּם.

“זֶה כֵּן עִנְיָנִי!" אוֹמֵר הַקַּרְפָּד. “הַכֹּל עִנְיָנִי. הַלְוַאי שֶׁלֹּא הָיָה כָּךְ. יֵשׁ לִי יוֹתֵר מִדַּי דְּאָגוֹת עַל הָרֹאשׁ, זֹאת הַבְּעָיָה! בִּגְלַל זֶה אֲנִי כָּל הַזְּמַן נֶאֱלָץ לְקַפֵּץ. אוֹי לִי, מָה הָרַעַשׁ הַזֶּה?"

וְאָכֵן רַעַשׁ מְהוּמָה בָּקַע מִתּוֹךְ הַבַּיִת. דְּפִיקוֹת וַחֲבָטוֹת וּנְקִישׁוֹת, וְאִתָּן צְוָחוֹת מְשֻׁנּוֹת וִילָלוֹת. רְעָשִׁים עֲמוּמִים, כְּאִלּוּ קְבוּצָה שֶׁל אֲנָשִׁים קְטַנִּים נִנְעֲלָה בְּתוֹךְ אָרוֹן, וְהֵם מְאוֹד כּוֹעֲסִים עַל כָּךְ. קוֹל אֶחָד, חָזָק מִכָּל הָאֲחֵרִים, נִשְׁמָע קְצָת כְּמוֹ תַּרְגִּיל לְנַגָּן מַתְחִיל.

מוּרוּם הִקְשִׁיב, רֹאשׁוֹ מֻטֶּה הַצִּדָּה וְכַף אַחַת עֲדַיִן מוּרֶמֶת בָּאֲוִיר.

“הֵם כּוֹעֲסִים כַּהֹגֶן!" אָמַר מוּרוּם. “כָּךְ הֵם יִלְמְדוּ לֶקַח. זֶה מָה שֶׁקּוֹרֶה כְּשֶׁמַּפְרִיעִים לִי בְּצֵיד הָעַכְבָּרִים!"

“אוֹי לִי!" אָמַר הַקַּרְפָּד. “מָה שׁוּב עָשִׂיתָ? מִי מַשְׁמִיעַ אֶת הַצְּוָחוֹת הָאֵלֶּה?"

“נוּ, הַצַּעֲצוּעִים, אֶלָּא מָה!" אָמַר מוּרוּם. “חֲבוּרַת בַּכְיָנִים רַעֲשָׁנִית. כָּל לַיְלָה הֵם מְקַפְּצִים וּמְזַמְּרִים לִי בְּכָל רַחֲבֵי הַבַּיִת! אִי אֶפְשָׁר לִחְיוֹת כָּכָה. כְּבָר שְׁלוֹשָׁה לֵילוֹת בְּרֶצֶף לֹא תָּפַסְתִּי אֲפִלּוּ עַכְבָּר אֶחָד בִּגְלַל הָרַעַשׁ שֶׁהֵם מְקִימִים. כָּל פַּעַם, בְּרֶגַע שֶׁאֲנִי נִגָּשׁ לָעֲבוֹדָה וּמִתְיַצֵּב בַּתְּנוּחָה הַנְּכוֹנָה, בָּאִזּוּן הַמֻּשְׁלָם, הֵם — פִּינְג! — מַתְחִילִים עִם הָרַעַשׁ שֶׁלָּהֶם, וַאֲנִי צָרִיךְ לְהַתְחִיל מֵהַתְחָלָה. אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּגֵּע. אֲבָל סִדַּרְתִּי אוֹתָם הָעֶרֶב. סוֹבַבְתִּי אֶת הַכַּפְתּוֹר עַל דֶּלֶת אֲרוֹן הַצַּעֲצוּעִים, וְעַכְשָׁו הֵם לֹא יְכוֹלִים לָצֵאת."

הַקַּרְפָּד הֵיטִיב אֶת מִשְׁקָפָיו וְגֵרֵד בְּפַדַּחְתּוֹ. “הֵם יִכְעֲסוּ נוֹרָא!" אָמַר לְבַסּוֹף.

“שֶׁיִּכְעֲסוּ!" אָמַר מוּרוּם. “לְמִי אִכְפַּת? מִי צָרִיךְ אוֹתָם בִּכְלָל, אֲנִי לֹא מַצְלִיחַ לְהָבִין. הַטּוֹב שֶׁבָּהֶם לֹא שָׁוֶה שָׁלוֹשׁ שְׂעָרוֹת מִזְּנָבוֹ שֶׁל חֲתַלְתּוּל. אַנָה הַזֹּאת, עִם הַפַּרְצוּף הַמְּטֻפָּשׁ שֶׁלָּהּ, וּבֻבַּת הַסְּמַרְטוּטִים, וּבּוּלְקֶה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַבִּיט בּוֹ בְּלִי שֶׁיַּתְחִיל לִצְווֹחַ. וְאַרְלֶקִינוֹ, שֶׁחוֹשֵׁב אֶת עַצְמוֹ נֶהְדָּר כָּל כָּךְ — חֲבוּרָה שֶׁל טִפְּשִׁים, אֲנִי קוֹרֵא לָהֶם! וַאֲשֶׁר לַעֲרֵמַת הַמַּקְּלוֹת הָרְצוּצִים בְּצוּרַת כֶּלֶב, זֶה שֶׁמְּכֻנֶּה צֶ'קוֹ הַמִּסְכֵּן, שֶׁתָּמִיד דּוֹחֵף אֶת הָאַף אֵיפֹה שֶׁהוּא לֹא רָצוּי, הוּא הַגָּרוּעַ מִכֻּלָּם! אוּף! אֲנִי לֹא סוֹבֵל אוֹתוֹ."

“וַעֲדַיִן," אָמַר הַקַּרְפָּד, “לֹא הָיִיתָ צָרִיךְ לִנְעֹל אוֹתָם בְּתוֹךְ הָאָרוֹן. זֶה כְּבָר מֻגְזָם. אַתָּה עוֹד עָלוּל לַחְטֹף!"

“לֹא אִכְפַּת לִי!" אָמַר מוּרוּם. “אֲנִי עוֹשֶׂה מָה שֶׁמִּתְחַשֵּׁק לִי, וְהוֹלֵךְ לְאָן שֶׁאֲנִי רוֹצֶה! וְעַכְשָׁו אֲנִי צָרִיךְ לָלֶכֶת, יֵשׁ לִי פְּגִישָׁה."

הוּא נָתַן מַבָּט אַחֲרוֹן בַּפַּרְוָה שֶׁלּוֹ, כֻּלָּהּ חֲלָקָה וּמַבְרִיקָה, מָתַח אֶת עֶשֶׂר בְּהוֹנוֹתָיו הַלְּבָנוֹת עַל הַמַּדְרֵגָה, וְקִמֵּר אֶת גַּבּוֹ.

בִּזְמַן שֶׁמּוּרוּם דִּבֵּר, מִישֶׁהוּ הִתְגַּנֵּב אַט-אַט בְּשׁוּלֵי הַמִּרְפֶּסֶת, מַמָּשׁ מֵעַל רֹאשׁוֹ שֶׁל מוּרוּם. הוּא נֶאֱלַץ לָזוּז בְּנֻקְשׁוּת וּבִזְהִירוּת כִּי כֻּלּוֹ הָיָה עָשׂוּי מֵעֵץ, וְאִלּוּ הָיָה נוֹתֵן לְמִפְרָקָיו לִנְקֹש, הָרַעַשׁ הָיָה חָזָק מְאוֹד. עַל כֵּן הוּא פָּסַע בַּעֲדִינוּת — קְלוֹפּ — קְלוֹפּ — וּכְשֶׁהִגִּיעַ לֶעָצִיץ הַגָּדוֹל שֶׁנִּצַּב לְיַד הַמַּדְרֵגָה, קִפֵּל אֶת רַגְלָיו הָאֲחוֹרִיּוֹת תַּחְתָּיו, וְנִשְׁכַּב בְּאֹזֶן אַחַת זְקוּרָה לְהַאֲזִין לַמִּתְרַחֵשׁ. כִּי מוּרוּם הָיָה פָּחוֹת חָכָם מִשֶּׁהָיָה נִּדְמֶה לוֹ, וְכַאֲשֶׁר נָעַל אֶת דֶּלֶת אֲרוֹן הַצַּעֲצוּעִים, צֶ'קוֹ הַמִּסְכֵּן כְּלָל לֹא הָיָה בִּפְנִים.

לְמַעַן הָאֱמֶת, לָרֹב כְּלָל לֹא הִכְנִיסוּ אֶת צֶ'קוֹ הַמִּסְכֵּן לָאָרוֹן יַחַד עִם שְׁאַר הַצַּעֲצוּעִים כַּאֲשֶׁר סִדְּרוּ אֶת חֲדַר הַיְּלָדִים בַּלַּיְלָה, וּמוּרוּם הָיָה זוֹכֵר זֹאת אִלְמָלֵא מִהֵר כָּל כָּךְ. צֶ'קוֹ הַמִּסְכֵּן עָבַר הַרְפַּתְקָאוֹת רַבּוֹת וְיָדַע לִשְׁמֹר עַל עַצְמוֹ. בִּזְכוּת זֶה שֶׁגּוּפוֹ עָשׂוּי עֵץ, לֹא הָיָה נוֹרָא כָּל כָּךְ אִם הִשְׁאִירוּ אוֹתוֹ בַּחוּץ בַּגֶּשֶׁם כָּל הַלַּיְלָה, וְאַף אֶחָד לֹא דָּאַג לוֹ יוֹתֵר מִדַּי. וְאִם מִישֶׁהוּ בְּמִקְרֶה רָצָה אֶת צֶ'קוֹ הַמִּסְכֵּן, הַמָּקוֹם הֲכִי טוֹב לְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ, בְּכָל שָׁעָה, הָיָה לְמַטָּה בֶּחָצֵר אוֹ מִתַּחַת לַשִּׁדָּה אוֹ מֵאֲחוֹרֵי אַרְגַּז עֲצֵי הַהַסָּקָה בַּמִּטְבָּח. פַּעַם אֲפִלּוּ כִּמְעַט זָרְקוּ אוֹתוֹ לָאֵשׁ בְּטָעוּת, וְרַק הַטַּבָּחִית זִהֲתָה אוֹתוֹ בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן. לִפְעָמִים הוּא הָיָה נֶעֱלָם לְמֶשֶׁךְ יָמִים שְׁלֵמִים, וּמוֹפִיעַ שׁוּב בַּמְּקוֹמוֹת הֲכִי פָּחוֹת צְפוּיִים: בְּתוֹךְ סַל הַכְּבִיסָה, אוֹ קָבוּר מִתַּחַת לְכָרִיּוֹת הַסַּפָּה. אֲבָל לַמְרוֹת מִנְהֲגֵי הַשּׁוֹטְטוּת שֶׁלּוֹ, נָדִיר שֶׁנִּקְלַע לְצָרוֹת, כִּי הוּא הָיָה הֶחָכָם שֶׁבְּכָל הַצַּעֲצוּעִים.

כָּעֵת הוּא הִמְתִּין בִּדְמָמָה מֻחְלֶטֶת מֵאֲחוֹרֵי הֶעָצִיץ, וְהִקְשִׁיב לִדְבָרָיו שֶׁל מוּרוּם.

“הוֹ, אֵין כְּמוֹ לִהְיוֹת מְקֻבָּל בַּחֶבְרָה!" נֶאֱנַח הַקַּרְפָּד. “אֲנִי, לְעֻמַּת זֹאת, רַק עוֹבֵד — עוֹבֵד כָּל הַזְּמַן!"

מוּרוּם לֹא הִקְשִׁיב. הוּא יָרַד מֵהַמַּדְרֵגָה, עוֹדוֹ מִתְמַתֵּחַ וּמְפַהֵק בַּעֲדִינוּת רַבָּה, וְחוֹשֵׂף אֶת פְּנִים פִּיו הַוָּרֹד. בְּעָמְדוֹ בְּאוֹר הַיָּרֵחַ, הוּא הִתְחִיל לַעֲשׂוֹת דַּבְּשׁוֹת–גָּמָל: הוּא קִמֵּר אֶת גַּבּוֹ וְנִדְנֵד אֶת זְנָבוֹ הָאָרֹךְ מִצַּד לְצַד, תּוֹךְ שֶׁהוּא מִתְפַּעֵל מֵהַצֵּל שֶׁהֵטִיל עַל הַקַּרְקַע. אֲבָל בְּדִיּוּק כְּשֶׁעָמַד בְּשִׁוּוּי מִשְׁקָל עַל קְצוֹת בְּהוֹנוֹתָיו, וְיָצַר אֶת הַדַּבֶּשֶׁת הָאַחֲרוֹנָה וְהַיָּפָה מִכֻּלָּן, צֶ'קוֹ הַמִּסְכֵּן הֵגִיחַ מֵאֲחוֹרֵי הֶעָצִיץ, רָץ וְקָפַץ, וְנָחַת בְּקִרְקוּשׁ מִפְרָקִים יָשָׁר עַל אַפּוֹ שֶׁל מוּרוּם!

מוּרוּם פָּלַט יְלָלָה נוֹרָאִית וְטָס בִּשְׁבִיל הַגִּנָּה וּמֵעֵבֶר לַחוֹמָה, כְּשֶׁזְּנָבוֹ הַמְּסֻמָּר מִזְדַּקֵּר כְּמוֹ יָדִית שֶׁל מַחֲבַת.

צֶ'קוֹ הַמִּסְכֵּן נִשְׁכַּב עַל הַקַּרְקַע וְצָחַק, אַרְבַּע רַגְלָיו מִתְנוֹפְפוֹת בָּאֲוִיר וְאֹזֶן אַחַת עֲדַיִן זְקוּרָה.

“מֵאֵיפֹה צַצְתָּ פִּתְאוֹם?" שָׁאַל הַקַּרְפָּד, וְשִׁפְשֵׁף אֶת רֹאשׁוֹ, שֶׁרַק בְּמַזָּל לֹא חָטַף בְּעִיטָה מֵרַגְלוֹ שֶׁל צֶ'קוֹ הַמִּסְכֵּן.

“הִינְקְסִי!" אָמַר צֶ'קוֹ הַמִּסְכֵּן, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ, “לֹא אַגִּיד לְךָ!"

“נִרְאֶה לְךָ שֶׁאַתָּה חָכָם כָּל כָּךְ!" אָמַר הַקַּרְפָּד, וְעוֹד שִׁפְשֵׁף אֶת רֹאשׁוֹ, כִּי הוּא הִתְרַגֵּז מְאוֹד, וְגַם הַמִּשְׁקָפַיִם שֶׁלּוֹ כִּמְעַט נָפְלוּ מֵרֹב בֶּהָלָה. “אֲנָשִׁים מְכֻבָּדִים מְקַפְּצִים עַל הַקַּרְקַע, לֹא נוֹשְׁרִים כָּכָה מֵהַשָּׁמַיִם. אִם נִדְמֶה לְךָ שֶׁאַתָּה אֲוִירוֹן, אֱמֹר זֹאת מֵרֹאשׁ, וְאָז לְפָחוֹת נֵדַע לְהִזָּהֵר!"

הוּא הִפְנָה אֶת גַּבּוֹ וְהִתְחִיל לְהִתְרַחֵק לְאִטּוֹ לְאֹרֶךְ שׁוּלֵי עֲרוּגַת הַפְּרָחִים.

“אַל תְּמַהֵר כָּל כָּךְ!" אָמַר צֶ'קוֹ הַמִּסְכֵּן. אֲבָל הַקַּרְפָּד לֹא עָנָה לוֹ. הוּא כְּבָר הִתְעַכֵּב יוֹתֵר מִדַּי בַּסֶּבֶב הַלֵּילִי שֶׁלּוֹ. צֶ'קוֹ הַמִּסְכֵּן נֶעֱמַד וְהִתְנַעֵר.

“עַכְשָׁו, אֵין בְּרֵרָה," הוּא אָמַר. “צָרִיךְ לָלֶכֶת לְשַׁחְרֵר אוֹתָם!"