שעשני גבר

בתמונת הכריכה נראה מתקן מים המכונה Flowform - "תבנית זרימה" - פרי עבודתו של המתמטיקאי האנגלי, ג'ון ווילקס, המשלב בין אמנות, טכנולוגיה ואקולוגיה. המים זורמים מצלחת לצלחת בשמיניות תוך חיקוי תנועת המים הלוליינית בטבע. כך מתבצע טיהור המים והעצמת כוחות החיים שלהם לאחר השימוש הביתי. המבנה של צלחות יצוקות מחייב שימוש בשבע תבניות מחוברות כדי להגיע למיצוי של צורת זרימת מים אופטימאלית.

בחרנו בתמונה כשער כניסה פנימי אל תוך "שעשני גבר" לא רק בגלל יופיו. המתקן מבטא את חידת כוח החיים בתנועה של הזרע אל תוך הרחם, ביטוי לאותה ברכה בראשיתית הטמונה ביש, בטבע ובכוחות היצירה שבנפש. הוא משקף גם את שאלת האדם - האם בכוחות אלו יפגע בברכה או יעצים אותה? על רקע שאלה זו אפשר לומר שאחת משאלות היסוד של קיום החיים הִנה שאלת יחס הגבר לפלא הזרע הנוצר בגופו. במסגרת "עבודה רוחנית אישית" כתבתי על כך את הדברים הבאים:

בברכת השפע שבתשתית החיים נמצא סוד נעלם - סוד הזרע שבזכר. זרע הגבר טומן בחובו נס גלוי, משהו מעבר לגבול ולצמצום של החומר. היכולת לשאת בפלא זה איננו עניין של בחירה. הזכרים, רובם ככולם, מבורכים בזרע המקנה חיים ללא שום קשר לרצון, לתודעה או לדעת. זרעו של הגבר נמצא, לכאורה, סמוי ממנו. הזרע שדרכו ינחיל חיים לדורות הבאים איננו "משלו", כביכול נמצא במציאות אחרת.

אנו חיים בדור בו סוד החסד שבזרעם נעלם לחלוטין מגברים רבים. ברכת החיים שביסוד חיי הגבר, והידיעה האינטימית של ברכה זו כמפרה חיים חדשים בעולם, התחלפו בהתמקדות באהבה עצמית ובחיפוש אחר מימוש הגאווה הגברית. מתרבה מספר הגברים המוכנים לתת את זרעם ללא שום התחייבות לקיים יחס אישי עם אישה ועם פרי זרעם. מהיכן נובע הניתוק הנורא של הגבר משורש ברכתו?

ברכת הפריון הטמונה בביצית וברחם, ועצם פעולת החסד בהצמחת חיים חדשים בהם, עולה אל רובד ההכרה המודעת ממעמקי הקיום של האישה כמעט ללא טורח. אך כוחות החיים שבזרע חודרות לתודעת הגבר רק בפעולה רצונית, בבחירה ובדעת. ללא העלאת מציאות הזרע לרובדי ההכרה באופן מכוון, באופן "לא טבעי", נשאר הזרע של האיש מציאות עמומה, חבויה במעמקי גופו. בכך, טמון ההבדל בין זרע הנושא חלק מסוד החיים לבין הביצית והרחם הקולטים את החיים שבזרע, מקיימים אותו ומביאים אותו לידי מימוש. למרות זאת, יסוד החיים שבזרע, גם ללא הכרת הנושא אותו, יוצר כוח מניע וראשוני להיות, להתהוות, לקבוע נוכחות והמשך ולהתפשט אל מעבר ל"אני". שאלת חייו של גבר היא - מה יעשה עם דחף זה הפועם בתשתית קיומו? היכולת הפיזית ליצירת חיים המתהווה באיש באה עם התפתחות מקבילה בכל הקשור לעמידתו על תוכן חייו האישיים הערכיים. התביעה מהגבר היא להתמודד עם העוצמה הבראשיתית שבזרע ועם סכנת ההשתלטות שלה עליו, והיא גורלית כלפיו וכלפי סביבתו. אם דחף זה יישאר בהיעלם הראשוני שלתוכו נולד, אזי הפרץ העמום שביסוד החיים להיות ולהתהוות, להתקיים ולהתפשט, יביא לכוחניות ולרצון לכבוש ולהשתלט.

הצורך לעדן עוצמה זו למען קיום החיים הנו הרקע להפיכת פעולה טבעית של קשר בין זרע לרחם לתחום המצווה, ואת הגדרת התחום לסוד החיים שבדעת האדם.