אוטוקורקט – סולו

סולו

[ לטאקאפומי ]

הפקולטה למדעי הבדידות של האוניברסיטה החופשית בברלין הוקמה על ידי בני הזוג נורמן וחלינה גולדקופף, צמד חוקרי המוח החשובים ביותר של זמנם. הם כבר לא יחד. כשנפרדו, עזב נורמן את הפקולטה ואת ברלין. זאת היתה פרידה קשה, משופעת בריבים ובהאשמות נבזיות, ולשניהם היה ברור שאם ימשיכו להיתקל זה בזה בישיבות ובמסדרונות הפקולטה זה ייגמר רע, אבל אף אחד מהם לא היה מוכן לעזוב. אז הם הטילו מטבע. ממרחק הזמן, נורמן כבר לא זכר אם בחר ב"עץ" או ב"פָּלִי", אבל יצא השני, ובתוך שלושה שבועות הוא מצא את עצמו מלמד קורסי מבוא משמימים באוניברסיטת קיוטו. יותר מתריסר אוניברסיטאות אירופיות מובילות חיזרו אחריו, אבל נורמן בחר בקיוטו כי היא היתה רחוקה יותר מחלינה ומברלין. ובעודו מתאקלם במקום מגוריו החדש, החלו חלינה והפקולטה לנסוק לגבהים חדשים. חלינה גייסה את טובי המומחים בתחום הקוגניציה והאינטליגנציה המלאכותית, ובעזרת תרומת ענק ממיליארדר הייטק בודד ומיוסר, חנכה את "פרויקט סולו", שהתעתד לייצר לכל אדם בעולם נפש תאומה: ישות ממוחשבת שתתאים ככפפה ליד לאדם שבעבורו נועדה.