תמימות מסוכנת

1 אשלין

“המספר שאליו חייגת אינו מחובר.״ ביפ. “המספר שאליו חייגת מנותק.״ ביפ.

הנחתי את הטלפון בחיקי. ניסיתי להתקשר לאימוג׳ן בפעם המי יודע כמה בחודשיים האחרונים. כלום. תמיד כלום.

בשבועות הראשונים לא דאגתי יותר מדי. אימוג׳ן הייתה לא צפויה ולפעמים שכחה מכל העולם, אבל היא תמיד הייתה מתקשרת או מסמסת כעבור זמן מה. כעסתי כשהיא לא התקשרה אפילו כדי לאחל לפין יום הולדת שמח. אימא ואני הצלחנו להסיח את דעתו בעזרת עוגת שוקולד, מתנות וביקור בגן החיות. חודשיים בלי לשמוע ממנה היו הגזמה גם כשמדובר באחותי. קרה משהו ותחושת הבטן שלי בישרה רעות.

הבטתי אל מחוץ לחלון הקטן של הדירה שלנו מעל המסעדה והבר קשת הסוחר, שם אימא עבדה בתור מלצרית בחמש השנים האחרונות — המסעדה הייתה שייכת לה בעבר, אבל החובות של אבא שלי הכריעו אותנו והיא נאלצה לוותר על הבעלות. עכשיו כל מה שנשאר מהחלום היה ערמת חובות. התמזל מזלנו ששון, הבעלים החדשים, היה חמוד ונדלק על אימא.

השיחה — או היעדרה — רק אישרו את החלטתי, ההחלטה שקיבלתי לפני כמה שבועות כשהדאגה שלי לאימוג׳ן הפכה לפחד.

הפעמון צלצל וסגרתי את המחשב הנייד העתיק שלי. תכננתי לצפות בסרטון בישול חדש של אחד השפים האהובים עליי למקרה שפטריק יבריז לי שוב. שון נתן לאימא את המחשב הנייד אחרי שקנה מקבוק חדש לפני שנה. בלעדיו, היינו תקועים עדיין עם מחשב בן עשור. קמתי משולחן המטבח והבטתי אל הסמטה למטה שכבר התמלאה בחוגגים.

כרגיל, פטריק הגיע באיחור. רוב הזמן, סתם צפינו בטלוויזיה, כי הייתי צריכה להישאר עם פין ולפטריק אף פעם לא היה הרבה כסף. הוא הופיע לבוש במכנסי ג׳ינס רחבים ותחתוני הבוקסר שלו הציצו מלמעלה. נאלצתי לנשוך את הלשון. הוא ידע שאני שונאת את המראה הזה אבל ככה החברים שלו התלבשו והוא חיקה אותם, אפילו שזה שיווה לו מראה צעיר מתשע־עשרה שנותיו. הניסיון שלו לגדל זקן שעד כה הוביל לחלקות זיפים בלונדיניים על לחייו, סנטרו ומעל השפה העליונה, לא הועיל.

הבעת פניו הייתה מתוחה ונראתה כמעט אשמה כשהוא נכנס אחרי נשיקה חטופה. הרחתי בירה בהבל פיו וזו כנראה הייתה הסיבה לאיחור שלו. הוא צנח על הספה והדליק את הטלוויזיה בלי לומר מילה.

התיישבתי לידו. “אפשר לדבר?״

“בטח.״ נימת קולו נשמעה מוזרה. הוא לא הסיט את המבט מהטלוויזיה.

נאנחתי. “אני עדיין לא מצליחה לתפוס את אימוג׳ן, ולכן אני מתכוונת לממש את התוכנית שלי.״

הוא הביט בי ונראה מבולבל. “איזו תוכנית?״

“התוכנית שאני מספרת לך עליה כבר שבועיים,״ מלמלתי. “אטוס לניו יורק כדי לחפש אותה.״

פטריק הנהן, אבל ידעתי שהוא לא הקשיב לי כשסיפרתי לו לראשונה על התוכנית.

הוא השיב את מבטו אל הטלוויזיה.

“אולי יעברו כמה שבועות עד שאחזור,״ אמרתי בהתנצלות. יום השנה הראשון שלנו עמד להגיע והרגשתי אשמה על שאחמיץ אותו.

פטריק גירד בראשו ושלח אליי מבט נבוך. “אולי כדאי שניפרד קצת.״

הגבות שלי התרוממו. יצאנו פחות משנה והוא כבר צריך מרחב?

הוא הביט בנעלי הספורט שלו. “רציתי להגיד לך בפעם הקודמת שנפגשנו, אבל לא ידעתי איך... את יודעת, אחרי שיצאתי עם הבחורים בשישי שעבר?״

הנהנתי וזכרתי שראיתי אותו למחרת אחר הצהריים. הוא עדיין הסריח מבירה והיה קצת מבוסם.

“התעסקתי עם אישה אחרת.״

“מה?״

“הייתי שיכור והיא התחילה איתי. אני בקושי זוכר משהו.״

“מה זאת אומרת התעסקת איתה?״ ניסיתי לדבר בשקט כי פין ישן בחדר הסמוך.

“זיינתי אותה.״

מאחורי האשמה, זיהיתי את זיק הגאווה וההתלהבות בקולו שהשתקף גם בעיניו החומות. הרגשתי בחילה. פטריק ואני בילינו יחד ואפילו התנשקנו לאחר שבגד בי. הכרחתי אותו להתקלח כדי שיתפכח וישטוף מעליו את הסירחון כדי שלא אקיא.

קמתי וניסיתי לא לאבד עשתונות. “היית צריך להגיד לי מייד!״

“לא רציתי לצער אותך.״

“לא, קיווית שתוכל לזיין גם אותי,״ נהמתי. הוא ניסה לשכנע אותי לשכב איתו באותו יום ואם לא היה שיכור, אולי הייתי שוקלת את האפשרות. הרגשתי אבודה מאז שאימוג׳ן עזבה ורציתי נחמה. המחשבה שהאמנתי שפטריק יוכל לנחם אותי הרגיזה אותי עוד יותר.

“אולי זה לטובה, את יודעת? דיברתי עם הבחורים. אנחנו יחד כבר אחד־עשר חודשים והכרחת אותי לחכות הרבה זמן. יש לי צרכים. כואב לי בביצים.״

“כאב לך,״ תיקנתי מתוך המחנק שבגרוני. “בזמן עבר. אל תשכח את הבחורה שזיינת.״ לא ציינתי שדיברנו על הרצון שלי לחכות ועל כך שפטריק העמיד פנים שהוא מבין את הסיבות שלי.

מבטי נדד אל המסדרון והצטערתי שפין לא מתפרץ לחדר וקוטע את השיחה. דמעות הציפו את עיניי. לא האמנתי שכמעט ויתרתי על הבתולים שלי בשביל אידיוט כמו פטריק.

“כן, בעבר,״ הסכים פטריק ושוב שמעתי את ההתרגשות בקולו. “הם אמרו שזה טבעי לפרוש כנפיים בתור גבר, את מבינה? זה הטסטוסטרון.״

כמעט התפוצצתי. איפה היה הטסטוסטרון שלך בכל פעם שהייתי צריכה להוריד עכביש מהתקרה כי הוא הגעיל אותך? וכשהרשית לתיירים מגלזגו לטפוח לי על הישבן בלי לומר מילה כי הם היו רבים ממך?

“אז אני מבינה שזה נגמר,״ אמרתי והופתעתי מחוסר הרגש בקולי.

עיניו של פטריק נפערו בבהלה. הוא התקרב לכיווני כאילו מבקש לחבק אותי, אבל אני התחמקתי. לא רציתי את המגע שלו. “אשלין, עדיין אכפת לי ממך ואני לא רוצה להיפרד. אני פשוט חושב שאני צריך הפסקה כדי לשחרר קיטור ולחיות קצת בלי לפגוע בך, אוקיי? ואז נחזור להיות יחד, ואהיה רגוע כדי לחכות עוד קצת. זה לא יהיה עוד הרבה זמן, נכון?״

הבטתי בו. הוא דיבר ברצינות? הוא באמת חשב שאחזור אליו ואשכב איתו? “אולי גם אני אפרוש כנפיים במהלך הפרידה שלנו.״

פטריק צחק. “אני יודע שאת לא מהבחורות ששוכבות עם כל אחד. את רוצה לחכות לרגע הנכון עם הבחור הנכון.״

הוא נשמע כאילו הוא באמת מאמין שמדובר בו.

“אז אתה תזיין כל בחורה שבא לך בזמן שאני אחפש את אחותי ואחשוב על האיחוד שלנו כשאחזור?״

“גם אני אתגעגע אלייך, אבל זה לטובה.״

הוא לא קלט את העוקצנות שלי. לא שלא תהיתי איך ארגיש כשאעשה סקס, פשוט החוויות של אימא ואימוג׳ן לא עוררו אצלי חשק. ידעתי על אמצעי מניעה, אבל מבחינתי לסקס היו השלכות. לא חלמתי לשכב עם פטריק, אבל לפעמים פנטזתי על איזה סלב או גיבור מרומן רומנטי. סקס אף פעם לא היה חשוב מספיק כדי שאחשוב עליו לעומק, והנשיקות והמגע של פטריק לא היו מהנים במידה שפיתתה אותי לוותר על התוכנית שלי לחכות לפחות שנה לפני שאשכב עם גבר.

החלטתי לשכב עם פטריק לפני הטיסה לניו יורק, בעיקר מתוך תחושת חובה ופחות מתוך תשוקת הגוף. עכשיו הרגשתי כמעט הקלה שפטריק בגד בי וחסך ממני את המפגש המיני שוודאי היה מתברר כמאכזב.

עכשיו הוא יוכל לאכזב את שאר הבנות כמה שבא לו.

למרות זאת, הלכתי לישון באותו לילה בלב כבד ובלחיים רטובות מדמעות.