אגם הזאבים

היא עמדה רועדת לאור הירח, בין שני שיחי רוש ענקיים, בקצה האגם הקפוא. היא לא זכרה שאי פעם היה לה קר כל כך, שהיא פחדה כל כך. מראה הירח המלא מעל צמרות העצים המשוננות צמרר את עורה. הענפים השמוטים הפכו בעיני רוחה לזרועות מעוותות שעשויות להתקרב אליה ו...

לא! די! היא הנידה את ראשה — הבעיה האמיתית שלה מספיק מפחידה, אין טעם להניח לדמיון להשתולל.

היא שמעה מרחוק את האופנוע מתקרב — קודם על דרך העפר הישנה, ואז על השביל המתפתל אל האגם. ככל שהתקרב כך גברה תחושת המחנק בחזהּ.

לבסוף, בהתקף חרדה חד, היא הבחינה בפנס שהבהב בין העצים ולאחר מכן חצה את קרחת היער שהפרידה בין האורנים לרושים התמירים והשחורים.

הוא עצר מולה, כיבה את המנוע ונטע את רגליו בפישוק רחב על הקרקע כדי לייצב את האופנוע הכבד — שהיה שייך לאחיו הגדול, ושעליו רכב בניגוד לחוק.

היא הבחינה בפתיתי שלג ספורים בשערו הסתור. היא לא ידעה לבטח אם הוא נראה מודאג או שמא היא רק מדמיינת, כי כך ציפתה שייראה. היא לא פירטה יותר מדי בשיחת הטלפון, אבל ידעה שקולה היה מלא בפחד ובדחיפות. אף שעמד בגבו אל הירח, היא היתה בטוחה שהוא מביט בה בציפייה, מחכה שתסביר למה הם נפגשים כאן.

היא שמעה אותו נושם, הצליחה לשמוע אפילו את דפיקות לבו. אבל הרי זה בלתי אפשרי. אולי זה הלב שלה, הדופק שלה, שהלם בייאוש באוזניה.

היא הכינה מראש את דבריה, שיננה אותם מאה פעמים באותו ערב, אבל עכשיו, במקום האסור הזה, הקול שלה בגד בה.

"מה?" הוא שאל. "מה קרה?" קולו היה חד, היא מעולם לא שמעה אותו כך.

היא נשכה את שפתה התחתונה, נשמה ברעד, והכריחה את המילים לצאת מפיה בלחישה שבקושי נשמעה.

היא שמעה אותו נושם עמוק, אבל הוא לא אמר דבר.

היא תהתה אם הוא שמע אותה — וקצת קיוותה שלא.

ענן התחיל לזחול לאט על פני הירח.

כמה דקות לאחר מכן — היא איבדה תחושה של זמן — הוא התניע את האופנוע, סובב בפתאומיות את המשנק, והאיץ אל האגם המכוסה קרח. שריקת המנוע חתכה את האוויר הקפוא, ובמפלט הכרום השתקף מה שנותר מאור הירח.

ואז, לפתע פתאום, במרכז האגם, היללה המתרחקת של המנוע התחלפה ברעש התפצחות מחריד — ואז עוד אחד, ועוד אחד, כמו סדרה מהירה של יריות עמומות כאשר הקרח נכנע תחת משקלו של האופנוע. קול פגיעה נורא במים... ושריקה של מנוע חם טובע... ושקט.

הענן מחק כל זכר לירח.

חשכה מכל עבר. אין צליל. אין אור. אין מחשבה. אין תקווה. אין תחושה.

ואז הצעקה. הצעקה עלתה בעוצמה פראית משלה, ונמשכה עוד ועוד.

רק אחר כך התברר לה שהצעקה יצאה ממנה.