אוטוקורקט – רעידת אדמה

רעידת אדמה

[ לדייגו ]

יומיים אחרי שגבריאלה ואני נפרדנו הצטרפתי למשמר האזרחי. כשחיינו יחד היתה בינינו חלוקה ברורה. אני דאגתי לצדדים הבירוקרטיים של הקיום — בנקים, מסים, חשבונות חשמל וארנונה — וגבריאלה היתה אחראית על כל מה שקשור לנדיבות ולטוב לב: האכלת חתולי רחוב, עזרה לפאולה הקשישה תכולת השיער שגרה בקומה מתחתינו, הכנת כריך נקניק וירקות מדי בוקר לקבצן האילם שבפינת הרחוב. לפעמים רציתי להציע לה שנתחלף קצת, אפילו רק לשבוע, ובזמן שהיא תלך לבנק להתווכח על החזרי משכנתא אני אסתובב ברחוב בעיניים חולמניות ואעשה מעשים טובים, אבל לא אמרתי כלום. אפילו לא כשרבנו את הריבים הכי מכוערים שלנו. ידעתי שכמו שגבריאלה לא תהיה מוצלחת בשיחות קשות עם סגן המנהל הלבקן של סניף הבנק שלנו, גם לי אין הרבה כישרון בלעשות טוב. אלא שעכשיו שהייתי לבד, חוץ ממאבק השרידה היומיומי הרגיל, גם כל התיק הזה של לתרום לחברה עבר לאחריותי הבלעדית, וההתנדבות למשמר האזרחי אולי לא פתרה את כל הבעיות במקסיקו סיטי, אבל בכל מה שקשור לייסורי מצפון, היא סגרה בשבילי את הפינה.