קוראים לי נינה

“איני יודעת מה הוביל אותי לעשות את זה בסוף, אני מניחה שזה היה בעיקר חוסר בררה. רציתי משהו אחר לעצמי, רציתי רגעים אחרים. שנים שראיתי תמונה אחת בראש אך בפועל רצתי בין תמונות אחרות לגמרי.
אני לא אקרא לזה בריחה, זו אינה בריחה, זה אולי הדבר הכי קרוב להגשמה במקרה שלי. ההתנתקות היא הכרחית, צריך פשוט לא לפחד ממנה”.
“את לא נהיית לסבית, את מגלה שאת לסבית”.
“קוראים לי נינה” הוא רומן ביכורים עסיסי, מרטיט, מלא רגש ותובנה על מצב האישה בתחילת המאה ה-21, ומדגים הרמת עוגן כנגד ההסללה החברתית. נינה הייתה במשך שנים האלטר-אגו של המחברת, נעמה כהן, שהחליטה גם היא לצאת לחופשי.

נינה, אישה באמצע שנות העשרים לחייה, היא בת מסורה, אחות טובה, סטודנטית לניהול ולמשאבי אנוש, שנתיב חייה התווה מראש על ידי אמה. כשעבדה בעבודה סטודנטיאלית, פגשה אישה שטלטלה את כל עולמה, את תפיסתה את עצמה, את מערכות היחסים שלה עם בני משפחתה. המפגש עם אותה אישה מהווה טריגר לדברים שהוחבאו במשך שנים. נינה מתגלה כציירת מוכשרת ורגישה שכישרונה הודחק. הגילויים החדשים מביאים למשבר עמוק ביחסיה עם הוריה ולבלבול ביחס לעצמה, רצונותיה, שאיפותיה ועתידה.
על אף השבר והמשבר, חייה של נינה מתחילים בנקודה זו. היא מתחילה לראות מעבר להגדרות המקובלות; לגבש לעצמה זהות; להשלים עם המאווים האמיתיים שלה ולנטרל דעות קדומות ותפיסות שעד אותו גילוי חיה על פיהן. עלילת הספר נפרשת על פני כשלוש שנים ומהווה מסע של גיבוש זהות, מלחמה לעצמאות והצצה להתנסויותיה המיניות של נינה, החווה פתיחות מינית לצד סגירות רגשית ותהייה על מקומה.
הספר כתוב בשפתה הייחודית והרהוטה של הבלוגרית נעמה כהן. “אני כותבת כמו שאני מדברת, כמו שהייתי רוצה שידברו אליי. השפה שלי היא תוצר מובהק של קריאת ספרים, מילים ארוכות ומורכבות מחרמנות אותי. היום, בעידן הפלואידי, גם השפה הפכה להיות פלואידית. בהתחלה היה לי קשה עם זה, אך הפכתי ליותר סלחנית עם הזמן”, מעידה המחברת.
“אני חושבת שכבר שנים שאני כותבת את הספר בראש, נינה היא סוג של אלטר-אגו שלי, אבל היא לא אני. היא מתכתבת איתי אבל חופשייה במרחב של עצמה”.